על ידי דליתוש_ב* » 20 נובמבר 2007, 23:59
למה שזה ירפה את ידי לעשות את המעט שאני כן יכולה? ולמה שאני לא ארגיש עם זה טוב?
קשה לי לענות לך. אני חושבת שזה קשור למבנה אישיות ולדפוסי חשיבה. את ידי זה לא מרפה ולא משנה לי את ההרגשה לגבי העשייה הקטנה שלי. אולי שווה לשאול את מי שאצלה זה דומה?
איך את מתרגמת את האמירה שלך לרמה הפרקטית?
יש המון רמות פרקטיות.. בדפים בבאופן, לדוגמא, הייתי מוסיפה בראש כל דפי הקומפוסט קישורים לדפי פלסטיק, וקישורים לדרכי מחזור נוספות של שאר האשפה ובעיקר קישורים הקשורים לצמצום הצריכה של מוצרים בעלי פסולת בלתי מתכלה. אולי הייתי שמה קישור מודגש לדף אחר, בו יש ריכוז קישורים כזה, הפרטים לא חשובים כרגע, רק שיהיה בראש הדיון, במקום בולט, הפניית תשומת לב לכיוון הלא מתקמפסט של הזבל.
בדיון ציבורי, לא לדבר על קומפוסט מבלי לפחות להזכיר ורצוי עם הפניות למקורות מידע ודיונים גם לגבי העניין המשלים של הקומפוסט.
אני יכולה לעשות את זה לבד, כמובן, אבל אני לא משתתפת בדפים האלו ונושא הקומפוסט מעסיק אותי די מעט באופן אישי.
מפתיע אותי שמשתתפים פעילים בדפים האלו לא חושבים על זה בעצמם אולי כי "זה ברור". אבל בדיון ציבורי כזה, אם זה לא קיים, זה פשוט לא ברור.
זה משהו שבעיני תורם לשינוי תודעתי באופן יעיל וקל לעשייה.
אז למה לא חשוב לעשות קומפוסט עכשיו?
חשוב, אבל כרגע קצת. וזה חשוב בעיני בעיקר כי זה מבהיר מה כמות הזבל הבלתי מתקמפסט שנשאר. אני בכלל לא יודעת למה השתמע שאני אומרת להפסיק לעשות קומפוסט כשהצהרתי שאני בעצמי מתכוונת להמשיך לעשות. אני במקביל רוצה לדבר על זה בעיניים פקוחות ויציבות. כמו על עוד המון דברים שאני עושה והייתי רוצה לפחות להצליח לדבר על המשמעות הרחבה יותר שלהם כתופעות כלליות.
אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים
זה משפט שאני לא כל-כך מחבבת. כולנו עושים הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים, יותר מדי. אף אחת לא יכולה לצרוך כל-כך הרבה אנרגיה מזהמת בלי הרבה פעילות סביב זה והרבה שיתופי פעולה מהסביבה.
הקושי הוא להפסיק לעשות. אין שום צורך בעיני "לעשות יותר". בכלל, בעיני הכיוון הרלוונטי אינו "מיחזור", זה גם צביעות אקולוגית, אלא צמצום ייצור דרך צמצום צריכה.
ובכל מקרה, מבחינתי לכתוב המון על קומפוסט עם חצי משפט על שאר האשפה, זה לא "עושים כל מה שיכולים" ולהתייחס באופן פעיל ומודע לשאר האשפה בדיונים ציבוריים על קומפוסט, זה לא הרבה לבקש, באמת.
אפשר פעם אחת לוותר על תיאור פיוטי של תוך החבית ולחפש ולשים קישור למידע על אריזות פלסטיק, במקום. (בלי שום זלזול בתיאורים פיוטיים של תוככי חביות, רק לפעם אחת, להתיחס לשאר הזבל, בסדר?)
למשל סוג הילדים שאנחנו מגדלים
אני מאמינה שהם מהסוג שאוהב לשתות, לאכול ולנשום. הפעולות האלו אינן מובנות מאליהן לעתיד הקרוב. אני פשוט תוהה איך ילדי יגדלו את ילדיהם ומה ממה שאני אראה להם לגבי אורח חיי יהיה עדיין רלוונטי לאורח חייהם, כאנשים וכהורים.
ונראה לי שלהרגיש רע עם זה - זה להרגיש רע עם כל מה שנעשה, כי ממילא אין לנו השפעה על כלום
לי אין בעניין הזה תחושות רעות. אני מאוד מרוצה שאני בסה"כ רק אנושית, גם עם מגבלות הזמן הזה.
כן יש לי תחושות רעות אם אני עושה משהו בלי להבין בכלל את חלקי בתמונה הגדולה ובעיקר בלי בכלל לנסות להבין. או אם אני מתעקשת שהתמונה שלי היא הדבר היחיד החשוב והרלוונטי לי ולמשפחתי.
אני מבינה שלאחרות הבנת התמונה הגדולה עושה תחושות רעות, אני לא מבינה למה. התמונה הגדולה אכן עושה רע, אבל כוחה ההרסני עלי באופן אישי, קטן ככל שאני מבינה אותה יותר.
טוב, אם לדייק, ההשפעה ההרסנית יורדת, ככל שאני מצליחה להסביר את עצמי ככה שאחרות יבינו אותי יותר טוב.
ברור לי שלא נעים לשמוע מה אני אומרת, אבל זה כי אני מדברת על דברים לא נעימים. הם לא נעימים גם אם לא מדברים עליהם. אני מאמינה שיש סיכוי שהם לפחות קצת יפסיקו נורא להחמיר, רק אם כרגע (ויפה חצי מאה אחת קודם) הם יהיו לפחות, נושאי שיחה אחראית ומפוכחת. אני לא מתיימרת לתת תמונה מאוזנת, אגב, יש אחרות שעושות את זה טוב ממני. כן תמונה מפוכחת.
והכל, תכלס, בשביל ילדים. אם לא הייתי רוצה ילדים הייתי עושה קריירה ומלא כסף וחיה טוב על האדים של תרבות ה"שפע" ולא הייתן שומעות ממני מילה.
<סליחה על האורך ותודה על האורח>
נ.ב. באירופה מייצאים תעשיות למקומות בהם הן זולות, בגלל תקני זיהום וכוח אדם ירודים. הם קצת פחות גרועים היום מ"האירופאים החדשים" (ארה"בים), אבל זה רק כי הם עושים את זה כבר כמה מאות. לצערם הם מקבלים חזרה את תוצאות שינוע הזיהום בגלי הגירה. וגם באירופה הפתרונות מתאימים לטווח צר ומיוחס של האוכלוסייה.
ובכל מקרה, מבחינת כמות אוכלוסיה אנושית וצמיחה בצרכים אנרגטיים מזהמים, אירופה זניחה לעומת שאר העולם. גם עם אוסטרליה וניוזילנד.
[u]למה שזה ירפה את ידי לעשות את המעט שאני כן יכולה? ולמה שאני לא ארגיש עם זה טוב?[/u]
קשה לי לענות לך. אני חושבת שזה קשור למבנה אישיות ולדפוסי חשיבה. את ידי זה לא מרפה ולא משנה לי את ההרגשה לגבי העשייה הקטנה שלי. אולי שווה לשאול את מי שאצלה זה דומה?
[u]איך את מתרגמת את האמירה שלך לרמה הפרקטית?[/u]
יש המון רמות פרקטיות.. בדפים בבאופן, לדוגמא, הייתי מוסיפה בראש כל דפי הקומפוסט קישורים לדפי פלסטיק, וקישורים לדרכי מחזור נוספות של שאר האשפה ובעיקר קישורים הקשורים לצמצום הצריכה של מוצרים בעלי פסולת בלתי מתכלה. אולי הייתי שמה קישור מודגש לדף אחר, בו יש ריכוז קישורים כזה, הפרטים לא חשובים כרגע, רק שיהיה בראש הדיון, במקום בולט, הפניית תשומת לב לכיוון הלא מתקמפסט של הזבל.
בדיון ציבורי, לא לדבר על קומפוסט מבלי לפחות להזכיר ורצוי עם הפניות למקורות מידע ודיונים גם לגבי העניין המשלים של הקומפוסט.
אני יכולה לעשות את זה לבד, כמובן, אבל אני לא משתתפת בדפים האלו ונושא הקומפוסט מעסיק אותי די מעט באופן אישי.
מפתיע אותי שמשתתפים פעילים בדפים האלו לא חושבים על זה בעצמם אולי כי "זה ברור". אבל בדיון ציבורי כזה, אם זה לא קיים, זה פשוט לא ברור.
זה משהו שבעיני [u]תורם לשינוי תודעתי[/u] באופן יעיל וקל לעשייה.
[u]אז למה לא חשוב לעשות קומפוסט עכשיו?[/u]
חשוב, אבל כרגע קצת. וזה חשוב בעיני בעיקר כי זה מבהיר מה כמות הזבל הבלתי מתקמפסט שנשאר. אני בכלל לא יודעת למה השתמע שאני אומרת להפסיק לעשות קומפוסט כשהצהרתי שאני בעצמי מתכוונת להמשיך לעשות. אני במקביל רוצה לדבר על זה בעיניים פקוחות ויציבות. כמו על עוד המון דברים שאני עושה והייתי רוצה לפחות להצליח לדבר על המשמעות הרחבה יותר שלהם כתופעות כלליות.
[u]אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים[/u]
זה משפט שאני לא כל-כך מחבבת. כולנו עושים הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים, יותר מדי. אף אחת לא יכולה לצרוך כל-כך הרבה אנרגיה מזהמת בלי הרבה פעילות סביב זה והרבה שיתופי פעולה מהסביבה.
הקושי הוא להפסיק לעשות. אין שום צורך בעיני "לעשות יותר". בכלל, בעיני הכיוון הרלוונטי אינו "מיחזור", זה גם צביעות אקולוגית, אלא צמצום ייצור דרך צמצום צריכה.
ובכל מקרה, מבחינתי לכתוב המון על קומפוסט עם חצי משפט על שאר האשפה, זה לא "עושים כל מה שיכולים" ולהתייחס באופן פעיל ומודע לשאר האשפה בדיונים ציבוריים על קומפוסט, זה לא הרבה לבקש, באמת.
אפשר פעם אחת לוותר על תיאור פיוטי של תוך החבית ולחפש ולשים קישור למידע על אריזות פלסטיק, במקום. (בלי שום זלזול בתיאורים פיוטיים של תוככי חביות, רק לפעם אחת, להתיחס לשאר הזבל, בסדר?)
[u]למשל סוג הילדים שאנחנו מגדלים[/u]
אני מאמינה שהם מהסוג שאוהב לשתות, לאכול ולנשום. הפעולות האלו אינן מובנות מאליהן לעתיד הקרוב. אני פשוט תוהה איך ילדי יגדלו את ילדיהם ומה ממה שאני אראה להם לגבי אורח חיי יהיה עדיין רלוונטי לאורח חייהם, כאנשים וכהורים.
[u]ונראה לי שלהרגיש רע עם זה - זה להרגיש רע עם כל מה שנעשה, כי ממילא אין לנו השפעה על כלום[/u]
לי אין בעניין הזה תחושות רעות. אני מאוד מרוצה שאני בסה"כ רק אנושית, גם עם מגבלות הזמן הזה.
כן יש לי תחושות רעות אם אני עושה משהו בלי להבין בכלל את חלקי בתמונה הגדולה ובעיקר בלי בכלל לנסות להבין. או אם אני מתעקשת שהתמונה שלי היא הדבר היחיד החשוב והרלוונטי לי ולמשפחתי.
אני מבינה שלאחרות הבנת התמונה הגדולה עושה תחושות רעות, אני לא מבינה למה. התמונה הגדולה אכן עושה רע, אבל כוחה ההרסני עלי באופן אישי, קטן ככל שאני מבינה אותה יותר.
טוב, אם לדייק, ההשפעה ההרסנית יורדת, ככל שאני מצליחה להסביר את עצמי ככה שאחרות יבינו אותי יותר טוב.
ברור לי שלא נעים לשמוע מה אני אומרת, אבל זה כי אני מדברת על דברים לא נעימים. [b]הם לא נעימים גם אם לא מדברים עליהם.[/b] אני מאמינה שיש סיכוי שהם לפחות קצת יפסיקו נורא להחמיר, רק אם כרגע (ויפה חצי מאה אחת קודם) הם יהיו לפחות, נושאי שיחה אחראית ומפוכחת. אני לא מתיימרת לתת תמונה מאוזנת, אגב, יש אחרות שעושות את זה טוב ממני. כן תמונה מפוכחת.
והכל, תכלס, בשביל ילדים. אם לא הייתי רוצה ילדים הייתי עושה קריירה ומלא כסף וחיה טוב על האדים של תרבות ה"שפע" ולא הייתן שומעות ממני מילה.
<סליחה על האורך ותודה על האורח>
נ.ב. באירופה מייצאים תעשיות למקומות בהם הן זולות, בגלל תקני זיהום וכוח אדם ירודים. הם קצת פחות גרועים היום מ"האירופאים החדשים" (ארה"בים), אבל זה רק כי הם עושים את זה כבר כמה מאות. לצערם הם מקבלים חזרה את תוצאות שינוע הזיהום בגלי הגירה. וגם באירופה הפתרונות מתאימים לטווח צר ומיוחס של האוכלוסייה.
ובכל מקרה, מבחינת כמות אוכלוסיה אנושית וצמיחה בצרכים אנרגטיים מזהמים, אירופה זניחה לעומת שאר העולם. גם עם אוסטרליה וניוזילנד.