שלומית,
במובנים רבים אי אפשר לעזור למי שאינו מכיר בבעיה שלו.
גם מי שמכיר בכך שיש לו בעיה לא תמיד מוכן לקבל עזרה, גם לאחד כזה קשה מאוד לעזור.
לכן, אם הוא מעוניין בעזרה אז טוב בעבורו להתחיל עם [po]פרחי באך[/po].
או שיפנה בעצמו לייעוץ.

תודות.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

יש לי חבר גרוש שבכל פעם שהוא מתאהב , אחרי זמן מה הוא מתחיל לפנטז על אקס מסוים של חברתו שאולי היה לה אתו סקס יותר טוב ואולי הוא בכלל היה יותר משמעותי ממנו וכאלה. כל מאמצי בת הזוג שלו שהיא מאוהבת בו מעל הראש והוא הכי טוב בשבילה עוזרים רק באופן זמני. אני מכירה אותו הרבה שנים ולא נראה לי שיש לו בעיה של דמוי עצמי נמוך או חוסר בטחון . איך אפשר לעזור לו? מה דעתכם ? מה דעתך [po]צפריר שפרון[/po]? הוא ממש מסכן וזה בסוף גם הורס את הקשר.

אין דבר כזה שהאש כבתה סתם. אתה צריך לברר מה קרה....

הי לכולם אני נכנםס לאתר לאחר תקופה יפה מאוד של זוגיות נפלאה עם אישה מדהימה
שנינו גידלנו את ילדינו הצמודים שנה וארבע עד שלפני 5 חודשים אשתי נשברה והכנסנו אותם לגן ,
אנחנו גרים בצפון די מבובבים מהמשפחה והחברים
לפני כחודשים החל הכול להתערער
פתאום אשתי התקררה ונראה שהאבה נכבתה??? יש בכלל דבר כזה???
כרגע אני עובר סוג של גהנום עם עצמי ולא ממש יודע מה לעשות.....

האם בן זוג שאינו מקנא כלל ולא אומר מילה על מחזרים אין סופיים של בת זוגתו ושומר הכול בפנים?
האם זה אומר עליו משהו?

רציתי לומר לך שאני גם נשואה לאחד שהוא נהג מונית ויש לנו 2 ילדים ואני בחורה מאוד נאה ומושכת וגם לי יש את הבעיה של הקנאה ואני סובלת מזה מאוד חזק.
והלוואי שהיה לי פתרון הייתי מברכת שאת מי שימצא לי פתרון.
הגעתי למצב שאני לוקחת תרופות של הומואפטיה.

אלה יקירה: לפעמים אנו חיים בתחושה שכל כך זקוקיםלמישהו יותר לנפש מאשר סקס, בהתחלה נדמה שהנה מצאנו את היחיד , אנחנו כאלו משכנעים את עצמינו בראש ובלב שהוא היחיד והמיוחד אבל אחרכך הכל מתרוקן ומגלים שזה ממש לא מה שחשבנו אבל לפעמים כבר נהיה מאוחר אולי אפילו מאוחר מידי
בגלל זה למערכות יחסים צריך ללכת עם הראש בעיקר ולא עם הלב.....

בבקשה אני אומרת ש..אני כל כך הייתי רוצה לדעת מה הייתי בגילגולי הקודם נוצרו לי בעבר כמה סיטואציות עם כל אותם בני זוג היתה משיכה עזה קשר מעל למעל למשוער בכמות הרגשות ובכילל זה ממש שגעון שהתפקחתי ממן אשליה שפשוט יצרתי דמיונות מרוב משיכה ואהבה זה התפרק לרסיסים פליז איך אפשר לדעת את זה????

לכל הקוראים שלום אני שמחהמאוד להיות במחיצתכם רק במקרה הגעתי הנה ויש לי שאלה /בעיה
אני נשואה 11 שנים לגברגרוש (אני היתי רווקה..) ביתו אז היתה בת 6 היון בת 17 אני מציינת שהיא גרה עם האמא, שלפמני שנה ירדה מן הארץ לארה"ב
הבת גרה עם הסבתא עד לפני שנה, עכשיו הבת אצל האמא בחול חוזרת עוד חודש והסבתא לא מוכנה לקבלה בחזרה , הווה אומר שהיא אמורה לעבור להתגורר אצלינו , אני בפראנויה מהרעיון שכן היחסים ביננו מאו מעורערים.. מה אני עושה?

אולי תנסי יעוץ בשבילם?
תבררי עם רופא המשפחה שלהם. בהתחלה בלי ידיעתם ותספרי מה קורה

שלום. קראתי כאן את הדף ולא ראיתי פה קנאה של זוגות מבוגרים. הוריי בני 70 ו 74 ואבי פשוט מאמלל את חייה של אימי. זה התחיל לפני כשנתיים עד אז הם היו בסדר ואמי יכלה ללכת לאן שהיא רוצה. ואילו היום היא מוגבלת מאוד הוא נועל את הדלת במנעולים ומגיף את תריסי הבית. טענתו היא שהיא בוגדת בו עם השכנים והיא מסכנה כזו אישה טובה שאין בכלל שמץ ולו הקטן ביותר לחשדותיו. לכל מקום שהיא צריכה ללכת הוא ממהר ללוות אותה אפילו אם זה לקניות בחנות השכונתית. ניסיתי לדבר איתו, לכעוס, גם לא צילצלתי אליו בכדי שיראה שאני מאוד כועסת וכואבת את בדידותה של אמי אבל הוא בשלו וזה הולך ומחמיר. היא אפילו לא יכולה לבוא אליי לראות את הילדים כי הוא לא נותן לה וטוען שהוא לא יכול להצטרף כי הוא חולה ,עייף וכל מיני סיפורים. אני לא יודעת איך לעזור לה ולמי לפנות אני בת יחידה להוריי ויש לאמי אחות ואח שלא בקו הבריאות ואין לי את מי לשתף. מאוד מאוד עצוב לי לראות את המצב כך.אנא אם מישהו קורא ויכול להציע לי אני מאוד אשמח

מתפרקת,
לעולם הקנאה היא התכנסות פנימה - ראיית הצד המקנא את עצמו כמרכז העולם. שכן, כאשר האדם מקנא באחר הרי הוא מצהיר כי הוא עצמו נפגע מפעולת האחר. כלומר, הצד המקנא חושב [b]רק[/b] על עצמו.
מכאן שכאשר הצד המקנא מטיח בצד שבהכרח מוצב מנגד (ולא לצד או על יד או כחלק) את תסכוליו, או את האחריות על תסכוליו, מצביע הדבר על הלקאה עצמית, הקטנה עצמית ובמובן הזה היבט של הסתר פנים. שכן נמצא צד זה מליט את פניו אל מול כל הטוב הקיים בעולמו, ובמובנים רבים מעדיף להסיט את המבט מהאפשרות שהכל טוב, הכל נכון, ואפילו אותו מקום של התמרמרות או הטחת האגרופים כלפי האל הטוב על נסיבות החיים - ראויה להודיה על האפשרות לסבול ולהתענג על הסבל.

כאן, מתבקשת להתבונן באותו מקום של קנאה כשעולה אצלך. אותם מקומות בהם מוצאת את עצמה מנופחת מחשיבות עצמית, רחמים עצמיים או מצפה להתנהגות של האחר למען ריווחתה האישית, גם אם התנהגות זו מנוגדת לדרכו או מהווה בשבילו קושי, הם המבקשים אחר שינוי.
כאשר מזהה שכך נוהגת טוב אם תאלץ את החיוך הזה, גם אם הוא מריר. אותו חיוך של הומור עצמי, גם אם הוא מאולץ, יביא לתועלת רבה.

[u]מה גם שהמצב בו הוא מפרנס יחיד אינו בריא ויוצר הרבה מאוד מתחים ביננו.[/u]
נהפוך הוא, שנמצא מצב זה טבעי ומתבקש על פי הנסיבות. לא יעלה על הדעת שיש הסכמה על כך שהמצב לא בריא ובכל דרך שהיא יש שיתוף פעולה ביניכם. על פני נתינת ערך של נכון ולא נכון בחלוקת התפקידים ביניכם, טוב אם המפתח לחלוקה זו יהיה רצון פנימי של כל אחד מכם. כאשר האחריות האישית עולה מתוך רצון פנימי אין כל זיוף. כאשר המניע לאחריות איננו עולה בקנה אחד עם הרצון הפנימי, קנאה היא רק היבט אחד של הזיוף הזה - חוסר הנאמנות העצמית.

<שלם>

לי יש בעיית קינאה מסוג שונה. בעבר עבדתי בתחום ההפקות, עבודה מאוד אינטנסיבית, ששכרה בצידה (מסוג העבודות שלא מאפשרות לקיים לצידן חיים), ולאחר שנתיים (בלי חיים ועם פרידה מבן זוגי)

החלטתי, בעידודו, להתפטר. לקח לי זמן "למצוא את עצמי" ותקופה מסויימת גם חתמתי בלישכה (ע"מ לקבל דמי אבטלה) והתחלתי ליצור דברים בבית (בתחום התפירה בעיקר). באותה תקופה,

התכוננו לעזוב את העיר הגדולה לטובת בית קרקע בכפר, ולא מצאתי טעם לחפש עבודה באותה עיר כיוון ואנו עוזבים. מצאנו בית משגע, עברנו (הבית החדש קרוב לעבודה שלו), אני נשארתי

לסדר את הבית לאחר המעבר ומהר מאוד פניתי לחפש עבודה באזור. מאמצי לא עלו יפה, ובמקביל, חשבתי להקים את העסק שלי בעיצוב (עליו חלמתי הרבה זמן) ולבנות את עצמי, כך שאוכל

להתפרנס מהעסק בכבוד. ההחלטה על כך הייתה משותפת לשנינו, מתוך הבנה שבתקופה הקרובה לא ארוויח כסף. (הקמת עסק ללא סכום השקעה התחלתי מחייבת את הכסף הנכנס לחזור מיידית לתוך

העסק ע"מ שיוכל להמשיך) ואכן - העסק מתקדם לאט אך "שומר" על עצמו מבחינה כספית, ואני עושה בו הכל (קניית חומרים, פיתוח, ייצור, שיווק, גביה, - הכל). במהלך התקופה (עוד לא שנה וחצי

מפתיחת העסק) אני זו שהתפנתי לנהל את החתונה שלנו, וחצי שנה לאחר מכן, לתכנן ולנהל את ירח הדבש שלנו בחו"ל, כך שלמעשה העסק מתפקד בערך שנה (במצטבר).

הבעיה היא שכיום בעלי מקנה בי. לטענתו: הוא מסכן - יוצא לעבודה ועובד קשה.... ואילו אני נשארת בבית ועובדת "במה שאני אוהבת"...( כאילו בעבודה שלי אין קשיים, או חלקים שאני שונאת ונאלצת

להתמודד איתם לבדי ...) מה גם שהמצב בו הוא מפרנס יחיד אינו בריא ויוצר הרבה מאוד מתחים ביננו. בשלב ההחלטה על הקמת העסק (והידיעה שלא אוכל לתרום לפרנסת הבית), התלבטתי אם

לא לעבוד 1/2 משרה בעסק ו1/2 משרה נוספת בעבודה שונה, ממנה אוכל להכניס כסף. בן זוגי התעקש ואמר שאם אני רוצה להקים משהו, אני צריכה להתמקד בו בלבד ובלי הפרעות. היום אני נתונה

ללחץ ולבקורת מאוד גדולים מצידו משום שקשה לו להיות המפרנס היחיד [b]ואני בהחלט מבינה לליבו[/b] ואף יותר מזה - יודעת שהמצב לא בריא ולא מאוזן בצורה זו. אני גם מרגישה איזו רמייה מצידו, כיוון

וההחלטה על פתיחת העסק הייתה של שנינו והיום הוא לא עומד בהסכם. ויותר מזה - היה לו מאוד נוח להסיר אחריות מארגון החתונה וירח הדבש, מתוך ידיעה שאני אוכל להתפנות ולעשות זאת, אבל כשזה

מגיע לצד הפחות נעים של הסיפור (שאני לא עוזרת בפרנסת הבית במידה מספקת) אז זה כבר פחות מתאים... אוסיף ואומר שבשל ההבנה שאני תורמת פחות לכלכלת הבית, לקחתי על עצמי את נושא

תחזוקת הבית (קניות, כביסה, נקיונות, בישולים, חשבונות, סידורים, תיקונים וקשר עם בעלי מקצוע, ...) ובכך אני עוזרת באופן שונה לקיום הבית, בעוד שבן זוגי בקושי נוגע בנ"ל (והרי גם את ה"שירותים" הללו

ניתן לכמת כספית...), וגם בעבר, כשעבדתי והתפרנסתי יפה מאוד, תמיד הוא היה המסכן שעובד קשה .... כך שאני מרגישה שה"רעל" האמיתי שלו זה עניין הקנאה.

[po]צפריר שפרון[/po]
תוכל, ב ב ק ש ה להגיב על הסיפור שלי?

[u]אני יודעת בעצמי שהחששות שלי לא הגיוניים. אבל מדובר פה ברגש שאני פשוט לא מצליחה לשלוט בו. זה מעבר להגיון...[/u]
ומתוך כך עלייך לפתוח את העניין הזה מולו. בפשטות ובישירות לומר לו את אשר על לבך. ירגיז אותו? שירגיז. לא נראה שאת בדיוק שלווה.אותו מצב בו לכאורה הוא מסתיר ממך את קשריו כי הוא לא רוצה להרגיז אותך לוכד אותך במקום הזה של "לא רוצה להרגיז". מלכודת זו מציבה אותך בעמדת הסתרה מתוך אותה סיבה.

לכן, פתחי את לבך - לפניו. יהיה אשר יהיה. שכן זו זוגיות מלאה.


כאן, הקשיבי היטב לאינטואיציה שלך. ברמת הגוף. ברמת התחושה הגופנית - זו שמצביעה על האמת שלך ביתר דיוק מכל שיטת זהוי אחרת.



<שלם>

שלום לכולם.
מה שאני מחפשת כאן זה איך להכניס קצת לפרופורציה אל הלב אכול הקנאה שלי...
קצת הסטוריה:
יש לי חבר כבר שנה. הכרנו לפני שנתיים, הוא היה די מאוהב מהרגע הראשון, אבל לקח לו שנה להגיד לי את זה...במשך השנה הזאת נהיינו ידידים מאד קרובים "חברים הכי טובים" שכאלה, ואני יודעת שלא היו לו בחורות אחרות, למרות שהיו הצעות... כי הוא רצה אותי.
בערך אחרי שנה הוא סופסוף עשה את הצעד, אבל אני לא ממש רציתי, לא ידעתי מה אני רוצה בדיוק, היה לי קשה לחשוב עלינו כזוג...הבנתי אבל שאני הולכת לאבד אותו לגמרי, אז נתתי לזה צ'אנס. יצאנו במשך שבוע (תמים) שבו הבנתי שאני לא בטוחה מה אני מרגישה, ושהוא כן וזה לא ממש מתאים.אז "נפרדנו" אבל המשכנו בקשר, שהיה גם מיני,....
זה נמשך בערך חודש עד שרבנו ריב די כאסחיסטי שאחריו לא דיברנו לשבועיים. בזמן הזה יצאתי עם מישהו אחר (לא רציני) , וגם הוא(רציני הרבה יותר)...הוא הספיק לשכב איתה, לקרוא לה "בערך חברה" (זה לא היה ממש ברור, התחלה שכזאת של קשר).
זה שבר לי את הלב. קודם כל זה פגע לי קשות באגו - בחור שחיכה לי שנה תמימה בתוך שבוע נכנס לקשר כזה עם מישהי אחרת. ופתאום גם הבנתי שיש לי פה מתחרות - עד אז הוא לא ממש סיפר לי שמתחילות איתו בנות....הוא לא עורר אצלי בכלל קנאה וחוסר בטחון מהבחינה הזאת.
אז הבנתי גם שאני אוהבת אותו ורוצה אותו כבנזוג. אז אמרתי לו את זה.....והוא נפרד ממנה ומאז אנחנו חברים (עוד מעט שנה :)

[b]אם עקבתם עד עכשיו כל הכבוד[/b]

יש לנו יחסים נהדרים, וקרבה שאני חושבת שנוצרה במיוחד בגלל שהיינו ידידים למשך כל כך הרבה זמן לפני.
אני בטוחה שהוא אוהב אותי בכל ליבו, ושהוא לא יבגוד בי.
אבל...הוא שמר על קשר איתה. היא מככבת באחד ממספרי החינם שלו בפלאפון (יש 5 כאלה בלבד) -> כלומר היא בין ה5 אנשים שהוא מדבר איתם הכי הרבה.
הוא מנסה להסתיר את זה ממני כי בתחילת הקשר שלנו רבתי איתו על זה שהוא ממשיך לדבר איתה. לא אמרתי לו לנתק איתה את הקשר, אבל גרמתי לו להבין שזה גורם לי להרגיש מאד רע.
אני לא יודעת מה המניע שלו ל הסתיר את זה. ככל הנראה הוא לא רוצה לפגוע בי.
אבל זה בהרבה יותר פוגע לדעת שהיא כן בנאדם שהוא מחשיב כקרוב, ושהוא מסתיר את זה.

המחשבות שלי לא ממש יודעות איפה לעצור.
בכל פעם שאני שומעת את השם שלה אני מדמיינת אותם שוכבים אז...
אני חושבת שלסקס יש הרבה חשיבות והם לא יכולים להיות ידידים "סתם" אחרי שהם שכבו.
אני חושבת שהוא שומר אותה באיזשהו מקום ליום שבו ניפרד, כי בתכל'ס היחסים שלהם נעצרו מאד בהתחלה, לפני שהם ידעו אם יש לזה עתיד או לא.
וכי בתכל'ס כל הרומן הקצר שלו איתה הראה לי שהוא ככל הבנים, ולעולם לא יוותר על זיון בהישג יד. (או ישמור על אחד לשעת חירום)
אני חושבת שאולי שהיא באמת התאהבה בו, שהיא מחכה לאיזו הזדמנות...
ואני בעיקר חושבת - למה לעזאזל הוא צריך את הידידות שלה, מה היא מוסיפה לחיים שלו? מה אני לא נותנת לו מספיק?
יש לו ידידות אחרות, ואין לי שום בעיה עם זה. רק איתה...

אני אומרת לעצמי שאין לי שום סיבה לקנא בה- הרי הוא בחר אותי ולא אותה.
אבל זה שהוא שומר עליה כידידה...
עושה לי רע. אני חושבת על זה הרבה, זה מונע ממני לישון טוב. כל פעם שהוא מדבר בטלפון אני על קוצים.
אני לא רוצה לדבר איתו על זה כי אני יודעת שזה ירגיז אותו. אני יודעת בעצמי שהחששות שלי לאהגיוניים. אבל מדובר פה ברגש שאני פשוט לא מצליחה לשלוט בו. זה מעבר להגיון...

אם יש למישהו הצעות להתמודד עם זה אני אשמח.
יומטוב, אלמונית צעירה

ת ו ד ה "[po]אמא לשלושה[/po]"!!!
אני מודה לך מאוד על התגובה שלך.
זה ממש שיפר לי את ההרגשה.
חשבתי על זה כל כך הרבה ומשום מה לא חשבתי על זה כמוך.
יש הרבה בדברייך.

אם יש לכם עוד תגובות בנושא שלי - אודה לכם מאוד.

תודה

אני לא מומחית גדולה ביחסים,

[u]אבל מברור יותר מעמיק הבנתי שלא קרה ביניהם שום דבר ושזה עבר לו לגמרי.[/u]
אם זה עבר לו, אז נראה לי שהוא לא היה "מאוהב" בה אלא מאוהב ברעיון.
אני מתכוונת מאוהב ברעיון של אהבה חדשה. להרבה אנשים שנמצאים בקשר
נישואים חסרים הפרפרים בבטן וההתרגשות של אהבה חדשה [אני מדברת על אנשים
בסביבתי שיצא לי לדבר איתם רבות על הנושא], אז כנראה בזה בעלך היה "מאוהב",
ולא בבחורה.
אם את יודעת ומרגישה שהוא אוהב אותך, אז תשמחי בחלקך ובגבר אשר אתך.
שתדעי המון המון אהבה בחייך.

אני נשואה לבעל מדהים כבר 5 שנים ואני בטוחה באהבתו אליי ב-100%.
הוא מהאנשים האלה שברגע שנגמרת לו האהבה לבת זוגתו (מסיפורים שהיו לו בעבר) הוא פשוט לא מסוגל להיות איתה אפילו לשניה.
לפני כמה זמן נודע לי שבזמן שהיינו נשואים הוא היה מאוהב בבחורה אחרת (בחורה שאני מכירה לא אישית) אבל מברור יותר מעמיק הבנתי שלא קרה ביניהם שום דבר ושזה עבר לו לגמרי.
אני בטוחה שבתקופה שהוא היה מאוהב בה הוא אהב אותי גם כן.
אני לא מצליחה להשתחרר מהמועקה הזאת וכל פעם שאני רואה אותה אני "נאכלת מבפנים".
אני רוצה לצאת מההרגשה הנוראית הזאת כי אני יודעת שהוא אוהב אותי מאוד ולא היה מחליף אותי בעד שום דבר בעולם.
בבקשה - תעזרו לי!!!

השאלה מתחילה למה בכלל יש לה צורך להיכנס לצ'אטים?
מה חסר לה בקשר הזוגי הקיים?
בעיניי כניסה לצ'אטים, מהווה אינדיקציה ונורית אזהרה שמשהו חסר לה.
אולי היא לא הגיבה בקיצוניות על כך שריגלת כי מלכתחילה זה מה
שרצתה, כלומר שתקנא שתרגל שתחפש אותה.

רציתי להוסיף לגבי קנאה בגבר שמסתכל על בחורות יפות.
יש בחורות יפות נורא
היופי גלוי, פרוץ, מושך
אפשר להסתכל ביחד.
אני מתכוונת לא בהכרח לקחת את זה למקום מאיים
אני יודעת לא תמיד זה פשוט.

אני בניגוד לשאר התגובות כן חושבת שיש משהו פסול בכך שאישתך מתעניינת בגברים אחרים וזה ממש לא משנה אם זה וירטואלי או לא...במקום להבין למה אתה קנאי אני ממליצה לך לרענן את הקשר שלכם או אפילו לבדוק יחד איתה אם חסר לה משהו... זה לא מיקרי שאל תחמוד מגיע לפני אל תנאף. למה שמישהו מבני הזוג יפזר אנרגיה שאמורה להיות מקודשת עם אנשים אחרים??????

משום מה נראה לי שאשתך מצליחה ללבות את רגשות הקנאה שלך.
לשאלתך האם ההסדר יכול להחזיק מעמד: התשובה היא אצלך. האם בזמן שחלף רגש הקנאה ירד? אני מהמרת שלא, כי אם היה כל כך קל לשלוט בעוצמת הקנאה, לא היה צורך בעמוד הזה בכלל.
תנצלו את התקשורת הטובה שיש ביניכם כמנוף. אם היא מוכנה לשתף אתך פעולה, תעבדו על זה יחד. (אולי אפילו שיחות יעוץ זוגיות או שיחות ביניכם)
בהצלחה!

שלום לכולם,
כמובן נכנסתי לדף הזה לא במקרה אלא בחיפושיי אחרון פתרון הבעיה שלי. התגובות של כל חברי הפורום הם מצויינות והן נתנו לי גם חומר למחשבה וגם עידוד שאפשר לעבוד על עצמנו ולשנות מידות.
בכל זאת ברצוני לשתף על מה שעובר עליי בנסיון לשאוב עוד עידוד.
אני ואשתי נשואים יותר משמונה שנים ויש לנו שני ילדים מדהימים.
אף פעם לא חשבתי שאני קנאי ולא היתה לי אף פעם בעיה שהיא תדבר או תיפגש עם הידידים שלה בתדירות שהיא רוצה. הבעיות התחילו כשהיא התחילה להכנס לצ'טים באינטרנט (כולל תוכנות Instant Messaging). ולמה הדבר שונה?
קודם כל, איני יודע עם היא מדברת, כלומר יש פה איזה סוג של הסתרה (אם כי לא בהכרח מכוונת). היא גם קובעת עם אנשים לחזור ולשוחח.
שנית, אישתי היא טיפוס סקרן שכל הזמן צמאה להכיר אנשים חדשים וליצור חברויות חדשות. להוסיף "חטא על פשע" היא גם מתחברת הרבה יותר טוב לבנים מאשר לבנות. עכשיו, יש הרבה בנים ברשת שיודעים איך לדבר עם בנות ובהחלט יכול להימצא מישהו שאיתו יווצר קשר נפשי מעבר לרגיל. הדבר יכול להוביל להחלפת טלפונים, פגישות וחס ושלום גרוע מזה. אמנם היא לא נפגשה עם אף אחד כרגע (למיטב ידיעתי :-) ) אבל המוח הקנאי מומחה בלצייר תסריטי אימה.
אבל מה שהכי מדליק אצלי נורית אזהרה היא הדברים הבאים שקרו בעבר הלא רחוק:
בעוונותי אני איש מחשבים אז בעבר התקנתי לה תוכנת "ריגול" שמקליטה שיחות בצ'ט. גם בתוכנות IM יש אופציה לצפות בהיסטוריה של שיחות והפיתוי היה חזק ממני. אני יודע שזה חדירה לפרטיות והכל, אבל פשוט לא הצלחתי להתגבר על עצמי.
ובכן ראיתי שסגנון הדיבור שלה הוא נחמד ואף פלרטטני - דבר שאמנם לא מעיד על כלום - אבל כמה פעמים כבר שלחו לה מספרי טלפון וביקשו להתקשר. היא אמרה שהיא תעשה זאת אבל אין לי מושג אם באמת התקשרה או סתם לא רצתה לאכזב אותם. אז אתם שואלים: נו אז מה אם היא תתקשר או אפילו תיפגש? הדרך לבגידה מינית עוד ארוכה. ואתם צודקים! אבל מה שהכי משגע אותי שהיא עושה זאת בסתר ולא מספרת.
המזל שהקשר ביננו הוא מדהים והתקשורת עובדת בצורה מעולה, ואנחנו מדברים על כל מה שמפריע לנו. אז לפני כמה זמן סיפרתי לה שריגלתי אחריה, והיא לקחה את זה בפרופורציה (אף כי הריגולים הרבים שלי לאחרונה התחילו "לחנוק" אותה) ואף הסכימה להפסיק עם השיחות. אני כמובן לא הסכמתי כי אני לא רוצה להגביל אותה בשום צורה.
בקיצור הגענו להסכם שהיא יכולה לדבר ולהפגש עם אנשים מהצ'טים (ואני לא אכנס יותר לחטט בשיחות שלה) בתנאי שהיא מספרת לי על כך.

הייתי מאד מעונין לשמוע התייחסויות שלכם והאם ההסדר הנ"ל יוכל להחזיק מעמד. האם לדעתכם אני צריך עזרה מבחוץ או שאוכל להתגבר בכוחות עצמי?
תודה רבה על ההקשבה והסבלנות.

תמיד כייף לראות אנשים כותבים ולדעת מה הם חושבים על מצב מסויים אבל כמו כן לא כייף בכלל לראות אנשים "טיפשים" שחושבים שהם מבינים משהו ומוסיפים תגובות כמו תמחקי אותו או משהו בדומה לכך. אני אספר לכם סיפור:
אני גבר בן 25 שלא היתה לו מערכת זוגית 7 שנים אני עומד להתחתן בעוד כחודשיים.יש לי ארוסה מדהימה ושנינו אוהבים בצורה המקסימלית ביותר.לאחר שהצעתי לה נישואים התחלתי להרגיש שדברים מתחילים להפריע לי כגון טלפונים ,ידידים מהעבר ועוד ועוד ועוד.הדבר היחידי שלא עשיתי זה שלא הראתי לה את זה אף פעם.אני מספיק בוגר והבנתי שדבר זה הוא לא דבר טוב ופניתי לייעוץ פסיכולוגי.לפני שנפגשתי עם הפסיכולוג שוחחתי עם חברתי על דבר זה בצורה הבוגרת ביותר והבנתי שיש לי אשה מדהימה שמסתכלת על הדברים לעומק . עד היום (3 חודשים) אני נפגש עם הפסיכולוג,דבר שאני ממליץ לכולם ובסך הכל אני מרגיש יותר טוב. לפני שניפגשתי איתו אני במובן מסויים התביישתי שאני מרגיש וחיי את הקנאה. אני גבר שמפנק את חברתו בצורה המקסימלית ביותר(מבחינה ריגשית) אני נותן לה להרגיש כמו מלכה ולאהבה שלי אין סוף, יש בי יתרונות שבהרבה גברים שאני מכיר אין אז היום אני חושב לעצמי שאז מה אם יש דבר אחד(כרגע כמו שהיא אומרת)שהוא לא טוב אז צריך לפרק הכל ?זה לא שאני לא מכיר בבעיה אני מכיר בה וחיי אותה אבל משתדל וזאת הנקודה ההשתדלות שהדבר יעשה בצורה הנורמלית ביותר. דעו רק דבר אחד גבר הוא אישה שבמובן מסויים לא יקנאו לצד השני אין זכות לזוגיות הזאת ובכדי להמחיש לכם למה אני מתכוון יש משפט שאני תמיד אומר לחברתי: אני כל יום מחדש מתאמץ כדי לזכות באהבה שלך וכמו דבר זה אסור אף פעם שתחשבו שהצד השני הוא שלכם ורק שלכם תמיד תילחמו על המקום שלכם שם ותמיד תפחדו (במובן מסויים) שתמיד מישהו בזמן כל שהוא יכול לתפוס את מקומכם.

[u]מדוע נידמה לי שיש כאן "סלחנות" מאוד גדולה כלפי נשים קנאיות, לעומת פסילה על הסף ממש של גברים קנאים.[/u]

למה אתה חושב כך? נראה לי שאם גבר היה נכנס לדף הזה ומשתף בקושי שלו לשחרר ולתת אמון היו עוזרים לו ותומכים בו באותה מידה. זה פשוט הגישה התומכת של האנשים שכותבים כאן. מאמינים בשינוי בהבנה ולא בכאסח. :-)
חוצמיזה, ברוך הבא. אין לך עוד דף בית. @}

הממ
לא בור לי איך יצרת את היחס הישיר בין הקנאה שלך והביטויים שלה לחוסר יכולתו לבגוד.
כתבת:
_אבל אני לא רוצה לעבוד על זה! עדיין לא.
אני מרגישה שזה יגרום לי להמון סבל, וכמובן , הפחד הכי גדול, שזה יתרסק לי מול העיניים.
שאני "ארד" לו מהגב ופתאום אני אגלה יום אחד שיש לו רומן עם מישהי מהעבודה.
ואז אני אמות מכאב._

נראה לך שהוא לא בוגד כי את יושבת לו על הנשמה?
כמו שקודמותיי אמרו יותר סביר להניח שההיפך. אם זה לא היה נושא כזה רציני זה לא היה מול עיניו כל כך, וזה שעד היום הוא לא בוגד לא אומר כלום על מחר.
חשוב להבין 2 דברים:
בגידה זה עניין שלא בשליטתך. אמון כן.
מערכת יחסים טובה ביניכם כן.
מה שקורה עכשיו זה שאין לך לא מערכת יחסים הגיונית, לא אמון ולגבי הבגידות... כבר אמרנו שעל זה אין לך שליטה.
אני חושבת שאת כן צריכה לטפל בזה. אני בטוחה שזה קשה לך לפחות באותה מידה שלו.
בהצלחה

מדוע נידמה לי שיש כאן "סלחנות" מאוד גדולה כלפי נשים קנאיות, לעומת פסילה על הסף ממש של גברים קנאים.
זה כלכך שונה?

ובהמשך לדבריה של בקי -
אולי תעשי נסיו מושכל ומכוון להגיב באופן שונה מהאופן שבו הגבת עד כה? דרך אגב, שני האופנים - להתעצבן ולטרוק דלתות ומצד שני לחבק ולהתייחס לבעיה שלו - הם שני פנים של אותו הדבר - להתייחס לענין.
אולי תעשי משהו כמו תגובה אדישה שלא לוקחת את הערתו של בן זוגך ברצינות? משהו כמו "בטח, אני בוגדת בך כל היום וכל הלילה..." וחיוך ציני.
או כל משהו אחר שלא נותן לו את האנרגיה שהוא רגיל לקבל ממך בעקבות ההערה/הטחה "מאמי, את בוגדת בי?"?
מה הוא יעשה כשהאנרגיה הזו בדמות תשומת לב [חיובית או שלילית, לא חשוב] לא תתקבל ממך?
תעשי נסיון.... ואל תפסיקי מהר, אל תכנסי חזרה לדפוס המוכר, תני לזה להמשיך ולהתעצם ונסי לראות לאן זה מוביל את שניכם...
הניחוש שלי הוא שתגובתו תלך ותתעצם, תלך ותחמיר.

ואני בטוחה שאת כבר יודעת איך זה נראה ואת יודעת [b]בדיוק[/b] מה לעשות כדי שתגובתו לא תתעצם -
[u]לפעמים אין לי זמן או כח לעשות לו את" הפוצי מוצי " ואז הוא ממש נכנס לבעיה עם עצמו בקטע הזה.[/u]

והבעיה הזו שלו "עם עצמו" תהפוך לבעיה שלו איתך.
קחי את זה ברצינות.

ויש עוד כמה שאלות:
איך הוא מתיחס לקשרים שלך מחוץ לקשר שלכם הפרטי? [משפחה, חברים, חברות, לימודים, עבדוה]
איך הוא מתיחס לעיסוקים שלך בלעדיו?
איך הוא מתיחס לעיסוים שלו בלעדייך?
איך הוא מתיחס אלייך, לדיעות שלך, לבגדים שאת לובשת, להוצאות שאת מוציאה, לתספורת שלך?
האם הסיפור הזה של "הבגידות" גורם לך להיות באיזה שהוא מתח לידו?

אלמונימית.
זה נחמד שאתם משחקים לכם באמא ובן.
ובשאר משחקים זוגיים שכאלה אבל חשבת מה יהיה אם הוא יהיה אבי ילדיך?
יש לך מושג עד כמה נטוש הוא ירגיש כשתלדי ולא תהיי פנויה אליו עוד למשחקים?
יש לך מושג עד כמה נקמני הוא עשוי להיות?
כשיהיו לך ילדים תצפי ממנו להיות בוגר ואחרא. תירצי שותף שישא איתך בעול. לא נראה לי שהוא מסוגל לזה.
ולגבי מכות.....
זה רק ענין של זמן. כעת את נענית לדרישותיו, להתגרויות שלו ולכמות האדירה של תשומת הלב שהוא דורש ממך. כשיהיו לך סידרי עדיפויות אחרים יש לי חשש סביר שהוא יאלץ להקצין את ההתנהגות שלו על מנת לגרום לך להגיב ולהתיחס.

אין דבר כזה אדם מקסים ואלים!
או מקסים או אלים.

זיכרי את דברי.

אדם פיקח נמנע מהיכנס למקומות שאדם חכם ידע לצאת מהם.

בקשר למכתב של צ'ופה.
את יכולה לבקש ממנו לפחות לא להסתכל על בנות כשהוא לידך או ליד הילדים ,או לפחות כשהוא אתכם שיתמקד בכם .ועל הדרך תעבדי על הזוגיות שלכם ,שלך לא יחסר דבר מבחינה נפשית ולא תרגישי שאת על קוצים מכל בחורה שעוברת ברחוב.

ואוף הבחורות האלה... לדעתי הקטע של"תסתכלו עליי אני יפה " היה צריך לעבור להם בגיל חמש עשרה .

תודה על כל העצות,קודם כל.
לא נראה לי שהוא יכה אותי, הבן אדם לא הלך מכות מכתה ג'.
זה שיש בעיה של קנאה זה מתסכל ומעצבן. אבל מנסיון למדתי, וזה יכול לעזור להרבה אנשים כאן כי כמעט בכל זוג יש את הקנאי יותר והקנאי פחות ,שזה בסך הכל זעקה לתשומת לב, לפחות אצלו, אז אני פשוט יותר מתייחסת אליו ומחבקת אותו וזה עובר לו .זה בסך הכל חוסר בטחון, לפעמים אין לי זמן או כח לעשות לו את" הפוצי מוצי " ואז הוא ממש נכנס לבעיה עם עצמו בקטע הזה.
אבל ברגע הראשון שהוא מתחיל עם ה"מאמי את בוגדת בי?" אני דבר ראשון רותחת מזעם זה כ"כ מזעזע אותי שהוא חושב עליי כזה דבר והאגו שלי נפגע נורא, ואז אני במבחן עם עצמי אם אני מתחילה להתעצבן ולטרוק דלתות ולפגוע בו בחזרה או להתייחס אליו ולבעיה שלו ואז זה נגמר תוך דקה.

צ'ופה - כנסי, כנסי.

[u]לפעמים אני חושבת אולי זו רגישות יתר שלי.[/u]
אני לא חושבת שזו רגישות יתר. בעיני זה לא מצב סביר שאת צריכה להשלים איתו.
מעבר למחיר שיש למצב הזה על הזוגיות, תראי כמה אנרגיה את מבזבזת על זה. חבל...
את [b]כן[/b] יכולה בינתיים, תוך כדי, לנצל את ההזדמנות, ולראות על איזה נקודות רגישות זה דורך [b]לך[/b] , ולגדול שם.

[u]הוא עצמו טוען שזה מעיק עליו ושהוא רוצה להשתחרר מזה. למישהי יש רעיון, עצה? המלצה?[/u]
מצטערת לחזור על עצמי בדף הזה :-) -
עד כמה שידוע לי, אחת השיטות היעילות ביותר לטיפול במצבים של [b]אובססיות והתמכרויות[/b] היא 'שיטת שניים עשר הצעדים'. קיים טיפול פרטני וקיים טיפול קבוצתי.
אולי גם [po]פרחי באך[/po] יעילים פה, אבל אני לא מבינה בזה יותר מדי. תוכלי לשאול בדף המתאים.

מתנצלת שאני נכנסת כאן באמצע השיחה.
בעלי אוהב מאד להסתכל על בחורות. הייתי אומרת שמעבר לנטיה הטבעית של גברים להסתכל על בחורות הוא פשוט מכור לזה. כל פעם שהוא קרוב לאשה או בחורה צעירה כולו משתנה. הוא כמעט לא יכול להמצא על יד אשה בלי לעשות לה עיניים. היום נסעתי למקום מסוים והוא הציע את עזרתו, ויתרתי כי ידעתי שיתהיה שם בחורה צעירה שתהפוך למרכז תשומת ליבו.
לא רק שהיא היתה שם היתה שם גם חברה שלה ושתיהן היו לבושות בצורה האופיינית לנערות היום, הכל בחוץ. לא יכולתי אלא לברך על כך שהוא לא הצטרף אלי. והמשכתי להודות על כך גם אחרי שחזרתי.
לא שאני מנסה או יכולה למנוע ממנו דברים כאלו, אבל זה כל כך מעיק עלי שזה קורה בלי סוף, שאני מנסה קצת לחסוך לי ארועים מהסוג הזה. בזמן האחרון כל בייביסיטר שהציעו לי היא מהסוג המתלבש עם הכל בחוץ ולא בא לי להכניס אחת כזאתי הביתה. למה לי. אני רוצה להרגיש נוח בבית שלי ולא שכל תשומת הלב שלי תיגרר ללאיפה בעלי מסתכל. (אני גם לא בטוחה שאני רוצה אחת כזאת ליד הילדים שלי) אני מתלבטת אם אני יכולה לבקש מבחורה שבאה לעבוד אצלי בבית שתבוא ב"בגדי עבודה". נראה לי נכון אבל עוד לא העזתי לבקש.
הוא מודע לבעיה, ודיברנו על זה וכבר היינו בטיפולים שונים וכל מטפלת אמרה משהו אחר. אחת אמרה לו להפסיק להסתכל, השנייה אמרה לו להמשיך להסתכל וזה קצת מבלבל. לפעמים אני חושבת אולי זו רגישות יתר שלי. אבל רוב הזמן אני מרגישה שסתם נתקע לו משהו מהילדות ושזה מפריע לו בהרבה דברים אחרים. הוא עצמו טוען שזה מעיק עליו ושהוא רוצה להשתחרר מזה. למישהי יש רעיון, עצה? המלצה?

_לא צריך להגזים.
הבחור בסך הכל מקנא ובודק מספרי טלפון ומשתעשע עם עצמו בדימיונות.
לא בהכרח מחר זה לא ייגמר טוב._
התיאור שלה נראה לי כמו דפוס של קנאה [b]אובססיבית[/b] ולא כזו ברמה נורמטיבית.
'חיבוק הדב' הזה הוא קיצוני.
ככה נראים גברים מכים לפני שהתחילו להכות. לרוב לפני החתונה.

זו אמנם הכללה, אבל אני לא הייתי בונה על זה שזה רק [u]שעשוע[/u] .

חוצמיזה, לא נראה לי שאלמונימית נהנית מה [u]שעשוע[/u] הזה.

לא צריך להגזים.
הבחור בסך הכל מקנא ובודק מספרי טלפון ומשתעשע עם עצמו בדימיונות.
לא בהכרח מחר זה לא ייגמר טוב.

[u]גברים קנאים הם מסוכנים[/u]
גם אני מסכימה עם בקי. דפוס התנהגות כזה אופייני לרוב לגברים מכים.

אבל עם הפיתרון אני לא מסכימה.
נכון שאם אין עם מי לדבר עדיף לעזוב,
אבל לפני שמפרקים זוגיות, אפשר לבדוק עוד אופציות:

אם יש אהבה וערוץ תקשורת פתוח, ואם חברך מודע לכך שמדובר בבעיה, ניתן לטפל.
למשל - טיפול פרטני או קבוצתי ב'שיטת שניים עשר הצעדים' הוכח כאפקטיבי ומרפא במקרים מסוג זה.
אלמונימית - אוכל להפנות אותך למטפלים בשיטה, אם תרצי.

[u]ברים קנאים הם מסוכנים[/u]


קנאות מהסוג שאת מתארת אינה בגדר רומנטית, אלא על גבול האלימות.

מצטרפת לבקי.

יש לי רק עיצה אחת:
תארזי את החפצים שלך ותמחקי את מס' הטלפון שלו מהסלולרי וביי ביי.
גברים קנאים הם [b]מסוכנים[/b]
זה אף פעם לא נגמר בטוב.

הישמרי לנפשך.

לי יש בעיה שהחבר שלי קנאי נוראי,אני בכלל לא פוחדת שהוא יבגוד בי או משהו כזה, כי מלכתחילה בחרתי לי מישהו ששומר אמונים באופיו, הבעיה היא שהוא כ"כ קנאי, בכל דבר אחר הוא כזה מאמי ורוחני וחכם, אבל אם שניה הוא מבחין באיזה שינוי במצב הרוח שלי, הוא ישר בודק לי את השיחות נכנסות בפלאפון, ומתחיל לשחק עם עצמו במשחקי בילוש בסגנון "מי זה וממתי זה" וזה אשכרה קורה כל יום כמעט, מצד אחד אני מרחמת עליו, כי אני יודעת שהלב שלו פצוע מהחברה הקודמת שלו,מצד שני אני מרחמת על עצמי, אני בכלל לא בחורה בוגדנית, אני אפילו לא חושבת על זה וזה לא מעניין אותי, יש לי עבר יחסית עשיר עם בנים אבל אין לי עבר של בגידות בכלל, מה לעשות?

מתאים לנו להרטיב אותו מדי פעם ולחזור למלונה לא יותר תניחו לנו לא ננטוש לעולם אוהבים אותכם קנאיות

קנאה ----אני לא יודעת מאיפה בא הרגש האנושי המוזר הזה.... אני ממש מתחרפנת ממנו.הוא צץ מתי שבא לו ומשגע אותנו. אבל הפיתרון הוא לא להתמכר לו, לא להתרכז בו ולא לתת לו לשלוט בנו!!! בכל פעם שאני מתחילה להרגיש קנאה (למשל כי חבר שלי נמצא עם ידידה שלו והם צוחקים ונהנים ומדברים) אני נזכרת שגם לי זה קורה ואני לא תמימה גם. צריך לתת לו חופש ולהיות רגועה בקשר לזה ולא אובססיבית. ואם זה לא עוזר---- תזכרו---- מה שיהיה יהיה זה לא סוף העולם

אחותי! אני מבינה לליבך ... כמוני כמוך, פשוט חולנית!!! הגעתי הרבה פעמים למצב שהגבר שלי עזב אותי כי נשבר לו שאני משגעת אותו! אם רק אני אשמע מישהי ברקע של שיחתינו אני מתחרפנת ... למרות שאני יפה , חתיכה, חכמה,
ובצורתו החיצונית הוא רחוק ממני ... אבל תמיד יש בי את הפחד שכמו שאני רציתי אותו הרבה כמוני ירצו, זה רק עשה לי מתח נפשה, עצבים, דמעות, ריבים ופרידות! אני עכשיו אנסה לנחם אותך ובזמן הזה גם את עצמי!

אז ככה ... קודם כל תתחילי לעלות לעצמך את האגו בפני עצמך! תעשי לעצמך שטיפות מוח בלי הפסקה בקטע של .. אני יפה אני שווה אני ואני ואני
דבר שני ... כל הפחד הזה והמתח הזה פוגע רק בך! את שקועה בזה ונהיית חולה מזה תביני אם גבר ירצה לבגוד הוא ימצא זמן לבגוד בך לא משנה כמה תקנאי ... הוא יבגוד!!! אז במקום להשתגע מזה קחי את זה ככה ... תעסיקי את עצמך כל פעם שאת מתחילה לחשוב על זה תנסי לחשוב על משהו אחר!
ודבר אחרון ... תהיי לו האישה המושלמת! בכל הבחינות ... ואז לא תהיה לו סיבה לבגוד.
בהצלחה אחותי!

לפי דעתי את פוחדת על בעלך כי באיזה שהוא מקום את כזאת. את מסוגלת להתחיל עם אחרים ולבגוד בו ולכן החשש הזה שאת כזאת הוא שגם בעלך כזה.
אם את כזאת - אז תפסיקי להיות נאיבית. ואם לא - תתחילי לגדול. שום גבר שבעולם לא שווה את זה שתקנאי לו.

שלום לך. רציתי לומר לך שאני מרגישה בדיוק את מה שאת עוברת רק אני מאוד רוצה לטפל בזה. אני קנאית מאוד באופן כרוני וזה פוגע במערכת היחסים שלי עם בעלי. בהתחלה כשהיינו חברים אמרתי זה בגלל שאני מרגישה שהוא לא שלי אח"כ כשעברנו לגור ביחד אמרתי זה בגלל שאנחנו לא נשואים, כשהתחתנו אמרתי זה בגלל שאין לנו ילד וכן הלאה. היום יש לנו ילדה בת חודשיים ואני רוצה להגיד לך שאני עדיין מקנאה. זה כואב לי מאוד ואני בוכה בגלל זה ואני מאוד רוצה עזרה אבל מתביישת ללכת לטיפול פסיכולוגי.

לגבי שליטה - דברים יפים כתובים בדף [po]מנוחת אחריות[/po]

אלמונית,
[u]כך שגם אם אני לא בריאה[/u]
את בריאה. נקודה. מתוך האיזון עולה גם חוסר איזון. הבריאות חובקת חולי.
עצם המודעות שלך לנושא מהווה בסיס לתיקון מה [b]שאת[/b] מוצאת כבעיה. העלאת הנושא לסדר היום שלך היא חצי הדרך לאיזון.

לעניין השליטה:
הצורך בשליטה נובע מפחד. פחד שמא לא נוכל להתמודד עם מאורעות החיים. פחד מהגרוע מכל. פחד שאנו לא מספיק טובים, חזקים, גמישים וכד'... במילים אחרות, מתוך הפחד עולה דימוי עצמי נמוך, מתוך עמדה בסיסית של סקילה עצמית עולה פחד. מעין מעגל שמזין את עצמו.

אז, הדמיון נרתם לטובת יצירת התמונות המפחידות ביותר, עולות מחשבות המזינות את עצמן עד שאנו חשים את הפחד באופן גופני.

למעשה, ניתן לומר, שבתקופות אלו של האדרת הפחדים והחרדות בכפייתיות, זו דרכנו להרגיש את קיומנו. שהרי לנפש לא משנה מה גורם לתחושת קיומה, מבחינת הנפש אין הבחנה בין אושר, שמחה, התלהבות, פחד, עצב, מצוקה וכן הלאה... כל אלה מניבים תחושת חיות. תחושת החיות, הקיום הפיזי והנפשי היא הנדרשת.

נטיה זו להצמד לנושא ספציפי כמו קנאה, דאגנות היא הכלי בידי הנפש ל"קיים את עצמה".

היות ואת מודעת לצורך שלך בשליטה, היות ואת מודעת לדרך בה צורך זה בא לידי ביטוי (קנאה), והיות ואת מודעת לכך שבאופן זה או אחר את מבקשת שליטה על מה שאין כל סיכוי שתוכלי לשלוט בו, הרי שהפתרון נמצא קרוב אלייך.

הפחד מבדידות, הוא הפחד מהמוות, חובק את הנפש האנושית. הוא זה שמעצים את תחושות האשמה והבושה בתוך יחסי הגומלין עם אחרים.
עם זאת, קיימת לעתים כמיהה לבדידות - לחזור אל הרחם. קורה שאנו בעצמנו מייצרים את התנאים לבדידותנו, באופן מודע או לא מודע.

כך מתקיימים הפחד מבדידות והכמיהה לבדידות. אין סתירה ביניהם. הם מתקיימים זה לצד זה.

כאשר אנו מבקשים אחרי זה או זו אנו מייצרים קונפליקט. הפחד מהבדידות נאבק בכמיהה לבדידות.
היות והכמיהה לבדידות מודחקת ומוכחשת, נמצא הפחד מהבדידות משרת את הכמיהה. אז, אותו פחד מייצר אירועים שמותירים אותנו לבד. הפחד מאירועים בהם נהיה חסרי אונים דוחף את האירועים האלה, מזין אותם ומביא אותם אל חיינו.
כשאלה עולים אנו "סוף סוף" לבד. אז הכמיהה לבדידות מוגשמת.

על פני קונפליקט העולה מתוך אותו פחד ואותה כמיהה, ניתן לקבל את שתי הפנים האלה. זה לצד זה.
כלומר, ללמוד להתבודד, להיות לבד, שהרי נולדנו לבד, נמות לבד, ובמשך היום יש רגעים בהם אנו לבד לחלוטין.
כלומר, ללמוד ליצור שיח, יחסי גומלין עם האחר. לקבל מהאחר אישור והכרה לקיומנו - לאו דווקא בהסכמת האחר לעמדותינו, או בהתנגדות לעמדותינו, אלא בעצם התייחסותו אלינו. ולהפך, לתת לאחר אישור והכרה לקיומו, לאו דווקא מתוך פירגון או סקילה אלא בעצם ההכרה בהיותו שם מולנו.


אשמח להרחיב במידה ויש שאלות.

[po]פרחי באך[/po], ראי גם [po]הגדרות פרחי באך[/po],

תמצית מס' 6 ו/או תמצית מס' 25 - מדור פחד, תמצית מס' 15 - מדור רגישות יתר, תמצית מס' 10 - מדור ייאוש, תמצית מס' 8 - מדור מתח חברתי.
אלו הם כלים מכוונים ממדרגה ראשונה.

קראתי את כל מה שכתבתם.
זה עורר אצלי את כל המחשבות שכבר סיימתי לטחון עם עצמי.
הבנתי כמה דברים.
אני חושבת שזה היה סוף תהליך ההבראה.
המון זמן הנושא לא עלה אצלי על הפרק. בתקופה שאנחנו נשואים למדתי לשחרר ולאפשר
ופשוט מה שקרה היה לאחר שבוע מאוד קשה וטראומטי שעברתי (שכלל הרגשות פחד
וחוסר אונים חזקות).(לא קשור לזוגיות).
האמת, אני לא יודעת אם זו באמת הבראה.
פשוט הבנתי עם עצמי שבמערכת של נישואים הקשר יותר מחייב ומפחית את הסיכויים
לבגידה. גם אם זה לא נכון, זה הרחיק את נושא הקנאה מליבי.
אני מקווה שמקרים כאלה לא יחזרו על עצמם, כך שגם אם אני לא בריאה, אני לא אתקל
בסימפטומים ואתמודד עם זה מצידי גם בגלגול הבא...
אצלי הבעייה היא שליטה. אני יודעת את זה.
כלים להתמודד עם זה אין לי. רעיונות, מישהו?

בעצם, במקרה הרע, עדיף להיות עיוור ומופתע פעם אחת, מאשר פיקח ומוטרד כל הזמן.

אלמונית,

אני רוצה לשאול כאן דוקא שאלה אחרת, לא קלה ואולי מרגיזה, אבל מצאתי שהיא מאד מכוונת ועוזרת להכיר את עצמנו, קצת יותר טוב.

האם מה שאני חושבת על האחר זה בעצם משהו שאני מפחדת/מתביישת/מסרבת להכיר בתוך עצמי?

לא שאני מנסה לרמוז כאן שיש לך מחשבות בגידה או כוונות כאלו בעצמך, אלא שלפעמים ישנם חלקים בתוך עצמנו שאנו מסרבים להודות בהם ולטפל בהם ואז אנו משליכים אותם על אחרים. התייחסות נוקבת לגבי הנאמנות שלך עצמך, לאו דוקא הנאמנות המינית אלא היושר והכנות שלך עם בן זוגך, אולי יגלו שיש דברים מוסתרים, שיש מחשבות שלא נאמרו, שיש משהו שנעשה ולא סופר, מכל סוג שהוא, שאת מרגישה לא בסדר לגביו. יתכן שזה מעורר את החשד בבן הזוג, ושהמקור הוא בעצם פנימי שלך.

בעצם אני כותבת לך כאן מתוך נסיון אישי שבו מצאתי שככל שאני מסתירה יותר (אפילו דברים קטנים וחסרי משמעות שבשבילי הם הסתרה) כך אני משליכה יותר על אחרים סביב, וזה יכול להיות כעס, חוסר אמון, אכזבה, מכל המגוון "המרתק" של רגשות שליליים למיניהם. התמודדות ישירה עם האמת, מפחידה אבל משחררת במידה מדהימה.

חוסר האמון, החשדות והפחדים מרחיקים. הם פוגעים בקשר, פוגעים באהבה, ומזינים את ה"טורף" שבתוכנו, אותו חלק הרסני שפוגע בסופו של דבר בנו עצמנו. עלינו לבדוק תמיד מהו הקול הדובר בתוכנו, מה כוונותיו, מה הוא עושה לנו, ומה התוצאות האפשריות להקשבה לו. לפעמים זה יהיה הקול הפנימי המדריך והתומך, ולפעמים " הטורף", ועם הזמן לומדים פשוט לומר לו לא. לא וזה הכל. זה פשוט וזו כל התורה.

אני מקווה שדברי אלו לא פוגעים אלא תורמים. זו בחינה עצמית קשה, אך עבורי, היעילה ביותר.

בהצלחה.

על פני קנאה מבין השורות עולה הצורך לשליטה. במקרה זה הקנאה היא רק האמצעי, במקרים אחרים האמצעי יכול להיות דאגנות, או קורבנוּת, או מסכנות.
בפועל, אותה קנאה לעולם לא תשכך אלא אם תעלה למודעות הדרישה לשליטה.
אלמונית נדרשת לשליטה בעולמה החיצוני. כביכול הוכחות אינסופיות לכך שהדברים מתרחשים בדיוק כפי שהיא רוצה - יניחו את דעתה.
אלא שבפועל, העולם לא מתנהג על פי רצוננו. גם אצל הדיקטטור הגדול ביותר, עדיין המחשבה האנושית חופשיה.
למשל, במקרה של אלמונית, נניח שאכן כל דרישותיה מתממשות, נאמר שהיא מצליחה לשתול במצח של בעלה מצלמת וידאו ולקבל על מסך בביתה, בזמן אמת, את כל מעללי בעלה.
לכאורה, היא יכולה להרגע, שכן לא יהיה לו רומן עם אף אחת.
אבל, מאין תדע שאינו חושק באחרות במחשבתו? מאין תדע שהוא אכן רק שלה כשאינו "עומד למבחן" על ידי החיים?

מכאן, הנושא אינו הקנאה, הנושא הוא הצורך בשליטה.
על מנת להכיר בצורך בשליטה יש לחפש אחר מניעיו.
אלה עשויים להיות פחד, חוסר בטחון, אכזבות מהעבר, או לעתים קרובות חוסר שליטה עצמית.

שכן, כפייתיות זו לעניין הבגידה המינית האפשרית, מעלה איזו כמיהה לכאב. שאיפה לכאב כל כך גדול עד ש"אני אמות מכאב".

אלמונית,
ראוי שתתבונני על הצורך שלך בשליטה, הצורך להיות חזקה ולהמנע מכאב.
החיים מזמנים לנו גם כאב, גם חוסר אונים, גם שמחה וגם כוח.
החיים עשויים לספק גם לך מקום בו יקשה עלייך מאוד לעמוד בפיתוי. לאבד שליטה.

במידה ותתבונני על עצמך במצבים בהם אין לך שליטה, ותקבלי את עצמך כפי שאת, סערת קנאתך עשויה להרגע.
על פני חוזק עדיפה הגמישות. אז לא נשברים. עדיין כואב לעתים, אבל לא מתים מזה.

>צפריר מגרד באוזן ומתפלא על הקיצוניות האפשרית של האהבה וחוסר האהבה העצמית<

אני מסכימה עם ההמלצות לפנות לטיפול פסיכולוגי (מומלץ לכולם, אגב). גם עיסוי כללי לנפש וגם, באותה הזדמנות טיפול בבעיות. איכות החיים והזוגיות משתפרים להפליא בעקבות טיפול. זה נכון שקנאה נמצאת אצל כולם במינונים שונים. מתי צריך לטפל בה? כשהאנרגיה שמוציאים עליה ביומיום גדולה מדי. מהתיאור שלך נשמע שאת שם. את מוציאה הרבה אנרגיה על משהו שעלול לפגוע ביחסים עם בן הזוג. במשהו שפוגע גם בך.

טיפול אגב, לא יעביר לגמרי את הקנאה (כי היא הרי קיימת אצל כולנו), אלא רק ילמד אותך מאיפה היא נובעת. כשיודעים מאיפה דברים נובעים, קל יותר להתמודד איתם ולהניח אותם במקום המתאים בחיי היומיום.
וכשתדעי לשים את הדברים בפרופרציות הנכונות, תדעי גם איך מה לבקש מבעלך שימנע מפעולות מסוימות כך שלא יתעוררו אצלך פרצי קנאה. בעיקרון, את יכולה לנסות לבקש ממנו גם עכשיו להקל עליך, הענין הוא, שסביר להניח שבעוד שהבקשות שלך יראו לך סבירות, הן יראו לו, לא סבירות ומטריחות.

כמו ש מיכל אמרה זה עניין של מינון. כמעט כולם מרגישים כך כלפי בני זוגם אבל השאלה היא מה המינון.
לפי דברייך אני חשה שאצלך המינון גבוה .להערכתי זו תסמונת של קנאה פתולוגית שמבוססת על חרדה עמוקה שרבים מהאוכלוסיה סובלים ממנה.ואין לי ספק שאת סובלת .
טיפול פסכולגי יכול לעזור מאוד רצוי מטפל משפחתי עם רקע פסכאטרי .במקרים חמורים גם טיפולים תרופתיים עשויים לעזור.
אמרת שאנך מוכנה לעבוד על זה עדיין וזה מובן מאוד כי הדבר דורש הרבה אומץ והתבוננות אמיתית פנימה ולגעת בכל מיני מקומות כואבים.
יחד עם זאת את חוששת שזה יתנפץ לך בפנים. ואם זה אכן עלול לקרות אם לא תעבדי על זה לעומק.
אולי את לא "סובלת מספיק" כדי לעשות עם זה משהו. וחבל. אולי את צריכה לעבור איזה שהוא תהליך עם עצמך כדי לפנות לעזרה.רק שלא יהיה מאוחר מידי.

אשמח להמליץ לך על מטפלים בבוא הזמן.
מחזיקה לך אצבעות.

הרשו לי להציע משהו אחר - לפי עניות דעתי את מרגישה פחד שכל אחד מרגיש, במינונים שונים. זה אנושי... ועצה בציטוט חופשי מספר חכם שקראתי - נסי "לאהוב את האנושי שבך". למשל את הפחד הזה, הקנאה. כך את גם לא "עובדת" יותר ממה שאת מעוניינת כרגע בנושא. (גם את התחושה הזו הייתי מכבדת. לא עכשיו אז לא. ותודה אלונה :-)).

ויונה וולך כתבה (עוד ציטוט חופשי) - "אנושי זה סקסי".

יש גם את העניין של נבואה שמגשימה את עצמה. ומה אם הוא בכלל לא חושב בכיוון עכשיו (כמובן), אבל מרוב דיבורים על הנושא את תזָמני את האנרגיה הזו אל פתח ביתך?
בעבודה על משהו לא חייבים להכנס באותו המשהו בכל הכוח. אפשר לפתוח דברים לאט לאט ע"פ תקופה ארוכה לפי מידת המוכנות שלך לחשיפה עצמית מול עצמך ואז אולי רק עצם ההבנה שאת כן עושה צעדים קטנים בכיוון תעזור לך לשחרר את האחיזה בדברים שמפריעים ופוגעים באיכות חייך ובאיכות הקשר עם אהובך.
בהצלחה

חויתי משהו דומה למה שאת מתארת לפני שנים רבות עם מי שהיום הוא בעלי. זה סבל.
לפעמים העיסוק בנושא בפני עצמו מקלקל ומכניס "לכלוך" ליחסים.
הפחד שלך לא יחסן אותך מפני הכאב ולא יגרום לו לא לבגוד אם זה מה שהוא ירצה, כך שבכל מקרה הסבל שלך מיותר.
ומה שאת מתארת הוא קיצוני ופוגע בחיי היומיום שלך.
טפלי בעצמך. אולי טיפול פסיכולוגי?

שלום לך אלמונית,

אני מציעה לך לקרא את הספר החדש של ד"ר בריאן וויס "רק האהבה היא ממשית"
ד"ר וויס הוא פסיכיאטר שמטפל גם באמצעות רגרסיה לגילגולים קודמים באמצעות היפנוזה. פחדי נטישה וקנאה עזה לבן זוג, פעמים רבות סיבתם נטועה עמוק בחוויות שעברנו בגילגולים קודמים ובמערכות יחסים עתיקות מגילגולים קודמים שהיו לנו עם אותו אדם.

גם אני מציעה לך לטפל בפחד הזה ולהשתחרר ממנו הן כדי שהוא לא יממש עצמו והן למען ההתפתחות האישית שלך.

בהצלחה רבה

אורנה הודיה גל

לפחדים שלנו יש דרך להתחפר בתוכנו. אבל הפחד, כמו כל גם כאב, הוא סימן שיש איזו נקודה לעבוד עליה. הדרך היחידה לצאת מהם היא מתוך החלטה נואשת שלא מוכנים לסבול אותם יותר. הקנאה עצמה יוצרת יותר סבל מכל עבודה שתעשי כדי לפתור אותה. הדבר היחידי שיתרסק לך מול העיניים זה הפחד!
חוץ מזה שהפחד כמובן יוצר את המציאות שפוחדים ממנה ביותר. כך שאם את רוצה למנוע מבעלך רומן עם אחרת, כדאי לך להתחיל להפסיק לפחד... בהצלחה!

יש לי בעל מדהים! הכי מדהים שיכולתי לבקש לעצמי.
יש לי גם בעייה קשה של קנאה.
בעבר זה היה הרבה יותר חמור. גם עם חברים שהיו לי בחיים וגם בתחילת החיים המשותפים
שלי עם בן זוגי, אבל עם הזמן ועם החתונה "נרגעתי" אפשר לומר..
עד שאתמול התפוצץ לי פיוז במוח, כשראיתי אותו חוזר מהעבודה בטרמפ עם בחורה.
ידעתי שיש לו טרמפ אבל ביקשתי ממנו לשבת מאחורה (היה עוד מישהו איתם באוטו), והנה
אני רואה אותו יושב לידה מקדימה.
תבינו, אני יודעת שאני מגזימה בטירוף, אבל יש לי פחד אדיר מנטישה/בגידה.

אני סומכת עליו אבל לא סומכת על כל הבנות בעולם . כל אחת יכולה להתחיל לפלרטט איתו
וזה משגע אותי.
אני רוצה שהוא יהיה רק שלי!
ובמקרים כאלה שהיו לנו בעבר עוד לפני החתונה הוא הבטיח לי שהוא תמיד ירגיע אותי
אם אני אפחד ותמיד יענה לי על כל השאלות שאני שואלת..(מתחילות איתך בעבודה?
בדרך לעבודה? אתה מרגיש שמישהיא שמה עליך עין?).
והוא עונה לי. הוא עושה מזה כזה צחוק, וזה מרגיע אותי..(נראה לך? אף אחת אפילו לא
מדברת איתי.. ואם כן ,רק על עניני עבודה..).
אני יודעת שאני לא בסדר.
זה ברור לי שזה לא בסדר גם כלפיו.
אבל אני לא רוצה לעבוד על זה! עדיין לא.
אני מרגישה שזה יגרום לי להמון סבל, וכמובן , הפחד הכי גדול, שזה יתרסק לי מול העיניים.
שאני "ארד" לו מהגב ופתאום אני אגלה יום אחד שיש לו רומן עם מישהי מהעבודה.
ואז אני אמות מכאב.

מישהוא יכול לעזור לי?
ובבקשה אל תקטלו אותי...

ראו גם: [po]מדור אהבה ומיניות[/po].