על ידי אישה_במסע* » 28 נובמבר 2016, 13:35
אם.ילדה
היא מבקשת "אמא, תכתבי אמא"
בעיניי, זו תשובה מצויינת לשאלה שלי - מה היא רוצה. היא רוצה שתכתבי לה אמא... והרי אם את כותבת אמא בכל הקשר אחר, את כותבת את זה בלי ניקוד. לכתוב אמא אחרת בשבילה, ובצורה אחרת בשביל שאר העול - יש בזה משהו מלאכותי ודידקטי. המסר שאני רואה במעשה הזה הוא כזה "אני חושבת שאנשים צריכים לכתוב בלי ניקוד, אבל ילדים צריכים לדעת ניקוד, ולכן רק בשבילך אני אנקד כדי שתלמדי ניקוד, ולכל אדם אחר שיבקש ממני לכתוב אמא אני אכתוב בלי ניקוד".
אבל אני חושבת שאני וילדי בסיטואציה שאני מספיק לידם לדעת אם יש איזושהי סלידה
בוודאי. השאלה אם תביני ממה הסלידה... זה לא טריוויאלי, גם לא לאנשים בוגרים. גם בדברים הרבה יותר טריויאליים. אתמול קראתי מאמרים על קרוספיט (סוג של חוג ספורט) ומישהי שניהלה חוג כזה כמה שנים, וסיפרה איך מישהו אמר לה "חשבתי שאני שונא קרוספיט, אבל התברר שאני שונא רק את המוזיקה" (שמו שם מוזיקת מטאל). זה היה אדם מבוגר לחלוטין. הוא הרגיש סלידה, אבל לא הבין ממה...
וגם לי זה קרה לא אחת. הרגשתי סלידה ממשהו, אבל לא ידעתי לפרק את המשהו הזה לחלקיו, להבין ממה אני סולדת ואיך לשנות את השאר כדי להמנע מהחלק הלא כייפי. לפעמים הצלחתי לעשות את זה רק אחרי שקראתי על מישהו אחר שעשה את זה...
במעבה הפרדסים
אלא דף הנוסחאות שהשתמשתי בו במבחנים ובלימוד לקראתם. האופן שהוצגו בו הנוסחאות לדעתי השפיע רבות על התפיסה המתמטית שלי.
לצערי, הדף הזה מייצג רבות בנוגע לשיטתה לימוד בבתי הספר. והוא מייצג את החלק השלילי בה... במבחנים באוניברסיטה לרוב יש נספח משפטים כחומר, לא דף נוסחאות. וההבדל הזה מראה רבות על ההבדל בין לימוד המתמטיקה בבתי הספר מול הלימוד שלה באוניברסיטה, ובתי הספר ממש לא יוצאים טוב מההשוואה הזו.
הילדים לא עיוורים... הם ללא ספק ייתקלו גם במה שמסביב
גם אני לא עיוורת. אבל יצא לי המון פעמים להתקל בדברים ולא להבין שהם רלוונטיים לחיי, לא להבין שיש אפשרות לעשות משהו אחרת, עד שהיא הוצגה בפניי ישירות. כך שלא הייתי מסתמכת על זה - מהניסיון שלי, לי זה לא עובד. התקלות לפעמים מספיקה, אבל לא תמיד.
ההפרדה נראית לי מלאכותית.
לי לא. כשמישהו מקרובי המשפחה שלי מבקש ממני המלצה על ספר, או כשאני מבקשת המלצה כזו, אני מפרידה בברור בין הטעם שלי בספרים לטעם שלהם. או לפחות משתדלת - אני לא תמיד מצליחה לנחש נכונה איזה ספר ימצא חן בעיניהם. אבל אני במפורש מחפשת ספר שהם יאהבו, ולא אני. אותו דבר תקף גם לגבי ספרים שממליצים לי עליהם. אני מקבלת המלצות בסגנון "אני לא אהבתי, אבל זה בדיוק בסגנון שאת אוהבת".
ההעדפות שלי מעצבות המון - אם אמא שלי אוהבת ספרי בלשים ואני לא, אז אני לא אוכל להמליץ לה על כאלו - כי לא קראתי. אני אמליץ רק על ספרים שקראתי ולדעתי גם היא תאהב. אבל אפשר מהצד לראות בברור את ההבדל בין מי שמספר לילד מה שמעניין את הילד, מספיק כזה לא מעניין, ונותן לילד להוביל לנושא אחר אם הוא רוצה, לבין מי שלא.
ויותר מזה, עצם זה שאת אומרת לעצמך שאת מספרת XY כי זה מעניין אותך, זה כבר הבדל עצום מול מי שמספרת XY לילד שלה כי זה מעניין אותו, אבל אומרת לעצמה שהיא עושה את זה לטובת הילד.
הילד מרגיש את ההבדל. אני בטוחה.
אני רוצה לעצב את העולם שלי באופן שיותר מוצלח בעיניי.
השאלה היא אם את באמת מעצבת אותו, ומה קורה אם זה לא עובד. לעשות שינוי תזונתי בבית כך שכל האוכל יהיה אוכל שאפשר לתת ללא חשש לפעוטה, זה שונה מלא לתת לפעוטה לאכול מה שבצלחת ולתת רק לה אוכל נפרד. ואגב, שינויים תזונתיים כאלו רוב הזמן לא עובדים, אם ההורים לא רצו מראש לעשות שינוי תזונתי. הם לא מחזיקים מעמד על פני זמן.
אני כבר מזמן נדדתי למחוזות פילוסופיים רחוקים ולא מדברת על הבת של אם ילדה, לכן הטענה היא כללית. אם אני רוצה להמנע מלחם לבן, ומוציאה אותו מהבית, כי אני לא יכולה לראות את הבת הקטנה שלי אוכלת אותו - זה דבר אחד. אבל אם אני קונה לחם מלא ונותנת אותו לבת שלי כשהיא מבקשת לחם, אבל לשאר האנשים נותנת לחם לבן, ובעצמי אוכלת לחם לבן כשהבת שלי לא נמצאת... זה מפוקפק. וזה בדרך כלל לא עובד - הבת תרצה את הלחם הלבן שכולם אוכלים.
אם.ילדה
[u]היא מבקשת "אמא, תכתבי אמא"[/u]
בעיניי, זו תשובה מצויינת לשאלה שלי - מה היא רוצה. היא רוצה שתכתבי לה אמא... והרי אם את כותבת אמא בכל הקשר אחר, את כותבת את זה בלי ניקוד. לכתוב אמא אחרת בשבילה, ובצורה אחרת בשביל שאר העול - יש בזה משהו מלאכותי ודידקטי. המסר שאני רואה במעשה הזה הוא כזה "אני חושבת שאנשים צריכים לכתוב בלי ניקוד, אבל ילדים צריכים לדעת ניקוד, ולכן רק בשבילך אני אנקד כדי שתלמדי ניקוד, ולכל אדם אחר שיבקש ממני לכתוב אמא אני אכתוב בלי ניקוד".
[u]אבל אני חושבת שאני וילדי בסיטואציה שאני מספיק לידם לדעת אם יש איזושהי סלידה[/u]
בוודאי. השאלה אם תביני ממה הסלידה... זה לא טריוויאלי, גם לא לאנשים בוגרים. גם בדברים הרבה יותר טריויאליים. אתמול קראתי מאמרים על קרוספיט (סוג של חוג ספורט) ומישהי שניהלה חוג כזה כמה שנים, וסיפרה איך מישהו אמר לה "חשבתי שאני שונא קרוספיט, אבל התברר שאני שונא רק את המוזיקה" (שמו שם מוזיקת מטאל). זה היה אדם מבוגר לחלוטין. הוא הרגיש סלידה, אבל לא הבין ממה...
וגם לי זה קרה לא אחת. הרגשתי סלידה ממשהו, אבל לא ידעתי לפרק את המשהו הזה לחלקיו, להבין ממה אני סולדת ואיך לשנות את השאר כדי להמנע מהחלק הלא כייפי. לפעמים הצלחתי לעשות את זה רק אחרי שקראתי על מישהו אחר שעשה את זה...
[po]במעבה הפרדסים[/po]
[u]אלא דף הנוסחאות שהשתמשתי בו במבחנים ובלימוד לקראתם. האופן שהוצגו בו הנוסחאות לדעתי השפיע רבות על התפיסה המתמטית שלי.[/u]
לצערי, הדף הזה מייצג רבות בנוגע לשיטתה לימוד בבתי הספר. והוא מייצג את החלק השלילי בה... במבחנים באוניברסיטה לרוב יש נספח משפטים כחומר, לא דף נוסחאות. וההבדל הזה מראה רבות על ההבדל בין לימוד המתמטיקה בבתי הספר מול הלימוד שלה באוניברסיטה, ובתי הספר ממש לא יוצאים טוב מההשוואה הזו.
[u]הילדים לא עיוורים... הם ללא ספק ייתקלו גם במה שמסביב[/u]
גם אני לא עיוורת. אבל יצא לי המון פעמים להתקל בדברים ולא להבין שהם רלוונטיים לחיי, לא להבין שיש אפשרות לעשות משהו אחרת, עד שהיא הוצגה בפניי ישירות. כך שלא הייתי מסתמכת על זה - מהניסיון שלי, לי זה לא עובד. התקלות לפעמים מספיקה, אבל לא תמיד.
[u]ההפרדה נראית לי מלאכותית.[/u]
לי לא. כשמישהו מקרובי המשפחה שלי מבקש ממני המלצה על ספר, או כשאני מבקשת המלצה כזו, אני מפרידה בברור בין הטעם שלי בספרים לטעם שלהם. או לפחות משתדלת - אני לא תמיד מצליחה לנחש נכונה איזה ספר ימצא חן בעיניהם. אבל אני במפורש מחפשת ספר שהם יאהבו, ולא אני. אותו דבר תקף גם לגבי ספרים שממליצים לי עליהם. אני מקבלת המלצות בסגנון "אני לא אהבתי, אבל זה בדיוק בסגנון שאת אוהבת".
ההעדפות שלי מעצבות המון - אם אמא שלי אוהבת ספרי בלשים ואני לא, אז אני לא אוכל להמליץ לה על כאלו - כי לא קראתי. אני אמליץ רק על ספרים שקראתי ולדעתי גם היא תאהב. אבל אפשר מהצד לראות בברור את ההבדל בין מי שמספר לילד מה שמעניין את הילד, מספיק כזה לא מעניין, ונותן לילד להוביל לנושא אחר אם הוא רוצה, לבין מי שלא.
ויותר מזה, עצם זה שאת אומרת לעצמך שאת מספרת XY כי זה מעניין אותך, זה כבר הבדל עצום מול מי שמספרת XY לילד שלה כי זה מעניין אותו, אבל אומרת לעצמה שהיא עושה את זה לטובת הילד.
הילד מרגיש את ההבדל. אני בטוחה.
[u]אני רוצה לעצב את העולם שלי באופן שיותר מוצלח בעיניי.[/u]
השאלה היא אם את באמת מעצבת אותו, ומה קורה אם זה לא עובד. לעשות שינוי תזונתי בבית כך שכל האוכל יהיה אוכל שאפשר לתת ללא חשש לפעוטה, זה שונה מלא לתת לפעוטה לאכול מה שבצלחת ולתת רק לה אוכל נפרד. ואגב, שינויים תזונתיים כאלו רוב הזמן לא עובדים, אם ההורים לא רצו מראש לעשות שינוי תזונתי. הם לא מחזיקים מעמד על פני זמן.
אני כבר מזמן נדדתי למחוזות פילוסופיים רחוקים ולא מדברת על הבת של אם ילדה, לכן הטענה היא כללית. אם אני רוצה להמנע מלחם לבן, ומוציאה אותו מהבית, כי אני לא יכולה לראות את הבת הקטנה שלי אוכלת אותו - זה דבר אחד. אבל אם אני קונה לחם מלא ונותנת אותו לבת שלי כשהיא מבקשת לחם, אבל לשאר האנשים נותנת לחם לבן, ובעצמי אוכלת לחם לבן כשהבת שלי לא נמצאת... זה מפוקפק. וזה בדרך כלל לא עובד - הבת תרצה את הלחם הלבן שכולם אוכלים.