היי,
אני בת 43 עם הפרעת קשב וריכוז, ההפרעה הפריעה לי גם בחיי הבוגרים,בתור אמא ,בתור שכירה, בתור גרושה שאחראית על תשלום חשבונות בזמן...
לפני כמה חודשים עברתי טיפול באקסס בארס (נגיעות עדינות בנקודות מסוימות בראש).שפשוט השקיט לי את הראש, לראשונה בחיי הבנתי מה זה להיות בלי הפרעת קשב,בלי לשמוע הכל להרגיש הכל לספוג הכל,, מאז למדתי את זה (זה קורס של יום) ואני מטפלת בעצמי וגם באחרים.
שווה לנסות סשן ואם זה עוזר לך ,ללמוד וליישם על עצמך.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תגידו, יש טכניקות למבוגרים בעלי ADHD שאפשר ליישם לבד בלי ריטלין?
אני מכיר את שיטת הבולט ג'רנל ובלי מסכים לפני השינה. אתם או אתן מכירים/ות טכניקות נוספות?
אודה למסייעים או המסייעות.

מישהו יודע היכן משיגים Poly Pellets למילוי שמיכות כבדות? היבוא מחו"ל נורא יקר וגם בארץ השמיכות הכבדות יקרות מאוד... מחפשים את הסוג"הבריא הלא-רעיל שיכול לבוא במגע עם ילדים.
(גם בדפים אחרים)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מחפשת המלצות על איבחונים לילדים מה אתן יודעות מהנסיון שלכם. באזור חיפה.

[b]תסמונת אירלן[/b] - הפרעה בעיבוד החזותי שגורמת לקשיי למידה ותפקוד, והסובלים ממנה מאובחנים לעיתים כבעלי בעית קשב וריכוז. התסמונת נתנת לשיפור באמצעים פשוטים יחסית, אחרי האבחון הנכון, בעיקר על ידי משקפיים או שקפים צבעוניים. כנראה שהתופעה שכיחה למדי, במיוחד בקרב המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז.
[url=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4575844,00.html]כתבה[/url]

[url=http://www.attengo.co.il/]אטנגו AttenGo[/url] - שיטה נוירו-קוגנטיבית לאימון המוח.
(נתקלתי במקרה, לא מכירה את השיטה ואין לי שום קשר לזה, מלבד שהצצתי באתר ונראה מעניין. מביאה את הקישור כי אולי יהיה מעניין למישהו לבדוק)

כי כמו שאת מעידה אצלכם זה כן רלוונטי. אני הייתי מנסה אם הייתי נותנת את זה לילד שלי, בדיוק כפי שעשית

[u]בשביל מה?[/u]
לא יודעת. בשביל מה הצעת לי לקחת את זה?

_כל ילד צריך לגדול, כל ילד צריך להתבגר.
התהליך הזה הוא לא רצוף. יש בו עליות וירידות._
_ניסים לא קורים בין לילה, ושכמו שכתבת ב1 ליולי הוא לא הופך למישהו אחר.
שבחרתם בדרך, שהיא לאו דווקא קלה, אבל קשיים בה לא צריכים לרפות את ידיכם._
יש בינינו הרבה הסכמה.

[u]לא משנה אם יש הפרעה כזו או אחרת[/u]
פה אנחנו חלוקות.
שמחה בשבילך שלך זה לא משנה.
אני גיליתי שלנו זה משנה.
זה משנה, פשוטו כמשמעו.
ברגע שהבנו בדיוק מה זה ADHD וכמה זה רלוונטי לילד, ועד איפה מגיעות ההשלכות של זה, התחיל לקרות שינוי גדול לטובה בחיים שלנו כמשפחה.

אני בן אדם רגוע טילים אימא, אימפולסיביות היא ממני והלאה. אבל אני חזקה בספונטניות, יותר מכל מי שאני מכירה :-)

לא :-) בשביל מה? :-)

אני מרגישה שלא הסברתי את עצמי, אז אסביר שוב.
לא משנה אם יש הפרעה כזו או אחרת. כל ילד צריך לגדול, כל ילד צריך להתבגר.
התהליך הזה הוא לא רצוף. יש בו עליות וירידות.

[u]לקוי הקשב הפרטי שלי, בן 9 וסובל, לא מקבל טיפול תרופתי כרגע[/u]

בגלל שכתבת את המשפט הזה, וציינת בסופו "כרגע" הרגיש לי נכון להזכיר שבאמת ניסים לא קורים בין לילה, ושכמו שכתבת ב1 ליולי הוא לא הופך למישהו אחר.
שבחרתם בדרך, שהיא לאו דווקא קלה, אבל קשיים בה לא צריכים לרפות את ידיכם.

אגב, אורלי, את לקחת פעם ריטלין?

[u]אמא של כוכב, לקחת פעם ריטלין?[/u]
כן. לפני כמה שנים (הרבה לפני שהבן שלי אובחן) הייתי בדיכאון שפגע לי בריכוז, ולקחתי ריטלין כדי לסיים עבודה שלקחתי.
ואמנם יכול להיות שלקחתי מינון קצת נמוך מדי (ניסיתי פעם אחת ריטלין 10 רגיל, ופעם אחת SR 20), אבל לי זה ממש לא עזר בביצוע שום מטלה. לא עזר לי להתרכז. רק עשה אותי קצת עייפה.
וזה מפני שאין לי הפרעת קשב. אין לי בעיה של מעבר חופשי של דופמין במוח, ולכן התרופה הזאת לא נחוצה לי ולא מתאימה לי.

[u]ממה שאת אומרת אני מסיקה שלקחת החלטה מושכלת שבה מצאת שהתועלת עולה על הנזק.[/u]
תאמיני לי שאף הורה לא נותן תרופה פסיכיאטרית לילד שלו בקלות דעת כאילו זה סוכריות. הרוב המוחלט עושים החלטה מושכלת. כי יש בזה תועלת, וכי כשלא נותנים לפעמים יש נזק. וכל אחד רוצה את הכי טוב בשביל הילד שלו.

[u]מה שחייבים לדעת, זה שהתפתחות והתבגרות הם לא רציפים ואחידים. יש רגרסיות ויש תקופות שנראה כאילו חוזרים אחורה. זה לא נכון לצפות להתקדמות כל הזמן. להיפך. צריך לצפות ל"מעידות" האלו, לדעת שהן תגענה ולהתכונן אליהן. כך אנחנו יכולים להגיב במתינות, לא לכעוס, לא להתאכזב ולא לחוש שאנחנו או הילד נכשלנו במשהו. להמשיך בדרך שבחרנו כי ההתקדמות תגיע במפתיע, הופ קפיצה קלה קדימה וחוזר חלילה עד שמגיעים לשלב שבו יש יותר התקדמות ופחות "מעידות".[/u]
זה נורא יפה ונורא נכון, ונורא לא קשור.
אני שומעת פה אמא לילדים שככל הנראה אין להם ADHD. אשריכם וטוב לכם.
את לא יודעת. אין לי עניין ללמד או לשכנע אותך. אני את שלי אמרתי.

[u]בתור מבוגרת עם הפרעת קשב[/u]
אמרת את זה לבד. גם אנשים שאין להם כל הפרעת קשב נעזרים בריטלין מידי פעם, במיוחד סטודנטים בתקופת בחינות. אף אחד לא חולק על כך שריטלין עשוי לסייע בביצוע מטלות מסוימות. זה לא הופך את זה לבריא ולא ללגיטימי.
אמא של כוכב, לקחת פעם ריטלין?
אני לא יודעת את התשובה אבל אם לא, כדאי לך לנסות. מה יש לך להפסיד?

[u]זה היה כדי לתת לו להכיר מציאות שבה הוא מצליח לשלוט על עצמו[/u]

[u]ברגע שראיתי שזה נטמע, הפסקתי את הטיפול התרופתי, כי הבחילה הנוראית והאנרגיות הנמוכות לא היו שוות את זה.[/u]

ממה שאת אומרת אני מסיקה שלקחת החלטה מושכלת שבה מצאת שהתועלת עולה על הנזק.
את מזכירה לי אישה בלידה שמרוב לחץ ופחד וכאב לא מצליחה ללדת. במקרה כזה לפעמים מתן אלחוש כמו אפידורל עשוי לעזור לאישה להירגע ולהרפות ויקדם את הלידה בהפתעה ובמהירות, בניגוד לרוב הפעמים ששימוש באפידורל בלידה מעכב אותה.
אי אפשר להתקדם ולהתבגר מתוך מצב של לחץ ומתח. והילד שחווה אכזבה מעצמו ואכזבה מהסביבה נתון ללחצים כבדים כאלו.
מה שחייבים לדעת, זה שהתפתחות והתבגרות הם לא רציפים ואחידים. יש רגרסיות ויש תקופות שנראה כאילו חוזרים אחורה. זה לא נכון לצפות להתקדמות כל הזמן. להיפך. צריך לצפות ל"מעידות" האלו, לדעת שהן תגענה ולהתכונן אליהן. כך אנחנו יכולים להגיב במתינות, לא לכעוס, לא להתאכזב ולא לחוש שאנחנו או הילד נכשלנו במשהו. להמשיך בדרך שבחרנו כי ההתקדמות תגיע במפתיע, הופ קפיצה קלה קדימה וחוזר חלילה עד שמגיעים לשלב שבו יש יותר התקדמות ופחות "מעידות".

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

בתור מבוגרת עם הפרעת קשב שאובחנה בגיל מבוגר ורק אז התחילה לקח רטלין, אני אומרת לכן בפה מלא: רטלין (לאדם המתאים כמובן, לא לכל פועל...) הוא הצלה.
הוא מקל על חיי, מאפשר לי לבצע דברים שאין סיכוי שהייתי מצליחה אחרת ונותן לי - לראשונה בחיים - אפשרות לרכז כוחות, להתפקס ולנוע לכוונים ואל עבר מטרות שמעניינות אותי. הוא גם מאד הקל את חיי מבחינה חברתית בסוגים מאד ספציפיים של ארועים.
בעזרת רטלין סוףסוף שאני לא עצלנית, מטומטמת וחסרת יכולות. מסתברש זה די להפך.

כן, ברור לי שכשמדובר בילדים זה דבר אחר לגמרי, ובכל זאת, חשוב לי שתשמעו גם דעה מהצד הזה.
(אגב, אני לוקחת רטלין אך ורק בזמנים שמצריכים זאת. ממש לא כל יום).

_מערכת החינוך בארץ היא לא מה שקורה ברוב מדינות העולם.
המערכת פה גרועה. גרועה, ביזיון.
לא שבמדינות אחרות הכל שושנים, אבל פה השפל של השפל.
ועל זה אני מוכנה להוציא את כל מה שנברתי במשך שנים ועדיין נוברת. ואנחנו לא לוקחים במערכת הזו חלק ועדיין אני שונאת אותה על מה שהיא עושה לילדים ולהורים ולחברה כחברה ולאן היא מכוונת אותנו, איך היא מעצבת אותנו, את האוכלוסיה._
מזדהה עם כל מילה.

[u]יש אלף פתרונות אחרים מלבד להתאים את הילד והחיים לשבלונה של בית ספר, ציונים, חוג קראטה, טלויזיה ולישון, כן מחשב לא מחשב, הגשמה עצמית של ההורים, שעות פנאי, זמן איכות (מושג ששנוא עלי) ועוד כל מיני עוולות בחסות הפמיניזם והקידמה.[/u]
מסכימה לחלוטין.

ועדיין לא ברור לי איך מגיעים מזה לקביעה ש-ADHD זו בדיה.


[u]אז אני אשתיק את זה? אמסך?[/u]
מבחינתי לא זו המטרה של ריטלין (אני כותבת ריטלין כשם קוד לתרופות קשב ככלל, ריטלין על נגזרותיו הוא רק אחת מהן).
ריטלין זו רק עוד אסטרטגיה לטיפול, והיא לא יכולה לעמוד בפני עצמה (כל פסיכיאטר / נוירולוג / רופא קשב יגיד לך את זה).
כשאני נתתי לבן שלי ריטלין, ואם אני אתן לו שוב בעתיד, זה היה כדי לתת לו להכיר מציאות שבה הוא מצליח לשלוט על עצמו, שבה הוא יכול לעשות דברים כמו כל התלמידים ההרבה-פחות-אינטליגנטיים-ממנו בכיתה. כדי להראות לו בצורה בלתי אמצעית, שהקשיים שהוא מתמודד איתם קשורים לכימיה במוח שלו, ולא לעצלנות או טמטום או מרדנות כמו שנתנו לו (אנחנו ואחרים) לחשוב במשך שנים. כדי להרים לו את הדימוי העצמי.
וזה אכן שירת את המטרה. הדימוי העצמי שלו השתפר מאוד ואתו כל ההתנהגות, שינוי שניכר גם בימים שבהם הוא לא לקח תרופה. ברגע שראיתי שזה נטמע, הפסקתי את הטיפול התרופתי, כי הבחילה הנוראית והאנרגיות הנמוכות לא היו שוות את זה. לא לקבל טלפונים בהולים מבי"ס במהלך היום זו לא מטרה בפני עצמה מבחינתי. הוא עושה להם בלגן, שיתמודדו. אבל יש לריטלין יתרונות, ולמנוע אותם מהילד שלי בשם איזשהם עקרונות ערטילאיים, או בגלל הפחדות שמפומפמות בציבור בחסות הסיינטולוגיה, היתה טעות שסחבתי במשך יותר מדי זמן.

[u]מוישלה שכביץ[/u]
:-)
לפחות צוחקים קצת

דווקא אני יודעת חצי דבר על הפרעת קשב וריכוז וגם על טיפול תרופתי לכך.
דעתי נחרצת בעניין. אני לא יודעת אם אתם מהמקרים הנדירים שבהם ניתן להראות שינוי מבני נוירולוגי במוח אבל ברוב המוחץ של האיבחונים הדבר אפילו לא נבדק. וכן, היד הרבה יותר מקלה על ההדק. ולשאלה אם נכון או לא לתת תרופות חזקות באופן כרוני לילד בלי שתהיה לו בכלל יכולת להתנגד התשובה היא חד משמעית - לא.
מערכת החינוך בארץ היא [b]לא[/b] מה שקורה ברוב מדינות העולם.
המערכת פה גרועה. גרועה, ביזיון.
לא שבמדינות אחרות הכל שושנים, אבל פה השפל של השפל.
ועל זה אני מוכנה להוציא את כל מה שנברתי במשך שנים ועדיין נוברת. ואנחנו לא לוקחים במערכת הזו חלק ועדיין אני שונאת אותה על מה שהיא עושה לילדים ולהורים ולחברה כחברה ולאן היא מכוונת אותנו, איך היא מעצבת אותנו, את האוכלוסיה.
ןמה המטרות שלה ומי מכוון אותה ואילו אמצעים כשרים.
כולם.

[u]אני רואה מלא ילדים והורים שסובלים ולא הולכים לאבחון ולא בודקים כיוונים מעבר להומיאופתיה והילינג, כי אין דבר כזה ADHD ומי שנותן ריטלין הוא פושע.[/u]
יש אלף פתרונות אחרים מלבד להתאים את הילד והחיים לשבלונה של בית ספר, ציונים, חוג קראטה, טלויזיה ולישון, כן מחשב לא מחשב, הגשמה עצמית של ההורים, שעות פנאי, זמן איכות (מושג ששנוא עלי) ועוד כל מיני עוולות בחסות הפמיניזם והקידמה. אני לא יודעת אם אנחנו באמת לא רואים או שנוח לנו לא לראות על חשבון היקרים לנו מכל. בסדרי העדיפויות שלי התשובה ברורה. [b]כמעט[/b] כל מי שנותן ריטלין הוא פושע.
יש קושי. יש. יש. לאחד יותר ולאחד פחות. לי יש ג'ונגל בבית, לפעמים המוח שלי הוא עיסה. לפעמים מרוב רעש אני רוצה פשוט להיעלם. אז אני אשתיק את זה? אמסך? לא. אני אצא החוצה, ואסע לים, לפארק, לירח. אני מתה שהילדים שלי ישבו קצת, יציירו. אז מה? ומי שאומר לי כל הכבוד, איך יש לך סבלנות רק מעצבן אותי. זו לא בחירה שלי יותר מאשר של הילדים שלי. ולמרות זאת, אני בוחרת, לגמרי, כל יום מחדש.

[u]המחקרים שמראים על פוטנציאל השתלבות לא מראים בריאות נפשית, שביעות רצון, הערכה עצמית ואושר פשוט.[/u]
טוב, הלכתי לחפש קישור למאמר שקראתי בזמנו על מחקר שעשו, ולא מצאתי בינתיים. הערכה עצמית זה מדד שבהחלט נבדק במחקר ההוא, וזה היה אחד המדדים שההבדל בהם היה הכי בולט בין ילדים שטופלו (לא רק בתרופות אלא טיפול כוללני) לבין אלה שלא טופלו (בכלל, כלומר לא טיפול רגשי לא טיפול קוגניטיבי לא הדרכת הורים וכו').

[u]אני רוצה רק להזכיר לך, שלא חייבים לקרוא לזה הפרעה[/u]
אין לי בעיה שתקראי לזה איך שאת רוצה, רטט הקריסטל או צייד בעולם של חקלאים או מוישלה שכביץ. אבל יש מרחק בין זה ובין לומר שזה לא קיים או המצאה של חברות התרופות. זו תופעה קיימת, שיש לה גם צדדים חיוביים מאוד, והרבה יופי, וגם מפריעה מאוד בחיים.

[u]מה שאני רוצה להגיד זה בעצם, שאולי נכון לנסות לעזור לו למצוא איסטרטגיות לסיום של מטלות.[/u]
כמובן. אנחנו עושים את זה. לא יודעת למה נוצר הרושם שלא. (?)

[u]ההשערה שלי לגבי אלה שסובלים מהתמכרויות לסמים וכו׳ היא שבילדות פשוט רמסו אותם, ושזו הסיבה לאי ההצלחה, ולא ההפרעה עצמה.[/u]
לא ההפרעה עצמה, ודאי שלא. המחקר מצא קשר מובהק בין אביוז של סמים ואלכוהול וכישלון בכל מיני פרמטרים לבין [b]אי-טיפול[/b] בהפרעה (לא רק תרופתי אלא טיפול בכלל. אבל אלה שקיבלו טיפול משולב הצליחו הכי הרבה)

[hr]
אין לי עניין להתווכח על ריטלין-בעד-ונגד, זה נושא מורכב, וכל ילד לגופו, ואני בעצמי בכלל לא סגורה מה נכון לילד הפרטי שלי (טופל כמה חודשים, הפסקנו, מתלבטים אם לחזור לזה או לא. הנטייה כרגע היא להמשיך בלי).

אבל אני לא יכולה לשבת בשקט כשקוראים לשונות הזאת בדיה, או שאומרים שיש את זה לכולם, או שמפזרים השערות נורא יפות בלי לבדוק את העובדות.
כי זה עושה נזק.
כי זה יוצר אווירה מסוימת, ודעת קהל מסוימת, לפיה מי שנותן ריטלין לילד הוא פושע. ואז הורים לא טורחים לקחת ילד לאבחון ("בשביל מה לאבחן? כדי שיגידו לנו לדחוף לו ריטלין?"), ועוצמים עיניים, ומספרים לעצמם שבעצם אין דבר כזה וזו המצאה של חברות התרופות, ולא לומדים על התופעה הזאת, ולא מבינים שכל מיני התנהגויות של הילד שלהם קשורות גם כן לאותו דבר - בעיה בשחרור דופמין במוח, וכועסים עליו, ולא הולכים להדרכת הורים ייעודית ל-ADHD (כי הילד לא אובחן), וכו' וכו' וכו'.
ובינתיים הילד לא מבין למה אומרים לו כל הזמן שהוא חכם אבל שהוא מתנהג כמו מטומטם, למה ילדים אחרים מצליחים איפה שהוא נכשל, וצובר תסכולים, ומפתח בעיות התנהגות, וזה כדור שלג.

אנחנו היינו במסלול הזה עד שאמרתי די, חייבים לעשות אבחון מסודר, ולראות מה יש למערך הטיפולי הממוסד להציע לנו. בגיל 8 עשינו את זה. בדיעבד חבל שלא שנה קודם.
ואני רואה מלא ילדים והורים שסובלים ולא הולכים לאבחון ולא בודקים כיוונים מעבר להומיאופתיה והילינג, כי אין דבר כזה ADHD ומי שנותן ריטלין הוא פושע.

אם כבר, זה פשע.

[po]תפוח אדמה[/po], כתבת ממש יפה.

אמא של כוכב, אני מבינה אותך לחלוטין כי גם אני כזאת. אבל אני פיתחתי איסטרטגיות למידה וכל השטויות האלה, והתמודדתי עם בית הספר, ובדיעבד אני מצטערת על זה כי התאים לי להיות אחרת. לא בהכרח ללמוד מספרים ומורים, בטח שלא לשבת בכיתה. זה גם לא עזר לי להרוויח הרבה בבגרותי, על אף שסיימתי תואר או שניים.
מה שאני רוצה להגיד זה בעצם, שאולי נכון לנסות לעזור לו למצוא איסטרטגיות לסיום של מטלות, אולי לקרוא איתו ביחד את בסוף של הספרים, לשבת איתו על הברכות וכאלה.
ההשערה שלי לגבי אלה שסובלים מהתמכרויות לסמים וכו׳ היא שבילדות פשוט רמסו אותם, ושזו הסיבה לאי ההצלחה, ולא ההפרעה עצמה. כי יש הרבה מקצועות שבהם אפשר להיות מפוזרים ולא ממוקדים במה שמשעמם ועדיין להצליח.

[u]לקוי הקשב הפרטי שלי, בן 9 וסובל, לא מקבל טיפול תרופתי כרגע>[/u]
את משמחת אותי לאין שיעור:-)
לכל אחד נתוני פתיחה שונים. כל אחד צריך לערוך כיוונים פרטיים משלו כדי להשתלב באופן נעים בחיים בעולם שלנו.
המחקרים שמראים על פוטנציאל השתלבות לא מראים בריאות נפשית, שביעות רצון, הערכה עצמית ואושר פשוט.

אני שומעת את הקושי שלך לחלוטין. שלך ושלו ובטוח שלך עבורו מול הסביבה.
אני רוצה רק להזכיר לך, שלא חייבים לקרוא לזה הפרעה. את יודעת, במדריך להפרעות נפשיות האחרון שיצא הגדירו תסמונת קדם ויסתית כהפרעה רישמית. הפרעה קדם ויסתית זה המונח הנכון היום ומחשי מה, יש טיפול תרופתי. :-) :-(

עוד משהו -

שוב ושוב אתן מדברות על בי"ס ועל התאמה לבי"ס.
נכון שהחינוך הרגיל לא מתאים (לאף ילד ובעיקר לא) לילדי ADHD, ושבתי ספר רגילים למעשה לא יכולים להסתדר עם ילדים כאלה ללא תרופות. (מי כמוני יודעת :-()
אבל זו הפרעה שסובלים ממנה גם בלי בי"ס.
הילד שלי למשל מתקשה מאוד מאוד מאוד לסיים מטלות שהוא התחיל (זה אופייני ל-ADHD). למשל, הוא לא גומר לקרוא ספרים. הוא אוהב לקרוא. הוא תולעת ספרים. אבל הוא רק מתחיל אותם. הוא יכול להתחיל ספר, ליהנות ממנו נורא, לדבר כל היום על כמה הספר הזה מעולה, ולשכוח ממנו שני פרקים לפני הסוף.
האינטנסיביות שבה צריך לעזור לו לסיים בזמן מטלות פשוטות כמו, למשל, הכנת כרטיס ברכה ליומולדת של חבר - לא מתמתנת פתאום באחד ביולי...

חבל לי שאנשים שאין להם מושג מה זה סבל של ילד לקוי קשב וריכוז כותבים דברים לא נכונים ולא מבוססים מהרהורי לבם, בעוד שיש כל כך הרבה מחקרים שמראים את ההפך בצורה חד משמעית.

למשל:
[u]אני חושדת שחלק מהילדים היו יכולים להתבגר מהפרעת הקשב שלהם, אבל מעט מאוד יכולים להתבגר מריטלין.[/u]
הנתונים מראים (וסליחה שאין לי מראה מקום בשלוף. אני חושבת שלא קשה למצוא) שאנשים עם ADHD/ADD ממשיכים להראות סימפטומים של ההפרעה גם בבגרותם, אבל ברוב המקרים לא נעזרים בטיפול תרופתי יומיומי אחרי גמר הלימודים (אלא רק מדי פעם, כשעולה צורך ספציפי). כלומר להפך - לא מתבגרים מהפרעת הקשב, כן מהריטלין. הסימפטומים לא מתמתנים (אמא שלי למשל, אשה בת 61 עם אימפולסיביות של ילד בן 4. זה חינני אבל עשה לה חיים קשים. רק אחרי שהבן שלי אובחן ירד האסימון - מה פשר התזזיתיות, המולטי-טסקינג הפלאי והאימפולסיביות הקשה שלה), אבל עם השנים וההתבגרות רוכשים אסטרטגיות התמודדות שמאפשרות תפקוד ביום-יום.

עוד דבר שמחקרים מראים באופן חד משמעי, שמבין כלל הסובלים מ-ADHD, אלה שטופלו בילדותם - טופלו באופן כללי (טיפול רגשי ו/או הדרכת הורים ו/או הוראה מתקנת ו/או ריפוי בעיסוק וכו') ותרופתית באופן ספציפי - מועדים הרבה יותר להצלחה בחיים (לימודים גבוהים, עבודה טובה, הקמת משפחה) והרבה פחות לפשע ולאביוז של אלכוהול וסמים.

<לקוי הקשב הפרטי שלי, בן 9 וסובל, לא מקבל טיפול תרופתי כרגע>

אנסה שוב אמא של כוכב,

לא אצל כל אחד!!
אבל כאשר קיים ,כל אחד בשל סיבות אחרות.
האחד בגלל חוסר איזון גופני מסוים, האחד מצב נפשי ..
השם ADHD אינה מחלה בפני עצמה
שבת שלום

טוב, לשמחתי אני שמאלית שלאימא שלה זה לא הפריע.
הדבר היחיד שכן היו אומרים לי כל הזמן זה שאני אמורה להיות יצירתית ומוכשרת בתחומים ההומאניים, ומה לעשות שאני ממש אבל ממש לא יודעת לצייר.....בקיצור, אין שום סיבה ושום טעם לנסות להכניס אנשים לקופסאות, בטוח שחלק גדול מהם לא יצליחו להתאים.

[u]אני חושדת שחלק מהילדים היו יכולים להתבגר מהפרעת הקשב שלהם, אבל מעט מאוד יכולים להתבגר מריטלין.[/u]
אני מסכימה לחלוטין עם המשפט הזה אם רק יהיה כתוב כך : אני חושדת שחלק מהילדים היו יכולים להתבגר מ"הפרעת הקשב" שלהם, אבל מעט מאוד יכולים להתבגר מריטלין.
[u]אם היו נותנים לו לכתוב בשמאל מילדות, סביר שהוא היה כותב כמו כולם. אבל בגלל שמנעו את זה ממנו, הוא לא פיתח את יכולת הכתיבה ביד שמאל עד היום[/u]
כל כך נכון. ועצוב.

יש עוד נקודה. אבל בשביל להסביר אותה אני צריכה לספר על שמאליים:

פעם, כשלהיות שמאלי היה סוג של בעיה, לימדו ילדים כאלה לכתוב ביד ימין. אני מכירה מישהו כזה, שעושה הכל בשמאל, אבל כותב בימין. כותב רע, קשה, במאבק, אבל כותב. רק בימין.
אם היו נותנים לו לכתוב בשמאל מילדות, סביר שהוא היה כותב כמו כולם. אבל בגלל שמנעו את זה ממנו, הוא לא פיתח את יכולת הכתיבה ביד שמאל עד היום.

אני חושבת שחלק מהלקויות והתסמונות בבי״ס הן דומות: לא נותנים לילדים לעשות דברים בדרך שלהם, ואז אין להם הזדמנות לפתח אותה ולהתבגר בה. ככה הם נשארים עם דרך טבעית מנוונת ועם דרך מלאכותית שלא מתאימה להם, ואף פעם לא תתאים.

אני חושדת שחלק מהילדים היו יכולים להתבגר מהפרעת הקשב שלהם, אבל מעט מאוד יכולים להתבגר מריטלין.

[u]אדם שלא יכול לשלוט בעצמו, בתגובות אימפולסיביות שהוא יודע מראש שיביאו לתוצאות שהוא לא רוצה, בדחף להתנועע, באובייקט שבו הוא מתרכז... לא יודעת אם תקראי לזה תקין או לא תקין, אבל להעמיד פנים שאין פה בעיה...?[/u]

אני לא יכולה להתייחס לילד כאל אדם בוגר. אני יודעת שכולם מאוד מלחיצים מסביב מה יהיה בעתיד, והכל מתנהל סביב "מוכנות" לעתיד, מוכנות לבית הספר, מוכנות לבגרות, מוכנות לחיים... אבל עם כל הכבוד למוכנות בינתיים יש כאן ןעכשיו.
ילד עד גיל 7 +- לא ממש יכול לשלוט בכל מה שלפעמים אנחנו מצפים ממנו. הוא יכול לדעת מצד אחד שהוא לא אמור לזוז עכשיו, אבל קשה לו להכיל יותר מרגש אחד בו זמנית ולכן אם דקה אחרי שהוא הבין שהוא אמור להיות דומם בא לו לעשות משהו אחר הוא לא יזכור את ההחלטה הקודמת יותר. הקורטקס שלו, שאחראי על אינטגרטיביות, שילוב בין רגשות ומחשבות לא מפותח דיו. את זה לא מספרים לנו. ואם מסיבה כלשהי הילד הזה מתעכב מעט בהתפתחות אז גם בגיל 7 ויותר אין לו את היכולת הזו עדיין.

נכון שכל הזמן אומרים לנו לא לתת לילד עד גיל 9 לחצות את הכביש לבד? חשבת פעם למה? תכנסי לאתר של עמותת אור ירוק, או בטיחות בדרכים ותראי שהם כותבים שם בעצמם, ילד עד גיל 9 מוסח בקלות...אימפולסיבי...הקשב שלו מפוזר ולכן עשוי להביט לכיוון הלא נכון...משהו עשוי למשוך את תשומת ליבו...השמיעה לא ממוקדת דיה...כן, כן, אפילו באתר של בית חולים הדסה. תאמיני לי, לא יכולתי להתעלם מזה אז בדקתי.
אז כשזה נוגע לבטיחות המיידית של הילדים אנחנו יודעים באינטואיציה שאנחנו לא יכולים לצפות מהם לנהוג ב"בגרות" לפני גיל 9 (!!) אבל ריטלין נותנים ברוך השם, כבר מגיל 4.
בכביש אוטומטית ניתן לילד יד ונעזור לו לחצות, אבל בכל שאר החיים, שיסתדר לבד. ואם הוא לא מסתדר, אז יש לו בעיה, שיקח כדור.

ואם כאדם בוגר, הילד שגדל מרגיש צורך לזוז ולהתנועע, אני בטוחה שהוא לא יבחר במקצוע שמצריך אותו לשבת על הישבן כל היום ולכן לא מבינה למה שנרצה להכריח אותו לעשות את זה כבר היום. וזה מצוין, אחרת לא היו לנו בעלי מקצוע איכותיים לבנות ולשפר את העולם המשונה הזה שאנחנו חיים בו.

השאלה לא אם המורה תוכל לשלוט בה, אלא אם היא תוכל לשלוט בעצמה.
אדם שלא יכול לשלוט בעצמו, בתגובות אימפולסיביות שהוא יודע מראש שיביאו לתוצאות שהוא לא רוצה, בדחף להתנועע, באובייקט שבו הוא מתרכז... לא יודעת אם תקראי לזה תקין או לא תקין, אבל להעמיד פנים שאין פה בעיה...?

[u]לא משנה כמה הוא יתאמץ, אם זה לא מהווה גירוי חזק מספיק לאינטלקט שלו, הוא לא יתרכז, ימות העולם ויישרף הים.[/u]

אין לי כוונה לפגוע, אבל יש היגיון מאוד פשוט במה שכתבת. לא כולנו בנויים אותו הדבר. חלקנו מאוזנים בפעילות שמתאימה לנו יכולים לנוע על הציר שבין פעילות למנוחה, חלקנו תולעי ספרים משעממים(קיצון על הסקאלה רק לצד השני פשוט לאף אחד זה לא מפריע) וחלקנו פעילים מאוד.
פיזור קשב משרת מאוד את ההתפתחות התקינה של הילד. מכל דבר הוא לומד. מה שרלוונטי מושך אותו לפרק זמן.
כשאנחנו מנסים להכניס לתבנית, ומופעלת עלינו מערכת הפחדות מטורפת (אבל מה יהיה עם הילד הזה כשיגדל?!) מתחיל הקושי האמיתי.
אני לא מעזה לומר שזה קל. לי אישית יש בבית ילדה עם יכולת קשב טובה אבל עם כמות אנרגיות בלתי נדלית. היפרית? לא יודעת, לא אכפת לי. אנרגטית? סופר דופר. אני אושיב אותה בכיתה כדי שהמורה (בצדק) תתקשה לשלוט בה? לא.
אמנם היא לא בגיל ביתספר עדיין אבל לא נראה לי שהיא הולכת להשתנות.
אז אני לא מתכוונת להכריח אותה, או להעמיד פנים שהיא יכולה להיות אחרת, או שמשהו בה לא תקין.

[u]מקווה שהצלחתי להעביר את כוונתי.[/u]
לא כל כך... אני בכל אופן לא הבנתי עדיין את כוונתך.

[u]ליקוי קשב נגרם אצל כל אחד וסיבותיו הוא[/u]
נגרם אצל כל אחד?
אצלי למשל אין ליקוי קשב. ברור שלא תמיד אני מצליחה להתרכז, לפעמים אין לי מספיק מוטיבציה לצלוח משהו שמשעמם אותי, לפעמים עייפה, לפעמים עצבנית. אבל אם זה יהיה לי חשוב, אני אתאמץ ואצליח. כלומר אצלי זה לא ליקוי. אצל הבן שלי זה ליקוי. לא משנה כמה הוא יתאמץ, אם זה לא מהווה גירוי חזק מספיק לאינטלקט שלו, הוא לא יתרכז, ימות העולם ויישרף הים.

[u]מה שאני אומרת שלקחו את הסימפטומים ושזרו בסרט וקראו לזה ADHD..[/u]
שזרו בסרט?
יש סימפטומים שמה לעשות, באים יחד. פעלתנות-יתר, אימפולסיביות בלתי ניתנת לריסון, קשיי ויסות (שמתבטאים בקשב ולא רק) ועוד סימפטומים שחבל לפרט כי יש גוגל - כשהם מופיעים כליקוי (כלומר אין לחינוך או למאמץ אישי שום סיכוי להתגבר עליהם), בדרך כלל הם מופיעים יחד, כתופעה כללית שמפריעה לאדם בחייו. אז צריך למצוא שם לזה, ובאמת לא משנה אם השם הזה הוא ADHD או פופטיץ.

אמא של כוכב,

ליקוי קשב נגרם אצל כל אחד וסיבותיו הוא. ברור שליקוי קשב קיים.
מה שאני אומרת שלקחו את הסימפטומים ושזרו בסרט וקראו לזה ADHD..
אי אפשר לשים את התופעות האלה תחת כותרת ADHD כאילו שהADHD זה סוג של מחלה....
מקווה שהצלחתי להעביר את כוונתי.

[u]לי היה ברור שADHD זו בדייה.[/u]

הלוואי, הלוואי, הלוואי שזו הייתה בדיה.
לא התעמקתי בכל הכתבה שבקישור, שלא הצלחתי להבין מי עומד מאחורי פרסומה ועד כמה היא אמינה. אבל ראיתי שהניסוח היה fictitious desease, וזו אכן "מחלה מפוברקת" כי ADHD זה (אפשר להגיד) סוג של מוח, ו{{}}[b]לא מחלה[/b].
אורלי, עתליה, אני מניחה שאתן לא מגדלות ילד לקוי קשב. מי שמכיר את התופעה מקרוב, ומכיר את הסבל שנגרם לילד ולמשפחה - ולא רק בגלל ביה"ס או בדברים שקשורים לבי"ס - לא היה קורא לזה בדיה.
הלוואי שזו היתה בדיה.

תודה רבה אורלי.

לי היה ברור שADHD זו בדייה.
רופאים /רוקחים / תאגידים לקחו מספר תופעות שנראות אצל מרבית האוכלוסיה בעוצמות
שונות וקשרו להן זר וקראו להן בשם ומאז מגלגלות הרבה מאד כסף בתרופות :-(

חייבת להניח את זה פה,
ובמיוחד כי יש הבדל עצום בין מבוגר שנוטל תרופה כלשהי מבחירה, לבין ילד שאולי לא היה בוחר בכך
http://www.worldpublicunion.org/2013-03-27-NEWS-inventor-of-adhd-says-adhd-is-a-fictitious-disease.html

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

משהו שמע על תחליף טבעי לריטלין בשם רטלקס? תחליף טבעי לטענת היצרן - ללא תופעות לוואי...
מישהו ניסה? שמע משהו על זה?
אני מאוד רוצה להחליף את הקונצרטה של הבן שלי למשהו שלא יגרום לו להיות עצבני ואפתי לעולם.....

לנו דוקא עובדת סוציאלית ! הציעו לנו אותה בעקבות ריפוי בעיסוק שבני בן ה-6 עובר ותלונותיי על כמה קשה התארגנות בוקר איתו ועוד פעולות יומיומיות. העובדת הסוציאלית עובדת עימנו- ההורים ממש כמו קואצ׳רית. נותנת לי הדרכה ומשימות איך לשמור על בית מסודר. אנו מאד מרוצים ממנה וממש צריכים את עזרתה.

מוסיפה (מתוך הרצה להקשיב לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז)
[b]ניהול אנרגיה[/b], נראה לי יש הרבה חומר בנושא ברשת.

בשמת,מה שהוספת על התזונה מאוד חשוב,תודה שהזכרת !

חברה שלי, גם עם הפרעות קשב וריכוז, מצאה שהריטלין מזיק לה יותר משעוזר.
עוזרים המון עזרים:
[list]
[*] לכתוב הכל
[*] להיעזר בעוד מישהו, ללמוד ביחד
[*] אנטומיה היא כותבת על הגוף. מסתובבת ימים שלמים עם כתובות "טיביה" וכן הלאה... (-: יוצרת כל מיני פתקים וקישורים
[*] זיכרון ויזואלי עוזר לה לזכור "איפה זה בעמוד" וכדומה, כך שזה עזר לזכירה
[*] להגיד בקול רם את הדברים
[*] להיות אקטיבית ולא פסיבית גם בלימוד (לדבר, להתייעץ, לספר, לכתוב, להמציא שירים על מה שצריך ללמוד)
[*] להקפיד על כושר גופני (אצלה כל יום הליכה, אפילו קצרה, ועוד דברים) - כשהכושר יורד גם הקשב והריכוז יורדים
[/list]

ואני אוסיף:
[list]
[*] לעשות תרגילי פאולה (למצוא מדריכה שתלמד אותך כמה ומשם להמשיך לבד), כי כשהאיברים באגן לא חזרו למקום, גם השכל נוזל אחריהם.
[*] לעשות משהו שקשור בסדר כל יום: לסדר, לארגן, לעשות חשבונות, משהו, אפילו עשר דקות. זה מארגן ומסדר את המוח ואז יותר "נכנס".
[*] תזונה עתירת שומנים בריאים (אגוזים ושקדים, אבוקדו, טחינה אם את אוהבת, זיתים, חמאה אם את אוהבת, שמן זית בכמויות. אני גם אוכלת ברי צרפתי שמן אף על פי שמוצרי חלב לא הכי הכי בשבילי. וסלמון, דג שמן, שאני גם שמה עליו גוש חמאה כשהוא יוצא מהתנור. זה רק מבחר חלקי של הצעות). השומן חיוני לתיפקוד המוח. ראי עוד בדף [po]גמילה ביתית ממתוקים[/po].
[*] ומעוטת גלוטן (לא מעט אנשים גילו שברגע שהורידו גלוטן ירד להם הערפל מהמוח. כולל אני. המוח הופך להיות עירני וחד. לא יודעת למה, לא יכולה להסביר את זה, אבל העובדה היא שזה משפיע ככה על כל כך הרבה אנשים. אין לך מה להפסיד אם תנסי).
[/list]

ודבר אחרון:
מה מפנק אותך? מי מפנק אותך?
אם יש לך בן זוג אוהב, עיסוי גוף יומיומי, אפילו של דקות ספורות, עוזר גם הוא לחבר את המוח למקום (-:

מזדהה, גם לי אין כוח. אבל אלא אם אני מתכננת לוותר לעצמי ודי, לעזוב את הלימודים ולהחליט שזה לא בשבילי. אז אני צריכה למצוא איך לעבור אותם בשלום.
אני שמחה שרטלין עזר לך, עבורי הוא ממש לא מצליח לשמש כתרופת פלא.

קונצרטה לא ניסיתי משום מה...
אני מתחילה את שנתי החמישית באקדמיה, ודווקא מצאתי את הריטלין כחבר קרוב בתקופות המבחנים...
הצלחתי לשמור את עניין הקשב תחת שליטה מסויימת בתואר הראשון אבל לאחרונה ממש ממש קשה לי- אולי זה קשור גם בזה שאחרי כל כך הרבה זמן כבר די נמאס לי והמוטיבציה ירדה לי נורא- במיוחד מאז נכנסה לה הקטנטונת לחיי... אין לי כבר כוחות למשחקי קלפים וישיבות לימודים- יצא לי מכל חור :-)
סתם שופכת פה עוד תסכול, במקום לשבת ללמוד...

עבורי הכי טוב עבדה הקונצרטה, אבל היא גם גרמה לי לדכאון קשה ולחרדה. אני מתחילה עכשיו את שנתי השניה באקדמיה. בלי רטליניים. בעיקר כי לא מצאתי סוג שעוזר לי יותר משפוגע בי.
וכן, אנטומיה זה נורא. המלצתי - לשבת ללמוד עם אדם נוסף. להדגים על הגוף ולא להישאר בקטגורית הנייר. ובסוף - להכין קלפים ולשחק התאמות.
ככה הצלחתי לעבור את המבחנים שנה שעברה.

לגבי החמרת הפרעת הקשב. אני מרגישה אותו דבר מאז שנכנסתי לאקדמיה. בלי קשר להריון ולידה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה לכן, [po]סגו לה[/po]- אשמח לפרטים איפה להזמין את ה"ריכוזאמין"
[po]אלה לי לה[/po] רוצה לדעת מה מבין כל אלו שניסית היה מהעובדים יותר...
ועוד דבר- הצחיק אותי שהתקשית להתרכז באנטומיה כי אותם 50 עמודים בלטינית שאני צריכה לשנן גם הם אנטומיה... והמוטיבציה שלי גם היא לא מאוד גבוהה... אבל לא יכולה באמת להרשות לעצמי ל אפילומ לא לקרוא את החומר גם אם לא לזכור יותר מדי..
אני בהחלט על סף שגעון..
מרגישה כאילו הפרעת הקשב שלי החמירה נורא - הייתכן???

בתור התחלה - לנתק את האינטרנט מהשקע לזמן הלמידה.
רטלין עוזר, נכון. אבל בטווח הקצר יש בעיה נוספת - אנו מתרגלות להקל על עצמנו ולוותר.
קשה יותר להתרכז כשיש הפרעת קשב, אבל אפשרי. במיוחד לפרקי זמן קצרים.

(ניסיתי, רטלין, קונצרטה, אדרל, דיקור סיני, הרבולוגיה, פרחי בך ועוד כמה תרופות שנרשמו ע"י הרופא. חלקם עבדו יותר חלקם פחות. אבל את המוטיבציה ללימודי אנטומיה נשאר קשה לגייס כשאין לי רצון מטורף להצליח)

מניקה,קודם כל לקבל את זה שבתקופה הזאת יש פחות ריכוז.
וגם להוסיף אומגה 3 וממליצה על תוסף מזון שנקרא "ריכוזאמין" לנו במשפחה יש ניסיון טוב איתו.
לא ניתן להשיג בחנויות מזמינים בדואר (אם אזכור אחפש את הפרטים ואצרף)

תודה לך אבל אני זקוקה לתחליף ריטלין מהותי יותר- איזו תמצית או תה או משהו שאפשר לקחת ולהתרכז...
עצלנית מדי בשביל ספורט, מוצאת את עצמי גולשת ברשת כל 3 דקות בערך.. קראתי 10 עמודים בקושי מהבוקר ואפילו לא הייתי מספיק מרוכזת בהם כדי לזכור משהו- צריכה לשנן עוד 50 עמודים יבשים בלטינית עד יום רביעי ולא יודעת איך לגשת לזה בכלל...

אוווווווווווווףףףףףףףףףףףף
:-)

התחליף הלא תרופתי היחיד שעובד לי, וגם זה באופן מאוד חלקי, הינו ספורט והמון הפסקות.
להבין שקשב זו בעיה. לעבוד 10 דקות, לקום לעשות משהו אחר ולהמשיך. ובהפסקות? לקפוץ בחבל, לעשות כפיפות בטן ולנסות לא ללכת לבשל או למחשב, זה ממש לא עוזר :-)

שמעתי רק טוב על ריצות. אבל זה תחום ספורט שאינני בשלה נפשית לנסות ;-)

בהצלחה

מצרפת הודעה מ [po]ככר השוק[/po]

[po]מניקה ולא מתרכזת[/po] (27.11.2011 12:00):
לא מצליחה לשבת ללמוד יותר מחמש דקות וממש אבל ממש חייבת לעשות זאת!!! מניקה ולא רוצה לקחת ריטלין שמאוד עוזר לי אבל לא לוקחת כבר שנתיים מאז שהריתי..

מישהו מכיר תחליף טבעי בטוח בהנקה שבאמת עובד???

לא יודעת כבר מה לעשות ומתחילה להשתגע...

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

בני ילד מקסים בן 7.5 בכיתה ב. לפני כשנה וחצי התחילו סימנים לבעיה ריגשית וקשב וריכוז.חברה הפנתה אותי לשרון קוצר.הפגישה הראשונה נערכה שעתיים.בסוף הפגישה שרון נתן לי תמצית צמחים.ניסינו את הצמחים ולא היה הקלה. בפגישה השנייה לשרון שוחחנו על הנעשה עם בני שרון היה קשוב מאד ואכפתי נתן את כל מלוא ההתיחסות. אני מחכה לקוצר רוח להתחיל את הטיפול השני. אשמח לקבל תגובות על ילדים עם בעיה דומה לשלי.תודה ג

שלום, הבן שלי סובל מבעיות קשב וריכוז; האם מישהו מכיר הורים לילדים שסבלו או סובלים מבעיות דומות והבעיות נפתרו או קטנו כתוצאה מהפסקת אכילת מוצרי חלב וסוכרים? אם כן, אשמח מאוד לקבל פרטים ולדבר אתם.

לפני כל המלצות לפסיכולוגים וטיפולים ממליצה על עבודה אישית של קבלה עצמית עם הקושי הזה,
ללמוד על מה אנחנו יכולים לוותר לעצמנו,במה אנחנו ממש טובים-ויש לנו כשרונות מופלאים,נכון?
אחת הדרכים לעשות זאת היא ע"י אימונים,ועבודה אנרגטית.
ושולחת לבלוג ישן שלי [po]אמא עם הפרעות קשב[/po] הוא נמשך בשלושה דפים שונים במשך כשלש שנים ואפשר לראות את הדרך שעברתי (ואני עדיין עוברת :-))

הי לך, מגיבה אחרונה. אני רואה את עצמי בחלק ממה שכתבת והדרך המתבקשת נראית לי לפנות לייעוץ אישי. רק צריך לברור בקפדנות אצל מי, ועל זה אני רק יכולה לומר שיועץ שהוא בהכשרתו פסיכיאטר יילך ישר לכיוון של תרופות, אז אם את מתנגדת, כדאי שיבוא מתחום אחר. (אישית אני לא סובלת את הרעיון של תרופות, אבל חייבת לציין שכמעט כל מי שאני מכירה שלוקח תרופות לבעיות נפשיות גומר עליהן את ההלל). פסיכולוג טוב שאינו פסיכיאטר יוכל מן הסתם לעזור לברור בין כל האלמנטים שהזכרת, לפחות בתור צעד ראשון כדי להפנות אותך למשהו יותר ממוקד. אני הגעתי לדף הזה תוך חיפוש של פתרונות להפרעות קשב וריכוז אצל חברי משפחה אחרים, ובדרך ראיתי שיש המון מרפאות ומרכזים בארץ שעוסקים בתחום. בהצלחה לשתינו!

מאז ומתמיד היו לי קשיים בתחומים מסויימים בלימודים, כמו למשל חוסר היכולת סתם לשבת ולהקשיב לשעור בלי לעשות משהו - לרשום, לשרבט....בנוסף יש לי קושי להבין מידע הנאמר לי בע"פ - להבדיל ממידע כתוב. אבל בעזרת חושים בריאים ותושיה הצלחתי במאמצים וקשיים לסיים לימודים אקדמאים ולהשיג השגים אישיים ומקצועיים שונים וטובים. עם זאת תמיד העדפתי ללמוד לבד, ובאופן כללי להיות בחברת עצמי או בחברת מעט אנשים (יותר מידי אנשים זה מבלבל אותי כי אני לא יודעת למי לפנות קודם).

אז למדתי להסתדר ואף אחד לא יכול היה לחשוד שיש הרבה דברים שאני לא יכולה לעשות, וזה מגיע לרמות קיצוניות מאוד כמו דברים הקשורים לעבודה ומידע שאני עוסקת בו בלי באמת לרדת לעומקו או להיות מסוגלת להבין אותו. ייתכן שכאן גם הגדולה שלי שאני צליחה לתפקד בתפקיד בכיר כאשר כמה מאבני היסוד שלו חסרות לי, ואני עושה את עבודתי היטב גם ללא האבנים הללו, ואף אחד לא מנחש או יודע.

העניין הוא שככול שאני מתבגרת המשחק הזה נעשה קשה יותר וגם הכלים ששרתו אותי כול השנים כבר לא מצליחים לעזור לי לשרוד. אחד הקשיים הרציניים ביותר התחילו כאשר הפכתי לאמא. אני אמא לשני ילדים (9, 3) והדרישות שמעלים בפני הילדים, בקצב שלהם, הבלאגן השורר בבגדים שלהם הם פשוט מעבר לכוחותי. למעשה הסיוט שלי הוא שיהיו לי עוד ילדים - שפירושו עבורי הוא אחד - עוד מטלות שלא אוכל לעמוד בהם.

הצורך לעשות המון דברים בבת אחד - זה מאוד מתסכל אותי כי אני לא מצליחה להתמודד וכתוצאה מזה מתפרצת עליהם, למרות שהם בכלל לא אשמים - הם בסה"כ ילדים. אני אמא מאוד לחוצה, אני צועקת עליהם הרבה, מאוד מודאגת ומטריף אותי שהם עושים רעש או מסתובבים סביבי יותר מידי.

ובנוסף לזה מטלות הבית שהן עבורי סיוט של פריטים שמתרוצצים באי סדר וצריך לסדר אותם וזה הופך יותר ויותר בלתי אפשרי, ויש את העבודה, ופעילויות אחרות שאני עושה בהתנדבות - יש כולכך הרבה דברים שאני רוצה לעשות ומצד שני אני קורסת ומתוסכלת ועצבנית מאחר ותמיד מרגישה שאני לא מספיקה, לא מצליחה להתרכז, לא מוצאת את עצמי במבוגר שנהייתי, שעסוק כול הזמן בלא להספיק ולהיות מתוסכל, ולמעשה מוציאה המון אנרגיה על התסכול הנובע מכך.

הבטחון העצמי שלי יורד פלאים. נראה לי שאני זקוקה לעזרה כי אני מאוד לא נעימה למשפחה שלי ובוודאי שלא לעצמי. מה שאני לא יודעת זה איפה מקבלים עזרה כזאת וממי והאם בכלל זה קשב וריכוז ואם כן אז מה עושים.

התחשק לי להגיב, בתור מי שגילתה רק לאחרונה את הבעיה המופלאה הזאת (שרוב חיי רק הועילה לי ופתאום נהייתה בעיה)
ואולי יש לנו מה ללמוד מאמא שלי הנהדרת, שבלי לקרוא או להבין את המושגים ידעה לראות אותי כמו שאני והאמינה בלב שלם שיש לה ילדה מוצלחת ומוכשרת, אם תשאלו אותה אפילו גאון (המציאות כמובן תחלוק עליה :)) כשהמורות התלוננו עלי היא ביקשה בנימוס שרק לא יקלקלו לה אותי, כשאמרו לי שאני עצלנית היא חייכה אלי ואמרה לי לא להקשיב. וככה גידלה אותי עם המון ביטחון, הערכה עצמית אפילו מופרזת, ואיפשרה לי להיות מי שאני עד הסוף. אני אמנית, אין לי שום בעיה להתרכז שם, מעולם לא הייתה לי בעיה ליצור, הבעיות הופיעו כשלא הייתה לי ברירה אלא להתמודד עם דברים כמו מבחנים או עבודות, ושם, רק לאחרונה גיליתי, שבמקום להלחם עם עצמי ולחוות תיסכול אני יכולה להיעזר בריטלין כשאני בוחרת בכך. אני שואלת את עצמי אם זה חשוב לי, מבינה שיש לי יכולות נפלאות אבל יש דברים מסויימים שאני צריכה בהם חיזוק ובוחרת אם אני רוצה להשתמש בכלי הזה או לא. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז הם לא רק תזזיתיים ולא מרוכזים, הם חושבים אחרת, יש משהו מאד מעניין בדפוס מחשבה הזה, אם מאפשרים להם לעסוק במה שבאמת מעניין אותם הם גם יכולים להגיע לתוצאות נהדרות. זאת לא באמת בעיה עד שילד מגיע למסגרת וצריך להתאים את הסוג מחשבה שלו לסכימה המאד מסוימת ששולטת שם. בנקודה הזאת רטלין יכול לעזור, השאלה האמיתית שמציקה לי בשורה התחתונה היא מה אנחנו נלמד את הילדים שלנו? אמא שלי העבירה לי מסר מאד פשוט ומחזק, אל תתאימי את עצמך, תיצרי לעצמך מסגרת שמתאימה לך. זה מסר יפה אבל ילד יכול לחוות הרבה תיסכול ובדידות במקום כזה, אולי עדיף לאפשר לו פשוט להתאים את עצמו למסגרת? אם אני שואלת את עצמי בדיעבד, אני לא בטוחה שאני יודעת להגיד מה הייתי מעדיפה בתור ילדה, להיות מיוחדת ושונה בעיני אמא שלי ומוזרה ודחויה בעיני בית הספר או לקחת רטלין על בסיס קבוע, לתפקד, להרגיש חלק, להרגיש כמו כולם... היום האופציה השנייה ניראית לי נוראית, בתור ילדה יש סיכוי לא רע שהייתי בוחרת בה.

מה שמפחיד אותי זה שאם אתן לילדי ריטלין, הם יאבדו את האני שלי. הם ילדים מאד מיוחדים ולכל אחד מהם יחוד שונה. נכון, יש רגעים (די הרבה) שמאוד קשה לי איתם, במיוחד עם האמצעי, אבל אני כל כך אנטי, שמפחיד אותי בכלל לתת צ'אנס לריטלין.
אמנם עוד לא היינו אצל נוירולוג. אני יודעת שאצל הגדול- זה לא כזה גרוע, אם כי יכול לעזור לו בכיתה. בבית הוא מפוזר, אבל זה לא מפריע יותר מידי.
לאמצעי- בטוח יתנו, אם כי יכול להיות שיחכו עד כתה א'. הוא מצליח כמעט בכל יום להוציא אותי מדעתי ואני יודעת שהוא לא מתכוון. הוא ילד מקסים וחכם ואני מאוד מתגעגעת לאיך שהוא היה לפני כמה שנים, כי אצלו הבעיות רק מתגברות עם השנים, להבדיל מאחיו הבכור, שמשתפר כל הזמן.
שניהם גם חכמים בצורה יוצאת דופן וזה בטח לא עוזר לנו או להם בשלב הזה...

כן, משתמשים בריטלין די מהר היום. אבל אני כל כך מצטערת שלא היו נותנים רטלין כשהייתי ילדה.
היום שכחתי לקחת ריטלין בבוקר. הלכתי לחדר האמבטיה ראיתי שהתחלתי למלא את מכונת הכביסה אבל לא הפעלתי אותה. חיפשתי את אבקת הכביסה. היא לא שם.
אה, נזכרתי שהלכתי לחפש אבקת כביסה.
בדקתתי בארון במטבח , ראיתי שם כמה ירקות קלופים. נכון, התחלתי להכין סלט קודם. למה שמתי אותם בארון?אולי כשחיפשתי שמן זית. נגמר השמן זית.
זהו, גם אין אבקת כביסה כי התכוונתי ללכת לסופר ושכחתי. אולי אני אלך לסופר? אבל התחלתי לאכול
אני אלך לסופר וכשאחזור אתלה את המכונה
אבל אין אבקה.
מה עושים?
עכשיו שלוש וחצי ואני מותשת לגמרי. לא לוקחת ריטלין עכשיו . רק עכישו נזכרתי שלא לקחתי היום ואם אקח עכשיו לא אשן טוב בלילה.
ביום שאני לוקחת ריטלין יותר קל לי. הכל מסתדר לי ואין לי את תחושת העייפות הזו וחוסר הכוח שנוסעים מכל הלופים האינסופיים האלו.
הייתי באימון ובטיפול פסיכולוגי שלוש שנים ובלמידה מתקנת ובדיקור ובשיאצו ובאייפק.
כל הדברים האלו עוזרים אבל יותר בגדר הדובדבן שעל הקצפת. העוגה עצמה היא הריטלין שמאפשר בכלל לזכור לקבוע פגישה, להגיע, לזכור שיש צקים, להביא את הצ'קים, לודא שיש כסף בחשבון ולרשום אותו נכון.
מי שלא מכיר את זה לא יכול להבין כמה זה סיוט ומדכא וכמה קשה לילד לחיות ככה.

שלום שלום לבית ישראל ולעולם .בעיות של קשב וריכוז הם ביטוי חיצוני של רגישות גדולה וחוסר ביטוי פנימי,ביצה ותרנגולת מה קדם ,זיכרון ישן של כיווץ ,פחד שיוצר מתח ואי שקט, הפרעות רגשיות,ושיבושים בתקשורת ,הזעה בידים,ואפילו חורים שחורים בתחומים שונים בחיים . מנסיוני ,כל הילדים והאנשים שסובלים מהפרעות אלה הם בני אדם רגישים ביותר ,אשר כל רצונם הוא כן להשתלב ולהגשים את עצמם.יש אנשים אשר מתרחקים לתקופות זמן וזאת דרכם כדי לראות את התמונה בשלמותה ללא פחד ומתח ,לוקחים נשימה ,אוגרים אומץ וחוזרים לקירבה. כאשר עושים צילום קירליאני אפשר לראות שכל עוצמתו של אדם זה מופנמת, מכווצת , בשוק ופחד,ובכול זמנו הוא נמצא בדפוס של חרדה קיומית אשר לא משחררת אותו ,יש להם מערכת של מודעות מפותחת אשר תומכת בהם.שורשו של המתח בא מסיבות רבות 1 מתח בלידה 2 ביקורתיות שבאה בדרך כלל מצד האבא 3 רגישות דומה מצד ההורים 4 ניתוחים והרדמות .5 כל סיבות אלו גורמות לחסימה בפלג גוף התחתון ולחיבור עם הקרקע. כדי לשחרר מתח עצור זה יש לטפל באיזון ההורמונלי השותף,הרגש הלא מאוזן הוא ביטוי לחוסר השקט הפנימי .טיפים חיצונים 1 מסג ומתיחה של האמות בידיים למספר דקות ביום תשחרר מידית את זרימת הדם ותשפיע על רמות הקשב והריכוז "מצוין" 2 כאשר לומדים או נבחנים חשוב שיהיה צבע צהוב בקירבה (ספל תה בצבע צהוב על השולחן), הצהוב מעורר בצורה פיזית את מ"ע הלימביק. <<<< לכל האמהות>>>> אני ממליץ לא להשתמש ברטלין הוא פוגע בזרימת הדם ויוצר בעיות לב בשנים מאוחרות יותר , אני מברך ילדים ואנשים אלו בחרות ודרור,באומץ ובסובלנות.,באמונה שלמה,והגשמה של כל טוב הלב שברשותם. טיפים נוספים לרגישות של קשב וריכוז אפשר למצוא ברפואה האזוגטית.. רפואה שלמה לכולם

אני רוצה לשתף אתכם במשהו,
בשבועיים האחרונים אני משתף את הילדים במפגשי ההורות שלנו. כשאנחנו הולכים למפגש ביום רביעי, אני מספר להם שאנחנו נפגשים עם כמה הורים ואנחנו מדברים על חינוך.
ביתי שאלה אותי האם אנחנו לא הורים מספיק טובים ועניתי לה שיש מצבים בבית שאני רוצה ללמוד להשתפר ושתהיה זרימה טובה יותר בבית, היא הבינה על מה אני מדבר.
בשבוע שעבר סיפרתי להם על נושא הגבולות והחוקים ואתמול אמרתי להם שבעוד כמה ימים נשב ונעשה מועצת בית, (בעודי כותב שורות אלה, הלכתי ושמתי פתק על המקרר להזכיר לעצמנו לקיים מפגש זה ולא לפספס אותו).
אתמול סיפרתי לעידו שאני רוצה להכין איתו טבלה ובה נרשום את כל השלבים בהתארגנות הבוקר, שניקח זמנים לכל שלב...
לא הספקנו לעשות טבלה והוא הלך לישון.
הבוקר התמהמהתי לקום כשלפתע שמעתי רעשים במקלחת ושם גיליתי להפתעתי הרבה את עידו לבוש ומסונדל, מצחצח שיניים לנועה. הוא הביט בי בחיוך וסיפר לי שהוא מכין לי הפתעה. הוא התארגן וציחצח שיניים ואז פנה לעזור לאחותו, (רק שתבינו, הקשר שיש לו עם אחותו בבוקר זה רק הצקות וריבים). אחר כך הוא לקח לעצמו עוגייה, מים ואת הכדור שלו והודיע לי שהוא מוכן ויוצא לשחק עם הכלבה וכל זה בערך בחצי שעה.
חבקתי אותו ואמרתי לו שאני גאה מאוד והוא אמר לי שהוא מוכן להתחיל את הטבלה ושאל אותי לכמה ימים תהיה הטבלה ועניתי לו שלמשך שבוע. הסברתי לו שכל זה נועד לעזור לו בהתארגנות ושאנחנו מתאמנים לקראת החזרה ללימודים שתהיה בעוד חודש ושבתקופת הלימודים יהיה לו קל יותר להתארגן בבוקר אם נתאמן על זה יחד. מצד אחד עודדתי אותו על ההתנהגות הנהדרת שלו הבוקר ומצד שני הסברתי לו שנצטרך לעבוד על נושא ההתארגנות בבוקר יחד והשורה התחתונה שהעברתי לו מסר שבזה שהוא מתארגן כל כך יפה בבוקר, הוא גורם לי להרגיש נהדר, שאנחנו לא מתחילים את היום בריב אלא בצורה נעימה.

תודה , אשמח לקבל עוד חויות אישיות.
יש מיקרים שזה עוזר אבל יש ההרגשה שזה כמו הומאופתיה , עוזר רק "לאחרים" (אנחנו ניסינו הומאופתיה ולא עזר) ואני באמת מאמינה בדרכים טיבעיות.
אני לא רוצה להתאכזב עוד פעם ולמשוך את הבן שלי עוד, בלי טיפול שעוזר באמת.
תודה אדית

האם מישהו שמע על ריכוזית ו/או ריכוזית היפר?
האם יש לכם ניסיון עם זה? ניסיון טוב או לא טוב?
אשמח לקבל תגובות בנושא.
אני מתנצלת מראש , אולי זה כתוב בתחילת הדף אבל עדיין לא קראתי הכל.
תודה אדית

בפרחי באך יש מ"ס תמציות שמתייחסות להיבטים השונים של מה שמכונה הפרעות קשב וריכוז. הטיפול בפרחי בך הוא סופר עדין,סופר עמוק ו(מכאן_) סופר חזק .
כיוון שכל ילד הוא שונה ווהפרעה "יושבת" , משרתת או מציקה לו ממקום אחר-כדאי להפגש עם איש מקצוע ולראות לעומק מי הילד, מאיפה הוא בא ומה בדיוק מפריע לו.
אתן כאן מ"ס דוגמאות של תמציות רלוונטיות אבל נא השתלו להבין כי כל ילד הוא שונה לחלוטין וצרכיו עמוקים מיוחדים ומורכבים. יש 38 תמציות ואין ספור אפשריות הצלבה אז בקיצור אספר בקצרה על כמה מהם:
impetion היא תמצית שמתעסקת בחוסר שקט פנימי שיוצא החוצה או מסתובב בפניםומתבטאת במהירות,קופצנות וחוסר סבלנות
זו בעצם התמצית הכי ישראלית שיש והיא עושה טוב לכולנו. במקרה של יציאה טוטלית מהאיזון טיפוס imption לא אוהב שנוגעים בו. במצב יותר מאוזן הוא יתקשה לחכות לסוף המשפט שלכם ,יתקשה להקשיב ויתעצבן מהר.
טיפוס הclematis הוא הרחפן האולטמטיבי החי בעולם הדימיוני של הרי פוטר,פנטזיה, המחשב, והחלומות.
אפשר להרגיש עליו שהוא לא ממש כאן. הוא לא מרוכז,הוא פנטזיונר ודימיונו מאוד מפותח.זה לעיתים מן סוג של בריחה והורים אמיצים יכולים לשאול את עצמם שאלות עמוקות כמו מתי הנטיה התחילה ומה היו הארועים הסמוכים לזה.
יש את הholly הקלאסי לילדים שמתעסק עם כעס גדול . שוב, הכעס יכול להיות מתועל החוצה לעולם או פנימה אל הגוף, שוב, תלוי בבחירות יותר קדומות של הילד ושאר מורכביות, יש את ה chesnutbud שעוזר לכולם ללמוד את השיעור וכו' וכו'.
אפשר גם להמתכר לעיסוי כפות רגליים קצר כל ערב עם שמנים אתריים מיורם, לבנדר או קמומיל(שעושה טוב לכולם)
אפשר גם להתייעץ איתי בטלפון 04-6787273

אני מסכימה עם כל מה שבן עמי אומר. וזה מניסיון בתור מלכת האסטרונאוטים. אולי יש להם משהו יותר דחוף לחשוב עליו , כשמשהו מענין אותה- היא מרוכזת או לא? כל פעם שאני מרוכזת במשהוא אחר זה יותר בגלל שאני מפנימה את הנושא ולא משננת זאת הדרך היחידה שאני יכולה לזכור משהוא ולהבין אותו. אחרת חבל על הזמן .
לקח לי הרבה זמן לקבל את עצמי כמו שאני, כי בטוח שהחברה לא קיבלה אותי כמו שאני וזה אחד הדברים היותר חשובים.
זאת אחד הסיבות שאחלטתי לחנך את ילדי בבית. אני דווקא למדתי בחברת נוער, 20 ילד בכיתה וכשחילקו אותנו לקבוצות או הקבצות הגנו לפעמים לכיתה של 10 ילדים ועדיין היה לי קשה. אז זה לא דווקא מיספר הילדים בכיתה לאומת זאת כשישבתי עים מורה פרטית קיץ שלם כדי לחזור או ללימוד חומר במטמתיקה ראיתי שאפשר לסיים שנה שלמה במטמתיקה בחופש הגדול. אז למה ללכת לביתהספר אים לימודים אחד על אחד עוזרים הרבה יותר טוב. שלא לומר אחרי הצבא סיימתי בגרויות והרגשתי כי בשנה וחצי למדתי יותר מאשר ב 12 שנות לימוד.
שלווה במידבר תוכלי לתת יותר פרטים
יכול מאוד לעניין, יכול לענות גם לחווה מירושלים
http://www.pbs.org/wgbh/pages/frontline/shows/medicating/watch

אני ניסיתי ולצערי זה גרם רק להחמרה במצב! אחרי ניסיונות התאמה נוספים(בערך 4 לא זוכרת בדיוק)
גם ההומאופט הרים ידיים...
כמובן שזה לא אומר כלום,יכול להיות שרק אצלינו זה לא עבד.

האם יש כאן מישהו שיכול לספר על טיפול מוצלח בהיפראקטיביות באמצעות הומאופתיה????????????

"..לא להקים רעש...
אינכם נמצאים ביער- הערה צינית, התעללות גסה בילד, שאי אפשר לו להיות שם, במקום שהוא צריך להיות. הרשו להם להתרוצץ באחו, משחקם לא יקים רעש, אלא יהיה ציוץ נעים של צפרי- אנוש.
[b]רוב ניכר של הילדים אוהבים תנועה והמולה, בחופש תנועתם והמולתם תלויה בריאותם הפיסית והמוסרית.[/b]
אתה יודע זאת ואף על פי כן נאלץ אתה להזכיר: שבו במנוחה ובשקט."
יאנוש קורצאק "כיצד לאהוב ילדים" עמוד 36.

[b]לא הצלחנו להכין שיעורי בית עם הילדה, כל רעש קטן הסיח את דעתה (גם כשאין רעש), אפילו ,הקול שלי, קולות הקומקום החשמלי שמטבח, כולם הפריעו לה להתרכז[/b]
להתרכז במה שאתם רוצים שהיא תתרכז בו !
אפשר להקים אגודה לזכויות האסטרונאוטים?
נראה לי שאפשר לכתוב את הספר "המוהיקני, סליחה- האסטרונאוט האחרון",
כל השאר נכחדו ע"י הריטלין..
אז יש עוד כמה אנשים בעולם שאוהבים לרחף,אולי אפשר לתת להם לחיות בשקט ?
אולי יש להם משהו יותר דחוף לחשוב עליו , כשמשהו מענין אותה- היא מרוכזת או לא?
רוב הילדים עם קשיי קשב וריכוז יכולים להתרכז במה שמענין אותם,ילדים אוהבים להיות בתנועה יש ילדים שפחות יש שיותר, למה לדכות אותם ולא לתת להם להוציא את המרץ?
אם הילד חייב לשבת שעות בכיתה אולי עדיף לתת לו ריטלין כדי שיסבול פחות..
לפחות עד שמישהו יבין שלשבת שעות במקום פוגע בילדים,ילד לא אמור לשבת,
תשאלו את יאנוש(קורצאק)..

שמעתי מפסיכולוג שעובד איתי שיש מחקרים שטוענים ש"אומגה 3 "-עשוי משמן דגים ,עוזר לזיכרון וריכוז האם מישהו יודע על זה משהו ?
מכיון שאין לי מה להפסיד אני מנסה עכשיו על עצמי והילדים,אעדכן אם אחוש בשינוי משמעותי.

למרות שהתייחסתי לADHD כבר באתר חשוב לי לספר לכולם גם כאן. הבן הקטן שלנו אובחן כבר בכיתה ב'. עברנו איתו את כל סוגי הטיפולים כולל שנתיים עם רטאלין. עבורנו זו היתה חויה קשה מאוד ובתום שנתיים החלטנו להפסיק טיפול ויהי מה. הבנו עמוק בפנים שלילד שלנו זה אסון. הגענו בעקבות המלצות להומאופתיה. היו לנו ספקות (אנו מאוד מחוברים לרפואה הקונבנציונאלית) המון חוסר אמון אבל החלטנו לנסות. כיום שנה אחרי, מצבו של בננו טוב. בבית ספר בסדר, הלימודים בסדר ובעיקר הוא שמח. נכון שכאשר קיבל רטאלין הוא לא זז בכיתה, אבל היום הוא יותר קרוב לעצמו. זה היה מדהים לראות איך כ"כ מהר הפסיקו המורים להתקשר, אין מכתבים הביתה .....אנחנו מאושרים עם הבחירה הזו שלנו.סוף סוף.

טעות להניח כי קשיי קשב וריכוז הם רק בעיה לימודית, קוגניטיבית או של פעלתנות יתר.
מדובר בעוד קשיים רבים שאינם מקבלים התייחסות והם מוחמצים.
למשל אימופולסיביות. קולניות יתר, רגישות /קהות חושית ,קשר סיבה-תוצאה ועוד ועוד.
(על כל אחד ניתן להרחיב ).
על קשיי הלמידה מתווספים קשיים חברתיים, קשיים במערכות יחסים בתוך המשפחה,עם הילדים עם בן הזוג,קבלת החלטות ועוד.
זה קצת לחטוא לאותו אדם כשמקשרים מיד את הקשיי קשב וריכוז להיפראקטיביות ולקשיי הלימידה .

שלום ,
אני הלכתי לפסיכולוגית ללקויי למידה והיא עזרה לי מאוד.
צריך לעשות אבחון אבל צריך לזכור כי זה רק דף שאנשים כתבו ולא לקחת אותו ברצינות גדולה מידי.

לקויי למידה מתמודדים לרוב בצורה שונה עם החומר הנלמד ויש המון טכניקות שניתן ללמוד ולפי נסיוני האישי כדאי לפתח טכניקות שבנך כבר פיתח לעצמו.
כדאי לעבוד על טכניקות עבודה עם מדריך טוב , רצוי לקוי למידה בעצמו (ראש פתוח...) והכי חשוב , לפי דעתי , לעבוד על הבטחון העצמי בהקשר ליכולת הלימוד.
אני לימדתי שתי ילדות (8,10) לקויות למידה (כל אחת במשך שנה) ועבדנו המון על הנושאים הנ"ל ומנסיון - זה עובד!

דרך אגב , ניסיתי ריטלין וזה ממש גרוע - אז אל תגיעו למצב הזה אם יש ברירה...
ספורט היא דרך מצויינת להוציא אנרגיה ולהתאפס - הבן זוג שלי היפראקטיבי והוא עושה המון ספורט וזה מאוד עוזר לו.
בהצלחה

יש לי ילד בן 14.5 שמאוד קשה לו להכין את שיעורי הבית ביקשתי עזרה מבית-הספר והכן נענתי בחיוב מורת מתי"א הכינה אותו למבחן בתנ"ך על שאלות ספציפיות שניתנו לה מהמורה הבוחן לדעתה הילד היה מוכן במיוחד למבחן אך לצערנו שוב הוא נכשל מה קורה איתו האם זאת תופעה של קשב וריכוז (הילד לא מטופל בדרך כל שהיא) מה עושים ? למי לפנות.?

[po]מיץ פטל[/po] מה שכתבת הוא מאד מרגש!!
מאחלת לכם הצלחה.
ולגבי המלנכוליות, אכן זה קשור, לצערי.

גם אני רוצה לספר על הצלחה עם ריטלין.
גם לנו נתנה הרופאה לנסות,

לפני הריטלין: לא הצלחנו להכין שיעורי בית עם הילדה, כל רעש קטן הסיח את דעתה (גם כשאין רעש), אפילו הקול שלי, קולות הקומקום החשמלי שמטבח, כולם הפריעו לה להתרכז, עמוד לקח 45 דקות בערך, הילדה הפכה להיות גם מתוסכלת וזה גרר בכי היסטרי, מחיקה של התרגיל/מילה ושוב כתיבה ושוב מחיקה ושוב כתיבה ובכי, המון בכי, עד שהיא חושבת על פתרון התרגיל בחשבון היא כבר לא זוכרת באיזה תרגיל היא היתה. ואני לא מדברת על הקושי בכתה.
יש לה סייעת ([po]תסמונת אספרגר[/po]) והיא היתה צריכה להוציא את הילדה כל הזמן החוצה, ללמוד במסדרון כי הרעש הוא בלתי נסבל, הילדה הפכה עצבנית ומתוסכלת על כל העולם.שיעורי הבית מלאים בשגיאות, תשובות נכתבות שלא במקומן.

עם הריטלין: (כרגע מדובר בנסיון קצר) הילדה יושבת להכין שיעורי בית לבד ואני רק בודקת, אין שום שגיאה.
הילדה כל כך נהנתה להכין שיעורי בית ... עד שהיא לא רצתה להניח את ספרי החשבון ולקחה את הספרים איתה לכל מקום (לחכות בחוג של אחותה הקטנה). היא אומרת שהמחשבות שלה יותר מסודרות.
בלי הריטלין הילדה לא היתה יכולה להמשיך ללמוד בכתה רגילה (36 תלמידים), למרות שיש לה פוטנציאל טוב מאוד ואינטיליגנציה גבוהה מאוד.

למרות שאנחנו גילינו את הילדה מחדש, אני מניחה שאם ילדים היו לומדים בבית הספר בכיתות של עשרים תלמידים - הרבה מהם לא היו זקוקים לריטלין.
גם מבוגרים לא יכולים לשבת וללמוד 8 שעות (כן, יום חינוך ארוך) עם 36 אנשים בכתה אחת.

מיץ יקרה,
אולי אני מכירה דרך אחרת, אולי?
דברי איתי
אני בבית יש לך את הטלפון נכון?
יום נפלא לך

וואו מיץ, מה שאת כותבת הוא גם נורא מרגש (נשמע קצת כמו לגלות את הילד שלך מחדש) וגם מעורר המון המון מחשבה.

נראה, לפי התיאור שלך ובכלל דברים שנכתבו פה עוד קודם, שאי אפשר להתעלם מחוסר איזון נוירולוגי או ממה שלא יהיה הגורם האורגני שיוצר את הפרעות הקשב והריכוז. זה לא רק דברים בעלמא.
אפשר להאשים את מערכת החינוך בהמון דברים, אבל נשמע ונראה שבתחומים מסויימים היא לאו דווקא המחולל אלא אולי יותר המאיץ, גורם שמחמיר את הסימפטומים. בכל מקרה, התופעה עצמה דורשת טיפול.

כמו שאנשים עם פרקינסון (להבדיל אלף אלפי הבדלות) מקבלים טיפול שקשור לנוירוטרנזמיטורים וכו' במח, אולי גם כאן אין פתרון אחר??

בכל מקרה , מרגיש לי נורא קשה, עכשיו שאת יודעת מה הכדור עשוי לאפשר לילד שלך, ומצד שני להכיר את כל הספרות על תופעות הלוואי וכו'. הלוואי והיה אפשר לעשות את זה בדרך אחרת ?!?!

החלטנו לעשות ניסוי קטן.
נתנו לו ביום שישי אחד רטלין במינון המדוייק שהרופאה אמרה.
רצינו לראות. הכצעקתה?
הוא שיחק עם חבריו כרגיל. אצלם, אצלנו.
תחילה לא ראינו הבדל.
פתאום החבר שלו כרגיל, חטף לו, הציק לו. כרגיל. אבל הוא [b]לא[/b] תקף אותו כהרגלו. לא החזיר לו כהרגלו.
הוא רק ביקש שוב ושוב שיחזיר לו והמשיך לשחק.
אח"כ אחתו הכתה אותו 4 פעמים שוב ושוב . הוא לא תקף אותה. אמר לה שזה לא נעים לו ושתפסיק.
ואז פנה אלי ואמר לי "היא מציקה לי , תגידי לה " .
ואז זה יצא:
"אמאאאא!!!! אני שולט ביצרי!!!!! אני שולט ביצרי!!! פעם ראשונהההה!!! הצלחתי!!!"


ואווו.זה היה ההלם הראשון שלנו מהרגע הזה.

ההלם השני היה כשהוא צעק :

"אמא... אני לא מזמזם יותר... אני לא מרעיש..... אני מצליח!!!"

(מזמזם = לקולות בילתי פוסקות שלו בנוסח "טררררר טוטוטוווווווווו ואווו-ואואו -ואואו-ווו ....צ'צ'צ'צ'צ'צ.....צ'קקצקק...טררררררר.....פיצ'' פיצ' פיצ'צ'צ'צ'צ...)

ההפתעה השלישית היתה כשהצלחנו סוף סוף (לראשונה) להיות [b]במגע קרוב ונעים[/b] כשעתיים.
שלהיות קרובים קרובים . הוא נמרח עלי והרשה לי ללטף אותו, לגעת בו ברכות. בעדינות. בשקט.
אפילו כשהיה תינוק לא זכיתי לזה.

מלבד זאת היו תופעות הלוואי הרגילות (חוסר התאבון, מלנכוליות וכ')

זה היה ניסוי. לא ברור מה בהמשך. מחר יש לנו פגישה עם הרופאה.
אבל פתאום קלטתי כמה הוא רוצה אבל [b]לא יכול[/b].

מגיל צעיר היה לי קשה להתרכז ולהתמיד בדברים, ותמיד אמרו לי שאני עצלנית.
בבית הספר תמיד אמרו לי "יש לך המון פוטנציאל, וחבל שאת לא מממשת אותו!", ועד גיל 23 כמעט הרגשתי עצלנית.
בגיל 23 התחלתי להבין שיש לי בעיה. בסופו של דבר עברתי אבחון, והוגדרתי כבעלת ADD. מגיל 24 אני לוקחת ריטלין. (כיום אני בת 27).
אני יודעת על כל מה שאומרים על ריטלין, אבל התרופה הזו שינתה את חיי! נתחיל מזה, שהפרעות קשב וריכוז מוגדרות אמנם כבעיות "למידה", אבל הן מפריעות בכל תחומי החיים. מהרגע שהתחלתי לקחת את הריטלין, הפכתי להיות הרבה יותר רגועה, מרוכזת, מאושרת, שמחה, שלווה. התחלתי לקבל ולאהוב את עצמי - גם כי הבנתי שיש לי באמת בעיה ושאני לא "סתם עצלנית" (כמו שחשבתי עד לרגע שלקחתי ריטלין, כי לא האמנתי שיש לי באמת בעיה), וגם כי ראיתי שיש דרך להתמודד עם הבעיה שלי.
לא עברתי שום טיפול פסיכולוגי/התנהגותי ביחד עם הריטלין. לא קראתי ספרים, לא התחלתי לעשות שום דבר פרט לכך. והחיים שלי השתנו. השתפרו. התיסכול שליווה אותי תמיד נעלם.
אני יודעת שאנשים, במיוחד מהסוג שכותבים במקומות כאלה, יכולים למצוא אלף ואחד דברים רעים לומר על ריטלין ועל תרופות בכלל, ובאופן כללי להיות מאוד לא מרוצים ממה שכתבתי כאן. אני יכולה לתת לכם הרצאה שלמה על העובדה שהמוח שלי לא משחרר הורמונים מסויימים מבלי שהריטלין עוזר לו לעשות זאת, אני יכולה להסביר מבוקר ועד ערב שמדובר בבעיה כימית ולכן הפתרון לה יהיה אף הוא כימי, אך כל זה יהיה לא רלוונטי. מה שכן רלוונטי הוא העובדה הפשוטה, שהריטלין עשה לי רק טוב.
בתור בוגרת שמסוגלת להביע את עצמה ולהבין את התחושות השונות (בניגוד לילדים, שלעיתים חסרים את הבשלות או הבגרות או סתם את הכלים כדי להבין מה קורה להם), אני ממליצה מאוד על ריטלין.
ולהורים שמפחדים מריטלין: סתם לידע כללי - קפה זה הרבה יותר גרוע. סתם... קפה זה בדיוק אותו הדבר (שניהם משפיעים על אותם קולטנים במוח).

לציפציף
הבן שלי מקבל טיפולים בשיטת ורדי וזה פשוט נהדר , לבעיות ריגשיות קשי למידה וכי'
אם זה מעניין אותך תכתבי לי למייל ואשמח לתרום - בהצלחה

בתור אמא לילדים עם קשיי למידה גיליתי שאין אמת אבסלוטית בנוגע לריטלין וילדי בן ה-11 מקבל ריטלין כל יום (מלבד שבתות וחופשות).
מה שכן אנו משתדלים למצוא דרכים נוספות להקל עליו : טיפול רגשי באומנות ,ילד אחר קיבל טיפול בבעלי-חיים.
טיפול נוסף שממש עזר זה -[b]"מוח אחד" [/b]מאוד מומלץ לא רק לליקויי למידה גם לפתור קשיים רגשיים בהווה ומהעבר.

יש לי בן בגיל 12 וצורך ריטלין לציין שבני מאד עדין ואינטיליגנט , ואני מרגישה שלפחות בלימודים
זה עוזר לו , אשמח לשמוע יותר על ריטלין למי שיודיע - ואשמח להכיר לו חברים בגילו אנחנו גרים באיזור ראשון
והוא מאד זקוק למפגשי חברים , כמו כולנו הוא רוצה להתכתב עם ילדים בני גילו
אשמח אם אוכל להכיר לו חברים חדשים אני ממונעת ואין לי בעיה להביא אותו
[po]tale aviv[/po]@walla.com

[po]חוה בת חיים[/po] מה זה מנדלות.
אולי זה יכול לעזור גם לי.
אשמח אם תיכנסי לדף שהתחלתי לכתוב בו [po]איך לחזור למעגל העבודה[/po]

[url=http://articles.health.msn.com/id/100110773]הפרעת קשב וריכוז כמתנת אל[/url]

לגבריאל את צודקת בקשר לריטלין אבל מה לעשות איזיה דרכים היית מציעה.?

שלוםיהלי הבן בן11

לאימא ל4-לאיזה גיל הכוונה?

רציתי לשמוע מאימא שיש לה בן או בת שיש להם לקוי למידה adhd איך היא מתמודדת ביום יום

שלום ,באתי לכאן לקריאתה של נועה , בריצה כמו שאתם רואים...
"קריאתה" תרתי משמע ,שהרי אנחנו מכירות בזכות קריאתה בדף ששמו
[po]עקרון הרצף באמנות של ילדים[/po] . עוד פעם ילדים ? והרי את ם דברתם בפרוש על מבוגרים !
אני מציירת עם ילדים בבתי-ספר כל ימי חיי ופיתחתי שיטה לשיקום המנגנון האמנותי הטבעי .
ראיתי את הריטלין משתלט על הילדים ככל שהחינוך הפך לתעשיה , מנהלים מגדירים עצמם
מנהלי מפעל והמערכת נעשית חשובה יותר מחיי הילדים .
בינתיים הרבה מערכות נעשו חשובות יותר מן החיים עצמם .
אנשים שרוצים להחלים ממפגעי המערכות למיניהן צרכים להכין עצמם לשינוי קונספטואלי .
שינוי זה מבוסס על ו י ת ו ר . עליו ניתן ליצור שיפור משמעותי .
בשנים האחרונות אני מפתחת טכניקה ריפויית למבוגרים על-ידי ציור מנדלות .
מנדלות מופיעות בציורי ילדים באופן טבעי בגיל צעיר . אין ילד שלא מסוגל לצייר מנדלה , גם
ילדים עם מגוון רחב של ליקויים . המנדלה ידידותית למבוגר כי היא קיימת בתשתית התודעתית
של האדם ושזורה בכל האספקטים של האישיות . אני מאמינה שאפשר להביא שיפור במצב
שתארתם כאן .
אענה ברצון על שאלות .דברו איתי.
לילה טוב .

אוהד וגילי -
כדאי לשאול גם בפורום [url=http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/anashim.asp?id=694]תמיכה למבוגרים עם הפרעת קשב[/url]

בהצלחה @}.

[u]אני מאוד ממליצה לקרוא את [po]משה אלבאום[/po], מיסד שיטת אלבאום שעוסקת בילדים ואנשים עם בעיות קשב ריכוז ועוד,[/u]
נדמה לי שהוא כתב שמתגורר בחדרה.
יש עוד דפים באתר ששווים ביקור למשל [po]הולצמן אלבאום[/po].
אני גם אקרא לפה ל [po]חוה בת חיים[/po].
בהצלחה