על ידי יונת* » 20 אוגוסט 2009, 00:33
לא המשכתי עם התרופה בחופש. כן התחלתי עם הוראה מתקנת בחשבון. מורה מדהימה. קצת לפני כן שיניתי מאד את הגישה שלי לקריאה - במקום להכריח לקרוא ולקנות חוברות מפה ועד הודעה חדשה, לקחתי אותו לשיחה ואמרתי - אמא לא מכריחה יותר כלום. הסברתי כמה עולמות ייפתחו בפניו כשיידע לקרוא, הבאתי ספרים שחשבתי שיאהב, אבל אמרתי - נגמר להכריח. עכשיו זו בחירה שלך. אחרי כמה ימים התאפסנו על נוהל חדש - שני שיעורים בשבוע בחשבון, כולל שיעורי בית עם עזרה צמודה שלי, ובכל ערב קוראים קצת ביחד לפני השינה: אם יש לו כוח קורא אתי, אם אין לו כוח אני קוראת לו לבד. חוץ מזה כל השאר זה פאן מוחלט של החופש הגדול - כראוי.
בקיצור בקיצור אני נרגשת לספר שהילד שלי, בשלושת השבועות האחרונים ובהרבה מאמץ והתכוונות, יודע גם לקרוא וגם חשבון. לקרוא התקדם המון, חשבון התקדם מאפס לגמרי! והוא אוהב את זה!!!
הוא מאד נרגש לקראת תחילת השנה, להראות כל מה שכבר יודע. אני אישית מתה מפחד, אולי הוא חי באשליות, נע לו בחלום של איך הוא הכי חכם מכולם עכשיו, ואו טו טו הכל יתנפץ מול עיניו. איך יתמודד עם התחרות, איך יתמודד עם זה שלאחרים הדברים שהוא עבד עליהם כל כך קשה בחודש הזה - באים בקלות. מה יקרה כשילמדו חומר חדש, איך בכלל יתרגל לקלוט חומר באופן כיתתי, ולא בשיעור פרטי. המורה לחשבון דוחפת מאד קדימה, אני קטנת אמונה אבל היא בשלה, רוצה שהוא יידע מראש חלק מהדברים של השנה הבאה. השיעור אצלה לא פשוט בכלל - רוב הזמן הוא קופץ, מפטפט, מקפיץ כדור, יוצא ובא מהחדר. בטיפונת הזמן שנשאר הוא מואיל להתייחס גם למספרים שמולו, ויותר פעמים מאשר לא הוא מערבב אותיות, כותב הפוך, מדלג וכו'. ובכל אופן, בדרך נס, רוב התשובות שלו נכונות, ורמת השיעורים עולה כל הזמן!
והכי כיף בעולם זה להתכתב אתו. עכשיו כשהוא גם כותב וגם קורא, גם בדפוס וגם בכתב, אנחנו משאירים זה לזו לזה פתקים כמה פעמים ביום, בכל מיני נושאים. פתקי אהבה על המדרגות, פתקי הוראות על השולחן, פתקי סיפורים על המקרר. אמנם לי קשה יותר לקרוא את שלו מאשר להפך, אבל איזה כיף זה שאפשר בכלל!
בקיצור נעה בין רגש לרגש, חרדה באופן אובססיבי כמעט ללימודיו (רגע כועסת על עצמי, רגע מבינה וסולחת), עוצרת את עצמי ללא הרף מלדחוף יותר, מעט מעט מרשה לעצמי לשמוח. אולי נצליח בלי תרופות ומטפלים, אולי פשוט נצליח ככה, הוא ואני, אני והוא, ומורה אחת יקרה להוראה מתקנת. בינתיים.
לא המשכתי עם התרופה בחופש. כן התחלתי עם הוראה מתקנת בחשבון. מורה מדהימה. קצת לפני כן שיניתי מאד את הגישה שלי לקריאה - במקום להכריח לקרוא ולקנות חוברות מפה ועד הודעה חדשה, לקחתי אותו לשיחה ואמרתי - אמא לא מכריחה יותר כלום. הסברתי כמה עולמות ייפתחו בפניו כשיידע לקרוא, הבאתי ספרים שחשבתי שיאהב, אבל אמרתי - נגמר להכריח. עכשיו זו בחירה שלך. אחרי כמה ימים התאפסנו על נוהל חדש - שני שיעורים בשבוע בחשבון, כולל שיעורי בית עם עזרה צמודה שלי, ובכל ערב קוראים קצת ביחד לפני השינה: אם יש לו כוח קורא אתי, אם אין לו כוח אני קוראת לו לבד. חוץ מזה כל השאר זה פאן מוחלט של החופש הגדול - כראוי.
בקיצור בקיצור אני נרגשת לספר שהילד שלי, בשלושת השבועות האחרונים ובהרבה מאמץ והתכוונות, יודע גם לקרוא וגם חשבון. לקרוא התקדם המון, חשבון התקדם מאפס לגמרי! והוא אוהב את זה!!!
הוא מאד נרגש לקראת תחילת השנה, להראות כל מה שכבר יודע. אני אישית מתה מפחד, אולי הוא חי באשליות, נע לו בחלום של איך הוא הכי חכם מכולם עכשיו, ואו טו טו הכל יתנפץ מול עיניו. איך יתמודד עם התחרות, איך יתמודד עם זה שלאחרים הדברים שהוא עבד עליהם כל כך קשה בחודש הזה - באים בקלות. מה יקרה כשילמדו חומר חדש, איך בכלל יתרגל לקלוט חומר באופן כיתתי, ולא בשיעור פרטי. המורה לחשבון דוחפת מאד קדימה, אני קטנת אמונה אבל היא בשלה, רוצה שהוא יידע מראש חלק מהדברים של השנה הבאה. השיעור אצלה לא פשוט בכלל - רוב הזמן הוא קופץ, מפטפט, מקפיץ כדור, יוצא ובא מהחדר. בטיפונת הזמן שנשאר הוא מואיל להתייחס גם למספרים שמולו, ויותר פעמים מאשר לא הוא מערבב אותיות, כותב הפוך, מדלג וכו'. ובכל אופן, בדרך נס, רוב התשובות שלו נכונות, ורמת השיעורים עולה כל הזמן!
והכי כיף בעולם זה להתכתב אתו. עכשיו כשהוא גם כותב וגם קורא, גם בדפוס וגם בכתב, אנחנו משאירים זה לזו לזה פתקים כמה פעמים ביום, בכל מיני נושאים. פתקי אהבה על המדרגות, פתקי הוראות על השולחן, פתקי סיפורים על המקרר. אמנם לי קשה יותר לקרוא את שלו מאשר להפך, אבל איזה כיף זה שאפשר בכלל!
בקיצור נעה בין רגש לרגש, חרדה באופן אובססיבי כמעט ללימודיו (רגע כועסת על עצמי, רגע מבינה וסולחת), עוצרת את עצמי ללא הרף מלדחוף יותר, מעט מעט מרשה לעצמי לשמוח. אולי נצליח בלי תרופות ומטפלים, אולי פשוט נצליח ככה, הוא ואני, אני והוא, ומורה אחת יקרה להוראה מתקנת. בינתיים.