על ידי ז'אנה* » 03 אפריל 2007, 17:34
לפני הכל שולחת לך חיבוק גדול וחושבת שזה טוב בכל מצב שתתני חיבוק לעצמך.
אנחנו לא מכירות וכל מה שאפשר הוא לנסות להאיר לך נקודות למחשבה, גם שלל העצות שתקבלי, צריך לקחת בחשבון שכל אחת מאיתנו באה ממקום אחר, עם חוויות אחרות, עם רקע שונה וכל עצה שתקבלי תהיה מהמקום ההוא, כוון שכל אחת נמצאת במקום אחר בחייה עם המשקל של זה.
אני חושבת שחשוב להבין לפני הכל, שהכל תלוי בנו, לקחת אחריות עלהחיים שלנו, לדעת שבהחלט חשוב לבקש עזרה מבחוץ אם הגעת למסקנה שזה מה שאת צריכה, ועם זאת לא לתלות את הכל החוצה, אף אחד מבחוץ לא יכול לבוא ולעשות הוקוס פוקוס ולהפוך אותנו לשמחים, וכל זמן שאנו תולים את האושר שלנו במשהו חיצוני הוא אף פעם לא יהיה שלנו, וכשאותו "משהו" חיצוני ייעלם, האושר יילך איתו.
כמו שאמרו לפני, נשמע שעם הלידה עברת טלטלה לא קטנה, יעזור לשבת לכתוב, אני מאמינה גדולה בכוח הריפוי שיש לכתיבה, להוציא החוצה את מה שאת מרגישה במילים הכי קרובות לך, בלי מסננים, בלי מילים יפות, פשוט לשפוך הכל. הנייר סופג כל מה שתעלי עליו והוא אף פעם לא עונה
![:) :-)](./images/smilies/happy.gif)
ולא שופט את מה שנכתב.
יכול להיות באמת, כמו שנכתב כבר, ששמת לעצמך רף מאד גבוה של איך דברים צריכים להיות ולהיראות, איך את צריכה לתפקד כאמא, איך את צריכה לתפקד כבת זוג, כבת, ופתאום כשאת משווה את מה שהחלטת "שצריך" לבן מה שאת חווה במציאות, הפער גדול כל כך שכל מה שאת מצליחה להוציא ממנו הוא דיכאון, תיסכול, תחושת אכזבה וכישלון. אולי הצעד הראשון הוא לכתוב על דף את כל מה שאת חושבת "שצריך" ואחר כך לקחת ולשרוף אותו. ואז לשבת ולכתב מה יש. חשוב מאד להיות מודעת למידות שלך, מה את יכולה לעשות באמיתי, במקום להגדיל ולהעצים את מה היית רוצה להיות מסוגלת לעשות.
אני מאמינה בראיית הטוב ובהכרת הטוב, ואולי יהיה נכון לשבת ולכתוב מה כן טוב בחייך, הדברים שאת אוהבת. ואז לכתוב מה לא טוב ולראות איפה הפערים, וצעד צעד, ואולי עם עזרה ממישהו שאת סומכת עליו, לראות איך ניתן לגשר על הפערים האלה.
אני חושבת שיהיה טוב לעשות את זה עם בן הזוג, לפתוח האחד מול השני, בהכי אמיתי שיש, את מה שאתם מרגישים, ולראות כיצד אתם יכולים לעזור אחד לשני. מאד חשוב לדבר ולהקשיב האחד לשני ובאמת להגיד הכל. אף אחד מאיתנו לא נולד עם ידע BUILT IN של מה בן הזוג חושב ומרגיש, לא לקחת כמובן מאליו שהוא או את "אמורים" לדעת ולא חשוב כמה זמן אתם ביחד. מה שלא נאמר לא קיים. ואז, כשהכל על השולחן אפשר לשבת לעשות סדר.
אל תשפטי את עצמך, אל תלקי את עצמך, חמלה כלפי עצמך הוא רגש חשוב.
לפני הכל שולחת לך חיבוק גדול וחושבת שזה טוב בכל מצב שתתני חיבוק לעצמך.
אנחנו לא מכירות וכל מה שאפשר הוא לנסות להאיר לך נקודות למחשבה, גם שלל העצות שתקבלי, צריך לקחת בחשבון שכל אחת מאיתנו באה ממקום אחר, עם חוויות אחרות, עם רקע שונה וכל עצה שתקבלי תהיה מהמקום ההוא, כוון שכל אחת נמצאת במקום אחר בחייה עם המשקל של זה.
אני חושבת שחשוב להבין לפני הכל, שהכל תלוי בנו, לקחת אחריות עלהחיים שלנו, לדעת שבהחלט חשוב לבקש עזרה מבחוץ אם הגעת למסקנה שזה מה שאת צריכה, ועם זאת לא לתלות את הכל החוצה, אף אחד מבחוץ לא יכול לבוא ולעשות הוקוס פוקוס ולהפוך אותנו לשמחים, וכל זמן שאנו תולים את האושר שלנו במשהו חיצוני הוא אף פעם לא יהיה שלנו, וכשאותו "משהו" חיצוני ייעלם, האושר יילך איתו.
כמו שאמרו לפני, נשמע שעם הלידה עברת טלטלה לא קטנה, יעזור לשבת לכתוב, אני מאמינה גדולה בכוח הריפוי שיש לכתיבה, להוציא החוצה את מה שאת מרגישה במילים הכי קרובות לך, בלי מסננים, בלי מילים יפות, פשוט לשפוך הכל. הנייר סופג כל מה שתעלי עליו והוא אף פעם לא עונה :-) ולא שופט את מה שנכתב.
יכול להיות באמת, כמו שנכתב כבר, ששמת לעצמך רף מאד גבוה של איך דברים צריכים להיות ולהיראות, איך את צריכה לתפקד כאמא, איך את צריכה לתפקד כבת זוג, כבת, ופתאום כשאת משווה את מה שהחלטת "שצריך" לבן מה שאת חווה במציאות, הפער גדול כל כך שכל מה שאת מצליחה להוציא ממנו הוא דיכאון, תיסכול, תחושת אכזבה וכישלון. אולי הצעד הראשון הוא לכתוב על דף את כל מה שאת חושבת "שצריך" ואחר כך לקחת ולשרוף אותו. ואז לשבת ולכתב מה יש. חשוב מאד להיות מודעת למידות שלך, מה את יכולה לעשות באמיתי, במקום להגדיל ולהעצים את מה היית רוצה להיות מסוגלת לעשות.
אני מאמינה בראיית הטוב ובהכרת הטוב, ואולי יהיה נכון לשבת ולכתוב מה כן טוב בחייך, הדברים שאת אוהבת. ואז לכתוב מה לא טוב ולראות איפה הפערים, וצעד צעד, ואולי עם עזרה ממישהו שאת סומכת עליו, לראות איך ניתן לגשר על הפערים האלה.
אני חושבת שיהיה טוב לעשות את זה עם בן הזוג, לפתוח האחד מול השני, בהכי אמיתי שיש, את מה שאתם מרגישים, ולראות כיצד אתם יכולים לעזור אחד לשני. מאד חשוב לדבר ולהקשיב האחד לשני ובאמת להגיד הכל. אף אחד מאיתנו לא נולד עם ידע BUILT IN של מה בן הזוג חושב ומרגיש, לא לקחת כמובן מאליו שהוא או את "אמורים" לדעת ולא חשוב כמה זמן אתם ביחד. מה שלא נאמר לא קיים. ואז, כשהכל על השולחן אפשר לשבת לעשות סדר.
אל תשפטי את עצמך, אל תלקי את עצמך, חמלה כלפי עצמך הוא רגש חשוב.