על ידי מחשבות* » 06 ספטמבר 2005, 19:52
נראה לי שמחשבות תוהה מדוע אין יותר הורים שלוקחים את הילדים מהגן ב-1, ונראה כאילו הרוב המוחץ משאיר עד 4.
בדיוק ככה. תודה.
כי אם כבר יוצאים לעבוד וצריך לשלם את הגן זה לא כדאי כלכלית לעבוד רק בחצי משרה
בכל הגנים העירוניים שאני מכירה הצהרון (שלוש השעות האחרונות) עולה לפחות כמו הגן עצמו (חמש השעות הראשונות). בגני חובה ובלא מעט רשויות כבר מגיל שלוש, רק הצהרון עולה כסף. כשיש שני ילדים ומעלה, מאליו זול יותר למצוא בייביסיטר אחד/ת מאשר לשלם שני צהרונים.
למה קראתי ככה לדף:
אני חושדת בכך שאנשים רבים רואים את הדברים בשחור ובלבן. יש לי לא מעט חברים, חלקם היו לחלוטין "באופןיים" עד שלשום. לא עבדו ובבית עם הילדים וכל זה. המילה "גן" - שומו שמים שמע ישראל, לא הוזכרה. בכל אחד בספטמבר "נושרים" כמה כאלו, וסיבותיהם עמם. עזבו, לא משנה לדיון אם זה בסדר או לא שהילד הולך לגן. מה שאני לא מבינה זה איך הילד נזרק מאפס שעות בגן לשמונה תשע שעות ביום, איך ההורים מסתובבים סביב עצמם במלמולי "איך נכשלנו" ו - "בילד הבא זה יהיה אחרת" ואיך, נו, איך הכל שחור ולבן. זה כמו שמישהו ששומר על אכילה נכונה, פתאום נתדפקה אצלו בדלת פיצה תעשייתית. ההוא נאבק ונאבק בה שנתיים, ולבסוף, כשזו צלחה את ספו, הבריא הזה פתח את הדלת לרווחה לכל הג'אנק פוד שבעולם, כאילו די, לא הלך וזהו.
עודד - אני רואה הבדל משמעותי ועצום בין גן ובין צהרון - בגן עירוני. בצהרון אין גננת נוכחת, אין תכנית וכמעט שאין השגחה, אין שמירה (הידעת ששומר הגן עוזב באחת וחצי?), אין שום הכשרה מוכחת ורלוונטית של אנשי הצוות לעבודה עם ילדים, אין כלום. למרות שזה די נדיר, עדין כל מקרי ההזנחה, התעללות (כן!) והטענות המשפטיות שקראתי עליהם בגנים עירוניים בשנה האחרונה היו בצהרון, תרצה או לא. בצהרון בשכונה שלידי יש תורנות הורים להשגיח על הצוות, אחרי דיון משפטי מפרך ולא פתור. בגנים אחדים בסביבה אין צהרון, והילדים שנשארים עד חמש מובלים בצעדה של כ- 5-10 דקות כל יום למבנה אחר, בו כן מתקיים צהרון. ומה בגנים פרטיים? בחלק הצהרון הוא המשך אינטגרלי של הגן, אבל בהרבה הגננות עוזבות ומגיע צוות אחר, או שחלק מהגננות עוזבות ונשארת אחת תורנית, וכל המילים היפות שמשכו את ההורים לגן הזה לא קשורות בכהוא זה למה שקורה אחרי הצהרים.
אבל כל זה, וכולל אם הצהרון הוא אכן כזה נורא או מקום מיוחד ונפלא, כמעט שלא רלוונטי כלל לטענה הבסיסית שלי - שמונה או תשע שעות מחוץ לבית ובלי המשפחה הן הרבה יותר מחמש, מאיפה שלא תסתכלו על זה.
[u]נראה לי שמחשבות תוהה מדוע אין יותר הורים שלוקחים את הילדים מהגן ב-1, ונראה כאילו הרוב המוחץ משאיר עד 4.[/u]
בדיוק ככה. תודה.
[u]כי אם כבר יוצאים לעבוד וצריך לשלם את הגן זה לא כדאי כלכלית לעבוד רק בחצי משרה[/u]
בכל הגנים העירוניים שאני מכירה הצהרון (שלוש השעות האחרונות) עולה לפחות כמו הגן עצמו (חמש השעות הראשונות). בגני חובה ובלא מעט רשויות כבר מגיל שלוש, רק הצהרון עולה כסף. כשיש שני ילדים ומעלה, מאליו זול יותר למצוא בייביסיטר אחד/ת מאשר לשלם שני צהרונים.
למה קראתי ככה לדף:
אני חושדת בכך שאנשים רבים רואים את הדברים בשחור ובלבן. יש לי לא מעט חברים, חלקם היו לחלוטין "באופןיים" עד שלשום. לא עבדו ובבית עם הילדים וכל זה. המילה "גן" - שומו שמים שמע ישראל, לא הוזכרה. בכל אחד בספטמבר "נושרים" כמה כאלו, וסיבותיהם עמם. עזבו, לא משנה לדיון אם זה בסדר או לא שהילד הולך לגן. מה שאני לא מבינה זה איך הילד נזרק מאפס שעות בגן לשמונה תשע שעות ביום, איך ההורים מסתובבים סביב עצמם במלמולי "איך נכשלנו" ו - "בילד הבא זה יהיה אחרת" ואיך, נו, איך הכל שחור ולבן. זה כמו שמישהו ששומר על אכילה נכונה, פתאום נתדפקה אצלו בדלת פיצה תעשייתית. ההוא נאבק ונאבק בה שנתיים, ולבסוף, כשזו צלחה את ספו, הבריא הזה פתח את הדלת לרווחה לכל הג'אנק פוד שבעולם, כאילו די, לא הלך וזהו.
עודד - אני רואה הבדל משמעותי ועצום בין גן ובין צהרון - בגן עירוני. בצהרון אין גננת נוכחת, אין תכנית וכמעט שאין השגחה, אין שמירה (הידעת ששומר הגן עוזב באחת וחצי?), אין שום הכשרה מוכחת ורלוונטית של אנשי הצוות לעבודה עם ילדים, אין כלום. למרות שזה די נדיר, עדין כל מקרי ההזנחה, התעללות (כן!) והטענות המשפטיות שקראתי עליהם בגנים עירוניים בשנה האחרונה היו בצהרון, תרצה או לא. בצהרון בשכונה שלידי יש תורנות הורים להשגיח על הצוות, אחרי דיון משפטי מפרך ולא פתור. בגנים אחדים בסביבה אין צהרון, והילדים שנשארים עד חמש מובלים בצעדה של כ- 5-10 דקות כל יום למבנה אחר, בו כן מתקיים צהרון. ומה בגנים פרטיים? בחלק הצהרון הוא המשך אינטגרלי של הגן, אבל בהרבה הגננות עוזבות ומגיע צוות אחר, או שחלק מהגננות עוזבות ונשארת אחת תורנית, וכל המילים היפות שמשכו את ההורים לגן הזה לא קשורות בכהוא זה למה שקורה אחרי הצהרים.
אבל כל זה, וכולל אם הצהרון הוא אכן כזה נורא או מקום מיוחד ונפלא, כמעט שלא רלוונטי כלל לטענה הבסיסית שלי - שמונה או תשע שעות מחוץ לבית ובלי המשפחה הן הרבה יותר מחמש, מאיפה שלא תסתכלו על זה.