על ידי אנונימי » 21 אוקטובר 2012, 09:35
שלום לכם..אני אתחיל בזה בלומר שהאתר הזה עזר לי המון,גילה המון דברים חדשים ואימצתי מכאן לא מעט טיפים.
גילה לי את העולם הטבעי..מנסה ליישם מה שיכולה,אם זה חיסונים,הימנעות מתרופות,רופאים(אלא אם כן חייב) וכמובן הנקה.
אספר על עצמי בקצרה-
אני צלמת סטודיו,מצלמת בעיקר ילדים.
אמא ל2 ילדים מקסימים,הגדול אוטוטו בן שנתיים,והקטנה 8 וחצי חודשים.
הבן הגדול ינק עד שמונה-תעשה חודשים,לאחר מכן החלב שינה את טעמו והקטן כבר סירב לינוק..עברנו למטרנה.
בזמן שעברנו למטרנה,העברתי אותו למיטה משלו(בחדר איתי כמובן) ,לא היו קשיים מיוחדים.(מגיל 5 חודשים לערך כבר ישן לילה שלם בלי להתעורר לינוק)
בגיל שנה עבר לחדר משלו..קצת בכי וקיטורים,אבל היום ב7 וחצי כבר במיטה עם בקבוק,נרדם לבד,מתעורר לבד ב6-6 וחצי ומשחק עד שאני באה להוציא אותו.
עד פה הכל עובד יפה.
והקטנה..נתחיל בזה שמוצץ היא לא הסכימה לקחת,עד היום(רק לועסת ומשחקת איתו,אני לא מתעקשת איתה ,כי אני רואה שאין לה צורך בו.)
הסדר יום שלה מנוהל כך:
היא ישנה איתי(כמובן),מתעוררת קצת אחרי ,בערך ב6 וחצי-7 בבוקר. שוכבת יחסית בשקט במיטה, לינוק בבוקר כבר חודשים שלא מעוניינת.
מתלבשים לוקחים את הגדול לגן(אתגר בפני עצמו לקחת את שניהם לגן בעגלה אחת(עגלת תאומים לא מעוניינת,לא נוח,מסורבל ותכף חורף.))
בחזור כבר נהיית רעבה מתחילה להתבכיין קצת.מגיעים הביתה עוברים למיטה ,יונקת ובמקרה הטוב נרדמת אחרי 20 דקות,עם קצת בכי וקיטורים.
ההרדמה בצהריים יותר קשה,יכולה לשכב איתי במיטה שעה-שעתיים עד שנרדמת עד אז -משחקת ,צוחקת,מתפנקת עלי ,מוחא כפיים.היא לא נותנת לי לקום מהמיטה,אם אני קמה ויוצאת מהחדר,בדר"כ אחרי עשר דקות,מתחיל הבכי והצרחות..לפעמים אם הבכי חלש היא תרדם אחרי רבע שעה.אם לא,פשוט תבכה עד שאבוא.בדרך כלל אני חוזרת אחרי 5 דקות,שאני מרגישה שהבכי לא הולך להיפסק.
ואחרי זה,במקרה הטוב מכניסה אצבע ונרדמת.במקרה הפחות טוב-זה מלווה בבכי(לפעמים לקום להרגיע שוב על הידיים,וחזרה למיטה).
וגם אז יכולה להתעורר אחרי חצי שעה-שעה.
ובערב-אחרי ששמתי את הגדול לישון(לפעמים גם 7) עוברת איתה למיטה,ואותו סיפור כמו בצהריים,רק יותר קשה..יותר בכי,יותר קיטורים,יותר פינוק,יותר ידיים.
נניח שהיא נרדמה ב8 וחצי,היא מתעוררת כל20 דקות בערך,ואני צריכה לרוץ אליה לתת לה מהר ציצי (היא ממש שוכבת ומחכה לזה) מסתובבת יונקת דקה-שתיים, ונרדמת שוב. אחרי 5 דקות יכולה לנתק אותה ולנסות לצאת
וככה זה עד בערך 10 ..אז בדרך כלל נכנסת לשינה עמוקה ולא מתעוררת..דגש על בדרך כלל..
מבחינתי המצב הזה כבר בלתי אפשרי,אני מותשת.
רוצה לציין עוד משהו-מגיל שבועיים-שלוש עד גיל חודשיים לערך,ישנה מ9 בערב,עד 7 בבוקר בלי לקום לאכול ובלי להתעורר בכלל.
מאז אני לא ישנה טוב בכלל. נכון לתקופה האחרונה היא מתעוררת10-15 פעמים בלילה,(גם שיניים עכשיו),הגב שלי תפוס לגמרי מהניסון להרדים אותה עם ציצי,היא לא תמיד רוצה.
עד לפני חודש-חודש וחצי הייתה לי תקופה מאד לא טובה(אני מקשרת את זה בעיקר לחוסר שינה),של דכאון קל,חרדות,כמה התקפי חרדה רעים מאד.
לא יכולתי לתפקד גם בבית(אם זה נקיון,כביסות,בישול)הכל נעשה ממש בכח,פשוט כי חייב.
אחר כך התחלתי לקחת ג'נסינג סיברי,עזר קצת..התחלתי לחזור לעצמי.
לפני שבועיים-שלוש היה איזה שבוע שהיא לא התעוררה והצלחתי לישון טוב יותר בלילה-והרגשתי בנאדם אחר.
בשבוע האחרון שוב חוסר שינה טוטאלי,וכבר הספיק לבוא לו התקף חרדה קל..ועצבים,וחוסר סבלנות.
מה שאני רוצה זה לגרום לה לא להיות תלויה כ"כ בציצי..אולי שתלמד להירדם לבד..
והחלום-להעביר אותה למיטה משלה..(בחדר שלי).
או כל עצה טובה שתועיל לי שתוכלו לתת.
כי להמשיך ככה זה באמת כבר הופך לבלתי אפשרי..
באמת שאני מנסה להיות חזקה,ולתת לה את מה שהיא צריכה..אבל אני כבר על סף התמוטטות.
(וכמובן שאי אפשר להשאיר אותה עם אף אחד ליותר משעה-שעה וחצי,כי אי אפשר להרדים אותה בשום צורה.)
מחכה בקוצר רוח לכל תובנה ועצה שאוכל לקבל מכן.
שלום לכם..אני אתחיל בזה בלומר שהאתר הזה עזר לי המון,גילה המון דברים חדשים ואימצתי מכאן לא מעט טיפים.
גילה לי את העולם הטבעי..מנסה ליישם מה שיכולה,אם זה חיסונים,הימנעות מתרופות,רופאים(אלא אם כן חייב) וכמובן הנקה.
אספר על עצמי בקצרה-
אני צלמת סטודיו,מצלמת בעיקר ילדים.
אמא ל2 ילדים מקסימים,הגדול אוטוטו בן שנתיים,והקטנה 8 וחצי חודשים.
הבן הגדול ינק עד שמונה-תעשה חודשים,לאחר מכן החלב שינה את טעמו והקטן כבר סירב לינוק..עברנו למטרנה.
בזמן שעברנו למטרנה,העברתי אותו למיטה משלו(בחדר איתי כמובן) ,לא היו קשיים מיוחדים.(מגיל 5 חודשים לערך כבר ישן לילה שלם בלי להתעורר לינוק)
בגיל שנה עבר לחדר משלו..קצת בכי וקיטורים,אבל היום ב7 וחצי כבר במיטה עם בקבוק,נרדם לבד,מתעורר לבד ב6-6 וחצי ומשחק עד שאני באה להוציא אותו.
עד פה הכל עובד יפה.
והקטנה..נתחיל בזה שמוצץ היא לא הסכימה לקחת,עד היום(רק לועסת ומשחקת איתו,אני לא מתעקשת איתה ,כי אני רואה שאין לה צורך בו.)
הסדר יום שלה מנוהל כך:
היא ישנה איתי(כמובן),מתעוררת קצת אחרי ,בערך ב6 וחצי-7 בבוקר. שוכבת יחסית בשקט במיטה, לינוק בבוקר כבר חודשים שלא מעוניינת.
מתלבשים לוקחים את הגדול לגן(אתגר בפני עצמו לקחת את שניהם לגן בעגלה אחת(עגלת תאומים לא מעוניינת,לא נוח,מסורבל ותכף חורף.))
בחזור כבר נהיית רעבה מתחילה להתבכיין קצת.מגיעים הביתה עוברים למיטה ,יונקת ובמקרה הטוב נרדמת אחרי 20 דקות,עם קצת בכי וקיטורים.
ההרדמה בצהריים יותר קשה,יכולה לשכב איתי במיטה שעה-שעתיים עד שנרדמת עד אז -משחקת ,צוחקת,מתפנקת עלי ,מוחא כפיים.היא לא נותנת לי לקום מהמיטה,אם אני קמה ויוצאת מהחדר,בדר"כ אחרי עשר דקות,מתחיל הבכי והצרחות..לפעמים אם הבכי חלש היא תרדם אחרי רבע שעה.אם לא,פשוט תבכה עד שאבוא.בדרך כלל אני חוזרת אחרי 5 דקות,שאני מרגישה שהבכי לא הולך להיפסק.
ואחרי זה,במקרה הטוב מכניסה אצבע ונרדמת.במקרה הפחות טוב-זה מלווה בבכי(לפעמים לקום להרגיע שוב על הידיים,וחזרה למיטה).
וגם אז יכולה להתעורר אחרי חצי שעה-שעה.
ובערב-אחרי ששמתי את הגדול לישון(לפעמים גם 7) עוברת איתה למיטה,ואותו סיפור כמו בצהריים,רק יותר קשה..יותר בכי,יותר קיטורים,יותר פינוק,יותר ידיים.
נניח שהיא נרדמה ב8 וחצי,היא מתעוררת כל20 דקות בערך,ואני צריכה לרוץ אליה לתת לה מהר ציצי (היא ממש שוכבת ומחכה לזה) מסתובבת יונקת דקה-שתיים, ונרדמת שוב. אחרי 5 דקות יכולה לנתק אותה [b]ולנסות לצאת[/b]
וככה זה עד בערך 10 ..אז בדרך כלל נכנסת לשינה עמוקה ולא מתעוררת..דגש על בדרך כלל..
מבחינתי המצב הזה כבר בלתי אפשרי,אני מותשת.
[b]רוצה לציין עוד משהו-מגיל שבועיים-שלוש עד גיל חודשיים לערך,ישנה מ9 בערב,עד 7 בבוקר בלי לקום לאכול ובלי להתעורר בכלל.[/b]
מאז אני לא ישנה טוב בכלל. נכון לתקופה האחרונה היא מתעוררת10-15 פעמים בלילה,(גם שיניים עכשיו),הגב שלי תפוס לגמרי מהניסון להרדים אותה עם ציצי,היא לא תמיד רוצה.
עד לפני חודש-חודש וחצי הייתה לי תקופה מאד לא טובה(אני מקשרת את זה בעיקר לחוסר שינה),של דכאון קל,חרדות,כמה התקפי חרדה רעים מאד.
לא יכולתי לתפקד גם בבית(אם זה נקיון,כביסות,בישול)הכל נעשה ממש בכח,פשוט כי חייב.
אחר כך התחלתי לקחת ג'נסינג סיברי,עזר קצת..התחלתי לחזור לעצמי.
לפני שבועיים-שלוש היה איזה שבוע שהיא לא התעוררה והצלחתי לישון טוב יותר בלילה-והרגשתי בנאדם אחר.
בשבוע האחרון שוב חוסר שינה טוטאלי,וכבר הספיק לבוא לו התקף חרדה קל..ועצבים,וחוסר סבלנות.
מה שאני רוצה זה לגרום לה לא להיות תלויה כ"כ בציצי..אולי שתלמד להירדם לבד..
והחלום-להעביר אותה למיטה משלה..(בחדר שלי).
או כל עצה טובה שתועיל לי שתוכלו לתת.
כי להמשיך ככה זה באמת כבר הופך לבלתי אפשרי..
באמת שאני מנסה להיות חזקה,ולתת לה את מה שהיא צריכה..אבל אני כבר על סף התמוטטות.
(וכמובן שאי אפשר להשאיר אותה עם אף אחד ליותר משעה-שעה וחצי,כי אי אפשר להרדים אותה בשום צורה.)
מחכה בקוצר רוח לכל תובנה ועצה שאוכל לקבל מכן.