הספר ״ ששש בלילה ישנים״ מציע את שיטת חמש הדקות או שזו גישה שונה, מישהי מכירה ?
בנוסף ,אם זה המקום לשאול- ייעוץ הדדי- מה מו ומי? אם אפשר הסבר... כי בדמיוני, מדובר על אימהות בתקופה קרובה שיכולות לתת מענה מנסיון ולשתף חוויות? קיים דבר כזה פה באתר ואני לא מוצאת?
שנה טובה ותודה

תודה יולי
שגרת שינה יש גם היום דומה למה שתיארת, אבל היום כל אחד נרגע במיטתו השאלה אם אצליח שירגעו יחד במיטה אחת?
האם להשכיב אותם משני הצדדים שלי? ולהתייחס כל פעם לאחד?
האם חייבים לגייס גם את אבא למשימה או שאצליח לבד על שניים...?
ומיטה רחבה של 2 מטר לא תספיק? 2 זוגיים זה 2.80 נראה לי....

אפשר שבמיטה הגדולה לכל אחד יהיה המקום שלו, ככה פחות מצטופפים, אם זה מתאים לכם.
שאלה- המיטה מספיק גדולה? מנסיוני בשינה עם ילדים שינה בנוחות מחייבת שני מזרנים זוגיים צמודים, במיוחד אם הילדים נוטים לזוז הרבה בלילה.

לפתח רוטינת שינה מתכנסת (מקלחת, ארוחת ערב, עמעום אורות בבית, צחצוח שיניים, ואז למיטה, סיפור או שניים או שלושה, כיבוי אורות, ליטופים, שירי ערש, ואז להשאר איתם עד שזה בסדר להם להפרד או להרדם איתם.

שלום
אני רואה שהדף ישן מקוה תהיה תגובה....
החלטתי לעבור לשינה משפחתית משותפת, באיחור קל 😄 עם בת 3.5 ובן שנה שרגילים שניהם לישון במיטות שלהם בחדר שלהם....
אחרי שהתרגלו סופסוף להירדם יחד בחדר בלי להפריע זה לזה, לא בטוחה מה מצפה לי כשיהיו יחד במיטה הגדולה....
למישהו יש נסיון? עצות? איך להרדים שניים יחד במיטה המשותפת?

קול פעמונים- היינו בשני טיפולי קארניו סקרל. היה נחמד ומעניין אבל לא עזר.
אורי- אני יודעת, אבל כשאני מניקה ככה היא לא מתנתקת וזה ממש לא נעים לי פיזית... כל ניסיון ניתוק מביא לבכי או התעוררות. מוזר, כי בישיבה היא יונקת כמה רגעים ואז ממש דורשת שאניח אותה ונרדמת חזרה... יש לה דרישות :)
והמון תודה על הרעיונות והתמיכה!

גם שלי הוא חלום בלהות בכל מה שנוגע לשינה.
אם הייתי יולדת אותו היום שוב :-), הייתי מנסה לברר בטיפול אייפק מה הבעיה.
במידה והייתי הופכת כל אבן, ולא מוצאת מענה, רק אז הייתי מקבלת את האמירה שיש תינוקות כאלה, ומחכה בסבלנות לגיל (השלם את החסר, שלי בן שנתיים- משתפר, אבל העם דורש לילה שלם).

את יודעת להניק בשכיבה?

[u]"את חייבת ללמד אותה לישון" "היא עדיין לא ישנה לילה שלם?!?!"[/u]
יה, מעצבנים. מוכר כל כך. עזבי, זה לגמרי פיקציה שכל התינוקות ישנים לילה שלם מגיל 8 חודשים. ואלה ששואלים אותך הם או כאלה שקרה להם הנס ושלהם כן ישנים( ואולי בכלל אוכלים תמ"ל מגיל צעיר, ואולי הרדימו בשיטות בכי) או שהם בכלל מהדור הקודם ואז רוב הסיכויים שהם שכחו או ששוב בגלל התמ"ל או שיטות הרדמה.
לעצם העניין, הרבה תינוקות יונקים שהוריהם לא רוצים לתת להם לבכות עד צאת נשמתם, ילדיהם קמים בלילה!
אז תרגישי טוב עם עצמך ועזבי את מה שאנשים אומרים. פה את יכולה למצוא מלא תמיכה ממלא אמהות שהילדים שלהם קמים.

שאלתי על מנשא כי אצלי היא נרדמת או בהנקה או במנשא
אנסה להמשיך, הקטנה בוכה

ולסביבה עונה ומפרטת רק אם מתחשק ואם תומכים בי. מותר לשקר!!!!!!!!

הי חייזר :-)

שלי ישנה ״לילה שלם״ קצת אחרי שנתיים, יש כאלה תינוקות וזה לא כיף. היא גם נרדמה ממש עליי רוב הינקות.
והייתי עייפה באופן נואש.
כמה כיוונים שהקלו עליי:

לישון מיטה משפחתית ולהניק בשכיבה (ולהתרגל לישון עם ילדה על הפרצוף, וציצי בפה).
נראה לי שהמעבר מחיבוק על אמא החמה למיטה קרה מעורר. כרגע אצלנו אם אני במקרה מניקה בישיבה אני ״מצפה״ אותה בשמיכת פליס/ שמיכה דקה שעוברת איתה למיטה.
ומשכיבה על הבטן!
עם בכורה אם הייתי מניחה במיטה הייתי רוכנת מעליה ומניקה אותה שם (!)

ולוקחת עבורי ברזל, ממעטת בקפה ומגבירה פירות ירקות ואגוזים לאורך היום.
וישנה איתה עד תשע לפחות כשמתאפשר

תודה על התשובות... מעבר לעייפות, קשה לי מאוד עם הסביבה ("את חייבת ללמד אותה לישון" "היא עדיין לא ישנה לילה שלם?!?!")
אז טוב לדעת שאני לא חייזר....
אורי- אני מניקה לפני השינה ואז מרדימה אותה בליטוף ושיר במיטה. דווקא בערב היא בדכ לא נרדמת על הציצי ונאלצנו לגמול לאט לאט מהרדמה על הידיים כי היא ממש כבדה... כשהיא מתעוררת אני לוקחת אותה אליי ומניקה בישיבה במיטה. כשהיא נרדמת מניחה במיטה שלה. בפעמים שאני נרדמת והיא איתי היא מתעוררת מהר מאוד או שלא יורדת מהציצי וזה לא כל כך נעים לי ומעיר אותי.
מנשא- לא ממש הבנתי איך יסייע במצב הזה.. היא כבר גדולה ודי מסרבת להיות בו. אוהבת מרחב...
ביום ישנה בצהריים כשעה ורבע ולפעמים שוב חצי שעה אחהצ, כי בדיוק לאחרונה החלה לוותר על שינה בבוקר ולכן ישנה צהריים טיפה מוקדם.

תנסי להסביר מה בדיוק קורה כאשר היא מתעוררת מה את עושה ואיך?
מניקה בישיבה? בשכיבה?
מה עם מנשא? ראיתי שלא כתבת
ואיך השינה שלה ביום? ואיך היא נרדמת בפעם הראשונה בלילה?

אני הייתי הולכת כן בכיוון של להביא אותה אלייך למיטה, ולנסות להרגיל לזה לאט לאט. זה כל כך מקל . לכן אני שואלת מה בדיוק קורה שם בתהליך ההרדמה.
אגב, לישון שעתיים רצוף זה גם אצלי לא קורה והבת שלי באותו הגיל, היא פשוט ישנה איתי במיטה אז אני ממש בקושי מתעוררת ולכן ישנה די טוב.

אגב 2, כשאני חתכתי את הנקות הלילה, זה לא ממש הפריע לילדים שלי להמשיך להתעורר בלילה די הרבה פעמים.

לאמא עייפה,
יש תינוקות כאלה...
שלי היו כאלה ופשוט הייתי מאד עייפה. לא נלחמתי בהם, ובאמת לקראת גיל שנתיים זה נגמר.
ממליצה לא להילחם!

הדף הזה פעיל? אשמח לשמוע ייעוץ למצב בו אני נמצאת...
תינוקת בת שנה, עליזה ורגועה ביום. אוכלת הכל ואוהבת אוכל.
יונקת הרבה כשאני איתה אבל מסתדרת מצוין כשלא.
כל זה- ביום.
בלילה- מתעוררת כל שעה וחצי- שעתיים ומוכנה אך ורק ציצי. לא חיבוק, לא שירים, לא אבא, לא מים, לא שאוב.
מיטה משפחתית לא עבדה- במקום להתעורר, לינוק כמה רגעים ולהירדם, הפך להתעוררויות ערניות לחלוטין. ניסינו במשך חודש וחצי.
לא יצאתי בערב כבר שנה. לא ישנתי יותר מארבע שעות כבר שנה (לרוב זה שעתיים. קרה פעם או פעמיים כשהייתה צעירה יותר שפתאום ישנה 3-4. היום זה כבר לא קורה).
אני מאוד עייפה וגם קצת דואגת- כי כהיא לא ישנה אף משך ארוך ונראה לי לא תקין (אני טועה?).
מה עושים? להפחית הנקות? לחתוך לגמרי? ואיך? אנחנו מאוד רגישים לבכי שלה ובפעמים ספורות שניסינו להרגיע ללא ציצי בכתה בהיסטריה מוחלטת ולא עמדנו בזה :|

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

בנות יקרות, זקוקה לרעיונות: יש לי תינוקת מדהימה בת שנה ושלושה חודשים. היא עדיין מתעוררת בלילה כל שעתיים, יונקת כמה דקות ומיד נרדמת חזרה (לי לפעמים קצת יותר קשה לחזור לישון). הבת שלי ניזונה אך ורק מהנקות (כל הלילה ולפני כל מנוחה - ככה היא נרדמת) ומדייסה בבקבוק. מעבר לכך היא קצת "מנקרת" לחם ללא ממרח (היא אלרגית ל: שומשום, חלב וביצים ועוד לא מצאתי ממרח "נקי" שהיא אוהבת), היא מוצצת קרנצ'ים וברגע שהם מתחילים להתרכך הם מוצאים את מקומם אחר כבוד על הרצפה. רופאת הילדים כבר אמרה לי כמה פעמים שאני צריכה להפסיק להניק משתי סיבות: 1. בחלב אם בגיל הזה אין בעצם שום דבר מזין לתינוק בגילה. 2. בגלל שהיא יונקת היא לא אוכלת מוצקים. האמת היא שאני כבר הגעתי לשלב שאני משלימה עם העובדה שהגיע הזמן להפסיק להניק. העניין הוא שהנקה זו הדרך היחידה בה היא יודעת להירדם (מלבד בנסיעה ברכב). מחפשת רעיונות איך לעשות את השינוי הזה בדרך הכי רכה.

מעולה לך!!
לפעמים מספיק שכותבים וכבר קורה שינוי!!

נכון לעכשיו..נרדמה בבוקר לחצי שעה,לבד-במיטה שלה-כשאני לא בחדר(!!!),ושוב עכשיו.. :))

היא רוצהֿֿ/צריכה מיטה שתוכל להתסובב לה.
להירדם עלי כמובן שהיא יכולה..אבל ממשיכה לישון רק בהעברה אלגנטית ועדינה למיטה שלי,ככה שלא מרגישים ממש מעבר.
אם אני שמה אותה במיטה שלה ישר מתעוררת.
ואתמול לראשונה היא טיפסה מעל [b]כל[/b] ההר הכריות שעשיתי במיטה שלי ונפלה..(לא קרה כלום,בקושי בכתה) אבל הגיע הזמן למצוא פתרון אחר.
אז מאתמול אני שמה אותה במיטה שלה כשהיא ערנית לגמרי,שתתרגל אליה..אולי מפה ייצא משהו.

ואולי תוכלי לתת לה להרדם לידך על פוף או משהו כזה? או שתרדם עליך ואז תשימי אותה במיטה?

למה לשכב איתה איתה בחדר ? כשאני מגיעה למצב של שכיבה איתה,זה אחרי שהיא כבר הייתה ערה כמה שעות,עייפה,מתבכיינת ואז אני עוברת איתה למיטה,היא יונקת ,כבר כמעט נרדמת עם עיניים עצומות,כבר הכניסה אצבע..
ופתאוםםם..מתחשק לה להתגלגל,לשחק לצחוק,לעשות לי פרצופים-ככה היא יכולה שעתיים..אם אני יוצאת ומשאירה אותה-בכי. אם אני מוציאה אותה לרצפה או לול-בכי.
וכשחוזרים למיטה עם אמא-היא מאושרת.
באמת נראה שהיא סובלת מכאבים-עד לפני חודשיים עוד היו גזים-אחכ עצירות ועכשיו שיניים.

אבקר בדף שכתבת..פשוט עוד לא מתמצאת פה כ"כ.

לא התכוונתי כל כך ללשים בחדר, יותר דיברתי על לא לנסות להשכיב לישון כשהילדה לא בקטע.
למה לשכב איתה שעתיים בחדר עד שתלך לישון? לכו תטיילו תהנו וכשהיא תהיה מוכנה לשינה היא תודיע לך ותרדם מהר.

לפי מה שאת מתארת נשמע שהיא ממש סובלת מכאבים אבל זה משהו זמני וכנראה יעבור ממש בקרוב.
אולי תנסי להתייעץ עם עננים בקפה? מכירה את הדף [po]עננים קוראת בקפה[/po] ?
(לגבי השינה מגיל שבועיים עד חודשיים זה קלאסי ונפוץ שתינוקות שישנו כמלאכים פתאום פשוט כבר לא עושים את זה יותר)

לפני חודש בערך ,זה עבד למשך כמה ימים..הייתי שמה אותה במיטה,יוצאת מהחדר,והיא הייתה נרדמת..
אולי התחילו השיניים אז היא לא מוכנה לזה כרגע ?
כבר חודש שהיא ככה,ועוד אין שן..

ביקרתי כבר בדף הזה..מה שיכולתי לנסות ליישם ניסיתי,אך ללא הצלחה.
אולי אחרי שתצא לה שן תהיה רגיעה.
היום כאופציה אחרונה..פשוט הייתי חייבת לישון-לא ישנתי [b]בכלל[/b] כבר שבוע וחצי,הבאתי לה חצי מנת נורופן וזכיתי לשנת לילה עם רק 2-3 התעורריות.

נשמע מצב לא קל..
התיאור של הצהריים ממש נשמע נורא. מה יקרה אם היא פשוט תשחק וברגע שתתחיל להיות עייפה (פיהוקים) תשכיבי אותה לישון? כנ"ל בערב..
מזמינה אותך אל הדף [po]לגדל ילדים בלי להרדים[/po] .

משהו,מישהו?

שלום לכם..אני אתחיל בזה בלומר שהאתר הזה עזר לי המון,גילה המון דברים חדשים ואימצתי מכאן לא מעט טיפים.
גילה לי את העולם הטבעי..מנסה ליישם מה שיכולה,אם זה חיסונים,הימנעות מתרופות,רופאים(אלא אם כן חייב) וכמובן הנקה.
אספר על עצמי בקצרה-
אני צלמת סטודיו,מצלמת בעיקר ילדים.
אמא ל2 ילדים מקסימים,הגדול אוטוטו בן שנתיים,והקטנה 8 וחצי חודשים.
הבן הגדול ינק עד שמונה-תעשה חודשים,לאחר מכן החלב שינה את טעמו והקטן כבר סירב לינוק..עברנו למטרנה.
בזמן שעברנו למטרנה,העברתי אותו למיטה משלו(בחדר איתי כמובן) ,לא היו קשיים מיוחדים.(מגיל 5 חודשים לערך כבר ישן לילה שלם בלי להתעורר לינוק)
בגיל שנה עבר לחדר משלו..קצת בכי וקיטורים,אבל היום ב7 וחצי כבר במיטה עם בקבוק,נרדם לבד,מתעורר לבד ב6-6 וחצי ומשחק עד שאני באה להוציא אותו.
עד פה הכל עובד יפה.

והקטנה..נתחיל בזה שמוצץ היא לא הסכימה לקחת,עד היום(רק לועסת ומשחקת איתו,אני לא מתעקשת איתה ,כי אני רואה שאין לה צורך בו.)
הסדר יום שלה מנוהל כך:
היא ישנה איתי(כמובן),מתעוררת קצת אחרי ,בערך ב6 וחצי-7 בבוקר. שוכבת יחסית בשקט במיטה, לינוק בבוקר כבר חודשים שלא מעוניינת.
מתלבשים לוקחים את הגדול לגן(אתגר בפני עצמו לקחת את שניהם לגן בעגלה אחת(עגלת תאומים לא מעוניינת,לא נוח,מסורבל ותכף חורף.))
בחזור כבר נהיית רעבה מתחילה להתבכיין קצת.מגיעים הביתה עוברים למיטה ,יונקת ובמקרה הטוב נרדמת אחרי 20 דקות,עם קצת בכי וקיטורים.
ההרדמה בצהריים יותר קשה,יכולה לשכב איתי במיטה שעה-שעתיים עד שנרדמת עד אז -משחקת ,צוחקת,מתפנקת עלי ,מוחא כפיים.היא לא נותנת לי לקום מהמיטה,אם אני קמה ויוצאת מהחדר,בדר"כ אחרי עשר דקות,מתחיל הבכי והצרחות..לפעמים אם הבכי חלש היא תרדם אחרי רבע שעה.אם לא,פשוט תבכה עד שאבוא.בדרך כלל אני חוזרת אחרי 5 דקות,שאני מרגישה שהבכי לא הולך להיפסק.
ואחרי זה,במקרה הטוב מכניסה אצבע ונרדמת.במקרה הפחות טוב-זה מלווה בבכי(לפעמים לקום להרגיע שוב על הידיים,וחזרה למיטה).
וגם אז יכולה להתעורר אחרי חצי שעה-שעה.

ובערב-אחרי ששמתי את הגדול לישון(לפעמים גם 7) עוברת איתה למיטה,ואותו סיפור כמו בצהריים,רק יותר קשה..יותר בכי,יותר קיטורים,יותר פינוק,יותר ידיים.
נניח שהיא נרדמה ב8 וחצי,היא מתעוררת כל20 דקות בערך,ואני צריכה לרוץ אליה לתת לה מהר ציצי (היא ממש שוכבת ומחכה לזה) מסתובבת יונקת דקה-שתיים, ונרדמת שוב. אחרי 5 דקות יכולה לנתק אותה [b]ולנסות לצאת[/b]
וככה זה עד בערך 10 ..אז בדרך כלל נכנסת לשינה עמוקה ולא מתעוררת..דגש על בדרך כלל..

מבחינתי המצב הזה כבר בלתי אפשרי,אני מותשת.

[b]רוצה לציין עוד משהו-מגיל שבועיים-שלוש עד גיל חודשיים לערך,ישנה מ9 בערב,עד 7 בבוקר בלי לקום לאכול ובלי להתעורר בכלל.[/b]

מאז אני לא ישנה טוב בכלל. נכון לתקופה האחרונה היא מתעוררת10-15 פעמים בלילה,(גם שיניים עכשיו),הגב שלי תפוס לגמרי מהניסון להרדים אותה עם ציצי,היא לא תמיד רוצה.
עד לפני חודש-חודש וחצי הייתה לי תקופה מאד לא טובה(אני מקשרת את זה בעיקר לחוסר שינה),של דכאון קל,חרדות,כמה התקפי חרדה רעים מאד.
לא יכולתי לתפקד גם בבית(אם זה נקיון,כביסות,בישול)הכל נעשה ממש בכח,פשוט כי חייב.
אחר כך התחלתי לקחת ג'נסינג סיברי,עזר קצת..התחלתי לחזור לעצמי.
לפני שבועיים-שלוש היה איזה שבוע שהיא לא התעוררה והצלחתי לישון טוב יותר בלילה-והרגשתי בנאדם אחר.
בשבוע האחרון שוב חוסר שינה טוטאלי,וכבר הספיק לבוא לו התקף חרדה קל..ועצבים,וחוסר סבלנות.

מה שאני רוצה זה לגרום לה לא להיות תלויה כ"כ בציצי..אולי שתלמד להירדם לבד..
והחלום-להעביר אותה למיטה משלה..(בחדר שלי).
או כל עצה טובה שתועיל לי שתוכלו לתת.

כי להמשיך ככה זה באמת כבר הופך לבלתי אפשרי..
באמת שאני מנסה להיות חזקה,ולתת לה את מה שהיא צריכה..אבל אני כבר על סף התמוטטות.

(וכמובן שאי אפשר להשאיר אותה עם אף אחד ליותר משעה-שעה וחצי,כי אי אפשר להרדים אותה בשום צורה.)

מחכה בקוצר רוח לכל תובנה ועצה שאוכל לקבל מכן.

מנסה גם כאן [po]הרדמת תינוקות[/po] (2011-10-02T22:53:19)

אני חושב ששיטת ההרדמה זה לקרוא את זה..לא?!
חחח זה כול-כך משעמם..שזה מרדמים..
אז -תוודה...!גם לא קראתי וגם מצאתי...

תודה לכל הכותבות לפני. לי יש ילד בן שנה וחצי שכבר כמה זמן אני חושבת להפסיק. הלילות נעשו יניקה בלתי פוסקת או יותר נכון - מציצה. ליתר דיוק - כבר לא מתעורר הרבה פעמים אך כל פעם נמשכת ונמשכת והוא לא מוכן להתנתק מהציצי. מה שאני עושה עכשיו זה - אחרי כל ההסברים (שאין לי מושג אם הם באמת עוזרים או לא) זה להחזיק אותו על הידיים ולשמוע בהתחלה מוסיקה (שירים יפים שאני אוהבת ושרה לו כבר מזמן) ואז זה זמן של אהבה גדולה וחיבוקים ואושר גדול כשהוא משעין עלי את הראש שלו ומחבק אותי ואחרי כמה זמן עוברים לשבת על המיטה שלי ושל בעלי הסמוכה למיטתו ובעצם בתנוחה מאד דומה לתנוחת ההנקה המסורתית שלנו, הוא שוכב על הברכיים שלי ואני מנענעת אותו עד שהוא כמעט נרדם. למרות שזה כאילו מוזר שזה דומה כל כך לתנוחת ההנקה, מסתבר שזה דווקא הדבר שהכי מרגיע אותו. ועוד משהו - מכיוון שהוא רגיל לציצי ולישון בחדר השינה, החלק הראשון של ההרגעה על הידיים הוא בכלל בסלון למטה. היום יום שלישי והולך מדהים.

שלום,
לא יצא לי לכתוב באתר, אבל אני קוראת פה המון ואשמח לשמוע תגובות לבעיה שמאד מקשה עליי:
הבת שלי בת שנה, נרדמת בהנקה, מאז הלידה בקושי יצאתי בערב כך שלא יצא לה להיתנסות בהרדמויות בשיטות אחרות.
הבעיה היא שהייתי צריכה לצאת לפני כמה ימים בערב, הילדה נשארה עם אבא שלה ועד 1 בלילה כשחזרתי היא לא נרדמה (בדר"כ היא נרדמת ב- 20:00). היינו רוצים להתחיל לצאת מידי פעם בערב ולהשאיר אותה עם בייביסיטר, אבל עד שהיא לא תלמד לישון עם אנשים אחרים - לא נוכל לעשות את זה. הבעל מוכן להירתם למשימה ולהתחיל לנסות להרדים אותה בערבים, אבל פשוט אין לו מושג איך...
אשמח לכל עצה...

אתן לא מאמינות.

תפארת כבר לא יונקת בלילה. הלילה - השלישי מאז שהתחלנו היא רק התעוררה, התקרבה אלי וחזרה לישון, ב7 וחצי התעוררה לינוק (הרבה:-)) וחזרה לישון עד 11...

השינוי שעשיתי הוא שאני זאת שאיתה כשהיא מתעוררת ולא בעלי, הוא איתנו אבל אני מחבקת, מסבירה ושרה לה.
כנראה היא הייתה צריכה אותי וכשהוא 'החליף' אותי היא הרגישה סוג של געגוע (לא רוצה לקרוא בשמות טראומאתיים כמו בגידה או נטישה)

ב"ה.
הילדה שלנו נשמה, מתוקה, גיבורה.
כמה אהבה יש אל הילדים זה פשוט לא מהעולם הזה!!!

תודה לכן, קראתי שוב ועכשיו בעזרת ה' אנחנו מנסים שוב.

לי כבר אין כוחות הנות בלילה, היא כל הזמן עוברת צדדים וזה מתיש לגמרי
וגם אני ממש מרגישה שהיא מתבגרת וגדלה (היום היא ניסתה ללבוש מכנסים לבד:-)) ובמהלך היום כיף לנו נורא יחד-
משהו במשחקים שלנו -ביננו השתנה ואני מרגישה שאפשר לנסות שוב.

תתפללו עלי.
אני מרגישה שזה ממש תהליך שאני עוברת עם עצמי-
תהליך של לא לפחד להתמודד גם אם יהיה לה (ולי) קשה.
הבנתי שזה נובע אצלי מפחד להשאיר לה רשמים שליליים (לא רוצה להגיד טראומות),
אבל כשאמא שלמה עם החלטה שזה באמת לטובת הילד ולטובתה (ולטובת המשפחה כולה) הילד קולט את זה!
פשוט, לא??

כמה זה קשה לי.
אני מזדהה פתאום אם כל מה שמדברים היום שההורים מפחדים מלהתמודד מול הילדים.

טוב, הגזמתי@}
אני מוכנה לקבל תהליך.
אני שלמה עם ההחלטה.
זה יהיה טוב גם לה להפסיק לינוק בלילה.
ואני כמובן אשן יותר טוב (אני פשוט ישנה ג-ר-ו-ע עכשיו)

ובסיעת דשמיא.

תודה על ההקשבה:-)

גם אצלנו נגמלה מהנקת לילה והמשיכה לישון אתנו. זה התחיל באופן טבעי ולא מכוון כשההתעוררויות שלה בלילה להנקה נמשכו יותר מדי זמן, התחיל הלעבור מצד לצד והרגיש לי שההנקה בלילה ממשמפריעה לה לישון. אז בהתחלה התחלתי להגיב במחאה על המעברים שלה מצד לצד והתחלתי לדובב לה בקול את הרגשות שלי (שוב זה לא היה מתוכנן פשוט יצא לי ככה) התחלתי להגיד לה שאני עייפה ושקשהלי ככה ושאני רוצה לישון ולא רוצה כבר להניק אותה בלילה ושכשאני קמה אליה המון בלילה קשה לי אחר כך במהלך היום וכו' וכו'. אחרי תקופה של לילות כאלה (נראה לי סביב החודש חודש וחצי) החלטנו שהולכים על זה. בהתחלה היה נראה לי שזה יבלבל אותה ואולי נצטרךלוותר לגמרי על ההנקה אבל זה לא היה נחוץ. דיברתי איתה הרבה וכשהיא קמה באמת ניסינו כל מיני שיטות אחרות (מה שכן, במקום שאני אהיה זו שלידה מיטה התחלפתי עם בן הזוג ) ודי מהר היא הבינה את העסק והפסיקה לבקש בלילה !

בהצלחה {@

ועוד משהו (קטן, אני מבטיחה (-:{{}}):
בתקופה ההיא הקפדתי ללבוש בגדים במיטה חולצה שאין אפשרות למשוך ולחשוף (עם מפתח צוואר קטן. כל אלה שלא לבשתי שנה ומשהו). כך זה לא קרה "בזמן שישנתי".

יצא לי מאוד ארוך. מתנצלת:
אני שוב מנסה לשחזר (מה עוזר לי כל הניסיון הזה, אם בסוף בפעם הבאה אני אצטרך ללמוד הכל מההתחלה (-;{{}}):

דגש אחד אני רוצה לשים, על כך שכמה חודשים מוקדם יותר, ניסיתי לרווח קצת הנקות בלילה (כל חצי שעה עד מקסימום שעה וחצי במשך שנה). אז ניסיתי להרדים מחדש כשהתעורר בלילה על הידיים, ולפעמים זה עבד (כלומר, למחרת באמת התעורר פעם אחת פחות), אבל, כשזה לא עבד (כלומר - הוא בכה) - מיד הרגשתי שהוא בטח רעב/צמא (פולנייה...), והרגשתי שזה מאוד קשה לו. מהר מאוד וויתרתי.
הסיפור הזה בא רק בשביל לומר, שלתחושתי, כשזה היה לו קשה מדי - הוא הודיע, ובאמת לא היה מוכן (או, לחילופין, אפשר להגיד את אותו הדבר עליי).

כשהחלטתי לגמול בלילה, זה היה בתקופה שזה כבר לא הספיק בשביל להרגיע אותו, הוא נהיה מתוסכל שזה לא מצליח, ושוב ושוב מתעצבן ורוצה עוד. אז זה גם היה מאוד מטריד, וגם לא נעים פיזית, כי זו יניקה עצבנית (שגם לא יוצא ממנה חלב, כי ככל שההנקות היו יותר תדירות, היה לוקח יותר זמן לרפלקס שחרור החלב אצלי). בשלב הזה, הייתי כבר סמוכה ובטוחה שאף אחד לא מרוויח מהנקות הלילה, ולכן יום אחד, לפי השיטה של [po]עדי יותם[/po] פה למעלה, אמרתי לו שבלילה הציצי הולך לישון, והוא יירדם איתי בכל מיני דרכים אחרות (כמקובל אצלנו - חיבוק, ידיים, מנשא...), וזה אולי יהיה קשה, כי הוא לא רגיל, אבל זה יהיה טוב יותר, בסופו של דבר (דגש חזק אני שמה על כך שבאמת האמנתי בזה).
ואכן, בלילה - היה מבקש, נדמה לי שבפעמים הראשונות היה מתעצבן ובוכה, והיו פעמים שהיינו צריכים להרים על הידיים ולהסתובב.
לדעתי לרוב זו אני עשיתי את זה, ולא ראיתי סתירה בכך שאני גם בעלת הציץ הנכסף, להיפך, אני עדיין כאן בשבילו. את החלק הזה אני עדיין לא זוכרת - עד כמה זה היה קשה או ארוך?! למיטב זכרוני, ממש לא. נרגע על הידיים, לא נסחף להיסטריה או עצבים, ולא לקח שעות (אבל כן יש סיכוי שהיו פעמים שלקח שעה. אבל לא של בכי, וזה עושה את ההבדל...). [b]מהר מאוד[/b] זה נהיה תסכול של רגע כשהציצי לא הגיע בהתעוררויות (ההולכות ופוחתות), ולרוב היזכרות והירדמות תוך התחפרות בלבד. רגע...
עכשיו נזכרתי בפרט מאד משמעותי - הבאנו למיטה "כוס פטנט" כזאת, ששותים מים והם לא נשפכים (עאלק). זה בגלל החשש שלי מצמא שלו (היה קיץ), וגם בשביל המציצה. זה תפס חזק! זה מה שקרה מהר מאוד - שהוא התחיל לבקש מים במקום ציצי (בשלב הזה אנחנו עוד השקינו אותו). הרגשתי קצת "מיינסטרימית" שאני מציעה לבן שלי פלסטיק במקום גוף, אבל גם הייתי גאה בו, משום מה. אני רוצה רק לציין שהיום (שנה ושבע) הוא כבר כמעט לא שותה מים בלילה, אחרי תקופה ששתה המון. אז או שזה באמת קשור לצמא, או שבזמנו הוא עוד כן רצה את המציצה בשביל להירדם. היום הוא רק מתחפר.

בכל מקרה, בעקבות הגמילה הזאת: א. הוא ישן שעות ארוכות רצוף, מה שהיה (ועודנו) נופש נעים מאוד להורים. ב. הוא הפסיק עם משיכות השיער שנהג לבצע בי בלילות (היום זה נשמע לי הזוי). פשוט נרגע בו משהו בלילה.

אני חושבת, שהמצב של התסכול וחוסר הסיפוק מיניקות הלילה הוא שסימן שהוא "בשל" להפסיק. וזאת על סמך זה שמאוחר יותר, כשנכנסתי להריון (ועוד לא ידעתי) הוא התחיל להיות מתוסכל מכל הנקה, וכל הזמן ביקש עוד ועוד. בדיעבד, כנראה לא יצא מספיק חלב, או בהרכב לא מספק מבחינתו. אחרי תקופה, החלטתי להגיד לפעמים "לא עכשיו, אח"כ", ואחרי הפעם הראשונה שאמרתי את זה - [b]הוא הפסיק לבקש![/b] (אני כמובן המשכתי להציע, כי לא הייתה לי כל כוונה לגמול אותו. אבל אחרי תקופה כזו, יום אחד קלטתי שהוא לא ינק כל היום, ולמחרת זו כבר נהייתה עובדה).

אני מקווה שכל הפרטים האלה עוזרים במשהו. [לי זה בכל מקרה עזר. להיזכר (-;{{}}]
שיהיה לך בהצלחה עם הדרך שתבחרי. אשמח לשמוע איך הולך @}

אצלנו גמילת לילה הייתה בגיל שנתיים בערך. פשוט החלטתי חזק בלב שזו ההנקה האחרונה עד הבוקר- אני מציינת את זה כי לפני זה שקלתי לוותר על הנקות הלילה אבל לא הייתי שלמה עם עצמי- ניסיתי לומר לו שיחכה עד הבוקר ובסוף הנקתי אותו כשהוא ביקש בבכי וזה היה ממש לא מוצלח אז החלטתי להרפות ולהמשיך להניק כי המחשבה על גמילה הייתה אז יותר קשה מההנקה בלילה ואפילו כבר לא סבלתי מזה כי ידעתי שאני לא באמת רוצה לגמול.
כשהחלטתי סופית על גמילה בלילה אבא שלו היה קם כדי להרגיע בידיים.
אצלנו זה קרה בשלב שבו הרדמנו אותו במיטה משלו ואז, כמו שאת מתארת, הוא ישן רגוע ורצוף עד שאני נכנסתי למיטה שלנו (ואז היה מתחיל להתעורר ולבקש לינוק) ואז היה מגיע למיטה שלנו וממשיך לישון אתנו מתוך הנקה מתמדת פחות או יותר. אחרי כמה ימי גמילת לילה הוא היה מגיע למיטה שלנו וישן אתנו בלי לבקש לינוק ובבוקר הוא היה קם בדרישה מידית לינוק.
אמנם הוא היה יותר גדול אבל יכול להיות שהעיקרון הזה יכול לעבוד גם בגיל מוקדם יותר.
כתבתי קצת מבולבל, אני מקווה שבכל זאת תביני למה התכוונתי. (-:

תודה@}
אני ממש אשמח לשמוע (אם תיזכרי:-)) איך עשיתם את זה??
בינתיים חזרנו לשגרת מיטה משפחתית והנקות לילה, אולי יש לה יותר מידי דברים חדשים כרגע...

היי @}

אשמח לשתף אותך מנסיוני. גם אני הפסקתי להניק בלילה בערך בגיל הזה, מתוך עוגמת נפש שהייתה לי כל לילה. לפני כן נורא נהניתי מזה, אך בשלב מסויים זה הפך יותר ויותר תובעני, תדיר, מלא תסכול (כי לא נרדם בכל-זאת, או כי כבר לא היה מספיק חלב), ומעייף.

הבעייה היא, שפתאום אני לא זוכרת מה היה בדיוק S-:{{}}. פאדיחה...
מה שאני זוכרת זה שזה היה ממש פשוט (יחסית לנסיון מוקדם יותר רק לרווח בין ההנקות, שאז מיד נהיה בכי, וויתרנו על העניין), כנראה שהוא היה מוכן. ודבר נוסף ועיקרי, שבגללו אני כותבת, זה שלא נאלצנו להיפרד בלילה.
נדמה לי שבימים האלה (ספורים ביותר) בן זוגי היה דומיננטי יותר בהרגעות-הלילה, ואולי אף ישנתי יומיים בחדר אחר (בהצעתו). אבל זה הלך ממש בקלות והוא התרגל מהר, ובאופן מיידי החל לישון למשכים יותר ארוכים.

היום, בן שנה ושבעה, ישן לפעמים כל הלילה, ואם לא - פשוט מתחפר בי קצת ונרדם.
בשורה התחתונה, אני רוצה להדגיש שאם אתם עדיין מעוניינים להמשיך במיטה המשפחתית - אל תוותרו על העונג הזה רק בגלל הגמילה הלילית.

שיהיה בהצלחה, בפשטות ובקלות!

<אני בטח לא אזכור מילה ממה שכתבתי כאן. הריון....>

מי שפתחה את הדף עדיין פה? אשמח ליצור איתך קשר...

תפארת בת שנה וחודשיים, ובלילה היא יונקת בלי הפסקה, הכל מתוך חצי שינה רק שאני ישנה גרוע, קמה תפוסה ועייפה (בצד אחד היא יונקת, צד שני משחקת - מצחיק אבל זה סוחט אותי)
וגם שמתי לב שהיא ישנה טוב מ7-8 עד שהיא מרגישה שאני מצטרפת אליה- מאז היא מתעוררת ורוצה לינוק כל הזמן כמעט (תלוי בלילות כמובן)
החלטנו לנסות להעביר אותה חדר ובמקביל לגמול מהנקת לילה,
אני מתלבטת אם זה יותר מידי בבת אחת???

הסימן אצלי שצריך לשנות משהו הוא כשלי כבר לא טוב עם זה ואני לא יכולה לישון ככה!! :-( זה גומר אותי
ונראה לי שגם היא לא ישנה טוב ככה

מה עושים?? גמילת לילה כשהיא איתנו במיטה לא תצליח כי היא מגיעה לציצי מתוך שינה של שתינו...
אשמח לשמוע דעתכן@}

הי,בני שנה ושבע נרדם בצהריים ובלילה בהנקה.
שבוע הבא יהיה עם מטפלת מהבוקר עד אחת.
למישהיא יש המלצות איך הוא יוכל להרדם?
אני חוששת שיחכה לי ער שפוך ובוכה מעייפות.

מרוב חוסר בשעות שינה, שאני מנסה להשלים במשךהיום אני אפילו לא מגיעה לכאן... :-(
אילה, אני אשמח לדבר אנא שלחי לי מייל :berale.k בג'ימייל. תודה!
קרוטונית- הכל יכול להיות וזו הבעיה. פעם זה שיניים, פעם קר ופעם חם, אנחנו פתרים בעיה אחת וצצה אחרת ובגלל זה גם כל כך קשה לי להחליט לגמול אותה מהנקת לילה כי לא נראה לי שזו הבעיה...
ההנקה אמנם פחות כואבת לי אבל עכשיו היא כבר לא מוכנה כמעט לישון בלי הציצי בפה וככה אי אפשר לישון.
הבוקר בעלי כבר ניסה להרדים אותה על הידיים ובכל פעם שנרדמה קמה אחרי 10 דקות. ככה בין 4 ל-5 וחצי אני נחתי קצת לקולות בכיה ובעלי לא ישן דקה.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות.

[u]שעד 12 היא מתעוררת 5 פעמים ומרדימים אותה על הידיים עד שב-12 אני מניקה ונשברת מנקודה זו ונותנת לה לינוק כמה שהיא רוצה.[/u]
אולי משהו מציק לה. שיניים? תולעים? חם בחדר? קר בחדר? כדאי לבדוק ולשלול לפני שחושבים הלאה.

למה שלא תנסו מעבדת שינה?
בדיקה רפואית עשיתם?
יועצת הנקה?
איך התינוקת מבחינת התפתחות ובריאות כללית?

[hr]
עזרה ראשונה:
אבא שצריך ללכת לעבודה ולא יכול לשון בגלל תינוקת:
א.לישון בסלון/חדר אחר עם התינוקת או שהאבא יעבור לשם.
ב.לקנות מזרן נוסף/ענקי .

[hr]
לדבר עם התינוקת במהלך היום ולהסביר לה שאם ההנקה כואבת לאמא ה'קיוסק' יסגר.
זה משהו שאמרתי לשני הילדים שלי והם הבינו את זה.
הם בכו ,והרי זה משובח,והם הבינו שאמא זה גם בן אדם.

אם את רוצה לדבר את יכולה להשאיר לי פרטים .

אנחנו כבר מיואשים.... כמעט שנה שאנחנו לא ישנים כמו שצריך והסיבות מגוונות....
אני כבר לא יודעת באיזה דף לכתוב, אז אתחיל מכאן.
עברנו כבר תהליך ארוך עם מאיה, שבקרוב תהיה בת שנה. בכל פעם הגענו לאיזה נקודה טובה ומשום מה הדברים התדרדרו.
לפני כחודש הגענו לזה שהיו שתי הנקות, ב-12 וב4 בבוקר. היה נפלא :-)
ושוב, משום מה זה הגיע לזה שעד 12 היא מתעוררת 5 פעמים ומרדימים אותה על הידיים עד שב-12 אני מניקה ונשברת מנקודה זו ונותנת לה לינוק כמה שהיא רוצה.
הבעיות הן- 1. היא לא מוכנה לעזוב את הציצי כשהיא יונקת בשכיבה, גם אחרי שהיא נרדמת. זה כואב לי כי היא מושכת וממש לא נוח לי, אז אני לא ישנה. 2. היא לא תמיד מצליחה להירדם על הציצי בשכיבה ואז היא מתיישבת, בוכה קצת, מוצאת שוב את הציצי וחוזר חלילה, שוב, אף אחד לא ישן כי היא מעירה את כולם עם הבכי.
כבר חשבתי על לגמול אותה אבל היא לא אוכלת מספיק מוצקים במשך היום (ולפעמים גם במשך היום היא כל הזמן על הציצי) ותמיד יש לי פחד שהיא ממש רעבה ואני לא רוצה להרעיב אותה.
אני לא מצליחה להאמין בזה שהיא תלמד לאכול יותר במשך היום אחרי שאני אגמול אותה בצרחות מיניקת לילה (אני יודעת שזה יהיה בצרחות כי בכל פעם שאבא שלה לוקח אותה להרדים אותה על הידיים זה מיד מלווה בצרחות).
מה עושים? אנחנו ישנים כולם יחד והלילות האלו מאוד מפריעות לבעלי שצריך לעבוד...מה גם שהוא קם איתם בבוקר מוקדם כי אני לא מסוגלת וחייבת להשלים איזה שעה.
בכל פעם אני חושבת שאולי זה שיניים או קקי שהיא לא מצליחה לעשות או השד יודע מה וככה לא עומדת בזה, שוב מניקה (גם במשך היום) וממש כואב לי.
מיותר לציין שאני כבר עצבנית ולא ממש נחמדה...
מה עוד? אין סיכוי למוצץ, בקבוק עם תמ"ל, חפץ מעבר ובקבוק מים, הכל ניסינו.
בקיצור חוץ ממעבדת שינה שעוד לא ניסינו HELP!!!!

שלום לכולם,
אני שמח להצטרף לאתר המעניין הזה ולחלוק אתכם בעיה. בתנו בת 4 חודשים מקסימה וחייכנית.
לאחרונה (שבוע אחרון) היא לא מצליחה להירדם ופותחת ביבבות של עיפות. הטקס הוא בערך מהשעה 19:00 אוכל, מקלחת ושינה בסיביבות 20:00.
כל קשיי ההרדמות דיי חדשים כי לפני כחודש ימים היא התחילה לקחת מוצץ ונדמה שכל הקשיים של ההרדמות מאחורינו. עכשיו לא רק שלוקח לה שעה להירדם אלא גם בכל פעם שנופל לה המוצץ היא מתחילה ליבב בקול חרישי עד שאחד מההורים קם ומחבר אותה שוב למוצץ-תהליך שיכול לקרות גם 5 ו-6 פעמים בלילה.
בקיצור הלילות שלנו מתחילים להיות סיוט. עוד כמה נתונים, לפני כמה ימים התחלנו להעביר אותה למטפלת ולהעיר אותה ב-06:30 בבוקר. לא בטוח לגבי הקשר בין הדברים. אנחנו נשמח לרעיונות. (היא ישנה בחדר שלה ולא נרדמת על הידיים. הבכי לפני ההרדמות כמעט ולא מפסיק בשום מצב).
תודה לכם על העזרה,
בן

[u]אמרת שהיא עצמה נגמלה לבד מיניקה ביום[/u]
נו כמובן שמרפי סידר לי היום ארוחת צהריים על הציצי
(לא לי, לקטנה...) אבל באופן כללי מאז שהתחילה לאכול יותר טוב (מיוזמתה) אז היא לא מבקשת ציצי אלא אם כן היא כבר גמורה מעייפות,
ואז מסרבת לאכול ורוצה ציצי ולישון - כמו היום.
אני משתדלת גם ככה לא להגיע איתה למצבים האלה וכשזה עובד אז אין ציצי ביום ונרדמים במנשא. אם אבא בסביבה, מה טוב.
זו לא ממש גמילה - היא נרדמת על הציצי ויונקת הרבה בלילה וגם בבוקר ממשיכה לישון במיטה עם ציצי (אם אמא מתעצלת לקום... P-: )
אבל אולי זו תחילתו של תהליך...

אצלנו לא ישן צהריים בכלל עד גיל שנה, אחר כך עבר פתאום לישון פעמיים. היום (בן שנה ו- 9) ישן פעם אחת, ארוכה אם אני איתו, וקצרה אם אני נוטשת באמצע.

אמרת שהיא עצמה נגמלה לבד מיניקה ביום.
ספרי אם הצליח, מעניין, כי אני מחפשת פיתרון לאותה בעיה בדיוק.

[u]הצהריים הקסום[/u] נשמע מה זה טוב...

תודה על ההצעות.
בעגלה היא מתחילה לקטר איך שהיא מתעייפת או נמאס לה.
נרדמה פעם אחת - אצל אבא (כמובן...).
אנסה בטן לבטן אבל קשה לי להאמין - היא ישר מסתערת על הציצי.

אני עם אותה השאלה בדיוק, אבל רוצה להציע משהו שהצליח לי פעם אחת ויחידה - שנת צהריים לבת ולאם בלי הנקה: היא שוכבת לך על הבטן (כלומר "בטן לבטן" כשאת שכובה על הגב) ואת מלטפת לה את הראש, הגב או הטוסיק. אפשר לישון ככה את כל השנ"צ, או לחילופין אם את רוצה לקום לפניה, את מגלגלת אותה מעליךבעדינות. לצערי, כמו שאמרתי, אצלינו הצהריים הקסום ההוא לא הצליח לחזור על עצמו.

אנחנו הרדמנו בעגלה, דווקא עבד די בסדר
אח"כ היינו מעבירים למיטה.

בהצלחה

הילדה בת 10 חודשים. נרדמת רק במנשא או על הציצי.
לאחרונה גמלה את עצמה ביום (בלילה עדיין יונקת לא מעט)
כך שבמשך היום - נרדמת רק במנשא ואם מניחים אותה מתעוררת.
אנא ספרו - יש איך לחשוף אותה לדרכי הרדמה חדשות???
היא לא מבינה כל כך מה זה "ללכת לישון". אם אני מנסה להשכיב אותה
(ולישון יחד איתה צהריים, שאיפת חיי בימים אלה) - היא תקום, תזחל וכו',
אפילו אם היא מתה מעייפות. לא מקשרת בין הירגעות ושינה.
הייתי רוצה לעזור לה להירדם בעוד דרכים בעיקר כי
[list=1]
[*] כבר די נשבר לי הגב
[*] עזרת הסבתות בעניין תתקבל בברכה (כיום רק אבא או אמא יכולים להרדים)
[*] רוצה לישון איתה בצהריים - לו יהי לו יהי אנא לו יהי - והייתי שמחה לעשות זאת בלי ציצי
[/list]

יש רעיונות?
תודה

התפרסמה היום בהארץ כתבה על מחקר שבודק את יעילותן של שיטות הרדמה שונות.
המדד היחידי להצלחה הוא האם התינוקות למדו להירדם לבד או לא
ועוד יש שם מומחה שמסביר שלמרות שזה לא כיף גדול להורים לשמוע את התינוק בוכה, הסבל משתלם.
אין אפשרות להוסיף תגובות לצערי
[url=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=801911&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0]שייבכה עד שיירדם?[/url]

[po]לישון בלי לבכות[/po]

קניתי את הספר הנפלא "לישון בלי לבכות" ואני בשלבים של גיבוש תוכנית לשיפור המצב העגום שלנו.מישהי הצליחה ליישם את "שיטת ההתנתקות" שהיא מדברת עליה?(ניתוק הפיטמה וסגירת הפה" מישהי בכלל הגיעה לתוצאות מההמלצות שבספר? הכל נראה טוב ויפה, אך "טוב מידי" וקשה להאמין שזה עובד.

זה רק נותן לי תקווה שאולי כשיגיע יום ויכנס למסגרת, הוא לא יסבול שם בגלל עניין השינה...
ואגב - גם אני לא מאמינה שיש מניפולציות בגיל כזה...

אם הוא לא קשור מאוד לאמא שלך, אולי זו "תסמונת המטפלת" - איתך יש לו מה להרוויח מעוד זמן ערות (משותף), איתה - פחות. ולכן הוא לא "מתעקש להישאר ער" כשהוא לידה.
אפשר לקרוא לזה מניפולציות. אני לא חושבת שילדים מתכננים לרמות או להערים עלינו. הוא בסך הכל עושה מה שטוב ונכון בעיניו, ואי אפשר להאשים אותו :-)

ומה תגידו על זה...ביומיים האחרונים אמא שלי כאן.אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים מצידי להרדים את הפושע הסורר ביום ובלילה- הוא שוב מטפס וכו'- אני קוראת לה, היא נשכבת לידו והוא נרדם תוך 10 דקות מקסימום לבד במיטה שלנו. בפעם אחת הוא די בכה 2-3 דקות (אבל גם איתי הוא לפעמים בוכה).מה קורה כאן? מניפולציות על אמא בגיל 8 חודשים?יש דבר כזה?אני יכולה לשכב לידו שעה והוא ימשיך להתגלגל לטפס לחזור לציצי וכו'

[u]לי נראה שהוא "מבקש" כשהוא מסטול והראש כבר נופל[/u]
לילה,
נשמע לי שאולי את מרדימה אותו [b]אחרי[/b] השעה "המתאימה".
למה אני מתכוונת?
כשהם עייפים ומבקשים, הם מתחילים לעשות כל מיני תנועות אופייניות כדי לאותת לנו - "אני עייף!":
גירוד בעיניים, גירוד באוזניים - כל ילד והדרך שלו.
נסי לעקוב ולראות מתי הוא עושה את זה, ולהרדים אותו אז!

הרדמה [b]אחרי[/b] חלון ההזדמנויות הזה, כשהילד כבר מסטול, לרוב לוקחת (באופן פרדוקסלי) [b]יותר[/b] זמן.

<ממהרת, מקצרת>

לילה לא שקט,
לא שמצבי הרבה יותר טוב ([u]וגם לא לקרוא ספר בנחת- הוא יקרע את הדפים וכו'[/u]), אבל בלילות כאלו שאחרי שעייפה ויונקת...נכנסת לאקטיביות, אם בעלי בבית אני פשוט מבקשת שיחליף אותי. ואז הוא שוכב קצת לידה, ומתמודד בדרכו, ואני הולכת לחדר אחר נשכבת ושמה את השמיכה על הראש (בעיקרון כדי לנוח, אבל בעיקר כדי לא להעיר הערות כמו - היא עייפה...תנסה להרדים אותה לא לעורר אותה...). בדרך כלל היא לא נרדמת אצלו, אבל היא מגיעה למצב שהיא כבר בשלה לישון, ואז מתחילה לייבב לו. בשלב הזה נשאר לי רק לתת ציצי והיא נרדמת.

ירח- [u]שאנסה להרדים אותה רק שהיא תבקש.[/u]לי נראה שהוא "מבקש" כשהוא מסטול והראש כבר נופל- הוא עדיין לא ממש ורבלי...
לפעמים אני מצליחה ולפעמים לא ממש ואז מתחיל הסיוט שלי.הבעיה הגדולה כמו שכבר כתבתי זה שהוא נהיה היפר ומתחיל לזחול ולעמוד על המיטה ולצערי החדר שלנו לא ממש בטיחותי. בעלי אומנם ניכנע ללינה משותפת בעל כורחו אבל לא מסכים שנרד למזרון.המיטה שלנו יחסית גבוהה ואני לא יכולה להשאיר שם את הבן שלי לבד וגם לא לקרוא ספר בנחת- הוא יקרע את הדפים וכו'.אני כבר די אבודה עם הסיפור הזה כי שוב אני חוזרת לבלות שעות על גבי שעות במיטה המשותפת כשומרת ראש.

[u]באמצע האוכל הוא שם עליו ראש ונירדם.[/u]
אוי, אני נהיית ירוקה מקנאה :-)
עכשו היתה שבוע חולה אז זה לא נחשב, אבל בגדול יש מגמת שיפור. מקווה שבקרוב גם אני אוכל לדווח על דברים מוזרים שכאלו...
ושאלה שלא קשורה לדף - חוטפת וירוסים הרבה - רגישה מאד במעיים. אני אוספת המלצות לגבי טיפול אלטרנטיבי לחיזוק מערכות. מכירות מישהו טוב בתל אביב?

_בתקופות שהיא היתה קטנה יותר, בכל פעם שהיתה מתקרבת למגירות המטבח הלא בטוחות שלנו, הייתי מצטרפת אליה פיזית. אני בחרתי לא לנעול את המגירות, אלא לתת לה ללמוד אותן, אבל את זה היא עשתה כשאני בסביבה. ברגע שהיא היתה חוזרת לעניינים שגרתיים, הייתי אני חוזרת לבאופן.
אולי חלק מהעניין היה שהמחשב תמיד מוקם אצלנו במרכז הבית ולא בחדר נפרד._

מילה במילה!
וגם, החדר שינה אצלנו דווקא החדר הכי בטוח בבית, מזרון על הריצפה, שטיח, ארון ענק שאת הדלתות שלו אני בקושי מצליחה לפתוח, וטלויזיה על זרוע, ככה שאני כן מרוכזת בסרט מספיק כדי לעקוב אחרי העלילה גם אם אני מפספסת שורה פה ושם. ובקשר לספר, אם הוא עסוק בעינייניו אז הוא לא מציק לי כשהוא מגיע ומתחיל לדחוף אצבעות, אז אני מניחה את הספר ומקדישה לו את התשומת לב שלשמה הוא הגיע. לפעמים זה השלב שהוא נשכב לידי ולוחש סיפורים " אייייייייייייה ... אווווווווווווו.....נה נה נה.." ולפעמים אחרי תידלוק הוא ממשיך לשחק עוד.
אתמול בכלל , בעלי האכיל אותו מעדן ב- 19 בערב , באמצע האוכל הוא שם עליו ראש ונירדם.

בקיצור, אין משהו קבוע וגם אם רוב הלילות דומים תמיד יהיו שינויים. @}

[u]אני תמיד צריכה להיות עם עין אחת עליה[/u]
אני תמיד עם אוזן אחת עליה.

בתקופות שהיא היתה קטנה יותר, בכל פעם שהיתה מתקרבת למגירות המטבח הלא בטוחות שלנו, הייתי מצטרפת אליה פיזית. אני בחרתי לא לנעול את המגירות, אלא לתת לה ללמוד אותן, אבל את זה היא עשתה כשאני בסביבה. ברגע שהיא היתה חוזרת לעניינים שגרתיים, הייתי אני חוזרת לבאופן.
אולי חלק מהעניין היה שהמחשב תמיד מוקם אצלנו במרכז הבית ולא בחדר נפרד.

שלום לילה
מה שאת מתארת דומה מאד למה שהיה ועדיין די יש אצלנו.עניין ההרדמה הפך בשלב מסויים להיות סיוט עבור כולנו. מה שכן כדאי לבדוק זה לגבי שעת ההרדמה. אצלנו היא היתה נרדמת בסביבות 19 - ומגיל 0 אמבטיה, ציצי ולישון. נראה לי שמה שקרה זה שהיתה לה 'התניה' להיות עייפה אחרי המקלחת, אבל היא כבר לא היתה עייפה באמת, ואז מצד אחד נראתה מסטולית (גם האורות הסגורים וכו תרמו לעניין) אבל לא יכלה להרפות, אלא המשיכה לשחק ולטייל. עד שאמרתי - אוקיי. רוצה לשחק אז תשחקי, וקצת הדלקתי את האור והחלטתי שאנסה להרדים אותה רק שהיא תבקש. וואלה. הרבה פעמים היא פשוט רוצה עוד לשחק אחרי האמבטיה, כנראה גם לא רוצה להפסיד את כל ה'אקשן' ולהפרד מהעולם ללילה, ושעת השינה עברה בהדרגה לסביבות 21, אבל הרבה יותר בקלות.
ועוד אני מצטרפת לכל מי שהמליצה פה על מנשא. היאמו שינה לנו את החיים. היא מתה עליו, ונרדמת עליו תוך 5-10 דקות.

[u]כל עוד אני שוכבת במיטה רגועה רואה סרט או קוראת ספר עם אור עדין הוא תמיד יחזור אליי גם אחרי שישחק עוד קצת ועוד קצת[/u]
אמא חדשה - ואז הוא לא חוטף לך את הספר ומנסה לקרוא/ע אותו, דוחף לך אצבעות לעיניים ולאזניים וכאלו?
ולגבי סרט - את מצליחה להתרכז בסרט? כלומר, אולי זו בעיה כללית אצלי אבל גם כשהיא משחקת לבד אני תמיד צריכה להיות עם עין אחת עליה. לא מצליחה לעשות את הבית מוגן עד כדי כך שלא אצטרך להשגיח.
אורלי - השאלה הזו מופנית גם אלייך ([u]עזבי. שחררי. לכי למחשב לבאופן ,[/u])

פאולה: נראה לי שכמה שפחות תקראי ספרי הדרכה יהיה יותר טוב ;-)
הבת שלך אוהבת לישון, נרדמת לבד, רגועה ובטוחה... מצטרפת לדבריה של אורית. לפחות מהנסיון (הקטן) שלי אני יכולה להגיד שתינוקות אומרים כשרע להם. קשה לפספס את זה (חוץ ממקרים קיצוניים)
[u]ולי כמובן רגשי אשם[/u] זה כנראה כי את אמא D-:

|יש|

חייבת לכן עידכון- קודם כל תודה לכל העונות, היה לי כיף לקרוא את התגובות שלכן.קיבלתי החלטה שזהו- אני נרגעת וטפו טפו טפו יתכן שגם הבן שלי טיפה נרגע.כבר כמה ימים שלא קל אומנם להרדים אותו, אבל הוא לפחות נרדם בלי בכי כשאני או בעלי שוכבים לידו. היום לראשונה מזה 8 חודשים, הצלחתי להרדים אותו ולהעביר אותו למיטה בלי שהוא יתעורר.לקח לי אומנם כמעט שעה, אבל לא היה בכי.עדיי ןקשה לי לראות אותו מסטול מעייפות, עם עיניים חצי עצומות, מטפס עלי, זוחל ומפיל את הראש.אני מקווה שהוא ילמד בהדרגה להירדם מהר יותר ובקלות יחסית.החלטנו להמשיך במתכונת שח הרדמה במיטה שלנו- העברה לשלו ובהנקה ראשונה בלילה- חזרה למיטה המשותפת.תודה לכן.

[u]האם יש נזק בכך שהיא מצליחה להרדים את עצמה[/u]
נניח שהיית מניחה אותה במיטה והולכת והיא היתה בוכה ומתלוננת.
אני משערת שהיית מיד לוקחת אותה ומנחמת אותה ועוזרת לה להרדם.
במלים אחרות, היית מאמינה שאם היא משדרת מצוקה- זה מעיד על מצוקה אמיתית.
אם כך, מדוע את לא מאמינה שאם היא משדרת רוגע ובטחון, זה מעיד על רוגע ובטחון אמיתיים?

אם היית "מאלפת" אותה להרדם לבד, ע"י התעלמות מבכיה עד שתתיאש ותפסיק לבכות, אז אפשר היה לדבר על נזק. אני מבינה שלא בכך מדובר. יש לך ילדה רגועה ובטוחה בעצמה, ולדעתי את יכולה לטפוח לעצמך על הכתף משום שאין ספק שיש לך חלק בכך.

שלום לכולן
אלה, בתי בת ה-6 חודשים היא תינוקת שמאד אוהבת לישון גם בלילה וגם במשך היום.
בתחילה סברתי שטוב לתינוק לשכב במיטה ולהצליח להירדם לבד. ואכן אלה יכלה לשכב
לה במיטה לאחר שיר ערש, עם מוצץ בפה, לשחק עם הארנב והדובי ולהירדם. בזמן האחרון
שמעתי מכמה מקומות מסביבי שראוי לה לאם להישאר עם התינוק עד שהוא נרדם. אז אכן
נשארתי עם אלה עד שנרדמה ולשתינו היה כיף, אבל יש עדיין לילות שהיא פשוט שוכבת לה במיטה
לאחר שאותתה על עייפות מסויימת, מעסיקה את עצמה בלי טרוניות ונרדמת לבדה.
ולי כמובן רגשי אשם שפעם הפקרתי אותה, ושאלות האם יש נזק בכך שהיא מצליחה להרדים את עצמה.
נוסף על כך עלתה אצלי השאלה מתי היא השעה הנכונה לתינוק ללכת לישון והאם יש כזו? האם אין
לכל תינוק שעון פנימי משלו? כילדה אני זוכרת שהיו הרבה פעמים שהוריי הניחו לי להישאר ערה עד
מאוחר, כמובן שאיני זוכרת אם כך היה כשהייתי תינוקת, אבל אשאל אותם. אני לא חושבת שהדבר הזיק לי באופן מיוחד,
למרות שעכשיו כשאני חושבת על כך, אני אדם שמאד אוהב להיות פעיל בשעות הלילה.
תודה

יש ימים שאני שוכבת על ידו, והוא מטפס וזוחל ויורד מהמיטה ועולה חזרה (אצלנו זה מזרון ענק על הריצפה). ובסוף מתעייף שם את הראש על הבטן שלי ונרדם. כל עוד אני שוכבת במיטה רגועה רואה סרט או קוראת ספר עם אור עדין הוא תמיד יחזור אליי גם אחרי שישחק עוד קצת ועוד קצת... יש ימים שאני רואה שיותר קשה לו אז אני מחבקת אותו ועוצמת עיניים זה עוזר לו לפעמים להירגע.
ואם הוא ממש בגירוי יתר ועייף מאוד אז אני שמה במנשא בנשיאה קדמית והולכת בחדר שרה לו שיר לוחשת באוזן מחבקת סביב הגוף, בד"כ ככה ירדמו רב תינוקות העולם (לפי אמונתי) , המטרה שלי כרגע היא לסדר לו קצת את היום, ולעזור לו לישון שנת צהריים לא חשוב באיזו שעה העיקר שידע שזה בסדר לישון כשאתה עייף ושום דבר מיוחד לא מתרחש בלעדייך.
לכן, אני עושה כל מה שיעזור לו בשביל להירדם כשהוא עייף, בלילה זה בד"כ יותר קל, למרות שאתמול למשל נרדם ב- 23, אבל בינתיים ראינו סרט אני ובעלי כך שזה ממש לא משנה לי. טוב לי ככה שהילד יכול להיות עצמאי בסביבה שלנו.

ואם יש ימים קשים כמו ימי שיניים, או מה שזה לא יהיה כמה טיפות "רסקיו" תמיד מצילות לי את החיים.

שבת נפלא @}

[u]אם יש לך מחשבות כאלה, אולי זה באמת משהו עמוק שלו, ואת רוצה להעזר בהומאופאתיה[/u]
תבשיל- את יכולה לפרט יותר מה בדיוק עושים?איך אפשר לעזור לו בהומאופתיה?

[u]והוא גם ארוך ולא נכנס טוב לכיסא מחשב במאונך[/u]
[b]כדור פיזיו![/b] כסא מצויין למחשב (ולגב) גם בלי קשר להרדמות, ובכלל הרהיט/פריט החשוב ביותר בבית (לפחות בבית שלי) . [b]המרדים האולטימטיבי[/b].|Y|

אם יש לך מחשבות כאלה, אולי זה באמת משהו עמוק שלו, ואת רוצה להעזר בהומאופאתיה (או גישה הוליסטית אחרת אליה את מתחברת).

מכירה את הצד האפל של 5 הדקות ומעדיפה לא להיכנס לזה בכלל.אני מרגישה שזה לא נכון לתת לו לבכות ולהירדם סגול מבכי ומותש.היום לקח לנו המון זמן להרדים אותו בשכיבה במיטה שלנו, אבל הוא נרדם ללא בכי!
לגבי ה-5 דקות בדיוק אמרתי לבעלי שאני מרגישה שאנשים לוחצים עלינו לעשות את זה כדי להרגיש אולי טוב עם עצמם שהם עשו את זה לילדים ולכאורה אם כולם עושים אז אולי זה מוציא אותם בסדר...זה נראה לי עוד אופנה חולפת שיטות אחרות שהיו נהוגות פעם (לא להרים על נידיים וכו'...), ואולי עוד כמה שנים יבינו שיש דרך אחרת. ואם כבר באווירה פילוסופית חשבתי על עניין הקושי שבפרידה בעת ההליכה לישון- הבן שלי נולד בסוף שבוע 42 בלידת ואקום ארוכה וקשה.לא נראה לי שזה סתם שקשה לו להיפרד- זה משהו שטבוע בו ואולי גם בי...מבטן ולידה.תודה על התמיכה, מקווה לעדכן בקרוב על השתפרות בעניין השינה.

תוספת,

[u]והוא גם ארוך ולא נכנס טוב לכיסא מחשב במאונך[/u]
אנחנו הורדנו את הידיות בכסא, במיוחד בשביל זה.

[u]במקרה שלי הוא כל הזמן מטפס, זוחל על המיטה ומנסה לרדת ממנה[/u]
לילה,
מה שאת יכולה לנסות:
בכל פעם שאת מתחילה להרדים והוא עוזב את ההנקה והולך לשחק - עזבי. שחררי. לכי למחשב לבאופן :-), תבלי. ברגע שהוא שוב יסמן, תחזרי שוב להניק.
אל תייבשי את עצמך במיטה בעודך ממתינה לו. אם יש לו משהו יותר חשוב כרגע לעשות - אחלה. גם לך יש! :-)

[u]-5 דקות...".זה מבחינתי מפלט אחרון וגם לא בטוח שבכלל איישם אותו[/u]
יופי, נשמע שאת כבר מכירה את [po]הצד האפל של שיטת החמש דקות[/po] ואין צורך להציג לך אותו. :-)

בהצלחה, ועדכני איך הולך!
@}

תודה לכולכן על העצות.ננסה ליישם ונקווה לטוב!אני שמחה למצוא מקום שבו אפשר לקבל עצות אחרות ותומכות יותר מאשר "נסי את ה-5 דקות...".זה מבחינתי מפלט אחרון וגם לא בטוח שבכלל איישם אותו.שבת שלום.

[u][b]לאמא חדשה[/b]עוד דבר שעוזר לי, זה לסדר לו טיפה את היום, הוא ישן בבוקר, ובצהריים בסביבות 14 או 15. בצהריים לפעמים אני צריכה להתעקש, וזה אומר לשכב לידו גם שעה, אבל אני לא מוותרת[/u] איך בדיוק את נרדימה? רק שוכבת לידו? כי במקרה שלי הוא כל הזמן מטפס, זוחל על המיטה ומנסה לרדת ממנה (המיטה לא צמודת קרקע..יכול ליפול ממנה)

[u]מציעה להרדים אותו במנשא, להשאיר אותו עליך עד שאת תלכי לישון, בינתיים את חופשייה יחסית להסתובב, וכשתלכי לישון להעביר אותו למיטה שלכם. ככה אם הוא התעורר, את מניקה אותו ונרדמת יחד איתו לשנת הלילה שלך[/u]
|Y| גם אני עושה כך לפעמים.

לגבי המנשאים שציינת, אני התייאשתי מהתינוכיס כבר בסביבות ה-5 קילו, ומנשא צד במשקל הזה זה באמת כבד.
במנשא שלי המשקל הרבה פחות משמעותי ומתנוחה קדמית קל מאד להעביר למיטה בלי להעיר.

אה, קומה ג' כבר כתבה.

[u]תינוקות מתוכנתים לבדוק כל פעם אם יש לידם גוף חמים ומעניק ביטחון של מבוגר, ורצוי כמובן אמא. הם יודעים שאחרת לא ישרדו[/u]
|Y|

[u]להקיף אותו בכריות, צמוד צמוד[/u]
זה דווקא לא בטיחותי. סכנת חנק.

והצעה נוספת -
אולי בגלל כל ההעברות כל העניין הוקצן.

מציעה להרדים אותו במנשא, להשאיר אותו עליך עד שאת תלכי לישון, בינתיים את חופשייה יחסית להסתובב, וכשתלכי לישון להעביר אותו למיטה שלכם. ככה אם הוא התעורר, את מניקה אותו ונרדמת יחד איתו לשנת הלילה שלך.
@}

לילה,
ראי גם [po]התעוררות באמצע הלילה[/po] (יש שם דיאלוג מהימים האחרונים, אולי משהו שם יעזור).

[u]מעבירים אותו רק כשהוא ישן חזק ואז נראה שהוא ישן שם מצויין...[/u]
ייתכן שעדיין הוא מרגיש שהוא לא במיטה [b]שלכם[/b].
הרי כשהוא מתעורר הוא מגלה שהוא במקום אחר מהמיטה שלכם.

תראי, גם כשהם ישנים הם מרגישים.
ואת הריח שלכם על המצעים - או את חסרונו - הוא וודאי מרגיש.

[u]כ"כ שמרתי על השינה שלו שאני כבר חושבת שאולי כבר גרמתי לו נזק בכך שהוא לא יודע ולא מרגיש בטוח להיות לבד כשהוא ישן.[/u]
הבת שלי ישנה עלי צהריים עד גיל שנה.
את הערבים היא היתה מתחילה לבד במיטה שלנו (החל מגיל חצי שנה) והיינו מצטרפים אליה אחר כך. עד אותו גיל היא היתה ישנה עלי במנשא עד שהייתי הולכת לישון. אני רציתי להמשיך עם זה, אבל היא דווקא לא... :-)

לעניין הצפיפות, תוסיפו מזרון!
כך יהיה מקום לכולם, התזוזות שלכם פחות יפריעו ותוכלו לישון בנוחות.

לגבי נפילות - יש את [po]בטיחות במיטה משפחתית[/po].
או לשים את המיטה ליד הקיר, או לשים איזשהו מעקה בטחון, או לבחור באופצייה החביבה עלי: [po]מזרונים על הרצפה[/po]. מומלץ בחום!

תראי, אולי זה קשור למיטה שלו ולהעברה אלי, ואולי לא - כך או כך שווה לדעתי לנסות לתקופה, אחרי ששפרתם את מה שצריך במיטה שלכם.
נראה לי שתהיה לזה השפעה מרגיעה על כל המערכת.

מעבר לזה,
זו תקופה, וגם זה יעבור. כל פעם יש איזושהי פאזה חדשה ועד שמתרגלים אליה, היא כבר משתנה.
רוצה לומר, זה לא יהיה ככה תמיד.

אגב, ייתכן גם שהוא עובר כאבי בקיעת שיניים שמשפיעים עליו ועל העירות שלו.
מחשבה.

[u]בעייה נוספת שהיתה היא שהמיטה שלנו יחסית גבוהה והוא כבר נפל פעמיים[/u]
מניחים בצד "שלו" מגן מיטה מפלסטיק. אני משתמשת באחד כזה כבר המון זמן, למרות שהוא מאוד נמוך (עובר את קצה המזרון רק ב-10-15 ס"מ), תינוקי מתייחס אליו כאל מחסום בלתי עביר, גם מתוך שינה.
אם רוצים להיות בטוחים עוד יותר, אפשר להניח גם שמיכה מקופלת למרגלות המיטה.

[u]שאני כבר חושבת שאולי כבר גרמתי לו נזק בכך שהוא לא יודע ולא מרגיש בטוח להיות לבד כשהוא ישן.[/u]
חביבתי, זה לא קשור אלייך :-) זה מראה שהוא תינוק נורמלי. תינוקות מתוכנתים לבדוק כל פעם אם יש לידם גוף חמים ומעניק ביטחון של מבוגר, ורצוי כמובן אמא. הם יודעים שאחרת לא ישרדו (והם לא יודעים שהם לא במערה בלב שדה שורץ חיות, אלא במיטת תינוקות עם תו תקן ולידה בייבי סנס... מאיפה להם לדעת את זה?). :-P ובנוסף, מגע פיזי וחום של גוף אנושי הם תנאים קריטיים להתפתחות הרגשית, הפיזית והקוגניטיבית של תינוקות בשנותיהם הראשונות.
מה שמעלה על דעתי עוד עצה טכנית - כשאת משאירה אותו לבד במיטה (המשפחתית?), להקיף אותו בכריות, צמוד צמוד.

הי אורלי, תודה על הברכות, באמת פעם ראשונה שאני כותבת ונחמד לקרוא תגובות
_אולי הבן שלכן משדר לכם משהו? אולי הוא מנסה לומר בדרכו שהוא רוצה להמשיך לישון אתכם במיטתכם?
אולי הוא חושש להישאר לבד במיטה החדשה שלו ולכן הוא נלחם בעייפות שלו?
אולי זה מסביר את ההתעוררות הנוספת שלו אחר כך?_ לא בטוחה שיש קשר, כי גם כשאנחנו משאירים אותו במיטה שלנו הוא נורא בוכה .אנחנו לא נורא קשים עם ההעברה למיטה וגם לא מרדימים אותו שם.מעבירים אותו רק כשהוא ישן חזק ואז נראה שהוא ישן שם מצויין...

לעניין שעת ההרדמה- מנסים כשהוא מראה סימנים ברורים של עייפות ולא לפי שעון.

[u]השינה שלו חלשה מאוד.אם נרדם אצלנו במיטה, מתעורר כשאני יוצאת ממנה[/u] זה היה כמעט תמיד.מלידה הוא ישן עלי, או על הידיים או במיטה ואני לא עזבתי אותו, לא ההנחתי אותו בשום מקום- עריסה וכו'.כ"כ שמרתי על השינה שלו שאני כבר חושבת שאולי כבר גרמתי לו נזק בכך שהוא לא יודע ולא מרגיש בטוח להיות לבד כשהוא ישן.

_או כשמעבירים אותו למיטה שלו הוא מתעורר ומתחיל סיפור ההרדמה [po]מחדש צודקת[/po]- סיבה להשאיר במיטה, אבל אני מרגישה שזה לא ממש נכון, כי שוב ברגע שאנחנו זזים הוא מתעורר, ואנחנו לא יכולים ללכת לישון איתו מ-19:00 בערב כל יום...חוץ מזה כבר צפוף לנו וכמו שכתבתי הוא לא תמיד ישן כ"כ טוב איתנו והוא הרבה פעמים מתעורר בגלל תזוזות שלנו.

לי אין בעיה עקרונית שישן איתנו, העניין שזה לא פותר תאת עניין ההרדמה- עדיין קשה מאוד מאוד להרדים אותו ועדיין צריך להיות לידו , גם ביום!אני מוצאת את עצמי שוכבת שעות על גבי שעות בתנוחות לא נוחות במיטה, עם הציצי בפה שלו, לא יכולה לזוז/ לנשום...לא נראה לי שזה בריא ונכון לשני הצדדים.

לצערי הוא כבר לא נרדם בהנקה בישיבה- מסתובב אחרוה, בודק את השטח, ממש קשה לו לסנן גירויים והוא גם ארוך ולא נכנס טוב לכיסא מחשב במאונך....אני מצליחה רק בשכיבה, לכך התרגלנו ...

אני אבדוק את ההמלצות האחרות שלך, שוב תודה על הכל

[u]לגבי העברה למיטה - האם יש לכם בעיה עקרונית או מעשית, שימשיך לישון את כל הלילה איתכם?[/u]
קומה ג' על עמודים- זה לא פותר את בעיית ההרדמה- הוא עדיין לא נרדם , גם לא במיטה שלנו, לא בשכיבה , על הנקה, רק אחרי שהוא גמור מבכי.העברנו אותו כי לנו כבר צפוף וראיתי שלפעמים הוא ישן טוב יותר במיטה שלו.כל תזוזה שלנו העירה אותו.אז עכשיו בד"כ מרדימים אותו והוא ישן במיטה שלו, וכשהוא מתעורר הוא ישן איתנו.בעייה נוספת שהיתה היא שהמיטה שלנו יחסית גבוהה והוא כבר נפל פעמיים אי אפשר להשאיר אותו לבד ולי נימאס כבר כל לילה ללכת לישון איתו ולשמור שלא יתגלגל מהמיטה.

מצטרפת לאורלי, בכל מילה, ובעיקר בקשר למנשא, לי יש את ה יאמו, והבן שלי (בן 10 חודשים) שמח להימצא בו רוב הזמן, ויש פעמים שהוא מסמן לי שהוא רוצה לרדת ואני מורידה.
לרוב אם הוא .[b]באמת[/b] עייף , אין לו בעיה להירדם מקדימה במנשא , כשאני יושבת על כדור פיזיו מול המחשב אפילו.

בכל מקרה, ממליצה לך בחום לקרוא את הספר "לישון בלי לבכות" (קומ"ג כתבתי נכון הפעם :-) ) .
קניתי את הספר כי מה שאת מתארת זהה לחלוטין למה שהיה אצלנו , ואפשר להגיד עדיין.
כמה דברים שעזרו לי מאוד:
[list]
[*] לשמור על שיגרה קבוע בערב, למרות שאני בן אדם שלא מסוגל לחיות בשיגרה קבועה הבנתי שלבן שלי זה עושה רק טוב.
[/list]
כל ערב מתחיל בהורדת הטורים כבר בסביבות 18.30 ,המשחקים הופכים שקטים יותר, האורות עמומים יותר. אח"כ אמבטיה משותפת ארוכה ומפנקת, עיסוי, ספר (אני מקריאה והוא תולש כל דף שסיימנו, ואח"כ אבא מדביק עם דבק) ואז אנחנו (כולל אבא) שוכבים במיטה, אין ניסיונות הרדמה, פשוט מסתלבטים במיטה, עם טלוויזיה (כן, אני מהחוטאים), יש ימים שהקטן ישר שם ראש ונרדם, יש ימים שהוא ממשיך לזחול לרדת ולעלות על מזרון (לימדתי אותו מאוד מוקדם לרדת לבד עם הטוסיק קודם), וזה לא מפריע לנו, כי שוב , אנחנו לא עוסקים בהרדמות.

עוד דבר שעוזר לי, זה לסדר לו טיפה את היום, הוא ישן בבוקר, ובצהריים בסביבות 14 או 15. בצהריים לפעמים אני צריכה להתעקש, וזה אומר לשכב לידו גם שעה, אבל אני לא מוותרת כי אחרת הלך לנו כל הערב והוא לא יפסיק לקטר. אבל היום לרוב הוא לבד נרדם בלי בעיה. אלא אם אני מפספסת את הסימנים הראשונים לעייפות, אתמול זה קרה לנו למשל, והוא לא ישן כל היום. וגם, לא נורא, בלי לחץ.

לי יש שיר קבוע, שאני שרה לו מהיום שנולד, זה מרגיע אותו מיד. וגם מילות מפתח, הסופרת מציע שכל פעם שהוא רגוע תגידי לו מילות מפתח כמו למשל , שששש... לישון... לילה טוב. לא משנה מה, העיקר שתגידי את זה זמן מה כשהוא רגוע, ורק אח"כ כשהוא מתקשה להירגע לפני שינה.לטענתה הטעות שהורים עושים בנושא הזה היא להגיד את המילים כל פעם שהתינוק בוכה ואז הוא קושר אותן לבכי.

והכי עזר לי זה להפנים, שכרגע החיים הם כאלה, לבן שלי אין שיגרת הירדמות בשעה קבוע ובדרך זהה, יום זה ככה ויום ככה, אם אני מארחת זה אחרי 21 עם כל העייפות, ואם אני מתארחת אז זה עד 20 גג. כרגע, כי אחרת קשה לו להירגע אח"כ.
אני מבינה את הצורך, בזמן אישי, בערב שקט, במיטה שלך עם בעלך לפחות בתחילת הערב, גם בעלי עם כל האהבה לילד ולשינה המשותפת שואלת אותי "עד מתי הקונדום הזה ימשיך לישון בינינו?" ואני מבינה אותו, אני אהיה עיוורת אם אני לא אתחשב בו.
אבל זו המציאות שלנו כרגע, ויותר קל לקבל אותה באהבה ולראות איך משפרים דברים בעדינות בתוך הסיטואציה...

בהצלחה , היי חזקה . @}

[po]לילה לא שקט[/po], אהלן וברוכה הבאה :-)

אני לא בטוחה אם הבנתי נכון, האם כל הקשיים שאת מתארת התחילו אחרי מה שכתבת כאן:
[u]לפני כחודש בערך ניסינו להעביר אותו למיטה שלו שנמצאת בחדר שלנו[/u] ?

אם כן, אז השערה (אם אפשר :-)):
אולי הבן שלכן משדר לכם משהו? אולי הוא מנסה לומר בדרכו שהוא רוצה להמשיך לישון אתכם במיטתכם?
אולי הוא חושש להישאר לבד במיטה החדשה שלו ולכן הוא נלחם בעייפות שלו?
אולי זה מסביר את ההתעוררות הנוספת שלו אחר כך?

שאלות מכיוון אחר:
בכל זאת לפני איזה חודש זז שעון קיץ וזה יכול להזיז את שעת השינה, האם אתם מתחילים להרדים רק כשהוא מראה סימנים של עייפות ולא סתם כי הגיעה השעה שאתם רגילים?
האם יכול להיות שאתם מרדימים לפני שהוא עייף - אבל באמת עייף (לא שפוך)?

[u]השינה שלו חלשה מאוד.אם נרדם אצלנו במיטה, מתעורר כשאני יוצאת ממנה[/u]
האם זה התחיל לאחרונה גם כן או שזה תמיד היה?
אם זה משהו מהעת האחרונה, זה מחזק עוד את הכיוון של החשש שלו להיפרד מכם בלילה, ואת הגעגוע המתוק והאמיתי אליכם שהוא חש...

[u]או כשמעבירים אותו למיטה שלו הוא מתעורר ומתחיל סיפור ההרדמה מחדש.[/u]
עוד סיבה טובה להישאר כולם לישון יחד, לא? (במקום לעבוד קשה, פשוט לישון! :-))

מה שמוביל לשאלה של קומה ג':
[u]האם יש לכם בעיה עקרונית או מעשית, שימשיך לישון את כל הלילה איתכם?[/u]
אם יש איזה קושי, אולי יש דרך לפתור אותו...?

ייתכן, שיש לזה גם השפעה על השינה ביום.
אגב, מה עם הרדמה בהנקה בישיבה (כשאת מול המחשב למשל) ואחרי איזה 20 דקות (מרגע שנרדם) לקום ולהעביר למיטה? (במקום לשכב כל הזמן הזה במיטה ולהתייבש, לפחות תוכלי לגלוש בבאופן תוך כדי :-))

ענייני מנשאים,
המנשא שאורית מדברת עליו, נדמה לי שהוא מאוד קל ולא מעיר בהעברה למיטה.

[u]כבר לא כ"כ אוהב להיות במנשא[/u]
יכול להיות שהמנשאי/ים הספציפיים האלה שיש אצלך לא מתאימים. לשניכם. שהרי גם לך כבד. אני נושאת את בתי עלי (ולעיתים היא גם נרדמת כך) והיא שוקלת כמעט 12 ק"ג ובת יותר משנתיים.
את התנוכיס אני לא אוהבת והוא באמת כבר לא נוח במשקלים האלה.

ממליצה לך לבדוק את מנשא ארגו (או דומיו) שנמצאים בדף [po]מנשא ילקוט[/po].

[u]בטח לא כשאנחנו בבית- בבית אוהב לזחול חופשי ומאושר...לטפס , להיעמד לרדוף אחרי החתולה...[/u]
את יכולה לנסות לשים אותו במנשא רק כשנראה לך שהוא עייף. במקום להרדים על הידיים או בהנקה (אם זה לא הולך), להרדים במנשא.

[u]הוא לא נרדם לבד[/u]
זה בסדר. הוא נורמלי. גם שאר 98% מהתינוקות בעולם לא נרדמים לבד. הוא בחברה טובה. :-)

המלצות קריאה שיוכלו לעזור:
[po]שינה של תינוקות[/po]
[po]הרדמת תינוקות[/po]
[po]התלבטויות מיטה משפחתית[/po]
ובכלל שווה לשוטט ב- [po]מדור מיטה משפחתית[/po].

מקווה שמשהו מכל זה עוזר. @}

[u]כבר לא כ"כ אוהב להיות במנשא, בטח לא כשאנחנו בבית- בבית אוהב לזחול חופשי ומאושר...לטפס , להיעמד לרדוף אחרי החתולה...[/u]
אבל מצד שני גם שעתיים של ניסיונות הרדמה במיטה זה לא פיקניק... (נשמע שעלייך זה מעיק, בטח גם לו זה לא קל).
היתרון העיקרי במנשא מבחינת הירדמות, הוא שחרור הלחץ לשני הצדדים. אמא (או אבא) עוסקת בענייניה, ולתינוק קל פשוט לשים ראש על אמא ולנמנם לחצי שעה - אולי הוא באמת לא צריך יותר מזה, אבל ייתכן שהלחץ מסביב להרדים/להירדם פשוט לא מאפשר את הרגיעה המתאימה (וזו לא ביקורת עליכם, כולנו היינו במצב הזה...)

לגבי העברה למיטה - האם יש לכם בעיה עקרונית או מעשית, שימשיך לישון את כל הלילה איתכם?

יש לי את התינוכיס ועוד מנשא יותר מאסיבי שהוא יושב על הצד- הוא שוקל 8.5 ק"ג ויחסית ארוך, כבר לא כ"כ אוהב להיות במנשא, בטח לא כשאנחנו בבית- בבית אוהב לזחול חופשי ומאושר...לטפס , להיעמד לרדוף אחרי החתולה...
לפני 3 חודשים עוד היה נרדם לפעמים ביום במנשא , לפעמים בבית לפעמים בחוץ- עכשיו - אין לו סבלנות להיות כבול אלינו לצערי.
מנשא גם לא היה פותר את בעיית השינה בלילה כי ברגע שהיינו רוצים להעביר למיטה היה מתעורר.

[u]וכבד למנשא[/u]
איזה מנשא?
אולי שווה לנסות מנשא שמתאים למשקל שלו. שלי שוקל כמעט 8 קילו ואני מרדימה אותו במנשא מקדם (ראי [po]מנשא מסורתי[/po]) מאד בקלות. בגילו את יכולה גם להרדים אותו על הגב שלך (במשך היום) ואז תהיי פנויה לעבודות הבית או למחשב בזמן שהוא ישן, וגם המשקל יהיה הרבה פחות משמעותי.

[b]זקוקה לעזרה בעניין שינה[/b]: הבן שלי כמעט בן 8 חודשים וישן איתנו במיטה (עדיין יונק מלא ).שנת הלילה שלו התחילה בסביבות 18:00-19:00 והסתיימה בערך ב-06:00.בדרך היה נרדם בהנקה ביום ובלילה.לפני כחודש בערך ניסינו להעביר אותו למיטה שלו שנמצאת בחדר שלנו.היום בפועל הרבה פעמים הוא ישן בתחילת הלילה במיטה שלו ובהתעוררות הראשונה עובר אלינו. ויש כמה בעיות:1.הוא לא נרדם לבד, גם כמעט ולא נרדם בהנקה, הרבה פעמים מסיימים את היום בהרדמה על הידיים של אבא בבכי היסטרי.למרות שהוא נורא עייף כבר ב-18:00 קשה מאוד להרדים אותו לפעמים עד 20:00.הוא נרדם ושוב מתעורר בבכי נוראי עד שאחרי הרבה זמן הוא כבר מותש ונכנס לשינת לילה חזקה יותר.
[list=1]
[*] השינה שלו חלשה מאוד.אם נרדם אצלנו במיטה, מתעורר כשאני יוצאת ממנה, או כשמעבירים אותו למיטה שלו הוא מתעורר ומתחיל סיפור ההרדמה מחדש.
[*] במשך היום גם מאוד מאוד קשה להרדים אותו גם כשהוא כבר גמור מעייפות והראש נופל לו.אני שוכבת איתו במיטה, מנסה להרדים על הציצי והוא מתחיל להתגלגל במיטה, לזחול, לטפס ולשפשף עיניים מעייפות.פשוט לא מצליח להירגע ולנוח.לפעמים כדי לישון חצי שעה לוקח לו שעתיים של ציצי/ גילגולים וכו'.
[*] הסדר יום שלנו היום נראה כך:בסביבות 06:30 הוא מתעורר ויונק, אחרי שעה בערך שוב עייף. נרדם בהנקה או בניענוע על הידיים של אבא - יכול לקחת גם שעה.אחרי כ-40 בד"כ הוא קם ושוב ער לשעה ומתחיל להיות עייף- כאן אני לא תמיד מצליחה שוב להרדים אותו והוא יכול לסחוב עם העייפות הזאת עד אחה"צ.מרוב עייפות הוא בקושי מסוגל לאכול (התחלנו מוצקים ואין לו כוח לזה-פשוט תמיד עייף מידי או לא רעב- כי כל ניסיונות ההרדמה הם על הציצי).
[*] אם כבר נרדם ביום, זה בד"כ במיטה שלנו על הציצי והוא לא נותן לי לזוז ממנו - ישר מתעורר, כך שאני ממש כבולה אליו גם בזמן עירות וגם בשינה.
[/list]
ניסיתי להרדים על כדור פיזיו- לא הולך, הוא שונא להיות בעגלה, לא נרדם כמעט מחוץ לבית וכבד למנשא.הוא לא לוקח מוצץ.
אשמח לכל רעיון איך עוזרים לתינוק להירדם/ ללמוד להירדם בעצמו.זה פשוט הופך להיות קשה מיום למיום וקשה לי לראות אותו כ"כ עייף וסובל.

פלונית, זה נשמע מאוד קשה ומתיש! (())

רציתי לשאול, כמה זמן זה כבר נמשך?
זה משהו מהתקופה האחרונה?
איך היה בעבר?

[u]לפעמים אני חושבת שחינוך ללא גבולות, בלילה, הוא אולי מתכון ללילות בלי שינה.[/u]
אולי משהו מציק לו?
יש כמה דפים שיכולים לעזור: [po]הנקה כל שעה[/po] למשל. ויש עוד אחד מהימים האחרונים אני רק לא מצליחה לזכור איזה. (אם מישהו זוכר...).