על ידי ט''ו_באב* » 30 יולי 2007, 20:54
נצא אל הכרמים , נלבש לבן, נתנשק בשקיעה , נשיק כוסות יין צונן לבן,תפתיע אותי בממתק ואני אוריד את השמלה.
כאילו שאין ילדים קטנים שלא יודעים מה זה ללכת לשון , אין ערמות של טינופת וכביסה ,אין טלפונים ועבודה לוחצת,אין עיפות ושחיקה .יש רק את שנינו והמיטה רחבה לתת אהבה..
כאילו כל חויות הילדות שלנו הכינו אותנו ליום שכזה ,לחוות את המגע בינינו כפולחן עתיק ומקודש,כברכה .
כאילו מעולם לא נגע בנו משהו באופן שהוא לא מכבד ,כאילו נגעו בנו רק מתוך רכות ועדנה.כאילו שמרו עלינו במגדל גבוה שמסביבו סבך קוצים עד ליום שבו נהיה מוכנים .
כאילו העירו אותנו בנשיקה.ולא שהכל מדברים על איך זה אצל החבר של החברה וסטטיסטיקה בשיכבה .
מה הזיון הזה אומר ?איך אני מרגישה בו?
האם אני מקשיבה לו?
האם אני מקשיבה לעצמי ?
כמה אני נותנת לעצמי רשות לשמוע מהגוף שלי תלונות?
כמה אני מכבדת ?
כמה אני מפחדת מהבדידות ?(ומוכנה לסבול מפטרת וחוסר אורגזמה תמורת האשליה שהנה אני נמצאת בזוגיות טובה ומהנה ואני נראית פשוט כמו בסרט..
כמה אני מוכנה להשתחרר מהדפוסים שלי,(למשל חוסר הריכוז שלי) ולהתמסר באמת לגבר אחד ,להווה ,לבחירה .להיות אישה בוגרת שיודעת שהיא רוצה לבלות בחברת הגבר הזה את חיה עד קץ הקיצים.
וגם כשהכל אומר : צאי , תהני , תרגישי את זה מפעם בגוף שלך , זורם, עדין יש לי זכות לשמור טינה , טינה ישנה ,עלבון ילדותי , זיכרון רע,רצון לבריחה.יש לי זכות , כי אף אחד לא שמר עלי כמו על נסיכה ,לא אהב אותי באמת .
האם גם אז תהיה הנסיך שלי ?
האם אני יכולה להסתכל אחורה לעבר שלי ולדעת שהכל שם ,לזכור את הכל ולהבין ולהיות מסוגלת לא לכעוס, לא לכאוב ,לא להשתוקק לדבר מה שלא היה , להשלים אפילו.אולי ביום כזה אני יכולה להכנס אל בין הסדינים שלנו , לחוש את העור החמים שלך ,לרצות לנשק אותך ולהפתח כלפיך כמו פרח נהדר.
נצא אל הכרמים , נלבש לבן, נתנשק בשקיעה , נשיק כוסות יין צונן לבן,תפתיע אותי בממתק ואני אוריד את השמלה.
כאילו שאין ילדים קטנים שלא יודעים מה זה ללכת לשון , אין ערמות של טינופת וכביסה ,אין טלפונים ועבודה לוחצת,אין עיפות ושחיקה .יש רק את שנינו והמיטה רחבה לתת אהבה..
כאילו כל חויות הילדות שלנו הכינו אותנו ליום שכזה ,לחוות את המגע בינינו כפולחן עתיק ומקודש,כברכה .
כאילו מעולם לא נגע בנו משהו באופן שהוא לא מכבד ,כאילו נגעו בנו רק מתוך רכות ועדנה.כאילו שמרו עלינו במגדל גבוה שמסביבו סבך קוצים עד ליום שבו נהיה מוכנים .
כאילו העירו אותנו בנשיקה.ולא שהכל מדברים על איך זה אצל החבר של החברה וסטטיסטיקה בשיכבה .
מה הזיון הזה אומר ?איך אני מרגישה בו?
האם אני מקשיבה לו?
האם אני מקשיבה לעצמי ?
כמה אני נותנת לעצמי רשות לשמוע מהגוף שלי תלונות?
כמה אני מכבדת ?
כמה אני מפחדת מהבדידות ?(ומוכנה לסבול מפטרת וחוסר אורגזמה תמורת האשליה שהנה אני נמצאת בזוגיות טובה ומהנה ואני נראית פשוט כמו בסרט..
כמה אני מוכנה להשתחרר מהדפוסים שלי,(למשל חוסר הריכוז שלי) ולהתמסר באמת לגבר אחד ,להווה ,לבחירה .להיות אישה בוגרת שיודעת שהיא רוצה לבלות בחברת הגבר הזה את חיה עד קץ הקיצים.
וגם כשהכל אומר : צאי , תהני , תרגישי את זה מפעם בגוף שלך , זורם, עדין יש לי זכות לשמור טינה , טינה ישנה ,עלבון ילדותי , זיכרון רע,רצון לבריחה.יש לי זכות , כי אף אחד לא שמר עלי כמו על נסיכה ,לא אהב אותי באמת .
האם גם אז תהיה הנסיך שלי ?
האם אני יכולה להסתכל אחורה לעבר שלי ולדעת שהכל שם ,לזכור את הכל ולהבין ולהיות מסוגלת לא לכעוס, לא לכאוב ,לא להשתוקק לדבר מה שלא היה , להשלים אפילו.אולי ביום כזה אני יכולה להכנס אל בין הסדינים שלנו , לחוש את העור החמים שלך ,לרצות לנשק אותך ולהפתח כלפיך כמו פרח נהדר.