אני בת 34. את ביתי הגדולה ילדתי עם זירוז בשבוע 38 ואת הקטנה ילדתי עם זירוז בשבוע 40
קיבלתי ב2 הלידות זירוז עם פיטוצין ללא אפידורל ( לצערי אני לא יכולה לקבל אפידורל) ובשתי הלידות השיליה סירבה לצאת והובלתי במהירות לחדר ניתוח בהרדמה מלאה להוצאת השיליה מאחר ואיבדתי המון דם. לאחר הניתוח קיבלתי 2 מנות דם.. סבירות גבוהה שגם בלידה השלישית בעה גם השיליה לא תצא

בלידה השניה שלי עברתי תהליך של הוצאת שאריות השליה בצורה ידנית. התנגדתי לתהליך וביקשתי זמן לתת לשאריות להיפלט מעצמן, אבל בבית חולים הבהילו אותי לחדר ניתוח וכך מצאתי את עצמי אחרי לידה טבעית מקבלת הרדמה של אפידורל ומנותקת מהתינוק שלי ל4 שעות... עד היום אני בטוחה שזה היה מיותק לחלוטין ופשוט נכנעתי ללחצי הצוות הרפואי...

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מה שבטוח שאין זה מחייב שאם בלידה הראשונה היה כך אז גם כך יהא בלידה שנייה (איני אומרת את זה על דעת עצמי כך אמרה לי מילדת מוסמכת)

לי היה לידה טבעית אבל הרגשתי שבבדיקה עשו הורדת מים בניגוד לרצוני ולדעתי בגלל זה השיליה לא התנתקה ואז משכו אותה בכוח והתחיל דימום... בגלל המשיכה לדעתי היא יצאה מפורקת ופחדו שנשארו שאריות אז עשו הליך של הכנסת יד לרחם לוודא שלא נשאר כלום... משהו מזעזע ממש התאכזבתי

שלום רב,אני בת 32 בהריון שלישי שבוע 34 .לידה ראשונה רגילה שיליה לא נפרדה הועברתי לחדר ניתוח לאחר כחצי שעה ללא הרדמה הוציאו לי את השיליה ידנית כאבי תופת.לפני 4 שנים לידה שניה רגילה שוב שיליה לא נפרדה איבדתי כמויות גדולות של דם ורק לאחר 40 דקות הועברתי לחדר ניתוח שוב הוצאת שיליה במשך יותר מ-30 דקות ללא הרדמה הרגשתי כמו חסרת רוח חיים 4 ימים קיבלתי מנות דם ויש לציין שגם לא בוצע אולטרה סאונד לאחר הלידות.לפני שבועיים לאחר שדרשתי מרופאת הנשים שלי לגשת למחלקה להריון בסיכון(ביה"ח אסף הרופא שם ילדתי בפעמים הקודמות)הסככים איתי פרופסור המחלקה שהיה מעיין מחדל בכך שמתינו זמן רב מידי וכן על כן שלא בוצע בהרדמה.אך בכל זאת הוא היה ממליץ שוב על ליה רגילה. מה אתן חושבות שאני צריכה לעשות ?מצד אחד הייתי שמחה לעבור לידה רגילה כדרך הטבע.(דרך אגב אני מטפלת ברפואה משלימה ומאד דוגלת בדרך הטיבעית )אך הראש שלי עובד ללא סוף אני מפחדת כמו שלא פחדתי מהלידות הקודמות כי אני יודעת מה הן ההשפעות של איבוד דם רב כל כך .יש לציין שאני אנמית .יש לי את האפשרות לבחור בניתוח קיסריץמה אתן הייתן עושות ממקומי.והאם אתן חושבות שיש מקום לתבוע את ביה"ח על רשלנות ואי מקצועיות? תודה לכן מראש.

כפי מה שנשמע לי שזה אותו הדבר, מילים נרדפות לאותו המצב
שיליה נעוצה זה מילה לשיליה שלא נפרדת
ושיליה חודרת זה שיליה שנוצרה ממש בתוך השריר של הרחם, כלומר בצלקת מהניתוח הקיסרי או הגרידה ויש עירבוב בין התאים של השיליה ושל הרחם. זה מצב מסוכן מאד מאד מאד כי לשיליה אין דרך לרדת, ואז הגוף ממשיך להזרים את הדם לשיליה והשיליה מדממת. אפשר לדמם כך למוות. עצם היפרדות השיליה ישאיר חור גדול ומדמם, כך שהדרך הקונוונציונאלית היא לכרות את הרחם. (אבל אני עדיין תוהה בקול: האם יש פתרון כמו להשאיר את השיליה ולאפשר לגוף לספוג אותה בתוכו? מה עם הגילוי המדעי האחרון שאפשר לחסום זמנית את עורק הרחם כמו שכתבתי כנ"ל?)

[u](שליה נעוצה, ושליה חודרת).[/u]
מה ההבדל?

תודה, כרמית. :-)
לא [po]שרה לה[/po] אבל לדעתי הלא מקצועית שאין שום מסגרת זמן קסם שעד אז זה 'בטוח' לחכות לפני שמוציאים את השיליה בכוח.

הרבה פעמים הרחם במנוחה מהמאמץ בלידה. כאשר הרחם מתכווצת זה משחרר את השיליה. הרחם יכולה להתכווץ כאשר השליה בפנים, עובדה יש נשים שהשיליה יוצאת מהן בחתיכות במשך כמה שעות או כמה ימים.

קראתי פעם בעיתון מעריב על היריון נדיר שקרה באפריקה. היתה אשה שהיה לה היריון בכבד. העובר התמקם בכבד, והשיליה היתה מחוברת לכבד. לתינוק לא היה אפשרות לצאת בלידה רגילה, כי היה בין הבטן והכבד, ולא ברחם עם מעבר פתוח החוצה. יילדו אותה בקיסרי בשבוע ה38, והיו צריכים להשאיר את השיליה בפנים, כי אם היו מוציאים אותה, האשה היתה מדממת למוות. במשך השבועות אחרי זה, הגוף ספג את השיליה והכל הסתדר.
אז לגבי שיליה נעוצה, מה הפתרון, האם רק ניתוח? יש אפשרות בפלפל אדום חריף להפסיק דימומים, ולהשתמש בילקוט הרועים , וקוהוש כחול (אם זכור לי נכון) שגורם להתכווצויות הרחם. אולי הגוף היה סופג את השיליה בחזרה והכל היה מסתדר?
שמעתי שבמקרים אמיתיים של שיליה נעוצה אין מנוס מניתוח הוצאת הרחם כדי להפסיק את הזיהום. אבל לאחרונה התפתחה טכנולוגיה שבה חוסמים את הווריד הגדול לרחם כדי להפסיק את הדימום. כאשר הדימום מפסיק והפצע מתרפא, פותחים שוב את הווריד. כך מצילים את הרחם בלי להוציא אותה.
ברוב המקרים שהרופאים אומרים שהיתה כאן שליה נעוצה, פתרו באמצעות גרידה, ולפי מושגים רפואיים אין כזה דבר שיליה נעוצה שמוציאים בגרידה, רק ניתוח הוצאת רחם, כך שזה לא היה מקרה אמיתי של שיליה נעוצה אלא היה כאן מדובר בחוסר סבלנות של הרופאים לחכות שהשיליה תצא כמה ימים ולא תוך שעה לפי לוח הזמנים שלהם.
<כותבת את זה מזכרון באיזה כתבה, אקווה שלא טעיתי>
בגלל זה ממש ממש לא כדאי להגזים עם הקיסרי והגרידה. הרבה גרידות היו יכולות להחסך אם היו מחכים להפלה להתרחש ספונטאנית. יש טיפול טבעי למניעת זיהום.

לגבי התרחיש של האשה שהמיילדת בקשה ממנה לקום, לדעתי היה יותר בטוח אם היו מקשיבים לצורך של האשה להשאר ישובה ולא להקים אותה כאשר היא לא מוכנה לכך. אם רוצים לבדוק את כמות הדם, היה יותר פשוט אם היו מרוקנים את האמבטיה. אפשר לכסות את האשה במגבת ולראות מה קורה. שהיא תקום כאשר היא תרגיש שהיא מסוגלת.
רוב המקרים קורים לדעתי בגלל שפועלים בניגוד לאיתותים הפיזיולוגים של היולדת. הרבה יולדות לא מודעות למה שגופן דורש, והן מקשיבות רק למיילדת ללא הקשבה לגופן. בגלל זה כל כך הרבה לידות מסתבכות וחבל.

[po]שרה לה[/po] , גם לי יש שאלה.
מה הסיכוי ששליה על צלקת של קיסרי לא תצא או תגרום בעיות? (אני עוד לא יודעת אם היא על הצלקת. רק שהיא קדמית. מקווה שהיא לא ממש על הצלקת).

[po]שרה לה[/po] תודה על התגובה, יש כמה דברים שעוד לא ברורים לי,
לגבי הישנות, למה זה קורה, נטייה, מבנה, או שזה בעיקר עניין של מיקום? (אןלי עצם הידיעה/ ציפיה?) יש מה לעשות כדי לנסות למנוע?
בקשר ללמה זה קורה הסיבות הפיזיולוגיות ברורות פחות או יותר, מיילדת שדיברתי איתה אמרה שזה יכול לקרות כשליולדת יש בעייה לשחרר את ההריון, מה דעתך? האם יש עוד גורמים נפשיים שיכולים להוות בעיה?

וגם תוכלי להרחיב קצת בקשר לזה [u]כל זה כמובן, אם אין דימום, מפני שיתכן שהיא נפרדה בחלקה[/u]


סליחה על המטח, ושוב תודה

טוב, ברור שעד שהשליה לא יוצאת מהרחם, הוא לא יכול להתכווץ. השאלה היא למה השליה לא נפרדת. [po]שרה ק[/po] תארה מצבים נכונים, אפשר להוסיף לזה גם שלפוחית שתן מלאה, שמפריעה, וחוסר של צירים. ההנקה מומלצת כיוון שהיא גורמת להפרשת האוקסיטוצין, שעושה התכווצויות שעוזרות לשליה להפרד מהרחם. סיבה נוספת יכולה להיות השתרשות של השיליה בתוך שריר הרחם, בדרך כלל בגלל צלקות מגרידות או מניתוחים (שליה נעוצה, ושליה חודרת).
מקובל לחכות עד שעה לפני שמתערבים. במשך השעה אפשר להניק, לרוקן שלפוחית, או להשתמש בטינקטורות או הומאופתיה שמעודדות את הפרדות השליה. כל זה כמובן, אם אין דימום, מפני שיתכן שהיא נפרדה בחלקה.
בקשר להישנות , זה נכון, ולכן כדאי לברר מיקום של שליה. אם בפעם הראשונה היא נתקעה כשהיתה אחורית, ובהריון הזה היא קידמית, כנראה שלא יהיו בעיות.
אני מקווה שלא פיספסתי שאלה. אם כן, תמשיכו לשאול. בשמחה אני עונה.

טרה, אני לא אשת מקצוע, אבל אני חושבת שזה קשור לדימום שלא נפסק עד שהשליה יוצאת. אני זוכרת במעורפל דיבורים על דימום חזק בחדר הלידה, לפני ההחלטה. אני לא זוכרת את ההמוגלובין שלי אחרי, אבל בטוח שהיה נמוך מאוד. [po]שרה לה[/po] היא כתובת טובה יותר לשאלה הזו.

שרה- תתחדשי על העברית {@
לפעמים רוצים שהיולדת תצא מהמים מיד לאחר הלידה, כי במים קשה להעריך את כמות הדימום, ואם הוא תקין או מוגזם. כנראה שזה תלוי בנסיון של המיילדת, ואולי גם היא התחילה לחשוד שמשהו לא תקין, ולכן ביקשה שהיולדת תצא, כדי להעריך נכונה.

עוד משהו: קראתי על אשה שילדה עם מיילדת. הלידה הלכה בקלות. היא ילדה באמבטיה עם המיילדת. אחרי הלידה המיילדת דרשה מהאשה מייד לקום ולצאת מהאמבטיה וללכת למיטה. האשה לא הרגישה שבא לה לקום, רצתה לשבת ולנוח. המיילדת דרשה בכל זאת שתקום כאשר היא קמה, פתאום היא התחילה לדמם דימום כבד שהיא כמעט אבדה את ההכרה.
הגוף שלה שידר שעליה להמשיך לשבת ולנוח, והיא פעלה בניגוד למה שגופה דרש, היא קמה מלא קומתה ויצאה מהאמבטיה. אילו הייתה מחכה אפילו שעה או שעתיים המצב יכל להיות אחרת. אני יצאתי מהאמבטיה כמעט שעתיים אחרי הלידה.

אודם יקרה
לפעמים לוקח זמן מה לשיליה לצאת. אצלי אחרי הלידת בית שלי עברו 50 דקות עד שהשיליה יצאה.
סיבות לעיבוכים ליציאת השיליה:
1 מצב נורמלי לפעמים לוקח יותר זמן
2 זירוז. גרימת לידה לפני שהגוף מוכן, כך השיליה לא תוכנתה לצאת [b]עכשיו[/b]
3 .קשירה מיידית של החבל הטבור. השיליה עדיין מלאת דם שהיה צריך להיות אצל התינוק. כאשר השיליה מלאת דם, לוקח לגוף יותר זמן לשחרר אותה.

שמעתי על מישהי שלקח לה אפילו 5 ימים עד שהשיליה יצאה. היא לקחה הרבה וויטמין C ונחה הרבה, ואז זה יצא בחתיכות חתיכות במשך ימים ללא בעיות.
[url=http://www.unhinderedliving.com/lateplacenta.html]עוד על שיליה שלא יוצאת[/url]
לגבי החשש לזיהום בגלל שליה שלא יוצאת חוץ מזה שזה כמעט לא קורה, אם לוקחים וויטמין C אחד ל4 שעות כל הזמן, ולהמנע מסוכר, לנוח, ולהמנע מאמבטיות זה מוריד את הסיכון לזיהום. תמיד אפשר לטפל בזיהום ממש בהתחלה. מרגישים שמשהו לא בסדר. זה לא עובר בשתיקה. מרגישים כאב, יש קצת חום.. אז עזרה רפואית נדרשת. אבל זה נדיר מאד. אף פעם הרופאים לא נותנים שזה יקרה, כך שהם לא יכולים להגיד באובייקטיביות שזה מסוכן כי לדידם זה אף פעם לא קורה.

לגבי החששות שלך מהדימום. הדרך להוריד סיכונים מהדימום, לשתות במשך ההיריון תה מעלי פטל. לאכול אוכל עשיר בברזל כמו בשר כבש, כבד, משמשים מיובשים ללא גופרית ועוד. לאכול את המאכלים האלו שמומלצים [url=http://www.blueribbonbaby.org]בדייאטת היריון[/url]
לאכול ירקות עליים ירוקים שהם עשירים בכלורופיל, כך שאם תאבדי דם, גופך יוכל לחדשו במהירות.
הדרך להמנע מדימום כבד: לא להתערב במהלך הלידה. לא לזרז לידה. לא לקשור את חבל הטבור מייד אחרי הלידה. לחכות עד שהשיליה תצא. אם עובר הרבה זמן והשיליה לא יצאה, לחתוך רק כאשר החבל כבר ריק מצומק וקר.
כאשר השיליה מחוברת לגוף, מתחת לשיליה יש מערכת צפופה של עורקים שיוצא כמו ענפים. הגוף מספק דם לכל העורקים האלו. כאשר מנתקים את השיליה לפני שהיא מתנתקת, העורקים האלו עדיין פתוחים, והדם ממשיך לזרום החוצה ואז יש דימום כבד. כאשר השיליה מתנתקת העורקים נסגרים אחד אחד, ובמקומות האלו השיליה פשוט נושרת כי הבסיס פשוט מתפורר.
לזירוז התנתקות השיליה - לנסות להניק את התינוק מייד. זה נותן אות למוח שההיריון עבר ואז המוח נותן פקודה אוטומאטית להתפטר מהשיליה שהיא כבר גוף זר ולא דרוש. כאשר מנסים להוציא אותה לפני שהיא נושרת, זה משבש את המנגנון והגוף חושב שהוא עדיין בהיריון וכך הדם ממשיך לזרום. ואז צריכים הנקות אגרסיביות או פיטוצין כדי להגיד לגוף שההיריון עבר ולהפסיק את זרימת הדם, וזה כבר קשה יותר כמו במצב של פצע פתוח.

הייתי מציעה לך לקחת מיילדת אחרת שתכבד את הצורך של גופך בזמן מה עד שהשיליה תצא, בלי לעמוד לך על הראש עם סטופר מתי זה 'אמור' לצאת.

to the best of my knowledge the main concern is postpartum haemorrhage
the blood vessels in the uterus do not close until the placenta is out

מישהו יכול להסביר מה הבעיה עם שליה שמתעכבת ? אני לא מבינה.

עדי, מדוע מיילדות הבית אמרו לך כך, אם בלידה הראשונה חיכו "רק" 20 דקות לפני הניתוח? יש כאן לא מעט עדויות ממקור ראשון על נשים שלקח להן שעה עד שהשליה יצאה. מילדות הבית שדיברת איתן לא העלו את הסברה שאם בבית חולים היו מחכים קצת יותר היא היתה יוצאת לבד ?

לי היתה שליה שלא נפרדה. אחרי בערך 20 דקות בחדר לידה נשלחתי לחדר ניתוח. הרדמה מלאה, הוציאו, נשארו עוד שאריות (טכנאי א/ס אחד אמר שזה נראה דומה לשאריות שליה נעוצה), גרידה אחרי 6 חודשים.
בהריון השני דיברתי עם שתי מיילדות בית. שתיהן אמרו שמצב כזה בלידה ראשונה [b]מעלה את הסיכוי[/b] להישנות בלידה השנייה (ממש לא "רוב הסיכויים"). אחת הציעה שאלד בבי"ח, ואם המצב לא יישנה, בלידה השלישית היא תסכים לילד אותי בבית /-:. השנייה היתה מוכנה לשקול, ובהסתייגות גדולה, לקבל אותי ללידת בית בתנאי שיהיה גם רופא נוכח.
בסופו של דבר ילדתי בבי"ח, לידה רגילה וטובה, והשליה יצאה בלי בעיות.

Mine took 1 hour to come out.
On the unassisted birth list there are many stories of delayed placentas with very few transfers to the hospital. Last week there was a 3 hour 'delay', a few weeks before 5 hours and so on.
The longest I've heard of was 36 hours. This was actually conveyed by a midwife about her client (who herself has a uc but was attending births) No transfer and no further complications..

טושו - לגבי הפינוי לבית חולים, לא ילדתי בארץ, אבל בכל אופן - אחרי שהיה ברור למיילדת שהשיליה לא יוצאת הגיע אמבולנס ונסענו לבית החולים, שם חיכיתי כמה שעות עד שיתפנה מרדים וחדר ניתוח, ואז אפידורל ומהר מאוד השיליה הייתה בחוץ,בזמן שחיכיתי הקטן היה איתי בחדר ואז עם אבא שלו עד שחזרתי.
נשארתי ללילה אחד, הוא ישן עלי (אין כאן תינוקיות) ובבוקר הלכנו הביתה.

מסיפורים ששמעתי נראה לי שניהול נכון של השלב הזה בלידה יכול לעזור - בעיקר חשוב לא להלחיץ עם איומיי בית חולים בטרם עת (עדיין לא ברור לי מתי זה באמת הופך להיות חרום

חצי שעה זה לא הרבה. שעה+ כבר נשמע פחות טוב (במיוחד בבית, כשעוד לוקח זמן להגיע לבי"ח).

המיילדת נתנה לי לשתות תה אנג'ליקה (מממרררררררר) כדי לעודד יציאת השיליה. נדמה לי שהיום היא נותנת תמצית כלשהי.

אם השיליה באמת נעוצה, ולא סתם התעכבה (אולי זה כתוב בתיק בי"ח? כדאי להשיג אותו. אתן זכאיות לכך עפ"י חוק, והם באמת נותנים. אם היה ניתוח בגלל השיליה, אז אולי גם כתובות התוצאות) - אני לא בטוחה שזה עוזר (ויכול להיות שבאמת אין ברירה מלבד הוצאה רפואית, לא יודעת), אבל זה לפחות אם זה "סתם" עיכוב, אז זה עוזר.

אצלי חיכו למעלה מחצי שעה עד שהשיליה תואיל בטובה ותפרד מרחמי. כל הלידה קיבלתי מנות עצומות של פיטוצין, ואני מניחה שכך גם במהלך ההמתנה להפרדות השיליה, ועדיין- לא עשו שום קולות של דחיפות או לחץ. הבנתי שהרבה פעמים זה לוקח יותר זמן.

בלידת בית שלי לקח לשיליה שעה להיפרד, ובאמת המילדת כבר התחילה לעשות סימנים של נסיעה לבית חולים. לקח לתינוקת קצת זמן עד שהיא התחילה לינוק אחרי הלידה, אולי זה קשור ?

גם לי זה קרה בלידה ראשונה. לידה מצויינת טבעית, קלה יחסית, הכל הלך כמו שקיוויתי, ואז השילייה לא יוצאת. אפילו לא ציר אחד.
הנוהל ב"פוריה" - לחכות חצי שעה, לאחר מכן ביקשנו לחכות חצי שעה נוספת והם הסכימו. בזמן הזה הזריקו לי פיטוצין לחבל הטבור, קטטר לריקון שלפוחית השתן, עיסוי פטמות (הוא ממש לא רצה לינוק), איזו שהיא נקודה בכף הרגל, ושום דבר. היא השתרשה ברחם.
בסופו של דבר הרדימו אותי בהרדמה מלאה. הליך של 10 דקות. בדיעבד אני יודעת שזה הליך לא פשוט, ושרופאים די חוששים ממנו. הכרתי אישה שבסופו של דבר הוציאו לה את הרחם.
אז רק להגיד תודה שזה נגמר בשלום, ושאת וילדך בריאים.

אני במחשבות על הריון נוסף ולידת בית, ומתחילה עכשיו לחקור את הנושא.
אז, קודם כל שרון, עודדת אותי מאוד עם הסיפור שלך, הבנתי ממיילדת אחת שאם קורה מקרה כזה בלידה ראשונה, רוב הסיכויים שזה יקרה גם בשניה, כך שסיפורך עודד אותי (לגבי הלידה השניה).

ואודם, אשמח אם תשתפי לגבי הליך הפינוי מהבית, ומה קורה בבית החולים עם היילוד בזמן ההתאוששות שלך. התאשפזת ללילה? הסכימו לאשפז אותו איתך? או שמיד חזרת הביתה?
לי נראה שאחרי הליך כזה אני ארצה להישאר להשגחה ללילה, אבל אין סיכוי שבלי היילוד.
אשמח לשמוע מנסיונך.

אודם,
לא ילדתי בבית, אך גם אצלי השליה לא נפרדה ולאחר לידה נפלאה ללא כל החומרים הרגילים ( אמנם אחרי התעקשות, אך גם בבי"ח אפשר בלי אפידורלים וכאלה)
עשו לי הרדמה כללית כדי להוציאה,
זה נאחס גדול אבל הרופאים די בפאניקה מזה,
אך אל תכנסי כבר עכשיו ללחץ לגבי הבא בתור כל לידה היא אחרת.( גם אם הבא בתור הוא ממש עכשיו)
מה שכן, גם בלידה השניה השליה "התמהמה" והרופאים שקראו את ה"הסטוריה" מהרו להסיק שצריך להרדים שוב- במזל "היא" התעוררה ממש לפני שהם הרדימו אותי ויצאה לבד.

מחכים דקות ספורות בלבד כי זה לא טוב שהשליה תתפרק בגוף.
לא ניתן למנוע זאת זה פשוט קורה.

מקווה שעזר.

בלידה הראשונה (והיחידה) שלי, השליה לא נפרדה,כך שלידת בית של שלוש שעות הסתיימה בבית חולים עם אפידורל ועם המון אכזבה,רציתי לשאול אם יש כאן מישהי עם סיפור דומה, אולי עם לידה נוספת שהסתיימה יותר טוב?
יש מעט חומר ברשת בנושא כך שכל מידע נוסף יועיל, למה זה קורה? איך למנוע ?
כמה זמן אפשר לחכות אחרי הלידה ?

<לא רוצה שוב לנסוע עם תינוק בן שעתיים באמבולנס>