על ידי שרה_ק* » 27 מרץ 2007, 16:05
בחברה שבה הכל פתוח, כולל נישואים פתוחים, התינוק לא יחשב כממזר. לגבי נידוי חברתי, למה שיהיה נידוי? אם היא בגדה בבעלה, והוא מתרגז ורוצה שתפיל ומתנה אהבתו אליה בתנאי שהיא תפיל - למה שלא יתפשר על מסירה לאימוץ? במקרה שהאשה רוצה את התינוק, לאף אחד אין זכות לכפות עליה להפיל או למסור לאימוץ. אם בעלה לא מוכן לוותר על זה שיתגרשו ודי. אם היא נאנסה, זה לא באשמתה ובמילא התינוק 'כשר' גם לדעת ההלכה היהודית כי זה בא מאונס.
לגבי הרס משפחה, אם מנדים אשה רק בגלל שהיא לא הפילה, זה גם דרך לכפות עליה להפיל - לא? אם החברה היתה תומכת ברוצות לשמור על ההריון ומעודדת אימוץ במקום לכפות להפיל (כמו במקרי הנידוי הנ"ל) הרבה הפלות היו נחסכות.
לגבי נזק בלתי הפיך, כבר אמרתי שבמקרים של אונס - בשביל החשש לבריאותה הנפשית של האשה שתפיל בתוך ה40 יום הראשונים להריון לפני שיש לעובר גלי מוח. אם היא חכתה ונזכרה להפיל אחרי זה, סביר להניח שתוכל לחכות עד הלידה.
אני לא מבינה למה שיהיה נידוי אם האשה מחליטה לשמור על ההריון ולמסור לאימוץ?
אני מאמינה בקיומה של הנשמה. לשום דבר אין חיים ללא נשמה. כאשר העובר המתפתח יש בו נשמה הוא מתפתח. אם אין בו נשמה הוא פשוט מת, ואז יש אובדן הריון.
אילו הייתי באה בהנחה כמוך שאין נשמה לעובר, הייתי מאמינה עד הסוף שמותר להפיל גם בחודשים הגבוהים של ההריון, אפילו בחודש תשיעי.
לגבי עובר פגוע, רוב התינוקות המופלים הם לא פגועים אלא בנסיבות כלכליות פתירות! רק מעט מזעיר מהם זה מקרי אונס ועוברים פגועים.
בגלל זה אני מאמינה שבמקרה של עובר פגוע ולא בן קיימא, לא להתאמץ יותר מדי להציל אותו. אם הוא רק חסר גפיים זכותו לחיות כמו כל אדם שאיבד גפיים נגיד בתאונה.
בתוך ה40 יום הראשונים אם הוכיחו מעל כל ספק שזה עובר פגוע, ההיתר מאד בעייתי כי הרבה פעמים יש טעויות באבחון ומדובר בתינוק בריא לכל דבר., אלא אם יצטרכו לעשות בדיקות קשות שנושאות סיכון כמו דיקור מי שפיר וכו'. מי שבחרה לעשות את זה, והוכיחה מעל כל ספק שהוא פגוע, בתוך ה40 יום הראשונים לעיבור מותר לה להפיל וזה לא העסק של אף אחד. אז אבל בכל זאת היו מקרים מצערים שהתברר שהיה מדובר בתינוק בריא.
לגבי תרומת אברים, אם מדובר באדם שכבר מת, אילו הייתי מאמינה ברפואה הקונוונציונאלית הייתי תומכת נלהבת בתרומת אברים. אבל לרוע המזל יש בזה גם פוליטיקה. יש פתרונות אלטרנטיביים יותר טובים מתרומת אברים שידרוש תרופות נוגדות מערכת חיסון לכל החיים, עם כל התופעות לוואי המסוכנות (חוץ ממקרים כגון מום או פציעה קשה שבהם כן צריך תרומות אברים - אפשר לרפא מחלות כמו מחלות לב בדרכים אלטרנטיביות (אפילו שאיניכם מאמינים), במקום לזרוק את הלב ולהחליף את זה בלב אחר)
בחברה שבה הכל פתוח, כולל נישואים פתוחים, התינוק לא יחשב כממזר. לגבי נידוי חברתי, למה שיהיה נידוי? אם היא בגדה בבעלה, והוא מתרגז ורוצה שתפיל ומתנה אהבתו אליה בתנאי שהיא תפיל - למה שלא יתפשר על מסירה לאימוץ? במקרה שהאשה רוצה את התינוק, לאף אחד אין זכות לכפות עליה להפיל או למסור לאימוץ. אם בעלה לא מוכן לוותר על זה שיתגרשו ודי. אם היא נאנסה, זה לא באשמתה ובמילא התינוק 'כשר' גם לדעת ההלכה היהודית כי זה בא מאונס.
לגבי הרס משפחה, אם מנדים אשה רק בגלל שהיא לא הפילה, זה גם דרך לכפות עליה להפיל - לא? אם החברה היתה תומכת ברוצות לשמור על ההריון ומעודדת אימוץ במקום לכפות להפיל (כמו במקרי הנידוי הנ"ל) הרבה הפלות היו נחסכות.
לגבי נזק בלתי הפיך, כבר אמרתי שבמקרים של אונס - בשביל החשש לבריאותה הנפשית של האשה שתפיל בתוך ה40 יום הראשונים להריון לפני שיש לעובר גלי מוח. אם היא חכתה ונזכרה להפיל אחרי זה, סביר להניח שתוכל לחכות עד הלידה.
אני לא מבינה למה שיהיה נידוי אם האשה מחליטה לשמור על ההריון ולמסור לאימוץ?
אני מאמינה בקיומה של הנשמה. לשום דבר אין חיים ללא נשמה. כאשר העובר המתפתח יש בו נשמה הוא מתפתח. אם אין בו נשמה הוא פשוט מת, ואז יש אובדן הריון.
אילו הייתי באה בהנחה כמוך שאין נשמה לעובר, הייתי מאמינה עד הסוף שמותר להפיל גם בחודשים הגבוהים של ההריון, אפילו בחודש תשיעי.
לגבי עובר פגוע, רוב התינוקות המופלים הם לא פגועים אלא בנסיבות כלכליות פתירות! רק מעט מזעיר מהם זה מקרי אונס ועוברים פגועים.
בגלל זה אני מאמינה שבמקרה של עובר פגוע ולא בן קיימא, לא להתאמץ יותר מדי להציל אותו. אם הוא רק חסר גפיים זכותו לחיות כמו כל אדם שאיבד גפיים נגיד בתאונה.
בתוך ה40 יום הראשונים אם הוכיחו מעל כל ספק שזה עובר פגוע, ההיתר מאד בעייתי כי הרבה פעמים יש טעויות באבחון ומדובר בתינוק בריא לכל דבר., אלא אם יצטרכו לעשות בדיקות קשות שנושאות סיכון כמו דיקור מי שפיר וכו'. מי שבחרה לעשות את זה, והוכיחה מעל כל ספק שהוא פגוע, [b]בתוך ה40 יום הראשונים לעיבור[/b] מותר לה להפיל וזה לא העסק של אף אחד. אז אבל בכל זאת היו מקרים מצערים שהתברר שהיה מדובר בתינוק בריא.
לגבי תרומת אברים, אם מדובר באדם שכבר מת, אילו הייתי מאמינה ברפואה הקונוונציונאלית הייתי תומכת נלהבת בתרומת אברים. אבל לרוע המזל יש בזה גם פוליטיקה. יש פתרונות אלטרנטיביים יותר טובים מתרומת אברים שידרוש תרופות נוגדות מערכת חיסון לכל החיים, עם כל התופעות לוואי המסוכנות (חוץ ממקרים כגון מום או פציעה קשה שבהם כן צריך תרומות אברים - אפשר לרפא מחלות כמו מחלות לב בדרכים אלטרנטיביות (אפילו שאיניכם מאמינים), במקום לזרוק את הלב ולהחליף את זה בלב אחר)