אין לי ילדים. אני מכירה את האתר והקהילה כבר כ-4.5 שנים.
הייתי גם במפגשים כלליים ופרטיים, ביקרתי והתארחתי אצל משפחות, ועזרתי בטיפול בילדים אצל משפחות חינוך ביתי.
ככה שנתקלתי בהרבה ילדי חינוך ביתי (או 'באופן') - חלק בהיכרות שטחית וחלק בהיכרות יותר מעמיקה.
לכן אני אכתוב מההתרשמות שלי. שהיא אמנם התרשמות כללית ולא תדבר על כל ילד בנפרד, וכמובן שלא תהיה נכונה לכל ילד וילד, אבל בהחלט יש
התרשמות כללית (קצת בדומה להתרשמות של
אמא של יונת):
כפי שאני ראיתי, באופן יחסי לילדים אחרים -
ראיתי ילדים עם הרבה ביטחון עצמי, ילדים עצמאיים, ילדים חברותיים מאוד, ילדים נבונים מאוד מאו-ד - שגם מאוד מעורים במה שנעשה סביבם, הרבה פחות מריבות משראיתי אצל אחרים, התנהלות יותר שלווה, ילדים ש'מבינים עניין', ילדים שיודעים לכבד אחרים ועוד ועוד.
(שוב, הכול בהכללה. אבל קיים)
אחד הדברים שממש חידדו לי את ההבדל -
כשהגעתי לפני כמה שנים לפארק הירדן, כשעדיין הייתי במרחק מה מהמיקום של הקהילה, ולא הייתי בטוחה היכן זה, אמרתי לעצמי שלא תהיה בעיה למצוא, מכיוון שבטח לא יהיה קשה לפספס המולה של עשרות משפחות עם ילדים.
טעיתי בגדול !!!
איזה המולה ואיזה נעליים?
גם המבוגרים וגם הילדים היו עסוקים בשקט בענייניהם. אפילו ממרחק של מטר היה אפשר לפספס
.
נראה לי שהתקבצות של 3 משפחות 'מיינסטרימיות' הייתה מניבה פי 20 יותר רעש וצווחות-ילדים מעשרות משפחות 'באופניות'.
ראיתי גם ילדים בכל מיני גילאים שיושבים עם אמא במעגל של המבוגרים, ויכולים לשבת ככה בשקט ובסבלנות במשך כל זמן המעגל (בלי ה'קוצים בתחת' שרואים אצל הרבה ילדים).
בנוסף, טיפלתי בתאומות בנות שנתיים, שלשמחתי עדיין לא הספיקו לטעום הרבה טעמו של חינוך 'רגיל' (היו קצת בגן והוציאו אותן). שתי ילדות ממש 'מדיטטיביות'. שיכולות להעסיק את עצמן שעות באיזה פריט לכאורה חסר משמעות, או למשל רק לצייר במשך שעות ארוכות, להמציא לעצמן רעיונות ומשחקים - ביצירתיות ממש בלתי נדלית, וכמעט אף פעם לא להשתעמם.
ולמרות שהן עדיין קטנות - נראה לי שזה בסיס טוב שקיים אצלן ועדיין לא התקלקל, ויכול להימשך כך אם לא יקלקלו אותו.
ואת הניגוד החזק לזה ראיתי באחיינית שלי בת ה-10 שבאה איתי יום אחד להיות איתן.
אחיינית שלי כמעט הטריפה אותי עם הקופצנות שלה, כל רגע ניסתה להציע להן משחק אחר (אמרתי כבר שהן יכולות לשחק שעות באותו משחק), אם הן היו חצי דקה על הסוס נדנדה - מיד היא מנסה לפתות אותן לעבור למשהו אחר 'מה, את כבר המון זמן על הסוס !'. כשהקטנטונת מציירת לעצמה ונהנית, אחיינית שלי פתאום מתאוננת 'אוי, את כל הזמן מציירת באותו צבע' (לקטנה אין ממש ת'התנגדויות שלי, אז היא פשוט לקחה צבע אחר. התפעלתי איך היא הבינה מה אחיינית שלי ציפתה ממנה לעשות...)
אחיינית שלי, בניסיון לשעשע אותן, גם לקחה איזו בובה, והתחילה 'לדבב' אותה בקול מעצבן עם צחקוק סופר מעצבן כזה ששומעים בערוצים לילדים קטנטנים, והתאומות הסתכלו עליה בהלם בלי ממש להבין מה זה הדבר הזה שנפל עליהן.
ומה שהכי הטריף אותי, לא יודעת כמה פעמים היא שאלה אותן: '
מה, לא משעמם לכן?'
האמת, אחיינית שלי ילדה מקסימה. אני שיפוטית בעיקר לא כלפיה אלא כלפי התרבות שממנה היא שואבת.
היא פשוט שטופה-שטופה-שטופה בשטויות של התרבות העכשווית, ורגילה לגירוי יתר, ולא מסוגלת בלעדיו. ככה שאין לה שום מושג מה זה להתנהל בשקט ובעצלתיים, מה זה להתרכז בדבר אחד הרבה זמן, וכו'.
ממש הרגשתי איך כל ההתנהלות הזאת מכניסה מין בזזזז
נוירוטי כזה, שממש לא רציתי שיהיה מנת חלקן של הילדות.
הקטנות אמנם לא לקחו את זה קשה, הן מסתגלות לדברים חדשים, אני בעיקר זאת שסבלתי
.
אבל ברור שהתנהלות כזאת באופן תמידי הייתה הופכת גם אותן לכאלה.
אין לי ילדים. אני מכירה את האתר והקהילה כבר כ-4.5 שנים.
הייתי גם במפגשים כלליים ופרטיים, ביקרתי והתארחתי אצל משפחות, ועזרתי בטיפול בילדים אצל משפחות חינוך ביתי.
ככה שנתקלתי בהרבה ילדי חינוך ביתי (או 'באופן') - חלק בהיכרות שטחית וחלק בהיכרות יותר מעמיקה.
לכן אני אכתוב מההתרשמות שלי. שהיא אמנם התרשמות כללית ולא תדבר על כל ילד בנפרד, וכמובן שלא תהיה נכונה לכל ילד וילד, אבל בהחלט יש [b]התרשמות כללית[/b] (קצת בדומה להתרשמות של [po]אמא של יונת[/po]):
כפי שאני ראיתי, באופן יחסי לילדים אחרים -
ראיתי ילדים עם הרבה ביטחון עצמי, ילדים עצמאיים, ילדים חברותיים מאוד, ילדים נבונים מאוד מאו-ד - שגם מאוד מעורים במה שנעשה סביבם, הרבה פחות מריבות משראיתי אצל אחרים, התנהלות יותר שלווה, ילדים ש'מבינים עניין', ילדים שיודעים לכבד אחרים ועוד ועוד.
(שוב, הכול בהכללה. אבל קיים)
אחד הדברים שממש חידדו לי את ההבדל -
כשהגעתי לפני כמה שנים לפארק הירדן, כשעדיין הייתי במרחק מה מהמיקום של הקהילה, ולא הייתי בטוחה היכן זה, אמרתי לעצמי שלא תהיה בעיה למצוא, מכיוון שבטח לא יהיה קשה לפספס המולה של עשרות משפחות עם ילדים.
טעיתי בגדול !!!
איזה המולה ואיזה נעליים?
גם המבוגרים וגם הילדים היו עסוקים בשקט בענייניהם. אפילו ממרחק של מטר היה אפשר לפספס :-).
נראה לי שהתקבצות של 3 משפחות 'מיינסטרימיות' הייתה מניבה פי 20 יותר רעש וצווחות-ילדים מעשרות משפחות 'באופניות'. :-P
ראיתי גם ילדים בכל מיני גילאים שיושבים עם אמא במעגל של המבוגרים, ויכולים לשבת ככה בשקט ובסבלנות במשך כל זמן המעגל (בלי ה'קוצים בתחת' שרואים אצל הרבה ילדים).
בנוסף, טיפלתי בתאומות בנות שנתיים, שלשמחתי עדיין לא הספיקו לטעום הרבה טעמו של חינוך 'רגיל' (היו קצת בגן והוציאו אותן). שתי ילדות ממש 'מדיטטיביות'. שיכולות להעסיק את עצמן שעות באיזה פריט לכאורה חסר משמעות, או למשל רק לצייר במשך שעות ארוכות, להמציא לעצמן רעיונות ומשחקים - ביצירתיות ממש בלתי נדלית, וכמעט אף פעם לא להשתעמם.
ולמרות שהן עדיין קטנות - נראה לי שזה בסיס טוב שקיים אצלן ועדיין לא התקלקל, ויכול להימשך כך אם לא יקלקלו אותו.
ואת הניגוד החזק לזה ראיתי באחיינית שלי בת ה-10 שבאה איתי יום אחד להיות איתן.
אחיינית שלי כמעט הטריפה אותי עם הקופצנות שלה, כל רגע ניסתה להציע להן משחק אחר (אמרתי כבר שהן יכולות לשחק שעות באותו משחק), אם הן היו חצי דקה על הסוס נדנדה - מיד היא מנסה לפתות אותן לעבור למשהו אחר 'מה, את כבר המון זמן על הסוס !'. כשהקטנטונת מציירת לעצמה ונהנית, אחיינית שלי פתאום מתאוננת 'אוי, את כל הזמן מציירת באותו צבע' (לקטנה אין ממש ת'התנגדויות שלי, אז היא פשוט לקחה צבע אחר. התפעלתי איך היא הבינה מה אחיינית שלי ציפתה ממנה לעשות...)
אחיינית שלי, בניסיון לשעשע אותן, גם לקחה איזו בובה, והתחילה 'לדבב' אותה בקול מעצבן עם צחקוק סופר מעצבן כזה ששומעים בערוצים לילדים קטנטנים, והתאומות הסתכלו עליה בהלם בלי ממש להבין מה זה הדבר הזה שנפל עליהן.
ומה שהכי הטריף אותי, לא יודעת כמה פעמים היא שאלה אותן: '[b]מה, לא משעמם לכן[/b]?'
האמת, אחיינית שלי ילדה מקסימה. אני שיפוטית בעיקר לא כלפיה אלא כלפי התרבות שממנה היא שואבת.
היא פשוט שטופה-שטופה-שטופה בשטויות של התרבות העכשווית, ורגילה לגירוי יתר, ולא מסוגלת בלעדיו. ככה שאין לה שום מושג מה זה להתנהל בשקט ובעצלתיים, מה זה להתרכז בדבר אחד הרבה זמן, וכו'.
ממש הרגשתי איך כל ההתנהלות הזאת מכניסה מין בזזזז [b]נוירוטי[/b] כזה, שממש לא רציתי שיהיה מנת חלקן של הילדות.
הקטנות אמנם לא לקחו את זה קשה, הן מסתגלות לדברים חדשים, אני בעיקר זאת שסבלתי :-P.
אבל ברור שהתנהלות כזאת באופן תמידי הייתה הופכת גם אותן לכאלה.