תודה אמא נמרה, מעניין מאוד.

לפלונית שלום,
התשובה בתוך דברייך. את מתרגלת כבר כמה שנים ועדיין בורח לך בעיטוש ובשיעול. אחרי תרגול של כמה שבועות לא אמור לברוח לך יותר בכלל. כנראה שהתרגול שאת עושה לא אפקטיבי. לפעמים צריך יותר לשחרר מלכווץ, והמשקולות באופן ספציפי מעודדות יותר כיווץ מאשר שחרור.
אני ממליצה מאד ללכת לפגישה אצל פיזיותרפיסטית של רצפת אגן או למטפלת בשיטת פאולה (אני מטפלת בשיטת פאולה). אם תגידי לי אזור בארץ אוכל להמליץ לך על נשות מקצוע אם אני מכירה באזורך.
מוצר לדעתי שעוזר לתרגל באופן אפקטיבי (כי יש בו דגש גם על שחרור ולא רק על כיווץ) הוא מכשיר ביופידבק של פריפיט (אין לי מניות בחברה):
https://www.youtube.com/watch?v=3hkTXCmEJ9Y

תודה אמא נמרה. אני מתרגלת כבר כמה שנים או יותר נכון מנסה לתרגל כמה שנים (אמא ל3, והתחיל "לברוח לי" שתן באפצ'י כבר אחרי הלידה הראשונה, והמצב החמיר עם כל לידה. כרגע עדיין רק באפצ'י ובשיעול) ותקוותי היא שהמשקולות ידרבנו אותי להמשיך לתרגל ברצינות. האם ידוע לך או לכן במה יכולות המשקולות להזיק?
תודה רבה מכל הלב

יוליקו, שוב תודה.
המאמר היה מאוד רלבנטי לי.
לא מצאתי בו אמנם תשובה לשאלה שלי.
אבל הוא היה מאוד רלבנטי לי מזוויות אחרות להבין באופן רחב יותר מה זה רצפת אגן.

מכירה בהחלט. המשקולות מומלצות אם פיזיותרפיסטית של רצפת האגן המליצה לך ונתנה הנחיות ספציפיות עבורך לגבי השימוש בהן. סתם ככה לקנות ולתרגל אתן יכול לעזור, יכול לא לעשות כלום ובהחלט יכול להזיק.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום לכולן!
האם מישהי שמעה על משקוליות לחיזוק רצפת אגן? מה דעתכן? האם זה יתמוך בתרגילים לחיזוק רצפת האגן או יחבל וינוון?
תודה על כל הפתיחות והעצות

אני אישית קוראת גם בצרפתית, ברמה די סבירה.
בספר יש הרבה צילומים שמדגימים יפה מה לעשות, ולצידם צילומים שמראים שגיאות נפוצות בביצוע. על השגיאות מצוייר איקס. למשל תנועה שבה חלק גוף זז, ותוך כדי התנועה הצואר אמור להתארך (סנטר מוכנס) והבטן אמורה להכנס. יש צילום כזה, ולידו צילום של המבצעת עם סנטר יוצא ובטן מתנפחת. אפשר להבין הרבה מהתמונות.
יש גם הרבה הסברים מילוליים, אבל הספר חשוב כי הוא מציע קשת רחבה של תרגילים, גם עם אביזרים, שלא חשבנו עליהם קודם בהקשר של חיזוק חגורת גב-בטן, כולל תרגילי הארכת גו, תרגיליים שקשורים לאגן, לרגליים, לידיים, קצת תרגילי זוגות. יש תרגילים לנשים הרות.
אני אוהבת מאוד שאחת המצולמות היא כנראה לא צעירה, ואחרי הריונות (הצילומים רובם בחזיה ותחתונים, בשביל לראות מה התרגיל עושה לגוף). הצילומים יפים, ברורים ולא סקסיים.
אין לי שום אינטרס סמוי בהמלצה- קניתי ואני נהנית ממנו, וגם המלצתי לחברים. זהו .

יוליקו, את קוראת צרפתית, או שאפשר להבין גם בלי לקרוא?

תודה יוליקו!
נראה מעניין ברפרוף. חומר קריאה. תודה!!

[po]לב שומע[/po],
תודה על השאלה.

מצאתי את המאמר המעולה הזה של יהודית שריג ז"ל (פיסיותרפיסטית, מרפאת רצפת האגן, המכון הגסטרואנטרולוגי, מרכז רפואי שיבא) בשם:
רצפת האגן ויחסי הגומלין שלה עם סביבתה (חפשו בגוגל).
היא מסבירה ומפרטת באופן מצויין לדעתי, ועונה יפה על השאלה שלך (אם כי חלקית בנושא תרגילים).
בסוף הדף, מתחת למאמר אחר, יש אפשרות לקבל מדריך לתרגילים בחינם דרך הרשת. הזמנתי לי, אבל לא קיבלתי עדיין, ולכן אין לי דעה על התוכן.
אני לא מצליחה להכניס פה קישור. מי שתצליח- תבורך.

תרגילים מעולים לחיזוק שרירי גב-בטן אגן אפשר למצוא בספר הזה, שכתוב בצרפתית, אבל מלא בתמונות מאוד ברורות. הוא מעולה ואני ממליצה בחום לקנות אותו, והוא מתאים מרמה אפס עד רמה של אלופים:
Abdominaux, arrêtez le massacre ! : Méthode Abdologie de Gasquet Broché – 22 avril 2009
תרגום שמו: שרירי בטן, הפסיקו את הטבח! (המשמעות היא שהתרגול השכיח מזיק מאוד).
רמז- תרגול נכון משלב שרירי רצפת אגן, חגורת גב-בטן וסרעפת (עבודה נכונה של נשימה).
כבר אמרתי שאני ממליצה?;-)

נושא סופר מענין.

האם מישהי נתקלה בגישה של איסוף רצפת אגן שמתחיל מהפירנאום כלפי מעלה?
נתקלתי בזה לפני יומיים בדיוק,
זה עשה לי נפלאות,
הייתי די בהלם מחוסר ההיכרות - מעודי לא שמעתי על הרעיון. אני מכירה איסוף מהנרתיק כלפי מעלה.
ואם מישהי שמעה או מכירה - אז ממש אשמח להכיר גם יותר לעומק (-:

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

ראו גם מידע בדף:
מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן

מה דעתכן על עבודה עם משקולות משהו כמו ביצים סיניות?

האם מישהי רוצה ללכת לכנס בנושא האגן הנשי?
קישור http://gufshalem.ravpage.co.il/harshama
קניתי כרטיס אך אני עם תינוקת קטנטנה ולא מתאים כרגע ליסוע איתה...
הכנס נשמע מרתק והכרטיס אליו כולל את כל ההרצאות,ארוחות וחנייה :)
מחירו 290 שקלים,אני ב[email protected]
אם מישהי מעוניינת אני

שלום לפורום ! זהו בהחלט עניין חשוב גם לגברים !

אשמח לקבל המלצות לפיזיוטרפיסטית ממש טובה באיזור חיפה/עפולה/עמק יזרעאל, לשיקום רצפת אגן ושרירי בטן רפויים לאחר לידה (שלישית).
אני מתכוונת לחזור ליוגה אך קראתי באתר של רצפת האגן ונראה שגם לפיזיוטרפיסטיות שמתמחות בנושא יש מה להציע..

תודה @{

[po]שיטת פאולה[/po]

פאולה.

אוווווףףףףףףףף...
אני לא יודעת איפה להתחיל... רק יודעת שהזנחתי את הנושא של רצפת האגן ואני מתה מפחד!!!
שתי לידות. שנה וחצי בינהן. לידה ראשונה א-ר-ו-כ-ה שבמהלכה היה לי קרע קטן שהמילדת החליטה לא לתפור, רק שהחתך התאחה לא משהו ( כלומר לא נסגר).
כשבאתי לבדיקה השיגרתית כמה שבועות אחרי הלידה הרופאה אמרה לי שאם זה מציק לי אז אני יכולה לתקן את זה בלידה הבאה P-: היא הסבירה לי שבזמן הלידה יש הרבה כלי דם ואז יוכלו לבצע את התיקון בקלות. לא להיט (למי יש כח לעשות ניתוח קוסמטי בזמן לידה?).
לידה שניה. הפעם קצרה אבל התינוק נדחף החוצה במהירות. המילדת לא עשתה לי את התיקון לקרע בזמן הלידה.
כשהתיעצתי עם רופאת המשפחה, כשנה אחרי, היא אמרה שאם היא היתה "בנעליים שלי" היא היתה מתקנת בניתוח. היא נתנה לי הפניה למומחית. קודם בדקה אותי אחות מיילדת שאמרה שאם אני לא משקרת ואומרת שאני בכאבים אז המומחית לא תסכים לנתח. המומחית הסתכלה שאלה אם כואב לי? לא הייתי מסוגלת לשקר ואז היא התחילה לצעוק עלי שאין לי כלום ושאני מבזבזת לה את הזמן ושהניתוח יכול לסכן אותי...
אחרי הלידה השניה מצאתי את עצמי מרימה שני קטנטנים (והאמת שמנמנים(-:). גרנו בקומה שלישית עם גרם מדרגות מאד תלול. כל הזמן הרמתי וכשלא הרמתי סחבתי סלים...
כבר כמה זמן אני סגורה על זה שיש לי שם בעיות. לפעמים כשאני רצה אני מרגישה שיש אברים פנימיים משוחררים.
[list]
[*] אמא'לה" מתה מפחד
[/list]
קובעת מיד תור לרופאה מומחית.
האם מה שיש להן להציע זה רק תרגילים?

את בהחלט יכולה ללכת מעט עם התינוק/ת במנשא או על הידיים אבל לא לעשות כל מיני עבודות בית או ללכת רחוק מדי ולאורך זמן רב.
צעידה קלה, בתוך הבית או קצת בחוץ (לנשום אויר נקי בשעות הבוקר המוקדמות או הערב) חשובה מאוד.
אח"כ לחזור לשכב.
בתום ששת השבועות כדאי ללכת להבדק אצל פיזיוטרפיסטית של רצפת האגן.
שיעבור בקלות ובבריאות @}

אני שבוע אחרי לידה קשה שנגמר בווקום. אני מנשה לשכב כמה שיותר אבל מה עם מנשא מי הזה שבוע אפשר לטיל קצט בבית עם המנשא בלי לעשות בעיות לרצפת האגם שלי?

נשים יקרות אני מחפשת המלצה על מטפלת בירושלים,
או בסביבה... או אפילו אסע קצת אם ממש כדאי
רוצה לאבחן את מצב רצפת האגן שלי ולדעת איך לעבוד עם הבטן ששריריה נפרדו לאחר הלידה...
האם יש מטפלות מומלצות דרך הכללית?

מישהו שמע על לולו גולד? (עובדת בקופ"ח כללית) בחיפה.

מחפשת המלצה טובה על פיזיותרפיסיטית של רצפת האגן בעמק יזרעאל/טבעון והסביבה..
מישהי טובה שהייתן אצלה ועזרה לכן..

תודב לכל הכותבות ול [po]אום שלום[/po] על ההשקעה הניכרת בדף הזה ולבמביק על ההשקעה העצומה בדף ההוא על רצפת האגן. ראיתי ששאלו גם שם אך לא מצאתי תשובה ולכן מעלה את זה גם כאן - האם תרגול של פלדנקרייז יכול לעזור ולסייע (אני דווקא מנפגעות הפילאטיס...) לחיזוק רצפת האגן ?

[u]ולעניין בקרת השתנה, אני רק כדי להגיד שיש גם את הבעיה ההפוכה, אצל הרבה נשים אחרי לידה שמתרוקנות פעמיים ביום איזה ליטר וחצי tongue (טוב לא יודעת כמה, אבל מ-לא.) מרוב שהגוף נדחה מחמת ילדים. אז גם זה רע. ולאלה מומלצת הליכה תכופה יזומה לשירותים. פעם בשעתיים שלוש מקסימום.[/u]

נכון מאוד! שכחתי, גם הפיזיותרפיסטית שלי אמרה לי שיש אנשים עם הבעיה ההפוכה, שמתאפקים יותר מדי.

אני גיליתי שכלל האצבע של "פיפי כל שלוש שעות" (עם, כמובן, יוצאים מן הכלל פה ושם) מאוד פישט לי את החיים והחישובים.

[u]יש איזו אמונה שתנוחות כריעה מזיקות או מחריפות בעיות בקרקעית האגן, בעוד שאם הדגשים הם נכונים, אז הן לא.[/u]
אני עצמי חוויתי דבר דומה. התחלתי להכריע ששה חודשים אחרי הלידה, וזה גרם לי להרגיש רע שם למטה. לא לעניין. אז הפסקתי לזמן מה, חיכיתי קצת, ואז התחלתי שוב, ואז זה כבר היה בסדר.
כשאני מנסה לנתח מה ההבדל בין אז לעכשיו אני לא לגמרי בטוחה. אבל נראה לי שהתמיכה עם היד תוך כדי והכיווץ ואיסוף השרירים שלאחרי היו עושים לי את ההבדל.

[po]תמרוש רוש[/po] תודה על הפירוט, אלה דברים מאוד חשובים.
[u]אם כריעה בלתי אפשרית - השתמשו בשרפרף[/u] כאן חשוב בעיני להדגיש שכדאי להעביר קצת משקל לרגליים במידה ומשתמשים בשרפרף אחרת יש לחץ לא נכון על רצפת האגן ובעיקר על פי הטבעת. אצלי באופן אישי נגרם לדעתי נזק מכמה חודשים של שימוש בשרפרף שמדמה כריעה רק מבחינת קירוב הברכיים אבל לא מבחינת הרפיית רצפת האגן.

[u]זה דגש חשוב באופן כללי. גם כדי לשמור על יציבה של ילדים, ללמד אותם איפה עצמות המושב ואיפה עצם הזנב ולהנחות אותם לשבת על עצמות על המושב ולא על עצם הזנב.[/u] חשוב מאוד!! הכסאות די מקלקלים את זה, בעיקר אם אומרים לילד לא לשבת בקצה הכסא (מה שאני זוכרת מהגן נגיד) אלא לקחת את הישבן אחורה, דווקא הישיבה בקצה מאפשרת יותר בקלות לשבת על עצמות הישיבה ולא על עצם הזנב.

[u]באמת תהיתי מה אפשר לייעץ לנשים שבאמת לא מסוגלות להחזיק יותר[/u]
ושוב, בעניין השתנה תכופה, זה הרבה בראש, בעיקר אצל בנות שתמיד אמרו לנו לא להתאפק ושיש לנו שלפוחית קטנה. הרבה פעמים מספיק שמישהו "מקצועי" אומר להן שזה בסדר להתאפק וכבר יש סוויצ' בראש ושינוי בגוף בעקבותיו.

אני אמרתי לחברה צעירה שמעולם לא היתה בהריון ולא ילדה עד כה שזה לא תקין לקום להשתין בלילה שלוש פעמים (גם לא פעם אחת אגב אם את לא בהריון או סובלת מבעיה כלשהי), מרגע שאמרתי לה את זה היא מספרת שהיא קמה הרבה פחות.
להריוניות שאני מלמדת אני עושה שיחה כל פעם שמתחילה טיילת לשירותים באמצע שיעור ומסבירה להן שהשלפוחית שלהן יכולה בדרך כלל לשאת את ההתמלאות שלה במשך שעה וחצי שאורך שיעור ושחשוב להתאמן על זה.

[u]גיליתי, שהשלפוחית מאותתת "יש פה משהו" בערך כשהיא שליש מלאה. אם אני לא מתייחסת לזה, התחושה נעלמת, ומופיעה שוב כשהיא 2/3 מלאה או מלאה. ואז זה הזמן ללכת.[/u] נכון מאוד!!

עוד קצת על כסאות:

כסאות, מבחינת רצפת האגן, הם אם כל רע, כי הם מרגילים את הגוף להשען על הכסא ולהפסיק להחזיק את עצמו בעצמו.
והכוונה גם לכסאות בלי משענת!! המושב הוא שמנוון את רצפת האגן. כמובן, המשענת מוסיפה נופך משלה ומנוונת גם את הגב.
אז מה עושים?
הפתרון הרדיקלי: להעיף את הכסאות מהבית ולעבור לכריעה או ישיבה יפנית ליד שולחנות נמוכים.
כן, גם ישיבה יפנית (על השוקיים שמקופלות מתחת לירכיים) היא יותר טובה מישיבה על הישבן, כי היא יותר אקטיבית ומעודדת יותר שינויי תנוחה.
ימות המשיח. אצלי ואצל אנשים רבים שאני מכירה. לא ישים כרגע. הלאה.

הפתרונות הזמינים:
[list]
[*] להמשיך לעבוד ליד מחשב / שולחן על כסא משרדי, אבל בתנוחות כריעה וישיבה יפנית על הכסא. להחליף תנוחות בתדירות גבוהה זה מצוין. אני עשיתי את זה יום שלם, עברתי מישיבה רגילה לכריעה (נתמכת במשענת בגב, בסדר) ולישיבה על השוקיים, ובסוף היום הרגשתי הרבה פחות רפויה ופלוחצית מהרגיל! כאילו לא ישבתי יום שלם ליד מחשב, וכאילו זזתי הרבה יותר.
[*] להרשות לעצמנו לאכול יותר פעמים בישיבה על הרצפה ליד שולחן הסלון, במקום במטבח (בבית שלנו זה עובד טוב, והשולחן סלון בדיוק בגובה המתאים)
[*] לכרוע ולהישען על כסא במטבח, באוטובוס (כדאי לקחת פיסת עתון לשים מתחת לנעליים, למען הנימוס והסדר הטוב) ובכל מקום שמזדמן.
[*] אחרי שמתרגלים לכל זה ורואים כי טוב - אפשר להעיף את הכסאות :-). ולהשאיר כמה רק לאורחים.
[/list]

[b]לגננות ואמהות בגיל הרך:[/b]
להוציא את הכסאות של הילדים מהגן! הם מסתדרים מצוין בלעדיהם!!! לתת להם לאכול בכריעה או ישיבה על רצפה מרופדת ליד שולחנות נמוכים. לתת להם לשחק בכל תנוחה אחרת. כמובן שאפשר להשאיר כסאות לגננות. הן כבר איחרו את המועד, בסדר. שישבו על כסאות. אבל למה לקלקל בכוונה את הדור הצעיר?

בבית: להימנע מלקנות כסאות כאלה מלכתחילה. לעודד את הפעוטות לאכול ליד השולחן על הכסאות של הגדולים, בלי הגבהה, בישיבה או בעמידה על הברכיים. לתת להם לכרוע/לעמוד/לשבת על הרצפה ליד שולחנות נמוכים במיוחד.
תזכורת: [b]ילדים שחיים בסביבה עם כסאות, כורעים בקלות כפעוטות, אבל כבר בגיל 8 הם מתקשים בכריעה = מראים התנוונות של יכולת יציבה בסיסית! וזה בעיקר בגלל נוכחות הכסאות.[/b]

אה, ולעניין בקרת השתנה, אני רק כדי להגיד שיש גם את הבעיה ההפוכה, אצל הרבה נשים אחרי לידה שמתרוקנות פעמיים ביום איזה ליטר וחצי :-P (טוב לא יודעת כמה, אבל [b]מ-לא[/b].) מרוב שהגוף נדחה מחמת ילדים. אז גם זה רע. ולאלה מומלצת הליכה תכופה יזומה לשירותים. פעם בשעתיים שלוש מקסימום.
זהו. סייג קטן. להתאפק זה לא ערך בפני עצמו. רק ביחס להשתנה תכופה.

[u]# זנב החוצה! זה הכי חשוב בעצם. שעצם הזנב תבלוט החוצה ולא תתקפל פנימה. תחשבו על בעלי חיים עם זנב (סוסים, למשל) - הם תמיד מרימים את הזנב בשביל לחרבן. "הרמת" עצם הזנב החוצה-אחורה מביאה את שרירי הרצפה לתנוחה הנכונה.[/u]
זה דגש חשוב באופן כללי. גם כדי לשמור על יציבה של ילדים, ללמד אותם איפה עצמות המושב ואיפה עצם הזנב ולהנחות אותם לשבת על עצמות על המושב ולא על עצם הזנב.

[u]או בפיסת בד, אם את [po]ניצן אמ[/po][/u]
הגזמת. אני לא משתמשת בפיסת בד. אצלי פשוט שום דבר לא צונח. :-P
האמת היא שבאמת לא צונח לי. אבל אני ממש לא כזו "בדיסטית" :-) הגיע הזמן להתוודות על שימוש מסיבי במגבונים אצלנו בבית. זה החטא האקולוגי הכי גדול שלנו, ואנחנו לא עושים קולות של להגמל. :-S
אגב, הדגשים שלך סופר חשובים, כי יש איזו אמונה שתנוחות כריעה מזיקות או מחריפות בעיות בקרקעית האגן, בעוד שאם הדגשים הם נכונים, אז הן לא.

אחרי שעשינו אופטימיזציה של ההשתנה, היא פנתה להתעמק באופטימיזציה של היציאות.
למרבה החסד, לא הייתי צריכה לעשות רישום מדויק של [b]זה[/b] :-)
המיקוד היה בתנוחה.

אז ככה:
[list]
[*] [b][po]יציאה בכריעה[/po][/b] - יש על זה דף שלם, למה להכביר מילים. חשוב, חשוב, חשוב.
[*] גם פיפי כדאי לעשות בכריעה ולא בישיבה! (לנשים, בכל אופן)
[/list]

בזמן היציאה, בייחוד אם אי אפשר לכרוע, לשמור על האלמנטים הבאים:
[list]
[*] גב זקוף. לחשוב "למעלה". כשהגב כפוף ומעוגל, או כשרוכנים קדימה, אין אפשרות לשרירי הבטן והרצפה לעבוד נכון.
[*] בטן מתרחבת. הפיזיו שלי רצתה שאני אדגים לה. אמרתי לה שאני מרמה וממלאת את הבטן אויר. היא אמרה לי: אל תדאגי בקשר לזה, פשוט תחשבי " בטן לרוחב" ומה שצריך לקרות יקרה.
[*] זנב החוצה! זה הכי חשוב בעצם. שעצם הזנב תבלוט החוצה ולא תתקפל פנימה. תחשבו על בעלי חיים עם זנב (סוסים, למשל) - הם תמיד מרימים את הזנב בשביל לחרבן. "הרמת" עצם הזנב החוצה-אחורה מביאה את שרירי הרצפה לתנוחה הנכונה.
[*] ברכיים גבוהות מאגן. אם כריעה בלתי אפשרית - השתמשו בשרפרף. אם שרפרף לא קיים - "עמדו" על קצות האצבעות.
[*] כדי להמריץ את התנוחה הנכונה, מאוד עוזר לחבוק את הברכיים עם כפות הידיים ולמשוך אותן טיפה אל הגוף. רק טיפה טיפונת, לא משהו אגרסיבי. נסו ותיווכחו: זה ממש עוזר להביא את הגוף לתנוחה של גב זקוף יותר, יותר מקום לבטן ועצם זנב לאחור.
[*] בזמן החראה: לתמוך את רצפת האגן עם היד. להניח את היד בפתח הפות, ולתמוך. (לגברים: אני מניחה שהתמיכה תתבצע בסביבות בסיס הפין או מתחת לאשכים). להשתמש בנייר טואלט אם צריך (או בפיסת בד, אם את [po]ניצן אמ[/po] :-)). כמובן לא לשים שם את היד אם את משתינה תוך כדי, אין צורך להירטב לחינם. זה מאוד מוריד לחץ מהאיזור. עשיתי את זה פעמיים וזה כבר מרגיש טוב. מזכיר קצת את התיאורים על המיילדות ש"תומכות" את הפרינאום שלא ייקרע בזמן הלידה, לא?
[*] בסוף ההחראה או ההשתנה: לכווץ את שרירי הרצפה, כדי לסמן לה שהיציאה נגמרה, חוזרים למצב "החזק". היא אמרה לי להסתכל על תינוקות בזמן החלפת חיתול - הם עושים את זה באופן אינסטינקטיבי, בייחוד כשמנגבים להם.
[/list]

הפיזיותרפיסטית שלי הסבירה לי, שהשתנה טובה צריכה להכיל בין 250-500 מ"ל.
פחות מ- 250 - פחות מדי.
יותר מ- 500 זה יותר מדי! ולא טוב להתאפק בשלב הזה.
שלפוחית בוגרת בריאה צריכה להתרוקן בין 5-6 פעמים ביום. לא הרבה פחות, ולא הרבה יותר.

כשהגעתי לפיזיו שלי, דבר ראשון היא שלחה אותי לעשות מעקב שתיה ושלפוחית. לרשום את הזמנים ואת הכמויות.
התברר שאני הולכת לשירותים אולי 13 פעמים ביום. והרבה פעמים יוצא לי 150-70 מ"ל. בערבים אפילו פחות.
הנקודה החיובית היתה שפעם ביום, בערך, כן יוצא לי פיפי "בריא", של 300-350 מ"ל. סימן שהשלפוחית יכולה לעמוד במשימה.
עכשיו הייתי צריכה לשנות את ההרגל. כי זה היה בעיקר הרגל ובעיקר בראש.

הטיפים שעזרו לי היו:
[list]
[*] האם אני באמת צריכה ללכת לשירותים? מתי הלכתי בפעם האחרונה? מה שתיתי מאז?
[*] בעבודה: כשאת צריכה לעשות הפסקה - צאי להפסקה. צאי החוצה, תאכלי, תשתי, דברי עם חברות. אל תלכי לשירותים כדי לנוח.
[*] להעסיק את עצמך במשהו אחר ולא לחשוב על פיפי.
[*] כשעולה הצורך אבל מוקדם מדי: לתמוך ברצפת האגן עם היד. לחץ עדין.
[*] להפסיק ללכת לשירותים עם הבן שלי. זה הרגל שטיפחתי איכשהו (לפעמים הוא היה מסכים ללכת רק אם אני עשיתי את זה קודם...) ולא הועיל לרצפתגן שלי בכלל.
[/list]

גיליתי, שהשלפוחית מאותתת "יש פה משהו" בערך כשהיא שליש מלאה. אם אני לא מתייחסת לזה, התחושה נעלמת, ומופיעה שוב כשהיא 2/3 מלאה או מלאה. [b]ואז[/b] זה הזמן ללכת.

אום שלום, תודה על ההערה הזאת:
[u][b]אני מייעצת לנשים שמרגישות שהן צריכות להתרוקן לעיתים תכופות (בין היתר גם בהריון) לדחות קצת את ההליכה להשתין, כל פעם בכמה דקות ואז לאט לאט המצב משתפר[/b][/u]
באמת תהיתי מה אפשר לייעץ לנשים שבאמת לא מסוגלות להחזיק יותר מאשר, נניח, 200 מ"ל. מה שכתבת ממלא את זה בדיוק.

תוך שבועיים כבר הרגשתי הבדל.
ההרגל עדיין קיים, אבל כבר לא כל כך אוטומטי.
ופתאום יש לי חופש! אני לא צריכה ללכת כל כך הרבה!
זה כיף.

המעניין הוא, שהפיזיו שלי ישר התחילה עם אופטימיזציה של השתנות, לפני שהיא בכלל [b]הסתכלה[/b] בעצמה על שרירי רצפת האגן שלי.

עוד משהו שאהבתי: היא עדיין לא אמרה לי מילה אחת על תרגילים.
המסקנה שלי: אופטימיזציה של הרגלי השתנה אפקטיבית יותר מכל תרגיל, בעיקר מכיוון שהיא משולבת באופן מאוד מוצלח ביומיום ובשגרה שלנו.
לא צריך לעצור במיוחד בשביל זה.
מאוד משתלב עם מה שאני יודעת מהמקצוע שלי: לתת לבנאדם "תרגילים" שישתלבו עם השגרות והעיסוקים הטבעיים שלו, בלי הצורך לעצור ולעשות משהו במיוחד.
וכמובן, האלמנט של נשיאת משקל (השלפוחית) על ידי השרירים. מהווה תרגול מאסיבי יותר מאשר סתם כיווץ "על ריק".

ניצן הזכירה לי שכדאי להבהיר:
יש גם את הבעיה ההפוכה, אצל הרבה נשים אחרי לידה שמתרוקנות פעמיים ביום כמות ענקית מרוב שהגוף נדחה מחמת ילדים. אז גם זה רע. ולאלה מומלצת הליכה תכופה יזומה לשירותים.
להתאפק זה לא ערך בפני עצמו. רק ביחס להשתנה תכופה.

אני גיליתי שכלל האצבע של "פיפי כל שלוש שעות" (עם, כמובן, יוצאים מן הכלל לפה ולשם) מאוד פישט לי את החיים והחישובים.
ואם שעות הערות שלכן הן בערך כמו שלי, אז הוא מתאים גם לרצות וגם למתאפקות.

[u]צריך להניח לשלפוחית להתמלא במידה מסוימת, ורק אז לרוקן אותה.[/u]
[u]מפני שאז שרירי הרצפה לא לומדים ולא מתרגלים נשיאת משקל.[/u]
נכון מאוד, וגם המוח מקבל מסר מוטעה של: השלפוחית מלאה, כשהיא בעצם לא ואז הקשר העצבי בין המוח לשלפוחית משתבש ואנחנו בעצם מתחילות להרגיש את הלחץ של שלפוחית מלאה הרבה לפני שהיא מתמלאה וחוזר חלילה.
אני מייעצת לנשים שמרגישות שהן צריכות להתרוקן לעיתים תכופות (בין היתר גם בהריון) לדחות קצת את ההליכה להשתין, כל פעם בכמה דקות ואז לאט לאט המצב משתפר ותהיה פחות תחושת לחץ.
ובהחלט לא ללכת סתם כי [u]אחר כך נוסעים / נכנסים לשיעור / עסוקים / משהו אחר.[/u]
זה הרבה בראש, אם לא נלחצים מהצורך להשתין לומדים להתאפק בקלות לאורך זמן (לא להגזים כמובן). אני אפילו עכשיו בשבוע 40 להריון יכולה להתאפק די הרבה זמן.

אוי, כמה שאני למדתי.

אז ככה:

[b]פיפי ורצפת האגן[/b]

מאוד אופייני לתרבות שלנו ללמד בנות בייחוד ללכת לשירותים עוד לפני שהן צריכות. כי אחר כך נוסעים / נכנסים לשיעור / עסוקים / משהו אחר.
או ללכת לשירותים עם תחושת המלאות הראשונה.
[b]וזו טעות[/b].
נכון שלא טוב להתאפק יותר מדי. אבל גם להתאפק פחות מדי זה לא טוב.
למה? מפני שאז שרירי הרצפה לא לומדים ולא מתרגלים נשיאת משקל (=את משקל השלפוחית)
צריך להניח לשלפוחית להתמלא במידה מסוימת, ורק אז לרוקן אותה.
ועוד: בשעת ריקון שלפוחית מלאה, השרירים עובדים נכון יותר מאשר כשהם צריכים ללחוץ ולרוקן שלפוחית ריקה מדי.

הפיזיותרפיסטית שלי הסבירה לי, שהשתנה טובה צריכה להכיל בין 250-500 מ"ל.
פחות מזה - פחות מדי.

(אמשיך אחר כך)

הייתי היום אצל פיזיותרפיסטית של רצפת האגן. שנתיים וחצי לאחר הלידה.
למה, למה לא הלכתי אליה עוד הרבה קודם, אני לא יודעת. שוין. עדיף עכשיו מאשר אחרי ההריון הבא.

כמה פנינים שליקטתי ממנה:

[list]
[*] משכב לידה, משכב לידה, משכב לידה. 40 יום של מנוחה מקסימלית (במבוק כבר אמרה :-), אבל זה כזה חשוב שלא מזיק להגיד חמש פעמים)
[/list]

[list]
[*] לבקר פיזיו-ריצפת-אגן, פק"ל אחרי הלידה, ובטווח של ארבעים יום מהלידה. צריך או לא צריך (תמיד צריך). ב- 40 יום הראשונים לאחר לידה יש הפרשה מוגברת של הורמוני גדילה, שמאפשרים החלמה מיטבית - אם מנצלים אותם נכון.
[/list]

[list]
[*] הנקה בשכיבה!!! בישיבה כמעט כל משקל הגוף (מינוס הרגליים, אבל פלוס התינוק) יושב על רצפת האגן ומעמיס עליה. הנקה בשכיבה היא MUST, וצריך ללמד וללמוד אותה כמה שיותר מוקדם.
[/list]

עוד פנינה (אני משתדלת לתרגם מאנגלית):
הבעיה שלנו היא שאנחנו מעבירים תפקודי גוף בסיסיים לרהיטים, נותנים להם לעשות בשבילנו את העבודה. אנחנו יושבים יותר מדי, ומחלישים בכך את השרירים שלנו. הבן שלך כורע באופן יפהפה, נכון? עד גיל שמונה כבר תהיה לו בעיה רצינית לעשות את זה - בגלל הכסאות.
(כבר הרבה זמן שאני מתעבת כסאות, מרגישה שהם רעים-רעים, אבל עוד לא מצאתי איש מקצוע שיתמוך בתחושה הזאת. אולי מצאתי אותה סופסוף?)

[u]מה כדאי לעשות במהלך ההריון כדי לחזק את השרירים או אולי משהו אחר כדי למנוע צניחות[/u]
ללכת לפיזיותרפיסטית של רצפת האגן ולשאול אותה בדיוק את זה :-)
היא תראה לך הכי טוב איך ומה.
ואז: ללכת אליה שובפעם אחרי הלידה, כמה שיותר מוקדם.
נראה לי הכי טוב, הכי בטוח, ו... הכי זול.
גרם של מניעה שווה קילוגרם של תרופה.

נו טוב
עכשיו הבנתי
כשמסבירים לי לאט, בסוף אני מבינהD-:
(מאמינה גם שתלוי עם מי ואיך עושים פאולה,אמר האגו,(-:)
טוב שמצאת פתרון בכל אופן .

[u]שינוי פשוט וממוקד כן פטר אותי מהכאבים.[/u]
גם אותי! זה שינוי כל כך מזערי והוא גורם להבדל משמעותי.

[po]עשב השדה[/po], נראה לי שלא הבנת אותי. לא אמרתי ששיטת פאולה מעודדת ללכת עם אגן בצורה כזאת או אחרת. אמרתי שלמרות יתרונותיה הרבים, אצלי היא לא פתרה את כאבי הגב, ולעומת זאת שינוי פשוט וממוקד כן פטר אותי מהכאבים. כתבתי על זה בדף [po]יציבה טבעית[/po].

[u]עדיף ליצר מחדש בגוף את הכוון כלפי מעלה את הצמיחה ששרשיה במרכז רצפת האגן וזרימתה אל השמיים דרך הקדקד,[/u]
כל מילה.

יונת
זוהי שגיאה נפוצה בהבנה של השיטה
אין בשיטה כל הכוונה או עידוד ללכת עם "אגן אסוף קדימה"
או עם סוגר קדמי מכווץ
זוהי טעות
השיטה מטבעה מייצרת איזון, על ידי כווץ [b]שחרור[/b] ,את השחרור רוב האנשים לא שומעים ,ויש ללמדם ,
לרוב אנשים נשענים על העקבים , בזוית חדה החוצה
ומחלישים את המערכת של התגובות הספונטניות בחלק הקדמי של הגוף
מהסוגר הקדמי (שתן) ומעלה
העבודה בשיטה אינה מעודדת שינוי טכני
אלא מעוררת את מערכת התגובות הזו באופן לא מודע ומייצרת איזון ספונטני
וגם לא מדובר על יציבה אידיאלית אחת, אלא בדומה לטכניקת אלכסנדר יש כאן כוון שמוטמע בהדרגה
כל קיבוע נראה לי בעייתי
אלא שמתוך ההתעוררות הקדמית הזו משתנה היציבה מעצמה
ויש קשר בין יציבה שבה האגן החוצה מידי (בצורה מקובעת ) לבין חולשה, צניחות ואישליטה במערכת של רצפת האגן
בכל מקרה במקום לקרוא לזה איסוף (שזה מעשה פעיל ומקבע)
עדיף ליצר מחדש בגוף את הכוון כלפי מעלה את הצמיחה ששרשיה במרכז רצפת האגן וזרימתה אל השמיים דרך הקדקד,

יכול להיות שזה נכון בחלק מהמקרים, אבל לא נראה לי שזה נכון בכולם. למרות שיש לי המון דברים טובים להגיד על [po]שיטת פאולה[/po] וההשפעות ההוליסטיות שלה, מהכאבים בגב נפטרתי במהירות ובקלות באמצעות "תיקון" פשוט בגב (הפסקתי להכניס את האגן). נכון שאחר כך הוספתי על זה שינויים נוספים החל ממנח כף רגל ועד זווית הראש, אבל הכאב עבר ברגע שהפסקתי להכאיב לעצמי בהכנסת האגן.

אוקיי, עכשיו הבנתי את כוונתך.
יש בהחלט בעיה כשמנסים דרך קבע "לישר" את הקשתות של עמוד השדרה, כידוע קשת היא מבנה הרבה יותר יציב.
אני חושבת שכשמתעסקים ביציבה צריך להמעיט בלנסות לאגן את הגב ולהתמקד במנח כפות הרגליים והאופן שבו הגוף צומח מעליהן יחד עם תשומת לב לשרירים המייציבים (רצפת האגן והרחב בטני), אותו דבר בישיבה, לבנות את פלג הגוף העליון מעל עצמות הישיבה ולא מעל עצם הזנב כפי שבאמת הרבה אנשים עושים.
לכן גם אין הרבה תועלת בעיני בשיטות טיפול שמתמקדות ב"תיקון הגב". הכל בגוף קשור ואם אין התייחסות הוליסטית, אם לא בוחנים את השלם קשה ליצור שיוני משמעותי.

מכניסים את האגן -- עושים שפחות יבלוט לאחור. כשאת עומדת זה אומר שמשקל הגוף יותר על אצבעות הרגליים ופחות על העקב (נסי והרגישי), וכשאת יושבת זה אומר שעצם הזנב יותר למטה, אולי אפילו שאת יושבת על הזנב.

[u]כשמכניסים את האגן[/u] מה הכוונה?

[u]התואם בין נשיפה לכווץ קורה מעצמו אם הגוף מאוזן[/u] מסכימה.

תודה לכל מי שכובת בדף החשוב הזה @}

[u]אני לא יכולה לתאר כמה נשים סיפרו לי על כאבי גב תחתון קשים מאוד, עד כדי פריצת דיסק, ובהמשך שיתפו אותי שהן סובלות מסימפטומים רבים שמעידים על חולשה ברצפת האגן, ואני מתכוונת לנשים צעירות, לפני הריונות ולידות.[/u]

לפי אסתר גוקהלה, כשמכניסים את האגן (כמו שכמעט כולנו עושים) זה גורם גם לכאבי גב וגם לעומס על שרירי תחתית האגן.

הי הולכת(-:
@}

[u]אבל את האיסוף ההתחלתי, שניה לפני שאת מרימה ילד/ שקיות מהסופר וכו' רצוי לעשות עם נשיפה ואז לשמור את האיסוף לאורך כל הסחיבה.[/u]
אכן, זה מה שאני עושה וזה מרגיש נכון. תודה על ההרחבה :-)

[u]מנסיוני, התואם בין נשיפה לכווץ קורה מעצמו אם הגוף מאוזן[/u]
מרתק ביותר... תרגלתי גם קצת פאולה בהריון האחרון ובאמת חוויתי משהו מיוחד מאוד @}

אום _שלום
דבריך מעמיקים ומעשירים
שמחה שאת כל כך נפתחת ל [po]שיטת פאולה[/po]
אני מאוהבת בשיטה
וחושבת כמוך
שיש להמנע מדפוס תנועה קפוא
ובעקרון המטרה היא חופש תנועה וגמישות
וכמובן שחרור ממלכודת השכל
והצריך לא צריך
יחד עם זאת
מנסיוני, התואם בין נשיפה לכווץ קורה מעצמו אם הגוף מאוזן

ועוד דבר אגב עניין האיסוף והנשימה הטבעית, בתרגול בהתכוונות אנרגטית נהוג לאסוף ולשמור על האיסוף לאורך זמן תוך כדי נשימה ואף עצירת נשימה אחרי שאיפה, זה בכדי להתמיר את האנרגיה מהאגן מעלה במעלה הצ'אקרות. כך גם למיטב ידיעתי (הבכלל לא מוסמכת) בתרגול טנטרה.

מבחינתי השליחות המרכזית בתחום הזה הוא לאפשר לנשים להתוודע לרצפת האגן שלהן, מקום כל כך חשוב בגוף האשה שרב הנשים לא יודעות שהוא קיים ולא מבינות את הקשר שלו לתפקוד יומיומי פשוט ביותר.
מה שקורה שנשים מגלות שיש "מקום" כזה רק כשהן מתחילות לסבול מבריחת שתן, צניחת רחם, טחורים, קשיים בקיום יחסי מין ועוד מרעין בישין.
ועוד לא דיברנו על הקשר בין חולשה של רצפת האגן לכאבי גב שכל כך הרבה נשים סובלות מהם ולעולם לא רואות את הקשר.
אני לא יכולה לתאר כמה נשים סיפרו לי על כאבי גב תחתון קשים מאוד, עד כדי פריצת דיסק, ובהמשך שיתפו אותי שהן סובלות מסימפטומים רבים שמעידים על חולשה ברצפת האגן, ואני מתכוונת לנשים צעירות, לפני הריונות ולידות.

[u]למשל - כשאני אוספת את רצפת האגן בעודי מרימה וסוחבת משהו כבד, אני מן הסתם גם שואפת וגם נושפת במשך הזמן הזה, בהנחה שמדובר בפעולה של יותר מכמה שניות. והתרגול הוא ללמוד להמשיך ולהחזיק את מה שצריך לאורך כל זמן הפעולה, מבלי להשבר באמצע בגלל חוקי הנשימה...[/u]
אבל את האיסוף ההתחלתי, שניה לפני שאת מרימה ילד/ שקיות מהסופר וכו' רצוי לעשות עם נשיפה ואז לשמור את האיסוף לאורך כל הסחיבה. אלה לא "חוקי נשימה" אלא פשטות פיזיולוגית. בתוך תרגול היוגה מכיוון שאנחנו מתאמים תנועה לנשימה, נתרגל [b]בדרך כלל[/b] איסוף בנשיפה ושחרור בשאיפה.
אני למשל בזכות המודעות לתזמון של האיסוף בפעולות יומיומיות כמו הרמה, דחיפה, ישיבה, קימה, שיעול, עיטוש וכו' לא חווה שום עומס הריוני (בשבוע 30) לא על רצפת האגן ולא על הגב התחתון שלי. ימים יגידו לגבי התועלת של זה בלידה ואחריה. מבטיחה לחזור לספר.

[u]ועם זאת חשוב גם לשים לב שלא יוצרים בגוף הרגל קפוא כזה או אחר, אלא פותחים לו את האופציה לעשות דברים שונים בזמנים שונים על פי הצורך.[/u]
נכון מאוד גם לדעתי.

תודה על תשובתך [po]אום שלום[/po] @}
מסכימה איתך ש [u]בסופו של דבר הכי חשוב בעיני להעמיק מודעות וקשב, השאר כבר יסתדר מעצמו הרבה פעמים.[/u]

המון נשים נוטות משום מה לכווץ דווקא בזמן שאיפת אויר, וזה באמת לא בריא באופן קבוע כי זה יוצר מין דחיסה לא נכונה של הסרעפת.
זה משהו שלמדתי דרך היוגה הנשית ואני מאוד שמחה על כך שיש לי את המודעות לכך שאיסוף בנשיפה יוצר אפקט מאוד חיובי בגוף.
ועם זאת חשוב גם לשים לב שלא יוצרים בגוף הרגל קפוא כזה או אחר, אלא פותחים לו את האופציה לעשות דברים שונים בזמנים שונים על פי הצורך.
מאז ששמעתי את יעל התרגול שלי הוא לכווץ ולהרפות, וזאת תוך כדי נשימה לא מסודרת בכוונה, כי זו הנשימה של חיי היומיום בסופו של דבר.
למשל - כשאני אוספת את רצפת האגן בעודי מרימה וסוחבת משהו כבד, אני מן הסתם גם שואפת וגם נושפת במשך הזמן הזה, בהנחה שמדובר בפעולה של יותר מכמה שניות. והתרגול הוא ללמוד להמשיך ולהחזיק את מה שצריך לאורך כל זמן הפעולה, מבלי להשבר באמצע בגלל חוקי הנשימה...
מקווה שאני מובנת :-)

_מה שאני שמעתי מהאוסטיאופטית-של-רצפת-האגן המדהימה שלי (יעל שוראקי האלילה happy) ונשמע לי נכון בתור מטפלת שעוסקת בעבודת גוף בעצמי,
הוא שההנחיה הידועה מיוגה נשית של לאסוף/ לכווץ את הרצפה רק בזמן נשיפה יוצרת התניה נוקשה מדי לגוף, כלומר אז הגוף לומד לעשות קשר אוטומטי בין שתי הפעולות וזה לא תמיד לטובתו. ההמלצה שלה הוא לתרגל כיווץ והרפיה תוך כדי נשימה רגילה, בלי קשר לשאיפה ונשיפה, ללמד את הגוף לאסוף את רצפת האגן בכל מצב._
קודם כל אני מסכימה שלא נכון "לכפות" על הגוף איסוף רק בנשיפה, מותר וכדאי לתרגל איסוף ושחרור בכל מיני וריאציות.
כשמבינים את הפיזיולוגיה של השרירים האלה ובעיקר כשמבינים את הפיזיולוגיה של הנשימה ומעמיקים את תרגול הנשימה האיסוף מתרחש באופן טבעי בנשיפה לרוב.
כמו הרבה דברים אני חושבת שצריך קודם כל ללמוד להכיר את הגוף. השלב הראשון בשיקום של רצפת האגן ובכלל ביצירת שינוי הוא לדעת מה קורה בגוף שלי עכשיו, באופן ספונטני, מתוך ההכרות אפשר ליצור לאט לאט תיקון אם צריך, או להעמיק את מה שכבר קורה באופן טבעי.
תרגול היוגה על כל גווניו, כולל היוגה הנשית, נותן לנו כלים לחיים, לא משנה מה קורה בשיעור, איך נראית האסאנה הזאת או הזאת, משנה איך אני מעבירה את כל שאר היום, את כל שאר השבוע. אם המודעות שלי לגוף, לנשימה ולתודעה עלתה בשאר הזמן, עשיתי את שלי. וזה גם כמובן מתחבר למודעות לרצפת האגן.

[u]יש לי חברה שהיא דולה ולדעתה הרבה מורות ליוגה נשית נתקעות בשלב האחרון של הלידה בגלל נטייה אוטומטית של הגוף לשחרר ולכווץ את רצפת האגן בהתאם לנשימה ולא בהתאם למה שדרוש ספונטנית ברגע הלידה... מעניין...[/u] באמת מעניין.

אני יכולה להעיד באופן אישי שהיוגה הנשית חיזקה את המודעות שלי לרצפת האגן או למעשה גילתה לי את עצם קיומה ונתנה לי המון כלים וידע על הגוף הנשי ועל נשיות בכלל.
יוגה היא הדרך שלי ובתוכה בחרתי בערוץ היוגה הנשית שלי מתאים במיוחד.
יחד עם זאת אני מגלה תמיד דברים חדשים מתוך התרגול ובדברים אחרים שאני לומדת.
[po]שיטת פאולה[/po] לדוגמא שגם אותה אני מתרגלת בשנתיים האחרונות נתנה לי אספקטים חדשים של עבודה עם רצפת האגן ושם למשל לא בהכרח אוספים בנשיפה, לא בהכרח אוספים במודע ולא בהכרח מתעסקים בנשימה.

בקיצור, אחרי כל המגילה שכתבתי אני רוצה לציין שהדברים שכתבת מאוד מעניינים ובסופו של דבר הכי חשבו בעיני להעמיק מודעות וקשב, השאר כבר יסתדר מעצמו הרבה פעמים.
תודה @}

[po]אום שלום[/po] כתבנו ביחד :-)
מעניין מה יש לך לומר על מה שכתבתי בתור מורה ליוגה נשית...

_במי כדאי לי להתייעץ?
איזה סוג של פעיולות מומלצת..?_

שווה ללכת לאבחון וטיפול באוסטאופטיה או קרניו סקראל, שתיהן שיטות עדינות מאוד שעובדות על תיקון נזקים מהסוג של אחרי לידה.
ממליצה מאוד על יעל שוראקי ברמת גן או על ד"ר דקלה אורן בהרצליה.

[hr]

_בכיווץ לא רק שלא רצוי שיעשה עם הפסקת נשימה אלא גם לא עם שאיפה
כלומר כיווץ תמיד בזמן נשיפה ויש לכך סיבות פיזיולוגיות והסברים
והכי חשוב , ושיך לאיסורים,
לא לא לא לעשות ששום תרגול של שרירי בטן בארבעים הימים הראשונים_

מה שאני שמעתי מהאוסטיאופטית-של-רצפת-האגן המדהימה שלי (יעל שוראקי האלילה :-)) ונשמע לי נכון בתור מטפלת שעוסקת בעבודת גוף בעצמי,
הוא שההנחיה הידועה מיוגה נשית של לאסוף/ לכווץ את הרצפה רק בזמן נשיפה יוצרת התניה נוקשה מדי לגוף, כלומר אז הגוף לומד לעשות קשר אוטומטי בין שתי הפעולות וזה לא תמיד לטובתו. ההמלצה שלה היא לתרגל כיווץ והרפיה תוך כדי נשימה רגילה, בלי קשר לשאיפה ונשיפה, ללמד את הגוף לאסוף את רצפת האגן בכל מצב. אני ניסיתי וזה מרגיש לי טוב והגיוני. יש לי חברה שהיא דולה ולדעתה הרבה מורות ליוגה נשית נתקעות בשלב האחרון של הלידה בגלל נטייה אוטומטית של הגוף לשחרר ולכווץ את רצפת האגן בהתאם לנשימה ולא בהתאם למה שדרוש ספונטנית ברגע הלידה... מעניין...
בכל מקרה לתרגל כיווצים של רצפת האגן אפשר ורצוי לבצע מיד אחרי הלידה, אבל באמת [b]לא[/b] שרירי בטן, ואכן שמירה על משכב לידה היא קריטית ברמות על!

[u]במי כדאי לי להתייעץ?[/u]
לדעתי אבחון אצל יעל שוראקי שהומלץ עליה כמה פעמים במדור הכי מתאים כיוון שהיא גם פיזיוטרפיסטית של רצפת האגן וגם אוסטאופטית,
אם לא אצלה הייתי מנסה אבחון וטיפול אצל אוסטאופת/ית.

[u]איזה סוג של פעיולות מומלצת..?[/u]
יוגה, לאט ובמתינות, בקבוצה לנשים אחרי לידה או באופן פרטי. אני הכי ממליצה על יוגה נשית כיוון שבשיטה זו יש התייחסות מעמיקה מאוד לאגן הנשי.
אם תרצי המלצה למישהי שמלמדת באיזורך כתבי כאן מהיכן את ואנסה לעזור. @}

נראה לי ששאלתי לא קשורה לרצפת האגן, אבל בהחלט לאגן :-)
ילדתי לפני כחודשיים, לידה קשה וארווווכככהההההה. ה ה
מאז יש לי כאבים חזקים בצד הגוף, בעצם (נראה לי) של האגן בצד שמאל.
קשה לי לעבור מישיבה /שכיבה לקימה , הצעדים הראשונים של הבוקר צולעים
לגמרי ואחרי כמה דקות זה מסתדר...

במי כדאי לי להתייעץ?
איזה סוג של פעילות מומלצת...?
כל התייחסות תתקבל בברכה.
תודה

תודה רבה בכל מקרה :)

זה לא ממש קשור לדף הזה
אבל יבלות באזור הזה זה כנראה קונדילומה
הייתי ממהרת במקומך לרופא נשים או אורולוג לבדוק את זה ולטפל
בנוסף חשוב לדעת שזה מדבק מאוד
רצוי לא לקיים יחסי מין בזמן שהמחלה פעילה
אצל נשים זה יכול לגרום לשינויים טרום סרטניים בצוואר הרחם

יש לי שאלה,
[list]
[*] תאור אולי לא הכי נעים-
[/list]


יש לי יבלות בפי הטבעת.
שמעתי שחומץ תפוחים יכול לעזור.
עוד לא ניסתי,כי אני מעדיף לא לקחת תרופות.
האם זה נכון שחומץ תפוחים עוזר?
או יש משהו אחר?
תודה רבה :0)

הי עשב תודה על תשובתך
אשמח אם תעני על שאלתי מה כוונתך בעבודה רצינית? האם הכוונה היא למשך הזמן שמתרגלים ביום?
תודה

פלונית
שיטת פאולה היא הוליסטית
מלבד המקובל לחשוב עליה כעל שיטת הסוגרים
אין ספק שהסימפטומים שדיברת עליהם רלוונטים לטיפול בשיטה , ושזה יכול לפתור או להיטיב עם הבעיה
אני דווקא שמחה לשמוע שהמטפלת שלך לא דידקטית כל כך
זה טוב כי ככה את תגלי את ההקשרים בגוף בעצמך ולא תצטרכי להשתכנע ביכולות השיטה, אלא תגלי את זה בחוויה
בהצלחה רבה

הי יונת,
אשמח אם תפרטי קצת יותר מאוד רוצה להשתכנע ביכולות השיטה כדי שיהיה לי יותר קל להתמסר לתרגול..

עשב השדה, קראתי שוב את התשובה שלך ונראה לי שהתייחסת לצניחת רחם. במקרה שלי דווקא מדובר על צניחת השלפוחית והרקטום אל הנרתיק. יש לך ניסיון עם זה בפאולה?

הגוף זו מערכת מורכבת ולא לינארית, לכן אם רוצים שהשיטה תתאים לגוף היא לא יכולה להיות ליניארית.

[u]נעשתה עבודה רצינית.[/u]
התחלתי טיפול בפאולה
מה זה אומר עבודה רצינית? הזמן שמתרגלים ביום?
מצד אחד אני נדהמת מהשיטה הזו, בעיקר מהקשרים המפתיעים שאני מגלה (מכווצים עיניים וכל הגוף רוקד..) מצד שני יש בה משהו מאד לא שיטתי (לפחות איך שהמורה שלי מלמדת) שקצת קשה לי לעכל אותו..

פלונית
שיטת פאולה
לפחות חצי שנה טיפול(יש הפתעות לפעמים אך לרוב גם זה לא מושלם)
והרבה עבודה בבית
דווקא בהריונות הרחם עולה אבל אחרי לידות יש לטפל מיד
מכירה מקרים שמצב הצניחה השתפר אפילו לאחר לידה עם נעשתה עבודה רצינית

[po]מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן[/po]

גם אני נפגעת הרמות של לאחר לידה.. למרות שמאוד מאוד השתדלתי לא להרים את הגדולה הספיקו הפעמים הספורות כדי להביא לצניחה.
ממליצה לך לשכב כמה שיותר, לנוח ולא להרים שום דבר שהוא מעבר למשקל התינוקת (ורצוי גם כמה שפחות לדחוף עגלה עמוסת ילד ותיקים במיוחד כשיש עלייך תינוקת במנשא..)
מניסיון אישי מצער שישה שבועות הם כלום לעומת הזמן הנדרש לשיקום אם יש פגיעה...

ובלי קשר - אשמח לשמוע מנשים שחוו צניחות כיצד טופלתם ובאיזה מצב אתן היום? כמה זמן ארך השיקום? והאם הגעתם למצב שאתן לא מרגישות את הצניחה בכלל?
והכי חשוב האם מישהי עברה הריון ולידה לאחר צניחה?

[u]כל מילה של [po]עשב השדה[/po][/u]

באתי להצביע |Y| לעשב השדה ואום שלום, אם זה מה שצריך כדי להעביר את המסר.

במבי, תודה על השיתוף, זה כל כך חשוב. אנשים חושבים שאני הסטרית כשאני רואה יולדת שבוע אחרי הלידה מסתובבת עם פעוט בן שנתיים על הידיים. אסור, אסור, אסור.
<גם מהאסכולה של עשב השדה, אבל טירונית עדין>

כל מילה של [po]עשב השדה[/po] (-:
אני בכלל לא אוהבת את המונח כיווץ אם כי זה מה שעושה השריר, אבל התפישה שלנו כיווץ מהו היא בעייתית ולמילה יש קונוטציה "מכווצת".
עדיף בעיני לחשוב על איסוף/הרמה/יצירת בסיס ועוד דימויים כיד הדמיון הטובה עליכן.

אני עם [po]אום שלום[/po] (-:
וגם כתוספת
כיווץ של רצפת האגן הוא לא התרגיל היחידי שאפשר לעשות,
בשיטת פאולה התירגול הוא בדרך כלל כפול הנחיה כלומר כיווץ שחרור
בכיווץ לא רק שלא רצוי שיעשה עם הפסקת נשימה אלא גם לא עם שאיפה
כלומר כיווץ תמיד בזמן נשיפה ויש לכך סיבות פיזיולוגיות והסברים
והכי חשוב , ושיך לאיסורים,
לא לא לא לעשות ששום תרגול של שרירי בטן בארבעים הימים הראשונים (ובכלל אלה תרגילים לא ידידותיים לאברי הבטן התחתונה)
בעיקר לא תרגילי בטן שנעשים עם תנועה כלשהי מלמעלה למטה(הרמת ראש, הרמת כתפיים וחזה ,[b]לא לא לא[/b] ובטח לא הרמת פלג גוף עליון)
אלא תרגילים מזיקים
אפילו בהמשך , ובטח לאחר לידה

[po]דודה דו[/po] ראיתי בדף שלך קישור להנחיות לנשיאה נכונה ובין היתר תרגילים לתחזוקת הגוף ואני מוכרחה להתריע- לאאא!!!
אני מצטטת:
_התרגיל הכי פשוט (ולטעמי גם הכי יעיל) שאפשר לבצע מהיום השני אחרי הלידה, הוא כיווץ והחזקה של רצפת האגן, תוך שמירה על נשימה רציפה (כלומר: לא לעצור את הנשימה).
תרגיל שני הוא להכניס את הבטן פנימה ולהחזיק אותה כך כמה שניות (אותה תנועה שאת עושה כשאת רוצה להיראות רזה יותר), ושוב, תוך כדי נשימה. התרגיל הזה עובד על שרירי הבטן הרוחביים, שהם שכבת השריר העמוקה ביותר וזו שזקוקה ביותר לבנייה מחדש אחרי הלידה.
אחרי שמרגישים נוח עם כל תרגיל בנפרד, אפשר לעשות את שניהם בו-זמנית. אפשר לבצע אותם בכל מקום ובכל זמן, אם כי יותר קל להתחיל בישיבה או בשכיבה (אפשר תוך כדי הנקה), אחר כך בעמידה ואחר כך בהליכה._

לעולם לא לעבוד על שרירי הבטן בנפרד מאיסוף רצפת האגן, כך בדיוק מעצימים צניחות של איברי האגן.
אפשר להתחיל מאיסוף של רצפת האגן בלבד ולאט לאט להוסיף איסוף של השרירי הרחב בטני.
אבל לא הפוך.

ניסיתי להעביר ולא הצלחתי לערוך

[u]להעביר אותו ישן מהרכב למיטה[/u]

מאיפה אתם חוזרים? ומה את עושה עכשיו במצב הזה?

תודה במבי,
העניין היחיד שממש בעייתי מבחינתי הוא חוסר היכולת להעביר אותו ישן מהרכב למיטה, כפי שהיינו עושים עד עכשיו כל יום בצהריים.
זה מאוד מגביל אותי ודופק לנו את הריתמוס המעולה שיצרנו, אבל כנראה שאין ברירה...
(לכל השאר באמת אפשר למצוא חלופות, ואני מאמינה שהוא בסה"כ יפנים מהר את האיסור, וגם אני)
תודה על הנחרצות,
חשוב לדעת וטוב ששאלתי.
@}

לדעתי אם את במקרה במצב של סיכון (ואת לא יכולה לדעת, ואת רק אחרי לידה כך שמעצם זה המצב שלך הרבה יותר רגיש עכשיו 6 שבועות) - אז זה משהו שממש ממש ממש יכול לגרום נזק. לגמרי! מה יקרה אם תשבי והוא ישב עליך? למה את צריכה להרים אותו? תגידי לו: בוא חמוד לספה ותשב עלי. במקרי חירום - אפשר להרים. לי הרמה אחת כזאת עלתה ביוקר.

לגבי זה שזה קשה לו - לא רוצה להיות מין מאיימת כזאת, אבל אני אספר לך מה היה אצלנו. אחרי שנגרם נזק, בגלל שלא נזהרתי והייתי במצב של חולשה - הייתי צריכה לשכב לגמרי לגמרי לגמרי, מבלי לקום בכלל, לשלושה שבועות שלמים מה שהשבית את כל המשפחה והיה הרבה יותר קשה מאשר לדעת שזה זמני, ולהיזהר, ולהציע לו קרבה בכל דרך אחרת של מגע. תחשבי שיש לך פריצת דיסק - היית מרימה אותו?

אני יכולה לספר לך עוד משהו - שבמצב של רגישות גם כשהייתי מרימה את הקומקום החשמלי (אחרי שכבר נעשה הנזק, זה לא היה מידי אחרי הלידה. זה קרה כי אל נזהרתי והייתי בקבוצת סיכון מבלי לדעת מזה כ"כ) - גם זה היה מייד משפיע לרעה. זה נורא רגישאחרי לידה. לרקמות לוקח להחלים 6 שבועות. (אגב, ילדתי בבית לידה מהירה מבלי שום קרע והכל היה אחלה).

ויכול להיות שאת לא רגישה וחזקה - ואז כל מה שאני כותבת לא רלוונטי לך. אבל אני אל הייתי משחקת עם זה...

ומזל טוב! :-)

אין לי התנגדות להעברה

עשב, למה לא פה, לטובת כולן?

דודהדו
עניתי לך בהרחבה אצלך בדף

לא לוטם לא בהתחלה ,(אני כן "מומחית"(-:)

אני לא מומחית, אבל אם את אוספת את קרקעית האגן פנימה ואז מרימה אותו- זה בסדר.

הי לכולן,
בשעה טובה ילדתי לפני כמה ימים בת מקסימה, בלידה נפלאה בתוך המים.
ההתאוששות מהירה ממש ופיזית אני מרגישה טוב מאוד.
בני היקר והמתוק בן השנתיים וחצי רגיל שאמא מרימה אותו על הידיים כשהוא מבקש,
מדובר בכ- 14 קילו של מתיקות.
מאז הלידה נמנעתי מלהרים אותו, אבל ממש ממש קשה לי עם זה, וגם לו.
רציתי להתייעץ אתכן, המבינות בנושא, האם אני יכולה להרים אותו מבלי לעשות לעצמי נזק?
האם ממש ממש לא מומלץ, או שאפשרי לאחר פרק זמן מסויים, או בדרך מסויימת?
מקווה שאני בדף הרלוונטי, חיפשתי אינפורמציה בנושא בכל רחבי האתר ולא מצאתי.
תודות לעונות!
@}

אני עוסקת בצ'י קונג כ-20 שנה ולפני שנתיים למדתי סדרה מיוחדת לבריאות נשים, ובה תנועות מיוחדות להנעת האנרגיה באגן. אני ממליצה להתנסות וללמוד את התנועות - המטרה היא שכל אחת תוכל לאחר תקופה קצרה לתרגל בעצמה מידי יום ולטפח את בריאותה. פרטים נוספים אשמח למסור בטלפון 050-726-1555.

חן חן...בינתיים איבדתי את הפלאפון (כל המספרים נמחקו) ונכנסתי לחפש את מספרה של דפנה מחיפה כדי להצטרף לקבוצה אותה היא מדריכה בשיטת פאולה...בהמלצות על מורים במדור שיטת פאולה המליצה עליה מישהי והמספר שם שגוי.
האתר שלה בשידרוג. מישהי יודעת את מספר הטלפון שלה?
תודה

דליה, ברוכה הבאה :-)

שלום כמי שסבלה בעבר מצניחת רחם (בדיוק כתבתי עלכך תחת הכותרת צניחת רחם) אני מאד ממליצה על שיטת פאולה גם כמנע! השיטה הזו עזרה לי ועדין שומרת עלי.
למדתי לשמור על איסוף באיזור ריצפת האגן לא במודעות מהראש. התרגילים שקיבלתי מהמורה החיפאית שלי (דפנה ) פשוט עושים לדבר לקרות. אני אוהבת את הרעיון שבשיטת פאולה הם לא מלמדים אותנו איך לעשות משהו נכון. הם נותנים תרגיל שעושה לדבר לקרות. יש אתר של המוסמכים בפאולה ושם מוסברים העקרונות של השיטה.

באתי לחזק את [po]הגבירה בחום[/po] ו{{}}[po]עשב השדה[/po]
אכן, [u]נשיפה ואיסוף ביחד, שאיפה ושחרור ביחד,[/u]
לגבי רכיבה על סוס כמו גם רכיבה על אפניים, כדי שהרכיבה תשפר את מצב שרירי קרקעית האגן צריך להיות מודעים אליהם בזמן הרכיבה ולשמור על איסוף עדין כל הזמן, כשהוא כאמור מתעצם בנשיפה ומשתחרר מעט בשאיפה. מעבר לזה, למי שיש חולשה באיזור המצב עלול להחמיר וכדאי לחזק את השרירים הללו לפני, ובלי כל קשר לרכיבה על מנת לא לגרום נזק.
הפרדוקס הוא שבפישוקים למיניהם יש לנו נטייה להרפות את השרירים (אז גם הפישוק גדול יותר בדרך כלל) כשלמעשה אז הכי צריך לשמור את רצפת האגן אסופה.

כן, גם האפשרות הזאת עלתה לי מסיבות שונות, אם כי לא הצלחתי לראות בעיניים משהו שיכול להעיד על כך... אם זה כן זה, מקווה שזה יעבור אחרי ההריון...