אפידורל הוא אלחוש מקומי שאינו מגיע למערכת הדם ואין כל דרך שיעבור לעובר. אינפוזיה = עירוי נוזלים שיוצא מהמערכת של התינוק די מהר.
לצערי, מתברר שזה מה שהרופאים אומרים אבל זה לא נכון. בין היתר, ההשפעות של האפידורל על התינוק, במיוחד יכולת ההנקה, מגיעות עד כחודש אחרי הלידה לפחות )-: וזו רק אחת ההשפעות על התינוק.
באותה מידה ניתן להכניס מתחת למטריה כל ילד "רגיל": ילד להורים עם פגיעה טראומתית, ילד להורים שלא אהבו אותם מספיק בילדותם, ילד להורים לא ממומשים מיקצועית,
ואכן מכניסים...
במחקרים שדנים באופן כללי בסיכון להתעללות בילדים. כל אלה גורמי סיכון ידועים.
למשל: לילדים מוכים יש סיכון גבוה יותר להפוך בבגרותם להורים מכים.
האם זה אומר בהכרח שכל ילד מוכה אכן יהפוך להורה מכה?
לא.
אבל הסיכון שלהם גבוה יותר מאשר ילדים שלא הוכו בילדותם.
זה הכל. סטאטיסטיקה. סיכון. זה לא אומר לאף ילד מוכה מה ייצא ממנו כהורה, אבל חלק מהם נמנעים מהבאת ילדים לעולם בגלל החשש שלהם בדיוק מזה, ואחרים עוברים טיפולי מניעה מחשש שזה יקרה להם. והם עושים את זה כי הם א. כבר יודעים על הסיכון שהם נמצאים בו, וב. לא רוצים לעשות לילדיהם מה שעשו להם.
רופאת הילדים היא שרון ג, אגב.
ויותר מזה גם מערכת החינוך ומערכת הבריאות נגועות בדעה קדומה, ואותם הורים לילדים המועדים לכל הפגיעות שתארתם צריכים להתמודד עם ההכללות.
אני לא אחראית לדעות קדומות של אחרים.
יש אנשים שיש להם דעות מוזרות על הומואים, על חינוך ביתי (למשל הם חושבים שחינוך ביתי פירושו שהילדים כלואים בבית כל הימים ואסור להם לצאת...) או על ילדים מאומצים. לך תנסה להוציא מהם את הדעות הקדומות...
מי שקורא ממצאים והופך אותם להכללה מטומטמת ואז נאבק בהכללה המטומטמת שהוא עצמו המציא, זה לא אני.
לי אין שום דעות קדומות על אימוץ או פגים, חוץ מזה שאני בעד אימוץ (זו דעה קדומה?) ותמיד חלמתי לאמץ ילד. גדול. לא תינוק.
אפילו דעתי בעד שיטת הקנגורו לפגים ולגבי הטיפול המיטבי לפגים בכלל, אינה דעה קדןמה אלא דעה המבוססת על ממצאים בתינוקות בכלל ובפגים בפרט.
בכל מקרה, ברור שיש המון גורמים שעלולים לגרום לכך שילד יהיה בסיכון להתעללות.
הדף הזה עוסק בפונדקאות, לכן יש מקום להתייחס לגורמי הסיכון הידועים שקשורים בפונדקאות (ולא לגורמי הסיכון האחרים, שגם הם ידועים וקיימים, וגם הם רק "גורמי סיכון" ולא הבטחה ש"כל מי ש" יעשה ככה וככה).
למשל, גורמי הסיכון הספציפיים שנוצרים כתוצאה מהחסר הביולוגי.
יחד עם זה, צריך להבין שכאשר אני כותבת שכיוון שהם חסרים, זה דורש מעין "ייצור מלאכותי" שלהם, אני מתכוונת גם בדיוק לכך שאנשים רבים מצליחים בהחלט לייצר את זה באופן מלאכותי, בלי ה"פוש" הראשון של הביולוגיה.
וחלק מהידיעה, מה חסר ומה אמור להיות שם ואיך זה מתנהל, יכולה לעזור לשים לב ולהזהר ממכשלות וגם להשקיע.
למשל, דוגמא מעניינת היא האפשרות של אם מאמצת להניק את תינוקה:
יותר ויותר נשים שומעות היום על האפשרות להניק ילד מאומץ, ועושות את המאמץ הדרוש לכך.
מחקרים על נשים אלה הראו לנו, שבאופן כללי גם נשים שמעולם לא ילדו מסוגלות בדרך כלל לייצר חלב, אחרי גירוי מספיק של השד לייצור חלב, במשך זמן מספיק (שאיבות תכופות ועוד).
עם זאת, יש כאלה שגופן לא מייצר חלב בכלל, אולי רק טיפות בודדות, ואצל חלקן זה אולי אותו גורם שבגללו אין להן ילדים (רמות ההורמונים הרלבנטיים שלהן נמוכות מדי). הרוב מסוגלות לייצר חלקית.
זה אומר, שגם אם יש רצון עז, ומאמץ גדול, ועזרה של שאיבות ותרופות ותינוק והכל - יש איזה חסם עליון ביולוגי שמעבר לו אי אפשר להגיע. ולאן שכן אפשר, זה תלוי בגוף הספציפי ש"הגרלת", ולא בך או במה שאת עושה.
איך לראות את העובדות האלה?
כל אחת רואה מה שמתאים לה.
אני אגיד רק איך אני רואה את זה:
אני רואה את זה באופטימיות גדולה. אני נפעמת מכוחו של הטבע, ומיכולתה של אשה להניק תינוק מאומץ ולייצר עבורו חלב, בלי ההורמונים שהגוף אמור לייצר באופן טבעי עם ההריון והלידה. אני מצדיעה לכל הנשים שניסו את זה, בין אם הצליחו לייצר מספיק חלב או בכלל להניק ובין אם לא, ואני תמיד נזכרת בסיפור המרגש על סבתא של דוד ילין, שכאשר היתה עקרה, הצילה את חייו של תינוק בן השכנים בכך שאחרי מות הוריו בבת אחת ממחלה, לקחה אותו אליה והניקה אותו (ואחרי שנה נכנסה להריון וילדה את אבא של דוד ילין).
אני גם חושבת שאפילו קצת הנקה עדיפה על אי הנקה בכלל, באופן כללי (באופן פרטי, כל מקרה לגופו, ולפעמים יש מחיר ל"קצת הנקה" הזאת, שהייתי אומרת שיוצא שכרו בהפסדו, אז שוב, כל מקרה לגופו), כך שאפילו אם האמא המאמצת מצליחה להניק רק חלקית - זה לא מייאש, זה נפלא.
זה גם אופטימי בעיני, כי הרי אף אחת לא יכולה לדעת איפה היא תיפול בסטאטיסטיקה, עד שהיא לא מנסה.
עם זאת, בעיני ידיעת העובדות עשויה לעזור, כי יחד עם התמיכה באם כזאת, חשוב גם לעגן את הציפיות שלה באדמה, כי כבר קרה שאמהות דמיינו שמייד הן יתחילו להניק והחלב ישפע, ואם זה לא קורה בדיוק כך הן חושבות שהן אשמות במשהו, וסובלות מאוד.
די, שולחת בלי לבדוק.
[u]אפידורל הוא אלחוש מקומי שאינו מגיע למערכת הדם ואין כל דרך שיעבור לעובר. אינפוזיה = עירוי נוזלים שיוצא מהמערכת של התינוק די מהר.[/u]
לצערי, מתברר שזה מה שהרופאים אומרים אבל זה לא נכון. בין היתר, ההשפעות של האפידורל על התינוק, במיוחד יכולת ההנקה, מגיעות עד כחודש אחרי הלידה לפחות )-: וזו רק אחת ההשפעות על התינוק.
[u]באותה מידה ניתן להכניס מתחת למטריה כל ילד "רגיל": ילד להורים עם פגיעה טראומתית, ילד להורים שלא אהבו אותם מספיק בילדותם, ילד להורים לא ממומשים מיקצועית,[/u]
ואכן מכניסים...
במחקרים שדנים באופן כללי בסיכון להתעללות בילדים. כל אלה גורמי סיכון ידועים.
למשל: לילדים מוכים יש סיכון גבוה יותר להפוך בבגרותם להורים מכים.
האם זה אומר בהכרח שכל ילד מוכה אכן יהפוך להורה מכה?
לא.
אבל הסיכון שלהם גבוה יותר מאשר ילדים שלא הוכו בילדותם.
זה הכל. סטאטיסטיקה. סיכון. זה לא אומר לאף ילד מוכה מה ייצא ממנו כהורה, אבל חלק מהם נמנעים מהבאת ילדים לעולם בגלל החשש שלהם בדיוק מזה, ואחרים עוברים טיפולי מניעה מחשש שזה יקרה להם. והם עושים את זה כי הם א. כבר יודעים על הסיכון שהם נמצאים בו, וב. לא רוצים לעשות לילדיהם מה שעשו להם.
רופאת הילדים היא שרון ג, אגב.
|יד1|
[u]ויותר מזה גם מערכת החינוך ומערכת הבריאות נגועות בדעה קדומה, ואותם הורים לילדים המועדים לכל הפגיעות שתארתם צריכים להתמודד עם ההכללות.[/u]
אני לא אחראית לדעות קדומות של אחרים.
יש אנשים שיש להם דעות מוזרות על הומואים, על חינוך ביתי (למשל הם חושבים שחינוך ביתי פירושו שהילדים כלואים בבית כל הימים ואסור להם לצאת...) או על ילדים מאומצים. לך תנסה להוציא מהם את הדעות הקדומות...
מי שקורא ממצאים והופך אותם להכללה מטומטמת ואז נאבק בהכללה המטומטמת שהוא עצמו המציא, זה לא אני.
לי אין שום דעות קדומות על אימוץ או פגים, חוץ מזה שאני בעד אימוץ (זו דעה קדומה?) ותמיד חלמתי לאמץ ילד. גדול. לא תינוק.
אפילו דעתי בעד שיטת הקנגורו לפגים ולגבי הטיפול המיטבי לפגים בכלל, אינה דעה קדןמה אלא דעה המבוססת על ממצאים בתינוקות בכלל ובפגים בפרט.
בכל מקרה, ברור שיש המון גורמים שעלולים לגרום לכך שילד יהיה בסיכון להתעללות.
הדף הזה עוסק בפונדקאות, לכן יש מקום להתייחס לגורמי הסיכון הידועים שקשורים בפונדקאות (ולא לגורמי הסיכון האחרים, שגם הם ידועים וקיימים, וגם הם רק "גורמי סיכון" ולא הבטחה ש"כל מי ש" יעשה ככה וככה).
למשל, גורמי הסיכון הספציפיים שנוצרים כתוצאה מהחסר הביולוגי.
יחד עם זה, צריך להבין שכאשר אני כותבת שכיוון שהם חסרים, זה דורש מעין "ייצור מלאכותי" שלהם, אני מתכוונת גם בדיוק לכך שאנשים רבים מצליחים בהחלט לייצר את זה באופן מלאכותי, בלי ה"פוש" הראשון של הביולוגיה.
וחלק מהידיעה, מה חסר ומה אמור להיות שם ואיך זה מתנהל, יכולה לעזור לשים לב ולהזהר ממכשלות וגם להשקיע.
למשל, דוגמא מעניינת היא האפשרות של אם מאמצת להניק את תינוקה:
יותר ויותר נשים שומעות היום על האפשרות להניק ילד מאומץ, ועושות את המאמץ הדרוש לכך.
מחקרים על נשים אלה הראו לנו, שבאופן כללי גם נשים שמעולם לא ילדו מסוגלות בדרך כלל לייצר חלב, אחרי גירוי מספיק של השד לייצור חלב, במשך זמן מספיק (שאיבות תכופות ועוד).
עם זאת, יש כאלה שגופן לא מייצר חלב בכלל, אולי רק טיפות בודדות, ואצל חלקן זה אולי אותו גורם שבגללו אין להן ילדים (רמות ההורמונים הרלבנטיים שלהן נמוכות מדי). הרוב מסוגלות לייצר חלקית.
זה אומר, שגם אם יש רצון עז, ומאמץ גדול, ועזרה של שאיבות ותרופות ותינוק והכל - יש איזה חסם עליון ביולוגי שמעבר לו אי אפשר להגיע. ולאן שכן אפשר, זה תלוי בגוף הספציפי ש"הגרלת", ולא בך או במה שאת עושה.
איך לראות את העובדות האלה?
כל אחת רואה מה שמתאים לה.
אני אגיד רק איך אני רואה את זה:
אני רואה את זה באופטימיות גדולה. אני נפעמת מכוחו של הטבע, ומיכולתה של אשה להניק תינוק מאומץ ולייצר עבורו חלב, בלי ההורמונים שהגוף אמור לייצר באופן טבעי עם ההריון והלידה. אני מצדיעה לכל הנשים שניסו את זה, בין אם הצליחו לייצר מספיק חלב או בכלל להניק ובין אם לא, ואני תמיד נזכרת בסיפור המרגש על סבתא של דוד ילין, שכאשר היתה עקרה, הצילה את חייו של תינוק בן השכנים בכך שאחרי מות הוריו בבת אחת ממחלה, לקחה אותו אליה והניקה אותו (ואחרי שנה נכנסה להריון וילדה את אבא של דוד ילין).
אני גם חושבת שאפילו קצת הנקה עדיפה על אי הנקה בכלל, באופן כללי (באופן פרטי, כל מקרה לגופו, ולפעמים יש מחיר ל"קצת הנקה" הזאת, שהייתי אומרת שיוצא שכרו בהפסדו, אז שוב, כל מקרה לגופו), כך שאפילו אם האמא המאמצת מצליחה להניק רק חלקית - זה לא מייאש, זה נפלא.
זה גם אופטימי בעיני, כי הרי אף אחת לא יכולה לדעת איפה היא תיפול בסטאטיסטיקה, עד שהיא לא מנסה.
עם זאת, בעיני ידיעת העובדות עשויה לעזור, כי יחד עם התמיכה באם כזאת, חשוב גם לעגן את הציפיות שלה באדמה, כי כבר קרה שאמהות דמיינו שמייד הן יתחילו להניק והחלב ישפע, ואם זה לא קורה בדיוק כך הן חושבות שהן אשמות במשהו, וסובלות מאוד.
די, שולחת בלי לבדוק.