על ידי gigish* » 28 מרץ 2011, 22:52
אהמממ... טוב, עשיתי קופי פייסט לסיכוטם טיול שלנו. מקווה שיצא ברור למרות האורך. אם יש שאלות נוספות - בשימחה!
תאילנד
- הגענו לבנגקוק על הבוקר, מאוד עייפים (אמצע הלילה בישראל...). מונית משדה התעופה, התאקלמות במלון והליכה לארמון המלך. בדרך משלבים שיט בנהר ואח"כ ממשיכים ללכת. אור היה כבר נורא עייף בארמון המלך ולכן הביקור קצר יחסית לצערנו.
אחה"צ וערב – מסתובבים בקוואסן ואפילו מצליחים לקבל פוט מסאג' ראשון לשנינו. קונים פתאי מאחת העגלות ואוכלים אותו על גג המלון שלנו.
מלון lamphu tree house -עשר דקות הליכה מהקוואסן, על תעלת מיים
שקטה, שנייה וחצי מרחוב לא שקט בכלל (כמו כל בנגקוק). חדרים מקסימים ונעימים,
נקיים מאוד, שירות מעולה, אוכל טעים (רק תאילנדי, אבל מעודן), ארוחת בוקר בופה
גדולה וטעימה מאוד. 1450 באט ללילה, כולל ארוחת בוקר.
http://www.lamphutreehotel.com/main.html
- ארוחת בוקר טובה במלון. טוקטוק לוואט פו. רואים את הבודהה השוכב ואת המקדשים היפים שמסביב. שלומי מקבל טיפול בביה"ס לעיסוי, אני והילדים מתרוצצים ברחבי הוואט פו, שותים מיץ קוקוס, שחר רודפת אחרי חתול ואור משחק קצת באייפון. כששלומי מסיים אני ואור הולכים להסתכל על וואט ארון שמעבר לנהר. חוזרים ברגל. עוברים דרך אוניברסיטה וכל מיני דוכנים מוזרים. בסוף מחליטים להמשיך במונית.
אחה"צ הולכים לוואט סאקט – ההר המוזהב. מתחילים לעלות. ברקע תפילת נזירים מונוטונית ויפה ברמקולים, בדרך פעמונים גדולים שהילדים מצלצלים בהם. למעלה נשקפת בנגקוק, עם כל הניגודים שלה – מזרח מול מערב, פגודות מול גורדי שחקים, עוני מול עושר.
ממשיכים לקוואסן, מוצאים סימטא מגניבה מאחורי הקוואסן. סטיקי רייס עם מנגו.
- מונית לצ'יינה טאון. החיים בסטוקים. חנויות חנויות של זבל סיני... מתחיל נחמד, נגמר קשה. עמוס לילדים ובסוף הם נשברים. קצת חיפשנו יותר מדי את "ליטל אינדיאה" ובדך הלכנו ברחובות לא מי יודע מה מעניינים ואח"כ בסמטאות צפופות. החמצה, אבל לא נורא.
אחה"צ טסים לצ'אנג מאי – בנגקוק איירווס – יש לאונג' מתוק עם אוכל נחמד וחופשי. משדה התעופה נסיעה של 10 דקות למלון מנדלה האוס החמוד, בין טאפה גייט לנייט בזאר המקסים. מסתובבים בנייט בזאר המקסים ואוכלים ארוחת קופונים סתמית.
מנדלה האוס: מיקום מעולה, קרוב לשוק הלילה וגם לטאפה גייט, אבל
ברחוב שקט מאוד. מלון יפה מאוד ומעוצב בטוב טעם חדר מרווח, שירות מצוין ואישי, ארוחת בוקר מצוינת ומגוונת (לבחירה מהתפריט).הזמנו דרך אתר אגודה.
http://www.mandalachiangmai.com/
- ארוחת בוקר טעימה במנדלה האוס. שחר מתלהבת מאקווריום עם דג ומבקרת אותו הלוך ושוב. מתמקחים עם נהגי סונגתאו ליד הטאפה גייט ובסוף מוצאים אחד שייקח אותנו לדוי סוטפ ול"סיור מפעלים". לדוי סוטפ עולים במן רכבל סגור. למעלה מסתובבים בין הטקסים השונים והמקדשים. הראות לא משהו... מדליקים קטורות, שמנים וכו'. אוכלים גלידה. יורדים במדרגות הרבות, כשהמעקים הם נחשים ארוכים ארוכים... משם ממשיכים למפעל למשי ולמפעל למטריות. די סתמי למען האמת.
אחה"צ נחים קצת. מתקלחים. יום שישי היום. אור מאוד רוצה לעשות קבלת שבת והולכים לבית חב"ד לארוחת ערב. מרגיש קצת מוזר, שולחנות ארוכים. אוכל מוכר והילדים מרוצים. שחר משחקת עם הילד החבדנ"יק מנדי. אחרי האוכל חותכים... בדרך חזרה עוצרים בגן שעשועים קטנטן והילדים מבסוטים. משחקים עם ילדים תאילנדיים. אח"כ עוד עצירה ספונטנית בפיש ספא – דגים מכרסמים לנו את העור הקשה של הרגליים ואנחנו מתפוצצים מצחוק. כולם כולל כולם עם הרגליים במים. משעשע ומדגדג. אח"כ, כרגיל, נייט בזאר, בננה לוטי ולמלון.
- טיול פילים (הזמנו דרך סוכנות נסיעות שנמצאת לא רחוק מבית חב"ד - משהו כמו 700 באט למבוגר). הוואן עובר בבוקר לאסוף אותנו מהמלון – עולה משפחה חמודה מסעודיה – אמא, אבא והילד עלי – ילדון קצת יותר גדול משחר. אח"כ עולה משפחה נוספת – חבורת פריחות מדובאי וילדיהם. נוסעים נסיעה יפה לחוות הפילים, רואים שם מופע פילים מצחיק – פילים רוקדים, משחקים כדורגל, מציירים. אח"כ טיול פילים. אוכלים ארוחת בופה צהריים נחמדה במסעדה. אח"כ אור ושלומי יוצאים לטיול רפסודות בנהר ואני ושחר נשארות במסעדה, עם תאילנדיות שמקרקרות סביב שחר. אח"כ טיול שוורים קצת מיותר.
-
בערב הולכים לאכול במסעדת SHABUSUSHI – תענוג! מסביבנו רצים במסלולים כל מיני סוגי מזון, חלקם מוזרים יותר, חלקם פחות, שאותם שמים בסיר מרק שמונח במרכז השולחן – בשר, דגים, שרצים, טופו, ירקות ועוד. בנוסף יש עמדות חופשיות של סושים, טמפורות ובסוף גלידה, פירות ואייס טי. טעים טעים וכולם, כולל הילדים נהנים בטירוף. שחר מסתובבת כמו שווארמה בהשראת המסלולים הנעים. עולה בערך 280 באט למבוגר וחצי מזה לילד. שווה כל באט.
- בבוקר מסתובבים בתוך צ'אנג מאי העתיקה.
רואים מקדש יפה. הולכים ברגל לפארק הליכה קצת מעייפת, אבל עוצרים בדרך לגלידה (טילון היער השחור – יאמי!( בפארק כייף. יש אגם עם דגים, עגלות עם פירות הרבה תאילנדים שיושבים על מחצלות שניתן לשכור במקום. אנחנו קונים ביצי שליו עם שקית קטנה של סויה. הילדים טורפים. אח"כ מוצאים שם גן שעשועים והילדים מבסוטים. כייף.
חוזרים במונית. אחה"צ נוסעים בשעה מאוחרת (מדי, כך מסתבר) לרויאל פלורה גארדן. נוסעים עם נהג טוק טוק קשיש, שמסתבר שלא יודע מהחיים שלו ומגיעים בדיוק לשעת הסגירה... נהג הטוקטוק נסע לפני שהבנו מה קורה. אין אף מונית באופק. למרבה המזל משפחה תאילנדית מציעה לנו מיד טרמפ לספארי לילה. חמודים.
בספארי לילה עושים סיור רגלי מסביב לאגם ורואים גור אריות חמוד חמוד. אח"כ אוכלים במקום בופה טעים ומהיר. עולים על קרונות רכבת שעוברים בין החיות. ביציאה יש כלוב של אריה ולביאה וכלוב נמרים שבינהם מעבר. אור רץ במעבר והלביאה מתחרפנת ורצה במקביל אליו במבט מזרה אימה. בואו נגיד שמזל שהיה שם כלוב. מסתבר שגם שם אין מוניות ביציאה ולמרות שתיאמנו מונית עם בחורה בקבלה הייתה אי הבנה ואין מונית. מציעים לנו לנסוע בהסעה של הספארי לילה (משהו כמו הסעת עובדים) ואנחנו חוזרים לצ'אנג מאי בוואן צבוע בפסי זברה
- טיול מאורגן לדוי אינתנון: הזמנו דרך המלון (850 באט למבוגר, חצי לילד). נוסעים נסיעה ארוכה. מסלול על גשר עץ קצר , מפלים יפים, פגודה של המלך והמלכה – עם נוף יפה וגנים מקסימים.
ארוחת צהריים ואח"כ עוצרים בכפר שבקצהו שדה אורז פסטורלי. אח"כ עוד עצירה במפלים וחזרה למלון.
ערב אחרון בצ'אנג מאי ואנחנו בסיבוב קניות אחרון בנייט בזאר הכייפי.
- בצהריים טסים לפוקט. בשדה התעופה של צ'אנג מאי פוגשים את המשפחה הסעודית והילדים רצים ופורקים מרץ עם עלי הקטן. עלי מתכבד בעוגיית עבדי. לחיי השלום. משדה התעופה של פוקט נוסעים עם מונית פרטית שהזמנו מראש (1500 באט) לקאו סוק – יער הגשם העתיק בעולם ושמורת טבע, ג'ונגל של ממש. הדרך מהממת ביופיה, נוסעים כשעתיים וחצי. מגיעים ל"סמייל בונגלו", שנמצא בתוך נוף מרהיב, צוקים מסביב, ירוק ירוק. הגסט האוס נמצא על הרחוב הראשי בכניסה לשמורה. רחוב שיש בו הכל – ממסעדות ועד מקומות לכביסה, טיפולים, מינימרקטים ועוד.
בעלת הבית – פייוואן – מקסימה. עוזרת לנו מאוד להחליט לאן לטייל ועד כמה הטיולים שבחרנו מתאימים לילדים.
בערב עושים סיבוב ברחוב. אישה אחת מפנה את תשומת ליבינו לפועל שאוסף גומי במטע עצי גומי בצד הדרך. פתאום אנחנו רואים גחליליות מאירות ומתלהבים. מסביב קולות הלילה והג'ונגל במלו העוצמה. מעולם לא שמענו כזה ווליום של צרצרים וציקדות ומי יודע מה עוד.
smiely bungalus: המלון נמצא ברחוב הראשי בכניסה לשמורה, לצד מלונות ומסעדות. מלון מקסים, משפחתי, זול (600 באט כולל ארוחת בוקר, 500 ללא)ופשוט יחסית, אבל מלא אווירה: יושב בתוך נוף מהמם, מוקף צוקים, וואו אחד גדול.
http://www.smileybungalow.com/
- יוצאים לטיול יומי לאגם של קאו סוק. המדריך המקסים – פון, הוא האחיין של פייוואן מהגסט האוס. נוסעים נסיעה של כשעה ומשהו לאגם. כל הדרך צוקים, ג'ונגלים, יופי. כשמגיעים למזח האגם עולים על לונג טייל ומתחילים לשוט בין צוקי גיר מרהיבים. חלום. אחרי שייט של כחצי שעה מגיעים לבתי רפסודה – מעין גסט האוס על המים – חלקו בקתות במבוק פשוטות וחלקו מחודש. פסטורליה.
שם יש זמן חופשי שבו אפשר לשחות באגם (שחינו) או לשוט עצמאית בקייאקים (הבנים שטו) ואח"כ אוכלים ארוחת צהריים במסעדה במקום.
משם ממשיכים בלונג טייל למקום שממנו יוצא מסלול טיול בג'ונגל. אור הולך כמו מוגלי קטן, נכנס לתפקיד "המדריך" שלנו וממלא אותו בצורה מושלמת. שחר ישנה במנשא. הולכים משהו כמו שעה ואז מגיעים לרפסודות במבוק, בהם שטים כרבע שעה עד לעלייה קצרה ברגל למערת נטיפים יפה. אח"כ חוזרים: רפסודות – רגל – לונג טייל לכיוון המזח.
ב-10 דקות האחרונות של השייט תופס אותנו מבול נוראי. אנחנו יושבים בסירה, מכסים את הראש בחגורות הצלה, זולגים ורטובים. מזל שבאנו בגדים להחלפה שמחכים לנו בוואן. היה טיול יפהפה (1500 באט לאדם, הילדים לא שילמו, דרך המלון).
בערב אוכלים במסעדה איטלקית והילדים טורפים פיצה ופסטה אחרי כמה ימים של אוכל תאילנדי בלבד...
- יוצאים לטיול עצמאי בתוך השמורה (הכניסה אליה נמצאת 10 דקות הליכה מהגסט האוס. עוצרים בחנות השמורה ומצטיידים בגרביים נגד עלוקות (ורואים גם את רגליהם המדממות של אלה שלא הצטיידו בכאלה...) ומחליטים ללכת על המסלול היותר קצר – 3 ק"מ הלוך לאורך נהר סוק עד למפלים (ואח"כ באותה הדרך, שוב 3 ק"מ חזור). המסלול קצת מאכזב, יפה, אבל לא מאוד שונה מהטיול שבו הלכנו אתמול בג'ונגלים. בהלוך אור הולך מדהים, שוב, זהו אור "המדריך". המפלים קצת מאכזבים ואנחנו מחליטים שלא להמשיך עוד למפלים הבאים מחשש שיהיה לנו קשה לחזור. בחזור קצת קשה לאור, אבל אנחנו מעבירים את הדרך יופי עם שירים ומשחקים וחידות... גיבוש משפחתי הוא חלק בלתי נפרד וכל כך מהותי של הטיול הזה...
אחה"צ פייוון מציעה לנו לקחת אותנו, ללא תמורה, ברכבה הפרטי למקום בו באים קופים כל יום בשעה 17:00. מסתבר שזה באמת ככה – מקדש מתוק, מלא באינספור קופים. בדרך קונים בננות ולחמניות והקופים ואנחנו מבסוטים...
- נוסעים לקופיפי. קנינו כרטיס משולב לוואן עד קראבי ומשם טנדר למזח ומעבורת לקופיפי (650 באט לאדם כולל הכל, דרך הסמיילי בנגלו). כל הסיפור הזה לוקח כמה שעות טובות, אבל הילדים, כרגיל בטיול הזה, עוברים אותו בגבורה. מהפיר הראשי אנחנו שטים בסירה של המלון שלנו "pp relax" , שנמצא בחוף מבודד, שאליו מגיעים רק בסירות. גן עדן זה פה. בקתות מקסימות על החוף, מים בצבע טורקיז, הרבה משפחות עם ילדים (כמו בכל המקומות שהיינו בהם גם כאן אין אף ישראלי), מסעדה אחת, עם מחירים גבוהים יחסית לתאילנד, אבל עם אוכל מעולה, כולל תפריט ילדים וכסאות לילדים. ערסלים, נדנדות טרזן, סוכת טיפולים על החוף. אחחחחחחחחח. הילדים בהיי מהים, רצים על החוף עם ברק בעיניים.
"אחרי כל זה אולי נפליג לאיזה אי, על קו החוף ישוטטו הילדים". הנה, זה באמת קורה הפנטזיה הזו.
מלון pp relax - מגיעים אליו רק ע"י סירה. חוף מבודד, יפהפה, מסעדה נהדרת, גן עדן של ממש. אין חשמל בשעות היום (לא הפריע לנו בכלל), אין מיים חמים במקלחת ?(לא נורא). חסרונות: המסעדה יחסית יקרה ואין אופציות אחרות (אבל האוכל מעולה), כל שיט בסירה עולה 150 באט. מאוד מתאים למשפחות וגם לזוגות שרוצים שקט. יש אפילו תפריט ילדים. היחס והשירות מעולים. עלה לנו 1600 באט דרך אגודה וכשהגענו שידרגנו לחדר גדול יותר עם עוד מיטה זוגית ב400 באט ליום.
http://www.phiphirelaxresort.com/index.html
http://www.tripadvisor.com/ShowUserRevi ... 81-[po]Phi Phi Relax Beach Resort[/po]-
Ko Phi Phi Don.html
- סופסוף קצת בטן גב. מגיע לנו, לא? מעבירים את כל היום על החוף, עם גיחות למסעדה, לאוכל טוב ולשייקים מופלאים. אור מוצא לו חברות צ'כיות – 2 אחיות מתוקות. מתקשרים בשפת הסימנים, בונים ארמונות בחול ועושים גיחות למיים. שלומי קצת משנרקל ואפילו שחר מרביצה שנת צהריים למופת בלול קמפינג עם כילה, שנמצא במסעדה על החוף. בערב, כמדי ערב בקופיפי בזמן ששהינו בו – גשם שוטף.
- אחרי ארוחת בוקר מחליטים לעלות ברגל לview point של קופיפי ומשם להמשיך ברגל לכפר טונסאי. שחר על המנשא. העלייה בהתחלה מאוד תלולה ומעייפת, אח"כ מתמתנת קצת. באמצע הדרך כמה בקתות שזוכות בפינו לשם "הכפר של פו הדוב" בגלל ציור של פו על אחת הבקתות. תאילנדי חמוד מכוון אותנו הלאה. מסביב המון חקלאות ביתית, תרנגולות, עיזים ואפילו אישה שמסתובבת עם קוף מבויית שקצת מבהיל את אור כשהוא כמעט קופץ עליו. סה"כ הולכים משהו כמו 45 דקות. למעלה מגלים שבעצם יש כמה נקודות תצפית. באחת גרה משפחה תאילנדית עם מקרר שבו שתייה קרה במחירים מופקעים כמובן. ממשיכים עוד קצת ואז מגיעים לתצפית מרהיבה. תייר תאילנדי נחמד מצלם אותנו בהתלהבות רבה תמונות חובה כאלה על רקע הנוף.
ממשיכים לטונסאי – המון המון מדרגות מובילות מטה אל הכפר. למטה חוגגים בשייק ובאייס קפה. סמטאות סמטאות עמוסות חנויות, סוכנויות נסיעות, מסעדות. נחמד פה, אבל אנחנו שמחים על הניתוק שלנו בחוף המבודד. אוכלים שניצל(ענק! אפילו אני מתפתה לאכול שניצל אחרי תקופה של אוכל תאילנדי) ב"סמי הקטן", שבעצם קוראים לו סודה, אבל כמובן שהישראלים המציאו לו שם חדש. על קיר המסעדה שלט מרגש על סמי / סודה, שנקבר מתחת להריסות אחרי הצונאמי וניצל אחרי כמה ימים ע"י בחור אנגלי ומאז החליט לשנות את הייעוד שלו ולפתוח מסעדה, עם מנות גדולות ומחירים זולים. תודה לצונאמי, הוא כותב שם.
ובכלל, בכל מקום בקופיפי שלטים המכוונים לדרכי מילוט במקרי צונאמי. מזכירים את מה שהיה בגן העדן הזה.
אח"כ אנחנו הולכים קצת לחוף של קופיפי דון, נהנים וחוזרים בסירה לpp relax שלנו. במלון כל הצוות שקוע בהכנות. היום יש חג תאילנדי – לוי קרטונג ובמלון תתקיים הערב חגיגה – בופה ענק, ריקודים תאילנדיים, טקס של החג ועוד. אנחנו הולכים להתקלח ומרגישים את אווירת החג. הולכים למסעדה למסיבה. בשלב כלשהו מחלקים לכל משפחה את הקרטונג – מעין מנחה – זר צמחים שבמרכזו נר. כולם הולכים לכיוון הים. ירח מלא היום והגאות בשיאה. המראה מקסים – הירח מאיר על החוף, רואים את במבו איילנד ומוסקיטו איילנד ברקע מרחוק, כל משפחה משיטה את הזר שלה למיים ושולחת ברכה. הים מלא בנרות... בסוף המסיבה מתקיימת הגרלה בין האורחים במלון על מגוון פרסים (עיסויים אלכוהול, חולצות וכו') ואנחנו זוכים, בפעם הראשונה בחיינו, בשמחה רבה, בפרס הראשון! מקבלים שייט מסביב לאיים ביום שלמחרת. איזה כייף
- חצי יום שייט: יוצאים בבוקר בלונג טייל. עוצרים ב Loh Sama Bay ובעוד נקודת שנירקול יפה. אח"כ מגיעים למאיה ביי היפה. לאונרדו כבר לא שם. עושים טיול קצר בשביל שמוביל מהחוף ומגלים שלא רק החוף עצמו יפה. כשחוזרים לחוף הוא נראה כמו הטיילת בת"א ביום רע – עמוס עד לעייפה בתיירים וספיד בואטס וכולם באטרף של צילום. אח"כ עצירה ב"אי הקופים" וחוזרים לחוף שלנו. את אחה"צ מעבירים בכייף בים. אור עם החברות שלו (לצ'כיות הצטרפה חברה הולנדית מתוקה) ואנחנו בוהים בכל היופי הזה.
- מעבירים את הבוקר בים ולקראת הצהריים שטים לפיר המרכזי לקראת המעבורת לריילי ביץ'. יש לנו קצת זמן עד המעבורת ואותו אנחנו מעבירים בשיטוט בסמטאות טונסאי ובארוחת צהריים במסעדה נחמדה ויללא למעבורת. המעבורת עוצרת מול ריילי מערב, רחוק מהחוף ועולים על סירה נוספת שקצת מקרבת. מפשילים מכנסיים והופ למים. איכשהו מצליחים לא להרטיב את התיקים. השמיים מתעננים מרגע לרגע וגשם מתחיל ואנחנו הולכים לכיוון המלון שלנו – ה"פרינסס". בפרינסס הגשם כבר הופך למבול ואח"כ מסתבר לנו שכמו שבקופיפי הגשם ירד לנו כל לילה, כאן זה אחה"צ. הכול נהיה בוץ וג'יפה ודי מבאס. החדר שלנו יפה ומפנק ואנחנו נהנים ממקלחת חמה, אחרי המקלחות הקרות בלבד בקופיפי. מחכים שהגשם יפסיק ועושים סיבוב להכרת השטח – ריילי מערב ובעיקר ריילי מזרח. בכניסה למלון שלנו יש שלולית ענק, שמאלצת אותנו לשכשך בה כל פעם ולהרים את הילדים. השלולית הזו רק גדלה מיום ליום...עוד נחזור אליה. זו הפעם הראשונה בטיול שלנו שאנחנו פוגשים ישראלים – זוג מבוגר ונחמד בחדר הצמוד אלינו.
אוכלים ארוחת ערב במסעדת בופה די סתמית. אור ושלומי אוכלים כריש ואור מרוצה מהעניין מאוד מאוד
http://www.krabi-hotels.com/railayprincess/photos.htm
- הולכים לפרננג ביץ' – חוף שנחשב אחד היפים בתאילנד. ההליכה יפה, מתחת למצוקים ענקיים, כשקופים מלווים אותנו. החוף אכן יפה מאוד, אבל אין ספק שאם היינו מגיעים לכאן לפני החוף שלנו בקופיפי היינו מתלהבים יותר. קצת עמוס ורועש ממנועי סירות לונג טייל. מבקרים במערה של מקדש הפריון (המממ... איזה פסלים מעניינים מזדקרים להם כאן!) פורשים את המחצלת החדשה שקנינו, הילדים אוכלים בהנאה קלחי תירס חם על שיפוד שקנינו בסירות מכולת. ים, יבשה, ים, יבשה, ים, ים.
אח"כ הולכים לבריכה המפנקת של מלון הריילי ביי (המלון הוא מלון תאום של הפרינסס והכניסה לבריכה שלו היא חופשית גם לאורחי הפרינסס) ולא רוצים להיפרד ממנה – בריכה מגניבה שנראית כמו נושקת לחוף. חלום.
אחה"צ חוזרים למלון וכרגיל – גשם זלעפות. אור קצת מתחרפן בחדר ושלומי מציע לו ללכת לבריכה של המלון, בגשם. ההצעה מתקבלת בהתלהבות ואת שאגות השמחה שלו בבריכה אני שומעת עד לחדר. הם חוזרים מרוצים עד השמיים ומספרים לי על בריכה חמימה מתחת לגשם שוטף. בערב מוצאים מסעדה מקומית, קטנה ופשוטה ואוכלים אוכל תאילנדי טעים טעים. מזמינים לנו את הטיול למחר בסוכנות נסיעות צמודה.
- טיול יומי למפרץ פאנג נגה: שטים בלונג טייל לאוננג ושם אוסף אותנו וואן לכיוון המזח של פאנג נגה. המדריך/ה שלנו הוא ליידי בוי מקסים, חברותי ומצחיק ביותר. אור שואל אם זה מדריך או מדריכה. כשמגיעים למזח עולים על לונג טייל משודרגת, שמכילה המון מקומות ולמרבה השמחה בכיסאות שלה יש גם משענות. למרבה הצער גם הרעש של המנוע שלה הוא משודרג והוא מחריש אוזניים. שטים בין איים ומצוקי ענק במפרץ יפהפה. בשלב כלשהו עוברים לקייאקים, כשלכל קייאק יש משיט תאילנדי. השייט מרהיב. חולפים בין נקיקים ומתחת למנהרות שכדי להיכנס אליהן צריך להשתטח לגמרי. מסביב יערות מנגרובים – עצים שגדלים במיים מלוחים ושורשיהם מתנשאים מעל פני המיים. מראה קסום. לא מפסיקים לצלם ולהצטלם.
אחרי השייט הקסום הזה שטים שוב בלונג טייל המטרטר לכיוון "האי של ג'יימס בונד", שלמרות כל המסביב התיירותי שלו הוא אכן יפהפה.
מקיפים את האי ברגל ונהנים מאוד. אח"כ שטים לקו פאני – כפר מלאזי מוסלמי שכל כולו בנוי על המים במעין כלונסאות, כשמסביבו רק ים, מצוקים ונוף יפהפה. אוכלים שם ארוחת צהריים במסעדה (נראה כאילו חצי מהכפר הזה הוא מסעדה אחת גדולה) ומסתובבים קצת בסמטאות השוק של הכפר.
אח"כ שטים בחזרה למזח, כשהשמיים מסביב מאפירים. איכשהו התמזל מזלנו הפעם ונראה שירד בכל מקום מסביב גשם חוץ מעלינו. נוסעים נסיעה קצרה בוואן למקדש קופים מקסים. המון קופים, מקדש שנמצא בתוך מערה ענקית, שחלקה מואר וחלקה חשוך יותר ומלא בנטיפים. יש שם אווירה קסומה. בגלל הגשם שנראה כמתחזק הקבוצה מחליטה ברוב קולות שלא להמשיך למפלים שהיו בתכנון ומחליטים לחזור. נפרדים מהמדריך(כה) והוא מסכם איתנו שבאוננג תחכה לנו לונג טייל שתאסוף אותנו לריילי ביץ' (אנחנו היחידים בקבוצה שהגיעו מריילי). כשמגיעים למזח באוננג מגלים שאף סירה לא מחכה לנו. טוב, אולי עוד מעט. מחכים. בסוף זה נראה קצת מדאיג. לצערינו עשינו חישוב מוטעה והכסף שברשותינו היה רק 107 באט, כשטקסי בואט עולה 120 וה"נהג" לא מוכן לוותר על 13 הבאט הנותרים(!). פתאום אנחנו רואים את הבחור שממנו קנינו את הטיול בסוכנות הנסיעות מגיע בסירה. אנחנו שמחים, שהנה נסביר לו והוא ידאג לנו. להפתעתנו הרבה הוא טוען שהטיול הזה כולל רק סירה לכיוון אחד ושהכיוון הזה הוא על חשבוננו. פעם ראשונה שאנחנו שומעים את זה. גם בפלאייר זה לא כתוב. אנחנו אומרים לו את זה ובמקום להשיב הוא פשוט מתעלם וממשיך לדרכו. אאוץ'. אנחנו תקועים. אני מחליטה להבליג ולהתגבר על כבודי האבוד ומבקשת מזוג איטלקיים שמחכה לסירה שם "הלוואה" של 13 באט (שקל וקצת, כן?). עד שהם מבינים מה אנחנו רוצים מהם, החמודים, לא מבינים מילה אנגלית, וכמובן שמסכימים. (ההלוואה הוחזרה למחרת, למי שתהה). אנחנו שטים סופסוף לריילי. הטיול הזה היה מקסים. חבל שנגמר בטעם רע.
- השלולית בכניסה למלון גדלה וגדלה ואנחנו שוב מתלוננים והפעם מקבלים שדרוג – מעבירים אותנו למלון ריילי ביי המפנק . כן, ההוא עם הבריכה שנושקת... איזה כייף!
http://www.krabi-railaybay.com/rates.ht ... fAodaG4Ijg
מכריזים על יום בטן – גב. אור פוגש לראשונה בטיול ילדה דובר עברית והשמחה רבה. השניים מתחברים כאילו הם חברים 20 שנה. הולכים לחדר אחד של השני, שוחים, נהנים. אחה"צ שוב הליכה לחוף פרננג – ערב אחרון שלנו פה. מחר בנגקוק וקצת עצובים להיפרד מהיופי הזה. צבעי שקיעה. הערב יורד.
- אחרי בוקר של בריכה שטים ונוסעים לקרבי ומשם טסים לבנגקוק. בבנגקוק עוברים איזושהי אי הבנה עם הלמפו טרי ומחליטים שבכל מקרה בא לנו להתמקם הפעם באזור אחר (קרוב לשופינג!) ומשתכנים בold charm hostel. המקום, שקראנו עליו ביקורות שהוא "קצת רועש" מתגלה כמקום שנמצא ממש בתוך חצר של מעין פאב. ווללה רועש, אבל המיקום מעולה והמחיר טוב והחדר די קסום ובעלת המלון – מיני, היא תאילנדית מקסימה ויפהפייה ברמות על ואנחנו עייפים...
- מי היה מאמין, אבל משפחת א. הנכבדה העבירה יום שלם – מבוקר ועד ליל בקודש הקודשים – הMBK – אחד מהקניונים המוכרים בבנגקוק. איך עשינו את זה? תעלומה. אבל אפילו שונא השופינג הגדול מכולם = האדון הקטון אור נהנה שם. עם קצת הפסקות לגלידה וקצת באולינג ומשחקי וידיאו וקצת שחר במנשא וקצת שחר רצה באטרף וצועקת "דידים! דידים!" (בגדים בגדים) וסיום הולם ליום הזה בסניף של המסעדה החביבה עלינו הshabu sushi ויצאנו משם בלילה. עייפים אך מרוצים.
- והבוקר – מתפצלים. אני והילדים הולכים ל"עולם המים" – סוג של מצפה תת ימי בסיאם פראגון ושלומי בשופינג (אצלנו במשפחה התפקידים הפוכים).בצהריים שלומי פוגש אותנו ואוכלים בfuji – מסעדה יפנית נחמדה בקניון פראגון. אח"כ ממשיכים לקניות אחרונות בהחלט בהחלט בהחלט בMBK. שואלים את אור איפה הוא רוצה לאכול ארוחה אחרונה בתאילנד והוא בוחר במסעדה שדומה לshabusushi. טעים, אולי טיפונת פחות. אנחנו מפוצצים ברמות על. שחר אכלה שם 900 אבטיחים לקינוח. אור מתגלה בתאילנד כילד שמתנסה במיליון סוגי אוכל ("צדפות? המממ, אני רוצה לטעום! תמנון? תביא"). אפילו לנו לא ברור לפעמים מה בדיוק אנחנו אוכלים שם עם כל האוכל הרץ הזה. כייף. לילה טוב.
- נוסעים נסיעה קצרצרה ומפתיעה (לא דרך כביש האגרה. יצא קצת יותר מ-200 באט.) במונית שהזמינה לנו מיני לשדה התעופה. חוזרים הביתה....
אז מה היה לנו שם?
היו הרבה חששות של לפני. של מה עובר לנו בראש עם לטוס לתאילנד לטיול כ"כ עמוס ומורכב עם 2 ילדים, שאחת מהם ממש לא חובבת נסיעות ואפילו בארץ לא ממש יכולה לשבת במסעדה בשקט ולתת להורים שלה ליהנות.
בפועל היה הרבה יותר קל ממה שחשבנו. כאילו הקשיים נשארו בארץ וטסו איתנו 2 ילדים – מלך ומלכה, זורמים, נהנים גם בבנגקוק הרועשת והמזוהמת וגם על חוף ים קסום, מלאים חול, עם ברק בעיניים. לפעמים אור קצת התגעגע לארץ, לגן, לחברים. אבל הגעגוע הזה הורגש בעיקר ברגעים של שעמום וממש לא היו הרבה כאלה...
גם הימים שמהם חששנו יותר – ימים של מעברים ארוכים, של טיסות, של קניות, עברו יחסית בקלות.
הקטנה התרגלה להיות במוקד העניינים, כאשר היא הולכת ברחוב לצעקות "בייבי! בייבי!" של התאילנדים המתלהבים, נשים וגברים כאחד והיא מנופפת לשלום, כמו מלכת אנגלייה קטנה. התאילנדים מטורפים על ילדים, מרימים, משחקים, מקסימים.
ואנחנו כמשפחה עוברים יום אחר יום ביחד, זה עם זו, זו עם זה, נהנים כל כך מהיחד הזה, מההזדמנות הזו. בלי רגעים של נמאס ושל די. היינו יכולים להמשיך עוד ועוד. היה לנו כל כך טוב.
מאחלים לעצמנו שנוכל להרשות לעצמנו עוד רגעים כאלה של אושר, בארץ זו או אחרת וגם כאן – בארצנו הקטנטונת.
סוודיקה.
אהמממ... טוב, עשיתי קופי פייסט לסיכוטם טיול שלנו. מקווה שיצא ברור למרות האורך. אם יש שאלות נוספות - בשימחה!
תאילנד
[list=1]
[*] הגענו לבנגקוק על הבוקר, מאוד עייפים (אמצע הלילה בישראל...). מונית משדה התעופה, התאקלמות במלון והליכה לארמון המלך. בדרך משלבים שיט בנהר ואח"כ ממשיכים ללכת. אור היה כבר נורא עייף בארמון המלך ולכן הביקור קצר יחסית לצערנו.
[/list]
אחה"צ וערב – מסתובבים בקוואסן ואפילו מצליחים לקבל פוט מסאג' ראשון לשנינו. קונים פתאי מאחת העגלות ואוכלים אותו על גג המלון שלנו.
מלון lamphu tree house -עשר דקות הליכה מהקוואסן, על תעלת מיים
שקטה, שנייה וחצי מרחוב לא שקט בכלל (כמו כל בנגקוק). חדרים מקסימים ונעימים,
נקיים מאוד, שירות מעולה, אוכל טעים (רק תאילנדי, אבל מעודן), ארוחת בוקר בופה
גדולה וטעימה מאוד. 1450 באט ללילה, כולל ארוחת בוקר.
http://www.lamphutreehotel.com/main.html
[list=1]
[*] ארוחת בוקר טובה במלון. טוקטוק לוואט פו. רואים את הבודהה השוכב ואת המקדשים היפים שמסביב. שלומי מקבל טיפול בביה"ס לעיסוי, אני והילדים מתרוצצים ברחבי הוואט פו, שותים מיץ קוקוס, שחר רודפת אחרי חתול ואור משחק קצת באייפון. כששלומי מסיים אני ואור הולכים להסתכל על וואט ארון שמעבר לנהר. חוזרים ברגל. עוברים דרך אוניברסיטה וכל מיני דוכנים מוזרים. בסוף מחליטים להמשיך במונית.
[/list]
אחה"צ הולכים לוואט סאקט – ההר המוזהב. מתחילים לעלות. ברקע תפילת נזירים מונוטונית ויפה ברמקולים, בדרך פעמונים גדולים שהילדים מצלצלים בהם. למעלה נשקפת בנגקוק, עם כל הניגודים שלה – מזרח מול מערב, פגודות מול גורדי שחקים, עוני מול עושר.
ממשיכים לקוואסן, מוצאים סימטא מגניבה מאחורי הקוואסן. סטיקי רייס עם מנגו.
[list=1]
[*] מונית לצ'יינה טאון. החיים בסטוקים. חנויות חנויות של זבל סיני... מתחיל נחמד, נגמר קשה. עמוס לילדים ובסוף הם נשברים. קצת חיפשנו יותר מדי את "ליטל אינדיאה" ובדך הלכנו ברחובות לא מי יודע מה מעניינים ואח"כ בסמטאות צפופות. החמצה, אבל לא נורא.
[/list]
אחה"צ טסים לצ'אנג מאי – בנגקוק איירווס – יש לאונג' מתוק עם אוכל נחמד וחופשי. משדה התעופה נסיעה של 10 דקות למלון מנדלה האוס החמוד, בין טאפה גייט לנייט בזאר המקסים. מסתובבים בנייט בזאר המקסים ואוכלים ארוחת קופונים סתמית.
מנדלה האוס: מיקום מעולה, קרוב לשוק הלילה וגם לטאפה גייט, אבל
ברחוב שקט מאוד. מלון יפה מאוד ומעוצב בטוב טעם חדר מרווח, שירות מצוין ואישי, ארוחת בוקר מצוינת ומגוונת (לבחירה מהתפריט).הזמנו דרך אתר אגודה.
http://www.mandalachiangmai.com/
[list=1]
[*] ארוחת בוקר טעימה במנדלה האוס. שחר מתלהבת מאקווריום עם דג ומבקרת אותו הלוך ושוב. מתמקחים עם נהגי סונגתאו ליד הטאפה גייט ובסוף מוצאים אחד שייקח אותנו לדוי סוטפ ול"סיור מפעלים". לדוי סוטפ עולים במן רכבל סגור. למעלה מסתובבים בין הטקסים השונים והמקדשים. הראות לא משהו... מדליקים קטורות, שמנים וכו'. אוכלים גלידה. יורדים במדרגות הרבות, כשהמעקים הם נחשים ארוכים ארוכים... משם ממשיכים למפעל למשי ולמפעל למטריות. די סתמי למען האמת.
[/list]
אחה"צ נחים קצת. מתקלחים. יום שישי היום. אור מאוד רוצה לעשות קבלת שבת והולכים לבית חב"ד לארוחת ערב. מרגיש קצת מוזר, שולחנות ארוכים. אוכל מוכר והילדים מרוצים. שחר משחקת עם הילד החבדנ"יק מנדי. אחרי האוכל חותכים... בדרך חזרה עוצרים בגן שעשועים קטנטן והילדים מבסוטים. משחקים עם ילדים תאילנדיים. אח"כ עוד עצירה ספונטנית בפיש ספא – דגים מכרסמים לנו את העור הקשה של הרגליים ואנחנו מתפוצצים מצחוק. כולם כולל כולם עם הרגליים במים. משעשע ומדגדג. אח"כ, כרגיל, נייט בזאר, בננה לוטי ולמלון.
[list=1]
[*] טיול פילים (הזמנו דרך סוכנות נסיעות שנמצאת לא רחוק מבית חב"ד - משהו כמו 700 באט למבוגר). הוואן עובר בבוקר לאסוף אותנו מהמלון – עולה משפחה חמודה מסעודיה – אמא, אבא והילד עלי – ילדון קצת יותר גדול משחר. אח"כ עולה משפחה נוספת – חבורת פריחות מדובאי וילדיהם. נוסעים נסיעה יפה לחוות הפילים, רואים שם מופע פילים מצחיק – פילים רוקדים, משחקים כדורגל, מציירים. אח"כ טיול פילים. אוכלים ארוחת בופה צהריים נחמדה במסעדה. אח"כ אור ושלומי יוצאים לטיול רפסודות בנהר ואני ושחר נשארות במסעדה, עם תאילנדיות שמקרקרות סביב שחר. אח"כ טיול שוורים קצת מיותר.
[*]
[/list]
בערב הולכים לאכול במסעדת SHABUSUSHI – תענוג! מסביבנו רצים במסלולים כל מיני סוגי מזון, חלקם מוזרים יותר, חלקם פחות, שאותם שמים בסיר מרק שמונח במרכז השולחן – בשר, דגים, שרצים, טופו, ירקות ועוד. בנוסף יש עמדות חופשיות של סושים, טמפורות ובסוף גלידה, פירות ואייס טי. טעים טעים וכולם, כולל הילדים נהנים בטירוף. שחר מסתובבת כמו שווארמה בהשראת המסלולים הנעים. עולה בערך 280 באט למבוגר וחצי מזה לילד. שווה כל באט.
[list=1]
[*] בבוקר מסתובבים בתוך צ'אנג מאי העתיקה.
[/list]
רואים מקדש יפה. הולכים ברגל לפארק הליכה קצת מעייפת, אבל עוצרים בדרך לגלידה (טילון היער השחור – יאמי!( בפארק כייף. יש אגם עם דגים, עגלות עם פירות הרבה תאילנדים שיושבים על מחצלות שניתן לשכור במקום. אנחנו קונים ביצי שליו עם שקית קטנה של סויה. הילדים טורפים. אח"כ מוצאים שם גן שעשועים והילדים מבסוטים. כייף.
חוזרים במונית. אחה"צ נוסעים בשעה מאוחרת (מדי, כך מסתבר) לרויאל פלורה גארדן. נוסעים עם נהג טוק טוק קשיש, שמסתבר שלא יודע מהחיים שלו ומגיעים בדיוק לשעת הסגירה... נהג הטוקטוק נסע לפני שהבנו מה קורה. אין אף מונית באופק. למרבה המזל משפחה תאילנדית מציעה לנו מיד טרמפ לספארי לילה. חמודים.
בספארי לילה עושים סיור רגלי מסביב לאגם ורואים גור אריות חמוד חמוד. אח"כ אוכלים במקום בופה טעים ומהיר. עולים על קרונות רכבת שעוברים בין החיות. ביציאה יש כלוב של אריה ולביאה וכלוב נמרים שבינהם מעבר. אור רץ במעבר והלביאה מתחרפנת ורצה במקביל אליו במבט מזרה אימה. בואו נגיד שמזל שהיה שם כלוב. מסתבר שגם שם אין מוניות ביציאה ולמרות שתיאמנו מונית עם בחורה בקבלה הייתה אי הבנה ואין מונית. מציעים לנו לנסוע בהסעה של הספארי לילה (משהו כמו הסעת עובדים) ואנחנו חוזרים לצ'אנג מאי בוואן צבוע בפסי זברה
[list=1]
[*] טיול מאורגן לדוי אינתנון: הזמנו דרך המלון (850 באט למבוגר, חצי לילד). נוסעים נסיעה ארוכה. מסלול על גשר עץ קצר , מפלים יפים, פגודה של המלך והמלכה – עם נוף יפה וגנים מקסימים.
[/list]
ארוחת צהריים ואח"כ עוצרים בכפר שבקצהו שדה אורז פסטורלי. אח"כ עוד עצירה במפלים וחזרה למלון.
ערב אחרון בצ'אנג מאי ואנחנו בסיבוב קניות אחרון בנייט בזאר הכייפי.
[list=1]
[*] בצהריים טסים לפוקט. בשדה התעופה של צ'אנג מאי פוגשים את המשפחה הסעודית והילדים רצים ופורקים מרץ עם עלי הקטן. עלי מתכבד בעוגיית עבדי. לחיי השלום. משדה התעופה של פוקט נוסעים עם מונית פרטית שהזמנו מראש (1500 באט) לקאו סוק – יער הגשם העתיק בעולם ושמורת טבע, ג'ונגל של ממש. הדרך מהממת ביופיה, נוסעים כשעתיים וחצי. מגיעים ל"סמייל בונגלו", שנמצא בתוך נוף מרהיב, צוקים מסביב, ירוק ירוק. הגסט האוס נמצא על הרחוב הראשי בכניסה לשמורה. רחוב שיש בו הכל – ממסעדות ועד מקומות לכביסה, טיפולים, מינימרקטים ועוד.
[/list]
בעלת הבית – פייוואן – מקסימה. עוזרת לנו מאוד להחליט לאן לטייל ועד כמה הטיולים שבחרנו מתאימים לילדים.
בערב עושים סיבוב ברחוב. אישה אחת מפנה את תשומת ליבינו לפועל שאוסף גומי במטע עצי גומי בצד הדרך. פתאום אנחנו רואים גחליליות מאירות ומתלהבים. מסביב קולות הלילה והג'ונגל במלו העוצמה. מעולם לא שמענו כזה ווליום של צרצרים וציקדות ומי יודע מה עוד.
smiely bungalus: המלון נמצא ברחוב הראשי בכניסה לשמורה, לצד מלונות ומסעדות. מלון מקסים, משפחתי, זול (600 באט כולל ארוחת בוקר, 500 ללא)ופשוט יחסית, אבל מלא אווירה: יושב בתוך נוף מהמם, מוקף צוקים, וואו אחד גדול.
http://www.smileybungalow.com/
[list=1]
[*] יוצאים לטיול יומי לאגם של קאו סוק. המדריך המקסים – פון, הוא האחיין של פייוואן מהגסט האוס. נוסעים נסיעה של כשעה ומשהו לאגם. כל הדרך צוקים, ג'ונגלים, יופי. כשמגיעים למזח האגם עולים על לונג טייל ומתחילים לשוט בין צוקי גיר מרהיבים. חלום. אחרי שייט של כחצי שעה מגיעים לבתי רפסודה – מעין גסט האוס על המים – חלקו בקתות במבוק פשוטות וחלקו מחודש. פסטורליה.
[/list]
שם יש זמן חופשי שבו אפשר לשחות באגם (שחינו) או לשוט עצמאית בקייאקים (הבנים שטו) ואח"כ אוכלים ארוחת צהריים במסעדה במקום.
משם ממשיכים בלונג טייל למקום שממנו יוצא מסלול טיול בג'ונגל. אור הולך כמו מוגלי קטן, נכנס לתפקיד "המדריך" שלנו וממלא אותו בצורה מושלמת. שחר ישנה במנשא. הולכים משהו כמו שעה ואז מגיעים לרפסודות במבוק, בהם שטים כרבע שעה עד לעלייה קצרה ברגל למערת נטיפים יפה. אח"כ חוזרים: רפסודות – רגל – לונג טייל לכיוון המזח.
ב-10 דקות האחרונות של השייט תופס אותנו מבול נוראי. אנחנו יושבים בסירה, מכסים את הראש בחגורות הצלה, זולגים ורטובים. מזל שבאנו בגדים להחלפה שמחכים לנו בוואן. היה טיול יפהפה (1500 באט לאדם, הילדים לא שילמו, דרך המלון).
בערב אוכלים במסעדה איטלקית והילדים טורפים פיצה ופסטה אחרי כמה ימים של אוכל תאילנדי בלבד...
[list=1]
[*] יוצאים לטיול עצמאי בתוך השמורה (הכניסה אליה נמצאת 10 דקות הליכה מהגסט האוס. עוצרים בחנות השמורה ומצטיידים בגרביים נגד עלוקות (ורואים גם את רגליהם המדממות של אלה שלא הצטיידו בכאלה...) ומחליטים ללכת על המסלול היותר קצר – 3 ק"מ הלוך לאורך נהר סוק עד למפלים (ואח"כ באותה הדרך, שוב 3 ק"מ חזור). המסלול קצת מאכזב, יפה, אבל לא מאוד שונה מהטיול שבו הלכנו אתמול בג'ונגלים. בהלוך אור הולך מדהים, שוב, זהו אור "המדריך". המפלים קצת מאכזבים ואנחנו מחליטים שלא להמשיך עוד למפלים הבאים מחשש שיהיה לנו קשה לחזור. בחזור קצת קשה לאור, אבל אנחנו מעבירים את הדרך יופי עם שירים ומשחקים וחידות... גיבוש משפחתי הוא חלק בלתי נפרד וכל כך מהותי של הטיול הזה...
[/list]
אחה"צ פייוון מציעה לנו לקחת אותנו, ללא תמורה, ברכבה הפרטי למקום בו באים קופים כל יום בשעה 17:00. מסתבר שזה באמת ככה – מקדש מתוק, מלא באינספור קופים. בדרך קונים בננות ולחמניות והקופים ואנחנו מבסוטים...
[list=1]
[*] נוסעים לקופיפי. קנינו כרטיס משולב לוואן עד קראבי ומשם טנדר למזח ומעבורת לקופיפי (650 באט לאדם כולל הכל, דרך הסמיילי בנגלו). כל הסיפור הזה לוקח כמה שעות טובות, אבל הילדים, כרגיל בטיול הזה, עוברים אותו בגבורה. מהפיר הראשי אנחנו שטים בסירה של המלון שלנו "pp relax" , שנמצא בחוף מבודד, שאליו מגיעים רק בסירות. גן עדן זה פה. בקתות מקסימות על החוף, מים בצבע טורקיז, הרבה משפחות עם ילדים (כמו בכל המקומות שהיינו בהם גם כאן אין אף ישראלי), מסעדה אחת, עם מחירים גבוהים יחסית לתאילנד, אבל עם אוכל מעולה, כולל תפריט ילדים וכסאות לילדים. ערסלים, נדנדות טרזן, סוכת טיפולים על החוף. אחחחחחחחחח. הילדים בהיי מהים, רצים על החוף עם ברק בעיניים.
[/list]
"אחרי כל זה אולי נפליג לאיזה אי, על קו החוף ישוטטו הילדים". הנה, זה באמת קורה הפנטזיה הזו.
מלון pp relax - מגיעים אליו רק ע"י סירה. חוף מבודד, יפהפה, מסעדה נהדרת, גן עדן של ממש. אין חשמל בשעות היום (לא הפריע לנו בכלל), אין מיים חמים במקלחת ?(לא נורא). חסרונות: המסעדה יחסית יקרה ואין אופציות אחרות (אבל האוכל מעולה), כל שיט בסירה עולה 150 באט. מאוד מתאים למשפחות וגם לזוגות שרוצים שקט. יש אפילו תפריט ילדים. היחס והשירות מעולים. עלה לנו 1600 באט דרך אגודה וכשהגענו שידרגנו לחדר גדול יותר עם עוד מיטה זוגית ב400 באט ליום.
http://www.phiphirelaxresort.com/index.html
http://www.tripadvisor.com/ShowUserReviews-g303908-d645728-r59472881-[po]Phi Phi Relax Beach Resort[/po]-[po]Ko Phi Phi Don[/po].html
[list=1]
[*] סופסוף קצת בטן גב. מגיע לנו, לא? מעבירים את כל היום על החוף, עם גיחות למסעדה, לאוכל טוב ולשייקים מופלאים. אור מוצא לו חברות צ'כיות – 2 אחיות מתוקות. מתקשרים בשפת הסימנים, בונים ארמונות בחול ועושים גיחות למיים. שלומי קצת משנרקל ואפילו שחר מרביצה שנת צהריים למופת בלול קמפינג עם כילה, שנמצא במסעדה על החוף. בערב, כמדי ערב בקופיפי בזמן ששהינו בו – גשם שוטף.
[/list]
[list=1]
[*] אחרי ארוחת בוקר מחליטים לעלות ברגל לview point של קופיפי ומשם להמשיך ברגל לכפר טונסאי. שחר על המנשא. העלייה בהתחלה מאוד תלולה ומעייפת, אח"כ מתמתנת קצת. באמצע הדרך כמה בקתות שזוכות בפינו לשם "הכפר של פו הדוב" בגלל ציור של פו על אחת הבקתות. תאילנדי חמוד מכוון אותנו הלאה. מסביב המון חקלאות ביתית, תרנגולות, עיזים ואפילו אישה שמסתובבת עם קוף מבויית שקצת מבהיל את אור כשהוא כמעט קופץ עליו. סה"כ הולכים משהו כמו 45 דקות. למעלה מגלים שבעצם יש כמה נקודות תצפית. באחת גרה משפחה תאילנדית עם מקרר שבו שתייה קרה במחירים מופקעים כמובן. ממשיכים עוד קצת ואז מגיעים לתצפית מרהיבה. תייר תאילנדי נחמד מצלם אותנו בהתלהבות רבה תמונות חובה כאלה על רקע הנוף.
[/list]
ממשיכים לטונסאי – המון המון מדרגות מובילות מטה אל הכפר. למטה חוגגים בשייק ובאייס קפה. סמטאות סמטאות עמוסות חנויות, סוכנויות נסיעות, מסעדות. נחמד פה, אבל אנחנו שמחים על הניתוק שלנו בחוף המבודד. אוכלים שניצל(ענק! אפילו אני מתפתה לאכול שניצל אחרי תקופה של אוכל תאילנדי) ב"סמי הקטן", שבעצם קוראים לו סודה, אבל כמובן שהישראלים המציאו לו שם חדש. על קיר המסעדה שלט מרגש על סמי / סודה, שנקבר מתחת להריסות אחרי הצונאמי וניצל אחרי כמה ימים ע"י בחור אנגלי ומאז החליט לשנות את הייעוד שלו ולפתוח מסעדה, עם מנות גדולות ומחירים זולים. תודה לצונאמי, הוא כותב שם.
ובכלל, בכל מקום בקופיפי שלטים המכוונים לדרכי מילוט במקרי צונאמי. מזכירים את מה שהיה בגן העדן הזה.
אח"כ אנחנו הולכים קצת לחוף של קופיפי דון, נהנים וחוזרים בסירה לpp relax שלנו. במלון כל הצוות שקוע בהכנות. היום יש חג תאילנדי – לוי קרטונג ובמלון תתקיים הערב חגיגה – בופה ענק, ריקודים תאילנדיים, טקס של החג ועוד. אנחנו הולכים להתקלח ומרגישים את אווירת החג. הולכים למסעדה למסיבה. בשלב כלשהו מחלקים לכל משפחה את הקרטונג – מעין מנחה – זר צמחים שבמרכזו נר. כולם הולכים לכיוון הים. ירח מלא היום והגאות בשיאה. המראה מקסים – הירח מאיר על החוף, רואים את במבו איילנד ומוסקיטו איילנד ברקע מרחוק, כל משפחה משיטה את הזר שלה למיים ושולחת ברכה. הים מלא בנרות... בסוף המסיבה מתקיימת הגרלה בין האורחים במלון על מגוון פרסים (עיסויים אלכוהול, חולצות וכו') ואנחנו זוכים, בפעם הראשונה בחיינו, בשמחה רבה, בפרס הראשון! מקבלים שייט מסביב לאיים ביום שלמחרת. איזה כייף
[list=1]
[*] חצי יום שייט: יוצאים בבוקר בלונג טייל. עוצרים ב Loh Sama Bay ובעוד נקודת שנירקול יפה. אח"כ מגיעים למאיה ביי היפה. לאונרדו כבר לא שם. עושים טיול קצר בשביל שמוביל מהחוף ומגלים שלא רק החוף עצמו יפה. כשחוזרים לחוף הוא נראה כמו הטיילת בת"א ביום רע – עמוס עד לעייפה בתיירים וספיד בואטס וכולם באטרף של צילום. אח"כ עצירה ב"אי הקופים" וחוזרים לחוף שלנו. את אחה"צ מעבירים בכייף בים. אור עם החברות שלו (לצ'כיות הצטרפה חברה הולנדית מתוקה) ואנחנו בוהים בכל היופי הזה.
[/list]
[list=1]
[*] מעבירים את הבוקר בים ולקראת הצהריים שטים לפיר המרכזי לקראת המעבורת לריילי ביץ'. יש לנו קצת זמן עד המעבורת ואותו אנחנו מעבירים בשיטוט בסמטאות טונסאי ובארוחת צהריים במסעדה נחמדה ויללא למעבורת. המעבורת עוצרת מול ריילי מערב, רחוק מהחוף ועולים על סירה נוספת שקצת מקרבת. מפשילים מכנסיים והופ למים. איכשהו מצליחים לא להרטיב את התיקים. השמיים מתעננים מרגע לרגע וגשם מתחיל ואנחנו הולכים לכיוון המלון שלנו – ה"פרינסס". בפרינסס הגשם כבר הופך למבול ואח"כ מסתבר לנו שכמו שבקופיפי הגשם ירד לנו כל לילה, כאן זה אחה"צ. הכול נהיה בוץ וג'יפה ודי מבאס. החדר שלנו יפה ומפנק ואנחנו נהנים ממקלחת חמה, אחרי המקלחות הקרות בלבד בקופיפי. מחכים שהגשם יפסיק ועושים סיבוב להכרת השטח – ריילי מערב ובעיקר ריילי מזרח. בכניסה למלון שלנו יש שלולית ענק, שמאלצת אותנו לשכשך בה כל פעם ולהרים את הילדים. השלולית הזו רק גדלה מיום ליום...עוד נחזור אליה. זו הפעם הראשונה בטיול שלנו שאנחנו פוגשים ישראלים – זוג מבוגר ונחמד בחדר הצמוד אלינו.
[/list]
אוכלים ארוחת ערב במסעדת בופה די סתמית. אור ושלומי אוכלים כריש ואור מרוצה מהעניין מאוד מאוד
http://www.krabi-hotels.com/railayprincess/photos.htm
[list=1]
[*] הולכים לפרננג ביץ' – חוף שנחשב אחד היפים בתאילנד. ההליכה יפה, מתחת למצוקים ענקיים, כשקופים מלווים אותנו. החוף אכן יפה מאוד, אבל אין ספק שאם היינו מגיעים לכאן לפני החוף שלנו בקופיפי היינו מתלהבים יותר. קצת עמוס ורועש ממנועי סירות לונג טייל. מבקרים במערה של מקדש הפריון (המממ... איזה פסלים מעניינים מזדקרים להם כאן!) פורשים את המחצלת החדשה שקנינו, הילדים אוכלים בהנאה קלחי תירס חם על שיפוד שקנינו בסירות מכולת. ים, יבשה, ים, יבשה, ים, ים.
[/list]
אח"כ הולכים לבריכה המפנקת של מלון הריילי ביי (המלון הוא מלון תאום של הפרינסס והכניסה לבריכה שלו היא חופשית גם לאורחי הפרינסס) ולא רוצים להיפרד ממנה – בריכה מגניבה שנראית כמו נושקת לחוף. חלום.
אחה"צ חוזרים למלון וכרגיל – גשם זלעפות. אור קצת מתחרפן בחדר ושלומי מציע לו ללכת לבריכה של המלון, בגשם. ההצעה מתקבלת בהתלהבות ואת שאגות השמחה שלו בבריכה אני שומעת עד לחדר. הם חוזרים מרוצים עד השמיים ומספרים לי על בריכה חמימה מתחת לגשם שוטף. בערב מוצאים מסעדה מקומית, קטנה ופשוטה ואוכלים אוכל תאילנדי טעים טעים. מזמינים לנו את הטיול למחר בסוכנות נסיעות צמודה.
[list=1]
[*] טיול יומי למפרץ פאנג נגה: שטים בלונג טייל לאוננג ושם אוסף אותנו וואן לכיוון המזח של פאנג נגה. המדריך/ה שלנו הוא ליידי בוי מקסים, חברותי ומצחיק ביותר. אור שואל אם זה מדריך או מדריכה. כשמגיעים למזח עולים על לונג טייל משודרגת, שמכילה המון מקומות ולמרבה השמחה בכיסאות שלה יש גם משענות. למרבה הצער גם הרעש של המנוע שלה הוא משודרג והוא מחריש אוזניים. שטים בין איים ומצוקי ענק במפרץ יפהפה. בשלב כלשהו עוברים לקייאקים, כשלכל קייאק יש משיט תאילנדי. השייט מרהיב. חולפים בין נקיקים ומתחת למנהרות שכדי להיכנס אליהן צריך להשתטח לגמרי. מסביב יערות מנגרובים – עצים שגדלים במיים מלוחים ושורשיהם מתנשאים מעל פני המיים. מראה קסום. לא מפסיקים לצלם ולהצטלם.
[/list]
אחרי השייט הקסום הזה שטים שוב בלונג טייל המטרטר לכיוון "האי של ג'יימס בונד", שלמרות כל המסביב התיירותי שלו הוא אכן יפהפה.
מקיפים את האי ברגל ונהנים מאוד. אח"כ שטים לקו פאני – כפר מלאזי מוסלמי שכל כולו בנוי על המים במעין כלונסאות, כשמסביבו רק ים, מצוקים ונוף יפהפה. אוכלים שם ארוחת צהריים במסעדה (נראה כאילו חצי מהכפר הזה הוא מסעדה אחת גדולה) ומסתובבים קצת בסמטאות השוק של הכפר.
אח"כ שטים בחזרה למזח, כשהשמיים מסביב מאפירים. איכשהו התמזל מזלנו הפעם ונראה שירד בכל מקום מסביב גשם חוץ מעלינו. נוסעים נסיעה קצרה בוואן למקדש קופים מקסים. המון קופים, מקדש שנמצא בתוך מערה ענקית, שחלקה מואר וחלקה חשוך יותר ומלא בנטיפים. יש שם אווירה קסומה. בגלל הגשם שנראה כמתחזק הקבוצה מחליטה ברוב קולות שלא להמשיך למפלים שהיו בתכנון ומחליטים לחזור. נפרדים מהמדריך(כה) והוא מסכם איתנו שבאוננג תחכה לנו לונג טייל שתאסוף אותנו לריילי ביץ' (אנחנו היחידים בקבוצה שהגיעו מריילי). כשמגיעים למזח באוננג מגלים שאף סירה לא מחכה לנו. טוב, אולי עוד מעט. מחכים. בסוף זה נראה קצת מדאיג. לצערינו עשינו חישוב מוטעה והכסף שברשותינו היה רק 107 באט, כשטקסי בואט עולה 120 וה"נהג" לא מוכן לוותר על 13 הבאט הנותרים(!). פתאום אנחנו רואים את הבחור שממנו קנינו את הטיול בסוכנות הנסיעות מגיע בסירה. אנחנו שמחים, שהנה נסביר לו והוא ידאג לנו. להפתעתנו הרבה הוא טוען שהטיול הזה כולל רק סירה לכיוון אחד ושהכיוון הזה הוא על חשבוננו. פעם ראשונה שאנחנו שומעים את זה. גם בפלאייר זה לא כתוב. אנחנו אומרים לו את זה ובמקום להשיב הוא פשוט מתעלם וממשיך לדרכו. אאוץ'. אנחנו תקועים. אני מחליטה להבליג ולהתגבר על כבודי האבוד ומבקשת מזוג איטלקיים שמחכה לסירה שם "הלוואה" של 13 באט (שקל וקצת, כן?). עד שהם מבינים מה אנחנו רוצים מהם, החמודים, לא מבינים מילה אנגלית, וכמובן שמסכימים. (ההלוואה הוחזרה למחרת, למי שתהה). אנחנו שטים סופסוף לריילי. הטיול הזה היה מקסים. חבל שנגמר בטעם רע.
[list=1]
[*] השלולית בכניסה למלון גדלה וגדלה ואנחנו שוב מתלוננים והפעם מקבלים שדרוג – מעבירים אותנו למלון ריילי ביי המפנק . כן, ההוא עם הבריכה שנושקת... איזה כייף!
[/list]
http://www.krabi-railaybay.com/rates.html?gclid=CN6ozuSAqaYCFYMTfAodaG4Ijg
מכריזים על יום בטן – גב. אור פוגש לראשונה בטיול ילדה דובר עברית והשמחה רבה. השניים מתחברים כאילו הם חברים 20 שנה. הולכים לחדר אחד של השני, שוחים, נהנים. אחה"צ שוב הליכה לחוף פרננג – ערב אחרון שלנו פה. מחר בנגקוק וקצת עצובים להיפרד מהיופי הזה. צבעי שקיעה. הערב יורד.
[list=1]
[*] אחרי בוקר של בריכה שטים ונוסעים לקרבי ומשם טסים לבנגקוק. בבנגקוק עוברים איזושהי אי הבנה עם הלמפו טרי ומחליטים שבכל מקרה בא לנו להתמקם הפעם באזור אחר (קרוב לשופינג!) ומשתכנים בold charm hostel. המקום, שקראנו עליו ביקורות שהוא "קצת רועש" מתגלה כמקום שנמצא ממש בתוך חצר של מעין פאב. ווללה רועש, אבל המיקום מעולה והמחיר טוב והחדר די קסום ובעלת המלון – מיני, היא תאילנדית מקסימה ויפהפייה ברמות על ואנחנו עייפים...
[*] מי היה מאמין, אבל משפחת א. הנכבדה העבירה יום שלם – מבוקר ועד ליל בקודש הקודשים – הMBK – אחד מהקניונים המוכרים בבנגקוק. איך עשינו את זה? תעלומה. אבל אפילו שונא השופינג הגדול מכולם = האדון הקטון אור נהנה שם. עם קצת הפסקות לגלידה וקצת באולינג ומשחקי וידיאו וקצת שחר במנשא וקצת שחר רצה באטרף וצועקת "דידים! דידים!" (בגדים בגדים) וסיום הולם ליום הזה בסניף של המסעדה החביבה עלינו הshabu sushi ויצאנו משם בלילה. עייפים אך מרוצים.
[*] והבוקר – מתפצלים. אני והילדים הולכים ל"עולם המים" – סוג של מצפה תת ימי בסיאם פראגון ושלומי בשופינג (אצלנו במשפחה התפקידים הפוכים).בצהריים שלומי פוגש אותנו ואוכלים בfuji – מסעדה יפנית נחמדה בקניון פראגון. אח"כ ממשיכים לקניות אחרונות בהחלט בהחלט בהחלט בMBK. שואלים את אור איפה הוא רוצה לאכול ארוחה אחרונה בתאילנד והוא בוחר במסעדה שדומה לshabusushi. טעים, אולי טיפונת פחות. אנחנו מפוצצים ברמות על. שחר אכלה שם 900 אבטיחים לקינוח. אור מתגלה בתאילנד כילד שמתנסה במיליון סוגי אוכל ("צדפות? המממ, אני רוצה לטעום! תמנון? תביא"). אפילו לנו לא ברור לפעמים מה בדיוק אנחנו אוכלים שם עם כל האוכל הרץ הזה. כייף. לילה טוב.
[*] נוסעים נסיעה קצרצרה ומפתיעה (לא דרך כביש האגרה. יצא קצת יותר מ-200 באט.) במונית שהזמינה לנו מיני לשדה התעופה. חוזרים הביתה....
[/list]
אז מה היה לנו שם?
היו הרבה חששות של לפני. של מה עובר לנו בראש עם לטוס לתאילנד לטיול כ"כ עמוס ומורכב עם 2 ילדים, שאחת מהם ממש לא חובבת נסיעות ואפילו בארץ לא ממש יכולה לשבת במסעדה בשקט ולתת להורים שלה ליהנות.
בפועל היה הרבה יותר קל ממה שחשבנו. כאילו הקשיים נשארו בארץ וטסו איתנו 2 ילדים – מלך ומלכה, זורמים, נהנים גם בבנגקוק הרועשת והמזוהמת וגם על חוף ים קסום, מלאים חול, עם ברק בעיניים. לפעמים אור קצת התגעגע לארץ, לגן, לחברים. אבל הגעגוע הזה הורגש בעיקר ברגעים של שעמום וממש לא היו הרבה כאלה...
גם הימים שמהם חששנו יותר – ימים של מעברים ארוכים, של טיסות, של קניות, עברו יחסית בקלות.
הקטנה התרגלה להיות במוקד העניינים, כאשר היא הולכת ברחוב לצעקות "בייבי! בייבי!" של התאילנדים המתלהבים, נשים וגברים כאחד והיא מנופפת לשלום, כמו מלכת אנגלייה קטנה. התאילנדים מטורפים על ילדים, מרימים, משחקים, מקסימים.
ואנחנו כמשפחה עוברים יום אחר יום ביחד, זה עם זו, זו עם זה, נהנים כל כך מהיחד הזה, מההזדמנות הזו. בלי רגעים של נמאס ושל די. היינו יכולים להמשיך עוד ועוד. היה לנו כל כך טוב.
מאחלים לעצמנו שנוכל להרשות לעצמנו עוד רגעים כאלה של אושר, בארץ זו או אחרת וגם כאן – בארצנו הקטנטונת.
סוודיקה.