רגילים לשלל תגובות
היום נרשם שיא חדש:
נכנסים לסניף דואר גדול בתל אביב. תינוקת בת 11 חודשים מכורבלת בלופי על אביה ואמא (אני) לצדם
אנשים רבים עושים לה פרצופים, צוחקים, קורצים וכו...
מתיישבים להמתין ומגלים שהרטיבה את אבא
כי היא בלי חיתול... פספוס, שטויות. מנסים להישאר די דיסקרטיים בעניין ... חחח
מגיע תורנו (זה משהו שהיה צריך לעשות יחד). אבא וגורתו מנשנשים חתיכות תפוח, לא עלינו (היא לא תיחנק?? שואלים אותנו בזעזוע כמעט כל יום, על כל דבר. מקווים שלא :-\ )
הפקידה השכנה, לא זו שמטפלת בנו, פוצחת ב"ישר לפרסומות! האבא והילדה! ככה אני אומרת!"
ובטיימינג קומי ממש, עם שוך ההתלהבות עונה זו שמטופלת אצלה בדלפק, עולה מרוסיה בת כשבעים, בשיא האיפוק המעושה וחריקת השיניים: "חבל רק שילד סובל"
הפקידה: "אם היה סובל היה בוכה, לא?"
החורקת: "מכריחים, בסוף מתרגל" אתנחתא "חבל רק שאחרי זה יהיה בעיה בלב"
הקהל מתחיל לכרות אוזן
החורקת: "אמא שלי רופאה!" (אני מזכירה, היא בת שבעים +-) "תינוק יהיה בעיות עם...................................<רשימה ארוכה וצקצוקי לשון, עונה לשאלות המאזינים>
אני רק זורקת מעל ראשה מבטים של : טוב, היא קוקו! אבל נאלצת להתחיל להזיז את ענייניי בדלפק
ברקע ממשיכה לשמוע ממש רצח אופי פרטני שלנו והשתלחות בכל דומינו
לרגע חוששת שהולכים להזעיק את הרווחה
באמת
הסיכום ששמעתי אחרי כרבע שעה זה שהיא מאשרת חלקית ובלית ברירה שימוש בכזה שרגליים של תינוק בחוץ, כאילו הוא עומד (בייבי ביורן, איי גס)
שזה לא טוב, אבל לפחות לא מתים מזה
הקהל השתכנע
אני הייתי עסוקה בלהתעצבן על שלא מעבירים תינוק מקופ"ח אחת לאחרת בין גיל חצי שנה ועד לשנה וחצי (הידעתם? אז זהו שגם אנחנו לא, וב"מכבי" לא, ובבנק הדואר עצמו שאחראי על הפעולה גם לא ידעו. לקח להם רבע שעה לברר למה הם לא מצליחים לאשר את הפעולה במחשב)
וכך גם הושבנו ריקם, גם הוכפשנו וגם היה עלינו פיפי (זה היה החלק הטוב!) מזל שלא הנקתי שם, היו מביאים שוטר.