את כמובן מאוד צודקת וגם עירית - יש לכן המלצות?
יש הרבה מאוד אפשרויות, חלקן כבר נכתבו פה, ואיך ומה לבחור תלוי מאוד בסגנון האישי ובמבנה הפנימי שלך
.
מתוך כל מה שזמין בסביבה שלך (כתבת שאת בחו"ל, נכון?) את תצטרכי לגלות מהי הגישה או השיטה אליה את מתחברת, ושלתחושתך תהיה יעילה לך.
זה משהו שכמובן משתנה מאדם לאדם, וכן משתנה אצל אותו אדם מתקופה לתקופה.
תצטרכי גם למצוא את המטפל הספציפי שנכון לך, ושהחיבור הייחודי ביניכם יכול לתחושתך להוות מרחב של ריפוי וצמיחה עבורך. כלומר, לקחת בחשבון לא רק את המרכיבים הטכניים של השיטה אלא גם את המרכיבים האנושיים והבינאישיים.
הכאב נתן בך את רישומו לפני שנים רבות באמצעות סדרה של התנסויות שליליות,
והרישום הזה חילחל אל כל הרבדים של המעטפת שלך, אל כל הרבדים שמהם מורכבת האישיות שלך.
הרובד הכי עמוק שבו הוא נמצא זה
הרובד הפיזי. ומשם הוא בעצם מקרין את עצמו אל
הרובד הרגשי ואל
הרובד המחשבתי-תפיסתי.
ומה שנדרש זה ליצור גישה אל אותו כאב, אל אותו רישום – באחד הרבדים הללו - על מנת לנקות אותו ולשחרר אותו מהמערכת הנפשית שלך.
אפשר בעצם לגשת אליו דרך כל רובד, ובאמצעות מגוון של כלים.
ישנם כלים תודעתיים: כלים שמאפשרים לגשת אל הכאב דרך שיחה, דרך ההשכל וההבנה ומשם לגלוש לאט לאט פנימה ולהגיע אל הרבדים העמוקים יותר של הרגש ושל הגוף. ישנם כלים פיזיים שמשלבים מגע: כלים שמאפשרים לגשת אל הכאב ישירות דרך הגוף, ישירות אל הרובד הפיזי. ישנם כלים אנרגטיים: כלים "עוקפים" שמאפשרים לגשת אל הכאב דרך הרובד הפחות מוחשי ונגיש לחושים הרגילים של רובנו (הומיאופתיה, אייפק, EMF, הילינג, תטא הילינג וכו' וכו'), וישנם כמובן כלים משולבים.
יש אנשים שהבנה ומודעות חשובה מאוד כדי שדברים יתחילו לזוז אצלם. לעומתם יש כאלה שהשכל דווקא מעכב אותם ומגע ישיר בגוף, למשל, פותח אצלם את הערוצים ביעילות. זה אינדיווידואלי לגמרי.
המסע פנימה יכול להתחיל כבר מעצם ההקשבה אל עצמך ואל תחושת הבטן שלך כדי לגלות מה נכון
לך מתוך כל השפע שקיים וזמין בתחום הזה
.
.
.
בינתיים, בעודך משתמשת בכתיבה בדף הזה כדי לגשש לאט לאט אל אירועי העבר,
אני רוצה להציע לך משהו שיכול לסייע לך לנתב את תהליך ההיזכרות כבר עכשיו לניקוי ושחרור, ליַעֵל את התהליך.
תבדקי אם את מתחברת לזה:
בכל פעם שאת נזכרת באירוע, ברגע שאותו זיכרון מעלה בך תחושה של כאב (או כעס, או עלבון, או כל רגש שלילי אחר) –
את יכולה כבר באותו הרגע לנצל את ההזדמנות בה הוא צף אל פני השטח, כדי לשחרר חלק ממנו אל מחוצה לך.
משהו כמו - אם הוא כבר פה, למעלה, ולא קבור כהרגלו במרתף שלך, הבה נלווה אותו אל הדלת
.
איך את עושה את זה:
-
קודם כל, ברגע שעולה הכאב – התרחבי. הרחיבי את ה"כלי" שאת.
אני אסביר ל-מה הכוונה:
כרגע את פוגשת את הזיכרונות מתוך העמדה של הילדה הקטנה שחוותה את האירוע. ואֶת אותה ילדה קטנה הכאב ממלא ל-ג-מ-ר-י. מציף. וזה טבעי וברור שכך יקרה. תארי לך אותך ככלי קטן ועדין שכאב עצום ממלא ומציף את כל כולו. ובגלל שכך, הוא כובש אותך, משתק אותך וגורם לך לחוש חסרת אונים מולו.
עכשיו, אם אותו כלי מתרחב, אם את גדלה ומתרחבת, הכאב הופך קטן ביחס אליך, והאפקט שלו עלייך משתנה. הוא כבר פחות כובש, פחות מציף, פחות מאיים. מה שלא יכולת להכיל כילדה, את כבר כן יכולה להכיל כאישה בוגרת. את רחבה היום הרבה יותר. את יכולה לפגוש את הכאב מתוך העמדה הנוכחית האמיתית שלך. את למעשה, כבר מישהי אחרת מולו.
בפועל, מה שניתן לעשות זה ברגע שאת חשה כאב או רגש שלילי אחר את מדמיינת את הגוף שלך מתרחב או גדל בצורה משמעותית. או מדמיינת את עצמך כמיכל שמתרחב. או אומרת לעצמך את המשפט: "אני מרחיבה את עצמי/את הכלי שאני כעת". זה יכול לקחת שנייה אחת. זו פעולה כביכול פשוטה אך יש לה השפעה חזקה ומבורכת על ריפוי ושחרור אותו הכאב. שלא לדבר על זה שהיא יכולה מאוד מאוד להקל עלייך את חוויית המפגש עם הזיכרון.
-
שנית, ברגע שעולה הכאב – כווני אותו אל עבר היציאה.
במקום להתבחבש איתו, לסבול ממנו – אם הוא כבר פה כדאי לנתב אותו החוצה. הרי זו המטרה האמיתית של המפגש שלך איתו.
את בעצם יוצרת למפגש עם הכאב הֵקשר של ניקוי. את הופכת להיות בעלת הבית שמתנקה ממשהו (הכאב), לעומת להיות הדבר (הכאב) עצמו. זה גם יעיל מבחינת ריפוי וניקוי וגם מקל מאוד על חווית המפגש.
גם כאן,
בפועל, את יכולה לדמיין משהו יוצא ממך (אבק, חלקיקים, לכלוך, מה שבא לך) או להשתמש במשפט כגון: "הכאב עולה ויוצא ממני כעת". או לשלב אמירה ודמיון יחד.
אפשר לשלב שני הדברים הללו יחד, זה הכי יעיל –
התרחבות ואז מיד אחר-כך, או תוך כדי –
יציאה. ההתרחבות עצמה מקלה מן הסתם על היציאה.
אם זה מתחבר אלייך ונגיש לך – השתמשי בזה.
ואם נדרשת לך כאן הבהרה או הרחבה – אמרי.