אהלן מחדשת דף ישן
הקטנה בת 8 חודשים וקצת
יש לנו 8 מדרגות בכניסה לבית
ודלת סורג ברזל בכניסה שברוב הזמן סגורה
חוץ מפעם (שזה כל מה שצריך כך אומרים)
אמא יושבת בפנים עסוקה בענייניה, רואה בזוית העין שהילדה זוחלת למדרגות
ואומרת לעצמה בלב עוד שניה אני קמה אליה
ואז קמה שניה מאוחר מידי בשביל למנוע אבל בדיוק בזמן בשביל לראות קטנה אחת מתגלגלת את כל המדרגות
אמאלה - כמה רגשות אשם וכמה רע הרגשתי

הענין הוא שבדרכ לפני המדרגות או קצה המיטה היתה נעצרת יורדת על הגחון ואז אנחנו הינו עוזרים לה לרדת
אבל עם הפנים קדימה
אז עכשיו התחלתי לסובב אותה עם הרגליים כדי שתבין שיורדים הפוך
והיום היא ישבה עלי על הכורסא אצל חברים וכשרצתה לרדת ממני הסתובבה והורידה לבד את הרגליים
הייתי כל כך גאה
עכשיו צריך להתחיל ללמד אותה לרדת גם עם המדרגות

מאז המקרה אין מצב שהדלת סורג נשארת פתוחה.....בחחי שאחרי שהיא נפלה כמעט קראתי בעצמי לעובדים סוציאלים....):

_אני מאמינה שילדים שנופלים רע במדרגות הם ילדים שלא סמכו עליהם והחליטו לטפס כשהמבוגר השומר לא שם לב או לא נכח (או בכלל "עזר" להם ליפול כמו שראיתי היום בגן השעשועים...).
הכי אני אוהבת את אלו עם נבואות הזעם "היא תיפול!" אך כמה נביאים קדושים יש לנו פה בעם היהודי..._
לא מסכימה לחלוטין..

הקטן שלי נפל פעמיים במדרגות למרות שיודע לטפס יפה מגיל צעיר ואין שער שמונע ממנו לטפס [רק אחד למעלה שמונע ממנו לרדת אם זכרנו לסגור אותו].
קורה שנופלים.. גם למבוגריםש יודעים מעולהל טפס זה קורה [לי אישית זה קרה לפחות בשלוש הזדמנויות שונות במדרגות שונות].
כן מסכימה שנפילה אצל ילד שסומכים עליו לא מובילה אותו לויתור על הטיפוס.
אצלנו הוא התאושש, נרגע ומיד חזר לטפס..

ולגבי אלה עם הנבואות - מסכימה לגמרי...
ואחרי שהוכחתי לחמותי שכשהיא אומרת לו: "תיזהר לא ליפול" מיד הוא נפל היא התחילה לשים לב ולהגיד לו יותר לאט, יותר בזהירות וכד' במקום..

לסמוך על הילדים, זו בדיוק הנקודה... אצלנו בבית אין מדרגות בתוך הבית אלא בחצר, יש שתי מדרגות מהגזוסטרה לשביל, חמש מדרגות מהשביל לגינה ועוד חמש מדרגות מהגינה למרתף. אנחנו שמנו שערים בכמה מקומות בבית, כמו למשל בין המטבח לחדר השירות שם יש את האוכל של החתולים, בהתחלה זה היה כי לא רצינו שהיא תאכל את האוכל של החתולים והיום זה בעיקר כי היא עושה להם מרק מהאוכל וזה די מעיק לנקות כל היום קערות אוכל של חתולים... עוד שער אחד שמנו לפני שתי המדרגות של הגזוסטרה ששרת שתי מטרות, האחת חסימת הכלבים מלהכנס ולעשות טרור בבית והשניה כדי שהיא לא תצא לחצר לכל המדרגות האחרות לבדה. היום-כשהיא כבר בת שנה ושמונה חודשים אנחנו משאירים את השערים פתוחים רוב היום. היא יודעת לעלות ולרדת מדרגות באופן מדהים כולל לפעמים בלי ידיים בעמידה בלבד ובלי מעקה.
לפני שבועות מספר היינו אצל בני משפחה שלהם גרם מדרגות בתוך הבית. איך שהגענו שאלו אותנו אם צריך לחסום את המדרגות האלו עם משהו, הסתכלנו ואמרנו שאין צורך. אחרי שלוש שעות במקום היא הראתה עניין במדרגות וניגשה לרדת אותם בישיבה וגלישת טוסיק. בן זוגי ואני ראינו שהיא מתכוונה לעניין ועושה את הפעולות הנדרשות יפה ומסודר והנחנו לה עד שפתאום שמענו זעקות איימים של המארחת דווקא "בואו מהר הקטנה במדרגות!" נבהלנו כי חשבנו שקרה משהו כששאלנו מה קרה היא אמרה "שום דבר, רק אני מעדיפה לא לראות כשהיא נופלת!" יופי, תעצמי עיניים... לכי לעיסוקייך, מי ביקש ממך בכלל לשמור עליה? אנחנו סומכים עליה במליון האחוזים, כשיש משהו שהיא יודעת שהיא יודעת שהוא מעבר לכוחותיה היא קוראת לנו שנעזור לה. המעניין הוא שאותה מארחת התהדרה באוזנינו כמה וכמה פעמים איך היא גידלה את שלושת ילדיה ברוח עיקרון הרצף...
שלושה ימים מאוחר יותר, הקטנה עם אבא וסבתא בגינה, מטפסת במדרגות עם בובה ענקית בידיים ופתאום מחליקה ונופלת לאחור שתי מדרגות בגלגול יפה כשכפות הידיים בולמות היטב את הנפילה ואחר כך כל מה שהיא ביקשה זה נשיקה בכל כף יד מצילה. אני מאמינה שילדים שנופלים רע במדרגות הם ילדים שלא סמכו עליהם והחליטו לטפס כשהמבוגר השומר לא שם לב או לא נכח (או בכלל "עזר" להם ליפול כמו שראיתי היום בגן השעשועים...).
הכי אני אוהבת את אלו עם נבואות הזעם "היא תיפול!" אך כמה נביאים קדושים יש לנו פה בעם היהודי...

אצל הורי בבית יש מדרגות ואני מחזיקה את עצמי חזק לא ללכת אחרי הקטנה 1.5, כשהיא עולה ויורדת, אלא פשוט לסמוך עליה. הייתי עושה את זה כשהיא רק התחילה לזחול. לפני כמה שבועות היא נפלה ושברה קצת את השן הקדמית, בהתחלה היו לי נקיפות מצפון שלא הייתי לידה ומנעתי את הנפילה, אבל הם עברו לי די מהר כשראיתי עם איזה בטחון היא חוזרת למדרגות מטפסת ויורדת ללא פחד.

_הוא ממש מפחד.
יש למישהו רעיון איך לעזור לו?_
להתחיל מהתחלה:
על הידיים, ואח"כ, בקצב שלו, בלי שום לחץ בכלל (קשה. קשה. הכי קשה.) - זחילה, יד, לבד...

הדבר הראשון שצריך לעבור כשנכנסים אצלנו בדלת זה גרם מדרגות די תלול, שעולה הביתה. כשנכנסנו לדירה הזו ישר שמנו שער, לא אקורדיאון (שהוא טוב יותר לחסימת מדרגות עולות) אלא משהו מסיבי יותר, שימנע מהפונפון מלזנק למטה, לדלת.
יום אחד, בהיותו בן שנה וחודשיים משהו כזה, שטפתי משהו בכיור כשלפתע שמעתי שקט חשוד.... ניגשתי למדרגות וראיתי שהשער פתוח.... עצרתי את הנשימה והסתכלתי בדממה של ציידת ציפורים איך השובב יורד את המדרגות בעמידה ובריכוז עילאי, ידו האחת מחזיקה בקיר. ככה ירד למטה עד הסוף, 11 מדרגות. מזל שצצתי כשהוא היה לקראת סוף המדרגות, מאוחר מידי בשביל צעקה.
הסיפור הזה עשה לי הרבה מחשבות בנוגע לחרדה. ראיתי שהוא אשכרה עשה את זה בכוחות עצמו, אז שניתן לסמוך עליו. גם אהבתי את זה שהוא ניצל את הפירצה והתאמן. מצד שני, כנראה שבנס נמנע אסון (בסביבות אותו זמן הוא עף את השלוש מדרגות של השביל וחטף פנס רציני בעין). כך או אחרת - מאז אני מקפידה שהשער יהיה נעול... גם עכשיו, כשהוא טפסן יותר רהוט וגם מתחשב בי כשאני מבקשת ממנו שיחכה רגע ולא ירד לבד.

לפני כשבועיים איסתרא נפל במדרגות ומאז הוא לא מוכן לרדת, לא עם יד , לא בזחילה גורנישט.
הוא ממש מפחד.
יש למישהו רעיון איך לעזור לו?

והאמת - גם אני יכולה ליפול. אז מה?
כשהקטנה היתה עוד יותר קטנה וכל המשפחה היו באים ולוקחים אותה ממני ויורדים לסלון תוך כדי חיבוקים ופוצי מוצי
קבענו חוק שיורדים עם יד פנויה. תמיד.כולם.
גם מבוגרים כושלים במדרגות לפעמים אבל לעשות את זה במורד 20 מדרגות, עם תינוקת פיצקית ואף יד פנויה לבלום זה נורא נורא נורא.

<ועכשיו? עכשיו אףאחד לא משתמש ביותר מיד אחת בשביל להחזיק את הפורפרה הזאת>

האמת: לדעתי הגנו עלי מאוד.
כשהייתי תינוקת. הצילו אותי כמה פעמים מנפילה על הראש, וכמה פעמים לא (אתם רואים שהראש נדפק ).
אני עד היום מסוכנת לעצמי ונופלת במדרגות וכאלה.
לדעתי יש קשר.

אחרית דבר -
לא שמנו שער,

הילדים תמיד קראו זה לזה (וחיכו עד שהשני יגיע!) כדי לעלות במדרגות יחד. אני שמעתי את הקריאות, והתיצבתי.
עד שיום אחד, הם (אולי רק אחד מהם?) הופיעו למעלה, בלי לקרוא לליווי.
הסקתי שהם לא זקוקים לו...
(היו אח"כ פעמים שהם כן קראו זה לזה).
גם בדרך למטה - היה תהליך הדרגתי של אחורה, בישיבה, יד, לבד, עם תקופות מעורבבות בהתאם לעייפות ולמצב הרוח.

המדרגות היו הזדמנות לראות תהליך למידה/אימון של הילדים.
מאוד נהנתי לראות את אותם מעלים לעצמם את היעדים בהדרגה, בהתאם ליכולתם. (כמעט?) לא היו מצבים בהם הם מנסים משהו חדש שהוא מעבר ליכולתם, והנסיון גורם לתאונה גדולה. כאילו - מחזיקים את עצמם כל הזמן מתחת למה שנדמה להם שהם יכולים, וה"נדמה להם" הזה עולה כל הזמן.
היתה השפעה הדדית, אבל לא ראיתי (בתחומים של התפתחות פיזית) תסכול שנובע מקנאה "הוא יכול ואני לא", וגם לא עמידה במקום כי "זה - הוא".

היו לנו תאונות ספורות. זאת שבראש הדף היתה הכי רצינית, השאר - ללא חבלות/פצעים. ממה הן נגרמו? בעיקר בעייפות, כשהיתה תכונה במדרגות: מריבה, ויכוח, ירידה עם חפץ שקשה להוריד במדרגות. מעולם לא ממש דחפו זה את זה במדרגות.

עכשיו - שנתיים וחצי (אבל גם הרבה קודם) - אנשים במקומות זרים עוד מנסים להגן עליהם "היא יכולה ליפול!" ואני מסבירה שיש לנו מדרגות בבית, ושהם יודעים לעלות.
והאמת - גם אני יכולה ליפול. אז מה?

אפרופו סכנת חיים ,אז החודש בגינה כמה מטפלות/סבתות/אמהות ציינו בפניי כמה שהן חושבות שהמתקנים מסוכנים,
והפלא ופלא הייתה היום כתבה על זה במעריב(?),
ממש סיפורים מזעזעים,על ילדים שנמצאו תלויים בראשם מהברזלים של המתקנים המשולבים.
עד עכשיו תמיד עליתי עם הבן שלי למעלה ואני בדפיקות לב עד שהוא ניאות להתגלש,העניין הוא שהוא נורא אוהב להסתובב למעלה,
ולהתגלש זה לא האטרקציה המרכזית עבורו.
למה אני כותבת על זה פה?,אוה,כי הנ"ל עולה לבד בסולם עכשיו והוא ממש גאה בעצמו.
זה תמיד היה עינוי בשבילי כול המתקניאדה הזאת אבל שיניתי את התפיסה שלי לגבי זה,ואני רואה את זה כהזדמנות חד פעמית להיכנס לכושר.
השבוע אמהות לאות בהו בי בתדהמה בעודי מתנדנדת ומקפצת לי בחופשיות על מתקנים כאילו שאני בת 10 רוב העייפות נובעת מעכבות.
<אממ"פ מלאה מרץ אחרי שהקיאה את נשמתה מאוכל סיני קלוקל וכולם יושנים כאילו כלום>

רעיון מקסים. תספרי איך הולך

עוגיה - מבריק! ספרי אם תממשו.

יש וילונות כאלה שעשויים מחרוזים ששמים על הדלת. זה מקרקש נורא כשאיש גדול עובר אבל נראה לי שהרעש יהיה חלוש כשיזחל מתחת תינוק.
בא לי רעיון להכין מין וילון נמוך כזה. משהו פשוט.
נאמר - גומי רחב עם קרסים בקצוות (שיתלבשו על לולאות או מסמרים במשקוף)
ומהגומי משתלשלות להן רצועות בד (שאריות כלמיני, שיהיה ססגוני) שמגיעות עד הרצפה ממש
ועל הרצועות האלה תפורים פעמונים כדי להתריע על הסגת גבול.

בגלל שזה גומי אפשר להעביר את ה"מחסום" מדלת לדלת גם אם הרוחב שונה.
אם תולים בגובה הברכיים אז ילדים גדולים יכולים לעבור מעל בלי בעיה (וזה עדיין מתאים לילדים קטנים, לא רק לזוחלים).

מהכרותי עם הנפש הפועלת - היא תזחל עד השער הזה, תשכב מתחתיו ותכרסם אותו...

נראה לי שיותר קל לרפד את הילדים

אני לא זוכרת בדיוק איזה ריפוד (זה כבר היה לפני כמה שנים) - משהו פרוותי, נדמה לי (זו היתה דירה שכורה...). הסכנה בגלגול לא פחותה כי הם ירדו במהירות גדולה (שאפשרית בזכות הריפוד). מעבר לכך, הריפוד מצמצם את המכה מהמדרגה עצמה, אבל אם מועדים ומתגלגלים (וזה קרה לילדים שלי פעם או פעמיים, במדרגות לא מרופדות, כשכבר ידעו בעקרון לרדת) - זה לא מספיק. אחד החסרונות הם שזה "לא נראה" מסוכן, וככה מרמים את האינטואיציה, ומכבים את הזהירות הפנימית.
מאותה סיבה, אגב, מפריע לי שבגני שעשועים (ב"גן האם", למשל) יש "מרצפות גומי" במקום חול או דשא .

כרמית,
איזה ריפוד? גם על הקירות הצדדיים? למה את משערת שהסכנה בגלגול לא פחותה?

אצל אחותי בארה"ב היו מדרגות מרופדות, ללא אפשרות נפילה הצידה. היינו אצלם כשהתאומים שלה היו בני שנה ורבע - הם ירדו ב"טיל" ובצורה מאד מצחיקה למטה, אבל אני לא יודעת איך היה כשהם היו קטנים יותר, ואולי עם הריפוד הסכנה בגלגול ארוך יותר גדולה/לא פחותה.

מענין. אני אחשוב גם בכיוון הזה.

בדירה הקודמת שלנו, המחשבים היו בקומה למעלה. כשהייתי רוצה לעבוד על המחשב, הייתי שמה מחסום מאולתר לפני המדרגות (מורכב מכסא ועוד משהו - לא זוכרת בדיוק). המחסום לא מנע את המעבר, אבל הרעיש מספיק כדי שאני אשים לב גם אני שקועה במחשב, ואבוא לעזור.
אולי שער לא נעול עם פעמונים יוכל לעזור אצלכם?

פתרון קסמים:
???
ריפוד על המדרגות?

ז"א - אני מאוד מעדיפה את להיות שם על פני שערים (מילה יותר נסבלת מגדרות), אבל אני לא מושלמת. אז אם חו"ח, שהמכה תהיה מסוכנת פחות.
מישהו ניסה? מכיר? רעיונות?

הנה הבעיה:
אנחנו ישנים על מזרון (20 ס"מ).
בהתחלה הם ירדו ממנו ברוורס, אבל עכשיו הם כבר יורדים קדימה, ועדיין בוחנים גבולות יכולת ושו"מ שלהם עם חצי גוף באוויר, אז כבר לא לגמרי אפשר לבנות על הרוורס במדרגות.
שלא לדבר על הנטיה (ההתאבדותית) שלהם לשבת לנוח בין מדרגה למדרגה בעליה.

אם לא יהיה פתרון קסמים, אני אראה עוד כמה ימים האם אני מסוגלת להיות בכל מקום (כמו שהגדירה עדי), ואם לא, בצער, ונגד הלב, יהיו שערים.
אני עוד עלולה להתדרדר ללול (-;

גם אנחנו חיים עם מדרגות בתוך הבית ובלי שער. איתמר (שנה ואוטוטו 3 חודשים) עולה ויורד אותן לבד כבר מספר חודשים.
בהתחלה (גיל 8 חודשים) עשיתי את זה איתו, תחת השגחה. לפני שיכולתי לומר ג'ק רובינסון הוא כבר עלה אותן במומחיות ראויה לציון. הירידה הגיעה בשלב מאוחר יותר (פער של חודש וחצי-חדשיים). מעולם הוא לא נפל (אם כי תמיד יכולה להיות פעם ראשונה) והוא עולה ויורד אותן עשרות פעמים ביום. לאחרונה הוא למד לעשות את זה בעמידה (ולא בזחילה כמו שהוא עשה בהתחלה).

איתמר לא ניסה אף פעם לרדת את המדרגות עם הראש קודם בגלל שמאז שהיה צעיר מאוד (חודשים ספורים) והחל להביע רצון לרדת מהמיטה שלנו/ספה או כסא, תמיד דאגתי שהוא ירד בעצמו (אני רק עוזרת קצת) ועם הרגליים כלפי מטה. זה כנראה עזר לו עם הכיוונים גם במדרגות.

אבל אני מודה - אני לא משגיחה כל הזמן על הילדים. אני לא בנויה לזה ואין לי שום בעיה שהם בכלל לא יהיו בתחום הראיה שלי.

יונת, חשבתי שרק אני קוראת ספרים מאחורי תינוק שמטפס במדרגות! (-: אצלנו הקטנצ'יק למד מההתחלה שצריך להסתובב בשביל לרדת - מצחיק לראות איך לפעמים הוא "מכניס לרוורס" מטר מראש וזוחל אחורה כשהמדרגות עוד רחוקות...
בכל אופן, בניגוד למה שכתוב על הספלים החמודים, אני לא יכולה להיות בכל מקום כל הזמן, בטח לא עם שני ילדים, לכן יש שער והוא יישאר שם לא רק עד שהצעיר יגיע לגיל שלוש, בערך, אלא כל זמן שימשיכו להגיע אלינו גם תינוקות של אחרים. אני די מתירנית בדברים פשוטים, אבל במה שיכול לגרום נזק בלתי הפיך, אני נוקשה.

לנו יש מרתף וקומה שניה ומהרגע שאופיר זחל לאחור שמנו מחסום למדרגות למטה והיום הוא בן 11 חודשים ועלהויורד את המדרגות למעלה 4 פעמים ביום בערך ותמיד רוצה לשחק שם ואני מרגישה שנורא נחמד אבל חייבים לתת גבולות ששם עולים רק איתי ואם אני לא בטווח ראיה זה מסוכן מדי לטעמי ונראה לי שאני אקנה מחסום גם לשם

מצטרפת למה שכרמית כתבה: שער זה לא דבר הכרחי אם את שם בשביל לעזור. בבית הקודם שלנו היו מדרגות, והבן הגדול שלי מאוד אהב לטפס עליהן. הייתי לוקחת ספר ונעמדת שתי מדרגות מתחתיו, וככה היינו עולים ויורדים שוב ושוב ושוב. לאט-לאט הטכניקה שלו השתפרה וכבר לא הייתי צריכה להשגיח מקרוב כל כך.

המפגש שלנו עם מדרגות לא היה בתוך הבית ולכן הסיטואציה שונה - יכולתי להיות לידם, עד שידעתי שהם יכולים להסתדר לבד (וקורה גם שמועדים, אבל לעיתים רחוקות מאד).
קודם כל, זה תלוי מאד במבנה המדרגות. מדרגות "באוויר" (עם מעקה שיעיל למבוגרים אבל לא לזוחלים) מסוכנות הרבה יותר משתיים-שלוש מדרגות שאי אפשר ליפול בהן הצידה....
מעבר לכך, אני חושבת, שבגיל הזה, כדאי כן לשים שער (בשני קצות גרם המדרגות!) - כדי למנוע גישה לא מבוקרת. במיוחד עם תאומים, יש סיכוי סביר שתהי עסוקה במשהו שלא ניתן להפסיק באמצע רק בשביל לעזור לילד לרדת. כשאת שם, את יכולה להשאיר את השער פתוח ולשחק איתם שם (מדרגות הן משחק אהוב מאד, מתחילת הזחילה וגם היום). תוך זמן קצר הם ילמדו איך להזהר, ואחרי זמן קצר נוסף, הם גם יוכלו לבצע את זה במרבית הפעמים. קצת אחרי תחילת ההליכה ישנו שוב שלב מסוכן, עד שהם לומדים לעצור לפני המדרגות ולרדת אותן בזחילה (בהתחלה) או בצעד איטי וזהיר.

ההיכרות של בני עם המדרגות, היתה מדהימה בעיני. כשהוא רק התחיל לזחול, הוא גילה שבחדר האוכל ישנן 3 מדרגות, וכמובן טיפס עליהן. כשרצה לרדת, הוא עשה זאת, כמובן, עם הראש קדימה. שמתי יד על המדרגה, וכך, במקום לפגוע עם הראש במדרגה, הוא פגע ביד שלי, כך שהרגיש התנגדות, אבל לא כאב. במדרגה השניה, הראש שלו כבר עצר לפני הפגיעה ביד, אך עדיין נגע בה - ובמדרגה השלישית היד שלי כבר היתה מיותרת... עוד המשכתי תקופת מה לשים יד, ליתר בטחון, אבל בדרך כלל לא היה בה צורך. בהמשך הראיתי לו שכדאי להסתובב ולרדת אחורה, ותוך זמן קצר יכולתי לסמוך עליו ולהשגיח מרחוק.

אוי.
שכחתי לכתוב שהדס בסדר, ושהם בני כמעט 10 חודשים.

עדי - יש לי משהו בבטן נגד גדרות כאלה. ולגבי קריאת הספר - אני בהחלט מזיזה/מפנה ילד שיושב עם הגב למדרגות... כי הם עוד נופלים (לפעמים, כשעייפים) מישיבה לאחור, ולא כל כך אכפת להם מה נמצא שם בדיוק.

אורית - בסה"כ אני מנסה להתנהג כמו שאת מתארת, הרבה לפני הקאמיקזה היו "פיטפפוטים" שכוונו לעברנו, ובכ"ז פיספסתי.

גם אני ומבוגרים אחרים כבר מעדנו במדרגות אצלנו. למה לא שער, לפחות עד התקופה שיודעים לבטח שהם יורדים בזהירות ואחורה? בגיל שבעה חודשים הם לא צעירים מכדי לקרוא את עיקרון הרצף? (-;

אנחנו עברנו לבית עם מדרגות לפני כשנה. גאיה, ביתי השניה היתה אז בת שנה ושלושה חודשים. בעלי ישר החליט שצריך שער וביצע. אני , לעומת זאת החלטתי שאני לא משתמשת בשער. גאיה עדיין לא הלכה ממש אבל המדרגות מאוד עניינו אותה. בהתחלה הייתי פשוט יושבת איתה על המדרגות בכל פעם שרצתה לטפס. תוך זמן קצר למדה לעלות לבדה ואז קצת חששתי להשאיר אותה לבד למעלה, עד שיום אחד היא עלתה עם אחותה כשלא שמתי לב, (הייתי עסוקה במטבח), וכשרצתה לרדת נעמדה בראש המדרגות וקראה לי. זה שימח אותי מאוד והבנתי שאני באמת יכולה ליסמוך עליה שתדע מה היא מסוגלת או לא לעשות. עם הזמן לימדנו אותה לרדת אחורה בעצמה והיום שנה אחרי ,היא מתעקשת לרדת בעמידה כמו הגדולים. ליפעמים מבקשת יד תומכת ולפעמים מצליחה לבדה. היא מעולם לא נפלה במדרגות , או שמעדה מעידה קטנה ולא מזיקה.
אני מודה שגם אני נבהלתי מענין המדרגות, ואצלנו יש הרבה מדרגות ודי תלולות, אבל ראיתי שלאחר תקופת לימוד והיסתגלות קצרה הכל הסתדר.

לכל בעלי המדרגות בביתם - איך עברתם את התקופה שבין סקרנות (ראשונה) למדרגות לירידה בטוחה בהן?

אני שואלת כי...
הבוקר הדס נפלה במדרגות. תפסתי אותה באמצע.
הסיטואציה היתה מטומטמת: הייתי למטה (עם דולב עלי), ראיתי אותה מתענינת, ובמקום להוריד אותה, איתנו, המשכתי להתארגן ליציאה מהבית, ולפטפט עם המנקה. ענין של דקה-שתיים, ושמעתי את ה - בום בום בום. הספקתי להגיע אליה לפני שהיא הגיעה לרצפה (ואו! איך הזמן עבר לאט! המנקה רצה איתי, ומהר מהר דחפתי לה את דולב לידיים, ואני ממש זוכרת את התהליך בראש, את ה-מי תתפוס את הדס, כאילו אלה היו תהליכי מחשבה איטיים).

אה - ובכלל, בעלי במילואים, ואני תקועה עם העסק הזה לבד. הדס ממש בסדר, ועדיין אני אצטרך לספר לאמא שלי מחר בבוקר מאיפה הסימן האדום, ולאבא שלי למה אנחנו לא קונים גדר.

ראו גם: יצר לשימור עצמי, דפים נוספים על מדור תינוקות ופעוטות.