שלום לך היי...

אפשר למצוא פרטים בדף הפייסבוק -

http://www.facebook.com/pages/%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%9C%D7%9C%D7%93%D7%AA/273024122747330

אפשר אם הקישור לא עובד, להקיש - "לשוב ללדת" וזה יפנה אותך.

בכללי -
בתל אביב, 4 מפגשים, במחירי עלות כי זו הרצה, תאריך עדיין לא נסגר, ייסגר בימים הקרובים.

ואת מוזמנת להתקשר -
ענת
0544-973503

או להשאיר לי מייל שלך בדפבית.

איפה הקבוצה? איפה ניתן למצוא פרטים?

למי שחפצה ב"תיקון" (אני מעדיפה לקרוא לזה עיבוד ואינטגרציה) אחרי לידה טראומטית:

קבוצת הקשבה בהנחיית פסיכותרפיסטית מומחית להריון ולידה נפתחת בתל אביב.

זו הרצה כרגע כך שהמחיר בהתאם.

לפרטים - אני בדפבית.

בטח שהכי עדיף להיות מי שאני, לגמרי, מחוברת לכל הכוחות המעצימיםשלי, בלי ציפיות ובלי שום דבר חיצוני לי שמסית אותי מהכאן והעכשיו.
השאלה היא איך זה קורה? אולי זה יקרה ככה מעצמו, במקרה - באופן טבעי - ואולי לא
אז להשתמש בחווית לידה טראומטית קודמת לטובתי למען אחווה חוויה מגדילה ומעצימה שאין כמוה בעולם, זה שימוש לטובה בעבר שלי,
זה זרימה מושכלת כי הכי קשה זה להרפות ולהסכים להיות ולהטלטל עם מה שיש כשזה גדול ועצום יותר מכל דבר אחר.
להתכוון להאמין להתמסר... זה בשבילי תיקון

מסכימה לגמרי איתך, אורית. עדיף להגיע ללידה, הסיטואציה הקיצונית הזו, המדהימה הזו, הרגע האחד הזה שבו הכל קורה... עדיף להגיע לשם ללא פוסטר כלל.
ללא ציפיות לאיך אני "אמורה" להיות, להראות, להתנהג, איך הלידה שלי "אמורה" להתנהל, ואיך האימהות שלי צריכה להראות.
הרגע הזה מזמן כל כך הרבה הפתעות, וכדאי, בעיניי, להיות ברגע בנוכחות ובקבלה לכל מה שמגיע.
ככה אפשר לנווט, לזרום ולהשתנות עם מה שקורה,
ולנסות, ממש לנסות, להיות ללא שפיטה...או לפחות עם כמה שפחות...
הלוואי על כולנו לידות מעצימות, אימהות מכילה ומקבלת.
אינשאללה!!!

שורשים
אולי בכלל (אם אפשר) עדיף שלא יהיה פוסטר בכלל. כי פוסטר זה כמו צפיייה - ואז נראה לי שאין מנוס מלהתאכזב. שהרי המאמץ להתאים את עצמי למשהו שחיצוני לי (אפילו אם זה הפוסטר שאני ציירתי במייטב צבעיי) גורר אכזבה והתשה...

[u]אני מרגישה שזה תהליך בלתי נמנע שיתאפשר בזכות כל שלב ושלב בו ולכן אין בי חרטה[/u]
זה משפט חשוב בעיניי, זה מלמד אותי, עם מעט הנסיון של הלידה האחת שעברתי, שיש לאן עוד לגדול ושאולי לא יהיה "תיקון" אבל שהשיעור עוד לא נגמר בלידה הזו ושהאסימונים עוד יפלו בהמשך. זה משאיר מקום לאופטימיות ויש בזה הרבה חמלה מבורכת.
במעגל האמהות שלי (שבלעדיו היה לי כל הרבה יותר קשה) הדולה ביקשה שאשלים את המשפט - "זה שעברתי את מה שעברתי בלידה אומר עלי ש - ". לא הצלחתי ממש לענות לב ואולי התשובה לשאלה מי אני בעקבות מה שחוויתי תבוא רק בלידות בהמשך או בהמשך האמהות שלי.. ואולי לא.

אורית - מאוד אהבתי את הדימוי של הפוסטר. בהכנה ללידה הבאה אני בטוחה שהפוסטר שלי יהיה שונה.. אחרי הלידה הרגשתי שהאגו שלי מאוד הצטמק, שחטפתי כאפה רצינית.. לפחות עכשיו יש בי יותר מודעות לכל זה, ואלי מכאן תתחיל [u]ההערכה מחדש[/u] שלי.

טוב שפתחת מחדש את הנושא החשוב הזה ואפילו אני מרחיבה ל"תיקון חווית המיניות , הזוגיות , ההריון והלידה".
"תיקון "? אני מעדיפה "הערכה מחדש"
תהליך של עבודה מדויקת תוך התבוננות באמונות שלי , ב"ספור שלי "
בירור מה באמת קרה שם ? מה באמת קורה פה?
האם זה שאני מאמינה כך, ישפיע על המציאות.
אולי יותר קל ופחות כואב לא להיתווכח עם המציאות ולאהוב את עצמי מחדש.
לקבל את מה שיש ולבחור לי את האופן בו אני רוצה לספר את הספור שלי.
לא לכעוס על האחר ובודאי לא לכעוס על העבר של עצמי .
ואני מצטטת מישהוא חכם שאנני יודעת את שמו שאמר " כעס פירושו לסבול מהטפשות של מי שהוא אחר"
והרי את כבר לא אותה יולדת של הלידה הקודמת את השתנת " את יולדת חדשה".

מישהו ראה את שני?

אולי באמת המילה "תיקון" לא מתאימה
או לפחות דורשת הסבר
כי תיקון יכול להתפס כאילו היה משהו מקולקל
שצריך לתקן אותו.

וזאת לא הכוונה

התכוונתי שהחוויה שהיתה מביישת או כזאת שמעוררת חרטה - הופכת להיות מוכלת וכזאת שמעוררת הבנה וקבלה ואולי אפילו גאווה.

הלידה הראשונה הייתה טראומטית
פער גדול בין מחשבות לא רציפות שהיו לי על הלידה הצפויה לבין התרחשותה בפועל -
התרחשות לא רציפה כשלעצמה.
זו הייתה לידה שהתחילה ברצון להתמודדות טבעית ונגמרה לאחר 20 שעות של ריק - בואקום אכזרי
ולוותה בהתאוששות ארוכה וקשה.

רק בלידה הרביעית הצלחתי להגיע בתוכי למקום מדויק
לחיבור ולמוכנות רוחנית עליונה
וללידה נהדרת עם הרבה דיוק, כוונה והנהגה שלי בתוך הלא-צפוי
הצירים היו ריקוד אומנותי
השתמשתי בהם כדי להיפתח ולאפשר לתינוקת להיוולד בדרכה
ילדתי על הברכיים בשני צירי לחץ

אני לא רואה בזה תיקון
אני מרגישה שזה תהליך בלתי נמנע שיתאפשר בזכות כל שלב ושלב בו
ולכן אין בי חרטה
הכאב מהלידה הראשונה עומד בעינו
וחווית הלידה הרביעית עומדת בעינה בזכות החוויות הקודמות

[u]האם אפשרי ללדת בלידה טובה אחרי לידה טראומטית[/u]
כן, ממש כן.

לפני כמה זמן פתחתי את הדף [po]על השימוש במושג חוויה מתקנת[/po] וכתבתי בין השאר על שתי הלידות שלי.
חווית הלידה השניה -הסיפור בדף הבית בקישור למעלה - לא תיקנה את החוויה של הראשונה.
אבל מהראשונה למדתי וחידדתי את מה שאני רוצה. נתתי לחוות דברים להשאר לא מתוכננים עבורי. (עד כמה שאפשר בלידה כמובן).
אני מתכוונ בעיקר למי שהייתה איתי בלידה.

איזה כיף לדבר איתך...

אני חושבת שבתוך כל אחת מאיתנו מסתתר "פוסטר". בפוסטר הזה מצויירת התמונה האופטימלית (שכמובן שמושפעת מדימויים ודעות קדומות ולחץ חברתי ותסביכים עבריים וכו').
במרכז הפוסטר עומדת אישה שהיא בהריון מדהים, יולדת מצטיינת, מניקה אולימפית ואמא טובה (הכי טובה)....
ואז כשהפוסטר פוגש את המציאות האנושית...
וואי וואי וואי
לא נותר אלא - להשוות ולמדוד ולצפות, ואז כמובן להתאכזב ולהכשל ולהרגיש אשמה.


אז מעניין לראות מה יש בפוסטר הזה
מה מצוייר שם אצל כל אחת...

אורית, את נותנת לי הרבה חומר למחשבה. תודה רבה :-)

אתמול ביקרתי את החברה שלי שילדה בבית החולים. בקצרה אני יכולה לספר שלמרות שהלידה עברה מאוד טוב, כעת שיש לה "בעיות הנקה" לדברי האחיות ויועצת ההנקה של בית החולים (והרי 30 שעות אחרי הלידה עוד מוקדם מידי להלביש תוויות כל כך קשות), היא ישר מרגישה שהיא "נכשלת", שהיא אמא לא מספיק טובה.

ומכאן אני שואלת - למה בכניסה שלנו לאמהות ישר מושגים של כשלון ואשמה נוחתים עלינו, אפילו לפני שהגיע החלב? מי החדיר לנו בראש את המחשבות כל כך חסרות החמלה האלו שמונעות מאיתנו לנסות להקשיב לאינטואיציה ולהתחבר לתינוק ולאמא שבנו בצורה נקיה?
אולי חלק מהתיקון שאת עוסקת בו בכותרת הדף קשור כבר להכנה נכונה שיש לעשות בהריון, של אהבה וחמלה וקבלה של עצמנו, לפני התפקיד הכל כך חשוב הזה?

[u]האם אפשרי ללדת בלידה טובה אחרי לידה טראומטית?[/u]
ברור שכן!
מוזמנת לקרוא את [po]סיפור ההריון והלידה של א[/po] (יש שם שני סיפורים).

הי שורשים
שמחה שהדף הגיע לך בזמן...

נראה לי שהצביטה הזו לא באמת קשורה ללידה. היא קשורה למידה שבה אנו מסכימות למדוד ולהשוות ולמדר ולשים במבחן ולתת סמכות ותוקף למישהו או משהו חיצוני לנו.
אני ילדתי את ילדתי הראשונה בלידה "רגילה" וגינלית "כמו כולן" וזו היתה לידה מצויינת. שהתחילה והמשיכה ונגמרה (עם המון כאבים) אבל בלי התקעויות. את ילדתי השנייה גם ילדתי בלידה "רגילה" וזו היתה לידה מזעזעת, ארוכה, נתקעה, הסתבכה, שנרשמה אצלי ככשלון ואכזבה אחת גדולה.
לקח לי כמעט 6 שנים להעיז ללדת שוב, שוב בלידה וגינלית שהיתה נפלאה (אחרי התמודדות ועבודה פיסית ונפשית מאד משמעותית כדי להתגבר על הפחד משתחזור החוויה).
אז כמו שאת רואה בין קיסרי לוגינלי - בעיני אין הבדל.
מה שנרשם זו החוויה
וככל שאנחנו מושפעות יותר מתסריטים שהם לכאורה אופטימלים ולמעשה - כלים למדידה ולהשוואה.

צריכה ללכת.
המשך יבוא...

שורשים, את מכירה את הדף [po]רגשות לאחר ניתוח קיסרי[/po]?

אורית...
אני לא מאמינה שדברים הם מקריים.. איך פתיחת הדף הזה באה בזמן עבורי. אתמול פרסמתי את [po]סיפור הלידה של יואב[/po] והנה מה שכתבתי הבוקר-

_..אחרי 4 חודשים בבית עוד לא ממש עיכלתי את מה שהיה בלידה. הבנתי את זה בעקבות לידה של חברים טובים שלנו.
אחרי ששמענו את החדשות הנפלאות על הלידה הטובה שלהם, לא יכולתי לחזור לישון. הלידה שלה היתה "רגילה", וגינלית, בלי התקעויות או וואקום או יותר מידי התערבויות. ידעתי שהיא ילדה "כמו כולן" (כביכול) וחשתי צביטה. אני עדיין לא מבינה איך מצליחים ללדת "רגיל", איך זה עובד ולא נתקע?
במקום לשמוח על הלידה כל הזמן חשבתי על כמה אני עוד לא עיבדתי מה היה וכמה כואבים לי הדברים שיואב עבר כשבא לעולם שלנו. זה נכון שהיום הוא תינוק שמח ובריא ומקסים אבל החדשות האלו מהחברים היו לי קשות והייתי מופתעת מעוצמת הרגש שעלתה בי...
הרגשתי מאוד אנוכית שאני שמחה רק חלקית, שעולות בי דמעות לשמוע שהחבר שלנו אומר "איזה מדהים היה לראות אותו יוצא" ואותה מספרת "שהוא ישר ינק אחרי שהניחו אותו עלי" ... אני חייבת להתמודד עם הקושי שלי. לעכל ולעבד ולשים מאחורי, לא? ... אני רוצה לראות בזה התחלה של ניקוי. של הוצאה ועיבוד כדי להחלים ולהמשיך הלאה. חשוב לי שליואב לא תהיה אמא מוכת טראומה... אשמח לשמוע איך אתן, אלו שחוו לידה לא קלה, התגברתן והמשכתן הלאה..._

ואז ראיתי את הדף שלך-

_כל כך הרבה מטענים, כל כך הרבה שיפוט,
כאילו שיכולה להיות הצלחה... כאילו שיכול להיות כישלון..._

כל כך מזדהה

[b]כמו המפץ הגדול...[/b]
רגע אחד בזמן שאליו הכל מכוון,
שממנו הכל מתחיל ובו הכל נגמר.

[b]איזור שבו הכל הוא קצה –[/b]
שיא האושר ושיא הבושה, שיא הצפייה ושיא האכזבה,
שיא השמחה ושיא הפחד, התרגשות מטורפת וחוסר אונים מוחלט.

[b]הכל קריטי, הכל חשוב וכלום לא חשוב בכלל...[/b]
כל כך הרבה מטענים, כל כך הרבה שיפוט,
כאילו שיכולה להיות הצלחה... כאילו שיכול להיות כישלון...

ובתוך כל זה, אני, האשה היולדת,
מיטלטלת בין האלוהי והנשגב לחייתי והאפל...


[u]מזמינה בזאת לדיון ולשיתוף ב [b]תיקון חווית לידה טראומטית.[/b][/u]

מהי לידה טראומטית?
מה בין החוויה לבין ה"מציאות"?
האם אפשרי ללדת בלידה טובה אחרי לידה טראומטית?