על ידי אנה_בי* » 29 דצמבר 2006, 18:04
זה שהילד צריך ללמוד להסתדר בכוחות עצמו לא סותר. אני לא מדברת על מימון מותרות אלא על מימון לימודים למשל אחרי הצבא. לימודים זו חכה
אני הפלוני אלמונית . שכחתי לכתוב את הניק ואיתכם הסליכה.
ההולכת באתרים , תראי , היו כמה מקרים שהורי עזרו לי לממן. כתבתי אותם למעלה. הם ממנו לי חצי מהתואר הראשון ואת החצי השני השלמתי לבד. זה לא היה קל. גם עכשיו לא קל כי אנחנו ממנים את עצמינו לבד (משפחה צעירה, את יודעת), אנחנו גם גרים רחוק מאד מהורים. ונכון, צריך להיות מאד מחושב, לפעמים לוותר על המותרות, עם משמעת עצמית חזקה. אני לא אומרת שהיו נותנים לנו למות מרעב, חס וחלילה! פשוט יש יותר אחריות, אנחנו יותר סומכים על עצמינו.
נגה , מה שלומך? הנה שוב אנחנו נפגשות.
פלונית, איך בדיוק הם גידלו אתכם? מה אמרו לכם על כסף? זה מעניין אותי מאוד כי עכשיו כשיש לי ילדים אני רוצה לתת להם גישה בונה לכסף.
הורים שלי לא עשירים אבל המצב שלהם טוב. למרות זאת לא גדלתי בשפע (של צעצועים,בגדים,מתנות וכו'). הכל היה אבל במידה.
היו לי מסימות בבית אבל לא נתנו לי עליהן שכר (או פרס).
לא קנו לי דברים בשביל להשוויץ. כלומר, היו לי דברים כמו שיש לרוב החברות בערך אבל לא יותר מהן ולא יותר יקר (בעצם ילדים קטנים לא יודעים ערך כספי של דברים את זה הבנתי כבר אחר-כך).
לעיתים רחוקות קנו לי משהו סתם כי רציתי. אבל אם מאד רציתי משהו היתי מקבלת את זה כמתנה לחג או יום הולדת. לא היו לי דמי כיס אבל היתי מקבלת כמה שקלים לארוחה בבית-הספר אז אם רציתי לחסוך למשהו היתי מכינה סנדוויצ' בעצמי ושומרת את הכסף.
ומאד חשוב. הורים, סבים ומשפחה בכלל, אף פעם לא קישרו בין רגשות לכסף או מתנות או ממתקים. לא למניפולציות! אבל אם היו מבטיחים משהו תמיד היו מקיימים.
מצד שני אף פעם לא חיסכו בתשומת לב, בטיולים, הפעלות, לימודים ביחד, חוגים, בקיצור בעלות נמוכה או אפסית אבל שווה המון. הבעיה שיש דברים שבמקום שבו גדלתי (עד גיל 11) קולנוע, גן-חיות, תאטרון, ספרים, גנים, דלק לאוטו לא היו יקרים כמו בארץ ואת זה קיבלתי בשפע.
ובגיל 14 כבר התחלתי לעבוד בעצמי בבייבי-סיטריות , אז היה לי כסף משלי. היתי צריכה להיות אחראית עליו. לא הכל היה חלק מהתחלה. כשהיתי באוניברסיטה היו כמה מקרים שהלוותי כסף מהורים אבל הכל החזרתי.
כשאני חושבת על זה אני מבינה שבעצם היחסים שלי עם ההורים היו מבוססים על כבוד הדדי ולא על ממון. בגלל זה אני כל-כך מסכימה איתך:
ההורים שלכם נותנים לכם כסף מסיבה אחת - הם מאמינים שאתם לא מסוגלים להרוויח אותו בעצמכם . הורים שלי כן האמינו שאני אוכל להסתדר ולקיים את עצמי.
זהו פחות או יותר.
כסף זאת אנרגיה שמשקפת את האמונות שלנו במציאות
אני חושבת (וזה די שקוף ממה שכתבתי ל נגה ) שכסף זה בעצם אחריות.
אני לא מדברת על מימון מותרות אלא על מימון לימודים למשל אחרי הצבא. לימודים זו חכה. זה מה שיעזור לילד להיות עצמאי בסופו של דבר. או עזרה בקניית דירה
אני מכירה כמה חברים של בעלי שלמדו על חשבון הוריהם, גרים בדירות שהורים רכשו עבורם, נוסעים במכוניות שהורים ממנו, הורים שומרים על הנכדים, הורים משלמים למטפלת או לגן. והם (חברים של בעלי) יצורים הכי לא אחראים בעולם , לא כלפי עצמם, לא במערכות יחסים שלהם. קשה להם להחזיק עבודה. ומדובר באנשים אינטלגנטיים, מלומדים ממשפחות טובות. ובסופו של דבר הם כל-כך מזלזלים בהורים האלה שאני כל פעם מזדעזעת מחדש! (יעני, כסף זה חלק מהחינוך!)
אז אתם יודעים מה? אני מעדיפה ככה, כמו שאני, בצניעות אבל לא להיות תלויה בחסדיהם של אף אחד, גם אם זה הורים.
[u]זה שהילד צריך ללמוד להסתדר בכוחות עצמו לא סותר. אני לא מדברת על מימון מותרות אלא על מימון לימודים למשל אחרי הצבא. לימודים זו חכה[/u]
אני הפלוני אלמונית . שכחתי לכתוב את הניק ואיתכם הסליכה.
[po]ההולכת באתרים[/po] , תראי , היו כמה מקרים שהורי עזרו לי לממן. כתבתי אותם למעלה. הם ממנו לי חצי מהתואר הראשון ואת החצי השני השלמתי לבד. זה לא היה קל. גם עכשיו לא קל כי אנחנו ממנים את עצמינו לבד (משפחה צעירה, את יודעת), אנחנו גם גרים רחוק מאד מהורים. ונכון, צריך להיות מאד מחושב, לפעמים לוותר על המותרות, עם משמעת עצמית חזקה. אני לא אומרת שהיו נותנים לנו למות מרעב, חס וחלילה! פשוט יש יותר אחריות, אנחנו יותר סומכים על עצמינו.
נגה , מה שלומך? הנה שוב אנחנו נפגשות.
[u]פלונית, איך בדיוק הם גידלו אתכם? מה אמרו לכם על כסף? זה מעניין אותי מאוד כי עכשיו כשיש לי ילדים אני רוצה לתת להם גישה בונה לכסף.[/u]
הורים שלי לא עשירים אבל המצב שלהם טוב. למרות זאת לא גדלתי בשפע (של צעצועים,בגדים,מתנות וכו'). הכל היה אבל במידה.
היו לי מסימות בבית אבל לא נתנו לי עליהן שכר (או פרס).
לא קנו לי דברים בשביל להשוויץ. כלומר, היו לי דברים כמו שיש לרוב החברות בערך אבל לא יותר מהן ולא יותר יקר (בעצם ילדים קטנים לא יודעים ערך כספי של דברים את זה הבנתי כבר אחר-כך).
לעיתים רחוקות קנו לי משהו סתם כי רציתי. אבל אם מאד רציתי משהו היתי מקבלת את זה כמתנה לחג או יום הולדת. לא היו לי דמי כיס אבל היתי מקבלת כמה שקלים לארוחה בבית-הספר אז אם רציתי לחסוך למשהו היתי מכינה סנדוויצ' בעצמי ושומרת את הכסף.
ומאד חשוב. הורים, סבים ומשפחה בכלל, אף פעם לא קישרו בין רגשות לכסף או מתנות או ממתקים. לא למניפולציות! אבל אם היו מבטיחים משהו תמיד היו מקיימים.
מצד שני אף פעם לא חיסכו בתשומת לב, בטיולים, הפעלות, לימודים ביחד, חוגים, בקיצור בעלות נמוכה או אפסית אבל שווה המון. הבעיה שיש דברים שבמקום שבו גדלתי (עד גיל 11) קולנוע, גן-חיות, תאטרון, ספרים, גנים, דלק לאוטו לא היו יקרים כמו בארץ ואת זה קיבלתי בשפע.
ובגיל 14 כבר התחלתי לעבוד בעצמי בבייבי-סיטריות , אז היה לי כסף משלי. היתי צריכה להיות אחראית עליו. לא הכל היה חלק מהתחלה. כשהיתי באוניברסיטה היו כמה מקרים שהלוותי כסף מהורים אבל הכל החזרתי.
כשאני חושבת על זה אני מבינה שבעצם היחסים שלי עם ההורים היו מבוססים על כבוד הדדי ולא על ממון. בגלל זה אני כל-כך מסכימה איתך: [u]ההורים שלכם נותנים לכם כסף מסיבה אחת - הם מאמינים שאתם לא מסוגלים להרוויח אותו בעצמכם[/u] . הורים שלי כן האמינו שאני אוכל להסתדר ולקיים את עצמי.
זהו פחות או יותר.
[u]כסף זאת אנרגיה שמשקפת את האמונות שלנו במציאות[/u]
אני חושבת (וזה די שקוף ממה שכתבתי ל נגה ) שכסף זה בעצם אחריות.
[u]אני לא מדברת על מימון מותרות אלא על מימון לימודים למשל אחרי הצבא. לימודים זו חכה. זה מה שיעזור לילד להיות עצמאי בסופו של דבר. או עזרה בקניית דירה[/u]
אני מכירה כמה חברים של בעלי שלמדו על חשבון הוריהם, גרים בדירות שהורים רכשו עבורם, נוסעים במכוניות שהורים ממנו, הורים שומרים על הנכדים, הורים משלמים למטפלת או לגן. והם (חברים של בעלי) יצורים הכי לא אחראים בעולם , לא כלפי עצמם, לא במערכות יחסים שלהם. קשה להם להחזיק עבודה. ומדובר באנשים אינטלגנטיים, מלומדים ממשפחות טובות. ובסופו של דבר הם כל-כך מזלזלים בהורים האלה שאני כל פעם מזדעזעת מחדש! (יעני, כסף זה חלק מהחינוך!)
אז אתם יודעים מה? אני מעדיפה ככה, כמו שאני, בצניעות אבל לא להיות תלויה בחסדיהם של אף אחד, גם אם זה הורים.