לדעתי אין צורך בכלל להתעקש איתה ולהקריא את הסיפור מההתחלה אלה באמת יחד איתה לקפוץ אל החלקים שמעניינים אותה, אם היא מבקשת לחזור שוב ושוב על החלקים שמעניינים אותה, אני בהחלט הייתי חוזר שוב ושוב ומקריא לך את החלקים שמעניינים אותה, כדי לגוון הייתי מבקש ממנה לספר לי את הסיפור ולדפדף ביחד בספר ולהגיע לאן שהיא מעוניינת .

זה ירגיע אותה ויתן לה תחושה בטוחה,

אלה, בת שנתיים, אוהבת מאוד שמקריאים לה סיפור
אלה אוהבת דרמות גדולות (הכסא שנשבר בזהבה ושלושת הדובים, האבא הכועס ב"בשמי ערב"....) ואין לה סבלנות לחכות עד שנגיע לחלק המעניין.
היא הופכת את הדפים מהר ומדלגת על הסיפור כולו עד לחלק ה"שווה"

היום קצת התעקשתי איתה וניסיתי להקריא את הסיפור כולו
אבל במקביל הרגשתי שזה ישן וטרחני מצדי.........

אז מה אני שואלת?
מה נכון? מה טוב? מה כדאי? מה הנוסחה? איך אתם מקריאים?

בקשר לבחירת ספרים: יש ספר בשם "מדריך מפה לספרי ילדים" ספר די קטן עם סקירה של כמאה ספרי ילדים מומלצים. אני מאוד מתחברת לראש של הכותבות ולהמלצות שלהן. דרך הספר הזה גילינו כמה ספרי ילדים באמת מקסימים.
בקשר למנוי: אם עושים לגילאי חמש, שש מנוי לעיתון, הרי שצריך לצאת מנקודת הנחה שאנחנו אלה המקריאים להם. לנו יש נסיון טוב עם שני עיתונים לילדים: "ילדי טבע הדברים" - עיתון על בעלי חיים וילדים במקומות שונים בעולם. ו"עיניים" - עיתון המוקדש כל גיליון לנושא אחר ועל אותו נושא יש חידות, יצירות אמנות ועוד. מאוד מעניין ומושקע. לכל עיתון ילדים אפשר להתקשר ולבקש גיליון אחד לדוגמא. בדרך כלל אין בעיה לקבל חינם ולבדוק עם העיתון מעניין אתכם.

אני קראתי להם את ההוביט, כל לילה פרק. אהבו לאללה

איך לבחור ספר לילד?
רוב הספרים שיש לנו בבית עברו מיד ליד. את הספרים המעטים שכן קניתי לילדיי, בחרתי לפי התמונות ופחות או יותר לפי התוכן עד כמה שאפשר להתרשם בחנות. בד"כ, אני קונה ספר שאני מכיר או שגדלתי עליו בילדותי או שהוא כרגע באופנה או שהוא על פי סרט מאוד עכשווי.
אני מעודד את ילדי לשאול שאלות אם איזו מילה לא ברורה להם. אני נהנה מאוד לשמוע אותם מתעניינים.
אני לא קורא את הספר לפני שאני מקריא אותו לילדיי ולפעמים ישנן הפתעות...
אני מוריד סיפורים מהאינטרנט ומקריא להם. האם יש בעייה אם זה שאני מקריא ממחשב ולא מספר? אני מתיישב איתם במיטה, בכל צד ילד ומקריא להם מהלפטופ. הם נהנים מאוד להעביר את הדפים זה אחר זה.

אני מקריא להם ספר עד שני ספרים לפני השינה, אין לי סבלנות ליותר. אחר הצהרים אין לי ממש סבלנות להקריא להם. איך זה אצלכם? בשבתות, זה הזמן היחידי שאני מוצא את עצמי מקריא להם במשך היום.

אני רוצה גם לעשות מנוי לילדיי, (גילאי חמש ושש וחצי). עשיתי מנוי לעיתון שנקרא 'עיתון לי'. ראיתי את זה בספריה של בית הספר של הבת שלי וזה ונראה היה לי שזה יעניין אותה. היא לא כ"כ נמשכת לקרוא בזה. אני לא רוצה להכריח אבל אני רוצה שהיא תקבל איזה ערך מוסף מהקריאה בעיתון.

אשמח לקבל המלצה.

בברכת סופשבוע נפלא,
אופיר א

לא ידעתי בדיוק לאיזה דף להכניס את זה

תקרא תצליח": כך ינסה בנק הפועלים לשנות מהותית את הרגלי הקריאה של הילדים והנוער בישראל - 12.10.04

שלמה נחמה - יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים:
"ערך קריאת הספרים חיוני לעתיד המדינה ולהצלחת אזרחיה"

הבנק ישקיע בפרויקט כ- 10 מיליון ₪ בשנה הקרובה (2004-2005 )

בנק הפועלים הניצב זה שנים בצמרת התורמים לפעילות קהילתיות במדינת ישראל, החליט לצאת ביוזמה ממוקדת שמטרתה: שינוי יסודי של הרגלי הקריאה של ילדים ובני נוער בישראל.

יו"ר דירקטוריון הבנק, שלמה נחמה וצבי זיו מנכ"ל הבנק שהודיעו על ההחלטה, הדגישו כי היוזמה שתכונה פרויקט "תקרא תצליח" תבוא בנוסף להמשך סיוע שנותן הבנק לשורה ארוכה של גופים ומוסדות.

"החלטת הבנק", אמר נחמה, "התקבלה על רקע שורה של נתונים מדאיגים ביותר. מאז 1987 נרשמה ירידה של יותר מ- 40% בשיעור קריאת הספרים בקרב ילדים ובני נוער. סקר הרגלי קריאה שנערך ביוני השנה גילה כי רק 30% מבני הנוער קוראים ספרות יפה".

תלמידי כיתות ו' - ח' בישראל מדורגים במקום הראשון בעולם (!) מבחינת השיעור שהם מקדישים לצפייה בטלביזיה.

"אלה נתונים מדאיגים ביותר", אמר שלמה נחמה. "התפריט התרבותי של ילדינו הוא שיקבע את מקומם כמבוגרים והוא גם ישפיע עמוקות על דמות החברה שבה יחיו אם אנחנו רוצים ישראל הנמנית על המדינות המפותחות, ישראל שמספקת רמת חיים ואיכות חיים גבוהות לכל תושביה, ישראל שתוכל להתגאות ולשמוח גם בעתיד על זוכי פרס נובל שיצאו מקרבה - אנחנו חייבים להילחם בכל האמצעים במגמות הקשות והמדאיגות הללו".

פרויקט "תקרא תצליח" נערך בעידוד משרד החינוך - התרבות והספורט.
אירועי הפתיחה שלו יתקיים בקרית שמונה (12.10), בתל אביב (22.10) ובשדרות (9.11).

מרכיב מרכזי בפרויקט הוא רכישה של רבבות ספרים ע"י הבנק וכן, איסוף ספרים בסניפי הבנק, לצורך חלוקתם בספריות בבתי הספר ברחבי הארץ.

הספרים נבחרו בהתאם לקריטריונים שנקבעו ע"י משרד החינוך . הפרויקט יכלול גם מסע הסברה ציבורי שבמסגרתו יזמין בנק הפועלים את הציבור הרחב להביא ספרי ילדים לסניפים כדי לתרום אותם לספריות.

עוד פעולות ייחודיות:
מפגשים של תלמידים עם סופרי ילדים ידועים, וחידון קריאה ארצי שהזוכים בו יקבל פרסים.

מסע הסברה ציבורי יערך בשיתוף חברת הטלביזיה "רשת", ערוץ הילדים ואמצעי תקשורת אחרים, במסגרתו יופעלו דמויות מוכרות ופופולריות בקרב ילדים ובני נוער לשם שינוי הרגלי הקריאה. בין הדמויות: יאיר לפיד, עודד קטש, שרית חדד, כוכבי ערוץ הילדים ואחרים.

דמויות אלו נבחרו בעקבות מחקרים שנערכו ע"י בנק הפועלים, בהם נמצא כי ילדים מזהים דמויות אלו עם הצלחה ולכן יש להם סיכוי להעביר את המסר "תקרא תצליח", בצורה יעילה ביותר לילדים ולהורים ביחד.

בנק הפועלים מתכוון להשקיע בפרויקט "תקרא תצליח" כ- 10 מיליון ₪ בשנה הקרובה. בנוסף לתרומה זו, מגייס הבנק את עובדיו לפעילויות התנדבותיות הקשורות לפרויקט, בין היתר, יעברו המתנדבים קורסי מספרי סיפורים, יסייעו באיסוף ספרי ילדים, מיונם, חלוקתם ועוד.

כן מתכוונת הנהלת הבנק לערוך חידון בנושא קריאת ספרי ילדים בין עובדי הבנק וילדיהם.

ספר מופלא הוא שלוש אפס לטובת בעלי הזקן, זה סיפור על שני ילדים שעוברים דרך חישוק מכושף ונכנסים לארץ הפלאים והאגדות, בה יש גמדים מזוקנים שאחראים על התפעול של אותה ארץ פלאים ואגדות.

הדרקון בקופסת השעון - ראיתי בצומת ספרים לא מזמן, ספר חמוד להפליא
אני מקריאה לבתי בת ה-6 את ההוביט אחרי שסיימנו את שלושת ספרי הארי פוטר הראשונים (על הרביעי והחמישי הטלתי וטו מפחידים מדי, תקרא לבד עוד שנתיים)

אני מקריאה עכשיו את מיו מיו שלי לבתי בת השש (וזה נורא כיף, כי הקראתי את הספר הזה גם לשני הגדולים וגם קראתי אותו כילדה וזה רווי נוסטלגיה), קודם הקראתי את האריה המכשפה וארון הבגדים (זה היה לקראת הצגה של תלמידי י"ב בבית הספר והשילוב היה מאד מוצלח), ואחר כך את ג'ים ונהג הקטר, גם ספר שחוק מהקראות אצלנו.
זה נורא כיף להקריא בערב לפני השינה. לבני הבינוני הקראתי עד סוף שנה שעברה(בן 10), שהוא התחיל לקרוא שוטף בעצמו.
<יש לי עוד 4 שנים להקריא ואחר כך רק לנכדים>

אצל בתי בת החמש האריה, המכשפה וארון הבגדים הוא הלהיט התורן.

מאיזה גיל מתאים להקריא את האריה וארון הבגדים ?

אנחנו בגיל 7 חודשים מקריאים מרים ילן-שטקליס, והקטנצ'יק צוחק בקול מ"אצו רצו"... מומלץ!

פו הדוב (להיט חינוכי, כלומר לדיון בבעיות מהחיים. מצד שני התירגום לא מעודכן וקשה) - יש תרגום חדש.

סוד הגן הנעלם, פו הדוב (להיט חינוכי, כלומר לדיון בבעיות מהחיים. מצד שני התירגום לא מעודכן וקשה), לורד פונטלרוי הקטן, הרוח בערבי הנחל, המיתולוגיה היוונית לילדים, הנסיך הקטן (הספרנית אסרה עליי לקחת את הספר הזה בכיתה ב' בטענה שאני קטנה מדי. לקחתי אותו בכל זאת ועד היום לא הבנתי את האיסור.) בעיקרון אני מעדיפה להקריא ספרים שאני אוהבת. סיפרי אניד בליטון על הכוונת. הוא אוהב כל מה שמקריאים לו. בן המלך והעני, הארי פוטר ואגדות המלך ארתור היו קשים לו מדי ( גיל גן חובה). בכל זאת הוא הקשיב בסבלנות, רק שהיו יותר מדי שאלות, ואני נישברתי. את בן המלך והעני הוא לא הרשה לי להפסיק להקריא (בהמשכים) אז "העלמתי" שני פרקים של תאור הכלא. זה לא היה קל. הילד עוקב אחרי כל מילה.

יש המון ספרים לקרוא ואפשר "למפתח" לפי גילאים
1 : גן גורים , פרפר נחמד , איה פלוטו
2 : מעשה בחמשה בלונים
3 : מיץ פטל (מאת : חיה שהנב)
4 : דירה להשכיר (מאת : לאה גולדברג )
5 : הבית של יעל
6 : הילד הזה הוא אני
7 : הפר פרדיננד
8 : האחים לב הארי
9 : המכשפה האריה וארון הבגדים (מאת : ק.ס . לואיס )
אני הולכת להציץ בארון הספרים כדי לעדכן את הרשימה.... להתראות

אביה,
ד"ר מירי ברוך היא מומחית לספרות ילדים. היא מכירה ספרים וסופרים, במיוחד עבריים וישראליים. היא במקורה מורה לספרות (היתה מורתי לספרות בתיכון) ועברה ללמד מורים במכללות. היא כתבה דברים עיוניים בספרות ילדים. ב"מחקר" כמו שאני מגדירה מחקר - היא לא עוסקת. יותר בפרשנות של טקסטים לפי הקשקשת המקובלת בביקורת ספרותית. קשה לי להסביר יותר מזה.

לגבי בילבי: פחות או יותר, כן. זאת אומרת, יש משהו בכותרת הנ"ל, אבל... פשטני, קלישאי וכו' וכו'. אוף.

לפני כמה ימים מצאתי אצל חמותי ספר שזכור לי מילדותי שלי: הדרקון בקופסת השעון.
אני לא יודעת אם אפשר למצוא אותו כיום, אבל הוא כל כך נחמד. נותן לגיטימציה לדמיונות של הילדים.

הבכור בן ארבע ושלושה חודשים והשני בדיוק בן שלוש.
לעתים השמטתי את דו השיח בין כריסטוף רובין למחבר, כי זה מבלבל מאוד. בכל פעם אני מקריאה פרק. הבכור מתעניין מאוד, לשני יש סבלנות לחצי מהפרק.

בשמת - לגבי ד"ר מירי ברוך - באמת שכחתי, רציתי לשאול אותך איך היא. את יכולה לפרט למה היא לא ראויה בעינייך לתואר חוקרת אלא רק מהגגת (אם כי הגיגים נחמדים זה גם משהו)?
לגבי בילבי, קצת לא הבנתי: האם התכוונת שכשמכירים היטב את כל המטֶריה (גם את הספרות במקור, גם את הרקע הספציפי של הסופרת, וגם את הרקע החברתי והתקופתי הכללי) , רואים שהפרוש "בילבי כמרדנית טום בוי וכו' הכותרת של הפסיכולוג" הוא שגוי לחלוטין?
נכון ששיח פסיכולוגים בכלל, ופסיכולוגים של ילדים בפרט, הוא כר פורה לזיבולי שכל מקוממים, אבל יש שם גם פרחים מדי פעם. בעשר דקות ששמעתי את הדור הררי הזה לא היתה אף צרימה באזני, וזה כבר יפה.
אילנה - מה פתאום נזכרת בחתולים בצמרת? (את הסתיגותי מהסרט ראי איפשהוא למעלה בדף).
הקישור לבית אריאלה שכתבתי זה מה שהם הדפיסו בברושור שלהם, נכנסתי דרך האתר הראשי של עירית ת"א ואכן הקישור צ"ל אחר - תיקנתי למעלה.
שגית: בני כמה ילדייך? אני שותפה לחלומך, ומדי פעם אני מקריאה את המקור (תוך השמטות פה ושם כי לעת עתה זה ארוך מדי - הילד בכ"ז בן 2.8), באחת הפעמים הראשונות (לפני חודשים כבר) הוא התגלגל מצחוק על זה שהדבורים "לא נפלו בפח ולא הולכו שולל" (כשפו מנסה להתחפש לעננת גשם), והסתובב בבית והריע "נפלו בפח! הלכו שולל!" וכשאבא חזר בערב הילד הודיע לו שאבא לא נפל בפח ולא הלך שולל, בקיצור כייף.

חייבת לספר לכם: התחלנו להקריא את פו הדב, הגרסה המלאה ולא זו של דיסני כמובן, והילדים הראו התלהבות מדהימה, ולמרות המילים הקשות לילדים, הם מבינים וזה לא משעמם אותם.
בשבילי זה מן חלום כזה, להקריא לילדים שלי סיפורים בהמשכים, מהקלאסיקות, מבלי להתפתות להקריא קיצורים של דיסני.

אביה, הסרט חתולים בצמרת הוא אחד מסרטי הילדים שאני אוהבת במיוחד.
בעיני זה סרט מקסים. בייחוד שאני כל כך אוהבת חתולים.

והקישור שנתת פה לצערי לא עובד.

נחמד, יהודה אטלס מעניין והוא בטח יספר דברים שכתב פעם בסדרת כתבות לעיתון "ילד גדול" על הסופרים.
הייתי מעדיפה שלא ידברו על אסטריד לינדגרן, כי הפסיכולוג נשמע מה זה בולשיט (במקרה אני קוראת שבדית וחוץ מזה שתרגמתי אותה אז גם קראתי המון על היצירה שלה ואני מתמצאת בתולדות ספרות הילדים השבדית והחברה השבדית כרקע).

בגלל שזה המקצוע שלי, אז אני הייתי אומרת שמירי ברוך "עוסקת" בספרות ילדים. "חוקרת" הוא מונח שאני אישית (כלומר מקצועית) שומרת למי שבאמת "חוקר" לפי איזשהם קריטריונים מדעיים.

גם היא מאוד מעניינת ומסוגלת להחזיק קהל.

לתושבי גוש דן: ב"בית אריאלה" (הספריה העירונית של ת"א, רח' שאול המלך) יש סדרות של הרצאות, שמעתי את המרצים "מציגים" 2 מההרצאות שיהיו, ונשמע לי מענין:
"גן העדן האבוד" – סדרה של 15 הרצאות, של סופר הילדים יהודה אטלס ושל פסיכולוג ילדים, דור הררי. בכל פגישה יתמקדו בסופר "קלאסי", אטלס יסקור את הביוגרפיה "הדרמטית" של הסופר (קורות החיים שלדעת אטלס רלבנטיים לעצם היותו סופר, וכן לתכנים או הסגנון הספציפיים; אטלס הסביר שמכל הביוגרפיות שהוא מכיר, סופרי הילדים הגדולים חוו טראומות מטראומות שונות בילדותם, וכתיבתם היא בעצם ניסיון לשחזר את גן העדן האבוד של הילדות טרם הטראומה – ומכאן השם שהעניק לסדרה) וכמה מהיצירות הנודעות שלו, תוך ניסיון לנתח את סוד קסמן. הפסיכולוג ידבר על פן פסיכולוגי של היצירות.
לדוגמא: פגישה מס' 3 - אטלס: במבי הספר ובמבי הסרט: איך הפך ספר המבוגרים של היהודי האוסטרי סאלטן לסרט ילדים נצחי. ההשפעה של זעקת במבי "אמא אמא" על הגבלת הציד של חיות הבר ועל הווצרותן של החברות להגנת הטבע. דור הררי: איך משפיעים תכנים קשים, אלימים או עצובים על ילידם, האם נכון לחשוף אותם אליהם. על המפגש של ילדים עם זוועות החיים בספרות ובקולנוע וההשפעה על התפתחותם.
או למשל: * על אסטריד לינדרגן – חלקו של הפסיכולוג יהיה על: בילבי – ילדה מופרעת או נון קונפורמיסטית, טום-בוי, מרדנית שמייסדת את האשה החדשה. על גיבוש זהות מינית בילדות.

• אטלס – על גזענות וגזענות-לכאורה בספרי ילדים. הפסיכולוג ידבר על ילדים ותקינות פוליטית – או שמא לילדים מותר הכל? על ערכים והקנייתם בילדות, דגש על ערכים דמוקרטיים ומקומם בהתפתחות ילדים.

וסדרת ההרצאות השניה – סדרה של חוקרת ספרות ילדים ד"ר מירי ברוך , "מהחדש על המדף", תנתח ספרי ילדים שיהיו "בסט סלרים" בתקופת ההרצאות, לא מהבחינה הפסיכולוגית אלא יותר מהבחינה הצורנית, תחבירית, תמטית, ההתפתחות הדרמטית והקצב.
www.tel-aviv.gov.il/culture/ariela/ariela.htm

נעה:
אני מסכימה לענין של להסביר ענינים שנויים במחלוקת כי הילד ייתקל בהם מתישהוא איפשהו;
ספציפית לענין הילד הרע, איפה פורסמה "הטענה היום היא..." וע"י מה נתמכה? מענין אותי לקרא על זה, משום שאני אישית קניתי בשתי ידיים את ההתנגדות לביטוי הזה (לא זוכרת איפה נתקלתי בראשונה) ואת חלופתה, "תנו מחמאות - או ביקורות - ממוקדות וקונקרטיות". ייתכן משום שזה התיישב לי טוב על זה שלי עצמי קשה לאללה לספוג ביקורת - התגובה הראשונה שלי היא תחושה כוללת של מחיקה ועליבות, וצורך לשקם ולבנות את ההערכה העצמית שלי מחדש (יכול להיות ענין של דקות ספורות כשמדובר בביקורת של משהו קטן יחסית, אבל עדיין זו לא תגובה בריאה של אדם חסין). ואני בהחלט גדלתי על "ילדה טובה/ רעה".
יש אתר של "עקרון הרצף", ויש לו קבוצת דיון/תמיכה (ע"י דואל) , מישהי שם ביקשה פעם עצה איך לשכנע את חמותה הסרבנית להפסיק לומר לנכד ילד טוב/רע. אחת העצות שהיא קבלה היתה מאמא אחרת, שספרה שהצליחה לשכנע את אמה/חמותה בעזרת הנימוק הבא: "ילד טוב" בונה את הבטחון העצמי של הילד על בסיס מעורער, משום שמול זה יכולים גם לומר לו "ילד רע" ולמה בעצם שיאמין לראשון ולא לשני. אבל אם תציידי אותו במלאי שלם של תשבחות קונקרטיות (הוא עזר לי היום לנקות את החלון, הוא חיכה בסבלנות עד שאגמור X ואתפנה אליו, וכו'), תמיד יוכל להזכיר לעצמו את הדברים האלה ולחשוב: אני כן שווה, אני כן בסדר.

אם פי 3:
אני מכירה את הספר, מצאתי אותו פעם על גדר של בית (מישהו זרק ספרים ישנים). ו...וואללה כמו הגננת שתארת, גם אני מסבירה שהילדה מנקה את הבובה...

למען הסדר הטוב:

האוספים של מרים ילן שטקליס, לפי סדר הגילאים, נקראים :
שיר הגדי,
יש לי סוד,
בחלומי.

כולם מאוגדים בספר עוד יותר גדול שנקרא משהו כמו ה"ספר של מרים ילן שטקליס."

שיר הגדי כולל כבר את האספים של הסבון בכה מאד ואצו רצו גמדים.

בהנאה!

אביה שלום, השמות הם :"פתחו את השער" ,שירי ילדים מאת קדיה מולודובסקי בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ו"נתן אלתרמן לילדים" הוצאת הקיבוץ המאוחד .

אתמול, בפעוטון, הילדים הסתכלו (לראשונה) בספר "תמונות מספרות" - שמכיל הרבה סיפורים קצרים בתמונות, ועוד כל מיני. הם דיברו עם המטפלת על "מה רואים בתמונה". בין השאר, הם הסתכלו בסדרת תמונות, שבסופה הילדה מענישה את בובתה (כך כתוב!) ורואים אותה מרימה יד / מרביצה לה בטוסיק. המטפלת פירשה את זה לילדים כאילו הילדה מנקה את הבובה (שנפלה לקערת החלב של החתול). בעיניי זה עדיף.

לגבי צינזור "ילד רע"

הטענה היום היא, שלא כדאי לצנזר דווקא את צמד המילים האלה בגלל שהוא מתיישב על רגשות שיש ילדים בכל מקרה (גם אם מעולם לא השתמשתם בביטוי ילד טוב או ילד רע), וקריאת סיפורים שמכילים "ילד רע" נותן לגיטימציה לתחושות של הילד.
אני מציעה לא לצנזר, אבל בהחלט לדבר עם הילד על משפטים שנויים במחלוקת ולהגיד לו מה דעתכם בנושא.
בכלל, התחמקות מנושאים מסוימים לא עוזרת לילדים. צריך להתמודד עם דברים כאלה, וגם ללמד את הילד איך להתמודד איתם כאשר הוא יתקל בהם.
עם זאת, ישנם סיפורים שלא ראוים להקראה לילדים. אם החלטתם שלסיפור יש ערך מוסף מעבר למשפט אחד או שניים שהם דפוקים - אז פשוט דברו על זה עם הילדים!

ואגב, קדיה מולדובסקי אלופה בשימוש במשפטים שנויים במחלוקת! ובכל זאת, כולנו אוהבים את השירים שלה ויש לנו בראש הקשר נעים. וכשאנחנו היינו קטנים היה מקובל להשתמש "בילד רע" וכו' ואף אחד לא חשב לצנזר או לשנות סיפורים.

נהר
תוכלי לכתוב את השמות המלאים של "אלתרמן לילדים" ושל קדיה מולדובסקי?
לענין הצנזורה - אני מצנזרת ומחליפה חופשי, יש כל כך מעט ספרים שלא נתקלים בהם במוקשים מעצבנים. בדיוק בשבועיים האחרונים ילדי (שנתיים וחצי) מבקש לקרא שוב ושוב ספר שבעיני די דוחה, "כשכועסים מה עושים", לקט סיפורים ושירים על כעס. הגיוני שטוחן את הספר הזה כי הוא בתקופה של התפרצויות זעם, אז אני פשוט משתדלת למצוא תחליפים לכל המקומות בהם כתוב למשל "ילד רע", או לדלג על משפט כמו (ילד שנעלב ויושב בפינה ו)"מוצץ את אגודלו כתינוק בן שנה". אמנם הילד שלי מעולם לא מצץ לא מוצץ ולא אצבע אבל זו לא סיבה להגיד משפטים אדיוטיים כאלה.
השיא בספר בעיני זה שיר על ילד שמצויר עומד בחושך ובגשם לפני שער נעול ותמציתו שהוא אומר "אמא אני כועס עלייך שכחת לקחת אותי מהגן ונשארתי לבד וירד גשם". ?!?!?! לדלג על כולו אני לא יכולה כי בני דורש לקרא הכל, אז לשיר הזה נלווית תמיד מחאה נמרצת מצדי.
לענין אחר: סיפרתי טיפה מהזכרון אגדות ידועות (כפה אדומה, הדיג שמוצא שד בכד והשד כועס עליו, זהבה) ואני רואה שהוא מאד אוהב את זה - מישהו יכול להמליץ על ספר אגדות האחים גרים , לאו דווקא בוורסיה לילדים, יכול להיות גם סתם בשבילי כדי לרענן את הזכרון?
ועוד צעד - סרטי וידאו: לאחר שמיצינו את שלישיית "וואלאס וגרומיט" (אנימציה נהדרת, למי שלא מכיר!) והצוללת הצהובה, שאלנו מחברה כמה קסטות "קלאסיות". הילד רואה את "חתולים בצמרת" - פתיחה: בעלת החתולים אומרת לחתלתולה: "את תהיי יפה בדיוק כמו אמך". החתלתול לעומת זאת מעפיל בנועזות על ראשה של הסוסה. ותמצית העלילה: אמא חתולה עושה חינדלך לחתול הרחוב הנועז, שמציל אותה מצרה, כי היא בעצמה כמובן חסרת אונים (זולת כמובן היכולת לצוד ברשתה זכר מועיל). ובתה החלתולה מעפעפת ונאנחת: "כמה רומנטי".
יש המלצות על אנימציות / סרטי ילדים קצת יותר מלבבים? (את ערוצי הילדים אני מסרבת לפתוח בבית. אבל אם אדע על תכנית טובה ספציפית, אקליט אותה ונראה בוידאו. ממילא אנחנו רואים יחד, עם עצירות והסברים, וכמה פעמים).

יש את ספר שמכיל את כל מה שמרים ילן שטקליס כתבה (לפחות את הרוב, שירים וסיפורים) והוא מסודר לפי הספרים שהיא הוציאה, וגם לפי גילאי הילד. כלומר, הספר ממש גדל עם הילד.
ובתוך הספר הזה יש באמת סיפורים קשים וגם שירים קשים - פשוט לא מקריאים אותם! מחכים שהילד ילמד לקרוא ויגלה אותם בעצמו.

יפעת, "אצו רצו גמדים" היה אצלינו להיט לכמה ימים.

אז נעה תמליצי על משהו נורמלי כי הכרך הזה שקבלנו מעורר סיוטים אפילו אצל הגדולים

מרים ילן שטקליס כתבה טיפה טיפה יותר מאשר ב"חלומי" בואי נגיד, בלי הגזמה כמה מאות אם לא, אלפים של שירים.

זה כבר מראש בבחירה איזה שיר / סיפור לקרוא... אני צריכה לאהוב את מה שאני קוראת, או לפחות לא לסבול ממנו. יש יוצאים מהכלל - סיפורים שהילדים מכירים מהגן ומבקשים, ולפעמים אני נענית למרות שלא אוהבת...

לדעתי גם לאה גולדברג צריכה לעבור צנזורה לפעמים (השיר על אמא ארנבת וילדיה הארנבונים שעשויים משוקולד
והאמא חושבת הלוואי שיאכלו אותי קודם?????
ומרים ילן שטקליס - לא מצאתי שיר אחד לרפואה בספר "בחלומי" הכל ציונות מגויסת ושכול ופוגרומים

כתבתי קודם: זה פשוט מוקדם מדי. כשזה יגיע מהם - בסדר (לא שאוהב את זה במיוחד, אבל נכון - מותר ועדיף לכעוס במילים). כל עוד הם לא מקללים (וקללה יכולה להיות גם מילה תמימה - זה בעיקר ההקשר והטון. היתה תקופה ש"קיללנו" אנשים שהם אסימפטוטות (שדרך אגב זה אומר שהם שואפים לאפס (טוב, לא רק))), לא נראה לי לחשוף אותם לקללות דרך הספרות.

מה בדיוק רע בקללות? זו דרך ביטוי לגיטימית, ועדיפה בהרבה על חלק מהאלטרנטיבות, שבגיל הזה נוטות להיות פיזיות.

באופן שבו זה נאמר, אלו קללות. בהקשרים אחרים - לא בהכרח. (יש הבדל בין להגיד "אתה פיכסה" לבין "אוף, לא הצליח לי" או "פיכס, זה ... מגעיל").

וזה גם "משתלם" בסוף!
אורן בלי ספק אוהבת מאוד את החריזה של מרים ילן שטקליס בגלל שהקראנו לה אותה בגיל צעיר מאוד ולתקופה מאוד ממושכת.
ומנסיוני הם מאוד אוהבים את השפה והחריזה "הישנה". גם ע. הלל מצחיק נחמד ואהוב.

את הזמן שאנה יונקת ולא יכולה למחות, אני מנצלת להקראת סיפורים עם איורים פחות מושכים כמו אלתרמן לילדים ,לאה גולדברג ,קדיה מולודובסקי
ועוד... גם לימגיע להנות!

מה???? הרגת אותי!
פיכסה, אוי ואוף הם קללות?
אצלנו אומרים "פיכסה" על אוכל לא טעים.
"אוי" כשכואב, או כשכועסים
ו"אוף" כשלא מצליח משהו.

בשירי ילדים הרבה פעמים יש גרסאות "רשמיות" שונות. למשל: יונתן הקטן בחלק מהגרסאות (בספרים!) את ענשו קיבל, ובחלק הוא שוב טיפס על העץ, החתול שלקלק חלב, הוא לפעמים גנב ולפעמים שובב וכדומה. הבעיה היא באמת בסתירה בין הגרסה בגן לזו בבית... אנחנו שרים כבר זמן רב את פיל פילון בגרסה שרועי הציג.

אני מסכימה, שהמציאות משמעותית יותר מהספרים/מילים, אבל גם הספרות משמעותית ומשפיעה על התפיסה. אם היה איזון - לא היה אכפת לי שלפעמים גם אמא במטבח, אבל מכיוון שמרבית הסיפורים מייצגים מצב מאד לא שיוויוני, אני מנסה, כשזה לא מפריע לסיפור, לתת גם דוגמאות אחרות. לפעמים עושים "סבתא בישלה דייסה" ולפעמים "סבא בישל דייסה". מעבר למסרים השיוויוניים, אני חושבת שזה תורם לתפיסת השפה, והדקדוק, בגלל הגרסאות הדומות אך שונות (זאת תוצאת לוואי רצויה).
ב"תירס חם בים בם בם" נראה לי מוקדם מדי לחשוף ילדים בני שנה-שנתיים לקללות, אפילו מעודנות, ואני מדלגת על המילים פיכסה אוי ואוף - וקוראת רק "אתה אופיר אתה חצוף....". בעתיד, כשהם יגיעו לשלב שבו הם בעצמם מקללים (בצורה זו או אחרת) כנראה שאפסיק את ה"צנזורה".

מצד שני, כל הילדים נתקלים בשיר הזה אלפי פעמים בדיסקים ללא שינוי, וכן, בגני הילדים (מי שהולך...).

חוץ מזה, השינוי שהצעת בהחלט מקובל עלי.

אני מאמצת מיד את הסוף של רועי.

אותי נורא מעצבן השיר "פיל פילון לא ידע לצעוד", כי מה בעצם אומר השיר? שהפיל לא ידע ללכת על אף כל הנסיונות, עד שאבא בא הביתה, ובמילותיו של השיר: "אך הסוף היה מבהיל / בא הביתה אבא פיל / פיל פילון נבהל מאד / ומיד התחיל לצעוד" ?! מה היה רע ב:"ובסוף שמחה וגיל / בא הביתה אבא פיל / פיל פילון שמח מאד / ומיד התחיל לצעוד"?

אני באופן אישי, לא מתקנת, לא עורכת, אבל, גם לא מקריאה סיפורים עם מסרים צורמים (אם את זוכרת, כדוגמת האגדה שהבאתי אז לפורום). וכשאני אומרת מסר צורם אני לא מתכוונת למסרים כמו "אימא במטבח" וכו', כי אני באמת חושבת, שבסופו של דבר ילדים מקבלים את המסרים המרכזיים ביותר בנושאים כאלה מהבית. כלומר, אם אני אקריא לה תמיד "ואימא יצאה לעבודה" אבל אצלנו אימא היא תמיד בבית - איזו משמעות יהיה לזה עבורה?
אם אני נתקלת בטעויות כמו "התחלקה" במקום "החליקה" או "שפן" במקום "ארנב", אני כן מתקנת. בדר"כ אני אומרת "כתוב כאן שפן, אבל בתמונה מצויר ארנב" וכו'.
כמו כן, אני לא מקריאה ספרים עם עברית דלה וקלוקלת (ואני נמנעת גם מספרים משעממים..... zzz )

ומה עם החלפת או השמטה של מילים/משפטים שלא נראים לנו?
מצאתי את עצמי מחליפה, כמו שכתבתי קודם, שפן בארנב (שגיאה נפוצה להדהים), אבא באמא ולהיפך במקומות שהסטריאוטיפ צורם מדי, ובכלל משמיטה או מתקנת דברים שנראים לי מאד לא מתאימים (על חלק אני מתפשרת, במיוחד אם זה יוצא בדיוק חרוז...)

גם אני לא משנה מילים קשות בסיפורים. ילדים לומדים לדבר ברמה בה מדברים אליהם.
גם אם אורן לא שואלת באותו רגע מה פירוש המילה הזו והזו... בסוף השאלה הזו תמיד מגיעה. לפעמים אחרי שעה. לפעמים אחרי יום, שבוע ואפילו חודש. הכל שוקע ואחרי זה היא משתמשת במילים האלה בתוך משפטים בהקשרים הנכונים.

אני מספרת לילדיי, בני שנתיים ורבע, את "דוב דובוני בן דוביים מצחצח נעליים" של לאה גולדברג. להערכתי, חלק ניכר מהמילים הם לא מבינים (או לא הבינו בהתחלה) כי השפה שם באמת גבוהה אבל - יש תמונות יפות וקשורות (בספר העצמאי, הסיפור מופיע גם ב"מה עושות האיילות" אבל שם אין ציורים), יש חריזה, הסיפור עצמו פשוט ויפה. הם מאד אוהבים אותו. אני קוראת אותו כמות שהוא (למעט החלפת שפן בארנב...). לפעמים מוסיפה הסבר למילה או שתיים. לפעמים הם שואלים, לפעמים אני שואלת אם הם יודעים מה זה, ואז מסבירה.
אני מאמינה שעם הזמן, רוב המילים יובנו. כבר היום אבא שלהם טוען שהם "חנונים" כ בני, למשל, אמר השבוע, ברודפו אחרי פרפר, "אני תופס אותו חיש מהר"...

אני מאמינה שלא צריך להחליף את המילים בסיפור כדי שלילד יהיה יותר קל. אם מרגישים שיש יותר מדי מילים קשות/לא מובנות, אז אולי זה קצת מוקדם. אם כמות המילים הקשות/לא מובנות נראית למקריא ולילד סבירה, אז כנראה שהספר מתאים.
אני ניסיתי להקריא לבכור כשהיה בן כמעט ארבע את "הקוסם מארץ עוץ" בתרגומה של בשמת יקירתנו, וזה היה קשה מדי. לפי דעתי לא המילים, אלא התוכן עדיין לא דיבר אליו, וספר שמספרים בהמשכים.
עדיין הוא מבקש שאני אספר לו את פו הדב מתחילתו ועד סופו בבת אחת.
אני בעד להקריא יותר סיפורים מקוריים כמו פו הדוב המקורי (למרות שיש לנו את הגרסה של דיסני), הקוסם מארץ עוץ, משלי קרילוב, אליס בארץ הפלאות ועוד דומים, ופחות סיפורי דיסני וקומיקס מעובדים לילדים שזה נראה גרוע מאוד (קיבלנו ספר של ספיידרמן, ממש על הפנים).
לפני חודש קיבלנו את הכבש השישה עשר מאחי. הגענו לסיפור על האיש הירוק, ולבכור לא נראה שהוא צריך להיות ירוק, אלא כחול, וביקש שנחליף את הצבעים. נשמע משעשע מאוד? נסו ותהנו.

אגב, בהקשר הזה מעניין מאד ספרו של ברונו בטלהיים "קסמן של אגדות". פחות על איך להקריא, ויותר על התפקיד הפסיכולוגי שממלא הסיפור המוקרא (ותהליך ההקראה) עבור הילד.

לפני הרבה -הרבה שנים קראתי רשימה של הסופר-משורר יהודה אטלס איך הוא הקריא סיפור של ש"י עגנון לבנו בן הארבע -חמש.
בגלל מרחק הזמן אינני זוכרת את שם הסיפור, אבל זה כלל לא משנה. הוא מספר שהוא הקריא לבנו את הסיפור כאשר בפעמים הראשונות הוא משנה את המילים הקשות למילים מוכרות לילד. ולאחר מספר פעמים, אט אט הוא נצמד למילים בסיפור.
אחרי מספר חודשים הוא הציע להקריא שוב את הסיפור לילד. תגובתו של הילד היתה:"לא. זה סיפור של קטנים"...

_{ראו גם:
שירים וסיפורים משוכתבים
ספרי ילדים מעצבנים
לצנזר לשנות ולמכור אשליות}