על ידי מה_איתי* » 06 מרץ 2010, 21:48
לא ידעתי באיזה דף לכתוב , כבר מאוחר ואני עייפה... אשמח אם יכולו להעביר לדף רלוונטי.
יש לי שני ילדים - בן 3 ובת שנה + 10 חודשים
הוצאתי אותם ממסגרות החינוך שהיו בהם לפני חצי שנה ומאז הם בבית ולמעשה פתחנו משפחתון בבית כדי שתהיה להם חברה אז יש מטפלת מקסימה , 3 ילדים נוספים בגיל של הקטנה פלוס מינוס ואני או בעלי בבית , נמצאים כל הזמן בבית אך לא תמיד בפעילות של הילדים בשל העבודה שלנו (אנחנו סטודנטים לתארים מתקדמים).
אנחנו מאוד מרוצים מהמסגרת הקטנה שיצרנו , הכיוון המחשבתי לעתיד הוא חינוך ביתי "רגיל" או מסגרת דומה לקיימת.
סה"כ הילדים פורחים ואנחנו רואים שיפור רציני ביותר אצל הגדול אחרי המסגרת הזוועתית שנכנס אליה לפני שנה ושבגללה התחלנו את המסגרת הקיימת. שם הוא היה מאוד מתוסכל ואומלל יחסית לעצמו ואין סיכוי שהוא יחזור בעתיד לגן שאינו פחות ממעולה (ואני לא מוצאת כזה בקרבת מקום).
הבעיה היא שהוא משועמם.
הוא ילד שיודע להעסיק את עצמו - בגיל חצי שנה כבר היה משחק עם צעצוע במשך 3 שעות , הוא משהו מיוחד הילד הזה... מאוד עצמאי , מכבד ואוהב חברה.
אני רואה אותו נמרח חצי יום על הרצפה משחק עם מכוניות ורע לי עם זה. ואני יודעת שזו בחירה שלו. שאלתי אותו מה חסר לו , מה היה רוצה להוסיף והוא ענה שהוא רוצה רק מכוניות אדומות אז התעקשתי קצת והוא הוסיף שלא היה מתנגד גם לטרקטור צהוב.
אולי השיחה הזו קצת גדולה עליו.
יש פעילויות - יצירה , טיול יומי ארוך , חצר , מרפסת פתוחה תמיד שאפשר להשתולל בה , קוראים סיפור , משחקים וכו'. הוא משתתף בהכול ונהנה מאוד אבל אני מרגישה שמשהו חסר וכשהוא נפגש עם בני גילו הוא מדבר ואולי זה ההבדל , הוא הרבה פחות מדבר עם הקטנים. הבנות דווקא מבינות עיניין ומדברות יפה מאוד אבל לא מתעניינות בטרקטורים שלו. הבן לא מגלה עיניים במשחק משותף ולא מדבר בכלל.
אנחנו מאמינים בזרימה טבעית ומשתדלים לא להפעיל אותם יותר מידי - יש סדר יום קבוע שכולל ארוחות , טיול ושינה בזמנים קבועים אבל כל השאר לא קבוע. הוא בוחר במה לשחק ויש לו גישה להכול.
אני מרגישה תסכול גדול ממנו לאחרונה - צורח מכל שטות אם משהו לא מצליח לו.
דברים חשובים להדגיש:
יש לו חבר בן גילו שאיתו הוא נפגש פעם בשבוע ולפעמים עם עוד ילד. הילד ההוא מדבר רק אנגלית אבל מבין עיברית והם משחקים מאוד יפה.
הוא מסתדר מעולה עם אחותו הקטנה והם חברים נהדרים ומאוד קשורים זה לזה. גם במשפחתון הוא משחק איתה ולמעשה היא היחידה שמשחקת איתו בטרקטורים שלו אבל לא ברמה שהוא היה רוצה , היא לא מבינה את הדקויות שלו ומה כל משאית וטרקטור צריכים לעשות ולו זה חשוב.
הוא פרפקציוניסט לא קטן ולכן נהיה מתוסכל מאוד מהר כשמשהו לא מצליח. אנחנו עובדים על זה ומדברים על זה.
אשמח להארות והערות וסליחה אם זה נשמע מבולבל.
יש לי עוד הרבה דברים לכתוב על תהיות שלי בחינוך אבל אשמור זאת לפעם אחרת , הולכת לישון.
לא ידעתי באיזה דף לכתוב , כבר מאוחר ואני עייפה... אשמח אם יכולו להעביר לדף רלוונטי.
יש לי שני ילדים - בן 3 ובת שנה + 10 חודשים
הוצאתי אותם ממסגרות החינוך שהיו בהם לפני חצי שנה ומאז הם בבית ולמעשה פתחנו משפחתון בבית כדי שתהיה להם חברה אז יש מטפלת מקסימה , 3 ילדים נוספים בגיל של הקטנה פלוס מינוס ואני או בעלי בבית , נמצאים כל הזמן בבית אך לא תמיד בפעילות של הילדים בשל העבודה שלנו (אנחנו סטודנטים לתארים מתקדמים).
אנחנו מאוד מרוצים מהמסגרת הקטנה שיצרנו , הכיוון המחשבתי לעתיד הוא חינוך ביתי "רגיל" או מסגרת דומה לקיימת.
סה"כ הילדים פורחים ואנחנו רואים שיפור רציני ביותר אצל הגדול אחרי המסגרת הזוועתית שנכנס אליה לפני שנה ושבגללה התחלנו את המסגרת הקיימת. שם הוא היה מאוד מתוסכל ואומלל יחסית לעצמו ואין סיכוי שהוא יחזור בעתיד לגן שאינו פחות ממעולה (ואני לא מוצאת כזה בקרבת מקום).
הבעיה היא שהוא משועמם.
הוא ילד שיודע להעסיק את עצמו - בגיל חצי שנה כבר היה משחק עם צעצוע במשך 3 שעות , הוא משהו מיוחד הילד הזה... מאוד עצמאי , מכבד ואוהב חברה.
אני רואה אותו נמרח חצי יום על הרצפה משחק עם מכוניות ורע לי עם זה. ואני יודעת שזו בחירה שלו. שאלתי אותו מה חסר לו , מה היה רוצה להוסיף והוא ענה שהוא רוצה רק מכוניות אדומות אז התעקשתי קצת והוא הוסיף שלא היה מתנגד גם לטרקטור צהוב.
אולי השיחה הזו קצת גדולה עליו.
יש פעילויות - יצירה , טיול יומי ארוך , חצר , מרפסת פתוחה תמיד שאפשר להשתולל בה , קוראים סיפור , משחקים וכו'. הוא משתתף בהכול ונהנה מאוד אבל אני מרגישה שמשהו חסר וכשהוא נפגש עם בני גילו הוא מדבר ואולי זה ההבדל , הוא הרבה פחות מדבר עם הקטנים. הבנות דווקא מבינות עיניין ומדברות יפה מאוד אבל לא מתעניינות בטרקטורים שלו. הבן לא מגלה עיניים במשחק משותף ולא מדבר בכלל.
אנחנו מאמינים בזרימה טבעית ומשתדלים לא להפעיל אותם יותר מידי - יש סדר יום קבוע שכולל ארוחות , טיול ושינה בזמנים קבועים אבל כל השאר לא קבוע. הוא בוחר במה לשחק ויש לו גישה להכול.
אני מרגישה תסכול גדול ממנו לאחרונה - צורח מכל שטות אם משהו לא מצליח לו.
דברים חשובים להדגיש:
יש לו חבר בן גילו שאיתו הוא נפגש פעם בשבוע ולפעמים עם עוד ילד. הילד ההוא מדבר רק אנגלית אבל מבין עיברית והם משחקים מאוד יפה.
הוא מסתדר מעולה עם אחותו הקטנה והם חברים נהדרים ומאוד קשורים זה לזה. גם במשפחתון הוא משחק איתה ולמעשה היא היחידה שמשחקת איתו בטרקטורים שלו אבל לא ברמה שהוא היה רוצה , היא לא מבינה את הדקויות שלו ומה כל משאית וטרקטור צריכים לעשות ולו זה חשוב.
הוא פרפקציוניסט לא קטן ולכן נהיה מתוסכל מאוד מהר כשמשהו לא מצליח. אנחנו עובדים על זה ומדברים על זה.
אשמח להארות והערות וסליחה אם זה נשמע מבולבל.
יש לי עוד הרבה דברים לכתוב על תהיות שלי בחינוך אבל אשמור זאת לפעם אחרת , הולכת לישון.