ל [po]מאבחנת ותיקה בכפות הידים[/po]

נכון שישנם פיספוסים, איך ניתן שלא יהייו? בני אדם ואני ביניהם מתמיד ניסו לשפר ובדרך גם פיספסו.

אתן לך דוגמא כמה חשוב לעשות את העבודה שאנחנו עושים.

אתמול, אבחנתי ילד בן 6 שמטופל מזה שנה על די מי שנחשב לבכיר הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בניו ניורק. כתב מעל 15ספרים שנמכרו במליונים רבים.

הילד מטופל בתרופות שונות, כי הוא סובל לדעתם כיום מ ADHD ובעבר אובחן כסובל מאוטיזם קל עם הפרעת תקשורת ברורה.

כשבדקתי אותו, אבחנתי ברגישויות ייתר חזקות בעור, שמע ועיניים. בנוסף קושי ברור בכל רמות המוטוריקה. מה שהדליק את הנורה האדומה הייה היחס הכמעת מרוצה של האם לכל קושי שמצאתי אצל הילד.

לאחר סיום האבחון של הילד, ביקשתי לראות את כפות ידיהם של שני ההורים.

האם, היא בעלת צורך ברור שילדיה יהייו עם בעיות (ומוטב קשות ובלתי ניתנות לפטרון) עקב הקושי הברור והפחד שלה להתבגר מצד אחד, עם צורך רב ביצירת מצווי לחץ מצד שני.

השילוב הזה של התכונות, גורם לאמהות שונות שינסו למצא כל הזמן מה לא בסדר בילדיהן על מנת להרגיש שהן אמהות לא טובות. "אם אני אמא לא טובה, זה אומר שלא התבגרתי עדיין" זוהי תגובה ישירה לפחד להתבגר. הילד כשמרגיש את הצורך הזה של האם, על מנת להיות ילד טוב, הוא מספק את צרכיה באמצעות יצירת הבעיות שהאם מצפה להן.

הוצאתי את הילד מהפגישה, ושוחחתי במשך מעל שעה עם שני ההורים. האם לא רק שהבינה לגמרי את מצבה, אלה מזדהה איתו לחלוטין, וטוענת שבגלל זה לא רצתה לעשות ילדים, אך לא יכלה בלעדיהם. מסיבה זו נכנסה להריון לראשונה בגיל 38.

אני מתאר לעצמי שניתן לדעת את כל הנושאים הללו גם בדרכים אחרות, אך לא במהירות ובבהירות שניתן לראות את הנושאים השונים בכף היד.

גם אני כשרי, אשמח לדעת על מה את מתבססת בטענתך. כך נוכל להעמיק את הנושאים השונים של האבחון לרמה הנדרשת.

תודה רבה מראש.

[po]מאבחנת ותיקה בכפות ידיים[/po]?
אני מאבחנת ומטפלת בשיטה שאת פוסלת בפשטות.
שאלות נשאלות כל הזמן וגם נבחנות.
אי דיוקים קיימים תמיד. בכתובית שלי כתוב: "זה גם אישי וגם אנושי"
אשמח לשמוע ממך באופן ספציפי על מה את מבססת את טענתך.
אולי יתעורר דיון מפרה?

אני יודעת מנסיון שיש הרבה מאד אינפורמציה בכפות ידיים, למעשה הן משקפות את המבנה הרגשי, מנטלי , פונקציונלי ואפילו פיזי של האדם, שמעתי הרבה על סוג אבחון כפות הידיים שמשולב בשיטת אלבאום ושמעתי שעל פיו אתם מבססים את הגישה למטופל ואף שמעתי המון על חוסר דיוק באבחון הזה שאתם עושים.. ואני תוהה.. שאלתם את עצמכם פעם , בפשטות, אולי שיטת האבחון הספציפית הזו פשוט לא נכונה?

אני מקווה שברור שמדובר [b]רק[/b] במקרים שמישהו מעוניין באבחון כף היד למטרות שעשוע של עצמו או יצירת עיניין בחייו, מבלי שהוא מבין בכלל את עומק האפשרויות שישנן בכף היד. כפי שכבר אמרתי פעמים רבות מספור, כשאין בעיות אנא אל תמציאו אותן.

"[u]ללא חתימה על מסמך כזה, לא נכון לדבר על קושי כלשהו שנראה בכף היד.[/u]"
שינוי ענק בגישת האיבחון .

[b]אוריאל[/b] אני מסכים אתך לחלוטין שחייבים לתשאל על כל אחת מהתכונות הבעייתיות שניתן לראות בידיים. חשוב ביותר לנסות ולהבין האם מה שנראה ביד אכן פעיל ועד כמה. פעמים רבות נתקלתי בדברים דומים למה שתיארת. תודה על הדוגמא הבהירה.

כיום איני נוהג להגיד כמעט דבר כלשהו על מה שאני רואה בידיים, למרות שאני נוהג לנסות ולהבין. למדתי איך להתייחס לנושאים השונים, מבלי להתקרב לפטולוגיה. איני מאמין בפטולוגיות (בהתייחסות למושג כבעייה שאינה ניתנת לשינוי), למרות שישנם דברים שעדיין לא למדנו להבין ו/או לשנות בקלות יחסית.

הסרט על המים, מבהיר יותר מכל למה ניתן לשנות ולמה התהליך של השינוי אכן מסוגל לשנות. עם הנוזלים שלנו הם מאגר הזיכרון הגופני והם מושפעים ישירות מכל מה שהאדם עובר, הרי שמעבר של דברים חיוביים ומשנים, ישנה את תוכנת הזיכרון.

מכיוון שבארה"ב העיסוק במשהו היכול להתפרש כפסיכולוגי ללא רשיונות מתאימים מהווה עברה על החוק, למדתי לאבחן ללא העברת האינפורמציה אלה במקרים שחייבים. גם זאת רק לאחר נקיטת אמצעי זהירות ברורים. החיים במדינה מתוקנת (יענו) קשים הרבה יותר ובעיקר מסובכים יותר.
בישראל ניתן לעשות דברים שבמקומות רבים בעולם אסורים בהחלט. אני מעדיף את האווירה בישראל, למרות שלדקדקנות המסחרית האמריקאית (גילדות הגורמות לכל הדקדקנות על מנת למנוע תחתות על לקוחות) ישנם גם יתרונות ברורים. בעיקר הבהירות של מה ומי.

לעצמי, איני מאבחן ללא סיבות פנייה ברורות. בזמנו טענתי שלא נכון לבצע זאת וכיום ברור הדבר עוד יותר. לפעמים האדם טוען שקשה לו אך אינו יודע למה, זו סיבת פנייה ברורה מאוד שהמבדק שלנו יכול להעלות את הסיבה בבהירות.

אדם שיטען שטוב לו והוא מתעניין רק במה שניתן לראות בכף היד, לא הייתי מאבחן אותו ללא שיחתום על מסמך המבהיר שהוא לוקח על אחריותו המוחלטת והבלעדית את כל מה שיאמר ואת כל מה שיבין מתוך כך. שהוא מבין שהמבדק יכול לפתוח תיבת פנדורה שלא יוכל להתמודד איתה ולא תחול על המאבחן אחריות כלשהי.
ללא חתימה על מסמך כזה, לא נכון לדבר על קושי כלשהו שנראה בכף היד.

[u]ניתן לפתוח תיבת פנדורה ללא שום צורך[/u]

בין העצות הכי טובות שקבלתי, ואני מנסה לשמור, היתה זו שאמרה להיצמד ולהתייחס ככל האפשר לסיבות הפניה בלבד.

היום אבחנתי ילד, בן 12, סיבת הפניה- רצון להעלות ביטחון עצמי, אין קשיים מיוחדים.
בין הפרמטרים, אצבע קצרה בשתי ידיו, בבדיקה שעשיתי לאב הסתבר שגם לו אצבעות קצרות,
שאלתי קצת את האב לגבי יחסיו עם אביו, עלו דברים קשים המסתכמים בנתק וברגשות קשים עד היום.
כששאלו מה הולך ולמה אני נכנס לזה, הסברתי את הקשר, האב, האם והילד המאובחן הסכימו שאין שום
חסך בין הילד לאביו.
נכנסנו קצת לעניין והאב אמר שאחרי יחסיו עם אביו הוא הבין שעם הילדים שלו זה לא יקרה ואכן היחסים, מההיבט הזה, תקינים.

אז מה מבינים מזה?
אפשרות אחת, החסך שם, בתת ההכרה ועדיין לא בא לידי ביטוי.
אפשרות שניה, האצבע של הילד יצאה קצרה פיזית, ללא תוצר רגשי, בגלל האצבע הקצרה של האב שנוצרה בגלל יחסי חסך עם אביו,
האב שבר את הרצף בהתנהגותו כלפי בנו ומה שנשאר זה סממן חיצוני של אצבע קצרה.

אני לא מאבחן ללא תשאול, הרעיון שהכל נראה ביד ולא צריך לדבר מדליק ומושך אבל לא תמיד נכון מבחינת המסקנות,
לפעמים מטעה ומסוכן כשבאים לטפל.