על ידי משה_אלבאום* » 15 מרץ 2011, 09:59
אתמול, יצא לי לזרוק ילד נוסף הביתה. אני משתמש במילה לזרוק ולא לשלוח, כי היה חשוב ביותר שהוא ירגיש שזורקים אותו ולא רוצים אותו בדרך בה הוא מתנהג.
זה הילד שצריך אותי יותר מכל הילדים שהיו אצלי בשנה האחרונה.
בעקבות תרופות לא נכונות ואלרגיה נוראית שהוא פיתח, ובעקבות דלקת חזקה במוח שעבר, הוא איבד את היכולות המוטוריות הבסיסיות. אין לו מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה ומוטוריקה של העיניים.
הוא לא מסוגל לבצע אף לא אחד מהתרגילים ברמה כלשהי.
הוא יודע שאני יכול לעזור לו מאוד, וכניראה שהוא רוצה עזרה, רק שהוא בא ממשפחה ששני ההורים עם צורך ליצור מצבי לחץ, וכך הפך עצמו לספק מרכזי של מתח, לחץ ועצבים לכל הסביבה.
מכיוון שרק כך הוא יודע לתקשר, ומכיוון שהוא חושב שנכון לתקשר כך, כי כך הוא מספק את צורכי הוריו, הוא מומחה בעל קנה מידה שלא פוגשים כל יום, גם עם הניסיון הרב שלי.
הוריו, מבינים את המצב היטב, יודעים ומודעים לכך שהם הגורם, מנסים כל מה שביכולתם (רק התחלנו את הטיפול) על מנת לשנות את דפוסי התנהגותם, אך הילד בשלו.
כשאמרתי לו, "סלח לי, לך הביתה" הוא לא האמין שאני רציני, מייד אמרתי לו, "תצא בבקשה מהחדר, אני לא מעוניין לעבוד איתך יותר" הוא הסתכל עלי כאילו והוא לא מבין בכלל על מה אני מדבר.
עד היום, בגלל שהוא כל הזמן (שנים) בבתי חולים ובטיפולים שונים ורבים, ההורים עושים כל מה שהוא רוצה, הוא משגע אותם בכוונה רוב הזמן והם הולכים איתו בכל.
כלפי הם מביעים את הקושי והרצון שלהם שישתנה המצב כי הם כבר לא מסוגלים לסבול יותר.
ברגע שהבין שאני מאוד רציני, הוא התחיל להתחנן שנמשיך לתרגל, הוא כמעת בכה (דבר שאינו עושה במקום כלשהו).
על מנת להצליח במניפולאציה הזו, חשוב ביותר שהמטפל לא ישבר ברגע הזה ויסכים לעבוד עם המטופל. לכן, לא וויתרתי, והתעלמתי ממנו במפגיע ואמרתי לאם לשלם וללכת הביתה (את האם הכנתי שדבר מעין זה יכול לקרות) היא שילמה ואמרה לו, בו אנחנו הולכים, אם תרצה להגיע בפעם הבאה, תתנהג כמו שצריך.
כשהילד יצא, האם אמרה לי "הוא בשוק" והיה ברור שהוא אכן בשוק. זהו מסוג הדברים, שהלב בהם ניצבט, אך אין ברירה אלה לעשות אותם.
המטופל האחר שעשיתי לו את התרגיל הזה לפני חודשיים, (דיווחתי עליו כאן בפירוט) השתנה לחלוטין והפסיק כמעת לגמרי עם ההתנהגות של הצורך ליצור מצבי לחץ, אצלי, בבית ובבית הספר. הוא הרוויח את חייו מהתחלה.
אני מקווה ומאמין שגם עם הילד הזה זה יצליח באותה המידה.
אתמול, יצא לי לזרוק ילד נוסף הביתה. אני משתמש במילה לזרוק ולא לשלוח, כי היה חשוב ביותר שהוא ירגיש שזורקים אותו ולא רוצים אותו בדרך בה הוא מתנהג.
זה הילד שצריך אותי יותר מכל הילדים שהיו אצלי בשנה האחרונה.
בעקבות תרופות לא נכונות ואלרגיה נוראית שהוא פיתח, ובעקבות דלקת חזקה במוח שעבר, הוא איבד את היכולות המוטוריות הבסיסיות. אין לו מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה ומוטוריקה של העיניים.
הוא לא מסוגל לבצע אף לא אחד מהתרגילים ברמה כלשהי.
הוא יודע שאני יכול לעזור לו מאוד, וכניראה שהוא רוצה עזרה, רק שהוא בא ממשפחה ששני ההורים עם צורך ליצור מצבי לחץ, וכך הפך עצמו לספק מרכזי של מתח, לחץ ועצבים לכל הסביבה.
מכיוון שרק כך הוא יודע לתקשר, ומכיוון שהוא חושב שנכון לתקשר כך, כי כך הוא מספק את צורכי הוריו, הוא מומחה בעל קנה מידה שלא פוגשים כל יום, גם עם הניסיון הרב שלי.
הוריו, מבינים את המצב היטב, יודעים ומודעים לכך שהם הגורם, מנסים כל מה שביכולתם (רק התחלנו את הטיפול) על מנת לשנות את דפוסי התנהגותם, אך הילד בשלו.
כשאמרתי לו, "סלח לי, לך הביתה" הוא לא האמין שאני רציני, מייד אמרתי לו, "תצא בבקשה מהחדר, אני לא מעוניין לעבוד איתך יותר" הוא הסתכל עלי כאילו והוא לא מבין בכלל על מה אני מדבר.
עד היום, בגלל שהוא כל הזמן (שנים) בבתי חולים ובטיפולים שונים ורבים, ההורים עושים כל מה שהוא רוצה, הוא משגע אותם בכוונה רוב הזמן והם הולכים איתו בכל.
כלפי הם מביעים את הקושי והרצון שלהם שישתנה המצב כי הם כבר לא מסוגלים לסבול יותר.
ברגע שהבין שאני מאוד רציני, הוא התחיל להתחנן שנמשיך לתרגל, הוא כמעת בכה (דבר שאינו עושה במקום כלשהו).
על מנת להצליח במניפולאציה הזו, חשוב ביותר שהמטפל לא ישבר ברגע הזה ויסכים לעבוד עם המטופל. לכן, לא וויתרתי, והתעלמתי ממנו במפגיע ואמרתי לאם לשלם וללכת הביתה (את האם הכנתי שדבר מעין זה יכול לקרות) היא שילמה ואמרה לו, בו אנחנו הולכים, אם תרצה להגיע בפעם הבאה, תתנהג כמו שצריך.
כשהילד יצא, האם אמרה לי "הוא בשוק" והיה ברור שהוא אכן בשוק. זהו מסוג הדברים, שהלב בהם ניצבט, אך אין ברירה אלה לעשות אותם.
המטופל האחר שעשיתי לו את התרגיל הזה לפני חודשיים, (דיווחתי עליו כאן בפירוט) השתנה לחלוטין והפסיק כמעת לגמרי עם ההתנהגות של הצורך ליצור מצבי לחץ, אצלי, בבית ובבית הספר. הוא הרוויח את חייו מהתחלה.
אני מקווה ומאמין שגם עם הילד הזה זה יצליח באותה המידה.