על ידי רחלי* » 23 ינואר 2010, 20:17
ארנה, שלום.
התחיל לדבר איתי בצורה לא כ"כ ברורה על חלומות ועל בחורה שמופיעה אצלו בחלומות כבר כמה שנים.
האם זו פעם ראשונה שעולים תכנים מהסוג הזה בטיפול?
האם יש סיטואציות נוספות בהן מתקשה להפריד בין דימיון למציאות?
במידה והילד סובל מחרדות ומערבוב של תכנים תת הכרתיים עם ההכרה, הרי שהטיפול אינו יכול להסתיים כעת בטח לא בשלב בו עולים תכנים מהסוג הזה, ייתכן שעד כה לא היה בשל או חזק דיו בכדי לשתף ולחשוף.
גם אם בחר דוקא עכשיו לקראת הפרידה לשתף בפחדיו (אין סתם..), הרי שהוא במצוקה וזקוק לך, יש מקום לחשיבה נוספת לגבי סיום הטיפול דוקא עכשיו.
במקרה אחר שהתמודדתי איתו, היה לי מטופל , נער, שבמפגש ה 30 החל לשתף אותי בחלומות רדיפה שחווה בדימיונו, ידע בדיוק היכן ומתי שעת המוות תגיע ומי יהיו החברים שיחתכו אותו, הוא ראה את הסרט בדימיונו , כך מסתבר, כבר שנים, אך לא שיתף אף אחד מתוך פחד וחשש שלא יאמינו לו.
ההתנהגות שלו הסגירה אותו לעיתים, לא ישן אצל חברים, לא בילה בלילות , לא הלך לים (שם דימיין שיארבו לו חבריו), מצבו הרגשי היה מעורער ומדוכדך ולא היה פנוי ללמידה.
לאחר תקופה ממשוכת של טיפול ורק לאחר שתיקנו את מערכת ההצלבה, חיזקנו את הגוף, והוא למד לסמוך על עצמו- העז לשתף אותי.
בקשתי את רשותו לשתף את הוריו והפניתי אותו עם הוריו לאיבחון פסיכיאטרי (במחשבות אובדיות לא לוקחים סיכונים ובטח שלא בגיל ההתבגרות). ההורים נפגשו פעם אחת עם פסיכיאטר ללא הילד והפסיקו.
מספר פגישות לאחר השיתוף, ארבע פגישות לערך, הבחנתי בשינוי משמעותי בהתנהגותו, באנרגיה שלו, בקול שלו, נער אחר לחלוטין, משוחרר, בטוח ונינוח, רמת הלימודים שלו השתפרה להפליא, מצבו החברתי השתפר וכן התקשורת עם הוריו השתפרה (הוא גם היה בטוח שהוא מאומץ עד לאותה חשיפה, בה תיבת פנדורה נפתחה).
בדקי ארנה, מאיזה גיל הוא חולם חלומות אלה, באיזו תדירות, האם גם ביום הוא חושב ונזכר בכך, שיספר לך לפרטי פרטים את אשר רואה בדימיונו, גלי עיניין ואמון בדבריו.
בקשי להפגש עם ההורים ועימו יחד ושיספר את סיפורו שוב. לעיתים ההקשבה והעיבוד של המידע, משחרר ומרגיע ולא צריך יותר מזה.
אני לא ממליצה לשחרר אותו בשלב זה, בכל מקרה שהפרידה תתבצע בהדרגה, אפשר להפגש אחת לשבועיים עד לפרידה סופית.
בהצלחה רבה .. אשמח לשמוע התפתחויות.
ארנה, שלום.
[u]התחיל לדבר איתי בצורה לא כ"כ ברורה על חלומות ועל בחורה שמופיעה אצלו בחלומות כבר כמה שנים.[/u]
האם זו פעם ראשונה שעולים תכנים מהסוג הזה בטיפול?
האם יש סיטואציות נוספות בהן מתקשה להפריד בין דימיון למציאות?
במידה והילד סובל מחרדות ומערבוב של תכנים תת הכרתיים עם ההכרה, הרי שהטיפול אינו יכול להסתיים כעת בטח לא בשלב בו עולים תכנים מהסוג הזה, ייתכן שעד כה לא היה בשל או חזק דיו בכדי לשתף ולחשוף.
גם אם בחר דוקא עכשיו לקראת הפרידה לשתף בפחדיו (אין סתם..), הרי שהוא במצוקה וזקוק לך, יש מקום לחשיבה נוספת לגבי סיום הטיפול דוקא עכשיו.
במקרה אחר שהתמודדתי איתו, היה לי מטופל , נער, שבמפגש ה 30 החל לשתף אותי בחלומות רדיפה שחווה בדימיונו, ידע בדיוק היכן ומתי שעת המוות תגיע ומי יהיו החברים שיחתכו אותו, הוא ראה את הסרט בדימיונו , כך מסתבר, כבר שנים, אך לא שיתף אף אחד מתוך פחד וחשש שלא יאמינו לו.
ההתנהגות שלו הסגירה אותו לעיתים, לא ישן אצל חברים, לא בילה בלילות , לא הלך לים (שם דימיין שיארבו לו חבריו), מצבו הרגשי היה מעורער ומדוכדך ולא היה פנוי ללמידה.
לאחר תקופה ממשוכת של טיפול ורק לאחר שתיקנו את מערכת ההצלבה, חיזקנו את הגוף, והוא למד לסמוך על עצמו- העז לשתף אותי.
בקשתי את רשותו לשתף את הוריו והפניתי אותו עם הוריו לאיבחון פסיכיאטרי (במחשבות אובדיות לא לוקחים סיכונים ובטח שלא בגיל ההתבגרות). ההורים נפגשו פעם אחת עם פסיכיאטר ללא הילד והפסיקו.
מספר פגישות לאחר השיתוף, ארבע פגישות לערך, הבחנתי בשינוי משמעותי בהתנהגותו, באנרגיה שלו, בקול שלו, נער אחר לחלוטין, משוחרר, בטוח ונינוח, רמת הלימודים שלו השתפרה להפליא, מצבו החברתי השתפר וכן התקשורת עם הוריו השתפרה (הוא גם היה בטוח שהוא מאומץ עד לאותה חשיפה, בה תיבת פנדורה נפתחה).
בדקי ארנה, מאיזה גיל הוא חולם חלומות אלה, באיזו תדירות, האם גם ביום הוא חושב ונזכר בכך, שיספר לך לפרטי פרטים את אשר רואה בדימיונו, גלי עיניין ואמון בדבריו.
בקשי להפגש עם ההורים ועימו יחד ושיספר את סיפורו שוב. לעיתים ההקשבה והעיבוד של המידע, משחרר ומרגיע ולא צריך יותר מזה.
אני לא ממליצה לשחרר אותו בשלב זה, בכל מקרה שהפרידה תתבצע בהדרגה, אפשר להפגש אחת לשבועיים עד לפרידה סופית.
בהצלחה רבה .. אשמח לשמוע התפתחויות.