שלום לכולם וסליחה שנעלמתי אחרי שהטלתי את הפצצה של אמא תרזה. נסעתי לחופש לצפון הרחוק והדבר הראשון שעשיתי אחרי שחיבקתי את הילדים שלי היה להכנס לבדוק את התגובות. ואיזה תגובות. היתי בטוחה שזה די ברור שמדובר פה על החופש האולטימטיבי שמשחרר מכל מיני צרכים שלא מולאו ופחדים שעוצרים אותנו מלממש את האני הגבוה שלנו שאפשר לקרא לו גם אלוהים.
אהבתי את התגובות של תמר ופזית ואני שמחה שגם משה שקל שוב את התגובה האולי נמהרת שלו.
בכל מקרה אם לא מוצה כבר הדיון בנושא אשמח להמשיך בבוקר אחרי שינה טובה. להתראות.

הי חברים, דיון מעניין מצאתם לכם.
אני רואה בכוונתה של שרי המסתורית (שהביעה תפילה ונעלמה מהדיון) את ההגדרה של אמא תרזה לחופש פנימי. שחרור מהרצונות המוזכרים בתפילה יכול לאפשר לנו ליהנות באמת מלהיות נאהבים (ללא ציפייה מי זה יהיה, מתי זה יקרה, להתאכזב כשמי שבחרתי בו לא עושה זאת וכו'), בעזרת השחרור מהרצונות האלה אני יכולה להיות בדיוק כפי שאני ברגע זה, לא מי שהייתי לפני רגע ולא מי שרציתי להיות בעוד רגע, כשאני משוחררת מהרצון להיות נאהבת, מהוללת, מכובדת, משובחת.. מועדפת חכמה ומקובלת בעיני כולם, אחרת אני הופכת משועבדת לכל אלה. כשאני פשוט נמצאת, כל אלה יכולים לפגוש אותי וללא הציפיה אוכל לחוות חדווה רבה יותר כשיבואו.
אותו דבר עם הפחד. אם הנושא הקודם היה הציפיה מעצמי ומסביבתי לנהוג בצורה מסויימת, כאן לדעתי מביעה אמא תרזה את כל הפחדים שיכולים למנוע ממנה להעז את מה שתרצה לעשות באותו הרגע, זה הצד השני של כל הציפיות - הציפיות יכולות להוביל את המעשים וההתנהגות שלי, והפחדים עלולים למנוע ממני להעז לעשות את מה שאינו ידוע, אינו בטוח.

לא סתם שמה שרי את התפילה כאן ועכשיו בחג החירות, לדעתי זו התפילה לחופש ובזכות זה שביקשה להיגאל מכל אלה זכתה אמא תרזה להיות מי שהיתה, ללכת במסלול המיוחד לה, להעז לעשות דברים שהכל חושבים עליהם אבל אף אחד לא באמת מתמסר והולך עם המחשבות האלה עד הסוף.
כולנו רוצים טוב בעולם, כולנו רוצים לעזור למי שאין לו, אבל האם כולנו מוכנים לוותר על כל כך הרבה דברים כדי לעשות זאת? האם אנו מאמינים בעצמנו שנוכל לשנות את פני הדברים עד כדי כך? הביטול העצמי של אמא תרזה היה בעיני דרכה לאחד המימושים הגבוהים שיכולים להיות לו, לאדם.
וודאי זכתה דרכו להנאות ועומקים רבים. בעינינו זה ביטול עצמי בעיניה אולי זה שיא המימוש, רבות הדרכים כבר אמרנו..
אנחנו מדברים על להיות כאן ועכשיו לא משועבדים למה שהיה או למה שיהיה, אמא תרזה מצאה את דרכה לזה, חפשו את זה בעצמכם.
המשך חג חירות שמח

ל שרית פ
לא נראה שהדרך של אמא תרזה טובה או רעה יותר מדרכים אחרות. היא פשוט מתאימה לאדם ספציפי או אינה מתאימה. כל אחד צריך לבחור את הדרך המתאימה לו להגיע למקורות האהבה שלו. כל אחד צריך להסיר את המחסומים אל מנת להצליח להתחבר לאהבה האמיתית שבו. כל דרך המובילה לכך טובה. לכן הדרך של אמא תרזה טובה לא פחות מכל דרך אחרת (ללא ספק קשה בהרבה).
איני בטוח שהתמודדות בכאבים המוקדמים דרך פתיחת הזיכרון וניסיון שינוי דרך ביטוי הרגש וסליחה, טובים יותר מהדחקתם באופן מוחלט והפיכת האנרגיה של התסכול והכאב המודחקים לאנרגיה של אהבה נותנת ללא גבולות (ביטול עצמי).
הדרך שלי אמנם עוברת דרך הפתיחה של הזיכרון והסליחה, אבל אין זה אומר שזוהי הדרך היחידה. ללא ספק היא יכולה להביא להטבה באיכות החיים הרגשיים של היחיד. היא יכולה להוביל לחיסכון רב באנרגיה, היא יכולה לגרום לקלות גדולה בתחומים רבים, אבל אין זה אומר שדרכים אחרות המובילות את האדם בנתיב המתאים לו ביותר, טובות פחות.

עם השגים אי אפשר להתוקח...
והדרך???

וזה לדעתי חוסר ההתמודדות של אימא תרזה שעוררה כאן תהיות רבות
שרית
לא נראה לי שניתן בדרך כלשהי לכנות את דרכה של אמא תרזה כחוסר התמודדות. נראה שהיא התמודדה בקשה מכל בוויתור העצמי המוחלט . בדברי לפני כן התכוונתי שניתן להגיע בכל מיני דרכים לאושר ולאהבה ולא רק בביטול עצמי מוחלט.
לכל אופי בסיסי הדרך הנכונה להגיע לאושר. לכן נראה שישנו מקום לכל מיני דרכים.

לעצמי אני חושב שלא ניתן להקריב ולהתמודד מעבר למה שאמא תרזה עשתה. לא סתם קבלה מדרגת קדוש.
בדרך, פגשתי אנשים רבים שבתקופות מסוימות בחייהם הקדישו עצמם לחלוטין למטרה כזו או אחרת, אך מסיבות שונות לא עלה בידיהם להמשיך . רק מי שניסה להגיע לשלמות שאמא תרזה הגיעה בדרכה לאורך כל חייה, יכול להבין את משמעות ההקרבה הטוטאלית שעשתה.
לגבי דידי, לא נשאר אלא להוריד בפניה את הקובע ולהעריץ את הישגיה.

סיגלית ה
על זה בדיוק דיברתי, להתחבר לנקודה הקטנה קטנה שיש לנו ולצאת משם ואז...רוב התשובות (לא כולן...) נופלות לרגלייך, כך פתאום כמו :הטל של הבוקר שרואים על העלים...אני לפעמים רוצה גשם בקיץ.. מה אני חוצפנית???

לשרית: תפילה של אימא תרזה.
אהבתי מאוד את הגישה והחשיבה שמתחברת למה שכתבתי וגם ממשיכה.
הייתי רוצה להוסיף שבעבר הייתי פונה לאלוהים רק מתוך תסכול - בקשות, כעסים, האשמות,תלותיות שיראה לי הדרך...
כיום אני פונה לאלוהים ממקום אחר בהחלט!!! ממקום טוב - להודיה וגם קושי לתקווה להכוונה מתוכי ולא מתוכו.
מקום אחר בהחלט...!!!
שיהיה לך ולכולם המשך חג שמח.

שלום שלום|עץ| שלום...
אמא תרזה, הגיעה אלינו ולא סתם. בפסח.
האם היא הייתה עבד של הפחדים שלה?
ומזה בכלל עבד???
בני ישראל יצאו ממצריים מעבדות לחרות .ובכל אחד מאיתנו יש עבד קטן,
והכמיהה לחרות ,היא דרך התמודדות וההתמודדות של אימא טרזה היא ביטול עצמי( ע"פ ראייתי),
מאוד התחברתי אלייך סיגליתי לקו אמצע, שבעצם הכל נמצא אצלנו ולמה לנו להיות קיצוניים?!
אך יחד עם זאת דרך הקיצוני ניתן להגיע לישורת ...
והכל ניסוי ותהיה ,אין תשובות ברורות, ואני מקווה שגם לא יהיו... (כמובן בגלל הדרך הנהדרת שניתן להגיע דרך הבילבול, אי ההבנה, חוסר בהירות, דרך ה - לא להגיע ל- כן).
מאידך גיסה: גם בני ישראל התפללו לאלוהים אל אחד אל גדול אל כל יכול מישהו שם למעלה במרומים שיבוא להושיע.... (ראה תפילת תרזה) יכול להיות שלהפנות לגוף שלישי, זה בעצם העבד... והפניית הפחדים או האהבה גורמת לנתק (פיצוי ריגעי) ומה היה אם אני האלוהים?! (שאלה גדולה אה...)
ואני אסביר את עצמי: עצם זה שאני פונה לאלוהים לכוח עליון לעזרה אני נותנת את עצמי למשהו לאיזה כוח אנרגיית יקום שיעזור לי .וזה לדעתי חוסר ההתמודדות של אימא תרזה שעוררה כאן תהיות רבות
והרי אנחנו אנשי אלבאום פועלים מתוך עצמנו ההתמודדות מתוך דרך שבנו (הגוף שלנו, רגש, חשיבה אנרגיה).
נדע איך לשלב את ארבעתם בהרמוניה ותהיה סיפוניה...

מספר מילים על אימא תרזה הענקית
נראה לי שאמא תרזה מהווה את הדוגמא הנהדרת ביותר שניתן למצוא על איך אדם יכול לקחת את מה שהוא עבר ולהפוך את זה לכוח ויופי מדהימים.
פועלה הרב והעצום, מהווה דוגמא לכל מי שמעוניין לראות מה ניתן לעשות מתוך קושי. איך ניתן להפוך קושי לאהבה צרופה (להבדיל מאלו {הרוב} שהפכו את הקושי לקרדום לחפור בו).

במשך כל הבוקר ניסיתי למצוא תמונה של ידיה כפי שראיתי אותן לפני מספר שנים, קשה כיום למצוא תמונה שלא עברה את הביקורת הקפדנית של העורכים השונים.
שווה גם לשים לב לכך שהידיים משתנות מאוד בעקבות העשייה. כשראיתי את ידיה בתמונה מגיל ארבעים בערך, אצבעותיה דקות מאוד היו כשמותניים ברורים וגדולים פיארו את כל פרקי ידיה. התמונות הנמצאות כיום באינטרנט הן מגיל מבוגר הרבה יותר, האצבעות מלאות (לפחות כשהן מונחות יד על יד) ומראות על השינוי העצום שעברה.

לאומת זאת יצא לי במהלך החיפוש להיחשף לפועלה הרב הנהדר והעצום. ידעתי עליה ידיעה חלקית, לכן היה תענוג לעבור על עשרות האתרים לזכרה ולפועלה ולהיווכח מה אישה קטנה אחת יכולה לעשות בכוח אמונתה הגדולה.

אם נקשור את הקצוות, הרי שניתן להגיד שמי שעובר משברים קשים בילדות המוקדמת, יכול להפוך לענק באמונתו או לשבר כלי. הכול לפי בחירתו החופשית ועשייתו, (הכול צפוי והרשות נתונה).

ל ת מ ר
יש לך במקרה גם תמונה שלה כשהידיים נפרדות, המצג שונה מאוד, לפחות ממה שאני זוכר שראיתי לפני שנים מספר.

http://img.slate.com/media/1/123125/207 ... [po]031020 MotherTeresa[/po].jpg
אכן ידיים מעניינות.
תמיד סומכות זו את זו.

"התפילה של טרזה"-מה המטרה , שרי, בהצגת התפילה.לקחת אותה כמודל
של אישה רבת פעלים ןמעשים,אך כל -כך מפוחדת מהעולם?
או-אשה שויתרה על עצמה באופן טוטאלי למען כולם.?
מעניין שרי.מה גישתך לנושא.......
בכל אופן .שמה יוכר לדורי דורות בשל מעשיה המופלאים ולא שמי.

שלום לכולם: תגובה לתפילה של אימא תרזה.
לאחר 4 שנים באלבאום (אחת המתנות הכי יפות שקיבלתי בחיים) הבנתי שאת הכל צריך מה שקיים בנו לא קיים סתם צריך גם את הפחד שכולם מדברים עליו צריך לפעמים גם לרצות, גם לטעות, צריך גם לכאוב צריך גם לאהוב...וכו..
העבודה הקשה היא: לנתב את הכל למקום הנכון בזמן הנכון וזה בעצם הקושי כל דבר צריך במינון הנכון ואיך עושים את זה ???מודעות והרבה עבודה עצמית שלא נגמרת אני מתחברת בהקשר לזה לקו האמצע שלי שההתחברות אליו גורמת לי לשמור על איזון ולהכניס הכל לפורופורציות אלוהים נתן לנו את הכל במתנה ואנו בוחרים איך להשתמש בזה. אז שיהיה לנו שימוש נכון ויעיל כמה שאפשר.

ל ת מ ר בנושא התפילה הזו.
בין הגישה שלי לגישה הזו, ישנו הבדל קטן אחד.
במידה ומתייחסים לרצון ולפחד כתוצר סביבתי בלבד שאינו קשור לגנטיקה של האדם, את צודקת לחלוטין. במידה והרצונות והפחדים הינם חלק בלתי נפרד מהוויית האדם, הרי שהתפילה יכולה אולי להתעות. מעניין לדעת מאיפה התפילה הזו ידועה לאחרים מלבד לאם תרזה? האם היא לימדה אותה כדרך חיים? האים היא הייתה מתפללת בשקט (אך בקול רם מספיק על מנת שתישמע) ואחרים ניסו להעביר את זה הלאה? האים זוהי תפילה מאוד אישית שלה שלא נועדה להעברה לאחר?

מעניין איך אדם בעל אצבעות חרוטיות מהבסיס בכל האצבעות, כשהאצבעות יציבות או גמישות במקצת (נהנתן בלבד מעצם הטבע שלו), היה מקבל את האנטיתזה למימוש חייו המובאת בתפילה הזו??
האם זוהי דרך חיים מומלצת לכולם?? האם זוהי המלצה לאייך להגיע להארה או לשלווה??
נראה דווקא שהתפילה מבטאת את הצורך העצום של ילד עשוק ופגוע במיוחד, להצליח להיגמל מכל מה שהטבע רצה להעניק לו אבל הוריו וסביבתו לקחו ממנו.

מדוע לא ניתן לקבל את כל המובא בתפילה בחלק של הרצונות כחלק טבעי של הצרכים האנושיים? האם להיגאל מהצורך למצא חן משמעו שלא מעניין אותי האם אני מוצא חן או לא מוצא חן, או המשמעות הינה להיות בעל צורך להדחיק את הצורך למצא חן עד עפר?
האם חוסר הרצון להיות מקובל, בתוספת לחוסר האכפתיות האם אני מוצא חן בעיני האחר או לא, יכול להוביל אדם להיות מאוד לא נעים ונחמד כלפי האחר?
ברור שכוונתה טהורה מאוד, אבל השאלה הינה כלפי המשמעות של הדרך לכל מי שלא ניכון בכוחות ההדחקה העצומים שלה.

דרך הגב, מי שיצא לו לראות את אצבעותיה של אמא תרזה בתצלומיה הרבים, יודע שהיא לא רחוקה בהרבה מהתיאור הזה.
כל האמור אינו מוריד ולו מילימטר אחד מההערכה העצומה שאני רוכש לפועלה.

(מבלי להתפלסף על מה היא חדוות החיים וגורמיה)
דווקא נראה לי שהתפילה של תרזה היא בדיוק התפלספות על חדוות החיים.
התפילה להיגאל מרצונות ופחדים שהם תלויי סביבה ואז תגיע איזה שלווה וחדווה ילדותית תמימה, משוחררת וחופשיה.
אם נחשוב על זה - יש פה רצון מאד מובן להשתחרר מהפחד (שהרי כל הרצונות שמוזכרים נובעים מפחד...לא?)
קצת מזכיר את מה שאתה, משה, אומר תמיד על לשחרר את הפחד מהפחד.
גם אני לעיתים פונה לאלוהים שבתוכי - מה ההבדל?? ואם באנרגיות מדובר אז זהו אותו אלוהים שתרזה מכוונת אליו - בשמיים, בי, בך ובעץ הזית שבחצר...[-:

ל שרי
התייחסות קצרה לנושא התפילה של אימא תרזה (מבלי לזלזל חס וחלילה בכל מה שעשתה או בחשיבות ההתכוונות של התפילה)
מה הפלא שהיא נהפכה לנזירה בדרך בה היא הלכה, כמה פחדים ורצונות היו לה. נראה שלא נשאר לה בררה אלה להפוך למה שהייתה. ומה גם שהיא מבקשת את הגאולה מאחר ולא מעצמה.
הרי לא כל כך חשוב מה ההוא תכנן עבורנו, חשוב מה אנחנו עושים עם זה (והיא הרי עשתה המון).
חוץ מזה נראה שישנם כמה נושאים בתפילתה שאינם נראים בכלל. האם אנו אמורים להפסיק לרצות להיות בני אדם? יגיע הזמן לכך. בחיים נראה שצריך לחיות, במקרה, על פי היהדות כתוב וחיה כציווי ראשוני. נכון שניתן לדון במשמעות החיים, אך נראה שחדוות החיים (מבלי להתפלסף על מה היא חדוות החיים וגורמיה) הינה חלק מרכזי בציווי הראשוני הזה.
המשך חג אורים שמח

תפילה של אמא תרזה.
גאל אותי
מהרצון להיות נאהבת
מהרצון שיהללו אותי
מהרצון שיכבדו אותי
מהרצון שישבחו אותי
מהרצון שיעדיפו אותי
מהרצון שיועצו בי
מהרצון למצא חן
מהרצון להיות מקובלת.

מהפחד להיות מושפלת
מהפחד להיות מבוזה
מהפחד לספוג תוכחות
מהפחד שיוציאו את דיבתי
מהפחד להשכח
מהפחד לטעות
מהפחד להיות מגוחכת
מהפחד להחשד.
חג חירות שמח לכולם.