לאחר חשיפה לשאלות חוזרות ונשנות בנושא, אני מצרף דף לריכוז ההתמודדות עם הצורך במצבי לחץ או בשפה מקצועית יותר
התמכרות לאדרנלין .
סדר עבודה לטיפול בצורך במצבי לחץ.
- אבחון מדויק על ידי מאבחן.
- הסבר מפורט להורים, עד שיבינו את מהות הקושי של הילד והטכניקות שינקטו (לקרא עד לסוף
הפסקה).
- במידה ולשני ההורים או לאחד מהם קיים אותו הקושי, חשוב ביותר לגרום לו להבין את מהות הקושי,
רמות התפקוד השונות, האטיולוגיה של הנושא, והחשוב מכל, שהנושא ניתן לשינוי.
- הסבר מפורט למטופל, עד שיבין ויוכל לזהות את הדפוס ומה הוא גורם לו ולסביבתו.
חדר הטיפול.
- המטפל הוא הקובע את כלילי העבודה ולא המטופל (תמיד ינסה להכתיב כללים לא רלוונטיים על מנת
להוציא את המטפל משיווי משקל).
- לקשור קשר חזק שיהיה חשוב למטופל להילחם עליו. קשירת הקשר מהווה כלי חשוב ביותר לרגעים
שבהם צריך ללחוץ על המטופל. (חשוב שלא יקח יותר מחודש עד חודש וחצי מתחילת הטיפול).
- תיקון קורדינציה ורגישויות ייתר במידת הצורך.
- חיזוק כוח הרצון לרמות גבוהות במיוחד. למטופלים בעלי צורך ליצור מצווי לחץ, חיזוק כוח הרצון
מהווה מקור ראשוני ליכולתם להתגבר על הקושי.
- במידה והמטופל מגלה התנגדויות (לא יוכל אחרת) מומלץ להתאמת איתו חזיתית. במידה והמטפל
והטיפול מספיק חשובים לו, סביר להניח שלא יסכים לוותר עליו. מומלץ להשתמש בידע ובצורך הזה
על מנת לקבוע גבולות ברורים גם במחיר של לזרוק אותו הביתה. חשוב שיבין שהשעה שמקבל אינה
מובנת מאליה. הוא מקבל את השעה למרות שישנם ילדים רבים אחרים שצריכים אותה ומוכנים
להילחם עליה. (חשוב שיבין את ההסבר הזה, ככלי עבודה ראשוני של המטפל, גם אם אין מטופל אחד
בטור).
- במידה ונכנס למתחים המובילים להתפרצויות, מומלץ להפעיל את טכניקת הריתוק. לאורך כל הריתוק,
גם אם נכנס להתקף היסטרי (לא נורא בכלל) צריך להמשיך ולומר לו תוך כדי הסתכלות בעיניו "אני
אוהב אותך, אני מכבד אותך, אבל אני לא אעזוב אותך עד שתירגע". ההתקף יכול להיות קצר או
ארוך, אין לכך חשיבות רבה. על המטפל להמשיך ולהתמודד איתו עד שהמטופל יבטיח שלא יחזור על
ההתפרצות או על ההתנהגות הלא מקובלת (כגון לצייר על הקיר, לשפוך מים או
משהו אחר בכוונה ועוד). במידה ומייד חוזר איה, הריתוק יתחדש.
- יכול להיות שהמטופל יחליט לא להגיע יותר, לרוב זה מה שיגיד בפעם הראשונה שמישהו מרתק אותו
ואינו מאפשר לו לבצע את מה שבה לו. לא להתרגש יותר מדי, ברוב המוחלט של הפעמים יחזרו
ויעבדו היטב. מדי פעם ינסו לפרק עול מחדש. גם במידה והמטופל (לאחר מאמצים רבים מצדנו)
מחליט שאינו מוכן להתמודד ולהשתנות, הרי שזה לא נורא.
העיקרון המוביל בשינוי הדפוס הוא : הפיכת ההתמכרות לאדרנלין דרך קושי, מתח ובעיות, לתפקוד מיטבי ויצירת עניין דרך יצירה של אחת מהאינטליגנציות שלו. לכן ומסיבה זו כל כך חשוב לתקן את הקורדינציה עד לרמות גבוהות.
השינוי איטי והדרגתי.
ברגע שהמטופל יהיה מסוגל להפעיל את כוח רצונו לצורכי יצירה במקום ליצירת מצבי לחץ, ויוכל להתחיל ליהנות מהיצירה, הוא יוכל לרדת לאת ובהתמדה מההתמכרות לאדרנלין דרך המתח (זוהי התמכרות שוות ערך להתמכרות לסמים קשים כגון הרואין {איני מגזים בכלל, לפעמים קל יותר להיגמל מסמים מאשר מהדפוס הזה}, מסיבה זו אני מתייחס אליהם אותו הדבר).
נכן שהיצירה בהתחלה אינה מספקת אדרנלין ברמה המסופקת על ידי מתח, קושי, מהומה או מריבה טובה, אך בעקבות הסבר נכון המראה בבירור את הנזק הנגרם לו ולסביבתו על ידי הדפוס, ניתן לגרום לשינוי.
כמובן שעל מנת לבצע את השינוי חייבים לגייס את כל כוח הרצון, ואת הסביבה. מהרגע שכוח רצונו פעיל ועומד לרשותו, ניתן לבצע זאת.
אורך הטיפול לשינוי דפוס
ההתמכרות לאדרנלין הנגרם במצבי לחץ ויצירת מתח, משתנה ממטופל ומשפחה למטופל ומשפחה אחרת. אין לצפות לתוצאות מהירות מדי. סביר להניח שלפני טיפול בן חצי שנה לא ניתן לראות שיפורים משמעותיים. טיפול כזה יכול לקחת גם שנה ולפעמים יותר.
ללא שיני הדפוסים המשפחתיים שהובילו להתפתחות ההתמכרות לאדרנלין, לא ניתן לשנות את הדפוס .
ההתמכרות לאדרנלין הינה תמיד וללא יוצא מהכלל, תוצר של תקשורת משפחתית בין ההורים בעלת דפוסי מתח (מעל או מתחת לפני השטח) או בין ההורים לאחים הבוגרים של המטופל.
נכון שחזרתי על מספר מושגים פעמים מספר, אך עדיין אין זה מספיק על מנת לאפשר להפנים את הגישה והרעיון.
לאחר חשיפה לשאלות חוזרות ונשנות בנושא, אני מצרף דף לריכוז ההתמודדות עם הצורך במצבי לחץ או בשפה מקצועית יותר [b]התמכרות לאדרנלין[/b] .
סדר עבודה לטיפול בצורך במצבי לחץ.
[list=1]
[*] אבחון מדויק על ידי מאבחן.
[*] הסבר מפורט להורים, עד שיבינו את מהות הקושי של הילד והטכניקות שינקטו (לקרא עד לסוף
[/list]
הפסקה).
[list=1]
[*] במידה ולשני ההורים או לאחד מהם קיים אותו הקושי, חשוב ביותר לגרום לו להבין את מהות הקושי,
[/list]
רמות התפקוד השונות, האטיולוגיה של הנושא, והחשוב מכל, שהנושא ניתן לשינוי.
[list=1]
[*] הסבר מפורט למטופל, עד שיבין ויוכל לזהות את הדפוס ומה הוא גורם לו ולסביבתו.
[/list]
חדר הטיפול.
[list=1]
[*] המטפל הוא הקובע את כלילי העבודה ולא המטופל (תמיד ינסה להכתיב כללים לא רלוונטיים על מנת
[/list]
להוציא את המטפל משיווי משקל).
[list=1]
[*] לקשור קשר חזק שיהיה חשוב למטופל להילחם עליו. קשירת הקשר מהווה כלי חשוב ביותר לרגעים
[/list]
שבהם צריך ללחוץ על המטופל. (חשוב שלא יקח יותר מחודש עד חודש וחצי מתחילת הטיפול).
[list=1]
[*] תיקון קורדינציה ורגישויות ייתר במידת הצורך.
[*] חיזוק כוח הרצון לרמות גבוהות במיוחד. למטופלים בעלי צורך ליצור מצווי לחץ, חיזוק כוח הרצון
[/list]
מהווה מקור ראשוני ליכולתם להתגבר על הקושי.
[list=1]
[*] במידה והמטופל מגלה התנגדויות (לא יוכל אחרת) מומלץ להתאמת איתו חזיתית. במידה והמטפל
[/list]
והטיפול מספיק חשובים לו, סביר להניח שלא יסכים לוותר עליו. מומלץ להשתמש בידע ובצורך הזה
על מנת לקבוע גבולות ברורים גם במחיר של לזרוק אותו הביתה. חשוב שיבין שהשעה שמקבל אינה
מובנת מאליה. הוא מקבל את השעה למרות שישנם ילדים רבים אחרים שצריכים אותה ומוכנים
להילחם עליה. (חשוב שיבין את ההסבר הזה, ככלי עבודה ראשוני של המטפל, גם אם אין מטופל אחד
בטור).
[list=1]
[*] במידה ונכנס למתחים המובילים להתפרצויות, מומלץ להפעיל את טכניקת הריתוק. לאורך כל הריתוק,
[/list]
גם אם נכנס להתקף היסטרי (לא נורא בכלל) צריך להמשיך ולומר לו תוך כדי הסתכלות בעיניו "אני
אוהב אותך, אני מכבד אותך, אבל אני לא אעזוב אותך עד שתירגע". ההתקף יכול להיות קצר או
ארוך, אין לכך חשיבות רבה. על המטפל להמשיך ולהתמודד איתו עד שהמטופל יבטיח שלא יחזור על
ההתפרצות או על ההתנהגות הלא מקובלת (כגון לצייר על הקיר, לשפוך מים או
משהו אחר בכוונה ועוד). במידה ומייד חוזר איה, הריתוק יתחדש.
[list=1]
[*] יכול להיות שהמטופל יחליט לא להגיע יותר, לרוב זה מה שיגיד בפעם הראשונה שמישהו מרתק אותו
[/list]
ואינו מאפשר לו לבצע את מה שבה לו. לא להתרגש יותר מדי, ברוב המוחלט של הפעמים יחזרו
ויעבדו היטב. מדי פעם ינסו לפרק עול מחדש. גם במידה והמטופל (לאחר מאמצים רבים מצדנו)
מחליט שאינו מוכן להתמודד ולהשתנות, הרי שזה לא נורא.
[b]העיקרון המוביל בשינוי הדפוס הוא[/b] : הפיכת ההתמכרות לאדרנלין דרך קושי, מתח ובעיות, לתפקוד מיטבי ויצירת עניין דרך יצירה של אחת מהאינטליגנציות שלו. לכן ומסיבה זו כל כך חשוב לתקן את הקורדינציה עד לרמות גבוהות.
השינוי איטי והדרגתי.
ברגע שהמטופל יהיה מסוגל להפעיל את כוח רצונו לצורכי יצירה במקום ליצירת מצבי לחץ, ויוכל להתחיל ליהנות מהיצירה, הוא יוכל לרדת לאת ובהתמדה מההתמכרות לאדרנלין דרך המתח (זוהי התמכרות שוות ערך להתמכרות לסמים קשים כגון הרואין {איני מגזים בכלל, לפעמים קל יותר להיגמל מסמים מאשר מהדפוס הזה}, מסיבה זו אני מתייחס אליהם אותו הדבר).
נכן שהיצירה בהתחלה אינה מספקת אדרנלין ברמה המסופקת על ידי מתח, קושי, מהומה או מריבה טובה, אך בעקבות הסבר נכון המראה בבירור את הנזק הנגרם לו ולסביבתו על ידי הדפוס, ניתן לגרום לשינוי.
כמובן שעל מנת לבצע את השינוי חייבים לגייס את כל כוח הרצון, ואת הסביבה. מהרגע שכוח רצונו פעיל ועומד לרשותו, ניתן לבצע זאת.
אורך הטיפול לשינוי דפוס [b]ההתמכרות לאדרנלין[/b] הנגרם במצבי לחץ ויצירת מתח, משתנה ממטופל ומשפחה למטופל ומשפחה אחרת. אין לצפות לתוצאות מהירות מדי. סביר להניח שלפני טיפול בן חצי שנה לא ניתן לראות שיפורים משמעותיים. טיפול כזה יכול לקחת גם שנה ולפעמים יותר.
[b]ללא שיני הדפוסים המשפחתיים שהובילו להתפתחות ההתמכרות לאדרנלין, לא ניתן לשנות את הדפוס[/b] .
ההתמכרות לאדרנלין הינה תמיד וללא יוצא מהכלל, תוצר של תקשורת משפחתית בין ההורים בעלת דפוסי מתח (מעל או מתחת לפני השטח) או בין ההורים לאחים הבוגרים של המטופל.
נכון שחזרתי על מספר מושגים פעמים מספר, אך עדיין אין זה מספיק על מנת לאפשר להפנים את הגישה והרעיון.