על ידי משה_אלבאום* » 31 יולי 2009, 15:34
ג.ו אני ממליץ שתקבעי פגישה עם שרי על מנת לבדוק את האפשרויות.
סיגלית איני יודע באיזה מאבחן מדובר, וזה לא כל כך חשוב (אולי כן) מה שחשוב הוא שחייבים ללמוד להעביר את הנושא להורים בדרך הנכונה.
להטיח את כל המידע על ההורים יכול לבלבל את המשפחה ולגרום לקושי גדול יותר ממה שהיה.
נכון שבעבר גם אני לא הייתי כל כך עדין עם הורים מסויימים, נראה לי שכבר שנים שתקנתי ושינית את זה.
את הידע להורים חייבים להעביר בדרך המתאימה לאותה המשפחה, לאחר שהמאבחן הסתכל על ידיהם של ההורים.
לסוגי הורים שונים צריך להעביר את המידע באופן שונה.
לדוגמא:
אמא עם פחד להתבגר, יכולה להשתמש בילדיה ובעיקר ביצירת קשיים לילדיה (וגם לבעלה) על מנת שתתפקד כאמא לא מספיק טובה למרות שכלפי חוץ היא תנסה להיראות כאם המושלמת (כך יכולה היא להמשיך להאמין ברמה התת הכרתית שהיא נישארת תינוקת).
עצם חשיפת הקושי של הילד יכול לגרום לה לקושי רב.
הסיכוי שהבעיה יכולה להיפתר ועוד די בקלות, יכול למוטט את כל מערך החיים שבנתה. המידע החדש לא יהייה מקובל על ידה, היא תילחם בו ברמה הכרתית ותת הכרתית. כל זמן שאין התקדמויות רבות האם הזו לא תפגע בטיפול. ברגע שישנן התקדמויות ברורות וטובות, האיום הפנימי בעצםהשינוי על הקושי הפסיכולוגי שלה יגרום להתקוממות פנימית של האם כנגד התקדמותו של הילד.
ברור שאם האם הזו מודעת ועובדת קשה על מנת לשנות את המצבה שלה, הקושי קטן אך קיים כל זמן שלא סיימה את שינוי המצב התפתחותי המסובך שלה.
מאבחן חייב לקחת את זה בחשבון ולדעת מה ואיך להגיד בזמן האבחון, ואיך להדריך את המטפל להתייחס לאם לאורך כל זמן הטיפול.
עם כל תכונת אופי היכולה להקשות על חיי הילד, ההורה והטיפול, מומלץ שהמאבחן ידע איך לפנות אל ההורה והילד המתקשה.
בכל מקרה, אני מאוד ממליץ לך לשתף את המאבחן הגורם לקשיים מהסוג הזה, להסביר לו מה ואיך הוא גרם, על מנת שילמד ולא יחזור על טעויות מהסוג הזה. במידה ואינו מסוגל ללמוד (חשיבות עצמית מופרזת, אטימות, טיפשות, חוסר חשק, צורך להזיק לאחרים, החזרה ו/או התנקמות במאובחנים במקום לעסוק בפיתרון של קשייו האישיים ועוד) אל תשלחי אליו יותר אנשים, אך מצאי מאבחן שיש לך שפה משותפת איתו. ישנם רבים וטובם ברחבי המדינה.
בנושא קורס גישור בין הכירולוגיה של הולצמן לאבחון בשיטה. מכיוון שהכירולוגיה חשובה אך אינה הנושא החשוב ביותר בתחום האבחון של השיטה, אני מאמין שחייבים לדעת הרבה יותר מהגישור בין שני הגישות.
גם בנושא הזה אני ממליץ להתייעץ עם שרי ולראות מה ניתן לעשות.
חשוב להבין שהאבחון בכף היד שאני משתמש בו, משתמש בבסיס של הולצמן, אך עם שינויי גישה לנושאים שונים, לאחר שנוכחתי לדעת בעקבות עשרות ומאות אבחונים שחייבים להוסיף ו/או לשנות.
השפה שמשתמשים בה באבחון כף היד בשיטה, שונה ביותר מהשפה שהולצמן משתמש. הסיבה המרכזית לכך היא שאני מאמין שהשפה חייבת להיות מובנת לכל אדם, מהחכם ביותר ועד לפשוט ביותר. שפתו של הולצמן מיועדת לפסיכולוגים ופסיכיאטרים.
לא ניתן להעביר את המידע להורים בשפשטות כשהשפה אינה יומיומית ומובנת לכולם.
לכן לקחתי את כל המושגים, והתאמתי אותם לתפיסה היומיומית של החיים, ואת ההסברים למשפחה וליחיד, לרמה בה כל אחד יכול להזדהות איתם ולהבינם.
עבור המטפלים, הפכתי את התכונות של כף היד למפה טיפולית המחברת בין הממצאים לטכניקות עבודה בשיטה.
[b]ג.ו[/b] אני ממליץ שתקבעי פגישה עם שרי על מנת לבדוק את האפשרויות.
[b]סיגלית[/b] איני יודע באיזה מאבחן מדובר, וזה לא כל כך חשוב (אולי כן) מה שחשוב הוא שחייבים ללמוד להעביר את הנושא להורים בדרך הנכונה.
להטיח את כל המידע על ההורים יכול לבלבל את המשפחה ולגרום לקושי גדול יותר ממה שהיה.
נכון שבעבר גם אני לא הייתי כל כך עדין עם הורים מסויימים, נראה לי שכבר שנים שתקנתי ושינית את זה.
את הידע להורים חייבים להעביר בדרך המתאימה לאותה המשפחה, לאחר שהמאבחן הסתכל על ידיהם של ההורים.
לסוגי הורים שונים צריך להעביר את המידע באופן שונה.
לדוגמא:
אמא עם פחד להתבגר, יכולה להשתמש בילדיה ובעיקר ביצירת קשיים לילדיה (וגם לבעלה) על מנת שתתפקד כאמא לא מספיק טובה למרות שכלפי חוץ היא תנסה להיראות כאם המושלמת (כך יכולה היא להמשיך להאמין ברמה התת הכרתית שהיא נישארת תינוקת).
עצם חשיפת הקושי של הילד יכול לגרום לה לקושי רב.
הסיכוי שהבעיה יכולה להיפתר ועוד די בקלות, יכול למוטט את כל מערך החיים שבנתה. המידע החדש לא יהייה מקובל על ידה, היא תילחם בו ברמה הכרתית ותת הכרתית. כל זמן שאין התקדמויות רבות האם הזו לא תפגע בטיפול. ברגע שישנן התקדמויות ברורות וטובות, האיום הפנימי בעצםהשינוי על הקושי הפסיכולוגי שלה יגרום להתקוממות פנימית של האם כנגד התקדמותו של הילד.
ברור שאם האם הזו מודעת ועובדת קשה על מנת לשנות את המצבה שלה, הקושי קטן אך קיים כל זמן שלא סיימה את שינוי המצב התפתחותי המסובך שלה.
מאבחן חייב לקחת את זה בחשבון ולדעת מה ואיך להגיד בזמן האבחון, ואיך להדריך את המטפל להתייחס לאם לאורך כל זמן הטיפול.
עם כל תכונת אופי היכולה להקשות על חיי הילד, ההורה והטיפול, מומלץ שהמאבחן ידע איך לפנות אל ההורה והילד המתקשה.
בכל מקרה, אני מאוד ממליץ לך לשתף את המאבחן הגורם לקשיים מהסוג הזה, להסביר לו מה ואיך הוא גרם, על מנת שילמד ולא יחזור על טעויות מהסוג הזה. במידה ואינו מסוגל ללמוד (חשיבות עצמית מופרזת, אטימות, טיפשות, חוסר חשק, צורך להזיק לאחרים, החזרה ו/או התנקמות במאובחנים במקום לעסוק בפיתרון של קשייו האישיים ועוד) אל תשלחי אליו יותר אנשים, אך מצאי מאבחן שיש לך שפה משותפת איתו. ישנם רבים וטובם ברחבי המדינה.
בנושא קורס גישור בין הכירולוגיה של הולצמן לאבחון בשיטה. מכיוון שהכירולוגיה חשובה אך אינה הנושא החשוב ביותר בתחום האבחון של השיטה, אני מאמין שחייבים לדעת הרבה יותר מהגישור בין שני הגישות.
גם בנושא הזה אני ממליץ להתייעץ עם שרי ולראות מה ניתן לעשות.
חשוב להבין שהאבחון בכף היד שאני משתמש בו, משתמש בבסיס של הולצמן, אך עם שינויי גישה לנושאים שונים, לאחר שנוכחתי לדעת בעקבות עשרות ומאות אבחונים שחייבים להוסיף ו/או לשנות.
השפה שמשתמשים בה באבחון כף היד בשיטה, שונה ביותר מהשפה שהולצמן משתמש. הסיבה המרכזית לכך היא שאני מאמין שהשפה חייבת להיות מובנת לכל אדם, מהחכם ביותר ועד לפשוט ביותר. שפתו של הולצמן מיועדת לפסיכולוגים ופסיכיאטרים.
לא ניתן להעביר את המידע להורים בשפשטות כשהשפה אינה יומיומית ומובנת לכולם.
לכן לקחתי את כל המושגים, והתאמתי אותם לתפיסה היומיומית של החיים, ואת ההסברים למשפחה וליחיד, לרמה בה כל אחד יכול להזדהות איתם ולהבינם.
עבור המטפלים, הפכתי את התכונות של כף היד למפה טיפולית המחברת בין הממצאים לטכניקות עבודה בשיטה.