על ידי אלמונית_זמנית* » 14 דצמבר 2016, 11:43
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
בעל אבוד יקר,
קודם כל חיבוק גדול. זה נשמע כואב כואב כואב...
אני חייבת לומר שאני פה קצת מאינטרס אישי, כי בעצם אני די האישה שאתה מתאר, ומאוד מאוד הייתי רוצה להבין מה קורה בצד השני בזוגיות שלי. אם זה לא מה שאתה צריך כרגע אתה ממש מוזמן למחוק, אבל אם זה מעניין אותך, אולי תבין גם משהו על הצד השני.
כשהתחלתי לקרוא הייתי בטוחה שבעלי כתב את המילים שלך, מזל שפירטת קצת יותר לגבי ההתרחשויות האחרונות (שלא קרו אצלנו). מעבר לזה- הכל דומה מאוד גם אצלנו: התחתנו בגיל צעיר, ילד נוסף (שלישי) בדרך, קושי גדול מאוד שלי לדבר על הבעיות ועל הכעסים לאורך כל הזוגיות, הוא משתגע מחוסר התקשורת, אני מספרת לעצמי ולו שזה בגלל שאני מקבלת אותו כפי שהוא (אך בעצם מתה מפחד לדבר איתו), הריחוק המיני מצידי על אף כל הניסיונות והמשיכה מצידו, ההתרחקות ההדרגתית לאורך השנים, חוסר רצון לבלות זמן איתו... וכן, גם אנחנו הגענו לנקודה (כל כך הרבה פעמים!) שאני לא אוהבת יותר, לא רוצה לחיות איתו יותר, ורק לאחרונה הוא העז לחשוב בכלל על האם הוא אוהב אותי והאם הזוגיות הזו עושה לו טוב.
עברנו הרבה חרא ביחד, סלח לי על הביטוי, גם בזוגיות וגם אירועים קשים שהחיים מזמנים מדי פעם. בכל פעם מחדש בנקודות הללו הרגשתי שהוא לא האיש בשבילי, שאני לא יכולה להיתמך בו, לא יכולה לפתוח אליו את ליבי, שעשיתי טעות, שאני לא באמת אוהבת אותו. זה מאוד מבלבל וקשה, במיוחד כשאני באמת לא שונאת אותו, באמת לא רוצה לפגוע בו, רק רוצה לא לפגוע בי.
לעניין דאגתך מהטיפול שלה:
זה מרגיש לי שהיא רוצה איזה העצמה אישית שתיתן לה כוח ללכת
אני יכולה לומר שאחרי שנתיים של טיפול (שלי, לבד) לא עזבתי. אכן התחזקתי והתעצמתי, והגעתי לנקודה שאני יכולה קצת יותר לדבר איתו, קצת יותר להבין מה אני רוצה ולמה אני עושה, מרגישה וחושבת כפי שאני עושה, מרגישה וחושבת. הגעתי לנקודה שבה אני יכולה בכלל להתחיל טיפול זוגי, וכך עשינו. אני מאוד מקווה שגם עבורך הטיפול שאתה מתחיל יעשה את אותו הדבר, וגם עבורה.
לגבי הסקס לא הסברת מה הבעיה
הוא דווקא הסביר יופי- הוא רוצה, היא לא. לפעמים מתחשק לה גם, לפעמים היא מכריחה את עצמה (כך נשמע), ולפעמים פשוט אין וזהו, בלי הסברים ובלי לדבר על זה.
לא הייתי הולכת על הכיוון החשדני שהוצע כאן (
האם היא נפגשת עם מישהו אחר?האם הילד שלך?), כי לא נשמע שיש לך חשד כזה מלכתחילה וחבל לשתול לך אותו בראש סתם. אם מסתכלים על הנתונים היבשים, גם אצלנו היה נראה שכנראה יש לי מישהו אחר. אבל אין ולא היה מעולם. עניין פתלתל ומסובך הוא החשק המיני הנשי, אל תניח שהוא עובד כמו החשק המיני שלך... אם תרצה אולי ארחיב על זה בהמשך (כל מה שקשה לי להסביר לבעלי, אולי פה אצליח).
נשמע שבאמת יש פה בעיה של נתק ארוך שנים שכבר אי אפשר לחיות איתו. אולי באמת האהבה שלכם
מתה מוות טבעי בזיקנה טובה. אולי לא, וזה סתם נדמה כי יש איזה מחסום שנראה בלתי עביר. אולי רק שלה מתה ושלך לא, ואפילו ההפך אפשרי לגמרי. למען האמת אין לך המון לעשות בעניין חוץ מלהתחזק ולברר בתוך עצמך, ואם נשאר לך קצת מקום- לתמוך בה בהתחזקותה ובגדילתה. רק טוב יכול לצאת לך מזה שהיא תגדל ותכיר את עצמה יותר טוב, באמת. זה יועיל לכם בכל מקרה, כל אחד לחוד ואולי גם לשניכם יחד. אפילו אם מחליטים שנפרדים- עדיף לטפל בכמה שיותר לפני (אגב, גם אצלנו לא ברור האם הטיפול הזוגי יסתיים באושר ועושר ונמשיך לחיות יחד, אבל הגעתי להבנה שבכל מקרה יש דברים שנצטרך לפתור, ללבן, לרכך, ועדיף כשאנחנו עוד ביחד, כי הם לא יעלמו לשום מקום גם אם נתגרש, רק יועמסו עליהם עוד מטענים וכעסים).
עזוב אותך עכשיו מהבירורים על מזונות ועורכי דין, ברגע שזה נכנס לתמונה קשה להוציא את זה, וזה עלול להפוך להיות דו צדדי ומכוער. נשמע לי שאתה עדיין ממש לא שם. חבק את עצמך והזכר לעצמך שהיא לא עושה את זה נגדך, אלא בעדה.
אתה יכול להסביר (לעצמך, או פה)- ממה אתה פוחד בעצם? מדוע אתה מפחד לאבד אותה?
ושאלה אחרת לגמרי- הילדים? איך הם בתוך הסיטואציה הקשה הזו? איך אתם מולם?
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
[po]בעל אבוד[/po] יקר,
קודם כל חיבוק גדול. זה נשמע כואב כואב כואב...
אני חייבת לומר שאני פה קצת מאינטרס אישי, כי בעצם אני די האישה שאתה מתאר, ומאוד מאוד הייתי רוצה להבין מה קורה בצד השני בזוגיות שלי. אם זה לא מה שאתה צריך כרגע אתה ממש מוזמן למחוק, אבל אם זה מעניין אותך, אולי תבין גם משהו על הצד השני.
כשהתחלתי לקרוא הייתי בטוחה שבעלי כתב את המילים שלך, מזל שפירטת קצת יותר לגבי ההתרחשויות האחרונות (שלא קרו אצלנו). מעבר לזה- הכל דומה מאוד גם אצלנו: התחתנו בגיל צעיר, ילד נוסף (שלישי) בדרך, קושי גדול מאוד שלי לדבר על הבעיות ועל הכעסים לאורך כל הזוגיות, הוא משתגע מחוסר התקשורת, אני מספרת לעצמי ולו שזה בגלל שאני מקבלת אותו כפי שהוא (אך בעצם מתה מפחד לדבר איתו), הריחוק המיני מצידי על אף כל הניסיונות והמשיכה מצידו, ההתרחקות ההדרגתית לאורך השנים, חוסר רצון לבלות זמן איתו... וכן, גם אנחנו הגענו לנקודה (כל כך הרבה פעמים!) שאני לא אוהבת יותר, לא רוצה לחיות איתו יותר, ורק לאחרונה הוא העז לחשוב בכלל על האם הוא אוהב אותי והאם הזוגיות הזו עושה לו טוב.
עברנו הרבה חרא ביחד, סלח לי על הביטוי, גם בזוגיות וגם אירועים קשים שהחיים מזמנים מדי פעם. בכל פעם מחדש בנקודות הללו הרגשתי שהוא לא האיש בשבילי, שאני לא יכולה להיתמך בו, לא יכולה לפתוח אליו את ליבי, שעשיתי טעות, שאני לא באמת אוהבת אותו. זה מאוד מבלבל וקשה, במיוחד כשאני באמת לא שונאת אותו, באמת לא רוצה לפגוע בו, רק רוצה לא לפגוע בי.
לעניין דאגתך מהטיפול שלה: [u]זה מרגיש לי שהיא רוצה איזה העצמה אישית שתיתן לה כוח ללכת[/u]
אני יכולה לומר שאחרי שנתיים של טיפול (שלי, לבד) לא עזבתי. אכן התחזקתי והתעצמתי, והגעתי לנקודה שאני יכולה קצת יותר לדבר איתו, קצת יותר להבין מה אני רוצה ולמה אני עושה, מרגישה וחושבת כפי שאני עושה, מרגישה וחושבת. הגעתי לנקודה שבה אני יכולה בכלל להתחיל טיפול זוגי, וכך עשינו. אני מאוד מקווה שגם עבורך הטיפול שאתה מתחיל יעשה את אותו הדבר, וגם עבורה.
[u]לגבי הסקס לא הסברת מה הבעיה[/u]
הוא דווקא הסביר יופי- הוא רוצה, היא לא. לפעמים מתחשק לה גם, לפעמים היא מכריחה את עצמה (כך נשמע), ולפעמים פשוט אין וזהו, בלי הסברים ובלי לדבר על זה.
לא הייתי הולכת על הכיוון החשדני שהוצע כאן ([u]האם היא נפגשת עם מישהו אחר?האם הילד שלך?[/u]), כי לא נשמע שיש לך חשד כזה מלכתחילה וחבל לשתול לך אותו בראש סתם. אם מסתכלים על הנתונים היבשים, גם אצלנו היה נראה שכנראה יש לי מישהו אחר. אבל אין ולא היה מעולם. עניין פתלתל ומסובך הוא החשק המיני הנשי, אל תניח שהוא עובד כמו החשק המיני שלך... אם תרצה אולי ארחיב על זה בהמשך (כל מה שקשה לי להסביר לבעלי, אולי פה אצליח).
נשמע שבאמת יש פה בעיה של נתק ארוך שנים שכבר אי אפשר לחיות איתו. אולי באמת האהבה שלכם [u]מתה מוות טבעי בזיקנה טובה[/u]. אולי לא, וזה סתם נדמה כי יש איזה מחסום שנראה בלתי עביר. אולי רק שלה מתה ושלך לא, ואפילו ההפך אפשרי לגמרי. למען האמת אין לך המון לעשות בעניין חוץ מלהתחזק ולברר בתוך עצמך, ואם נשאר לך קצת מקום- לתמוך בה בהתחזקותה ובגדילתה. רק טוב יכול לצאת לך מזה שהיא תגדל ותכיר את עצמה יותר טוב, באמת. זה יועיל לכם בכל מקרה, כל אחד לחוד ואולי גם לשניכם יחד. אפילו אם מחליטים שנפרדים- עדיף לטפל בכמה שיותר לפני (אגב, גם אצלנו לא ברור האם הטיפול הזוגי יסתיים באושר ועושר ונמשיך לחיות יחד, אבל הגעתי להבנה שבכל מקרה יש דברים שנצטרך לפתור, ללבן, לרכך, ועדיף כשאנחנו עוד ביחד, כי הם לא יעלמו לשום מקום גם אם נתגרש, רק יועמסו עליהם עוד מטענים וכעסים).
עזוב אותך עכשיו מהבירורים על מזונות ועורכי דין, ברגע שזה נכנס לתמונה קשה להוציא את זה, וזה עלול להפוך להיות דו צדדי ומכוער. נשמע לי שאתה עדיין ממש לא שם. חבק את עצמך והזכר לעצמך שהיא לא עושה את זה נגדך, אלא בעדה.
אתה יכול להסביר (לעצמך, או פה)- ממה אתה פוחד בעצם? מדוע אתה מפחד לאבד אותה?
ושאלה אחרת לגמרי- הילדים? איך הם בתוך הסיטואציה הקשה הזו? איך אתם מולם?