לאחר הקריאה תסכימו איתי שכדאי מאוד לחלוק את המידע הזה כאן איתכם, ואני מאמינה שהוא יעורר השראה באחרים כמו גם שמצאתי אושר ושמחה בנישואים שלי היום, זה עובד בשבילי ובעלי חוזר הביתה אחרי 6 שנים של גירושין, הנס הכמעט לא ייאמן. אני נשואה שבע שנים בלי ילד, אז בעלי מתחיל להתנהג מוזר הוא כמעט ולא חוזר הביתה לאחרונה ולא מבלה איתי יותר והוא התגרש ממני. אז נעשיתי מאוד עצוב ואבוד בחיים, כי הרופא אמר לי שאין סיכוי שאהיה בהריון, זה באמת ממרר את החיים שלי עד שנתקלתי בחבר שסיפר לי על Dr.WAVA מהאינטרנט, איך הוא עזר נשים רבות עם בעיות דומות שאני עוברת, אז יצרתי קשר עם ד"ר WAVA והסברתי לו שהוא אמר לי כל מה שאני צריך לתת לפני שהוא יכול להטיל את הכישוף כדי להחזיר את בעלי, מה שעשיתי, והוא שלח תפילה עוצמתית שהייתי צריך לומר באמצע הלילה בזמן שהוא הטיל את כישוף האהבה. זה היה נס שלושה ימים לאחר מכן בעלי היחיד חזר אליי והתנצל על כל מה שהוא עשה ואמר לי שהוא מוכן לתמוך בי בכל מה שאני רוצה. התקשרתי מהר ל-Dr.WAVA וסיפרתי לו מה קורה באותו הרגע, והוא גם הכין ושלח לי תרופה שלדבריו תרפא כל מחלות או זיהומים לא רצויים שמונעים ממני להרות, ואז הנחה אותי עליה. איך להשתמש בו לפני הפגישה עם בעלי. זה לאחר השימוש בצמח ובשורש המקומי הזה, כמה שבועות לאחר מכן התחלתי להרגיש סימני הריון בכל הגוף, אני מבטיחה ליידע את כל העולם על Dr.WAVA על שמירת מערכת היחסים שלי, כמו גם לתת לי ילדים, אני יכול בגאווה קרא לעצמי היום עדות חיה עבור Dr.WAVA לכל אישה שמוצאת את זה בלתי אפשרי הנה ההזדמנות שלך לחייך ולהביא אושר למשפחתך, אנא צור קשר עם Dr.WAVA למייל: [email protected] או צור קשר עם הוואטסאפ שלו / ויבר איתו המספר הזה: +66992602953, הוא אלוהים שנשלח להחזיר מאהבים אבודים ולהביא לך אושר. https://www.drwavaofspirituallovespells.com/

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מאז שבעלי התגרש איתי בשנתיים האחרונות לא הצלחתי להיות עצמי עד שיום אחד ראיתי איזה פוסט של איך אוכל להחזיר את בעלי, אז ראיתי עדות ששיתפה ציפי טורקניץ מראשון לציון לגבי מטיל כישוף בשם ד"ר וואווה אז יצרתי קשר עם ציפי טורקניץ כדי לאשר איך ד"ר וואווה עזרה לה והיא הבהירה לי הכל, איך הוא עזר לה וזה נתן לי את האומץ ליצור קשר עם ד"ר וואווה לעזרה , ד"ר וואווה הבטיח לי שימי הצער שלי יסתיימו תוך שלושה ימים לאחר שסיים את עבודתו. מילאתי ​​את כל ההוראות שלו שהוא נתן לי כי יש לי את האמונה, האמונה, התקווה והאמון בו. באמת, אני אומר לך היום שאני ובעלי חזרנו להיות ביחד ואני יכול לומר בגאווה ולהעיד לעולם על מה שד"ר וואווה עשה בשבילי אתה יכול ליצור איתו קשר עוד היום באמצעות דואר אלקטרוני [email protected] אתה יכול גם להתקשר או וואטסאפ לו +12162022709 או Viber +12066713285 אם אתה צריך את עזרתו.

ככה זה התחיל...

אתה דובי שלי, ודולפין וגוריל ואני אוהבת אותך (עכשיו)
זה בטח מופיע גם באיזה שיר שאני לא מכירה,
ואם לא אז צריך לכתוב אותו -
למי שפוחד מאהבה יש דרכים מאוד יצירתיות לבחון את המתקרבים אליו
ונראה לי שאם עברת את המשוכה הזאת
אז אתה באמת אוהב אותי
ואני יכולה להתחיל לנשום בשקט, ברוגע
ולתת לתחושת הביטחון להציף אותי...
ואני הרבה יותר שלך עכשיו מאי פעם
ו [b]הוא[/b] הופך למשהו פשוט וטרויאלי, חבר,
כל ההילה המיוסרת שסביבו התאדתה בזכות המילים
בזכות ההוצאה לאור
האויר יצא מהבלון
המציאות מראה את פניה האמיתיות
והן יפות
והן שלך
{@ {@ {@

קח אותו לאט את הזמן

להתמכר ללב המתפרע
לדמיון המתפקע
לאושר הנוגע
בעומק הכאב

אם האהבה כאבה לך אתמול
אולי מחר היא לא תכאב
אם עוד הדמעות זולגות בלי קול
בסופן אולי חיוך רחב

אתה עוד תגלה את העולם
אם תרצה או לא תרצה
יש עוד זמן להשתנות
מן הקצה אל הקצה

זהו, שאני לא אהבתי להרגיש "פרס על התנהגות טובה" או פרס ניחומים (כמו בלונה פארק, בנסיון לקלוע למטרה, פיספסת, אבל המוכר, מתוך סימפטיה, נתן לך דובי קטן, במקום הפרס הגדול שאותו חשקת...)
גם לקבל כינוי ולהופיע על קיר הקרקפות שלך לא אהבתי.
במיוחד [u](שעוד אין לי כינוי בשבילו כי הוא כל כך הוא ואני לא רוצה לקרוא לו הוא כי זה הרי לא באמת הוא... )[/u] יעני, "הוא" לא תלוי יחד איתי בקיר, "הוא" מיוחד..
אני לא חשבתי עד אותו רגע שהרומן עלה על שרטון. חשבתי שהרומן עלה על סרטון, ישן ומוכר, שמוקרן בדפים אלה שוב ושוב בלופ...
ולמרות שחשבת שאני מתמרן אותך ולא באמת חשבתי לקחת את הדברים שלי וללכת, אני כן.
לא בגלל "הוא", או בגלל הסרטון, לא בגלל הפחד לאבד קרקפת - בגלל שלא סיפרת לי הכל, בגלל שגיליתי שאת מסתירה ממני, למרות שאת צודקת שאני יכול לקרוא את מה שאת כותבת כאן - שאלתי אותך רציתי לקבל תשובה כנה, לא לזהם את המחשבה שלי בחשדות או בשאלות מטרידות.
חשבתי ללכת, ולחכות שתחליטי, אבל אני איתך. אני אוהב אותך.

את נהדרת.
באמת אמיצה, באמת מתפתחת וקשובה לעצמך.
שבוע נפלא.

לקוראי הנאמנים אספר עוד צד של הרפתקאה הזאת.
צד שלא יפתיע את מי שכבר למד להכיר אותי פה.
שלא במקרה, קצת לפני שנכנס [po]קרבתי ובאתי[/po] לחיי (שמעתה יקרא שמו [b]ליאון[/b] ) התאהבתי במישהו אחר. ואם התאהבתי הרי שמדובר ב... מישהו לא אפשרי. כמובן.
הוא ואשתו הם חברים טובים שלי. אוי זה נורא לכתוב את זה. זה כל כך חולני.
הם חברים ממש טובים, ולא מזמן סיפרתי לה שזה המצב. היא חייכה, אמרה לי "חמודה" ולטפה את זרועי. היא מבינה אותי, כי הוא הרי כזה מקסים.
ניסיתי הפעם לקחת את זה למקום אחר. לא להזדהות טוטאלית עם המאוהבות הזאת, אלה לראות את זה כמקרה נוסף של התופעה הזאת שחוזרת אצלי שוב ושוב.
כמעט כל פעם שהייתי מרגישה את הלב שלי מתרחב באהבה אליו, הזכרתי לעצמי שזו לא מציאות, שזו אשליה. שזה הפחד שלי מזוגיות שגורם לי להצמד לרומנטיקה הלא אפשרית הזאת, לדמיון. הרבה פעמים גם הצלחתי.
במקביל המשכתי לנהל איתם מערכת יחסים קרובה ואוהבת והקפדתי לא להסחף.
אף פעם לא דיברתי איתו על עניינים שלב, זוגיות, יחסיו עם אישתו. לא רציתי ליצור איתו אינטימיות אפילו לא מילולית באזור הרומנטי.
ואז הגיע [b]ליאון[/b] ושמחתי בו. ייחסתי את בואו ל"פרס על התנהגות טובה" על ההתמודדות הבוגרת שלי עם הנ"ל. (שעוד אין לי כינוי בשבילו כי הוא כל כך הוא ואני לא רוצה לקרוא לו [b]הוא[/b] כי זה הרי לא באמת [b]הוא[/b]... :-( ).
ובאמת נרגעתי קצת מהדמיונות ונהניתי מהרומן החדש.

כמו שאתם רואים, הרומן החדש עלה על שרטון.
אתמול התארחתי אצלהם שוב, ישבתי איתו בחוץ, עם סיגריה, ודיברנו על מה שעובר עלי. זו היתה הזדמנות לצעד נוסף לניפוץ הבועה. מזמן כבר הבנתי שאני חייבת לספר לו מה קורה איתי. זה חייב לרדת למציאות, וכל עוד זה סוד אינטימי הדמיון עלול לקחת את זה למחוזות רחוקים מדי.
אז סיפרתי לו, ז"א השחלתי את זה בסיפור שלי. סיפרתי לו את זה כאילו הוא מישהו אחר, ובמקרה זה נוגע אליו.
ואז גם חזרתי אליו ושאלתי אם הוא מופתע. הוא היה די מופתע אבל לא לגמרי.
הוא אמר שאני צריכה להיות שמחה עם מה שקורה פה, כי יש לי הזדמנות לעבור שוב משהו שחוזר על עצמו בחיים שלי, משהו שאני לא אוהבת ועושה לי רע, אבל הפעם עם אנשים מודעים שאפשר לדבר איתם על זה, על הכל. כי כשסיפרתי ל [b]ליאון[/b] על האהבה הזאת שלי (עוד אקט מודע של להשאר במציאות של כאן ועכשיו ולא להסתיר ולא להסתתר) הוא קיבל את זה כל כך יפה. הוא אמר - איזה יופי שהלב שלך כל כך רחב ומלא אהבה.
חזרתי לרגע פנימה לעשות פיפי, שם היא הכינה לנו תה. וסיפרתי לה שסיפרתי לו. היא אמרה לי שאני נורא אמיצה ושהיא מעריצה אותי. ואני אמרתי לה שאני מעריצה אותה. ונכנסנו ללופ משועשע של הערצה הדדית, ואז הוא חזר מן הכפור למטבח וסיפרתי לו שאנחנו בדיוק בשלב שאנחנו מעריצות אחת את השניה.
דיסקסנו קלות את הנושא, והמשכנו הלאה לשוחח על הא ודא. והוא החזיר אותי הביתה. ואיחל לי הצלחה בכל מה שיקרה.
אמרתי לו שאני מרגישה שהדבר היחיד שאני צריכה להקפיד עליו עכשיו, הוא להיות נאמנה לאני העליון שלי. לא זה של פרויד, אלא הרוחני. זה שעירני, קשוב, אוהב, וזוכר שמגיע לי הטוב ביותר.
{@

קוראת מה שקורה כאן
וצריכה להזכיר לעצמי שזה הדף שלי,
שמדברים פה עלי.

הבנאדם נמצא בסחרור, ואני לא יודעת מה יקרה כשינחת אצלי.
למזלי (?) נפגש היום במסיבה אצל חברים.
די כבר לטחון אחד לשני את המוח, לנתח מה איך כמה למה
פשוט להיות, לאכול, לפטפט, לנגן ולשיר. לעשות חיים ;-)

פגשתי חבר יקר
בצהריים
באמצע הריסון העצמי
שאל : איפה אתה ? לא ראיתי אותך מזמן...
סיפרתי לו עלי ועליך
על אהבתי
על הלבטים שלך והפחדים
על השיחה שלי עם אימך
על ההתנצלות שלי בפניה
הפניה שלי לחברות שלך
הסחרור שיצרתי בסביבתך
על הבלוג הזה
על 24 שעות של שקט שביקשת ממני

הוא פתח עינים
אמר : "וואו"
אחר כך סיפר
על זוגתו ועליו
אולי הם נפרדים
מושכים עוד "בשביל הילדים"
הוא גירד את העורף
היו לו פנים עצובות

והוא הלך
עלה על אופניו
הסתכל בי שוב בעיניים רחבות
לא אמר מילה
"שבת שלום"
ורכב לביתו.

לא יכול לישון עכשיו
עברו 24 שעות (או 30 .. אבל מי סופר?...)
כיבדתי את רצונך בשקט.
כשדיברת חייכת אלי
חזרתי לנשום.
מחר אפגוש אותך
היום
לא יכול לישון עכשיו :-)

לתת זה לקבל
זהו חוק האהבה
על פי חוק זה, כשאנחנו נותנים את אהבתנו לאחרים, אנחנו יוצאים נשכרים, וכל שאנחנו נותנים אנחנו מקבלים מיד חזרה ([b]או תוך 24 שעות...[/b]) :-)
חוק האהבה מבוסס על שפע, אנחנו מלאי אהבה כל הזמן, והאספקה מלאה תמיד ועולה על גדותיה. כשאנחנו נותנים אהבה ללא מצרים לאחרים וללא ציפייה לקבלה חזרה, האהבה בתוכנו מתפשטת, מתרחבת ומתמזגת. כל כאשר אנחנו נותנים אהבה ללא חשבון, אנחנו מגבירים את האהבה בתוכנו, וכולם יוצאים נשכרים.

לעולם, בטוב ברע,
ביום שמש או ביום קרה,
מטרם ועד שוך הסערה -
אנחנו.אנחנו.

את רואה, אני עוד ער
ורוצה אתך להישאר,
הלילה כמו שפעם ויותר -
אנחנו.אנחנו.

רק בעינייך יש לי עוד בית,
רק בעינייך יש יער-עד קסום,
וציפורים יפות עפות על אגמים
ושמש כל הימים.

הילדים כבר ישנים,
עוד מעט נהיה פתאום זקנים,
היתר, מה בכלל הם מבינים -
אנחנו.אנחנו.

[po]קרבתי ובאתי[/po] - מזל אריה ?

כמעשה איש באישה, אישה באיש
נדרש ריסון, הכולא את ההתרגשות
ומאפשר קשב בלב הסערה
עד יתאחדו הקצבים לאחד
ואז התפרצות

להפר את שיווי המשקל
לבטל את הטייס האוטומטי
להעביר את המטבח ל-16 אמפר
שלא יקפוץ הפקק כל פעם שהקומקום והכריים החשמליים דולקים יחד
לעבור דירה
לפתוח בשיחה עם מישהו שאתה רואה כמעט כל יום ושמעולם לא פנית אליו
לעשן עם היד השניה
לראות סרט זר, ולהתרכז בסיפור ולא בתרגום
לעצום עיניים וללכת כברת דרך ברחוב
לשנות תסרוקת
לחייך למישהו שתמיד מכעיס אותך
לקום באמצע הלילה ולכתוב
לנסוע לעבודה בדרך אחרת
לרקוד ריקוד חדש

כשושנה יקרה שלי
זהו דפוס אהבתי עד היום
אהבה ילדית, נערית
מעיד על בשלותי הנפשית, רגשית
ומחוזק בבחירותי - נשים "ילדות נערות"
זה מה שידעתי עד עכשיו
זה עדיין בי
אני רוצה ללמוד, אני לומד
אני רוצה לשנות, אני משנה
אני רוצה לאהוב אהבת גבר לאישה
אישה, למדי אותי
אישה, למדי איתי

אני ממש לא מדייק, אני יודע
זה עובר דרך הפילטרים שלי שמחוממים עכשיו מעומס יתר...
הפיוזים שלי קפצו...
אז עכשיו אני משחרר נשימה ארוכה...
טעיתי
רצתי - כשהיה עלי ללכת צעד אחר צעד
רצתי לבד - כשרציתי לרוץ איתך ועכשיו אני אנסה ללכת איתך, לזחול אם צריך, לעצור...
רצתי לבד לעתיד - כשהיית לידי ממש שם ואז
רצתי לבד לעתיד מלא בעצמי - עסוק בעצמי, ברצונות שלי, בסרטים שלי, באנוכיות הגמורה שלי...

האהבה שבי גרמה לי לבחור לפעול בפעולות מוטרפות. לא כיבדתי את הבקשה שלך.
כן, אני קורא לזה אהבה, אהבה לא מאוזנת, לא יציבה, לא נעימה, אנוכית, לא מתחשבת, לא מכילה, אהבה ילדית.
אני מצטער שמעשי הביאו אותך להרגיש כפי שאת מתארת

כשושנה יקרה שלי
אני מצטער

[po]קרבתי ובאתי[/po] יקר שלי,
לא נראה לי שאתה מדייק כאן:
[u]אבל כעבור מספר מפגשים ציננה את רגשותיה כלפי. (מהרגע שאמרתי לה שאני מאוהב בה).[/u]
וזה בטח לא קרה ברגע.
הבעיה העיקרית שלי איתך, כמו שכתבתי לך כבר אז, זה שמרוב שאתה מסתחרר מהאהבה שלך אלי, אתה משאיר אותי לבד.
לא לשם כך התכנסנו פה,
הרצון בזוגיות הוא הרצון להגיש ביחד, צוות.
אינטימיות לא יכולה להיווצר כשאתה עף לי למחוזות הדמיון.
אתה יכול לקרוא את הבלוג שלי 20 פעם ולהסתכל על כל התמונות שלי, אבל זה לא גורם לך להיות איתי.
ובכל הזמן הזה שהיית לידי, היית בעצם עסוק בעיקר בעצמך.
גם אם האהבה כביכול הזאת מופנית אלי, זה לא היה איתי.
הצעדים המוטרפים שלך אתמול, להתקשר לאמא שלי ולספר לה על אהבתך אלי,
לשלוח מייל לחברה שלי, ולחברה לאתר, רק מראים את זה עוד יותר.
איפה אני פה?
שלשום בלילה, בשיחת הטלפון שלנו, אמרתי לך שאני לא בטוחה בקשר אלינו,
שהארבעה ימים כמעט רצופים שלנו ביחד השאירו אותי שחוקה ומוטשת
ואני צריכה זמן לחזור לעצמי כדי לדעת מה אני מרגישה.
ותראה באיזה פעולות ה"אהבה" שלך בחרה לפעול.
זאת אנוכיות גמורה.
זה לא לכבד את הבקשה שלי לקצת זמן בשקט עם עצמי
ובמקום זה להסעיר את העולם שסביבי.
לזה אתה קורא אהבה?

[u]שמים וארץ[/u]
באמת לא קל :-)

שמים וארץ
לחוות את הרגש המתפרץ החוצה
לחוות את הריסון ולנצור את הרגש בפנים
תודה רבה

איזה יופי.

מרגש
@}

אני מאוהב ב"כשושנה".

כשאני מספר לחברים על מה שעובר עלי, על האושר הגדול ועל הקשיים, הם חסרים את ההיכרות שיש לכן/ם עקב המעורבות שלכן/ם בבלוג הזה.
אז אני בעצם מגייס את הקהילה הנפלאה והתומכת הזו לעזרתי, עזרתנו.

המפגש בינינו נוצר למרות תנאים וקשיים העומדים בדרך. "כשושנה" פנתה אלי באתר היכרות.
חזרתי אליה למרות שבכך פעלתי בניגוד להחלטה קודמת שלי :
לא להיכנס למערכת יחסים "בלתי אפשרית" : לא ליצור קשר עם נשים מרוחקות ורווקות המעונינות בילדים.
אני מתגורר בקיבוץ ליד אילת. אבא ל-3 בנות. נישואיי הסתיימו לפני מספר שנים.
חיפשתי בת זוג, אהבה, קשר זוגי עמוק , הרגשתי שאני מפוקח מנוסה ומצולק מאהבותי הקודמות.
רציתי לבטא את האהבה שיש בי ושלא היה לה מקום וביטוי בחיי עד היום, אבל סייגתי את עצמי בכל מיני מחשבות הגיוניות ומעשיות...
פחדתי וניסיתי להגן על עצמי.

אני מאוהב...כאילו פתחתי ארגז מאובק שהיה עמוק במחסן הרגשות שלי, ארגז שעולה על גדותיו...

אז נכון שיש נסיבות מקילות : אני נמצא במרכז הארץ כל שבוע מספר ימים לצורך לימודים.
ובעיקר - "כשושנה" מדהימה !!. התאהבתי באופן שמפתיע ומרגש גם אותי.

הקשר בינינו החל לפני מספר שבועות, עוד לא חודש.
בתחילה הרגשתי ש"כשושנה" פועלת מתוך התרגשות והתלהבות.
אבל כעבור מספר מפגשים ציננה את רגשותיה כלפי. (מהרגע שאמרתי לה שאני מאוהב בה).

וגם כי טעיתי - רצתי קדימה בהתלהבות "ילדית" - הפלגתי לעתיד, במקום להישאר ב"כאן ועכשיו".
וסיפרתי לה הכל, הכל. מנסה אולי להדביק אותה בהתלהבותי.
הגזמתי בפראות, ממש.
זה אף פעם לא קרה לי.
אני אומר לעצמי - השתגעת, התחרפנת, אתה באטרף עמוק.
וזה נכון.
אני משוגע עליך "כשושנה".
ונמאס לי להיות זהיר ושקול והגיוני ורציני.
אני רוצה לבטא, אני מבטא את מה שאני מרגיש. וזה חזק כל כך !!
ופעלתי מתוך אותו רגש חזק, והבהלתי אותה ...והלחצתי והעמדתי אותה בפני החלטה.
זיהיתי בה את האישה שאני רוצה לחיות את חיי.
זיהיתי בה את האימא של ילדה משותפת.
ועוד ועוד ועוד....
ואני יודע, אני על סמים, הכימיה בתוך הראש שלי מעיפה אותי לטריפ.
הטריפ הזה אדיר עוצמה ומוגבל בזמן. אבל כמו בטריפ, אני יכול לעוף, אני עף
לא רוצה "להילחם"במה שעובר עלי - כדי לחזור להיות אדם בוגר ושקול.

אני לא יודע מה בדיוק אני מבקש מכם, אני משתף אתכם, לא ממש מבקש עצות או עזרה...
אני מבקש את שאהבה נפשי.
מוישה

No more lonely nights!
(Paul McCartney)

לא, זה עוד לא קרה.
אבל בימים האחרונים אני שומעת אותו מתנגן בי את השיר הזה
או יותר נכון רק את המשפט הזה,
בטון נחרץ בקולו המתוק של פול.
מה זה?
דרישה ליקום?
או הבטחה על הקרב ובא?....

{@

עוד חלום
שיתגשם... ?

http://www.breastfeeding.com/[po]art gallery[/po]/[po]art images[/po]/album128/Kaylee.JPG

|L| (()) |L| (()) |L| (())|L|

צוויליך איזה הפתעה נעימה לפגוש אותך כאן (())...
ואת - דארלינג, הבנתי אותך בסוף. דווקא יכול להיות נחמד ;-)

חזרתי מהדרום, איזה שבוע
תחילתו בגליל, סופו ביממלח.
אני אוהבת את זה ככה, את הנסיעות, את הקצוות, את התנועה והחוויות.
גם אם הן לא תמיד נעימות... זה חיים.
ויוצאת מזה בסופו של דבר חכמה יותר, טובה יותר.
שבוע טוב
{@ {@ {@ {@ {@ {@ {@

דארלינג,
מה עוד נותר,
יש מיליון סיבות למה לא
ורק סיבה אחת למה כן.
מניתי כמה מהן. והסיבה הכי גדולה למה לא היא שאולי זה יצליח לנו, ואז מה נעשה?
וזה. אין פה שום דבר מעבר לזה. בעיני התקיעויות הן כלכך פשוטות, שאנחנו לא מתייחסים אליהן והן נשארות שם, וממשיכות לתקוע.
ומעבר לזה אני פשוט אתן לך את הטלפון שלי ;-)

[b]יום חדש אינו דומה לאמש[/b]
[b]ועתיד מזהיר צופן לה המחר[/b]

:-)

רומי, יפה הציטוט שלך, וגם מוכר, אבל לא מתחבר לי למה שאמרת פה -
_מה יקרה אם נזמן, נתרכז רק בזה, ננפה את כל השאר ועדיין, זה לא יבוא? או יבוא עוד שנתיים, ועד אז נשתעמם,
או שנטעה, ונפגע,
ומה אם זה יצליח, הרי כל יום ביומו צריך לבחור מחדש, ולעבוד על זה ואולי זה ישנה אותנו לנצח?_
ודווקא הסתקרנתי להבין את זה. אבל איך שאת רוצה, לא חייבים.

אתמול היה עוד דייט עם מישהו שלא מצא חן בעיני.
ומצאתי חן בעיניו. והוא רצה לבוא אלי, ולעשות לי מסאג' כי תפוס לי הצוואר
וכשהתחבקנו לפרידה, הוא נתן לי נשיקה קטנה בפה ופתאום - דחף את הלשון שלו...
מה הם חושבים לעצמם?!?!
ברור שהתרחקתי ממנו מייד ואמרתי לו שהוא לגמרי נסחף והוא צחק והודה
וזה לא שזה מן איזה ארס מעפן שפגשתי ברחוב
זה גבר שהכיר לי מישהו שאני מכירה
אומן, יוצר, הסתובב בעולם, ראה וחווה דברים, איש.
אז מה אתה דוחף לי ת'לשון שלך פתאום?!?
בלילה הוא התקשר לברר שהגעתי הביתה בשלום. יפה מצדך באמת.

פוחדת להפוך לשונאת גברים.
בינתיים הכי אוהבת את "שמשון", אבל גם ממנו חטפתי צוננים שבוע שעבר
ארחתי אותו אצלי, עשיתי לנו ארוחה גדולה וטעימה
היינו יחד כמה שעות, מ"אילוצי" פרויקט משותף שאנחנו עובדים עליו
והשעות היו כל כך נעימות ביחד, תקשורתיות, נוחות
אפילו התנשקנו פעם אחת, לראשונה
ואז הגיעו הדיבורים והנאומים והכעס שלו עלי שאני לא מתמסרת
והוא הרס הכל
הוא לא רוצה שזה פשוט יזרום ונראה מה יהיה
חצי שנה זה מספיק זמן לדעתו.
והוא לא מאמין שזה יקרה לי פתאום ולא רוצה להיות במקום הזה של האולי
של הציפייה למשהו שבטח לא יקרה.
אולי הוא צודק, ואולי לא. זה כואב בכל אופן.
פתחתי עליו קלף angels שאמר - תקשורת
אולי זה כל מה שיש לי איתו - תקשורת טובה.
ובגלל שזה כל כך נדיר אני כבר רוצה להתחתן איתו, למרות שלאנמשכת אליו
אבל לא יכול באמת להתמסר לו כל עוד אני לא נמשכת אליו
אז ככה הכל נהיה סמטוחה אחת גדולה.

ואוהבת גם את [b]המשוגע[/b] - אהובי מלפני 20 שנה שנפגשנו לאחרונה שוב כמה פעמים
ואני מבינה שהוא באמת משוגע וצריכה סוף סוף לשחרר אותו
אבל באמת הפעם.

זהו, נוסעת לים המלח, לקבל נחמה מהמים החמים ומחברתי האהובה.
{@

אצטט את נלסון מנדלה:
" פחדנו העמוק ביותר איננו שאנחנו לא טובים מספיק.
פחדנו העמוק ביותר הוא שאנחנו עוצמתיים לאין שיעור. האור שלנו , ולא החושך הם שמפחידים אותנו כל כך.
אנחנו שואלים את עצמנו: " מי אני, שאהיה מבריק, יפהפה, מוכשר, נפלא?"
למעשה, מי אתה שלא תהיה?
אתה ילד של אלוהים. הקטנת עצמך לא משרתת את העולם.
אין שום דבר מואר בהתכווצות כדי לא לגרום לאחרים להרגיש חוסר ביטחון בסביבתך.

[b]כולנו נועדנו לזרוח כמו שהילדים זורחים[/b]
נולדנו כדי לבטא את גדולת אלוהים שנמצאת בתוכנו והיא לא נמצאת רק אצל חלקנו, הוא נמצאת בכולם.
זריחתנו שלנו, נותנת לאחרים את הרשות בתת מודע לזרוח גם כן,
כאשר אנו משתחררים מן הפחד, נוכחותנו משחררת אוטומטית את האחרים."

זה מתקשר לי למה שאמרת. את רוצה פשוט להיות מאושרת, ויש לך את כל הסיבות להיות פשוט מאושרת, ואם תרצי להשתמש בכוחותיך הבלתי מוגבלים ליצור מציאות, פשוט תעשי את זה.

זה בסדר, את לא צריכה להסביר כל הזמן שאת באה מהראש שלך, זה ברור הרי, וטוב שכך

מה שאני לא מצליחה זה ליצור תובנה שלמה בראש שלי ממה שאת אומרת
בגלל זה אני שואלת.
או שזה בעיות ניסוח, או שזה פורט לי על משהו בעייתי שממאן לתפוס
או שלוידעת...
אבל אשמח אם תגדירי לי שוב בדיוק מה את אומרת פה.
ז"א, השתמשת במשפטים באמת מוכרים וכל אחד מהם ברור לי בפני עצמו אבל לא מתיישבים לי ביחד למסר ברור.
תוכלי? מהתחלה?

אין קטצ',
אולי מימוש הפוטנציאל , לתת לאחרים לממש את הפוטנציאל שלהם, לצאת מן האפשרות אל הבחירה,
להיות באמת פנויים, אולי כל זה מפחיד,
אבל שוב יקירתי, אולי אלו הרהורי ליבי וזה לא קשור לכאן.

[u]ואולי זה ישנה אותנו לנצח?[/u]
אז?
לא הבנתי מה הקטצ'...

[u]למה אני מקפידה לא לזמן אותו לחיי?[/u]

יש לי רעיון בענין הזה (ואני מסתמכת על עצמי בלבד) ובטח הדברים נאמרו כבר באלפי צורות כאן ובדפים אחרים.
מה יקרה אם נזמן, נתרכז רק בזה, ננפה את כל השאר ועדיין, זה לא יבוא? או יבוא עוד שנתיים, ועד אז נשתעמם,
או שנטעה, ונפגע,
ומה אם זה יצליח, הרי כל יום ביומו צריך לבחור מחדש, ולעבוד על זה ואולי זה ישנה אותנו לנצח?
>לא מחדשת אלא חושבת ביחד אתכם, גם לי זו תעלומה<

אני מאושרת שנגעתי בך, המאחרת :-)
כבוד גדול לעזור למישהו לעלות שלב בהתפתחות.

לא מזמן נשאלתי על ידי אחת מששת קוראותי הנאמנות
מה קורה עם הבלוג הזה?
עניתי לה שנמאס, שאני כבר משעממת את עצמי עם סיפורי הדייטים הכושלים האלה.
עוד בנאדם שווה לכל הדעות שלא עושה לי את זה
כי הוא קשיש מידי לטעמי, או גבוה מידי וכפוף, או שמן מידי ושעיר
או אחר סימפטי דווקא אבל פתאום רצה לעשות לי עיסוי בכף-רגל... כאילו, מה?
מי מכיר אותך בכלל...
כן זו אני שהשתרללה לה בלי חשבון,
פתאום מזנקת ממישהו שרצה לגעת לי בכף-רגל לפני שאני מרגישה מספיק קרובה.
מצחיק.
אבל האמת שאני חושבת שכל הסיבות האלה הן תירוצים לכך ש [b]זה[/b] לא היה שם.
כמו שהיה לי עם [b]דבש[/b]. כן, כן, עדיין לא נגמלתי.
אפילו התחלתי להתכתב איתו שוב השבוע.

אבל בדייט האחרון היה לי ארוע שהאנלוגיה שלו אמרה לי לרדת קצת מעצמי.
רציתי לאכול משהו, הייתי רעבה
אז התלבטתי בין מלאווח
או חומוס וצ'יפס
או סלט ירקות.
אוף, שוב אני לא מצליחה להחליט, כבדה שכמותי ושלל ביעוסים מעצמי החלו למלא את מוחי
עד שראיתי פתאום שיש גם ירקות חתוכים עם גבינה בולגרית - אה! כן! את זה אני רוצה
והזמנתי בכיף, ונהניתי מכל ביס.
אז זהו, שכשזה [b]זה[/b] אז אני בהחלט יודעת שזה מה שאני רוצה
רק שהזה הזה לא נראה פה בסביבה שלי כבר הרבה הרבה זמן...
וכאן בעצם עולה השאלה - למה?
למה אני מקפידה לא לזמן אותו לחיי?
למה אני מתעקשת לא למצוא אותו?
למה אני לא פשוט נשענת לי אחורה ונהנית מהאושר?

התרגשתי עד מאוד!!!
בשביל רגעים כאלה שווה כל הסבל שבעולם. הפחד שלי הוא רק מהיכולת להמשיך ולהגן על העולם המדהיים, אינטנסיבי ואינטימי שהמשפחה הזו יצרה. האם זה אפשרי?
ממש תודה שצירפת את הקישור.
רק אתמול גיליתי את העמוד הזה וקראתי אותו ברצף. בחלק מהדברים הזדהיתי עם שושנה. כבר חשבתי לעצמי מתי יהיה המשך, כיון שהודעה אחרונה היתה לפני חודשיים אז שמחתי שמיד יש חידוש. מה זה אומר על החיים של שושנה?
בכל אופן אין ספק שזה מבחינתי עוד שלב בהתפתחות אישית.

איזה מקסים.
{} ועוד {}

מצאתי תמונה שמייצגת את החלום שלי:

[img]http://www.nandu.hu/magyar/szules/csengeszules/csszules100/060.jpg[/img]

וכאן הקישור לסיפור המלא:
http://www.nandu.hu/English/Childbirth/Csenge100/csbirth01.htm

תודה
|Y|
עובדים על זה...

גם אני אוהבת אותך. :-)
ומסכנה לא מסתדר לי איתך.

תודה מתוקה
איזה כיף שאת עוד אוהבת אותי
אפילו שאני מסכנה
{@ (-: {@

בקשר לשירי המסכנוּת, נזכרתי במחשבה שהיתה לי יום אחד כשהייתי ילדה, באוטו עם אבא ואמא שלי, התנגן שיר של מישהו שמספר כמה הוא שבור ומרוסק בגלל אהבה עד שהוא לא יכול לאסוף את עצמו, משהו כזה. חשבתי לי: זה הרי לא הגיוני! הוא עובד עלינו! בשביל לכתוב שיר ולהקליט אותו ולשחרר אותו לרדיו צריך המון המון כוח!

> ונשיקות לך, שושנה <

מסכנה
איזה מילה איומה
הדבר הכי מעליב שאפשר להגיד לי
הפחד הכי גדול שלי
להיות מסכנה
להראות מסכנה
אולי אני מסכנה
אחרת, לא היה אכפת לי כל כך מהמילה הזאת
ולא הייתי מייד מחליפה את [b]גוליבר[/b] ב [b]דבש[/b]
אני מסכנה שמתביישת בזה
אז הנה - אני יוצאת מהארון - אני [b]כשושנה בין החוחים[/b] ואני מסכנה

טוב, אחרי ההתערטלות הפומבית הזאת, מה שבאמת רציתי להעלות כאן זה את הסוגיה המרתקת הזאת -
למה אנחנו רוצים להיות מסכנים? זו לא רק אני.
הרי יש כל כך הרבה שירים על אהבה כואבת - מסכנים, לא?
וכל המקטרים למיניהם. הרי כמעט כולם מקטרים.
מה זה מסכנה בעצם?
איך מוצאים הגדרה מדוייקת?

מהראש שלי - מסכנות זו חולשה
אין לי כוח, נכשלתי, לא הצלחתי
אני נזקקת.
זה הכי נורא - אני נזקקת...

למה להגיע למקום הזה? for crying out loud?
והנה אני חושבת על זה ומגיעה שוב לאותה תשובה למעלה - עניין האחריות.
כמסכנה אני קורבן של הנסיבות, גם אם הן פנימיות
(הרגשתי לא אהובה כשהייתי קטנה ועכשיו אני דפוקה
וככה החיים שלי נראים - למשל) (סתם דוגמא)
זו בעצם הסוואה לעצלות - לא ככה?
לקיחת אחריות על המצב שלי זה משהו שמעורר לפעולה. אמור בכל אופן.

טוב, לכבוד חג הפסח הבא עלינו לטובה
מאחלת לי לך ולכולנו (ובעיקר לי ;-))
לקחת את החיים יותר בקלות
להודות באחריות שלי על מצבי,
לקבל לחבק ולאהוב אותי כמו שאני
ולזכור שהכל בראש שלי

זה לא אני המצאתי
כששמעתי את השיר הזה לראשונה ברדיו הייתי המומה - זה הרי יצא ישר מהגרון שלי!
זה התייחס ליחסים שלי עם [b]גוליבר[/b] שעוד לא תוארו פה וגם לא יתוארו
הם הסתיימו תודה לאל לפני כמה חודשים
(ו [b]דבש[/b] הגיע מייד למלא את חלל המסכנות)
אבל מה שמעניין פה זה שהשיר הזה נהיה להיט - ולא רק כי [b]אפרת גוש[/b] שרה נורא יפה
או שזה שיר יפה מלודית
זה פשוט מעורר הזדהות.
למה?
למה הטבע האנושי נשאב למקומות האלה?
למה תמיד המאבק הפנימי הזה?



תמיד כשאתה בא
אני טיפה יותר
יודעת שאסור
אבל זה לא עוזר לי לא עוזר
כשאתה בא אני שומרת מחזיקה
עד שהכל עובר
אני יודעת למה באת ומה אסור שיאמר

תמיד כשאתה בא
אני טיפה פחות
מרוקנת מעצמי
אבל שומרת עוד כוחות
כשאתה בא
אני נופלת בגללך
אני רוצה לבכות
אני יודעת למה באת
למה אסור לי לצפות

אולי אצליח אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת

תמיד כשאתה בא
אני כאילו קצת
יודעת שאסור
אבל זה לא אכפת לי לא אכפת
כשאתה בא אני כאילו מוכנה
לקום להעלם
אני יודעת למה באת
ומה אסור לי לדמיין

[u]מקדיש את הטורים שלו לששת הקוראים שלו....רק שבמקרה שלי נראה לי שזה באמת משהו כזה...[/u]

נראה לך??
לדפים מהסוג הזה יש רייטינג מצויין (תמיד).


[u]ביתקתי את בתולי "נאמנותו".[/u]
ביגדת אותו....כן.

חג שמח גם לך @}

אתן מזכירות לי את דן בן אמוץ
שתמיד היה מקדיש את הטורים שלו לששת הקוראים שלו או משהו כזה :-)
רק שבמקרה שלי נראה לי שזה באמת משהו כזה...

[u]למרות שאת גם מדברת על תחושות מסויימות של החמצה[/u]
בטח שזה לא אושר צרוף מה שאני חווה
היום הלכתי ברחוב וראיתי זוג מחובק והוא נראה קצת כמו [b]דבש[/b]
וקפץ לי הלב ונחנק לי בגרון כי נזכרתי בנו שהלכנו ככה לא מזמן
ושזה לא יקרה יותר ובעסה
לרגע נבהלתי שהתחושות האלה עוד קיימות בי כי הרי אני באמת מרגישה משוחררת, אז איך זה?
אבל אז נזכרתי בנושא האבל
ושזה טבעי שזה לוקח קצת זמן עד שזה באמת יעבור
ונתתי לעצמי להיות קצת עצובה וזהו, המשכתי הלאה.
השמחה שאני חווה היא על זה שהשלמתי סוף סוף עם המצב,
היכרתי במציאות.
אבל אני לא שמחה שזאת המציאות... בינתיים.
זה השלב הבא...

נכנסתי לכאן מהר מהר לראות מה קורה עם [b]שושנה[/b]. שמחה בשבילך.
יש תחושה של שלמות למרות שאת גם מדברת על תחושות מסויימות של החמצה.
כנראה שאנחנו יכולים להיות רק מי שאנחנו ולא אחרת.
באהבה.

חיכיתי לך, שתבואי לעדכן.....
טוב שחזרת @}
_מאושרת - איזה מילה מדהימה!
לתת אישור לעצמי, זהו בעצם מקור האושר האולטימטיבי_
להגדיל ולתלות. תודה.

נרגעתי.
האובססיה אחר [b]דבש[/b] הגיעה אל קיצה.
אין מנצחים.
אין מפסידים.
שקט.

הוא הגיע לארץ לביקור נוסף.
כולו בקטע של לא לקחת אחריות על המפגש הבא שלנו.
רוצה אבל נותן לי ליזום. אז יזמתי.
הוא בא אלי, ואחרי 10 שנות נישואין כשרות - ביתקתי את בתולי "נאמנותו".
במצפון שקט ובשמחה גלויה.
מה הוא חושב, שישגע לי את הרגשות הנשמה הגוף וישאר נקי? :-)
הרגשתי שאני חייבת לסגור את המעגל הזה וזו הדרך היחידה.
וזה עבד.
היה שם הרבה הנאה וכיף ושמחה
אבל לא היתה שם אהבה - ההיא, האינטימית, שפרטה לי על הנימים לפני כמה חודשים
זאת שלא איפשרה לי להפנים את המילים שלו הכתובות - "זה לא הולך להיות - אני לא עוזב הכל ומגיע".

[b]בגוף אני מבינה[/b], כמו שאמר גרוסמן הענק, והבנתי.

אולי ביקום אחר, אולי בזמן אחר, אני לא מזלזלת במה שכן היה/יש לנו ביחד
(ואגב - אז - בעיני, בטיולים הארוכים שלנו, מחובקים ומדברים ומתאהבים - היתה יותר בגידה מעכשיו)
כל זה קיים אבל תם ונשלם. אין לזה המשך במציאות העכשווית שלנו.
איזה כיף השחרור הזה {@

שמשון המתוק כבר לא יודע מה לעשות איתי
עברנו לתדר של יחסים ידידותיים,
מדי פעם הוא מנסה בעדינות לגשש את דרכו אל ליבי
אבל ליבי חסום אליו, מלעשות...

בחיפושי הקדחתניים אחרי יומני האבוד, הגעתי למחברות שכתבתי לפני 16 שנים.
כמה פתטי... לא הרבה השתנה...
המדהים הוא שתמיד הם מגיעים לחיי בזוגות, הגברים -
הבחור הבלתי אפשרי, שכל פעם מסיבה אחרת - הקשר איתו לא יוביל לזוגיות שאני כה מייחלת לה < או שלא... >
ולצידו - הלא מושך - שרוצה אותי נורא, רוצה ללכת על כל הקופה.
תמיד אני בוחרת במה שלא יכול להמשך. בלא מחייב.

ממרומי הזמן אני צועקת לעצמי - הוא כל כך מקסים, עוד כמה שנים את תרצי אותו וזה יהיה כבר מאוחר מדי!
קחי אותו, הוא כל כך מתאים ונכון לך! < מה אני יודעת בעצם? >
והפחד הגדול הוא שעוד 16 שנים, עדיין בבדידותי, אסתכל על שמשון
ואגיד לעצמי - למה לא הלכת על זה? למה לא זזת רגע הצידה מעצמך
יכלת להיות מאושרת...

מאושרת - איזה מילה מדהימה!
לתת אישור לעצמי, זהו בעצם מקור האושר האולטימטיבי
וזה בדיוק מה שאני בקושי עושה.
למשל עכשיו עם שמשון - אני מאשרת לעצמי לא להיות עם מי שלא בא לי להיות איתו.
אני מאשרת לעצמי להיות לבד.
אם זו המציאות שלי, הרי שבזה בחרתי.
אם בזה בחרתי, הרי שזה הצורך שלי לכאן ולעכשיו.
אני מקבלת את זה - זה בסדר.
אני יכולה להיות מאושרת עם המצב הזה.
אני יכולה להיות מאושרת רק במצב הזה כי הוא זה שבחרתי בו עבור עצמי.

למרבה האירוניה, דווקא שמשון הוא זה שחידד לי את הנקודה הזאת אתמול בלילה כשהייתי אצלו.
ההווה שלי, משקף את הבחירות שלי.
זה מה שאני רוצה.
שלב ראשון בדרך לאושר הוא לקבל את זה, לאשר את זה.

תודה
יש לי דמעות בעיניים מהחיבוק שלכן
מוזר לי להרגיש ככה ממילים וירטואליות של נשים שאני לא מכירה
אבל זה באמת קשה הסכסוך הפנימי הזה ונעים לקבל את הד ההבנה והקבלה הזה.
[u]הכל בסדר אצלך. כך אני מרגישה.[/u] זה כנראה בדיוק מה שאני צריכה להפנים עכשיו.
או שלא...
מה אם אני עושה טעות?
אוף.
[u]מה יש שם שכ"כ מפחיד אותך, שחוסם אותך מלהתקדם? האם את מבררת את זה בינך לבינך?[/u]
בטח.
מנסה להבין אם האפשרות שזה קשר אפשרי גורמת לדחייה הזאת
אבל אין לי תשובה.
אולי אני צריכה לקחת את עצת [po]אני קוף[/po] שוב.
איפה הוא החמוד הזה?

[u]אולי תתני לעצמך גם לא לרצות אותו. זוכרת שגם אצלי היה כך בתחילת הקשר. היו ימים שלא רציתי להיפגש.[/u]
כל כך פשוט... אני כל כך דרמטית.
תמיד נראה לי שמה שעכשיו זה מה שיהיה תמיד
מן גישה ילדותית שכזאת...

תודה יקרות.

כשושנה יקרה, אין לי כרגע משהו מבריק לומר אז פשוט אצטרף למלים המחממות של [po]נועה ברוך[/po] [po]וענ בל[/po].
ועוד(()) גדול מלא אוויר ומרגיע

יקרה
לא פשוט להרגיש כך. החמצה, פספוס.
את משדרת חוסר ביטחון בתחושות שלך, בעצמך. שמשהו לא בסדר אצלך.
הייתי רוצה לחבק אותך.

כל אחת מאיתנו צריכה כנראה לקבל את מה שהיא כן ומה שהיא לא. אז עכשיו, זו את. את נפלאה כפי שאת מתנהלת. רוצה לחזק אותך. הכל בסדר אצלך. כך אני מרגישה.
אבל המחשבות המענות האלה......... מטרטרות לנו במוח לפעמים. צריך לשחרר אותן לדרכן.

שימצאו ראש אחר ;-)

אוי יקרה, (()) ליבי יוצא אלייך.
_שעוד לא מצאתי את אבי ילדי, ופתאום קפץ לי - את בטוחה?
אולי זה הוא, כאן, ואת מפספסת שוב._
אולי השאלה היא רק על מה שמים את הפוקוס? מה חשוב לך?
[u]אני אישה. אני יכלתי לעשות את זה, אבל אולי ומאוד ייתכן שאני לא אעשה את זה ב life time הזה[/u]
זה רק תלוי בך! כמה את רוצה. איך את רואה את עצמך ואיפה בעוד 5-10 שנים?

[u]הוא הלך ולא בא לי לראות אותו שוב היום. לא בא לי לראות אותו במיטה שלי שוב.[/u]
אולי תתני לעצמך גם לא לרצות אותו. זוכרת שגם אצלי היה כך בתחילת הקשר. היו ימים שלא רציתי להיפגש.

[u]אני כבר מגוחכת בעיני עצמי עם הציפיה הזאת שזה יקרה[/u]
אולי להפסיק לצפות שמשהו יקרה. נשמע שטוב לך איתו, ואפילו יותר...
[u]מישהו שכל כך מוצא חן בעיני[/u]
[u]אני כל כך אוהבת אותו, מתמלאת אור ושמחה למראהו[/u]
(אלו כמובן ציטוטים שלך מלמעלה).
[u]אבל עדיין לא חושקת בו וזה לא שהוא כל כך דוחה, בכלל לא, זה מחסום נפשי.[/u]
מה יש שם שכ"כ מפחיד אותך, שחוסם אותך מלהתקדם? האם את מבררת את זה בינך לבינך?

קבלי עוד (()).
< מאז שנהייתי אימא רוצה לדחוף כל אחת למים >

עוד לילה עבר על כוחותינו במשותף
אני כבר מגוחכת בעיני עצמי עם הציפיה הזאת שזה יקרה.
אני לא התאהבתי בו, לא מתאהבת בו וכנראה שגם לא אתאהב בו
תחושת ההחמצה, בגילי המתקדם
מישהו שכל כך מוצא חן בעיני וטוען למאוהבות בי
ואני לא אתן לו להיות הבן זוג שלי.
כבר יותר מחודשיים אנחנו בקשר קרוב מאוד. ולא בא לי עליו. הוא הלך ולא בא לי לראות אותו שוב היום.
לא בא לי לראות אותו במיטה שלי שוב.
אני כבר לא חושבת עליו כנכה. התרגלתי למראה לו, והוא בכלל עצמאי ומתפקד ועושה הכל. זאת נכות קלה סה"כ.
זה לא שם, זה במקום אחר החסימה הזאת.
או שאולי אני סתם מציקה לעצמי וזו לא חסימה
אלא זה פשוט לא זה.

היום אמרתי לחברה שהתקשרה אחרי הרבה זמן ושאלה "מה חדש?"
שעוד לא מצאתי את אבי ילדי, ופתאום קפץ לי - את בטוחה?
אולי זה הוא, כאן, ואת מפספסת שוב.
בפורום אחר שאני חברה בו שאלו - אם היית יכול לקבל חוש או כישרון אחד שאין לאנשים בדר"כ מה היית בוחר?
אנשים דיברו על תעופה, טלפטיה, רואה ואינו נראה, כסף לא מוגבל
ומישהו הביא תמונה של גבר בהריון.
שיט. אני אישה. אני יכלתי לעשות את זה,
אבל אולי ומאוד ייתכן שאני לא אעשה את זה ב life time הזה
שהוא היחידי שאני מודעת לו
כי "עוד לא מצאתי את אבי ילדי"
שיט שיט שיט

כמה מוזר העניין הזה של האהבה
אני כל כך אוהבת אותו, מתמלאת אור ושמחה למראהו
אבל עדיין לא חושקת בו
וזה לא שהוא כל כך דוחה, בכלל לא, זה מחסום נפשי.

שמעתי הסבר, תאוריה, על בריאת האדם
שבהתחלה כולנו היינו אחד (זה כבר מוכר, אבל גם: ) ואז היה מפץ גדול והתחלקנו לרסיסי נשמה, מחולקים לקבוצות
כל צ'אקרה והקבוצה שלה.
אני העין השלישית.
והמסבירה אמרה שכשפוגשים מישהו מקבוצת הנשמות שלך מרגישים מן קרבה כזאת ושמחה ואינטימיות מיידיים.
אולי זה כל העניין...
אם משהו מכיר ורוצה להוסיף על התאוריה הזאת אשמח.

תלוי מתי תתפסי אותי...

נהיית לו דבשת? או שהוא נהיה מתוק? D-:

שמשון מתדבש והולך...

איתותים קוסמיים.
את מתעכבת ומדגישה את זה לעצמך לא סתם.
זה לא מחייב דווקא עם שמשון אלא, שם לך דגש על מה שאת צריכה לשים לב אליו.
@}
<פרח לשושנה>

הלילה ישנתי עם שמשון שוב
לא ממש ישנו כי כל הזמן יש לנו מה לדבר ולעשות ביחד (לא סקס)
היה ערב ולילה ובוקר כל כך טובים ושמחים
ממש טוב לי איתו ואוהבת אותו
רק לא רוצה עדיין להיות איתו באינטימיות מינית
כן חיבוקים וקרבה גופנית חמימה ונעימה אבל לא מעבר לזה
אבל הפואנטה של כל הסיפור היא שבאיזה שהוא שלב
הוא ככה עיסה לי ת'גב ופתאום אמר - אבל ממש במילים אלה:
[b]אני נהנה מזה שאת נהנית[/b] !!!
מה תגידו?

<דמעות>

דיאלתי לך בחזרה, קיבלת?

אתמול שוב קיבלתי איתות מריבונו של עולם, האנרגיה הקוסמית, אלוהים יודע איך לקרוא לזה, הדבר הזה שמפזר לנו סימנים בדרך...
והפעם בנושא: לסלוח לאמא.
אחה"צ הייתי בסדנת זוגיות שאני עושה ב"שורשים", כבר כמה שבועות.
הפעם היא דיברה על איך יודעים לזהות שזו אהבה אמיתית (להבדיל מ"כימיה" והתאהבות)
ואחד הדברים שהיא אמרה זה - ש [b]אני נהנה כי אתה נהנה[/b].
אח"כ הלכתי לאמשלי, ביקור שגרתי של פעם בשבוע-שבועיים.
היא תמיד מחבקת ואומרת שהיא אוהבת, ונותנת ומפנקת, אבל משהו בתוכי מסרב להאמין לזה, לקבל את זה
(זה מה שקורה כשגדלים בידיעה הפוכה, של חוסר אהבה).
לפני שהלכתי פתאום התחיל אלי מקביל אז נשארתי (ועוד פרק שאיכשהו פיספסתי בזמנו).
אז היא יושבת על המחשב, משחקת, ואני יושבת לי, רואה אלי מקביל ומצחקקת בעונג
פתאום היא אומרת לי: [b]אני נהנית כי את נהנית...[/b]

אם את לא רוצה - זו סיבה מספקת לעצמה. ממש לא צריך להסביר. יש נשים שזה לא מתאים להן. כל אחת ומה שחשוב לה בחיים.

מאחלת לך לקבל את מה שאת רוצה לטובה.

לא פגעת. זה לא שהנושא הזה לא לעוס וטחון ובדוק מכל הכיוונים ומכל המישורים. אין פה מה לפגוע, הכל כבר ישן.
אני לא רוצה להיות חד-הורית מהרבה סיבות.
העיקרית היא שפשוט לא רוצה. מרגיש לי לא.
ההסברים ההגיוניים הם - אין לי כסף לגדל את עצמי אז מה פתאום להביא עוד מישהו למצוקה החומרית?
רוצה שלייצור שהכי אוהב בעולם יהיה גם אבא, תא משפחתי. אני גדלתי עם אבא נוכח/נעדר וזה היה ממש לא טוב.
לא רוצה לעבור לבד את הגידול של הילד/ה גם מבחינת מישהו קרוב לחלוק איתו את האושר הזה
וגם מבחינת לחלוק איתו את הקושי זה.
זה אנוכי בעיני להביא ילד כדי לספק לי את הצורך לילד, אבל בלי שאוכל לתת לו נקודת פתיחה ראויה, בעיני.
כל החיים שלי הבטחתי לעצמי שאביא ילד לעולם רק אם זה יהיה לתוך תא משפחתי חם ואוהב, ואם יהיה לי מספיק כסף בשבילו.
שני דברים שלא היו לי וגרמו לי לסבל. "משום מה" יצא שאין לי את שני הדברים האלה לתת לו...

חוץ מזה, בקשר ל [b]פוס[/b] שלקחת מחיי הזוגיות... לא מתחברת...
האמת שהכאב מהפרידות לא עד כדי כך גדול, לא מספיק בשביל להוציא לי את החשק מגברים.
(אם כי... היום בלילה היה לי חלום עם מחשבות הסבה... :-). את הזכרת לי אותו. חלמתי שאני פוגשת בחורה מדליקה ונוצרת ביננו כימיה מיידית. אנחנו מתקרבות כזה לחברות ובאיזשהו שלב מתברר לי שיש כאן משהו יותר מזה. אני מדברת איתה ומתברר שהיא לסבית והיתה בטוחה שגם אני, בגלל האינטימיות המיידית שנוצרה ביננו. אני מסבירה לה שזה לא הכיוון שלי, אני אוהבת $#% וגם את האנרגיה הגברית בכלל, והיא נסוגה ונפגעת. אז אני אומרת לה - חכי חכי, זה חדש לי כל הרעיון הזה, תני לי להתרגל אליו ואולי נוכל להמשיך... וזהו. סוף חלום. לפחות מה שאני זוכרת ממנו.)

אני לא רוצה להיות שנים בלי הווג'ארס הזה. כי אני מרגישה שמפעם לפעם אני לומדת ומתפתחת יותר, וככה גם מתקרבת למקום בתוכי שיאפר לדבר האמיתי לקרות. אבל זאת אני. אם הייתי במצב של לפתח מחלות ולהגיע למצבים שאת מתארת נראה לי גם שהייתי יוצאת לחופשה... :-) אבל תראי, אולי התחזקת כבר וכדאי לעשות עוד ניסיון?

אבל לא לקפוץ ראש לפני שאת יודעת עם מי יש לך עסק {@

סליחה שאני מתערבת. לא יכולה להתאפק. קראתי את כל הדף בנשימה עצורה והזדהתי עם כמה דברים שכתבו כאן כמה מהכותבות.

כשושנה, תודה על השיתוף ועל הכנות. רציתי לומר לך שזה היה ממש מתיש לקרוא את מה שאת עוברת (זו לא ביקורת, זה תיאור עובדתי שמשקף את ההזדהות עם מה שקראתי). זה כל כך מעייף לעבור כאלה יחסים שוב ושוב ושוב. זה כל כך מייגע וגוזל אנרגיות להתמודד שוב ושוב ושוב עם אותו הפטרן.

ושאלת כפירה: לשם מה בעצם? תזכירו לי? לא חבל על כל האנרגיות העצומות??

אחרי החבר האחרון שלי הייתי חולה הרבה זמן. פיזית. במחלות שונות ומגוונות. והחלטתי סופית והחלטית שיש לי 2 אפשרויות:
א. או שאנתץ לחלוטין את הפטרן הנורא הזה, שאשתנה מהיסוד, שאבריא, שאמגנט אליי ואתמגנט אך ורק למישהו בריא ומתאים וטוב (עבורי)
ב. או שאוותר לחלוטין על כל העסק הזה

וזאת משום שאני [b]לשם[/b] לא חוזרת יותר! אני על [b]זה[/b] לא חוזרת יותר! אני [b]עם אותו סוג של גבר[/b] שחוזר שוב ושוב ושוב בתחפושות שונות יותר לא אהיה בקשר!

אז או שאשתנה ואמשוך אליי גבר בריא וקשר בריא, או שמוותרת על התענוג!

ההחלטה היתה לפני כמה שנים. אני מקווה וחושבת ומרגישה שהשתניתי. אבל אני לא יודעת בוודאות משום שזה לא נוסה בפועל במציאות. וכאן הקץ': לא אדע עד שלא אתנסה. ומצד שני, הפעם אני רצינית לחלוטין: לא מוכנה לחזור ליחסים כאלה שוב!

אז יצאתי מהמשחק לחלוטין. ומה הרווחתי? כמה שנים של שלוות נפש. בלי טלטלות ובלי מצוקות ובלי עניינים ובלי דרמות ובלי רולר קוסטר ובלי אמביוולנטיות ובלי אובססיביות ובלי ווג'ראס. איזה כיף!

וכשושנה, חשבת על אפשרות להיות אם חד-הורית? למה זה בעצם חייב להיות קודם בן זוג ואח"כ ילד? אפשר למצוא בן זוג בכל גיל (כפי שראית במקרה של אימך ובעוד מקרים). יש איזה גיל שחלון ההזדמנויות האימהי נסגר או מאוד קשה לפתוח אותו. מקווה שלא פגעתי בעצם השאלה.

עלית על משהו מדהים. כל הכבוד.

אולי זאת הדלת שאת מחפשת.

(())

[u]כי בנקמה שלי בה אני נוקמת בעיקר בעצמי.[/u]
(())(())
אסימון כבד.

דיווח לאחר יום אחד:
כבר יש תוצאות מרשימות.
מתברר שהכעס שלי על אמא שלי עדיין מפעיל אותי, למרות כל תהליכי הסליחה שחשבתי שעשיתי.
אני מרגישה שמענישה אותה על זה שלא גידלה אותי כמו שצריך
שיצרה ממני אדם לא מתפקד.
אני תפקדתי שנים בתוך מערכות כמו עבד מצויין, פרנסתי את עצמי, היו לי חברים
אבל אף פעם לא הייתי שם באמת כמו שאני מתוך תחושה שמגיע לי בזכות מה שאני
מתוך ההנאה של להיות עצמי. זה תמיד היה מתוך השתדלות ואי שביעות רצון.
עכשיו אני כבר כמה שנים (3) בתהליך של להשתחרר מהעול הזה
דבר ראשון נהייתי עצמאית, וזה היה צעד הכי אנטי אמא ובעד עצמי שיכול להיות
היא גידלה אותי שנים בתוך החרדה הקיומית שלה, שעדיין מפעילה אותי
אבל אני מצמיחה עכשיו במקביל את האמון
גורם זר לחלוטין אצלנו בבית.
וזה לא קל כי אני לא ממש מצליחה לפרנס את עצמי, חיה הרבה מהחסכונות שלי, וגם היא עוזרת לי קצת
והיא נורא סובלת מהמצב הלא בטוח שלי בחיים (בת 40+ עדיין בלי בעל, ילדים, בית, פרנסה בטוחה, פנסיה).
וממש מעיק עלי הסבל שלה מהחיים שלי
ועכשיו עמוק בפנים פתאום ראיתי שאני גם נוקמת בה ככה.
שנעים לי באיזשהו מקום להתעלל בה דרך הריחוף הזה שלי...

זאת הבחנה מעניינת שמחזקת את הידיעה שאני חייבת לסלוח לה,
כי בנקמה שלי בה אני נוקמת בעיקר בעצמי.

תודה קוף, נשמע לי יפה מה שאתה אומר.
אני אף פעם לא הצלחתי לעשות מדיטציה יותר מדי זמן, ואני מנסה, אבל עם העידוד שלך אנסה שוב.

_מה שאתן מתארות זה משהו שאני כמהה לו בכל נימי וגידי
ההתפתחות הזאת, הבניה ההדרגתית, ההכרות, התהליכים
ממש נוטף לי ריר של קנאה כשאני שומעת כאלה דברים
איכשהו אני בוחרת לא להכנס לזה.
לא ברור לי למה.
ז"א יש לי הצדקות פסיכולוגיות עד מחר אבל אז מה?_

אז את מסכימה שזה רק הצדקות פסיכולוגיות ולא הסיבה האמיתית.

לא ברור לך למה?
היחידה שתוכל לדעת זאת את. אף אחד אחר לא יוכל לדעת בשבילך. שבי עם עצמך, לא עם פסיכולוגים ולא איתנו, נראה לי שכבר כתבו פה מספיק...

שבי עם עצמך עד שימאס, ואז עוד, ועוד, ועוד... עד שתבוא [b]ידיעה[/b], להבדיל מתשובה של המוח, של המחשבה. והידיעה תבוא. ואז תדעי למהף ותביני מאיפה בא דפוס ההתנהגות הזה. ומשם, אם תפעלי מתוך מודעות, זה רק תהליך הדרגתי עד שתוכלי לצאת מההרגל, הדפוס ההתנהגותי - אל מה שאת כותבת שאת כמהה לו בכל נימייך וגידייך.

אוהב,
קוף

קוראותי הנאמנות :-)
תודה על העידוד |L|

אני מנסה לזכור להזמין
לא רק בנזוג, בכלל
עכשיו, אחרי כל הסערות, וגם קצת עבודה שהתחילה לזרום
זה בדיוק הזמן שאני כבר מריחה את הנסיגה, ההרדמות...
לא רוצה לישון, רוצה להמשיך לחיות בעניין ועשיה ואהבה.

(())

כידוע לך, עלי השלכת המטואטאים הם קומפוסט משובח לצמיחה בריאה.
@}

_אני מרגישה כאילו טאטתי את עלי השלכת מהשביל שלי
והוא עכשיו פנוי נקי ורענן לקשר אמיתי ונכון._

מחזקת אותך בזה. באמת תסמכי על עצמך.

זה היה כדי לשפר את הפנטזיה, מבחינתי.
הרבה יותר טעים לי כשזה גם יותר בריא.

ואפרורפו פנטזיות, בנות - קבלו נא את התנצלותי הכנה.
העניין עם קיפי היה אפילו יותר קצר מהצפוי...
ואני אנסה להסביר למה.
המפגש והפרידה האלה היו מורכבים מכמה רבדים
העיקרי שבהם היה ההשתדלות.
לא ממש התלהבנו לקשר, יותר כזה - יש פה הזדמנות אז בוא נבדוק.
(נראה לי שהוא גם היה צריך לקבל איזה חיזוק אגו גברי עלוב שמכתים את הארוע הזה, מבחינתי.)
אז אחרי כמה פעמים שהוא טרח ליידע אותי שהוא חושב שאני רוצה אותו יותר משהוא רוצה אותי
החלטתי שנמאס לי לספוג את זה "למען שימור הקשר והאגו"
ואמרתי לו שאם כך היה אז לא הייתי כל הזמן נסחפת החוצה
ושהוא לא היה צריך להאשים אותי בפחד מאינטימיות
כי כשהייתי עם דבש למשל, שמאוד אהבתי, הנושא העיקרי שלנו היה איזה כיף זה האינטימיות הזאת.
במקרה או שלא במקרה, קצת אח"כ הוא אמר לי שהוא חושב שזה לא יעבוד
שאנחנו יכולים לסחוב את זה עוד חצי שנה אבל אז זה סתם יכאב יותר, אז עדיף עכשיו.
אני הרגשתי שיישותי מתמוססת בתוכי בעונג רב
הפשרתי
הדם חזר לזרום לי בגוף בחופשיות. ממש הוקל לי והודיתי לו.
כל הסיטואציה הזאת הלחיצה אותי.
אפשר להגיד שהאפשרות למשהו אמיתי הבהיל אותי
אבל נראה לי יותר שקלטתי שאין כאן פארטנר אמיתי, ושהוא גם לא ממש מצא חן בעיני
ושעדיף לא להתמסר פה.
תם ונשלם.

אני מרגישה כאילו טאטתי את עלי השלכת מהשביל שלי
והוא עכשיו פנוי נקי ורענן לקשר אמיתי ונכון.
{@ {@ {@ {@ {@

ואני גם מבינה שאני צריכה להפסיק לפחד מהרגשות שלי
ואם הרגשתי שיש כאן אי התאמה, לא הייתי צריכה לבלוע את זה "למען הפוטנציאל".
להשתחרר מהתפיסה הזאת של [b]פוטנציאל[/b] ולהיות עם מה שיש באמת, כאן ועכשיו.

[u]בעקבות הניתוח הפסקתי להיות חולה, אני האדם הכי פחות חולה שאני מכירה[/u]
ובמלים אחרות - נלקחה מה"אני" הגבוה שלך הדרך שבה היה יכול לפעול ישירות על גופך על מנת למצוא לו בו מקום. לי עשו את זה עם מנות גדושות של אנטיביוטיקה... מאז מזדהה...

[u]אנוכיות ורצון לקבל דבר ראשון[/u]
ולכן, בכל נקודה שבה תמצאי איך לתת קודם כל, תחזקי בתוכך את החלק הרוחני והבוגר וזו יכולה להיות משימת ההתאמנות של חייך הבוגרים.

[u]חלה מחיטה מלאה?[/u]
נסחפת בסטריאוטיפים נראה לי, לגמרי מקמח לבן.

בעקבות הניתוח הפסקתי להיות חולה, אני האדם הכי פחות חולה שאני מכירה.
נדיר שאני צריכה לשכב במיטה בגלל מחלה, פעם בהרבה שנים.
(שזה די מבאס כשרוצים "חופש" מהעבודה)
אם אני קצת מצטננת, כמה תפוזים והכל מסתדר.

צדקת בול לגבי השאלה שאני עומדת מולה,
וגם לגבי ההסתכלות הילדותית הזאת שלי, שביחסים זוגיים למשל, מאוד לא מתאימה.
מוציאה ממני אנוכיות ורצון לקבל דבר ראשון, לפני שמוצאת בי את האנרגיה לתת. (כמתואר לעיל...).

תודה. מחכה להמשך. חלה מחיטה מלאה? הריחות כבר באפי.... מממ...

[u]נשמע קצת כאילו אני מצפה ממך להציל אותי - אני לא.[/u]
גם אם היית רוצה, זה היה גדול עלי להציל אותך או מישהו אחר.
אבל אנסה להאיר את העובדות שחלקת איתנו מתוך הראייה של [po]יעוץ ביוגרפי[/po].
קודם כל העובדה שלא ינקת. חלב האם הוא מזון קוסמי, במובן שהוא אינו מגיע מהאדמה בצורה ישירה. האיכויות שלו מאפשרות לנו "לרדת" בקצב נכון יותר לאדמה. במיוחד לילדים קוסמיים החלב מאד חשוב. בלעדיו הם למעשה "מתרסקים" לאדמה. יכול להיות, וזה מבוסס בחלקו ממה שסיפרת על אחיך, שבכלל לא זכית ל"הינשא" על ידי העולם ופחות או יותר הוטלת אליו ושרדת. את מחיר ההשרדות הזו, אנו משלמים רק בגילאים מבוגרים יותר, בשנות השלושים והארבעים שלנו ובזקנתנו.
לא אהבת לאכול - כלומר לא יכולת למצוא אהבה בתוכך לחומרים שהגיעו מעולם האדמה. גם הרזון מראה זאת, את חוסר היכולת לגדול על כוחותיו של העולם. את חוסר היכולת להתחבר אל העולם. מציאות שאת חווה גם כיום, במיוחד בהקשר של בית, בן זוג, עבודה מספקת, תחושת משמעות בקיום שלך כאדם.
מחלות החום הן סימן לכך ש"האני" שלך, אותו חלק גבוה של ישותנו, עבד היטב על הגוף בניסיון להכנס אליו ולהתאים אותו, כעין משקל נגד להתחלת חייך. יחד עם זאת, ניתוח השקדים, קוטע את היכולת הזו ו"מרפא" אותך מאנגינה, אך מעניין מה קורה במהשך הדרך לגבי מחלות חום. גם דלקות הגרון והעובדה שהגרון הינו איבר המטרה של המחלות שלך מעידות, לדעתי על המקום שבו נמצאת "תקיעות", שאותו יש להמיס ולפתוח כדי שהרוח תוכל להשתחרר ולהתבטא בחייך.
אכתוב מאאוחר יותר על הצמחונות.
אבל לסיכום, וכמובן שרק חלקי מאד מאד, אני חושבת שהשאלה שאת עומדת מולה היא כיצד לקשור את החלק הרוחני של ישותך עם העולם. במלים אחרות, כיצד למצוא דרך של מימוש עצמי, דרך שבה תוכלי לתת לעולם ממה שיש בך ולמצוא לעצמך "מקום" ו"בית" בעולם הארצי. יתכן שבתוך כך כלולים גם בעל ובית וילדים ויתכן שלא. כל עוד את מתבוננת בעולם ושואלת את עצמך מה יש בו עבורי, את מפנה אליו מבט כילדה, אמנם כזו שבאמת לא קיבלה ממנו את מה שהיתה זקוקה לו כדי לגדול, אבל כילדה. כמבוגרים עלינו לשאול את עצמנו מה העולם צריך מאיתנו, מה יש לנו שהעולם צריך ותמיד יש לנו משהו כי העולם צריך כל כך הרבה.
מתוך השאלה הזו גם אנו מוצאים משמעות וכוח להמשך החיים המבוגרים שלנו אל תוך הזקינה והמוות.
<הולכת לאפות חלה לשבת>

ובדיוק על זה עניתי לך... read again

[u]למה זה הלהיב אותך כל כך?[/u]
עוד לא ברור לי בדיוק.

[u]ומה פתאום טוסקנה?[/u]
התכוונתי שו [b]ש[/b] נה ולא שוש [b]נ[/b] ה
אחד מהם הוא במילעיל והשני במלרע...(לא יודעת מי זה מה)

בנות, הרגענה... זה למה שאני לא מספרת לאמא שלי כלום,
כואב הלב כל פעם מחדש לאכזב...

נועה, קראתי את [po]יעוץ ביוגרפי[/po] ולא ממש החכמתי ממנו לגבי מה שאת רוצה ממני .. (ניסוח הומוריסטי כמובן).
מה שכן עלה לי ממנו זה שאני כנראה ילדה קוסמית (כמה לא מפתיע)
נולדתי עם ראש גדול, גם היום הוא גדול יחסית.
לא אהבתי לאכול והייתי רזה (אך, איפה הם הימים…)
לעומת זאת, בעניין החום – היה לי הרבה.
הייתי מקבלת אנגינות בתדירות מאוד גבוהה, כל חודש חודשיים, עד שניתחו לי את השקדים בגיל 11.
אף פעם לא ינקתי. לאמא שלי היו סיבוכים מאחי הגדול.
המזון האהוב עלי היה תמיד קוטג'.
בשנים האחרונות אני נמנעת ממנו מטעמי רצון לא לשתף פעולה עם תעשיית הבשר והמזון מבע"ח. אז אני גם צמחונית.
כבר הייתי פעם, 8 שנים מגיל 16, ואח"כ התפקרתי שוב ל 10 שנים וב 7 שנים האחרונות אני שוב צמחונית.
(יוצא מזה שאני בת 41 ואני בת 43 עוד מעט… השתבשה לי ההיסטוריה קצת).
כצמחונית אני יותר ויותר מתחברת למזון טבעי.

מאוד מתחברת לזה:
[b]שתי נפשות שוכנות, אבוי, בתוך חזי:[/b]
[b]אחת מהן רוצה להפרד מהאחרת[/b]
[b]אחת אוחזת בעולם בתאוות אהבה גסה, אליו באיברים נצמדת[/b]
[b]האחרת מתנשאת בעצמה מהקדרות לנחלת אבות מרוממים.[/b]

ולצערי גם לזה:
[u]אם מכל סיבה שהיא (ויש לך המון כאלו) לא תוכלי למצוא נקודה של קשר כזו, את עלולה בגיל מבוגר מידי למצוא את עצמך מתנהלת בעולם כזרה גמורה, כשכל האיכויות שלך תקועות בתוכך. איזה הפסד זה יהיה לעולם.[/u]
המצב אצלי לא כה קיצוני, עבדתי אז וגם היום אני עובדת, שוכרת דירה ומגדלת חתולה (בת 19! ועוד ידה נטויה), אבל התחושה הפנימית שלי היא כזו.

למה אני שוטחת פה את כל זה? כי אני מסתקרנת מזה שאני לא יודעת מה את אומרת לי ומקווה ככה לעזור לך לעזור לי.

במה אני רוצה שתעזרי לי?
להבין ולמצוא דרכים לשנות את העובדה שאני בלי אהוב ובית ובטחון וילדים למרות שאני רוצה את כל אלה.
ומקדישה חלק גדול מחיי לברורים ועבודה נפשית/פסיכולוגית/רוחנית.
נשמע קצת כאילו אני מצפה ממך להציל אותי - אני לא.
אני רק רוצה להבין את הזווית ראיה שלך על כל המצב הזה.
{@

_נשמע יופי,
בא לי להגיד לך 'זה הוא האיש...'
<מתלהבת>_
גמני

למה זה הלהיב אותך כל כך?

ומה פתאום טוסקנה? עם כל הכבוד..
אני יותר בעניין של כתובנה, כהולדה..

[u]אז הוא רצה שאני ארצה אותו יותר ממה שהוא רוצה אותי, וגם אני רוצה את זה.[/u]
זהו, את זה קלטתי מהתאור הקודם, וזה מה שהצית בי את המתלהבת....

טוב, חוזרת לכורסת הסבלנות, לצפות בשקט במהלכי ה [u]משחק[/u] הבאים.

מה פתאום, זרמי לך חופשי. השושנה אוהבת הרבה מים :-)
הוא כבר אבא טוב מאוד לשני בניו הבוגרים (אני מסתובבת עם קשישים לאחרונה... )
ואמר לי בפירוש בהזדמנות אחרת שהוא רוצה סיבוב שני כולל ילדים והכל.
בואי לא נתלהב יותר מדי...
אני לא [b]חושבת[/b] שהוא בדיוק הבנאדם שמתאים לי לבנות איתו את חיי
אבל אני גם לא פוסלת את האפשרות.
כפי שנאמר פה לא פעם... time will tell

מה שאהבתי (וגם הבהיל אותי קצת) זה שעל ההתחלה הוא עשה לי את השיחה הזאת, כאילו הוא קרא מה כתבתי פה
או לחילופין השתיל אצלי מקרופון פעם ושמע את שיחת הטלפון שלי עם חברה
ורצה לדעת בדיוק מה הכוונות שלי לגביו, כי הוא במצב רגיש עכשיו.
אני משערת שהוא לא צוטט לשום מקום, אלא שהוא ואני נמצאים באותו מקום
והוא מספיק מפוקח וישר כדי לראות את זה ולרצות לברר את זה.
אהבתי.
אז הוא רצה שאני ארצה אותו יותר ממה שהוא רוצה אותי, וגם אני רוצה את זה.
שני פחדנים :-)
משחק מעניין, בזכות המודעות.

שושנה (לקרא כמו טוסקנה),
אם זה לא רומנטיקה אז כנראה שאני כבר באמת זקנה מידי
נשמע יופי,
בא לי להגיד לך 'זה הוא האיש...'
<מתלהבת>
את יכולה לראות איזה מן אבא הוא יהיה??

את מעדיפה שאני אשתוק קצת ? <:-D>

כן, הכל בא אצלי בצרורות.
אני בתקופה ערנית יחסית עם עצמי וחיי, וכנראה שזה גם סמפטום.

הקוצים אתמול התגלו כקוצי גומי, רכים מאוד.
מוזר לי לראות את המרחק הרגשי שאני תופסת ממישהו שחושף בפני את חולשתו.
ז"א, זה שאני קוראת לזה חולשה זה כבר משהו.
גבר צריך להיות חזק, ואם הוא מגלה לי שהוא פוחד להפגע ממני... הוא נהיה לי חלש פתאום.
זו לא באמת חולשה, נכון?

שנינו בדיוק באותו מקום, מרגישים שיש שם משהו
רוצים שהשני יתקרב קודם, יחשוף שהוא רוצה
פוחדים להחשף ולהפגע.
וכשמדברים על זה בשיא הפתיחות, זה לא נהיה פחות מפחיד.
אבל אפשר גם להשתעשע מזה, וזה תמיד עוזר.

אז היה ערב כייפי סה"כ.
דרש ממני התמודדות של חציית גבולות הפחד
שתוגמלה בנשיקות קסומות במיוחד
חיבוק של נשימות, ונשיקות... מה שאני הכי אוהבת בעולם.
במיוחד אחרי חודש של התמודדות עם האי רצון להתנשק :-)

אנחנו גם מתקדמים לאט. זאת לא בדיוק הרומנטיקה שפינטזתי עליה,
אבל הוא אומר שלדעתו זה הכי רומנטי שיש
וכאן הרחבת נקודת [url=http://www.mp3music.co.il/lyrics/6256.html]השקפתו[/url]

איזה מתח....
<בציפיה>

הבלוג הזה נהיה לי כבר חושפני מספיק כדי להחליף בו את שמי.
אתם יודעים כבר שזו אני וזה סבבה לי,
אבל הבמה הזאת, גם אם היא מרגישה אינטימית [b]היא לא[/b]