לבקשת הקוראת :
היום בדרך לסבתא שלי :
סבתא שלי ישנה צהריים ,הילד נרדם באוטו,לכן אמרתי שכדאי שנעצור לקפה במרינה או משהוא כי עוד יש איזה שעה לפני שאני אוכל לעלות,
כרגע לא נוח לי,ישבנו באוטו עם אח שלו,הסברתי את עמדתי בערך 10 פעמים האוירה התחממה,בפעם האחד עשרה פקעה סבלונתי,
נוכחותו של האח שלו המבוגר ממנו הייתה זרז מצויין להוכיח כמה אני סובלת מהיחסים שלנו,התחלתי להרים את הקול שלי והוא נוהג לחוץ.
בפעם השתים עשרה התגנבה נימת תחנונים לקולי ,מכירים את זה? כשצועקים ומתחננים להבנה?
התחילו
צרחות,הטחות,הסטוריות,היסטריות,והילד יושן בתוך האוטו עם האקוסטיקה המצויינת,חארם על הילד,יושן אבל שומע הכול?
הרגשתי
אמא מפלצת בסוף אמרתי לו שיעצור לי בצד הכביש הוצאתי הילד והלכתי ברגל רבע שעה עד שהגעתי אליה סמרטוט עם עיניים אדומות מעצבים.
אחרי שעתיים הוא התקשר והם באו לקחת אותנו,היינו בקניון ארינה המופלא.והבן שלנו נראה תשוש.כואב הלב.יום שבת מהגיהנום.
וזה אחרי תקופה שלא רבנו והלכנו על ביצים בגלל הילד.החלטנו/תי שעם חייבים להתפרק אז כשהוא בגן בבוקר.
ואני מיישמת באושר צועקת עליו בבקרים.כמובן שיש בעייה כי השכנים לפעמים שומעים.
הסברתי לו מיליון שאני מעולם העזתי לצעוק על חברים שלי או אנשים שקרובים לי ,ואיתו כדי שהוא יבין או "יזוז",חייבים לצעוק,
(זה ככה)אני שונאת את עצמי,תמיד הייתי בחורה שאמרו עליה שהיא מקרינה עדינות כזאת חלשה למרות שבפנים ממש לא אבל זה הרושם שהשארתי,מאז שאני איתו אני נורא כוחנית,כמו פצצה מתקתקת שיכולה להתפוצץ בתור לקופת חולים.
אני מפלצת,ואני אומללה.לא מגיע לי שתרחמו עליי כמובן זו הבחירה שלי אבל קצת עזרה?
ביקשתי מאמא שלי שתעזור שתדבר איתו מידיי פעם,אנחנו משפחה,לא פייר לשהאיר אותי להתמודד איתו לבד כול השנה כשכלום מודים שהוא בעייתי וקשה תפיסה,אז היא אומרת שזה לא יאה שהיא תתערב.באמת.בשביל הילד כדי שיהיה איזון למה אני צריכה לעשות הכול לבד?