[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

טוב אז מה קרה בסוף?

אנחנו מכירות?

לא להשאר עם מי ששונאים,

ממורמרת, כבר די הרבה זמן הדף הזה ריק, ואין לי מושג מה קורה אצלך בנתיים, ובכל את אני רוצה לומר לך שאם יש בך ולו מעט אהבה לך ולילדך, הצילי את עצמך מחיי אומללות. את חייבת את זה אם לא לך אז לבנך!
אני מכירה את המצב היטב, לצערי.
גם אני הייתי נשואה למישהו שלא סבלתי.
תודה לאל שאין לי ממנו ילדים, אבל גם עם ילד, תאמיני לי, עדיף לך לגור באוהל בלעדיו, רק את ובנך, בשקט ובאושר ואהבה, ולא לחלוק את חייך עם גהנום כזה.
ובמקביל תמצאי דרך לעבוד על הדימוי העצמי שלך, כי משם הכל מתחיל.
ואל תדאגי, כי מזונות הוא חייב לשלם, וגם בן זוג אחר מתאים תוכלי בבוא הזמן להכיר.
איזרי כוחות ואומץ! לא מגיע לך ולבנך לסבול!

ממורמרת יקרה!

את ממורמרת כבר הרבה זמן. למה להמשיך? את לא חייבת לאף אחד כלום וחייך בידייך. האושר שלך ושל הילד שלך תלויים בך, והם גם האחריות שלך.
גם לא קראתי אפילו פעם אחת שאת אוהבת. אז אם אין אהבה מה יש? המצב נשמע ממש קשה. לא ברור לי איך את מחזיקה כ"כ הרבה זמן באותו מצב. אני בטוחה שיש הרבה אופציות לשיפור איכות החיים וזה לא נמצא כ"כ רחוק ממך. שיהיה בהצלחה.
הייתי במקום שלא היה טוב והרגשתי שאין עם מי לדבר. לא הרמתי ידיים מיד, הלכנו להרבה טיפולים זוגיים שהיו יעילים מאוד ומחכימים לשנינו ולזוגיות, אבל זה לא היה מספיק. התגרשנו והכל טוב. אנחנו אפילו חברים. לא סוף העולם. ואם את יודעת מה את רוצה (יותר אינטיליגנט וכו') אין סיבה שלא תמצאי לך.

את יודעת, אני חושבת שאת יודעת בדיוק מה הבעייה, ורק ממאנת לעמוד מולה.
הפרעת קשב נשמע לי נכון. רק שאני חושדת שזאת הפרעת קשב שלך.
אני יודעת שזה מדהים שמישו ישב והקשיב לך שעה שלמה, אבל את כל כך עסוקה בלטפל בכולם חוץ מעצמך, שאת לא זוכרת להקשיב, כנראה שכחת שמגלים המון דברים כשמקשיבים. ואני יודעת שמרוב רעש קשה לך להקשיב לעצמך, אני יודעת, יש הרבה הפרעות לוואי. אז כדי לנסות להתחיל באחרים, ואיזה הוא גיבור? ההופך את שונאו לאוהבו. קפצי ראש למיטה החולה, את תתפלאי איך דברים שאנשים אחרים אומרים פתאום מבהירים ומכוונים לך את הזום למטרה. בעיקר האיש שאיתך, הוא וודאי יכול לעשות לך שיקוף מדוייק, שאת תאבדי נשימה מעוצמת הדיוק. את רק צריכה לדעת איך להוציא את זה ממנו, ולזה דרושה מיומנות ובעיקר קשב.

ואם את עדיין לא הולכת ליעוץ - אז תמשיכי לכותב כאן, ואל תתרגשי מאנשים ששופטים אותך, כי את זאת ששופטת את עצמך, וזה כנראה מה שאת רוצה לעשות.
כי את זקוקה לעזרה, ובאין כזאת, תגובות שיעזרו לך להבין מה עובר עליך יוכלו להיות המעט.

[u]ממורמרת - הייתי מציעה לך שבנוסף לייעוץ הזוגי, תמצאי לעצמך עיסוק, עבודה או תחביב שיעסיקו אותך ברמה של משמעות לחייך[/u]
{@

ממורמרת יקרה,
לא קרה כלום בשנה האחרונה ?
כלומר את כאן וממשיכה בבית להתמרמר כרגיל ?
זו לא ביקורת. שיקוף.
קל להגיד : "תעשי משהו!"
אבל רק לקטר ?

טובי |Y| .
ממורמרת - הייתי מציעה לך שבנוסף לייעוץ הזוגי, תמצאי לעצמך עיסוק, עבודה או תחביב שיעסיקו אותך ברמה של משמעות לחייך, שאינה קשורה בגידול הילד או ביחסים עם בן הזוג. זה עשוי להשפיע על הפרופורציות שלך בהתייחסות לדברים. בהצלחה!.

היי
נשמע שיש כמה וכמה בעיות ביחסים אצלכם. כלומר הסיפור מאוד מורכב.
מצד אחד תלות של אחד בשני ומצד שני חוסר יכולת לתקשר באופן בסיסי (ולא חשוב כרגע המ הסיבות).
מצד אחד רצון כנה של שניכם להיות הורים טובים מצד שני, חוסר שליטה ויישום של הכוונות האלה בזמן אמת.
והכי חשוב, מצד אחד אתם ביחד, אולי מאהבה, אולי מנוחות או מפחד, מצד שני אתם מוציאים אחד מהשני כל כך הרבה רע שזה מצמרר לקרוא את הדוגמאות כאן.

נדמה לי שרוב העצות כאן מעולות ומועילות, אבל נדמה שאת מאוד מודעת למה שקורה, ועצות בדבר עשה ואל תעשה לא ממש יכולות לך כרגע.
את בעצמך אומרת שאת מאמינה בייעוץ ושעברת התמוטטות בעבר, טופלת ויצאת מזה.
למה לא ללכת לייעוץ זוגי שייגע בדברים מהשורש?
למה לשלוח רק אותו לייעוץ לטפל בבעיות הקשב שלו?
הבעיה היא לא רק עניין הקשב, מדובר על הערכה כללית שלך שנפגמה כלפיו, על התנהלות כללית של טרוף בבית, מדובר בבעיה זוגית לכל דבר!
נדמה שבירור ודו שיח עמוק ביניכם מול גורם מקצועי הם היחידים שמספיק עמוקים לטפל בבעיה שלכם שהיא עמוקה גם היא.

רוב העצות שנכתבו כאן מעולות וישימות, ואת אולי מתעודדת מהן או מנסה ליישם, העניין הוא שנדמה שבכלל האנרגיות שלך כל כך חלשות מכל הסיפור הזה, שאת כבר לא יכולה להתמודד גם איתו וגם עם עצמך ביחס לעצמך וביחס אליו (מקווה שיצא משפט ברור). אחרת מה יסביר את זה שאת שנה ומשהו אחרי כתיבת ההודעה ועדיין המצב לא השתנה.
הדף הזה זועק לטיפול רציני כמה שיותר מהר. לבריאות הנפשית של שניכם, של הילד, ולחיים שפויים.

[u]נדמה כי המצב הזה גורם לך להתנתנהג בצורה שאינך אוהבת, ומוציא ממך רוע. משהו שמוציא ממך רוע אינו טוב בשבילך[/u]
מיכלי כן, זה בדיוק שורש הבעיה, שהיחסים הפכו אותי למפלצת, ואיבדתי את העצמיות הכיפית שלי.
קלעת בול!
ולכן קשה לחיות לצד בחור זה, הוא מתבצר בעמדה שלו מוכן להודות שיש לו בעיית תקשורת אבל לא מוכן לטפל בה.
לכן לקחתי את העניינים לידיים וקבעתי לו תור למבחן טובה, אולי יש לו באמת הפרעת קשב או משהוא, ואז נראה אולי הוא יקבל טיפול,מעבר לכך שאני רוצה גבר שיתאים לי אני גם רוצה לעזור לו כי גם אם אני איפרד ממנו ואמשיך בחיי, הוא עדיין יחיה את חייו מנקודת מבט מאוד מוגבלת.
אני בנאדם שמאוד אוהב לעזור לאנשים יש לי יכולות טיפוליות ואנשים מאוד נפתחים אליי בגלל שאני פשוט מקשיבה,
לא קרה לכם שמישהוא שרק היכרתם פשוט ישב והקשיב לכם שעה שלמה? וסיפרתם לו ה כ ו ל על עצמכם?
אבל בבית שלי אני אוהבת לנוח, וגם יש לי ילד וזה לא כול כך מתאים להיות כול היום על המשמר ולטפל בכולם חוץ מעצמי, נמאס לי להיות סמרטוט שרוכן מעל סירים,אני רוצה לנהל שיחות אינטליגנטיות ולהרגיש אני.בלי זה מה יש לי?

היי ממורמרת
אני אמנם כנראה צעירה ממך, אבל מאוד נגע לליבי מה שכתבת.
אני לא שופטת אותך על הסיבות שבגללן את איתו, מכיוון שאנשים כן משתנים עם הזמן, ואהבה מעוורת.
נדמה כי המצב הזה גורם לך להתנתנהג בצורה שאינך אוהבת, ומוציא ממך רוע. משהו שמוציא ממך רוע אינו טוב בשבילך.
אני בת להורים גרושים, גרושים רגילים בלי צעקות ופרובוקציות.נכון, מאז הגירושים ירדה רמת החיים שלנו מאוד, וזה קשה, אבל מצד שני יש אווירה אחרת בבית, ואמא שלי יודעת שהיא עצמאית.
אני בטוחה שגם בלי לשמוע צעקות וריבים הילד מרגיש את המתח.
את צריכה לחשוב - האם אני מקבלת אותו כמו שהוא, עם המינוסים והפלוסים, או שאני עוזבת אותו כי הוא לא מתאים לי.
אנחנו לא צריכות לחנך את בני זוגינו, כי אז נוצרת מע' יחסים שהיא לא של בעל ואשה (או אמא ואבא) וגורמת לצד הילדותי מראש, להיות עוד יותר כזה.
אני מבינה את הקשיים של לקום ולעזוב, ומה יגידו, וממה אני אחיה........אבל מגיע לך בן זוג שיהיה באותו לLEVEL שלך, ולא במובן ההתנשאותי של המילה, אלא מישהו שבאמת יהיה שותף
[email protected]

[u]להיתמם במקום להתעמת,להיטפש במקום לנסות להצליח במשהוא,ולהכחיש במקום להודות בטעות[/u]
בעלי ממש לא עדות המזרח, ממש ממש לא, ובכל זאת מתאים לפרופיל.
אל תהיו גזענים. זה לא שייך.

וממורמרת:
[u]זה מה שהוא רוצה, וזה מה שבחיים הוא לא יקבל הוא צריך ללמוד להסתדר לבד.[/u]
במשפט הזה את מסגירה את החצי שלך במה שרע ביניכם.
למה, מדוע ועל מה את רוצה להתנקם בו?
את המחנכת שלו?
את הסוהרת שלו?
את המפקד שלו בצבא?
איזה תפקיד את לקחת על עצמך במה שאמרת? את התפקיד של מי שלא אוהבת אותו, לא מקבלת אותו, מונעת ממנו בכוונה (וברשעות, לפי איך שזה נשמע) את מה ש [b]את יודעת שהוא רוצה וצריך[/b] , עושה לו "דווקא".
ככה היית מההתחלה? ככה את רוצה לשפר את המצב?
מה כל כך רע בלעשות עבורו משהו שישמח אותו ויעזור לו וימנע את כל חמש ההתרגזויות הבאות שלך? אם הוא היה עיוור, לא היית מביאה לו? תדמייני שהוא עיוור, ושגם יש לו בעיית שמיעה כי הרי הוא לא קולט מלים כל כך טוב (יותר ממלה אחת ברצף זה יותר מדי לרוב הגברים), ושגם יש לו בעייה לעשות דברים כי הוא חסר כל אינסטינקט למשל איך להחליף חיתול לילד.
לא היית עוזרת לו?

פלונית ,יש לך טעות ,גברים שרוצים שיביאו להם לכף היד,הם בדרך כלל כאלו שאמא שלהם [u]הביאה להם לכף היד[/u].
נקודה לציון : [b]הוא[/b] ממוצא עיראקי.
לא רוצה להתסיס,אבל על פי היכרות שלי עם עדות המזרח שמתי לב שהם נוטים הגברים יותר מן הנשים:
להיתמם במקום להתעמת,להיטפש במקום לנסות להצליח במשהוא,ולהכחיש במקום להודות בטעות.
בניגוד לאשכנזים שיש להם הרבה תכונות גרועות אבל : שואפים להצליח ולהיות מוצלחים.גם אם זה למרוח חמאה על לחם רך.

ממורמרת שלום,

אני הייתי במצבך לפני כחצי שנה.
לא באופן קיצוני כלכך מאחר ולי יש המון הערכה כלפי בן-זוגי, אלא שפשוט לא יכלתי לחיות איתו יותר.
קיבלתי [b]המון[/b] תמיכה, רעיונות ועזרה דרך האתר, ואת כל מה שיש לי להציע לך תוכלי למצוא בדף [po]פרידה קשה[/po].

שיהיה לך תמיד טוב!

(())

ממורמרת יקרה, קודם כל - כל הכבוד על הפתיחות והנכונות להגיד חד-משמעית שזוגיות זה לפעמים גיהנום די רציני, גם אם אנשים נורא פוחדים לראות את זה כתוב וישר דואגים לוודא שיש המון הבדלים בינך לבינם. לדעתי, כל חיים בצוותא - ויהיה זה עם גבר, אשה, הורים או ילדים - יוצרים מצב של אינטימיות, שמכריחה אותך לשתף פעולה את האנשים הללו בתחומי-חיים שבהם יש פערים עצומים בראיית המציאות או בחוויית המציאות. מה לעשות, שהאנשים שמצחיקים אותנו, שיש לנו תחביבים משותפים אתם, שיש להם חיוך סקסי - יכולים גם להיות אגוצנטריים, אובססיביים לנקיון, חסרי מודעות לנושאים שהם חשובים לנו מאוד מאוד. אז מה עושים? מנסים לזכור עם מי כיף לעשות מה, ולא עם מי הייתי רוצה לעשות מה, משתדלים מאוד שהחיים יהיו מלאי עניין וסיפוק - אם לא מהקשר הזוגי אז מתחומים אחרים של החיים, ומקווים שכאשר הילדים יגדלו נמצא שוב האחד את השני ונהיה שוב חברים ולא רק שותפים בפרוייקט גידול הדור הבא. ואני יודעת שקל להגיד וקשה לעשות.

בלי להקניט, ובשיא האמפתיה, שאלה שאני שואלת גם את חמותי:
למה? למה פתחת איתו בחיים זוגיים מלכתחילה? האם הוא היה שונה (קשוב, לא מרחף, מתקשר איתך...)? ושוב, מתוך תהיה אמיתית: מה חיבר בחורה רהוטה ואינטליגנטית עם גבר ש(לפי תיאורך) קשה לנהל איתו שיחה משמעותית?

מתנצלת אם פגעתי. המצב שלך נשמע לי אישית בלתי אפשרי. בבן-זוג אני מחפשת שותף ולא ילד נוסף.

זה מה שכול כך אפקטיבי בכינוי "מונגולואיד",הוא מכסה את הפיגור לחלוטין,ולכן אני אוהבת להשתמש בו.
אני לא רעה,אני עצבנית אולי.

ממורמרת יקרה ,אני לא מבינה על מה כל הרחמים העצמיים והמסכנות הרי רוב הגברים ניחנו באטימות שאת מספרת עליה וקוראת לה בשמות כההפרעות קשב,מונגולואידם וכד' ומי שתגיד שבעלה אינו כזה כנראה ששייכת בעצמה ל"חצי" האטום בתוך היחסים .בעיות תקשורת הן אף פעם לא חד צדדיות ,וכנראה שבחרת לך איש כזה כי איתו יש לך למידה ,אולי את צריכה ללמוד להיות ברורה ? אולי את צריכה ללמוד לבקש? אולי את צריכה ללמוד לאהוב את עצמך?
לפי מה שאת כותבת בן זוגך עוזר והוא אבא טוב לילד (מלבד החלפת חיתולים שלהרבה גברים יש בעיה איתה),הוא לא נשמע כמו מפלצת (-את דווקא כן )אולי את עסוקה יותר מדי בתחושת הקורבנות שלך ששכחת שאת זאת שאחראית לאושרך ....
קחי את עצמך בידיים ותתחילי להיזכר בדברים שאת אוהבת בעצמך במקום בדברים שאת שונאת בו ,כי לי את נשמעת מרירה ולא ממורמרת!

[u]גם אם הוא מונגולואיד[/u]
"מוגולואיד" הוא אדם עם "תסמונת דאון" - והם ידועים בתור אנשים המסוגלים לתת ולקבל אהבה ללא גבולות ותנאים...
לי אישית מאוד הפריע לקרא את ההתיחסות השלילית למונגולואידים, העולה "כבדרך אגב".
אני מניח ש"[b]לא התכוונתם[/b] לפגוע במוגולואידים? ... כבר עדיף להשתמש ב[b]סתוּם[/b] למשל...

[hr]

ודרך אגב, העצות שנתתם לגבי ההתנהגות לבן הזוג - הייתי מאמץ אותן עלי :-) ;-)

זה יכול להתפלק כי זה בא מבפנים. מה שאין בפנים גם לא יכול להתפלק החוצה.
אבל מכל התיאורים שלה את החיים המשותפים שלהם היא נראית לי צד בעייתי לא פחות.

לדעתי,כשמרגישים חוסר אונים גדול מספיק, לא ממש שולטים במה שאומרים ועושים, כי זה ''מתפלק'' (נפלט) לנו.
אני מסכימה עם לוסיניטרי בקשר להחלפת הכינוי.

פלונית יקירתי, לא שופטים אדם בשעת צערו ולא לפני שמגיעים למקומו. ואם היא אמרה את זה כנראה שהייתה לה סיבה מספיק טובה. ממורמרת! שכחתי לשאול אותך, אולי תחליפי כינוי? גישה טובה לחיים זה כלל מספר 1 לחיים שמחים, וזאת המטרה שלך, לא?

מישהו יכול להסביר לי איך יצא שהבעל הוא הרע בסיפור הזה.
מה רק בגלל שככה היא אומרת?
מי שמסוגלת להוציא מהפה שלה "אתה מונגולואיד" אין לה מה להתלונן.

עוד משהו שלא הספקתי לומר אתמול: מהתאורים שלך הילד שלך נשמע די קטן. אם את מנסה לחתוך, ומרגישה שזה הדבר הנכון בשבילך, אז ככל שהילד יותר קטן, יותר קל לו להתמודד עם מצב של פרוד. אני רואה את זה עם אחים שלי, אח אחד היה בן 3 בתקופת הגרושין, והוא הסתגל למצב תוך שניות. אפילו אני שציפיתי שיהיו גרושין לא התרגלתי לזה מהר כמוהו. לעומת זאת אח שלי שהיה אז בן 11 עד היום עוד לא התרגל.... עם זאת, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא! :-) אם את דואגת שהוא יקח לך את הילד במהלך הגרושין, אז אין לך מה לדאוג, ברב המקרים ילדים קטנים מושארים אצל האמא אלא אם יש לה בעיה נפשית שמסכנת את הילד. ברב המקרים קובעים שהאבא בא פעם פעמיים בשבוע בד"כ בימים קבועים ושהוא לוקח את הילד כל שבת שניה ויש הסדרים בחגים. כל זה כמובן בהסכמה הדדית של שני הצדדים. כשהילד יותר גדול הוא מחליט עם מי הוא רוצה לגור, ומתי הוא רוצה לפגוש את ההורה. אני לדוג' קובעת עם אבא שלי מתי הוא יבוא, ואח שלי הגדול היה גר עם אבא שלי שנתיים ורק בתחילת השנה הוא חזר לגור איתנו. יש גם פעמים שמחליטים על משמורת משותפת בין ההורים.
כל זה אם את רוצה להתגרש. אה, ויש לי גם טיפ קטן: אם הוא אלים או אפילו מספיק שהוא לא מדבר יפה וחינוכי ליד הילד, אפשר להקליט את זה בטייפ קטן. זה עוזר בבית משפט בנושא של המשמורות במידה ותגיעו לזה.
[hr]
אין סיבה שתחפשי פתרון לגרושין אם את רואה שהחיים שלך משתפרים ושיש מצב לחיות אתו ולהנות מהחיים, ולא להיות אומללה, ולגדל ילד מאושר בבית טוב ובנחת. ואם כן אז אני ממש שמחה בשבילך! בסופו של דבר הכי טוב לילד לגדול עם שני ההורים שלו (כל עוד זה לא פוגע [b]לא[/b] בך [b]ולא[/b] בו) ולסיכום של המגילה, החיים הם שלך ואת צריכה לחיות אותם מלאים ולהנות מכל רגע!!!! :-) |Y|
בתיאבון על הכדור............ :-9

ממורמרת שלום- אני מצדדת בלוסיניטרי ובעצות של בקי, חמודה שלי, מתוקה שלי, אני יודעת שזה קל להגיד וקשה לעשות אבל- החיים קצרים, קחי את עצמך ובנך כשאתם עדיין צעירים ובריאים ויכולים להתחיל את החיים מחדש, אל תשארי במערבולת הכעוסה, המתישה (גם פיזית ובעיקר נפשית), והבלתי נסבלת הזאת! לכל בן- אדם מגיע הזדמנות לחיים תקינים, ברור שחיי הימיום כוללים רגעים של כעס ולפעמים גם שנאה, אבל לא ככה כמו שאת מתארת- לא כל הזמן, את צריכה גם מרגוע, שלווה ונינוחות, את אמא נהדרת-אכפתית, אוהבת ונותנת ללא סוף, וכמובן גם לך כמו לכל האמהות יש רגשי אשם, אבל למדתי מנסיוני שזו עסקת חבילה-עם האמהות באים גם רגשות אשם ,לא משנה מה נעשה, הרי אנחנו לא מושלמות, אבל גם לא מגיע לנו להיות אומללות כל הזמן......אם את יכולה להעזר במשפחה או חברות/חברים טובים על מנת לחלץ את עצמך מהקשר הזה, עשי זאת!
מה שלא יהיה אני מחזקת את ידייך ושולחת אהבה ואנרגיות חיוביות-תאהבי את עצמך את נהדרת!
האמפתית

בתיאבון ;-)

טרי טרי :

אתמול הוא בא אליי אומר :"אני רוצה להכין כדורי שוקולד יש קוקוס?,"
"כן יש חבילה שלמה",השבתי,עד סוף היום הוא שאל אותי שוב איזה שש פעמים וזאת כתוצאה מזה שפשוט כול פעם שהוא נזכר שהוא רוצה להכין כדורי שוקולד הוא בא ושאל מחדש.
בערב הוא חוזר מהעבודה אחרי ביקור בסופר,עם - נכון מאוד חבילה של קוקוס!
ולא רק זה הוא כמובן שפך לתוך הבלילה יין ,למרות שביקשתי ממנו שלא יעשה את זה כי זה עושה לי כאב ראש והילד לא יכול לאכול מזה.אז אמרתי לו שאני לא אוכל מהם ואולי זה ייחרט אצלו וישאיר עליו רושם לפעם הבאה.בבוקר גנבתי אחד והיה מאוד טעים..

פלונית,מחמם את הלב,
לקחת בנימוס הצידה אני מתרגלת.

ממורמרת, אני ממש מבינה אותך, זה קשה נורא כשמרגישים ש"אין עם מי לדבר" אפילו שלכאורה הבנאדם נמצא לידך...
אמרת שהילד אוהב אותו. נכון? וגם שאת מעריכה את העזרה הרבה מצידו.
אז קודם כל תחליטי אם את רוצה לוותר עליו ולהסתדר לבד, מה שאפשרי, כעקרון, אבל יש בו חסרונות לילד, או שאת רוצה להמשיך לחיות אתו, [b]לכבד[/b] ולקבל אותו כמו שהוא, כי זו לא אשמתו, גם אם הוא מונגולואיד!
אם את רוצה לשפר את רמת התקשורת ביניכם, ולא רק להוציא עליו עצבים בכל פעם שהיא לא מספיק טובה, לדעתי את צריכה להשקיע בה.
להשקיע אומר שאת לא מדברת אליו באופן שלא היית רוצה שהילד ישמע / שהוא עצמו ידבר אליך אבל מצד שני מדברת באופן ברור מאוד אפילו על חשבון פרטים לא הכרחיים, כמו למשל בקטע של הנסיעה: "בוא נעצור במרינה לקפה עכשיו!" במקום:[u]"כדאי שנעצור לקפה במרינה או משהוא כי עוד יש איזה שעה לפני שאני אוכל לעלות, כרגע לא נוח לי"[/u] - לדבר בנימוס בסיסי אבל בקיצור ובבירור. וכשאת קולטת שמשהו בהתנהגות שלו מעצבן אותך, אל תתני לזה להקפיץ לך את הפיוזים, אלא תגידי לו, גם אם לא מייד, אז ברגע שתוכלו לדבר ביניכם [b]לבד[/b] (בלי לפגוע בו ע"י הערות על ההתנהגות שלו בנוכחות אנשים אחרים), בקצרה ובנימוס בסיסי, מה הפריע לך, ואם הוא יכול בבקשה לנהוג אחרת בפעם הבאה (ותציעי גם איך בדיוק היית רוצה שינהג). אבל לא על רגל אחת אלא בשיחה רצינית.
אני מאמינה שלאשה יש המון כח ליצור שלום בבית, גם בלי שיתוף פעולה מיידי של הגבר. עליה לעבוד קשה לשם כך, להיות מרוכזת במטרה שלה, ולהתמיד בה בלי להתייאש מכשלונות חוזרים, ובלי לרחף באופוריה בגלל הצלחות בודדות ולחשוב שהעבודה נגמרה.
(עם זאת מומלץ לתת את מלא הקרדיט גם להתקדמות הקטנה ביותר מצידו, ולהביע את הערכתך הלא מסוייגת עליה).
[b]את מוסגלת לזה[/b], ואני מתפללת להצלחתך, אם תבחרי בדרך זו!

לוסיניטרי,
קודם כל (()).
למה יקומם? מה שאת מספרת ידוע כבר משנים ארוכות של מחקרים. ילדים הגרים עם שני הורים שמערכת היחסים ביניהם רעועה סובלים יותר, ונמצאים בסיכון גבוה יותר לכל מיני דברים לא סימפטיים, מאלה הגרים עם הורה אחד לאחר גירושין (כמובן, אחרי תהליך של הסתגלות לשינוי). יותר מזה, מי שנשאר במערכת זוגית כושלת, שכבר אי אפשר להציל, רק "בשביל הילדים" מרמה את עצמו. הילדים הם רק תירוץ. הסיבה האמיתית היא בדרך כלל אחרת.

אני הולכת לומר משהו שנראה לי יקומם את כל האנשים כאן, אבל זו דעתי. ממורמרת, ההורים שלי התגרשו לפני שלוש שנים, אחרי נישואים ארוכים שהיו דפוקים מלכתחילה כולל כל הדברים שאת מתארת כאן, ועוד. הסיבה היחידה שאמא שלי נשארה נשואה היתה 'בשביל הילדים' וזה אמלל ודיכא אותה בדרגים שאי אפשר לתאר. היא גם בן אדם ביישן וניסתה לשפר את עצמה כי אולי זאת הבעיה, והיא לא סיפרה לאף אחד [b]כולל[/b] ההורים שלה על המצב בבית, ככה שהיא היתה ממש לבדה בענין. במשך שנים אני הייתי החברה היחידה שאמא שלי יכלה לדבר אתה (והייתי בגילאים ממש קטנים, בגיל שנה אמא שלי ברחה ממנו, וחזרה אליו אחרי חודש. אחר כך היא פשוט לא העיזה)וגם זה רק בגלל שגרתי בבית ועברתי אתה את הכל. לא היה טיפוך זוגי שהיא לא ניסתה, ושום דבר לא הצליח. לפני כמה שנים אמא שלי החליטה שזהו זה ותבעה גט. הפוינט שלי הוא שאם את אומללה הילד שלך אומלל, וזה לא משתלם להשאר עם בן זוג כזה רק בשביל ילד, כי גם אנחנו סובלים מהמצב. עוד דבר, העצות לדרך להתגרש שבקי לוין נתנה למעלה שימושיות מאוד וכדי להעזר בהן. גם בתור גרושה תגלי שכשאת מאושרת ילדך מאושר. יש פשוט מקרים שבהם השתדלויות לא עוזרות ועדיף לחתוך. בהצלחה!

1) הילד שלך כבר גדול ויכול להגיד לבד לאבא שלו שהוא מעצבן אותו.
2) אנחנו כאן אורחים לרגע (אהוד בנאי) - חו"ח יקרה לנו משהו - בן-הזוג שלנו יצטרך לטפל בילדים.
התעוררה. המשך יבוא אולי.

חגית קודם כול תודה.
אבל קשה,קשה.אחרי מיליון פעם נכנסים לעצבים .
אמרתי לו שאולי כדאי שיילך לפסיכולוג רק שיאובחן ואז חיינו אולי ישתפרו,אני למשל עברתי התמוטטות עצבים ב-97' ולקחתי כדורים נוגדי דיכאון שנה שלימה,עד שהרגשתי שמספיק יצאתי מזה,אבל [b]יצאתי מזה לחלוטין[/b] מדובר פה על הפרעות של חרדה בשיאים של אי אפשר היה לצאת מהבית ולהיות במקומות פתוחים שהפריעו לי לתפקוד,לקחתי אחריות על עצמי למרות שבהתחלה זה לא נראה כי יש אור בקצה המנהרה.
לכן אני תמיד ממליצה לסובלים ללכת לייעוץ כי אפשר לעזור ולא ממקום של התנשאות.
דבר שני זה שהוא חוזר על כול מה שהוא אומר מיליון פעם מזיק מאוד לילד לדעתי,כי לילדים יש נטייה טבעית לחזור על עצמם בגיל קטן ואני לא רוצה שהוא יתרגל לתקשורת כזאת שבאה מצד אביו וזה ישתרש בו.וגם הסברתי לו את זה,אמרתי לו :"עדיף להימנע מטעויות כי אח"כ מאוד קשה לתקן וצריך המון אנרגיה וסבלנות כדי לטפל בילד בעייתי."
מה שעוד מפריע לי שבעקבות זה שהוא קשה תפיסה אני מאוד דומיננטית נותנת הוראות חדות כדי שיחדרו מבעד למעטה הטשטוש שלו,
והילד גם מאוד דומיננטי במשחק עם בני גילו כי הוא לוקח דוגמא ממני,ממש לא מה שדמיינתי לעצמי לפני שעשיתי ילדים וממש לא מתאים לי לאישיות כול העניין הזה.
בכול מקרה זמני קצוב כרגע אשמח לשמוע תגובתך ולהגיב יותר מאוחר.
ביי.

ממורמרת - ת'שמעי!
אני גם נשואה לבעל עם הפרעת קשב ריכוז (שההורים שלא מעולם לא ידעו שיש לו כמו שהם לא ידעו שהוא צריך משקפיים!). מה שתיארת למעלה בנוגע לשימת חיתול - זה בדיוק מתאר איך בעלי מתפקד.
מה שאני קולטת ממך זה מה שאני חשבתי לעצמי הרבה פעמים - למה בחורה נהדרת ומוכשרת כמוני צריכה לסבול את היצור הזה?! וכל מה שפירטת למעלה גם עוזר לי לסבול את זה - אז אם לוקחים את הטוב - ויש צדדים טובים מסתבר - אין ברירה אלא לקחת גם את הרע.
ותנחמי את עצמך בעוד דבר - את בטח חושבת שעם מישהו אחר זה יהיה יותר טוב - אל תהיי בטוחה, מישהו אחר יכול להביא לך סעיף בדברים אחרים לגמרי - אולי הוא נגד הנקה, אולי הוא לא מוכן לקנות אורגני וכו' (אני נותנת דוגמאות מחיי כמובן).
אם את מרגישה שהוא חוזר על עצמו - פשוט תחזרי על המשפט שלו במילים שלו או במילים אחרות כדי שהוא יראה ויפנים שהבנת אותו ולא צריך לחזור על זה שוב (רצוי בטון רגוע ומקבל).
מה שמאוד יעזור [b]לו[/b] בחיים זה שאת תקבלי אותו כמו שהוא. אני בטוחה שקשה לו מאוד עם עצמו. לזוגי מאוד קשה עם העובדה שיש לו את ההפרעה הזאת וכל ביקורת מצידי מחמירה את זה, אז אני פשוט מקבלת אותו בדר"כ כמו שהוא [b]ויורדת ממנו[/b] ומברכת על מזלי הטוב, כי אני אוהבת בו צדדים מסויימים שלא הייתי מוותרת עליהם ובלעדיו לא היו לי בנותי המקסימות וכל העזרה שהוא נותן - אפילו אם היא לפעמים צולעת.
האם זוגך נבדק פעם ע"י פסיכולוג או פסיכיאטר? יתכן שהוא יקבל תרופה שתאזן אותו.
מדיטציה טרנסנדנטאלית זו תרופה פלאית ממש למצב כזה - לשניכם, אבל בשבילו היא ממש הצלה.
ותבדקי אצלך, על איזה צורך עונה לך להיות זאת שמחליטה שהדברים ייעשו בדיוק כמו שהיא רוצה. אולי את חושבת שלא יכולה להיות דרך פחות מושלמת מאיך שאת רואה שהדברים צריכים להיעשות (זאת הבעייה שלי למשל) ולשחרר קצת ולראות שאפשר גם אחרת (אולי את מפחדת שהבן שלך יגלה ש"אפשר בלעדייך"? - אני לא אומרת את זה בניבזיות, אבל אולי את רוצה להיות הראשית בתמונה?) - בקיצור, תבדקי את עצמך כמוני שברגע שתביני אצלך כמה דברים יהיה לכם הרבה יותר נעים ביחד - וזו המטרה, נכון?

בקי,
קורבני,? כן את צודקת ,אבל לצד החיים עם גבר שלא ברמה שלי נוח מאוד לחיות עם גבר שמאוד עוזר עם הילד:
קם בבוקר ,מסיע לגן,לוקח אותו לגינה לשחק כדורגל,מלביש,רוחץ,משכיב לישון,יושב איתו לאכול משחק איתו ועוד.
יש לציין כי הוא עושה את הדברים האילו כי:
א. הוא בחור טוב.
ב.כי היחסים שלנו על הפנים והוא מאזן את המתח בבית בשביל הילד והוא רוצה גם לרצות אותי.
ג.לא בטוח שהוא היה משקיע כך בילד עם הוא היה מתחתן עם נערה פשוטה חסרת צפיות.(ז"א צפיות מגברים עפ"י העדה).
ד.אני כול כך דוחפת אותו להצטיין בגלל הבעיות הקוגנטיביות שיש לו שגם בתחום החינוך יש לי דרישות גבוהות ממנו,וכך הילד הרוויח שני הורים במשרה מלאה.
[b]אבל[/b] מצד שני שימו לב שלא כתבתי שרשימת הדברים שהוא כם הוא עושה [b]מחתל[/b].
מדוע? ובכן,הוא טוען שהילד לא נותן לו.מה שקורה בפועל הוא :
"רפי",(שם בדוי) אני רוצה לשים לך חיתול".
"רפי,בוא עכשיו אני צריך לשים חיתול כדי שנוכל לצאת".
"רפי בוא הנה עכשיו אמרתי לך,עכשיו לשים חיתול".
ספרתי בוקר אחד 25 פעמים "רפי צריך לשים חיתול".
אחרי חצי שעה הוא מתחיל לצעוק עליו וטוען שהוא בעייתי.
הוא נכנס לחדר השינה בעצבים "הוא לא נותן לי,הוא עושה בעיות,תעזרי לי",משליך אותו עליי (מטאפורית) במיאוס.
אני הולכת לסלון מרימה הילד מניחה אותו על הברכיים שלי מרימה הטוסיק מחליקה חיתול מתחת מתעלמת מהמחאות ושמה חיתול,
[b]בשקט מוחלט בלי לפצות פה[/b],תוך 6 שניות הילד מחותל.ולמה ? כי המעשה שלי כאשר הוא נעשה בשקט אומר "עכשיו שמים חיתול וזהו",
הוא מבין שאני נחושה ואין טעם להתנגד.
הרבה דברים שאני עושה עם רפי אני עושה בלי לדבר איתו,אין לי צורך להסביר את עצמי,המעשים והשגרה מדברים בעד עצמם.
רפי יודע טוב מאוד שאחרי ששמים חיתול ,מתלבשים,מביאים לאמא את הנעליים,אמא מכינה תיק והוא הולך לדלת ואומר "יאללה!",
ויוצאים.

אוקיי,
מתוך כול האפשרויות שנתת,
א.סירב לנסוע למרינה מכיוון שהוא לא הבין את ההסבר.
ב.אמור היה לנסוע עם אח שלו לקניון ולשהאיר אותי עם הנכד אצל הסבתא.
ג."תיסע [b]בבקשה[/b] לבית קפה עכשיו",היה מביא אותנו לבית קפה מייד.אבל האח ....לא היה לי נעים.

אוקיי, אני מבינה קצת יותר.
מה פירוש "לא היה מוכן לקבל את ההסבר שלי"?
זה מה שאני הכי לא מבינה.
בלי הסבר - "איש, תעצור במרינה עכשיו בבקשה".
את זה הוא יבין?
האם הוא יסרב לבקשה כזאת?
אם הוא יסרב - למה?
ומה פירוש "לא היה מוכן לקבל את ההסבר שלי"? זה לא אותו דבר כמו לא להבין מה את מבקשת.
אני מרגישה קצת טיפשה, אבל אולי אני לא מצליחה להסביר מה אני שואלת:
אני שואלת האם הוא לא הבין, ולכן לא עשה מה שביקשת,
או שהוא [b]סרב[/b] - למשל, כמו ב "אני לא מוכן לעצור עכשיו משום סיבה"
או למשל "אני לא מוכן לעצור כי אני לא רוצה להתעכב. אני רוצה להביא אתכם לסבתא שלך ולהיפטר מכם"
(או שהוא היה אמור לעלות איתכם? או שהוא היה אמור לשבת ולחכות עם שניכם באוטו כשתגיעו לשם מוקדם מדי?)

מכל הדיון עד כה לא הבנתי למה את לא יוצאת לעבוד ונפתרת ממנו?
את הרי לא סובלת אותו, מה הפואנטה להמשיך לחיות איתו ולסבול כל כך?
למרות שזה אומר לשים את הילד בגן נראה לי שזו תהיה האפשרות הפחות גרועה. לחיות ככה הורס הרבה יותר מכל מה שגן יוכל להרוס.
צאי לעבודה ותסלקי אותו מחיי היומיום שלך.
(ופעם הבאה אל תעשי ילדים עם גברים ליגה ג')

אני מצטערת אם אני נשמעת אגרסיבית אבל יש משהו נורא קורבני בגישה שלך וזה מעצבן אותי.

בשמת,
מה שביקשתי היה מאוד פשוט,
השעה הייתה 15:00 סבתא שלי עדיין ישנה והילד נרדם באוטו,הצפי היה להגיע ב-16:00,ביקשתי לעצור לקפה כדי להתמהמה.
אבל [b]הוא[/b],לא היה מוכן לקבל את ההסבר שלי,כי זה היה מורכב מכמה רבדים והוא לא מסוגל להבין משפט אם הוא מכיל יותר מדבר אחד,
(יש לו הפרעת קשב),ולכן נאלצתי להסביר את עצמי יותר מפעם אחת.בפעם העשירית התחלתי לאבד את שלוות רוחי,כי זה לא פעם ראשנוה וגם לא אחרונה(וזה פקטור שגורם לי לרחם על עצמי) שאני נאלצת לעשות את זה.

[u]כרגע לא נוח לי,ישבנו באוטו עם אח שלו,הסברתי את עמדתי בערך 10 פעמים האוירה התחממה[/u]
לא הבנתי כלום מהסיפור.
הייתם בנסיעה, בדרך?
ויחד איתכם באוטו היה גם אח שלו?
ואת ביקשת שהוא יעצור לך במרינה כדי שתוכלי לשתות כוס קפה והוא סרב?
הכוונה היתה שכולכם, עם הילד הישן, תעצרו במרינה?
או שהבקשה שלך היתה שהוא יעצור, הוא ואחיו יחכו לך באוטו וישמרו על הילד שישן, ואת תקפצי לשתות כוס קפה?
והוא סרב?
או לא הבין מה את מבקשת ממנו (כמו שאני לא הבנתי)?
ואם סרב - האם נתן סיבה?
איזו סיבה?
בקיצור, הקטע הכי מרכזי בסיפור (מה בדיוק רצית ומה הוא בדיוק הבין והגיב), לדעתי, חסר. לא הבנתי. )-:

[u]למה אני צריכה לעשות הכול לבד?[/u]

שאלת השאלות... (-:

זו הבעיה של אמא שלך רק ברמה שגם לה כואב על הבחירה שלך ועל מה שקורה לך כתוצאה ממנה. אבל אלו הם החיים [b]שלך[/b] . תחשבי שהיית אנורקסית. כל מי שסביבך היה יכול לעזור לך החל מרמת העצה ועד רמת הצינורית האכלה. אבל הריפוי המלא היה יכול להתרחש רק אם היית מבינה שאת צריכה להתרפא ומתחילה לאכול [b]בעצמך[/b] .
כרגע את מרעיבה את עצמך במזון מסוג אינטימיות, שלווה, סביבה שפויה.
בדף [po]איך להתמודד עם דיכאון של בן הזוג[/po] יש רעיונות טובים.

לבקשת הקוראת :
היום בדרך לסבתא שלי :
סבתא שלי ישנה צהריים ,הילד נרדם באוטו,לכן אמרתי שכדאי שנעצור לקפה במרינה או משהוא כי עוד יש איזה שעה לפני שאני אוכל לעלות,
כרגע לא נוח לי,ישבנו באוטו עם אח שלו,הסברתי את עמדתי בערך 10 פעמים האוירה התחממה,בפעם האחד עשרה פקעה סבלונתי,
נוכחותו של האח שלו המבוגר ממנו הייתה זרז מצויין להוכיח כמה אני סובלת מהיחסים שלנו,התחלתי להרים את הקול שלי והוא נוהג לחוץ.
בפעם השתים עשרה התגנבה נימת תחנונים לקולי ,מכירים את זה? כשצועקים ומתחננים להבנה?
התחילו [b]צרחות[/b],הטחות,הסטוריות,היסטריות,והילד יושן בתוך האוטו עם האקוסטיקה המצויינת,חארם על הילד,יושן אבל שומע הכול?
הרגשתי [po]אמא מפלצת[/po] בסוף אמרתי לו שיעצור לי בצד הכביש הוצאתי הילד והלכתי ברגל רבע שעה עד שהגעתי אליה סמרטוט עם עיניים אדומות מעצבים.
אחרי שעתיים הוא התקשר והם באו לקחת אותנו,היינו בקניון ארינה המופלא.והבן שלנו נראה תשוש.כואב הלב.יום שבת מהגיהנום.
וזה אחרי תקופה שלא רבנו והלכנו על ביצים בגלל הילד.החלטנו/תי שעם חייבים להתפרק אז כשהוא בגן בבוקר.
ואני מיישמת באושר צועקת עליו בבקרים.כמובן שיש בעייה כי השכנים לפעמים שומעים.
הסברתי לו מיליון שאני מעולם העזתי לצעוק על חברים שלי או אנשים שקרובים לי ,ואיתו כדי שהוא יבין או "יזוז",חייבים לצעוק,
(זה ככה)אני שונאת את עצמי,תמיד הייתי בחורה שאמרו עליה שהיא מקרינה עדינות כזאת חלשה למרות שבפנים ממש לא אבל זה הרושם שהשארתי,מאז שאני איתו אני נורא כוחנית,כמו פצצה מתקתקת שיכולה להתפוצץ בתור לקופת חולים.
אני מפלצת,ואני אומללה.לא מגיע לי שתרחמו עליי כמובן זו הבחירה שלי אבל קצת עזרה?
ביקשתי מאמא שלי שתעזור שתדבר איתו מידיי פעם,אנחנו משפחה,לא פייר לשהאיר אותי להתמודד איתו לבד כול השנה כשכלום מודים שהוא בעייתי וקשה תפיסה,אז היא אומרת שזה לא יאה שהיא תתערב.באמת.בשביל הילד כדי שיהיה איזון למה אני צריכה לעשות הכול לבד?

[u]תנסי לקום כל בוקר וללחוש לו כשהילד לא שומע "אני רוצה לאהוב אותך שוב. אני יודעת שבפנים אתה אדם נהדר ואני רוצה שתזכיר לי את הקסם שבך".[/u]

אני מנסה את זה כל יום מאז שכתבת. לא עוזר )-: אולי זה קשור לעובדה שהוא מתנהג כמו בהמה, ושקשה לי להאמין שהקסם לא מת, ועכשיו הניחוח שמתפשט באוויר הוא סרחון גופתו.

וואו! איזה דף.
הוא אמנם מלא שנאה, אבל כמה תמיכה אפשר לקבל כאן בהודעות האחרונות (בעיקר אחרי ההודעה הקודמת שלי)
תודה {@

[u]מעירה על דברים שהם אלמנטריים בחינוך ילדים.[/u]
אח, כל כך הרבה יותר קל לחנך ילד בן חמש לעומת ילד בן שלושים וחמש.

ונוסף על דבריה היפים של נועה, הכוונה גם שהיא לא חייבת להאמין במשפטים שעובדים.
אבל המשפט נכון לגביה - הוא מביע משאלה, במקום לתאר את רגשותיה כעת, וכך הופך את הקערה על פיה.

אני מתייחסת למשפט שבשמת כתבה כמו אימון של שרירי האהבה...
לדעתי, אם לא מתאמנים בצורה יומיומית לחשוב מחשבות אוהבות על מי שרוצים - רוב הסיכוי שבסוף יהיו מחשבות של שנאה.
קשר זוגי או כל קשר קרוב אחר, כולל הילדים, זה להכניס לתוך המערכת שלי "גוף זר". בשביל שזה יעבור ללא תגובות אלרגיות חריפות, צריך תנאים פיזיים מיוחדים (הריון, הנקה, שפע של הורמוני אהבה שיש כשהמשיכה המינית גדולה) או שצריך להביא אותם מהתודעה.
להביא את זה מהתודעה זה אומר בשבילי לחשוב מחשבות אוהבות, לנסות "להיכנס לנעליים" של האחר. זה לא דבר טבעי, לא דבר קל וזה דורש מאמץ אינטנסיבי בתקופות מסוימות. אבל... זה אפשרי. וזה שווה.

[u]את לא חייבת להאמין במשפט הזה, אבל יעזור אם תגידי אותו מכל הלב[/u]
בשמת,
לא הבנתי. לי קשה להגיד מכל הלב משהו שאני לא מאמינה בו.

[u]את לא מיסטית את נשית[/u]
וואו! תודה, ממורמרת, זה לא דבר שאומרים לי לעתים קרובות (אני ממש לא טיפוס ששם התואר "נשי" מתחבר אליו בקלות). {@

את לא מיסטית את נשית,האינטואיציה הנשית מדברת.
הבריאות הנפשית של הנשים היא חזקה מאוד,ההגיון מדבר וכשאומרים אותו בקול רם זה נשמע מיסטי.
אני משתדלת מאוד .שותקת כשאני כועסת.

[u]אני לוחשת לו כשהילד לא שומע :"אתה מונגולאיד".[/u]
את שולחת לו אנרגיות שליליות מאוד.

מה שאת משדרת לו מקבע אותו בהתנהגות לא טובה. את כאילו "מודיעה" לו כל יום מחדש שיהיה "רע".
את מדברת לא אליו ישירות אלא אל ה"אני העליון" שלו, לא יודעת איך להגדיר את זה ואיך להסביר את זה, אבל את מדברת אל הרובד הרוחני הכי עליון שלו והכי חזק ואומרת לו להיות רע ושלילי וכל מה שאת שונאת.

ואחר כך את מתפלאה שזה לא מועיל )-:

אולי תנסי הפוך?
תנסי לקום כל בוקר וללחוש לו כשהילד לא שומע "אני רוצה לאהוב אותך שוב. אני יודעת שבפנים אתה אדם נהדר ואני רוצה שתזכיר לי את הקסם שבך".
את לא חייבת להאמין במשפט הזה, אבל יעזור אם תגידי אותו מכל הלב. את יכולה לשנות את הניסוח כרצונך, רק שיהיה חיובי.
אל תקריני שנאה. מי שמקרין שנאה מלא בשנאה. זה מרעיל אותך.
תתנקי ותשדרי אליו גלים חיוביים. זה יעזור לך מאוד.
סליחה שאני נשמעת מיסטית פתאום, אבל הדברים האלה עובדים.

תקופה קשה, אחרי לידה. אני זוכרת שאחרי הלידה הייתי שטופת אהבה מטורפת לבעלי היקר, לא יכולתי שהוא יזוז ממני מטר. אח"כ זה קצת השתנה, ועם הבלבול, הדכדוך, ההיסטריה והטירוף היחסי שלקיתי בו היה לנו קשה מאוד. כעסנו, לא יכולנו לדבר, כל דבר הטריף. אח"כ ראיתי שעשיתי ממנו מפלצת. תודה לאל, זכיתי לבעל נפלא ממש. אבל, כמו כל אדם גם לו יש מה לתקן ועל מה לעבוד, כמו גם לי. שמתי לב שאני נוטה להעצים את התכונות השליליות שלו ולמחוק לחלוטין את החיוביות, הטובות, את אלו שהתחתנתי איתו בגללן. אני מאמינה גדולה בנישואין. כן, בטקס הזה הדוסי שלרובם נראה לא קשור לכלום. אז גם לי זה נראה פעם ככה (אני חוזרת בתשובה. במקור אני קיבוצניקית שמוצ"ניקית, שמאלנית שרופה, פמינסטית והומנסטית וכ'ו וכ'וייסטית...). אני יודעת שקשה לעבור את התקופות האלה ללא הקשר הרוחני החזק שנקשר בחופה.(לרגע אני חושבת שמזל שדרך המחשב לא עוברים חפצים כי אז היו עפים עלי עוגיה ולבנה מעודד...) אז, בלי קשר, זו המלצתי בכלל. ומה לעשות, לפעמים זה גם לא הולך. אבל אני ממליצה (בקטנותי ובצעירותי הזוגית) לחשוב טוב, לנשום טוב, לחייך הרבה ולה-ת-א-מ-ץ. כבת להורים גרושים אני חושבת שיש לעשות ה-כ-ל ולחרוק את כל השיניים לפני שמחליטים על זה. לא טוב לחוות פרידה כילד. לא טוב בכלל. מאחלת המון הצלחה, ומחזיקה לכם אצבעות.ואני מבינה אותך מאוד, מאוד. תחזיקי מעמד. שבת שלום.

אני חוזר על השאלה הקצרה והמעשית של עתליה:
[u][b]האם ניסיתם ללכת לטיפול זוגי?[/b][/u]

תודה רבה,
באמת אבל,שנאה אינה מצריכה השקעה כמו אהבה,אני מתעוררת בבוקר ויוצאת לסלון,והוא מרתיח אותי,אני כולי מתגבננת ושערי סומר כמו חתול רק מהמחשבה שהוא יתקוף אותי בדיבורים כשעוד לא התעוררתי לגמרי,זה קדוש לא מדברים בבוקר,ובטח לא כשבנאדם קם מהמיטה ממוטט.שנתיים זה מספיק ? הוא לא מפנים כלום.כמו בור בלי תחתית.אני לוחשת לו כשהילד לא שומע :"אתה מונגולאיד".
אם רק הייתי מרשה לעצמי לפרט פה את כול מה שמעצבן אותי,לו רק.
אבל באמת כמו שפלונית אמרה הילד אוהב אותו,צריך אותו וזה חשוב.

באחד הספרים של מאיר שליו (נדמה לי שעשיו אבל הם מתבלבלים לי ביחד) אומרת אחת הדמויות שלבשביל לאהוב משהן לאורך זמן צריך להשקיע בזה ולהזכיר לעצמך כל בוקר שאת אוהבת את הבן אדם הזה. - זה כמובן לא ציטוט אלא מהזכרון.
נראה לי שגם שנאה צריכה את "ההשקעה" הזאת. אני אומרת את זה דווקא בגלל שגם לי לפעמים האיש עולה על כל הסעיפים - בתקופות כאלה הרבה יותר קל לי לתת את האנרגיה לשנאה - לראות רק את הרע, לא לנסות להבין ולראות את הצד השני וכד'. כשאני מכוונת אתאותה אנרגיה בכיוון ההפוך נהיה נעים יותר ואז האנרגיה זןרמת בכיוון האהבה בעצמה.
האם אהבת אותו בעבר? האם כשהוא לא היה צריך להיות דמות מחנכת היה לך יותר טוב איתו?
לפעמים כדי להזכר קצת בתקופות הטובות. לגבי החינוך, לפי אמונתי, הבן שלכם בחר בשניכם כהורים כדי ללמוד משהו. אולי זה כדי ללמוד לקבל ולהבין שבני אדם שונים אחד מהשני בדרכי התנהגותם ובכל אחד יש משהו טוב? ואלי משהו אחר..

ליבי איתך. אני יודעת מניסיוני שזה לא קל. במקרה שלי כל פעם שאני רואה כמה הילד שלי אוהב את אבא וגם כמה אבא אוהב אותו (גם אם אחרת ממני) אני מוצאת בי מחדש את האהבה שלי אליו. אהבה אחרת משהיתה בעבר ובעוצמות שונות.
מאחלת לך שתמצאי את האהבה שלך ואם לא שתמצאי את הדרך שתעשה לך טוב (()) גדול

לממורמרת היקרה
בשמת אמרה דברים מדהימים!
הספר "לבסוף מוצאים אהבה" עשה פלאים בנישואין שלי. לפי הספר, הבעיות בקשר זוגי, רצוי לפתור אותן, כיוון שאותן בעיות יופיעו שוב בכל מערכת יחסים עתידית.
נשמע שיש בינכם בעיות תקשורת, יכול להיות שיש לך כעסים שונים שלא קשורים רק בבן זוגך? האם ניסיתם ללכת לטיפול זוגי?

כן בשמת את צודקת,היום ביליתי את היום בשתיקה רועמת,בנסיון פשוט להרגיש רע עם עצמי ותו לא,אחרי הריב של אתמול בערב,
יש לי ייסורי מצפון שזה ליד הילד,
אנחנו לא נשואים,אני מוכרת כחד הורית על קצבה הייתי בבית עם הילד עד עכשיו .
הוא אמר שהוא יעזוב כשאמצא עבודה.
הבעייה שוהא לא בנאדם קשוב,אני חושבת שיש לו הפרעת תקשורת מסויימת,הפרעת קשב.
הוא מתפרץ לדברים שלי ,הוא אומר כול דבר כמה פעמים,הוא מדבר בקול רם,הוא לא מעודן,(אומר שהאוכל מגעיל בשעת הארוחה ליד הילד וכאלה),זה מוציא אותי מאיזון כבנאדם ומוציא אותי מדעתי באופן כללי.אני מחנכת שניים,מעירה על דברים שהם אלמנטריים בחינוך ילדים.
אני מתאפקת ימים שלמים ואז מתפרצת.האמת אני אומללה.תודה על התגובות אנסה לעבוד על עצמי.אבל זה לא מספיק צריך שניים כדי לגדל ילד.

נקודת מבט אחרת (אחרי שהיום "ביליתי" שלוש שעות בשיחה עם בן זוג הרוס):

את מאשימה אותו, אבל מתארת את עצמך כצועקת.
את מלאה כעס.
אתם שניים בריקוד הזה. אין דבר כזה שהוא "רע" ואת צדיקה תמימה.
יש לכם ילד, שאיכפת לך ממנו. הילד הזה משלם את המחיר של המצב הרע בבית עכשיו, וישלם מחיר לא פחות כבד אם תתגרשו.

אני מציעה לך, מעומק לבי, לא לעשות לבעלך שום תרגילי גירושין בינתיים.

תתחילי, לטובתך קודם כל, לעבוד על עצמך.
דבר ראשון, תתמקדי במאמצים להימנע בכל מחיר מאיבוד שליטה, מהתפרצויות ומצעקות - [b]למען בנך ולמענך[/b] , בלי קשר לבעלך.

יש המון המלצות וטיפים מצויינים באתר הזה למצב שלך, אני פשוט לא זוכרת כרגע איפה. אולי תתחילי בדפים:

[po]מה נעשה עם הכעס הזה[/po]
[po]אבחון ויעוץ פרחי באך[/po] (לקראת סוף הדף, חפשי שאלה של "חדשה באתר", צפריר שם המליץ המלצה מצוינת על רסקיו רמדי)
[po]הבעל שבתמונה המשפחתית[/po]
[po]איך מנקים בחינוך הביתי[/po]
[po]לבסוף מוצאים אהבה[/po]

אני גם ממליצה מאוד מאוד על האתר של ד"ר איירין, drirene.com . את מתארת אותו בתפקיד "הקורבן". חפשי על הקורבן ותקראי. תקראי על תלותיות co-dependence.

לסיכום, אני מאוד מבינה אותך (())
אבל אם את רוצה לעזור לעצמך ולעשות משהו טוב לטובת הבן שלך - בלי שום קשר לבעל כרגע - אז אני ממליצה לך מכל הלב להתמקד בעצמך ולהפוך את עצמך לאדם שתתגאי בו, תכבדי אותו ותאהבי אותו (כלומר, תעשי שינויים בהתנהגות שלך שיגרמו לך לאהוב את עצמך, לכבד את עצמך ולהתגאות בעצמך).
אחרי שתצליחי לעשות כברת דרך בשינויים האלה - אז תתחילי לטפל בנישואין.
ואולי לא יישאר במה לטפל...

(לעתים קרובות קורה, שכשאנחנו משנים את עצמנו לטובה - פתאום משתנים לנו בני הזוג שלנו! לטובה!)

פלוני אלמוני.
מצטערת, אני התחלתי את השנאה.
אולי אם כולם יוכלו לפרוק את השנאה שלהם בפורום
אז יהיה יותר קל לבטא אהבה.

הרבה מידע על גישור אפשר למצוא ב [url=http://sulcha.co.il/.]סולחה - הפורטל הישראלי לגישור[/url]
מעניין עם וגם בלי קשר למקרה שלך.

חלק מהחיים.

מה זה כל השנאה הזאת בפורום?

תיקון קטן.
האישה זכאית לדמי מזונות כל זמן שהיא לא גרושה.

אין דרך אחרת מלבד לדבר. גם אם קשה. אתם לא חייבים ואולי גם לא מסוגלים כרגע לדבר ולפתור את זה לבד לכן אני הייתי שוקלת ללכת למגשר.
את יכולה לאמר לו שאת רואה שקשה ורע לשניכם וזה לא הוגן לחיות ככה רק בגלל סיבות כלכליות ושאת רוצה להיפרד. את מעדיפה להיפגש עם מגשר ושם תוכלו לקבוע הסדרים יתאימו לשניכם ולבן שלכם.
לא הייתי אף פעם אצל מגשר אבל שמעתי שמדובר בתהליך קצר. (וגם יותר זול מעורכי דין)
בכל מקרה כדאי שתתכונני.
שבי ועשי רשימה מסודרת של כל הנכסים שלכם, החסכונות, ההכנסה הכוללת שלכם, עשי חשבון מדויק של ההוצאות שלך בחודש כדי שתדעי להגיד כמה את צריכה.
נסי לחשוב איך את יכולה לפרנס את עצמך כרגע.
תיגשי לבנק שלכם ותעשי שני דברים. הראשון תפתחי חשבון פרטי שלך ותתחילי להעביר אליו כספים (בזהירות) כדי שאם הוא יחליט למנוע ממך כסף לא תשארי בלי כלום. והשני תחתמי בבנק על מסמך שלא מאפשר לבצע פעולות בחשבון (כמו הצאת כספים) ללא אישור של שני בעלי החשבון.
פני לבית משפט למשפחה ותפתחי תיק. תמיד אפשר לסגור אבל אם הוא יתעצבן ויחליט לפתוח במלחמת עולם כדאי מאד שאת תיהיי זאת שפתחה אתה התיק ראשונה. כי בבית הדין הרבני הוא החזק יותר ויכול לאמלל אותך מאד.
בקיצור מה שאני אומר זה להיות פרקטית. תדעי מה את רוצה וצריכה, תחליטי אפה עוברים הקווים האדומים שלך. תוודעי שאת יודעת על כל הכסף והרכוש.
ונסי לעשות את הפירוד בחוכמה ובלי לתת לו הרגשה שהוא מותקף כי אז תהפכי את זה למלחמה.
בפרירדה נשים בדרך כלל חושששות לגורל הילדים וגברים לגורל הרכוש. אל תתני לו להפחיד אותך עם הילד - הוא לא באמת יתכוון לקחת אותו ממך גם אם יאיים שכן. ואל תוותרי לו עם רכוש וכסף בקלות מדי כי תשארי בלי כלום, מצד שני אל תריבי איתו על דברים מיותרים.
אם יש לכם בית משותף תשתדלי להישאר בו. ערך הבתים היום הוא נמוך ויש סיכוי טוב שתצליחי לרכוש את חלקך בזול.

נשמע שאתם במצב האל-חזור.
את יכולה לזכור מתי הייתם מאושרים בפעם האחרונה ?
תפני לעו"ד. מזונות חייבים לילד, לא לאשה וזה חלק מתפקידו לדאוג לו למדור ועוד הוצאות רבות (על פי הכנסתן).
תפני לבית דין מחוזי לפני שהוא יפנה לרבני ויעכב אותך בדיוני שלום בית.
בהצלחה.

טוב,שלום פתחתי דף בית בנושא זה,בגלל שפשוט נשבר לי אני לא יכולה יותר,
אני לא עובדת אין לי דרך להחזיק את הילד שלי לבד,והשרץ הזה גר איתי בבית ומטמטם לי את המוח,
ניסיתי להתעלם,ניסיתי להבליג,לרוב אני מתפרצת ורבה וצועקת כי אני לא מבינה איך אפשר להיות כול כך קיר.
אם היה לי גבר שאני יכולה לשבת איתו בערב אחרי שהילד הולך לישון וללבן איתו נושאים ולקום בבוקר וליישם אותם,
הייתי יותר מאושרת,מדובר בבחור שלא לוקח אחריות על ההתנהגות שלו,אני אשמה אתם מבינים?
הוא לא אשם.בכלום.הוא חסר אונים.קורבן.אני המפלצת,ואני משתגעת,אני רוצה בן זוג אינטליגנטי אני רוצה לצחוק מבדיחות קטנות במשך היום,אני רוצה שהבן שלי יהיה נינוח כשהוא איתנו בסלון,ואני שהבם שלי לא יראה אותי צועקת ויחשוב שזה מותר.

שיתוף:[po]אני שונאת את בן זוגי[/po]