על ידי צפריר_שפרון* » 25 יולי 2005, 21:28
במערבולת,
אני חושבת שאנשים כמוה פשוט צריכים להתנדף באויר, לפחות לא לנשום את אותו האויר בחדר שאני נמצאית בו.
ובמעשיה היא מבטאת את אותו מקום בעבורך. כאן, על פני להשליך עליה את תחושתך האישית, התבונני מהיכן עולה הרגשה זו. שכן, נטיה זו שלך להתנדף באוויר או לוותר על מקומך - קיימת בך הרבה לפני המפגש עם גיסתך.
התבונני היטב וראי כיצד את עצמך מזדהה עם המקום הזה בו את מנסה לכפות את דעתך, בדרכים אחרות, אולי פחות מעוררות רחמים או ציניות, אבל עדיין, מה שמקפיץ אותך הוא לא שהיא כופה את דעתה אלא שאת לא מצליחה לכפות את דעתך.
ואם תתבונני היטב תוכלי לראות את מהות השיעור הזה שבא לך בדמות גיסתך. שבאותם מקומות בהם את חושבת שהיא כופה את דעתה - היא בעיקר כופה את נוכחותה עלייך, כשכל השאר אינם סובלים ממנה כפי שאת.
מקום זה בו המראה במובן של "ראי" מראה לך את עצמך או פנים חבויות בך היטב - בהגדלה, מבלי יכולת להימלט, ואת מנסה להימלט והמראה הזה שמשתקף מהמראה הבלונדינית הזו - קשה לך להכלה.
עם זאת, מרגע שנכנסה אל המשפחה היא בת משפחה ככל אחד אחר. כאן, כאשר אחד מבני המשפחה מעיק, פשוטו כמשמעו, על כל מי שמתרצה אליו, נמצאת הדרך לנתב את אותו גורם מעיק לשתיקה או לנטרול, ויהיה מי אשר מטעם המשפחה גם יצליח בכך, ובמקביל לומד כל בן משפחה את מקומו במערך כולו.
מכאן, שעל פני להתרעם על כך שהיא לוקחת הרבה מקום, ובמובן המדויק לוקחת ממך את אותו מקום של כפיה על המשפחה, באופן הזה של מניפולציה המציגה עילגות או נכות. אז, מתוך מסכנות או תיעוב או בוז או התנשאות את מבקשת את הסכמת המשפחה לריחוקך - בדרך של כפיה על המשפחה, מתוך מצוקתך את, יכולה אם כך לא להתרעם אלא להתבונן ולזהות את התיקון שאת מתבקשת לעשות בגישתך.
המאבק הוא פנימי. עלייך להודות לה על היותה ועל השעור הזה שעלייך לעבור - לכבד כל אדם באשר הוא, שכן כאשר חשה בוז מהאחר - מצביע הדבר על הבוז שעולה ממך כלפי האחר.
מאחורי השנאה הזו כפי כמו שמאחורי כל הרגשות האנושיים נובט, מתרחב, מתפרש ומורגש הרגש היחידי שבאמת קיים - אהבה.
<שלם>
במערבולת,
[u]אני חושבת שאנשים כמוה פשוט צריכים להתנדף באויר, לפחות לא לנשום את אותו האויר בחדר שאני נמצאית בו.[/u]
ובמעשיה היא מבטאת את אותו מקום בעבורך. כאן, על פני להשליך עליה את תחושתך האישית, התבונני מהיכן עולה הרגשה זו. שכן, נטיה זו שלך להתנדף באוויר או לוותר על מקומך - קיימת בך הרבה לפני המפגש עם גיסתך.
התבונני היטב וראי כיצד את עצמך מזדהה עם המקום הזה בו את מנסה לכפות את דעתך, בדרכים אחרות, אולי פחות מעוררות רחמים או ציניות, אבל עדיין, מה שמקפיץ אותך הוא לא שהיא כופה את דעתה אלא שאת לא מצליחה לכפות את דעתך.
ואם תתבונני היטב תוכלי לראות את מהות השיעור הזה שבא לך בדמות גיסתך. שבאותם מקומות בהם את חושבת שהיא כופה את דעתה - היא בעיקר כופה את נוכחותה עלייך, כשכל השאר אינם סובלים ממנה כפי שאת.
מקום זה בו המראה במובן של "ראי" מראה לך את עצמך או פנים חבויות בך היטב - בהגדלה, מבלי יכולת להימלט, ואת מנסה להימלט והמראה הזה שמשתקף מהמראה הבלונדינית הזו - קשה לך להכלה.
עם זאת, מרגע שנכנסה אל המשפחה היא בת משפחה ככל אחד אחר. כאן, כאשר אחד מבני המשפחה מעיק, פשוטו כמשמעו, על כל מי שמתרצה אליו, נמצאת הדרך לנתב את אותו גורם מעיק לשתיקה או לנטרול, ויהיה מי אשר מטעם המשפחה גם יצליח בכך, ובמקביל לומד כל בן משפחה את מקומו במערך כולו.
מכאן, שעל פני להתרעם על כך שהיא לוקחת הרבה מקום, ובמובן המדויק לוקחת ממך את אותו מקום של כפיה על המשפחה, באופן הזה של מניפולציה המציגה עילגות או נכות. אז, מתוך מסכנות או תיעוב או בוז או התנשאות את מבקשת את הסכמת המשפחה לריחוקך - בדרך של כפיה על המשפחה, מתוך מצוקתך את, יכולה אם כך לא להתרעם אלא להתבונן ולזהות את התיקון שאת מתבקשת לעשות בגישתך.
המאבק הוא פנימי. עלייך להודות לה על היותה ועל השעור הזה שעלייך לעבור - לכבד כל אדם באשר הוא, שכן כאשר חשה בוז מהאחר - מצביע הדבר על הבוז שעולה ממך כלפי האחר.
מאחורי השנאה הזו כפי כמו שמאחורי כל הרגשות האנושיים נובט, מתרחב, מתפרש ומורגש הרגש היחידי שבאמת קיים - אהבה.
<שלם>