על ידי פלוני_אלמונית* » 13 אוגוסט 2016, 12:20
הסיפור שלי הוא קצת ארוך אבל אשתדל כמה שיותר בקצרה. הייתה לי אהבה מטורפת עם בן זוג שהתממשה רק לאחר תקופה של שנתיים של חתול ועכבר. בפעם הראשונה הוא התחיל איתי כשבדיוק סיימתי קשר קודם ולא הרגשתי עוד מוכנה למשהו חדש, כעבור שבוע של דייטים מוצלחים זרקתי לו לא מתוך כוונה לחתוך אלא מתוך תחושה של אותו רגע ולשתף שאני חושבת שאנחנו לא מתאימים, הוא מאד נפגע, ולאחר שעשינו סקס (חלקי) לא דיברנו שבוע. לאחר שבוע ניסיתי ליצור קשר שוב כשאיני בטוחה מה אני רוצה והוא התחיל לשחק משחקי העלמויות, הוא בדיוק החליט לסיים חוזה בדירה בעיר ששנינו גרנו בה ולעבור לעיר אחרת בתואנה ש׳אין לו כלום בעיר הזאת׳ ובכל פעם שקבענו להפגש הוא היה מבטל ברגע אחרון. לבסוף הבנתי שמדובר בטיפוס חמקמק שמשחק משחקים וחתכתי לחלוטין. בין לבין לאחר כמה שבועות הייתה לנו עוד פאזה של מפגש אחד שמאד רציתי שיתפתח למשהו רציני יותר אבל הוא שוב נעלם לאחריו. כיוון שאנחנו עובדים יחד באותה חברה אך לא באותו מקום כעבור כמה חודשים יצא לנו שוב להפגש. אני נמנעתי משיחה איתו אבל הוא חיפש אותי וביקש לחדש את הקשר ושהפעם הוא מקווה למשהו רציני ושהוא בא ממקום אחר. יצאנו למשך 3 שבועות ואז הוא חתך ממני בתואנה שהוא לא מסופק מהסקס ושבאופן כללי אנחנו לא מתאימים. באותה תקופה סבלתי מוגיניזמוס כלומר חוסר יכולת לקיים יחסי מין באופן מלא, למרות שאיתו דווקא האמנתי שזה ייפתר כי הרגשתי חיבור פיזי מדהים, אבל הוא נבהל כנראה מהמקום הזה ומסיבות אחרות וחתך. בשלב זה כל הסביבה שלי כולל החברות ואמא אמרו לי שמדובר בטיפוס מאד בעייתי ולהתרחק ממנו, וכך עשיתי. בינתיים יצאתי עם גברים אחרים ונהניתי איתם אבל מעולם לא הצלחתי לקיים עמם יחסי מין מלאים והוא תמיד זה שנשאר לי בלב. בעצם הייתי בשלב זה כבר מאוהבת בו עד מעל הראש. אחרי אולי שנה שלא דיברנו שוב נאלצנו להפגש במסגרת העבודה. אני לא ניגשתי אפילו לדבר איתו או להגיד שלום ופשוט נמנענו אחד מהשנייה. כאשר הסתיימה התקופה של השבועיים שנאלצנו להיות בסביבת עבודה קרובה וחזרתי למשרד שלי, הוא התקשר. הייתה לנו השיחה הרומנטית ביותר שיכולתי להעלות בדעתי. הוא התוודה שהוא מאוהב בי ואני הבחורה שהוא רוצה. שהיו לו בעיות ובגללן הוא לא יכל לממש את הקשר קודם. נפגשנו ורצינו לקחת את הדברים לאט אבל נסחפנו לתוך הקשר מהר, הוגיניזמוס שלי נפתר איתו באורח פלא. מעולם לא חשתי כזו משיכה לאדם. הייתי מאוהבת באופן המלא ביותר שחוויתי. הייתי מאושרת באופן שלא הכרתי. כעבור כמה חודשים שהוא ניסה מאד לקדם ולזרז בזמן שאני פחות מיהרתי לשם כי היה לי טוב מאד כמו שזה, עברנו לגור ביחד. מרגע שעברנו לגור יחד, התחילו הבעיות, אני לא רוצה לפרט יותר מדי אבל רק אציין שהוא חשף צדדים שלו שאולי היו שם תמיד אבל באו לידי ביטוי הרבה יותר עדין לפני כן. אני רק יכולה להגיד שהוא התגלה כאדם אלים נפשית, היו לו התקפי כעס קשים, תסכולים ודרמות והרבה פעמים האשים אותי בדברים רבים והרגשתי מותקפת ושלא משנה כמה אני משתדלת תמיד לא אהיה מספיק טובה בשבילו. אני זוכרת את התסכול האדיר של אותה תקופה כי האהבה אליו לא שכחה המשיכה עדיין הייתה אדירה אבל כל הדברים האלה העכירו את הכל. לא יכולתי לעזוב כי אהבתי עד בלי די אבל גם לא היה לי טוב. בכל פעם קיוויתי שהדברים ישתפרו ואכן היה נראה כך, עד הריב הבא שבו הרגשתי מותקפת עד היסוד שלי, האופן שבו היה רב הרגיש לי ׳לא הגון׳ אני השתדלתי לשמור על כבוד כלפיו וכלפינו אך הוא תוך כדי ריב היה רק קוטל אותי ואותנו, פסימי עד בלי די, אומר שתמיד זה ככה ואף פעם לא ייפתר וכשהייתי מנסה להציע פתרונות הוא היה אומר שזה לא יעזור. כלומר, לא הותיר מקום לתקווה. הריבים האלה היו פוצעים אותי משאירים בי תחושות קשות ולאחריהם היינו ממשיכים כאילו רגיל, עד הריב הבא. משהו בו הרגיש לי לא בריא מהיסוד, אבל כיוון שגם אני גדלתי בבית עם אמא (רק אני ואמא, הוריי היו גרושים ואבי נהרג כשהייתי קטנה) שיש לה התקפי כעס כנראה לא ידעתי לשים את הגבולות. אני כותבת את כל זה מתוך מודעות כי הלכתי לטיפולים שונים אותה תקופה שהאירו לי את הסיטואציה באופן שאולי לי לבדי היה קשה לראות כיוון שגדלתי באופן שגדלתי. בסופו של דבר היה לנו ריב אחד שכנראה אפילו לי עם הגבולות הלא ברורים שלי היה כבר יותר מדי - הריב התחיל מזה שכל הדרך לארוחת ראש השנה אצל המשפחה שלי הוא התלונן כמה הזר שקנינו לסבתי היה יקר. אני יצאתי מהרכב לחנות לקנות את הזר לבדי ולא הייתה לי כוונה שהוא ישתתף, אבל לבסוף הוא יצא אחרי ושלף את הכרטיס שלו ליד הקופות אמרתי לו שלא צריך והוא התעקש בכל זאת, אז שילמנו חצי חצי. אחר כך בדרך הוא התלונן כמה הזר יקר וכשביקשתי ממנו שלא יחשוב על זה ושבכל זאת זה שווה את זה כי זו סבתא שלי הוא לא הפסיק. אז באיזשהו שלב אמרתי לו משהו כמו אני לא יכולה לשמוע את הבכיינות הזאת יותר ואז הוא התפרץ עלי וקרא לי שקרנית ושהכרחי אותו לשלם על הזר. זה גרם לי לבכות. באותה תקופה אני זוכרת שהייתי בוכה הרבה מאד בעקבות הריבים שלנו. הגענו לארוחת חג שיחקנו אותה הכל כרגיל ולמחרת נפרדתי ממנו. לאחר שנפרדנו הוא עוד נשאר בבית כך שיצא בסוף ש׳חזרנו׳ וניסינו לתקן אפילו החלטנו ללכת לטיפול לפתור את הבעיות שבינינו. אבל אז נסעתי לשבוע עם חברה לחופשה שאלתי אותו אם זה יהיה בסדר מבחינתו, זה נפל על יום כיפור, אני לא שומרת והוא כן אז חשבתי שזו תהיה הזדמנות שלו לבלות עם אצל משפחתו שתמיד טען שהוא לא רואה אותם מספיק, הוא הסכים ופרגן לי על הנסיעה. כשחזרתי לאחר קבלת פנים ממלכתית בשדה תעופה של חיבוקים ונשיקות ושואו שלם של אהבה ליד חברה שלי (היא אמרה לי שנראה כאילו עוד שנייה הוא מציע לי נישואים) כשחזרנו הביתה ואחרי סקס כייפי הוא פתאום עטה ארשת פנים מעונה ואמר לי שאם הייתי קוראת מה שהוא כתב כשהייתי בחול כנראה הייתי חושבת שהוא רוצה להפרד ממני ושלא הייתי שם בשבילו בכלל כשהייתי בחול, ובנוסף שהוא נפגע שנסעתי ביום כיפור. ניסיתי להבין יותר ואז הוא התחיל בהתקפות שלא עניתי לו מספיק להודעות ולא כתבתי לו מספיק (למרות שרוב הזמן לא הייתה לי קליטת ווטסאפ שם כי הייתי רק על ויפי אבל כשהייתה השתדלתי לכתוב לו) בכל פעם שניסיתי להסביר את עצמי הוא רק נכנס לדבריי יותר והאשים יותר. אמרתי לו שחבל שלא אמר מראש שזה מפריע לו, כיוון שפרגן, נסעתי אבל אם הייתי יודעת שזה מפריע לו לא הייתי נוסעת כמובן. שוב הרגשתי את המבוי הסתום ואיך אי אפשר לצאת איתו בסדר אף פעם. איני כבר זוכרת איך הדברים בדיוק התפתחו אבל בסוף נפרדנו והוא עזב להורים שלו. היו לי שבועיים קשים ואז התחלתי לקבל את זה והבנתי שזה הדבר הנכון. כיוון שאנחנו פשוט במבוי סתום. התחלתי לצאת עם בחורים אחרים כמובן שלא לשום דבר רציני וסתם להסחת דעת. לאחר עוד כשבוע הוא התקשר והציע שנלך לטיפול (מה שניסיתי להציע לו כשעוד היינו יחד) ושהוא לא רוצה לוותר עלינו. שמחתי כי זה צעד בלהודות שיש על מה לעבוד. הסכמתי והתחלנו.. אבל אז הוא גילה שיצאתי בזמן הזה לכמה דייטים זה העלה את חמתו, הוא ניסה לשים את זה בצד אבל בסוף זה השתלט עליו ולאחר שוב התפרצות של כעס עלי הוא קם ועזב, אולי לאחר שני מפגשים של טיפול. בשלב זה כבר הייתי פגועה מאד כי הוא הראה כזו מחוייבות לתהליך עבודה ורק מפני שגילה שיצאתי לכמה מפגשים לא מזיקים (הסברתי לו שלא היה שום מגע אפילו לא נשיקה ושזה היה חסר משמעות מבחינתי, שהוא היחיד) הוא קם ומוותר על הכל. נכנסתי לתקופת אבל, התבודדות מהעולם ולא רציתי דבר, כעבור כמה שבועות הוא הופיע בביתי אמר שהבין שזה לא צריך לעניין אותו בכלל אם יצאתי עם מישהו בכלל, שאני כל עולמו והוא חייב להיות איתי ושהוא יעשה הכל כדי שזה יעבוד בינינו. הוא חזר הבייתה והייתה לנו תקופת ירח דבש של כחודשיים, הרגשתי שיותר ויותר אני מקבלת את הזוגיות שאני רוצה, גם כשהיו חיכוכים איכשהו התקשורת מסביבם הרגישה יותר נכונה, במילים אחרות הרגשתי שיש תקשורת! ואז התרחשה השטות הבאה שפוצצה הכל מבחינתו. היה לנו יום נהדר ביחד ובסופו נכנסנו למיטה לישון. לא ציינתי שהוא לא הסוג החם ומחבק במיוחד והמגע שלנו כשהיה נסב יותר מסביב למין. הלכנו לישון והוא סובב גבו אלי ביקשתי חיבוק בעדינות והוא אמר משהו כמו כואב לי הגב מצטער, ביקשתי שוב בצורה נעימה וחמודה והוא לא הגיב וכשביקשתי שוב בפעם השלישית עדיין בחמידות ועדינות, הוא פשוט צעק עלי ׳תעזבי אותי כבר ! תני לי לישון!׳ או משהו כזה. אז יכול להיות שבדקתי את הגבולות שלי יותר מדי איתו אבל מדוע בעצם שלא אהיה זכאית לחיבוק מבן זוג או לפחות לאיזו תגובה אוהבת אחרת... או שזו אני והדרישות המוגזמות שלי? בכל אופן לאחר מכן כעסתי כל כך שהלכתי לישון בסלון ...נכון, תגובה קיצונית ואולי ילדותית... למחרת הוא קם ועזב את הבית על כך שהוא נפגע ממני שהלכתי לסלון.
יומיים אחרי זה הוא בא לקחת דברים מהבית ותלש את שלט הכניסה שלנו עם שמות שנינו. בטלפון כשדיברנו וניסיתי להפציר בו לחזור הוא צעק עלי לא להתקשר יותר אף פעם. שבועיים שהייתי שבורה ממנו ומזה... עד שהבנתי, הבנתי שלא אוכל להיות עם מי שמתנהג בכזו קיצוניות. בכל פעם שניסיתי לדבר איתו הוא רק ניסה לשכנע אותי כמה היה לו רע איתי וכמה לי רע איתו. שחררתי ונעלמתי לו מהחיים. ואז הוא חזר להופיע, במקום לשחרר גם מהצד שלו הוא התחיל לשלוח הודעות געגועים וכשראה שאני לא מגיבה הודעות זעם. הוא התחיל לבכות בהודעות שנקלע למצב כלכלי ונפשי קשה והתחיל להאשים אותי בגניבות רכוש שלו ובכך שכל הקשר שיקרתי לו וגנבתי אותו ושהוא שמח שסיים את הקשר כדי למצוא בת זוג טובה יותר. אחרי שהעברתי לו את כל הכספים שפתאום היה לחוץ עליהם (פקדון לדירה, כסף על רהיטים משותפים שקנינו בדירה שכשעזב אמר שהוא משאיר לי אותם ופתאום הוא דרש את הכסף עליהם) הוא חזר להתגעגע אלי ולהזמין אותי להופעות ולנסות לחדש איתי את הקשר. עם אותה אחת שהיא גנבת ושקרנית. כל התקופה הזו ניהלתי איתו קשר קורקטי בלבד כשדרש כסף אמרתי לו שאעביר לו ורק ביקשתי שיניח לי. כשהתגעגע וניסה לחדש קשר נמנעתי מכל תגובה וכאשר התחיל להבין לבד שאיני מעוניינת בקשר איתו אישרתי לו שאני מבקשת ניתוק מוחלט ואיחלתי לו בהצלחה.
בינתיים בכל הזמן הזה, מאז כחודש וחצי לאחר הפרידה נכנסתי לזוגיות חדשה ואינטנסיבית עם אדם מקסים, שבזכותו בעצם אני חווה חוויה מתקנת לחלוטין לקשר הקודם. מדובר באיש חיובי, יציב שגם אם נקלעים למצב של חיכוך זה נפתר תמיד בצורה נעימה והכי מכבדת, כי יש בינינו תקשורת ! וזה מדהים... אין בכלל קשר לדרמה והסערה המתמדת שחייתי בה קודם. אין בי פחד להיות מי שאני ולדבר על דברים שמפריעים.
אבל פה הבעיה, שלמרות כל מה שסיפרתי וכל מה שהיה לי עם בן הזוג הבעייתי... אני עדיין אוהבת אותו, עדיין כמהה אליו אחרי כל הזמן הזה ואחרי כל הרע שהיה בינינו ומרגישה שמשהו אצלי פשוט מקולקל ! איך להתגבר על אותו אחד ובאמת להמשיך הלאה כי ברור שלא אוכל יותר להיות עם אדם כזה אלא אם אני מעוניינת בחיים של אומללות.....
אשמח לעצמותיכם הנבונות...
לפעמים אני פשוט מרגישה שההיגיון והרגש לא מצליחים להסתנכרן ..
תודה לכל מי שקרא עד פה את הסיפור הארוך שלי
הסיפור שלי הוא קצת ארוך אבל אשתדל כמה שיותר בקצרה. הייתה לי אהבה מטורפת עם בן זוג שהתממשה רק לאחר תקופה של שנתיים של חתול ועכבר. בפעם הראשונה הוא התחיל איתי כשבדיוק סיימתי קשר קודם ולא הרגשתי עוד מוכנה למשהו חדש, כעבור שבוע של דייטים מוצלחים זרקתי לו לא מתוך כוונה לחתוך אלא מתוך תחושה של אותו רגע ולשתף שאני חושבת שאנחנו לא מתאימים, הוא מאד נפגע, ולאחר שעשינו סקס (חלקי) לא דיברנו שבוע. לאחר שבוע ניסיתי ליצור קשר שוב כשאיני בטוחה מה אני רוצה והוא התחיל לשחק משחקי העלמויות, הוא בדיוק החליט לסיים חוזה בדירה בעיר ששנינו גרנו בה ולעבור לעיר אחרת בתואנה ש׳אין לו כלום בעיר הזאת׳ ובכל פעם שקבענו להפגש הוא היה מבטל ברגע אחרון. לבסוף הבנתי שמדובר בטיפוס חמקמק שמשחק משחקים וחתכתי לחלוטין. בין לבין לאחר כמה שבועות הייתה לנו עוד פאזה של מפגש אחד שמאד רציתי שיתפתח למשהו רציני יותר אבל הוא שוב נעלם לאחריו. כיוון שאנחנו עובדים יחד באותה חברה אך לא באותו מקום כעבור כמה חודשים יצא לנו שוב להפגש. אני נמנעתי משיחה איתו אבל הוא חיפש אותי וביקש לחדש את הקשר ושהפעם הוא מקווה למשהו רציני ושהוא בא ממקום אחר. יצאנו למשך 3 שבועות ואז הוא חתך ממני בתואנה שהוא לא מסופק מהסקס ושבאופן כללי אנחנו לא מתאימים. באותה תקופה סבלתי מוגיניזמוס כלומר חוסר יכולת לקיים יחסי מין באופן מלא, למרות שאיתו דווקא האמנתי שזה ייפתר כי הרגשתי חיבור פיזי מדהים, אבל הוא נבהל כנראה מהמקום הזה ומסיבות אחרות וחתך. בשלב זה כל הסביבה שלי כולל החברות ואמא אמרו לי שמדובר בטיפוס מאד בעייתי ולהתרחק ממנו, וכך עשיתי. בינתיים יצאתי עם גברים אחרים ונהניתי איתם אבל מעולם לא הצלחתי לקיים עמם יחסי מין מלאים והוא תמיד זה שנשאר לי בלב. בעצם הייתי בשלב זה כבר מאוהבת בו עד מעל הראש. אחרי אולי שנה שלא דיברנו שוב נאלצנו להפגש במסגרת העבודה. אני לא ניגשתי אפילו לדבר איתו או להגיד שלום ופשוט נמנענו אחד מהשנייה. כאשר הסתיימה התקופה של השבועיים שנאלצנו להיות בסביבת עבודה קרובה וחזרתי למשרד שלי, הוא התקשר. הייתה לנו השיחה הרומנטית ביותר שיכולתי להעלות בדעתי. הוא התוודה שהוא מאוהב בי ואני הבחורה שהוא רוצה. שהיו לו בעיות ובגללן הוא לא יכל לממש את הקשר קודם. נפגשנו ורצינו לקחת את הדברים לאט אבל נסחפנו לתוך הקשר מהר, הוגיניזמוס שלי נפתר איתו באורח פלא. מעולם לא חשתי כזו משיכה לאדם. הייתי מאוהבת באופן המלא ביותר שחוויתי. הייתי מאושרת באופן שלא הכרתי. כעבור כמה חודשים שהוא ניסה מאד לקדם ולזרז בזמן שאני פחות מיהרתי לשם כי היה לי טוב מאד כמו שזה, עברנו לגור ביחד. מרגע שעברנו לגור יחד, התחילו הבעיות, אני לא רוצה לפרט יותר מדי אבל רק אציין שהוא חשף צדדים שלו שאולי היו שם תמיד אבל באו לידי ביטוי הרבה יותר עדין לפני כן. אני רק יכולה להגיד שהוא התגלה כאדם אלים נפשית, היו לו התקפי כעס קשים, תסכולים ודרמות והרבה פעמים האשים אותי בדברים רבים והרגשתי מותקפת ושלא משנה כמה אני משתדלת תמיד לא אהיה מספיק טובה בשבילו. אני זוכרת את התסכול האדיר של אותה תקופה כי האהבה אליו לא שכחה המשיכה עדיין הייתה אדירה אבל כל הדברים האלה העכירו את הכל. לא יכולתי לעזוב כי אהבתי עד בלי די אבל גם לא היה לי טוב. בכל פעם קיוויתי שהדברים ישתפרו ואכן היה נראה כך, עד הריב הבא שבו הרגשתי מותקפת עד היסוד שלי, האופן שבו היה רב הרגיש לי ׳לא הגון׳ אני השתדלתי לשמור על כבוד כלפיו וכלפינו אך הוא תוך כדי ריב היה רק קוטל אותי ואותנו, פסימי עד בלי די, אומר שתמיד זה ככה ואף פעם לא ייפתר וכשהייתי מנסה להציע פתרונות הוא היה אומר שזה לא יעזור. כלומר, לא הותיר מקום לתקווה. הריבים האלה היו פוצעים אותי משאירים בי תחושות קשות ולאחריהם היינו ממשיכים כאילו רגיל, עד הריב הבא. משהו בו הרגיש לי לא בריא מהיסוד, אבל כיוון שגם אני גדלתי בבית עם אמא (רק אני ואמא, הוריי היו גרושים ואבי נהרג כשהייתי קטנה) שיש לה התקפי כעס כנראה לא ידעתי לשים את הגבולות. אני כותבת את כל זה מתוך מודעות כי הלכתי לטיפולים שונים אותה תקופה שהאירו לי את הסיטואציה באופן שאולי לי לבדי היה קשה לראות כיוון שגדלתי באופן שגדלתי. בסופו של דבר היה לנו ריב אחד שכנראה אפילו לי עם הגבולות הלא ברורים שלי היה כבר יותר מדי - הריב התחיל מזה שכל הדרך לארוחת ראש השנה אצל המשפחה שלי הוא התלונן כמה הזר שקנינו לסבתי היה יקר. אני יצאתי מהרכב לחנות לקנות את הזר לבדי ולא הייתה לי כוונה שהוא ישתתף, אבל לבסוף הוא יצא אחרי ושלף את הכרטיס שלו ליד הקופות אמרתי לו שלא צריך והוא התעקש בכל זאת, אז שילמנו חצי חצי. אחר כך בדרך הוא התלונן כמה הזר יקר וכשביקשתי ממנו שלא יחשוב על זה ושבכל זאת זה שווה את זה כי זו סבתא שלי הוא לא הפסיק. אז באיזשהו שלב אמרתי לו משהו כמו אני לא יכולה לשמוע את הבכיינות הזאת יותר ואז הוא התפרץ עלי וקרא לי שקרנית ושהכרחי אותו לשלם על הזר. זה גרם לי לבכות. באותה תקופה אני זוכרת שהייתי בוכה הרבה מאד בעקבות הריבים שלנו. הגענו לארוחת חג שיחקנו אותה הכל כרגיל ולמחרת נפרדתי ממנו. לאחר שנפרדנו הוא עוד נשאר בבית כך שיצא בסוף ש׳חזרנו׳ וניסינו לתקן אפילו החלטנו ללכת לטיפול לפתור את הבעיות שבינינו. אבל אז נסעתי לשבוע עם חברה לחופשה שאלתי אותו אם זה יהיה בסדר מבחינתו, זה נפל על יום כיפור, אני לא שומרת והוא כן אז חשבתי שזו תהיה הזדמנות שלו לבלות עם אצל משפחתו שתמיד טען שהוא לא רואה אותם מספיק, הוא הסכים ופרגן לי על הנסיעה. כשחזרתי לאחר קבלת פנים ממלכתית בשדה תעופה של חיבוקים ונשיקות ושואו שלם של אהבה ליד חברה שלי (היא אמרה לי שנראה כאילו עוד שנייה הוא מציע לי נישואים) כשחזרנו הביתה ואחרי סקס כייפי הוא פתאום עטה ארשת פנים מעונה ואמר לי שאם הייתי קוראת מה שהוא כתב כשהייתי בחול כנראה הייתי חושבת שהוא רוצה להפרד ממני ושלא הייתי שם בשבילו בכלל כשהייתי בחול, ובנוסף שהוא נפגע שנסעתי ביום כיפור. ניסיתי להבין יותר ואז הוא התחיל בהתקפות שלא עניתי לו מספיק להודעות ולא כתבתי לו מספיק (למרות שרוב הזמן לא הייתה לי קליטת ווטסאפ שם כי הייתי רק על ויפי אבל כשהייתה השתדלתי לכתוב לו) בכל פעם שניסיתי להסביר את עצמי הוא רק נכנס לדבריי יותר והאשים יותר. אמרתי לו שחבל שלא אמר מראש שזה מפריע לו, כיוון שפרגן, נסעתי אבל אם הייתי יודעת שזה מפריע לו לא הייתי נוסעת כמובן. שוב הרגשתי את המבוי הסתום ואיך אי אפשר לצאת איתו בסדר אף פעם. איני כבר זוכרת איך הדברים בדיוק התפתחו אבל בסוף נפרדנו והוא עזב להורים שלו. היו לי שבועיים קשים ואז התחלתי לקבל את זה והבנתי שזה הדבר הנכון. כיוון שאנחנו פשוט במבוי סתום. התחלתי לצאת עם בחורים אחרים כמובן שלא לשום דבר רציני וסתם להסחת דעת. לאחר עוד כשבוע הוא התקשר והציע שנלך לטיפול (מה שניסיתי להציע לו כשעוד היינו יחד) ושהוא לא רוצה לוותר עלינו. שמחתי כי זה צעד בלהודות שיש על מה לעבוד. הסכמתי והתחלנו.. אבל אז הוא גילה שיצאתי בזמן הזה לכמה דייטים זה העלה את חמתו, הוא ניסה לשים את זה בצד אבל בסוף זה השתלט עליו ולאחר שוב התפרצות של כעס עלי הוא קם ועזב, אולי לאחר שני מפגשים של טיפול. בשלב זה כבר הייתי פגועה מאד כי הוא הראה כזו מחוייבות לתהליך עבודה ורק מפני שגילה שיצאתי לכמה מפגשים לא מזיקים (הסברתי לו שלא היה שום מגע אפילו לא נשיקה ושזה היה חסר משמעות מבחינתי, שהוא היחיד) הוא קם ומוותר על הכל. נכנסתי לתקופת אבל, התבודדות מהעולם ולא רציתי דבר, כעבור כמה שבועות הוא הופיע בביתי אמר שהבין שזה לא צריך לעניין אותו בכלל אם יצאתי עם מישהו בכלל, שאני כל עולמו והוא חייב להיות איתי ושהוא יעשה הכל כדי שזה יעבוד בינינו. הוא חזר הבייתה והייתה לנו תקופת ירח דבש של כחודשיים, הרגשתי שיותר ויותר אני מקבלת את הזוגיות שאני רוצה, גם כשהיו חיכוכים איכשהו התקשורת מסביבם הרגישה יותר נכונה, במילים אחרות הרגשתי שיש תקשורת! ואז התרחשה השטות הבאה שפוצצה הכל מבחינתו. היה לנו יום נהדר ביחד ובסופו נכנסנו למיטה לישון. לא ציינתי שהוא לא הסוג החם ומחבק במיוחד והמגע שלנו כשהיה נסב יותר מסביב למין. הלכנו לישון והוא סובב גבו אלי ביקשתי חיבוק בעדינות והוא אמר משהו כמו כואב לי הגב מצטער, ביקשתי שוב בצורה נעימה וחמודה והוא לא הגיב וכשביקשתי שוב בפעם השלישית עדיין בחמידות ועדינות, הוא פשוט צעק עלי ׳תעזבי אותי כבר ! תני לי לישון!׳ או משהו כזה. אז יכול להיות שבדקתי את הגבולות שלי יותר מדי איתו אבל מדוע בעצם שלא אהיה זכאית לחיבוק מבן זוג או לפחות לאיזו תגובה אוהבת אחרת... או שזו אני והדרישות המוגזמות שלי? בכל אופן לאחר מכן כעסתי כל כך שהלכתי לישון בסלון ...נכון, תגובה קיצונית ואולי ילדותית... למחרת הוא קם ועזב את הבית על כך שהוא נפגע ממני שהלכתי לסלון.
יומיים אחרי זה הוא בא לקחת דברים מהבית ותלש את שלט הכניסה שלנו עם שמות שנינו. בטלפון כשדיברנו וניסיתי להפציר בו לחזור הוא צעק עלי לא להתקשר יותר אף פעם. שבועיים שהייתי שבורה ממנו ומזה... עד שהבנתי, הבנתי שלא אוכל להיות עם מי שמתנהג בכזו קיצוניות. בכל פעם שניסיתי לדבר איתו הוא רק ניסה לשכנע אותי כמה היה לו רע איתי וכמה לי רע איתו. שחררתי ונעלמתי לו מהחיים. ואז הוא חזר להופיע, במקום לשחרר גם מהצד שלו הוא התחיל לשלוח הודעות געגועים וכשראה שאני לא מגיבה הודעות זעם. הוא התחיל לבכות בהודעות שנקלע למצב כלכלי ונפשי קשה והתחיל להאשים אותי בגניבות רכוש שלו ובכך שכל הקשר שיקרתי לו וגנבתי אותו ושהוא שמח שסיים את הקשר כדי למצוא בת זוג טובה יותר. אחרי שהעברתי לו את כל הכספים שפתאום היה לחוץ עליהם (פקדון לדירה, כסף על רהיטים משותפים שקנינו בדירה שכשעזב אמר שהוא משאיר לי אותם ופתאום הוא דרש את הכסף עליהם) הוא חזר להתגעגע אלי ולהזמין אותי להופעות ולנסות לחדש איתי את הקשר. עם אותה אחת שהיא גנבת ושקרנית. כל התקופה הזו ניהלתי איתו קשר קורקטי בלבד כשדרש כסף אמרתי לו שאעביר לו ורק ביקשתי שיניח לי. כשהתגעגע וניסה לחדש קשר נמנעתי מכל תגובה וכאשר התחיל להבין לבד שאיני מעוניינת בקשר איתו אישרתי לו שאני מבקשת ניתוק מוחלט ואיחלתי לו בהצלחה.
בינתיים בכל הזמן הזה, מאז כחודש וחצי לאחר הפרידה נכנסתי לזוגיות חדשה ואינטנסיבית עם אדם מקסים, שבזכותו בעצם אני חווה חוויה מתקנת לחלוטין לקשר הקודם. מדובר באיש חיובי, יציב שגם אם נקלעים למצב של חיכוך זה נפתר תמיד בצורה נעימה והכי מכבדת, כי יש בינינו תקשורת ! וזה מדהים... אין בכלל קשר לדרמה והסערה המתמדת שחייתי בה קודם. אין בי פחד להיות מי שאני ולדבר על דברים שמפריעים.
אבל פה הבעיה, שלמרות כל מה שסיפרתי וכל מה שהיה לי עם בן הזוג הבעייתי... אני עדיין אוהבת אותו, עדיין כמהה אליו אחרי כל הזמן הזה ואחרי כל הרע שהיה בינינו ומרגישה שמשהו אצלי פשוט מקולקל ! איך להתגבר על אותו אחד ובאמת להמשיך הלאה כי ברור שלא אוכל יותר להיות עם אדם כזה אלא אם אני מעוניינת בחיים של אומללות.....
אשמח לעצמותיכם הנבונות...
לפעמים אני פשוט מרגישה שההיגיון והרגש לא מצליחים להסתנכרן ..
תודה לכל מי שקרא עד פה את הסיפור הארוך שלי :)