מצחיק שפאקינג 2018.
שמי שכתבה את הפוסט ב2010 הזה בטח מאושרת והכל, ואז אני הייתי בת 14 תמימה ופטתית.
ועכשיו תורי. כל מילה שהיא כתבה נכונה.
אני שבורת לב, הוא נטש אותי ככה פתאום. ואני אהבתי ונתתי והשתניתי וויתרתי על עצמי והוא פתאום הודיע שלא, הוא לא מרגיש חיבור ולא אוהב.
ואני מוצאת את עצמי 3 ימים אחרי, עם עיניים נפוחות וחור בלב מחפשת בגוגל ומוצאת את התכתבות הזאת.
וזה הקלה. עוד אנשים בעולם חוו את זה ועברו.
ואולי ב2020 מישהי תכנס ותקרא את מה שעברתי ואני אזכור במטושטש את ההוא שריסק אותי.
הלוואי.

וואו
זה ממש אני
אותו דבר מילה במילה
אני גם תקועה אם הכאב
אותם הגדרות נדלק ונכבה

הכי טוב לדבר עם ההורים שלך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום אני אלמוג אני אומנם ילדה בכיתה וו אבל מבינה הרבה אני וחברים וחברות היינו בגינה וגיליתי שהחבר שלי רואה פורנו מה לעשות ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי חזקה! ודעי שהזמן מרפא כל מכאוב. (-: U

הדף הזה צץ לי בחיפוש בגוגל את מילות השיר מלב אל לב... וקראתי אותו ... ואולי אין סתם.
כואב לי לאות כל כך הרבה תגובות של נשים ואמהות שחוו נטישה של בן זוג. אין לזה מילה אחרת. כי אם מחליטים לא לשכב/לחיות יחד/ להיות מחוייבים חברתית - עדיין יכול בן הזוג לתמוך. להיות שם בשבילה
מה קורה בתרבות שלנו שאנחנו מגדלים תינוקות חסרי אחריות במקום גברים בעלי אחריות ורצון?
האם זה הקוד הרומי - אמריקאי שחרוט על דגלו סיפוק ומימוש אישי בכל מחיר לא משנה איזה? האם זו הישגיות? צורך להגדיר יותר חזק יותר גבוה יותר צעיר יותר יפה?

קוראת ומחייכת
נאמרו כאן דברים יפים
יש מישהי שיכולה לאהוב אותי... את האשה הנטושה כך שלא תהיה נטושה
אני
קראתי את מה שכתבה לבבית:
אני אוהבת אותך _"

"אני שמחה שזכיתי לאהוב אותך"

"כי זכיתי לאהוב

ונתתי את ליבי.
(ולב אפשר רק לתת אי אפשר לקחת)

ליבי גדול וחזק ואוהב"

"זאת מתנה לאהוב"

"והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי"

אהבה

היא

אהבה

ועם אהבה אני ממשיכה "

ורציתי לומר לה יופי. ועכשיו תגידי את זה לעצמך
האם את יכולה?
יש בך אהבה כזו שאיתה את יכולה להמשיך
ואם לא תיפלי למדמה כביכול הוא היחידי העוגן של כל החיים והמוקד של התייחסותך - מצב טבעי שנוצר בזוגיות כי כך אשה אמורה להתמסר... תראי שהעולם שולח לך המון אהבה. אלוהים אוהב אותך ויש לו כל רגע פנים חדשות
לרפואת כל הפצעים

מנקודה זו אינך רואה את האיש שאהבת כשופט, נשפט נערץ או מקולל
אלא רק ילד קטן ובו איש גדול רדום. אם היה ער בו לא היה פוגע באדם יקר וקרוב. לא היה משקר ביחסים. ילדים הם אמיתיים. הם לא לוקחים אחריות - או לא נדרשים לה
ואנחנו
זה רק עוד שיעור
תאמיני לי אחרי 15 שנות נישואין של אושר צרוף ברכבת הרים של עליות וירידות
ו 3 שנות גהנום היסטרי בו משסים בי רווחה עורכי דין ושופטים
בסך הכל הבורא עשה לך טובה שחסך ממך את הפרק הזה

מצאי לך איש
האלוהות היא זכר ונקבה
בך יש זכר ונקבה
בקשי מישהו שישקף את החלק המשלים התומך האוהב שבך
ואיך תדעי?
פשוט
הוא יהיה איתך ושניכם תרגישו טוב
יש דברים כאלה
מתיקות כזו
יופי
אהבה אינסופית
שרק נזכה להכיר אותה כשתדפוק לנו בדלת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האמת גם לי זה קרה לי הוא היה איתי ולאחר מכן התרחק ,לא ענה לטלפונים, לא לסמסים והתברר לי שהוא יוצא עם מישהי מהכיתה שלי (הוא גם מהכיתה שלי) ובאמצע השיעור הם הודיעו שהם ביחד....
וזה כואב לי לראות אותם ביחד ככה כל יום... בבקשה תעזרו לי...

מרגשת !

יופי !!

אני מודה לך על דאגתך,

אך כתבתי מתוך השלמה ואף שמחה.באתי לשתף .

בדרך כלל אני מתחרטת וחשה שנלקח ממני משהו. כאן לא

אני מנסה דווקא לא לשמור על עצמי בין זוגיויות (מי יודע מתי הבאה, נכונה טובה באמת תגיע?.)

אלא למצוא את הטוב בהוויה שלי,של להיות אני ורק אני

אני זו מי שיש. אין אף אחד בעולם חוץ ממני.

כשתהיה יותר החלמה,אזמין אחד להצטרף. (אני לא יודעת מיהו,אך זה ייראה מה הוא יירצה, אבל אני אזמין)

לא לבכות בלילה ולכמוה לחיבוק

להיות מחובקת מעצם היותי. להיות מחבקת למי שזקוק.

יש כאב, פעם היה גדול נורא, לעיתים קטן מתרחק,יוצא לסיבוב, ולעיתים שב ומתיישב. אך את הראות הוא פחות חוסם.

לבבית, אני חשה שקשה לך מאוד.
תנסי לא להיות לבד.
תשמרי על עצמך בתקופה הזו שבינו לבין הזוגיות הבאה שלך, כי כזאת תבוא תגיע- את תראי.
רק תיאזרי בסבלנות, ואל תיכנעי לעצב שאת חשה כעת.

הערב, בהפסקה בין העלבונות לכאבים לחורים לפערים לגעגועים לחלומות בהקיץ וייסורים לקבס לחרטות לסתם עצב עמוק ולא מתוק,

כתבתי לי: ורוצה לכתוב גם כאן, עושה לי טוב.


"אני אוהבת אותך _"

"אני שמחה שזכיתי לאהוב אותך"

"כי זכיתי לאהוב

ונתתי את ליבי.
(ולב אפשר רק לתת אי אפשר לקחת)

ליבי גדול וחזק ואוהב"


"זאת מתנה לאהוב"


"והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי והבאתי ואהבתי"


אהבה
היא
אהבה

ועם אהבה אני ממשיכה

ומאחלת את זה גם לך ,הרגע שלפני

לא ידעתי מה לומר לך, על מה שאת חווה, זה נשמע מבלבל, וגם אני עדיין בבלבול. מעט פחות ממקודם. אך עדיין זה קיים וזה חזק.

אך מאחלת לך את כל מה שניתן לאחל את כל החוזק שיכול לצמוח ואת כל האהבה שטמונה בך ,שתפגשי בה מבפנים ומבחוץ

אני חושבת על המילים שנכתבו לי כאן,בפוסט הלפני אחרון, והן טובות וחכמות, אך מעוררות בי גם הרבה ספקות.

האם בכל מפגש ובכל מערכת יחסים אנחנו יכולים תמיד לומר לעצמנו ששום דבר לא מובטח ואהבה אינה הישענות? שאנחנו עצמאיים ונפרדים לחלוטין?
זה באמת מרגיש קצת כמו אבל של ילד/ה. אך..גם לנשים חינניות כואב הלב, לא ?:)
תמיד נשאר הצורך להיות נאהב/ת מחובק/ת מחוזק/ת...חולק/ת...לא?
בעקבות מה שהיה,אני מטילה המון ספקות. יותר ספקות ממקודם. תוהה איך יכולתי להעריך שדבר כזה יקרה? איפה אני לא הייתי איפה אני לא ראיתי?
תוהה אם אהיה יותר צינית וחשדנית להבא. תוהה אם כל אדם שיאמר שהוא אוהב אותי (ושיהיה לוואי שיהיה) אסתכל עליו ואחפש את החורים אחפש את הנעלם,את החסר..

אני יודעת ששום דבר הוא לא לנצח,ושום דבר כאן לא היה הבטחה... אבל חשבתי שיש יותר אהבה,בסיס יותר חזק,חשבתי שאני יודעת היכן היינו היכן הוא,ומסתבר שלא ידעתי.הקשבתי לדברים שנאמרו ולא חיפשתי דבר מאחוריהם. פשוט התרגשתי מהם.בתמימות.באמת לא יודעת אם יכולתי אחרת. מקווה לא להיות רק יותר מלאת רתיעה ופחד. מקווה לקבל מכאן דברים טובים ולא מכלים.לצאת יותר משהייתי ולא פחות.

איכשהו מהנסיון הזה,ומנסיון העבר,אני מתחילה ברצינות לחשוב שגברים הם יצירים הרבה יותר אנוכיים מנשים. כל כך מהר מצהירים הצהרות ומתלהבים,ואין לזה שום משמעות, שום תוחלת (גם שמתי לב שדברים שכל כך קשה להם לתת אני נותנת הרבה יותר בקלות, זו לא התייהרות ..אך זה נהפך כבר לתסכול..וייאוש). אני כבר לא סובלת חיזורים,זה תמיד עוסק בהם, בלכבוש.לא סובלת שמתלהבים ממני זה עוסק רק בפנטזיות.
הייתי רוצה פשוט לדלג על כל זה ולהיכנס ל-5 שנים לתוך קשר. כשכבר ראינו הכל ועברנו כברת דרך,כאשר אנחנו נאמנים ומסורים ויוצרים יש מאין יוצרים משהו חדש בביחד ולחוד שמחוזק מהביחד. כאשר אינו את החולשות ואת החוזק הגאות והשפל כשהשתנינו.אבל גם זה לא מבטיח שום דבר, נכון..?


_And you learn that you really can endure
you really are strong
you really do have worth
and you learn
and you learn
with every goodbye, you learn..._

תודה על המילים, מאחלת אותן לעצמי.
וגם שמחה וקלילות.....

רוצה שמישהו שוב יתלהב ממני....

רוצה להתלהב מעצמי
להתלהב בכלל
להעריך כל רגע

תודה על השיר

After a while you learn
the subtle difference between
holding a hand and chaining a soul
and you learn
that love doesn't mean leaning
and company doesn't always mean security.
And you begin to learn
that kisses aren't contracts
and presents aren't promises
and you begin to accept your defeats
with your head up and your eyes ahead
with the grace of woman,
not the grief of a child
and you learn
to build all your roads on today
because tomorrow's ground is
too uncertain for plans
and futures have a way of falling down
in mid-flight.
After a while you learn
that even sunshine burns
if you get too much
so you plant your own garden
and decorate your own soul
instead of waiting for someone
to bring you flowers.
And you learn that you really can endure
you really are strong
you really do have worth
and you learn
and you learn
with every goodbye, you learn...

היי טל, את מעלה נקודות משמעותיות.

אני לא יודעת אם הוא ברח ממשהו טוב, מבחינתי כן, מבחינתו כנראה לא /-:. נראה שהוא ברח ממשהו שקשה לו,מדברים שאני עוברת (יש לי כל מני בעיות בריאותיות ודברים להתמודד איתם.לא נעים אבל שום דבר שנורא מדי בעיני.) ואחרי שראה את הדברים הללו,הביא הרבה ביקורת עלי,טען שמה שיש ביננו זה נחמד אבל זה לא ה'דבר'. (בכלל לאורך הקשר הוא שידר לי שיש איזושהי חוויה שהוא מחפש שאני לא מספקת /-:,שידר בקטנה פה ושם. בשאר הזמן היה חם ועוטף ולבבי...ברמות שלא הכרתי בכלל.. )
השתמע מדבריו שמה שאני עושה בחיי זה 'לא מספיק'.....
זה מתנגש עם דברים נלהבים אחרים שאמר לי בעבר...

נוראא קשה לי עם זה. ברמות נוראיות. כי אני נתתי את הלב שלי.

האם הכל היה טוב? מבחינתי היו כמה דברים ללבן ולנקות, אבל היתה אהבה היה בסיס כבר בחרתי בו וחשבתי שהוא בחר בי. שמכאן שווה להתאמץ.
וכל הזמן שחשבתי על הדברים הללו ,חשבתי שהם ברי פתרון,וחשבתי איך אני משנה. מסתבר שהוא חיכה שאני אשתנה..
העניין הוא שגם הוא נטה להצהיר הרבה יותר על מידת הרצינות שלו. בכלל אהב להצהיר על דברים...לקחתי את זה ברצינות.

בכל הזמן הזה גם לא היו ריבים,לא היו דיבורים, מכאן הנחתי שהדברים ברמה 'בסדר'. והסיום היה מאוד פתאומי, עבר מחום ודיבורים על העתיד לקור ונתק מוחלט.
ובשיחת סיום- הפחית מערך מה שהיה ביננו.
חשה שזה זילזול עצום במה שהיה ובמה שאני נותנת.

כל הזמן טען שהוא רוצה קרבה ועומק ואמון, בצורה שחשתי שהוא דוחק בי לספר דברים, מה שלא היה לי קל משום שעברתי פרקים לא קלים בחיים. נפתחתי,פתחתי מה שיכולתי (מבחינתו זה עדיין הרגיש 'לא מספיק') והוא הסתלק.

_אולי הוא לא מספיק טוב ובגלל זה הלך? אולי יש לו בעיות משלו שהוא לא טורח לפתור ולהתמודד איתן וזה גורם לו לפספס הרבה מאוד דברים, גם אותך, לא לראות מי את, לא להיות קשוב לך, והכי גרוע להוביל אותך לחשוב שבגלל זה את לא מספיק טובה בשבילו?
למרות שנשמע שאת בכל מקרה מרגישה ככה עם עצמך גם בלעדיו, אולי אם מראש היה לך ביטחון בעצמך לא היית בכזו קלות מאמינה לזה_

זאת באמת נקודה משמעותית.

בהסתכלות קצת ממרחק, אני נדהמת לגלות כמה אני עדיין לוקחת דברים על עצמי. כל דבר שמישהו אומר עלי (בייחוד אם זה מישהו שאני כמהה לאהבה ולקבלה שלו) אני מאמינה. מקבלת. לוקחת עלי,מתאימה את עצמי משתכנעת שהוא צודק וה'אשם' עלי.

ממרחק מן הפגיעה,נראה לי שהוא סיפר לעצמו ולי סיפור,סיפור שמסדר את הדברים ברמה שמתאימה לו. שממשיכה את התדמית שהוא רוצה.

אני בהחלט חשה שהוא פיספס אותי /-:. קלט את הפחדים שלי ולא קלט מי אני.

אני באמת מרגישה ככה(לא מספיק טובה) לאורך החיים, ולאורך הקשר הזה במיוחד. עם עצמי. בלי קשר אליו. ראיתי את זה וזה היה קשה, אבל מבחינתי זו הייתה גם הזדמנות להתמודד עם התחושות הללו.

רוצה להיפטר מהן לפני שיהיו לי ילדים. לא רוצה להעביר את זה הלאה.


_למה מישהו צריך להוכיח לך שאת ראויה לאהבה, למה זה תלוי במישהו חיצוני?

כולם כל כך מושלמים סביבך שאת רק צריכה להתאים את עצמך אליהם_

באמת התאמתי את עצמי לו. אני באמת ברמה מסויימת חיה עם התנצלות עם מי שאני ומה שאני צריכה לעבור.
אני רוצה להאמין שאני טובה וראוייה מעצם היותי.

לא מבינה מה הוא רצה ממני כל הזמן הזה, לא מבינה מה היו כל ההצהרות כל ההתגברות על המכשולים שעברתי (וגם הוא) כל ההתלהבות כל החום כל ההתרגשות.... למה הוא נכנס לחיים שלי מלכתחילה? מה זה היה ??

ולמה אם הוא החליט שהוא לא רוצה להיות איתך זה בהכרח אומר שאת לא מספיק טובה?
שאלה ראויה למחשבה.

היה דיבור בינכם למה ומדוע? הוא הסביר למה הוא לא מעוניין להמשיך?
היינו ביחד שנה ושמונה חודשים. הוא אמר שאנחנו לא מתאימים, שלא טוב לו. הוא לא אמר שהוא הפסיק לאהוב אותי. אני חושבת שזה פשוט השלב בקשר שאתה שואל את עצמך האם אתה באמת רוצה להיות עם האדם הזה כל החיים, ומבחינתו התשובה היתה לא.

פרידה באמת פוגעת בדימוי העצמי, כי בזוגיות יש לך תזכורת יומיומית לכך שאת נאהבת. אבל אני כן מרגישה שאני ראויה לאהבה.
כל הזמן חשבתי כמה שהוא בחור מוצלח וטוב וכו' והרגשתי רע איך האדם שהכי קרוב אלי בעולם ומכיר אותי הכי טוב לא רוצה להיות איתי, אז ידיד שלי אמר לי דבר נכון שאני משתדלת לחשוב עליו - אם הוא אדם כל כך מוצלח וטוב אז אני צריכה גם להעריך את עצמי על כך שהוא בחר להיות איתי כל כך הרבה זמן.

היי לבבית
אנשים בורחים לפעמים מדברים שהם כן רוצים או שכן טובים להם
אם הקשר באמת היה כזה טוב כמו שאת אומרת, לא הייתי מקבלת בכזו קלות שפשוט עבר לו. או שאולי הוא לא היה טוב כל כך גם בהתחלה ולא שמת לב או לא רצית לשים לב?

לפעמים לא יכולתי להאמין שמישהו כמוהו רוצה אותי. פחדתי שאני לא מספיק טובה. עכשיו הוא חושב שאני לא מספיק טובה .
וגם הייתי בודקת למה את מרגישה לא שווה והחלטת שהוא כן כל כך שווה ואת צריכה להיות טובה בשבילו,
ולמה אם הוא החליט שהוא לא רוצה להיות איתך זה בהכרח אומר שאת לא מספיק טובה?
אולי הוא לא מספיק טוב ובגלל זה הלך? אולי יש לו בעיות משלו שהוא לא טורח לפתור ולהתמודד איתן וזה גורם לו לפספס הרבה מאוד דברים, גם אותך, לא לראות מי את, לא להיות קשוב לך, והכי גרוע להוביל אותך לחשוב שבגלל זה את לא מספיק טובה בשבילו?
למרות שנשמע שאת בכל מקרה מרגישה ככה עם עצמך גם בלעדיו, אולי אם מראש היה לך ביטחון בעצמך לא היית בכזו קלות מאמינה לזה

רוצה כבר שיהיה מישהו אחר במקומו שאראה שאני ראוייה לאהבה,ושהאהבה שאני נותנת שווה ורצוייה.
למה מישהו צריך להוכיח לך שאת ראויה לאהבה, למה זה תלוי במישהו חיצוני?
אם לא יהיה לך חבר, או יהיה לך חבר שלא יראה כמה את ראויה לאהבה אז זה אומר שאת אפס?
כולם כל כך מושלמים סביבך שאת רק צריכה להתאים את עצמך אליהם?
אולי גם בהם יש פגמים? יש סיכוי, לא?

שיהיה לילה טוב (:

היי הרגע שלפני,

היה דיבור בינכם למה ומדוע? הוא הסביר למה הוא לא מעוניין להמשיך?

יש לי בחור חדש ומבטיח אבל עדין אני חושבת על האקס.
עברה חצי שנה מאז שהוא נפרד ממני. לא ראיתי את זה בא, הייתי כל כך מופתעת, חשבתי שהכל טוב. וזה פוגע באמון שלי בתפיסת המציאות שלי, איך אני יכולה להיות בטוחה עכשיו שאני תופסת את המציאות כפי שהיא באמת? אולי אני שוב סתם חושבת שהכל סבבה ובעצם הוא לא סבבה.
הבחור החדש אומר לי "היה לי ממש כיף היום", ואני מחכה שהוא יסיים את המשפט ב-"אבל זה לא הולך", אני מחכה למכה הזאת.

איך הפרידה טורפת את הכל. עבר הווה עתיד. ההווה מלא באובדן, העבר מוטל בספק כי אם נפרדנו אולי הזמן המשותף שהיה לנו יחד חסר כל משמעות, והעתיד המשותף שיכל להיות לנו, החלומות והתכנונים.

יש לנו חבר משותף (כלומר אני הכרתי אותו רק טיפה לפני שהאקס הכיר אותו) עד עכשיו הוא הצליח לתמרן ביננו בסדר בלי לבחור צד. בשבוע הבא הוא עושה מסיבה בדירה שלו, כמה עשרות מוזמנים. הוא הזמין את שנינו.
אני לא ממש רוצה לפגוש את האקס, מספיק שאני רואה אותו לפעמים חולף בקמפוס (עם בחורה אחרת) לא רוצה להיות שנהיה נוכחים באותו אירוע חברתי. זה סתם יכאיב.
אני מתכוונת לשלוח לו מייל לשאול אם הוא מגיע, מתלבטת אם לבקש ממנו לא לבוא, להגיד לו שלי מגיע יותר להיות שם.

<תגובה מ-אהבת עולם:>

_כי העניין הוא-אני תמימה. נורא נורא נורא תמימה.
לא תמיד רואים את זה עלי, משום שאני לא בהכרח נאיבית,מסוגלת לראות אנשים כפי שהם,ואפילו מצטיירת כחשדנית לעיתים
אבל אם הולכים סנטימטר אחד פנימה- אני כל כך תמימה. אני מאמינה בטוהר המילה. מאמינה שאם זה נאמר אז זה בכוונה מלאה. שזה שם.
כמו שאני אומרת._

וואו, איך מזדהה גם עם כל מה שכתבת כאן.

************

מרגישה שהוא שיקר ומשקר. אוף.

בעניין הזה גם אני התחבטתי הרבה פעמים. היה לי אולי קל לקבוע שהבן אדם שיקר, אבל זה לא ממש הסתדר לי עם המציאות.
נראה לי שאם היה כאן שקר - אז זה יותר מה שהוא שיקר לעצמו.
הבעיה, שהדברים הם לא שחור ולבן.
והרבה פעמים אנשים באמ-ת מתכוונים למה שהם אומרים - ואחר כך זה לא הולך כמו שהם התכוונו. או שהם לא היו מודעים לדברים אחרים בתוכם שמנהלים אותם.

**********

לא לגמרי מצליחה להבין מה קרה פה. וקשה לקבל את הפגיעה מבלי להבין.

גם עם זה אני נורא מזדהה.
גם לי תמיד נורא חשוב להבין. מה קרה פה? הוא באמת אהב? הוא שיקר? הוא לא שיקר?


ממש מבינה את הקושי שלך.

לא רציתי לכתוב עליו, לא רציתי שזה יעסוק בו, אפילו לא ברמז.

רציתי לכתוב עליי, על החוויה שלי על ההתמודדות שלי.

אבל הוא שם. הוא נכנס פנימה.


אויש,למה הכנסתי אותו פנימה? /-:




מרגיעון-כשהדעת נחה, עולה נחת רוח - מה יניח את דעתך?


מיחלת לתשובה ולרגיעה....

_אני רוצה להאמין שזה לא נגמר אף פעם. גם אם בתקופות מסוימות דומה שנעלם - זה עשוי לחזור מחדש במלוא עוצמתו.
כי אנחנו חיים.
כי אנחנו חיים כל הזמן מחדש.
זה כוח שחזק מאיתנו. לחיות. לחיות באמת ! _


הלוואי...

עם זאת, אני מתחילה לתהות אם האמון הזה אפשרי, כדאי..... מייחלת לאמון בעצמי.

כי העניין הוא-אני תמימה. נורא נורא נורא תמימה.

לא תמיד רואים את זה עלי, משום שאני לא בהכרח נאיבית,מסוגלת לראות אנשים כפי שהם,ואפילו מצטיירת כחשדנית לעיתים

אבל אם הולכים סנטימטר אחד פנימה- אני כל כך תמימה. אני מאמינה בטוהר המילה. מאמינה שאם זה נאמר אז זה בכוונה מלאה. שזה שם.
כמו שאני אומרת.

מרגישה שהוא שיקר ומשקר. אוף. (לשקר זה אנושי.אך למה בטחתי בו? כנראה שיקר מבלי להתכוון,כדי לשמור על תדמית מסויימת...אוף זה קשה.האמנתי שהוא תמים. ככה הוא נראה,מה שהיה הרגיש תמים.הוא כל הזמן אמר שהוא רוצה את האמון שלי.)

לא לגמרי מצליחה להבין מה קרה פה. וקשה לקבל את הפגיעה מבלי להבין.

יש רגעים שרואה ומבינה יותר, שרואה/מניחה היכן הוא היה מי ומ ה הוא,מה בעצם קרה שם, וזה מתבהר וההסתכלות היא צלולה ובוגרת יותר, מחזקת . ויש רגעים....שזה מרגיש כל כך נורא,לא קשור לכאן ועכשיו, מן חוויה עוברית של קריעה. מן אכזבה בסיסית מהחיים.

(קרה לי שהתייחסו אליי רע, לא הוגן,אבל יכולתי לפסול אותם די במהירות כי היה שם רק רצון לקבל,לא אהבה. כאן היתה אהבה.)

התחיל בשוק,המשיך בכאב והתחזקות ובהירות, ועכשיו- דיכאון.כיבוי אורות.

סליחה שזה נשמע דרמטי, אבל שם הדברים הללו מצויים.משם הם צומחים. באגו,באמון בשמחה בחיים.




רוצה להאמין בעצמי ולשמוח בעצמי.

יש את הדיבורים הרוחניים על ליצור את האהבה בעצמנו, שהכל מתחיל ונגמר בנו, שתחושת השייכות והערך מתחילה ונגמרת בנו.



כן , כן, אבל אני רוצה בן זוג.


הוא נראה כל כך נפלא, כל הזמן טען והצהיר שהוא רוצה להיות כל הדברים הללו בשבילי.


מתי אראה לתוך ליבם ותוכנם של אנשים כפי שהם?

לא רוצה להיות מושלה יותר. די.

אני זוכרת שעוד יחסית בתחילת ההיכרות,כשישבנו ביחד הבטנו בעיניים בחיבה והתרגשות,ולפתע רצו לפני כל הפרצופים שהבטתי עליהם כך,והביטו עלי.....וחשבתי לי-"כמה אפשר"? "כיצד זה מתחלף כך"? איך זה מרגיש מיוחד כל פעם? נמאס לי. לא רוצה להביט כך בעוד המון זוגות עיניים זה נראה לי כל כך תפל.

גם אני מרגישה כך.
מאוד מבינה אותך.

יש אנשים שמתרגשים מלחוות כל פעם בן אדם חדש, בעיניי הדבר הכי מרגש הוא לחוות אחד ויחיד לבחור זה בו. להישאר להיות.לצמוח כל פעם מחדש עם אותו האדם, לגלות את הפנים השונים את ההתחדשות,עם אחד. בלי להחליף.

בדיוק !
מאוד מתחברת למה שכתבת.
גם אני כמהה לזה.

עד שנוצר אמון.....אני תוהה אם יש לנו מלאי מוכן של אמון שנגמר מתישהו.....

אני רוצה להאמין שזה לא נגמר אף פעם. גם אם בתקופות מסוימות דומה שנעלם - זה עשוי לחזור מחדש במלוא עוצמתו.
כי אנחנו חיים.
כי אנחנו חיים כל הזמן מחדש.
זה כוח שחזק מאיתנו. לחיות. לחיות באמת !

תודה לך אהבת,

כך בדיוק אני מרגישה, יש את הכאב של קשר ארוך שנים שנגדע, ויש את הכאב על הבטחה שנגדעה-על לב חושש שנפתח לאט לאט עם הגילויי ההתרגשות.שרק שפע אהבה והתרגל לו למקום לאיטו .ובבום נעזב. בלי להבין עד הסוף איך ולמה. (אני גם לא מספרת את הסיפור, אך הצורה שבה זה קרה והשתלשל ונעשה, נגעה בנקודות פגיעות מראש, בנקודות הכי פגיעות)

תודה,אני כל כך רוצה להאמין שכל מה שאני זה בסדר גמור וזה טוב....אני הייתי אוהבת ומקבלת את כל זה באדם אחר,

תוהה אם אדם אחר יאהב אותי באמת,יהיה שם. מה לעשות הביטחון נסדק קשות.....


אני זוכרת שעוד יחסית בתחילת ההיכרות,כשישבנו ביחד הבטנו בעיניים בחיבה והתרגשות,ולפתע רצו לפני כל הפרצופים שהבטתי עליהם כך,והביטו עלי.....וחשבתי לי-"כמה אפשר"? "כיצד זה מתחלף כך"? איך זה מרגיש מיוחד כל פעם? נמאס לי. לא רוצה להביט כך בעוד המון זוגות עיניים זה נראה לי כל כך תפל.

עד שנוצר אמון.....אני תוהה אם יש לנו מלאי מוכן של אמון שנגמר מתישהו.....

יש אנשים שמתרגשים מלחוות כל פעם בן אדם חדש, בעיניי הדבר הכי מרגש הוא לחוות אחד ויחיד לבחור זה בו. להישאר להיות.לצמוח כל פעם מחדש עם אותו האדם, לגלות את הפנים השונים את ההתחדשות,עם אחד. בלי להחליף.

• אולי מי שהפריד ביניכם- אנרגטית- הוא בן זוגך לעתיד
• יום אחד בלי שתרגישי זה יגיע

בשקט בשקט, כמעט במפתיע
קשר חדש במהירה יפציע
והמיוחל, ליבו לך יציע


מהפה (או המקלדת בעצם.... שלכן ....


הלוואי....

יום אחד בלי שתרגישי זה יגיע
בשקט בשקט, כמעט במפתיע
קשר חדש במהירה יפציע
והמיוחל, ליבו לך יציע

<תגובה מ-אהבת עולם:>

_רציתי גם להגיד,
שרק אחרי שהוא הלך, יכולתי לראות כמה היה לי לא טוב במערכת היחסים._

כן, אבל לבבית הייתה רק בתחילתה של מערכת יחסים. יכול להיות שעדיין לא הספיקה לראות בה דברים לא טובים. ואז מבחינות מסוימות אולי זה כואב יותר, כי נדמה שההפסד הוא ענק. בניגוד למערכת יחסים ארוכת טווח, שגם מכירים כבר את הרע שבה, ואז בדיעבד יכולים לומר 'בעצם, טוב שזה נגמר'.

נכון שמאוד ייתכן שאם היו נשארים ביחד, לאט לאט היו מתגלים הסדקים והיה מתברר שבעצם זה לא כ"כ טוב כמו שנראה בהתחלה.
אבל עכשיו אי אפשר לדעת את זה.
עכשיו זה נראה כמו קשר מדהים שאבד. ואולי קשה להתנחם.

(כל זה בלי להמעיט מקושי הפרידה ממי שנפרד מקשר ארוך.)

***********

מלבד זה לבבית, מאוד הזדהיתי עם הרבה מהדברים שכתבת.

כשמישהו 'לא רוצה אותנו' מאוד קל ליפול למקום הזה של "אולי אני לא שווה, אולי אני לא ראויה, אולי אני נוראית, אולי אני בלתי ניתנת לאהבה - 'עובדה' שהוא לא רוצה".
אבל איך זה ייתכן שזה מה שאומר עלינו?
ואז אם מישהו אחר ירצה, אז פתאום כן אנחנו שווים וראויים?
וחוזר חלילה?
כל פעם נהיה 'שווים וראויים' או 'לא שווים וראויים' בהתאם למי שבסביבה שלנו? בהתאם למי שמסתכל עלינו?
ברור שאני מכירה את ההרגשה הזאת, אבל אני מזכירה לעצמי שלא ייתכן שבזה השווי הפנימי שלי תלוי.
השווי הפנימי שלי הוא כמו יהלום. אי אפשר לגעת בו.
גם שלך.
אל תמעיטי בערכך.

למרות כל הכאב.

אם משהו לא קורה זה לא אומר שזה בגלל שמשהו פגום בך.
ייתכן שזה פשוט לא צריך לקרות עדיין, מכל מיני סיבות, או לא עם האיש הזה.

את שווה וטובה וראויה.
וזה יגיע.

***********

רוצה כבר שיהיה מישהו אחר במקומו שאראה שאני ראוייה לאהבה,ושהאהבה שאני נותנת שווה ורצוייה
מאחלת לך את זה.
וגם שאת בעצמך תראי.
זה לא סותר.
שיהיה לך את שניהם !

**********

כשמישהו פותח את הכאב שלו ומבקש עזרה, יש בזה משהו שכל כך פותח את הלב ורוצה לחבק ולעזור והדברים שכתובים פה כל כך יפים וחכמים מלאי הזדהות ואהבה.... ונותנים לי השראה לאיחולים לבביים לך לבבית ולכולם שיאהבו שיהיו נאהבים ושמחים ונהיה לב אחד שלם חזק ביחד באהבה הגדולה הזו, אהבת עולם........

מזדהה עם המילים האלו.

**********

אולי מי שהפריד ביניכם- אנרגטית- הוא בן זוגך לעתיד.

גם זה משהו שכדאי לחשוב עליו.

כשהכל נגמר הכל מתחיל

ייקח זמן ואורך רוח לראות מאיפה אני מתחילה. בעצם זה כבר התחיל

וזה כואב. ואני יודעת שלכל מי שכתבה כאן כאב הרבה בחיים,תבורכו כולכן שנבורך כולנו.....

מאיפה תבוא לי התמימות הזאת שוב???
עם הזמן, זה קורה. אל תאיצי בעצמך.קחי זמן
שברון הלב הוא גדול וכואב עד אימה.
וקחי זמן. ותעברי את שלבי האבל הכאב והכעס ובסוף תצליחי גם להגיע ל צמיחה ול"הכל לטובה" אבל לא צריך לרוץ לשום מקום.

רוצה כבר שיהיה מישהו אחר במקומו שאראה שאני ראוייה לאהבה,ושהאהבה שאני נותנת שווה ורצוייה.שאראה שאני לא כל כך נוראית
תני לעצמך את עצמך. השאר יגיע. היי חזקה את אהובה

_רציתי גם להגיד,
שרק אחרי שהוא הלך, יכולתי לראות כמה היה לי לא טוב במערכת היחסים. כל עוד הוא היה כאן, לא הצלחתי לראות כמה לא טוב לי איתו וכמה נדרש שינוי._

א יקרה
אתמול קראתי את הדף שלך ולא כל כך ידעתי מה לכתוב לך
אבל חשבתי עליך בלילה ורציתי לחזק אותך
להגיד לך שגם אני הייתי שם
שהרגשתי כאילו כל הבפנים שלי נגמר והכל מרוסק
אחר כך התאוששתי
רוצה להגיד לך שזה יגיע, שאת תתחזקי, שעוד יהיה לך טוב
|פרח|

רציתי גם להגיד,
שרק אחרי שהוא הלך, יכולתי לראות כמה היה לי לא טוב במערכת היחסים. כל עוד הוא היה כאן, לא הצלחתי לראות כמה לא טוב לי איתו וכמה נדרש שינוי.

נכנסתי להציץ לשלומך.מבחוץ זה נראה שלאט לאט משהו נרפא קצת.שולחת לך חיבוק גדול.

ל-א, מה שלומך היום?
מעולה:-)

איך את מתמודדת?איך את מרגישה?
אכן אחרי השלב שבו חוויתי הלם, הכחשה, כאב, כעס, עלבון, פחד וכל רגש שניתן לדמיין - כל זה חלף.
היום אני מבינה שעזיבה של מי שהיה בעלי ויהיה תמיד אבי בנותיי, היתה מתנה מופלאה עבורי, שהביאה לתקופה מדהימה של צמיחה, התחדשות, גדילה ופריחה, ולמעשה אני צריכה לשלוח לו זר פרחים על כך שהוא היה חכם כל כך לקום וללכת, ולהביא לכך שתיווצר עבורי מציאות חדשה וטובה הרבה יותר.

רוצה כבר שיהיה מישהו אחר במקומו שאראה שאני ראוייה לאהבה,ושהאהבה שאני נותנת שווה ורצוייה.
יקירתי,
הדרך להבין שאת ראויה לאהבה מתחילה ונגמרת בתוכך. אינך זקוקה לאיש כדי לדעת שאת ראויה לאהבה. ההבנה הזו נמצאת אי שם חבויה בתוכך, וצריך רק לעזור לך למצוא אותה וליצור איתה קשר.
ואני כותבת את זה, כי אני מכירה היטב את המקום הזה שמרגיש לא ראוי לאהבה או לטוב...

אם בא לך לטפל בעצמך, כרגע נקודתית, או בכלל לפתוח את הנושא, אני ממליצה על אחת משתיים, שתיהן נהדרות:
אורנה שפרון
עירית לוי


חיבוק

יש כאן דף מקביל, מציאות חדשה פרידה . מכירה? אולי יעזור לך.

אוי הדף הזה......
כשמישהו פותח את הכאב שלו ומבקש עזרה, יש בזה משהו שכל כך פותח את הלב ורוצה לחבק ולעזור והדברים שכתובים פה כל כך יפים וחכמים מלאי הזדהות ואהבה.... ונותנים לי השראה לאיחולים לבביים לך לבבית ולכולם שיאהבו שיהיו נאהבים ושמחים ונהיה לב אחד שלם חזק ביחד באהבה הגדולה הזו, אהבת עולם........

זה קשה קשה, אבל הימים/ שבועות הראשונים הם הקשים ביותר-
תשמרי על עצמך- תקיפי עצמך בחברים/ חברות. אל תתכנסי בתוך הגעגוע- הוא לא יחלוף, כי אם ייצבע, עוד מעט בגוון שמאפשר לחוש אותו.
בינתיים תעבדי הרבה, למשל. אל תפלי למרה שחורה/ רק אפורה.
והי, אל תפלי/ אל תתרסקי- ככה איך יישאר לך כוח לבדוק מה קורה איתו עוד שבועיים?
אל תתחנני אליו.

בואי נחשוב על זה אחרת-
אולי מי שהפריד ביניכם- אנרגטית- הוא בן זוגך לעתיד.

ל-א, מה שלומך היום?
את מתארת מצב הרבה יותר קשה ומורכב משלי. איך את מתמודדת?איך את מרגישה?

תודה על ההמלצות. באמת אעזר בהן.

אני והוא רק כמה חודשים ביחד. אבל אני אף פעם לא נמצאת עם מישהו סתם כדי שיהיה מישהו ויהיה עם מי להעביר את הזמן בנעימים.
זה היה כל כך משמעותי ואדיר בשבילי,קיוויתי שזהו זה. היו לי מחשבות על שנהיה ביחד לתמיד. דמיינתי אותנו. אני בדרך כלל לא מדמיינת. אני כזאת זהירה,כל כך זהירה....ואוף זה עדיין לא מגן עלי. כי מי שאני מכניסה אחרי כל הזהירות הזאת....../-: כל כך נוגע וכל כך כואב בדרך החוצה.

אני מודה לה' על כל מי שתומך בי ונמצא שם בשבילי. חברים,אמא, ולנשים הטובות כאן. שכאילו לא קשורות, אבל אתן מחבקות אותי כולכן,ואתן מבינות, תודה.כל כותבת עוזרת לי. אני מתמלאה מכל אחת אלמונית שחושבת עלי,באמת, זה מדהים.
כל הכאב שלי מתפרץ כשאני קוראת אתכן,יוצא החוצה בבכי נואש ונוראי,אבל אני מרגישה שאני לא לבד. לבד ממנו כן . אבל לא לגמרי לבד.

אני עכשיו במצב קצת פחות קטטוני מאתמול,קצת יותר מתעוררת. (ישנתי 3 שעות הלילה, בניגוד לאתמול שבכלל לא ורק כאבתי בלי הפוגה.מנסה לתת לכאב להיות לעיתים מצליחה,אך זה לא כאב יפה כמו בשיר,שעובר מהר, זה כאב אכזרי.)

עצובה וכואבת ומפחדת שזה ייקח הרבה זמן. לא רוצה להיות עם זה הרבה זמן. נמאס לי מאכזבות מאהבה. מה זאת האהבה הזאת בכלל?? איך אנשים מכאיבים ומנתצים זה את זה דרך המקום הזה המסגרת הזאת של ה"אהבה".

רוצה כבר שיהיה מישהו אחר במקומו שאראה שאני ראוייה לאהבה,ושהאהבה שאני נותנת שווה ורצוייה.שאראה שאני לא כל כך נוראית.(אני לא חושבת שאני נוראית.יש לי את הקשיים שלי...אבל יש בי כל כך הרבה טוב.-למה הוא חשב שהטוב שלי לא מספיק???? לא מספיק כדי להישאר? למה לברוח מהקשיים? כדרכם של קשיים הם קשים,אבל הם גם הזדמנות.בדרך.אני כן מתמודדת ונושאת את מה שיש בי. כן יש לי גישה חיובית ואהבה לחיים הללו. למה הוא ברח??)

רוצה שמישהו אחר יחבק אותי וירצה אותי. אבל איך אוכל לחבק גוף אחר אחרי שכל כך אהבתי את הגוף הזה? נכנסתי אליו והוא לתוכי.
זה חלחל אליי כל כך עמוק. אולי לא בשבילו .
לא יכולה לדמיין מישהו אחר במקום הזה. חשבתי שהקשר הזה כל כך טוב בשלב מסויים,שהייתי אומרת את ברכת מודה אני לפניך ומודה על ההימצאות שלו בחיי.
לפעמים לא יכולתי להאמין שמישהו כמוהו רוצה אותי. פחדתי שאני לא מספיק טובה. עכשיו הוא חושב שאני לא מספיק טובה .
אשר יגורתי בא לי? איך אפשר להתחמק מזה? איך אפשר לא להגשים את הפחדים?

איך אני אתמסר שוב? איך מישהו יתמסר לי באמת? לאני האמיתית?
לא רוצה להיות לבד בחיים הללו. אבל מסתבר שכל ביחד יכול בכל רגע להפוך ללבד,לפעמים בבום,לפחות לצד אחד .

למה לוותר עלי? הייתי עומדת לצידו באש ובמים. למה לוותר על הלב שלי? למה אני לא יקרה לו כמו שהוא יקר לי?

לפני 9 חודשים שבר לי איש את הלב.
הייתי בטוחה שנזדקן יחד.
בוקר אחד הוא עזב לאחר 13 שנה יחד ושני ילדים.

בימים הראשונים כל החברים אמרו לי, את תראי, זה יהיה לטובה. חשבתי שבא לי לרצוח אותם. מה לטובה? כל עצם בגוף שלי כואבת, הלב שלי שותת דם על הרצפה, וזה נראה לכם לטובה??????!!!!!

ויצא לי לדבר עם איזה מטפלת, כדי לקבוע איתה פגישה לטיפול. וסיפרתי לה בקצרה בטלפון מה מצבי כשיחת רקע.
היא שאלה בטון אמפתי: "יש לך כלים להתמודד עם זה?".
עניתי: " כן, את יודעת, הכל לטובה וכל זה"
היא אמרה: " הוי חמודה, חכי רגע עם הכל לטובה, זה עוד לא לעכשיו, זה לאחר כך, עכשיו את צריכה דברים אחרים"....

אז אני רוצה להגיד לך, כן, זה נכון הכל לטובה, אבל זה לא מעניין כרגע שזה לטובה, כי כרגע את בהלם. ואת באבל. ואת חווה אובדן.
ואני חושבת שמה שיכול אולי לעזור לך זה ללמוד לנשום לתוך הכאב. זה ללמוד להיות בתוכו, לפנות לו מקום, להיות איתו. זה פשוט להיות. ולנשום.
אפשר אולי - למה אולי, כדאי! - פרחי באך לתמיכה. או הומיאופתיה. אבל לגמרי לגמרי להתמסר לכאב ולכל רגש שעולה בך ופשוט להיות שם. רק בלי לשכוח לנשום תוך כדי.... .

אוי
עצוב לי איתך
http://forums.asat.org.il/images/smilies/[po]icon hug[/po].gif
גם אני עברתי פרידה לא מזמן. עדין כואב, אבל פחות.

את הדברים החכמים כבר אמרו לך, אז אני אצרף שיר: http://www.youtube.com/watch?v=XBeUF2XWm7c

כמה הייתי שומעת אותו, שוב ושוב ושוב, אחרי שהאקס שלי החליט שהוא עוזב אותי ושאין שום סיכוי שנחזור....
זאת תקופה מגעילה, אין מה לעשות. אבל אם מחייכים טיפה, בהתחלה אפילו בכוח, לאט לאט חוזרים לתפקוד הרגיל, ונזכרים בדברים הנחמדים שקיימים, וחוזרים ליהנות מדברים.
ובסוף, בכלל כבר לא חושבים על ההוא, בטח לא ככה.
חיוך אחד ביום זאת התחלה.


(היום אני נשואה באושר, יש לי ילד, והאקס שלי מגיח מדי פעם למחשבותיי, אומר שלום, וממשיך בדרכו. נחמד להזכר בו, אבל אני לא מתגעגעת.)

משל :
היום הייתי עם ביתי בת ה-10 חודשים בקורס כשלהו שנערך בבית משותף ללא מעלית,הקורס נגמר ובנות שהיו שם עזרו לי לרדת עם הילדה,העגלה וכל הציוד הנלווה.אמא שלי חיכתה עם האוטו למטה,לא ידעתי בדיוק איפה.חיפשתי אותה ולא מצאתי ובינתיים הבנות כבר הלכו.באתי להוציא את הטלפון מהתיק ןלצלצל אליה ולא מצאתי אותו.הבנתי שהשארתי אותו למעלה.ניסיתי לצעוק למורה שלי מהחלון אבל הוא לא שמע,ונאלצתי לקחת את ביתי על הידיים ולהשאיר למטה את הדברים,לעלות שוב את כל המדרגות ולקחת את הטלפון.כשירדתי,ראיתי שאמא שלי הייתה מאוד קרוב עם האוטו,ומסתבר שהיא הייתה שם כל הזמן,פשוט לא ראיתי אותה.ואם הייתי רואה אותה,כנראה שהייתי צריכה להסתדר שבוע בלי פלאפון.איזה מזל שהכל קרה כמו שקרה!
אני חלילה לא מנסה להשוות בין המקרים,אבל אני רק שולחת לך את התזכורת שבטוח,אבל בטוח,נחסך ממך משהו הרבה יותר לא נעים בהמשך,והיקום פשוט עשה לך טובה ענקית.
אני שולחת לך,כוח,וביטחון,אהבה לעצמך,אמונה וסבלנות

תשברי תבכי תתרסקי תקראי את מילותינו ואל תמצאי בהן נחמה ותמשיכי לחפש בהן נחמה כי היא קיימת.
ובכל מה שאת עוברת עכשיו- המון טוב.
כן, אל תאמיני לי, תחשבי- "הן אולי צודקות אבל חכמה גדולה, הן כבר עברו את זה אבל אני בתוך החרא עמוק ממש עכשיו".
חשוב יותר מכל- תאמיני שהכל לטובה, אלוהים יודע מה הוא עושה, תזכירי לך גם ברגעים העלובים והשפופים ביותר, מתוך הדמעות וחוסר היכולת לתפקד, שאת אוהבת אותך ומי שלא יכול להכיל אותך שיילך לו לדרכו ויפנה מקום לאמיתי.
ותני לעצמך הפסקה, יעני give your self a break, אל תאיצי בתהליכים, הם קורים הכי נכון כשנותנים להם לעשות את זה בקצב שלהם.
זה באמת מאוד קשה ועצוב,
זה באמת יעבור.
אין שלם מלב שבור אמר רבי נחמן, משפט מרגיז ומדוייק מאין כמותו.
את באמת לא תחזרי להיות תמימה כשהיית ואלה החיים, אבל את יכולה להיות בטוחה שתהיי הרבה יותר חכמה וטובה לעצמך.

טוב אני מצטרפת לחברותיי לאתר - מבטיחה לך שדברים יתבהרו ויהיו טובים . קיטשי אבל הזמן אכן עושה את שלו , וגם אני כמו פלונית לפני מברכת על אותה אהבה שברחה לי מבין האצבעות , בלעדיה לא יכולתי להעריך כיאות את הגבר שלצידי ( גבבבררר לא פחדן שבורח בשניה האחרונה ומותיר אותך עם לב שבור ...) אוהבת , מחבקת ושולחת המון נשיקות

היה לנו תאריך והבן אדם פשוט קיבל רגליים קרות ונעלם מעולמי.....
היום (כמה שנים אחרי) נשואה לגבר של חיי ברוך השם שההוא הלך...
יכולתי למות מהכאב מבינה לליבך.
אבל יודעת שיש מי שמסובב את הגלגל והוא עושה הכל לטובה
גם אם לא תמיד זה נראה.

מתוקה, מי לא עברה שיברון לב שכזה? זה יעבור, הפצעים יגלידו ותהיי חזקה יותר, אולי זה לא נראה ככה אבל זה לטובה , זה לא לחינם, זה עוד שלב בדרך לבן זוגך האמיתי. בהצלחה בהצלחה בהצלחה!

אוי ... מאמי עוד מעט אני אמצע את המילים לעזור כרגע מבינה אותך כ"כ וכואבת איתך
מותר וצריך לדעתי יום יומיים לתת לכאב מקום , לבכות ולהתפרק .

אתמול בלילה נשבר לי הלב.

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

כמה היה לי קשה לחשוף את עצמי,לשים את עצמי שם, כמה התאהבתי, כמה הייתי מאושרת ,כמה לא האמנתי מרוב שזה טוב

כמה לקח לי זמן להתרגל לזה להיכנס לתוך זה..

והוא-מייד רצה הכל, נדלק מהר ונכבה מהר...

ואצלי...זה לאט. כמו מים שמחלחלים באבן. לאט לאט אבל עמוק. אני משנה את המבנה שלי,אני חוקקת את האהבה בבסיסי.

אני כבר לא אותו האדם שהייתי לפני. קיבלתי אותו לקרבי.
והוא? הוא כבר לא שם. היה והלך.
הזדעזתי לגלות מבחינתו הוא כבר לא שם זה זמן מה,
וכשהוא מבשר לי-הוא בנקודת השלמה. ואני? העולם,שנבנה,לצד פחדים וחששות אדירים,האהבה והרצון.....כל מה שהבאתי מתוכי-כבר לא רצוי כבר לא מעניין אותו.

אני לא יודעת מה לעשות.
ההתחלה היתה כל כך תמימה וכל כך טובה.

מאיפה תבוא לי התמימות הזאת שוב??? (כבר היו כמה סיפורי אהבה בחיים,זה לא הראשון.זה הראשון שחשבתי שיש לו עתיד.) כבר הייתי קצת חשדנית מנסיון העבר,ובטח ובטח חששנית ומפוחדת.
הוא לא רוצה אותי. הוא לא רוצה להכיר אותי באמת,אין לו מספיק סבלנות אליי.בתחילה אהב ועכשיו כבר לא. אני דואגת לו ואוהבת אותו,הוא לא. הוא כבר מאס בי.
הלב שלי מרוסק.
אני מפחדת שאף אחד לא יאהב אותי ולא יכיל אותי ולא ירצה להכיר אותי באמת.

אני לא רוצה הרבה מערכות יחסים בחיים הללו, לא רוצה להכיר הרבה גברים. לא מעניין אותי בכלל. .
רוצה אחד שיהיה שלי ואני שלו.
חשבתי שזה היה הוא.

אני לא מצליחה לישון

זה כואב כל כך ולא מפסיק.

שיתוף:נשבר לי הלב בקשתעזרה