בדיאלוג שלי עם המשרד אני מגלה המון בקיעים
קודם כל התארגנות אין משמעה מלחמה או מרד
משרד החינוך מבולבל מאוד. הם ערים לעליה במספר דורשי החינוך הביתי
ו
אינם ערוכים לטפל בעניין
הבקשה שאני הגשתי ניערה אותם כי ביקשתי שירותים מהמערכת
הם גילו שקיים חוק שמאפשר לי לקבל את השירותים הללו והם חשים איום
אם הילד שלך רוצה מאוד ללמוד כימיה ויש מורה נהדר בביה"ס (אל תתנפלו עלי!!!! - יש חיות כאלו, לא כל המורים גרועים)
הוא יכול לבחור ללכת לשיעורי כימיה אצל המורה הזה, להקפיד להופיע לכל השעורים, בתאום עם ביה"ס ועם המורה ולהנות מכל רגע - אני בטוחה שיהיו לו שם המון אפשרויות שאילו רצית לאפשר אותן בבית, היית צריכה להשקיע בהקמת מעבדה, במציאת מישהו שינחה ויוודא שהבית שלך לא יתפוץץ בטעות (אורך השורות כאן שלוח לך, באהבה
). העניין הוא שאת סוגרת מראש את האפשרות שילדייך יבחרו לקחת דברים מהמערכת. אני אומרת: שתהייה אפשרות כזאת פתוחה לילדייך לבחור בה. אני אומרת למשרד החינוך: המנדט שלי והוא יישאר שלי. הבן שלי רוצה ללכת לביה"ס - שיילך!!!! אם זו בחירתו, וזה רצונו, אין לי בעיה! אבל... אם הוא רוצה, אם הוא בוחר - שם הכוח. אם הוא לא מפיק משהו משהותו שם - הוא לא יהיה שם! אם הוא נפגע, הוא יכול לעזוב או לא לבוא. אם משעמם לו, הוא לא "תקוע" שם. אני מדברת על זה שהחוק מאפשר את זה, ובתור מי שבאמת רוצה לתת לילד שלי חופש, אני רוצה לאפשר לו גם את מה שביה"ס מציע. יש נושאים שלימוד בקבוצה נעים בהם יותר, כמו שעורי ספורט. יש ילדים שאוהבים, אז למה לא?
אני ערה לעובדה שאנשים רבים צריכים לעשות סוויץ' ולהסכים שלא הכל במערכת הוא בהכרח רע
וחוץ מזה:
אני מקבלת 4 שעות חינוך מהמערכת, על חשבונה. זה לא מחיר של שעור פרטי, לכן לא כל אחד יסכים לעבוד בתעריף הזה, אבל... אני חופשיה לבחור את
מי שאני רוצה ללמד את
מה שאני רוצה - ליהונתן כבר מצאתי מורה לאנגלית (בגיל 6 ולפני שהוא שולט בקרוא וכתוב בעברית) ואני מחפשת משהו יותר טיפולי לשעתיים הנוספות. אני מתכוונת לנצל את המרפאה בחיות שעובדת בביה"ס - אולי...
אז יש דברים שאנשים פשוט לא יודעים שהם קיימים.
למשל: המפגשים שיפעת אירגנה בתל אביב, במתנ"ס - אולי אפשר היה לבדוק אפשרות מימון על ידי מערכת החינוך - לפחות לילדים הגדולים שחייבים בחינוך חובה. קודם כל, אם הם מוכרים כחינוך ביתי הם מכוסים ביטוחית, וחוץ מזה, יתכן שמשרד החינוך היה מממן פעילות כזאת ובכך:
מבטיח מסגרת חברתית בטוחה
מאפשר אולי העסקת עובדים אחרים שיכולים להעביר פעילות מכוונת שהילדים יכולים לבחור בה או לא (אומנות, פיתוח חשיבה מתמטית, ג'ימבורי)
מקום כזה, יכול לפעול ולהעסיק עובדים ייחודיים ע"ח המערכת, על פי בחירת ההורים, בהתאם לצורכי הילדים, וללא הכבדה על הכיס. רעיון כזה, הוא לא משהו שקיים במערכת כרגע אבל אני מרחיבה את הרעיון של אותן 4 שעות חינוך שקיבלתי למתן שרות כזה לקבוצה שמרוכזת באיזור ספציפי ושיש לה צרכים משותפים.
עודד, אם אני לא מורדת אלא משתפת פעולה? - יש כרגע המון שאלות במשרד החינוך, המון בלבול.
אנחנו, אם אנחנו מתארגנים, יכולים להיות צד בעניין, כאירגון, ולעזור לעצמנו. כפרט, אני אישית הצלחתי לנער את המערכת לחשיבה. ברגע שקיבלתי אישור, אין למעשה, עילה להמשיך לתבוע מהם להתארגן למתן מענה. כאירגון, אני יכולה להמשיך ולעורר שאלות והתייחסות לצרכים (כמו מקומות למפגש חברתי, עם או בלי פעילות מכוונת שזורה בהם), כמו נוהל תקין. למשל: עצירת הליכים משפטיים במקביל לפעילות למתן אישור (נחקרתי היום במשטרה
- התלונה נעשתה יומיים לפני הדפסת מכתב האישור, שהודפס שבוע לפני שקיבלתי אותו, ושנמסר לידי יומיים לפני החקירה - חלם!).
יונת, אחרונה, אחרונה חביבה
יש הבדל אם מישהו מרים לי טלפון לקבלת תמיכה או עצה, או אם מישהו פונה אלי כאירגון שילווה אותו במפגש עם המערכת. משפחה עומדת מול המערכת לבד. אירגון, בונה יחסים עם המערכת ויכול ליצור תקדימים, לפעול למתן מענה לקבוצה עם צרכים דומים ועוד. כשאדם נתקל מול הקיר של המערכת, אירגון, לאחר שמערכת החינוך תורגל לנוכחותו, יוכל לרכך מצבים, להפעיל לחץ, אפילו לתת תשובות.
החשיבות של התארגנות עכשיו, היא במענה שאירגון כזה יכול לתת עוד כמה שנים, כשהמספרים יגדלו.
אני לא ממהרת לבג"ץ, אני לא רואה בו צורך כרגע.
לדעתי, הכיוון שאריאלה לוקחת הוא נהדר אבל מוקדם מדי. לא מוקדם כי הוא לא נכון, אלא מוקדם כי המערכת לא יכולה להתמודד איתו כרגע.
אם הרעיון "גדול" על המערכת, היא תסגור אותו. מה שצריך עכשיו לעשות הוא להכניס כוח במשהו שלמעשה, המערכת כבר מכירה בו אבל מתקשה להודות ולקבל את קיומו. אנחנו צריכים לפעול להקל על מה שיש ועכשיו, יש לנו קרקע טובה.
למערכת
אין גיבוש סביב הנושא, היא גמישה עכשיו כי היא מחפשת תשובות - אני מעדיפה להיות שם ולהציע תשובות.
תשובות שיאפשרו לנו להרגיש בטוח יותר ונוח יותר,
תשובות שיתנו לנו מקום בתוך המערכת (רחמנא לצלן!
)
החזון:
להפוך את החינוך הביתי למשהו מוכר לציבור ולפתוח אותו כאופציה נתפסת לכל האוכלוסיה
להפוך את החינוך הביתי למשהו שיכול להתאים לכולם, עם כסף או בלעדיו
בספטמבר , במפגש, אמר לי מישהו:
"הורות זה לשניים, אין לי מושג איך את עושה את זה באחד
אבל חינוך ביתי, זה ממש בלתי נתפס לי"
יש לי פחות כסף מאשר לכל אחד מכם, וצרכיי הבסיסיים מצילים (מהמילה: צל) על צורכי הרבה משפחות
התשובה היא: אני נעזרת במערכת כדי לתת לבן שלי את מה שאני רוצה
אני עושה חינוך ביתי על חשבון המערכת.
יכול להיות, שבגלל מצבו העכשווי של יהונתן אני מנצלת הרבה יותר ממה שאנצל בעתיד,
אבל הרעיון הוא, שהצלחתי "להחזיר לידיים שלי את השליטה" בחינוך של יהונתן,
ושאני מצליחה לענות על הצרכים הייחודיים של עכשיו, במימון המערכת.
אילו היה לי אירגון משומן ב- 1 באוגוסט, כשהחלטתי, הייתי מקבלת אישור יותר מהר,
היו נחסכים ממני המון עגמת נפש, מהמורות ומכשולים וייסורים רבים
מיהונתן היו נחסכים חודשי המתנה מיותרים ואימא באטרף - הוא היה מקבל מענה הרבה קודם
אני אישית באה ממקום של למנוע ממשפחות אחרות לעבור את ה- "ויה דה לורוזה" שאני עברתי
זה יכול להיות קל (אם כי לא אצלי
)
בבקשה, בואו נעשה משהו !?!?!?!?