על ידי צפריר_שפרון* » 13 אפריל 2008, 00:08
כוכב,
איני נכנס לסוגיית - מה מגן על המדינה.
זה לא רלוונטי. שהרי כל נושא חשוב מעין כמוהו לשם חיזוק המדינה.
תורתו אומנותו, או לידת ילדים, או חינוך ביתי או כל נושא, חיוני לקיומה של המדינה, ומכאן בא גם להגנתה.
לגבי צבא מקצועי, אנחנו בכל מקרה חזקים דיינו על מנת להילחם במלחמות הברירה וה"אין ברירה" הבאות אל קראתנו.
השקר הגדול ביותר הוא ש הסכנה הקיומית המאיימת על מדינת ישראל, היא ממלחמות חיצוניות.
נהפוך הוא, דווקא המלחמות ורדיפת היהודים - הם שמאחדים אותנו.
הסכנה הקיומית על קיום מדינת ישראל, היא אובדן ערכי היהדות, מעבר למצוות הדת. אובדן הלאום במובן של מוסדות יהודיים, הוא שעשוי לקחת את ארץ ישראל מידי היהודים - שוב.
ערכי היהדות בהחלט שזורים בעשרת הדברות.
וכאשר ניתנות מצוות אלה, ניתנות אלה לפרשנות רחבה וגמישה מהשמרנות המאפיינת את אלה, שבזכות קיום פולחני "ההלכה", על פי החמרת הפרשנויות, והשפעות של הגולה על רעננותה של התפישה היהודית, בדמות קווים פרוטסטנטיים במובן הנוצרי, והדגשת קווים מוסלמים, כפי שעולים בהווייה ההודית בארץ ובעולם.
מכך, ששמירת שבת, מתקיימת באופן נרחב ממה שמשערים הדתיים והחילוניים. קידוש השבת עם זאת, עשוי להיות נסיעה במכונית או כל יצירה אישית, אם נקבל את הדברים כפשוטם.
עדיין, ערכי היהדות אינם באים לידי ביטוי, גם בדף הזה, בו מלינים אלה על אלה, על כפייה, כששוכחים אלה גם אלה, מהי כפייה.
מניעת מענק ממי שלא יולדת בבית, איננו כפייה.
חוסר צדק, חוסר שוויון, ניסיון להתעמר באלה ההולכים לצד המחנה, כן.
כפייה אין כאן.
כך גם לבוש לא צנוע, או מניעת התענוג של נסיעה בתחבורה ציבורית בשבת.
שכן, ערכי היהדות, הבסיסיים, על רגל אחת, הם 'ואהבת לרעך כמוך', או באופן הזה שמתאים יותר לתקופה זו - 'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך', והעיקר הזה, כבר חובק בתוכו, את כל המצוות כולן, ואם תרצי ניתן להרחיב שם.
צוויליך,
צפריר לא בא לפתור את בעיית החרדים או את בעיית הגיוס, אלא להעלות את הבעיה העקרונית שאיננה קשורה כלל וכל לגיוס חרדים או חרדות או חילוניים או בעלי כובע טמבל, אלא, במובן הזה, שלא יעלה על הדעת, מכל סיבה, לדרוש מילד בן שמונה עשרה, להיהרג או להרוג. נקודה.
הסר נא דאגה מעל לבך, גם ללא דרישה, גם ללא תעמולת הפחד, הפטריוטיות ושרירות הלב, יש די והותר צעירים, שישושו אלי קרב, למען המדינה, או למען עצמם.
וכאשר, בדיוק כמו בארה"ב, תהיה ההזדמנות בידי כל ילד בן שמונה עשרה, להתגייס לצבא, כמקום עבודה, מקצועי לחלוטין, כשמקצוע הלוחם הוא אחד מהמקצועות הניתנים לבחירה, והצבא יהיה מקום בו ניתן לפתח קריירה מקצועית, כפי שכבר מתרחש בצבא הקבע, יהיו לא פחות מתגייסים מאשר יש היום, ואם יהיו קצת פחות, הכמות החסרה תפוצה באיכות הנובעת ממוטיביציה ותמורה הולמת.
לא כמס הנגבה על עצם החיים כאן, אלא כאפשרות.
בעודנו מלינים על הכפייה הדתית, ויש כזו, עלינו לזכור את מקורותינו.
להצדיע אל ערכי היהדות, וברמה המדינית, להדגיש בתוך מוסדות המדינה, כך שיפעלו על פי אותם ערכים של היהדות, המתומצתים בעשרת הדברות או ב 'אהבת לרעך כמוך' וב 'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך' - אשר נותנים את הבסיס לחיים הרמוניים בין אדם לחברו, עם התייחסות לבין אדם למקורו.
עדיפה אותה "כפיה דתית" המתקיימת כיום, מכל הפקרה של ערכי היהדות, שבבסיסה, כתמיד, נמצא שוכח העם הזה, מהר מדי, את לקחיו, ולא משכיל להבין שכפי שארץ זו ניתנה לו, בשל היהדות, כך גם יכולה להילקח ממנו, בשל היעדר היהדות.
במו ידיהם הביאו היהודים את חורבן הבית על ראשיהם, לא מתוך כך שלא גויסו אז מספיק אברכים, או שלא היו מספיק אברכים ללמוד תורה, אלא, מתוך הקלקול שפשה, בדרך הארץ, הערבות ההדדית, ואחוות האדם באשר הוא אדם.
הטחת טענות כפייה של מחנה אחד בשני ולהיפך, היא הנכחה של 'הפוסל במומו פוסל' או 'טובל ושרץ בידיו'.
חסר תכלית.
קירוב הלבבות עם זאת, מידה יהודית לעילא. ומתוך שקירוב הלבבות אינו יכול להיות בכפיה, אלא כאיום קיומי משותף (שאז האדם גובר על מאפייניו האישיים, לשם הסכמה ושותפות), טוב אל קירוב הלבבות מבחירה.
אז, ההסכמה היא המפתח. ואז, ניתן גם להסכים שאין הסכמה.
גם זו הסכמה.
בברכת כל ישראל חברים, ובמובן הזה, כל בני האדם חברים.
תודות.
כוכב,
איני נכנס לסוגיית - מה מגן על המדינה.
זה לא רלוונטי. שהרי כל נושא חשוב מעין כמוהו לשם חיזוק המדינה.
תורתו אומנותו, או לידת ילדים, או חינוך ביתי או כל נושא, חיוני לקיומה של המדינה, ומכאן בא גם להגנתה.
לגבי צבא מקצועי, אנחנו בכל מקרה חזקים דיינו על מנת להילחם במלחמות הברירה וה"אין ברירה" הבאות אל קראתנו.
השקר הגדול ביותר הוא ש [b]הסכנה הקיומית[/b] המאיימת על מדינת ישראל, היא ממלחמות חיצוניות.
נהפוך הוא, דווקא המלחמות ורדיפת היהודים - הם שמאחדים אותנו.
הסכנה הקיומית על קיום מדינת ישראל, היא אובדן ערכי היהדות, מעבר למצוות הדת. אובדן הלאום במובן של [b]מוסדות יהודיים[/b], הוא שעשוי לקחת את ארץ ישראל מידי היהודים - שוב.
ערכי היהדות בהחלט שזורים בעשרת הדברות.
וכאשר ניתנות מצוות אלה, ניתנות אלה לפרשנות רחבה וגמישה מהשמרנות המאפיינת את אלה, שבזכות קיום פולחני "ההלכה", על פי החמרת הפרשנויות, והשפעות של הגולה על רעננותה של התפישה היהודית, בדמות קווים פרוטסטנטיים במובן הנוצרי, והדגשת קווים מוסלמים, כפי שעולים בהווייה ההודית בארץ ובעולם.
מכך, ששמירת שבת, מתקיימת באופן נרחב ממה שמשערים הדתיים והחילוניים. קידוש השבת עם זאת, עשוי להיות נסיעה במכונית או כל יצירה אישית, אם נקבל את הדברים כפשוטם.
עדיין, ערכי היהדות אינם באים לידי ביטוי, גם בדף הזה, בו מלינים אלה על אלה, על כפייה, כששוכחים אלה גם אלה, מהי כפייה.
מניעת מענק ממי שלא יולדת בבית, איננו כפייה.
חוסר צדק, חוסר שוויון, ניסיון להתעמר באלה ההולכים לצד המחנה, כן.
כפייה אין כאן.
כך גם לבוש לא צנוע, או מניעת התענוג של נסיעה בתחבורה ציבורית בשבת.
שכן, ערכי היהדות, הבסיסיים, על רגל אחת, הם 'ואהבת לרעך כמוך', או באופן הזה שמתאים יותר לתקופה זו - 'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך', והעיקר הזה, כבר חובק בתוכו, את כל המצוות כולן, ואם תרצי ניתן להרחיב שם.
[hr]
צוויליך,
צפריר לא בא לפתור את בעיית החרדים או את בעיית הגיוס, אלא להעלות את הבעיה העקרונית שאיננה קשורה כלל וכל לגיוס חרדים או חרדות או חילוניים או בעלי כובע טמבל, אלא, במובן הזה, שלא יעלה על הדעת, מכל סיבה, לדרוש מילד בן שמונה עשרה, להיהרג או להרוג. נקודה.
הסר נא דאגה מעל לבך, גם ללא דרישה, גם ללא תעמולת הפחד, הפטריוטיות ושרירות הלב, יש די והותר צעירים, שישושו אלי קרב, למען המדינה, או למען עצמם.
וכאשר, בדיוק כמו בארה"ב, תהיה ההזדמנות בידי כל ילד בן שמונה עשרה, להתגייס לצבא, כמקום עבודה, מקצועי לחלוטין, כשמקצוע הלוחם הוא אחד מהמקצועות הניתנים לבחירה, והצבא יהיה מקום בו ניתן לפתח קריירה מקצועית, כפי שכבר מתרחש בצבא הקבע, יהיו לא פחות מתגייסים מאשר יש היום, ואם יהיו קצת פחות, הכמות החסרה תפוצה באיכות הנובעת ממוטיביציה ותמורה הולמת.
לא כמס הנגבה על עצם החיים כאן, אלא כאפשרות.
בעודנו מלינים על הכפייה הדתית, ויש כזו, עלינו לזכור את מקורותינו.
להצדיע אל ערכי היהדות, וברמה המדינית, להדגיש בתוך מוסדות המדינה, כך שיפעלו על פי אותם ערכים של היהדות, המתומצתים בעשרת הדברות או ב 'אהבת לרעך כמוך' וב 'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך' - אשר נותנים את הבסיס לחיים הרמוניים בין אדם לחברו, עם התייחסות לבין אדם למקורו.
עדיפה אותה "כפיה דתית" המתקיימת כיום, מכל הפקרה של ערכי היהדות, שבבסיסה, כתמיד, נמצא שוכח העם הזה, מהר מדי, את לקחיו, ולא משכיל להבין שכפי שארץ זו ניתנה לו, בשל היהדות, כך גם יכולה להילקח ממנו, בשל היעדר היהדות.
במו ידיהם הביאו היהודים את חורבן הבית על ראשיהם, לא מתוך כך שלא גויסו אז מספיק אברכים, או שלא היו מספיק אברכים ללמוד תורה, אלא, מתוך הקלקול שפשה, בדרך הארץ, הערבות ההדדית, ואחוות האדם באשר הוא אדם.
הטחת טענות כפייה של מחנה אחד בשני ולהיפך, היא הנכחה של 'הפוסל במומו פוסל' או 'טובל ושרץ בידיו'.
חסר תכלית.
קירוב הלבבות עם זאת, מידה יהודית לעילא. ומתוך שקירוב הלבבות אינו יכול להיות בכפיה, אלא כאיום קיומי משותף (שאז האדם גובר על מאפייניו האישיים, לשם הסכמה ושותפות), טוב אל קירוב הלבבות מבחירה.
אז, ההסכמה היא המפתח. ואז, ניתן גם להסכים שאין הסכמה.
גם זו הסכמה.
בברכת כל ישראל חברים, ובמובן הזה, כל בני האדם חברים.
תודות.