על ידי מאושרים* » 21 ספטמבר 2010, 22:28
אני רוצה לשתף בתהליך שאנחנו עברנו לקבלת האישור, כי הוא שונה, לטובה, מהרבה סיפורים שקראנו פה באתר.
הגשנו השנה בקשה לאישור בפעם הראשונה, ביוזמתנו. לא יודעת למה, היתה לי תחושת בטן שצריך לעשות את זה השנה, ולמרות הסיפורים המרתיעים ולמרות שאף אחד לא חיפש אותנו כל השנים, הגשנו את הבקשה.
תוך חודש וחצי קבלנו אישור.
ראשונה הגיעה הקב"סית. ואיך הילד סיכם את הביקור? "זה היה קצר". היא היתה פה פחות מ-10 דקות. שאלה קצת על מה הוא לומד, איזה חוגים, ראתה שיש לו שולחן לידו יכול לשבת ללמוד, שיש מחשב, שאלה איזה חברה יש לו. והלכה. דרך אגב, כבר בטלפון היא היתה מאוד נחמדה, אמרה שאבא לא חייב להיות בבית, שלחה לנו את הטפסים שצריך למלא, בקיצור- הדריכה מאוד באדיבות ובנעימות על התהליך.
אחרי שבועיים-שלושה הגיעה המפקחת. היא כבר ביקשה שגם אבא יהיה בפגישה. היתה פה חצי שעה-40 דקות. אפילו לא ביקשה לראות פינת למידה, חוברות עבודה, תוצרים, מה הוא קורא. כלום. נאדה. (גם הקב"סית לא ). קודם כל הודתה לאבא שלכבודה לא הלך לעבודה. הסבירה למה היא פה, מה תפקידה, מה התהליך לאישור.
דיברה בעיקר אתנו וקצת עם הילד. בעיקר שאלה על למה חינוך ביתי, מה השיגרה שלו, שאלה אותו מה אוהב לקרוא, לעשות. כל הזמן התנצלה שהיא חודרת לנו לפרטיות. שאלה אותו על חברים שלו ומיד הדגישה שהוא לא צריך לומר את שמותיהם, ביקשה את רשותנו לפני שדיברה אתו.
הפגישה היתה כשבוע לפני תחילת השנה. היא הסבירה שעפ"י הנוהל חייבים לרשום לבי"ס כל עוד אין אישור אבל אמרה שזה נראה לה מיותר לגמרי, הרי עד עכשיו היינו כך בלי אישור ובלי לרשום, אז זה לא הגיוני בעיניה שנרשום אותו עכשיו. בקיצור, הרגשנו שיש הגיון.
היה דבר אחד בעייתי במקצת (וחייבת להדגיש, שמנו לב לבעייתיות רק אחרי שסיפרנו לאנשים והם העירו לנו על זה)- היא שאלה למה רק עכשיו פנינו, איפה היינו עד היום. ענינו מה שענינו ואז היא אמרה "אתם יודעים שאתם עבריינים, עוברים על החוק....". ענינו לה גם על זה. בדיעבד, אולי, ממש רק אולי, הייתי מעירה לה שנראה לי לא מתאים לומר לנו את זה באופן כזה מול הילדים. אבל בכנות, באותו רגע זה לא הפריע לי כלל. אני חושבת שפשוט לא איים עלי, הייתי מאוד בטוחה בעצמי, בדרכי ולא הרגשתי באותו רגע שזה בעייתי . אולי אפילו טוב שהם שמעו וראו שאין מה להבהל, שאנחנו שלמים עם דרכנו.
זהו. מאחלת לכולם שיעבור להם ככה, פשוט ונכון.
אני רוצה לשתף בתהליך שאנחנו עברנו לקבלת האישור, כי הוא שונה, לטובה, מהרבה סיפורים שקראנו פה באתר.
הגשנו השנה בקשה לאישור בפעם הראשונה, ביוזמתנו. לא יודעת למה, היתה לי תחושת בטן שצריך לעשות את זה השנה, ולמרות הסיפורים המרתיעים ולמרות שאף אחד לא חיפש אותנו כל השנים, הגשנו את הבקשה.
תוך חודש וחצי קבלנו אישור.
ראשונה הגיעה הקב"סית. ואיך הילד סיכם את הביקור? "זה היה קצר". היא היתה פה פחות מ-10 דקות. שאלה קצת על מה הוא לומד, איזה חוגים, ראתה שיש לו שולחן לידו יכול לשבת ללמוד, שיש מחשב, שאלה איזה חברה יש לו. והלכה. דרך אגב, כבר בטלפון היא היתה מאוד נחמדה, אמרה שאבא לא חייב להיות בבית, שלחה לנו את הטפסים שצריך למלא, בקיצור- הדריכה מאוד באדיבות ובנעימות על התהליך.
אחרי שבועיים-שלושה הגיעה המפקחת. היא כבר ביקשה שגם אבא יהיה בפגישה. היתה פה חצי שעה-40 דקות. אפילו לא ביקשה לראות פינת למידה, חוברות עבודה, תוצרים, מה הוא קורא. כלום. נאדה. (גם הקב"סית לא ). קודם כל הודתה לאבא שלכבודה לא הלך לעבודה. הסבירה למה היא פה, מה תפקידה, מה התהליך לאישור.
דיברה בעיקר אתנו וקצת עם הילד. בעיקר שאלה על למה חינוך ביתי, מה השיגרה שלו, שאלה אותו מה אוהב לקרוא, לעשות. כל הזמן התנצלה שהיא חודרת לנו לפרטיות. שאלה אותו על חברים שלו ומיד הדגישה שהוא לא צריך לומר את שמותיהם, ביקשה את רשותנו לפני שדיברה אתו.
הפגישה היתה כשבוע לפני תחילת השנה. היא הסבירה שעפ"י הנוהל חייבים לרשום לבי"ס כל עוד אין אישור אבל אמרה שזה נראה לה מיותר לגמרי, הרי עד עכשיו היינו כך בלי אישור ובלי לרשום, אז זה לא הגיוני בעיניה שנרשום אותו עכשיו. בקיצור, הרגשנו שיש הגיון.
היה דבר אחד בעייתי במקצת (וחייבת להדגיש, שמנו לב לבעייתיות רק אחרי שסיפרנו לאנשים והם העירו לנו על זה)- היא שאלה למה רק עכשיו פנינו, איפה היינו עד היום. ענינו מה שענינו ואז היא אמרה "אתם יודעים שאתם עבריינים, עוברים על החוק....". ענינו לה גם על זה. בדיעבד, אולי, ממש רק אולי, הייתי מעירה לה שנראה לי לא מתאים לומר לנו את זה באופן כזה מול הילדים. אבל בכנות, באותו רגע זה לא הפריע לי כלל. אני חושבת שפשוט לא איים עלי, הייתי מאוד בטוחה בעצמי, בדרכי ולא הרגשתי באותו רגע שזה בעייתי . אולי אפילו טוב שהם שמעו וראו שאין מה להבהל, שאנחנו שלמים עם דרכנו.
זהו. מאחלת לכולם שיעבור להם ככה, פשוט ונכון.