על ידי של_בדוי* » 24 ינואר 2007, 05:38
וואו...
לחזור ארי כל כך הרבה זמן.
ביליתי בהתמודדות. התחלתי לעבוד בעבודה חדשה, נהדרת ומאתגרת. מה שלא סיפרו לי זה שבקצה תעלת הלידה חיכה לי חדר קר ומלחיץ; מה שהסתרתי מעצמי זה שזאת לא השלולית שלי, זה ים. ולא כל הדגים מתחשבים ונחמדים...
עברה עלי תקופה מתוחה וקשה, היה לי קשה ולא כיף בעבודה. מצד אחד, פתאום הפסקתי להבריק והתחלתי ליפול על "שטויות", שלא באמת היו שטויות - שכחה, דחיינות, לעשות דרים לא עד הסוף, חיפוף לש משימות מורכבות מדי. כל זה הוביל לתחושת כשלון, ללחץ חזק מבחוץ ומבפנים להשאר עוד קצת בכל יום כדי לכפר על אי ההצלחה במאמץ נוסף. נכנסת למצב רוח של מגננה, בלי נכונות להכיר בטעויות וללמוד, עברתי מתחושה של עבודה בצוות, כנות ושיתוף להגנה על עצמי, בלי לספר מה קורה. וזה היה רע.
הטוב בכל הענין - זה הפעל עלי לחץ בלתי רגיל לגלות מה קורה. והנה, מתברר שיש לזה שם: הפרעת קשב, או בצורה הרפואית: AD/HD .
עשיתי נסיון פשוט: קיבלתי מרשם לריטלין. לקחתי עשרה כדורים, כדור ביום.
ושוב: וואו!
איזה שינוי!
יש לי את היכולת להתרכז, להביא דברים לידי גמר, פחת מאוד הצורך להתרוצץ ולקום כל כמה דקות, כל מיני הסחות פחות מפריעות... יש לי עוד המון ללמוד (מחדש?). איך מתמודדים עם ההפרעה, איך מתארגנים, להפנים הרגלים שיעזרו במקומות החלשים... אבל בסוף, זוהי הרגשה נהדרת לגלות שכל התכונות הדפוקות באישיות, שבגיל 32 כבר התרגלתי למחשבה שהן יעלמו רק עם הדמנציה, תלויות במשהו שאפשר לטפל בו, להתמודד איתו, הן בעצם משהו ביולוגי במובן מסוים.
זה נתן לי המון כוח ואנרגיה להתמודד עם הכל, וחשוב להבין שהריטלין פותר לי רק חלק קטן מהבעיות. אבל לא הכל אבוד! עכשיו יש הגדרה, טיפול, תוכנית, המון מידע על אנשים עם אותן הבעיות.
הכתיבה שלי הי מצב של פרצי רוח, מופיעים ונעלמים. כשהם מופיעים, זה תמיד בזמן לא מתאים. אם קמתי בשעה כזאת זה בטח בשביל להספיק ולהתארגן ולא בשביל לכתוב... אז תמיד אין זמן, רוצה לכתוב הרבה ובסוף יוצאת תמצית, וצה להאריך ואין זמן, ואבסוף אין ברירה - הכתיבה נקטעת, וזהו, הולכים להמשך החיים בתקווה שאי מי קרא ויענה.
וואו...
לחזור ארי כל כך הרבה זמן.
ביליתי בהתמודדות. התחלתי לעבוד בעבודה חדשה, נהדרת ומאתגרת. מה שלא סיפרו לי זה שבקצה תעלת הלידה חיכה לי חדר קר ומלחיץ; מה שהסתרתי מעצמי זה שזאת לא השלולית שלי, זה ים. ולא כל הדגים מתחשבים ונחמדים...
עברה עלי תקופה מתוחה וקשה, היה לי קשה ולא כיף בעבודה. מצד אחד, פתאום הפסקתי להבריק והתחלתי ליפול על "שטויות", שלא באמת היו שטויות - שכחה, דחיינות, לעשות דרים לא עד הסוף, חיפוף לש משימות מורכבות מדי. כל זה הוביל לתחושת כשלון, ללחץ חזק מבחוץ ומבפנים להשאר עוד קצת בכל יום כדי לכפר על אי ההצלחה במאמץ נוסף. נכנסת למצב רוח של מגננה, בלי נכונות להכיר בטעויות וללמוד, עברתי מתחושה של עבודה בצוות, כנות ושיתוף להגנה על עצמי, בלי לספר מה קורה. וזה היה רע.
הטוב בכל הענין - זה הפעל עלי לחץ בלתי רגיל לגלות מה קורה. והנה, מתברר שיש לזה שם: הפרעת קשב, או בצורה הרפואית: AD/HD .
עשיתי נסיון פשוט: קיבלתי מרשם לריטלין. לקחתי עשרה כדורים, כדור ביום.
ושוב: וואו!
איזה שינוי!
יש לי את היכולת להתרכז, להביא דברים לידי גמר, פחת מאוד הצורך להתרוצץ ולקום כל כמה דקות, כל מיני הסחות פחות מפריעות... יש לי עוד המון ללמוד (מחדש?). איך מתמודדים עם ההפרעה, איך מתארגנים, להפנים הרגלים שיעזרו במקומות החלשים... אבל בסוף, זוהי הרגשה נהדרת לגלות שכל התכונות הדפוקות באישיות, שבגיל 32 כבר התרגלתי למחשבה שהן יעלמו רק עם הדמנציה, תלויות במשהו שאפשר לטפל בו, להתמודד איתו, הן בעצם משהו ביולוגי במובן מסוים.
זה נתן לי המון כוח ואנרגיה להתמודד עם הכל, וחשוב להבין שהריטלין פותר לי רק חלק קטן מהבעיות. אבל לא הכל אבוד! עכשיו יש הגדרה, טיפול, תוכנית, המון מידע על אנשים עם אותן הבעיות.
[hr]
הכתיבה שלי הי מצב של פרצי רוח, מופיעים ונעלמים. כשהם מופיעים, זה תמיד בזמן לא מתאים. אם קמתי בשעה כזאת זה בטח בשביל להספיק ולהתארגן ולא בשביל לכתוב... אז תמיד אין זמן, רוצה לכתוב הרבה ובסוף יוצאת תמצית, וצה להאריך ואין זמן, ואבסוף אין ברירה - הכתיבה נקטעת, וזהו, הולכים להמשך החיים בתקווה שאי מי קרא ויענה.