על ידי הנכדה* » 25 אפריל 2007, 10:40
שחררו אותו מבית החולים, אבל עדיין מחובר לבלון חמצן ולא יכול לנשום בלעדיו, עדיין במצב לא טוב - הם אומרים שסיימו את הטיפול האנטיביוטי לדלקת ריאות
ולכן אפשר לשחרר אותו . ???
כל כך לא מובן לי.
אז הוא עכשיו נמצא תחת השגחה רפואית בבית החלמה סיעודי-שיקומי, בתקווה שיצליח להתחזק.
במצב רוח קשה, ישנוני רוב הזמן, ומאוד חלש,
כל הזמן נמצא איתו מישהו מאיתנו, הילדים או הנכדים,
יש כל כך הרבה שאלות-
מה בעצם גורם עכשיו למצב הפיזי הכל כך קשה שלו? האם אפשר לטפל בזה? האם אפשר לקוות שהוא יצליח להתחזק, לא יצטרך
יותר את החמצן, ויוכל לשוב הביתה, גם אם במצב סיעודי ברמה מסויימת?
לא יודעים למה לצפות.
יש זמנים במשך היום שהוא מרגיש כל כך גרוע, ולא מסוגל בכלל לשאוב הקלה או נחמה משום דבר,
אני כל הזמן משווה את זה למצב שלי בלידות, בשלבים הכי קשים, כשלא רואים כבר אף אחד ממטר ושום דבר כבר לא עוזר, לא המוזיקה, לא הריחות,
הנסיונות להרגיע או לעודד אותי רק מעצבנים ואני פשוט לא יכולה יותר,
ככה אני מדמיינת לעצמי שהוא מרגיש במצבים האלה,
ואז נראה לי שאי אפשר לעשות הרבה יותר מלתת לו יד, ורטיה קרה על המצח.
יש זמנים שהוא יותר רגוע, עדיין מאוד חלש אבל מסוגל לשמוח שבאתי, להגיד כמה מילים, להגיב למה שמדברים אליו (הוא לגמרי צלול ומבין הכל), לדאוג
שנלך לאכול ולנוח, ושלא נפריע לאחיות כדי שהן לא יעלבו...
תודה מכל הלב על כל העצות הטובות, כל כך אין לנו נסיון בזה, שיש דברים בסיסיים שממש לא ידענו, כמו המזרון הזה נגד פצעי לחץ, שעכשיו ממש מקל עליו,
לתמונות, פרחים, מוזיקה וכו' אין לו בכלל סבלנות, גם בשעות הטובות,
אבל אתמול הבת הקטנה שלי באה איתי אליו (היא בת שנתיים) ושרה לו "אדון עולם", והוא הצטרף אליה...ככה בשקט.
כמה שעות קודם היתה שם נינה אחרת והוא רק רצה שיקחו אותה משם.
אוכל מהבית אנחנו מביאים, כי הוא באמת בקושי אוכל ואולי יש לזה חלק גדול בהתדרדרות. זה התחיל כשהוא רותק למיטה בגלל הגבס - נראה לי שבגלל
שהוא התבייש מכל ענייין עשיית הצרכים הוא פשוט הפסיק לאכול.
אם יש אוכל שהוא מכיר ואוהב מהבית, יותר קל לשכנע אותו לטעום משהו. זה עוזר.
הבאנו מישהו שעושה מסאג' ורפלקסולוגיה - אני חששתי שתוך 5 דקות כבר לא תהיה לסבא סבלנות,
אבל הוא קיבל טיפול של שעה שבסופו הוא נרדם רגוע, נמשיך עם זה כל עוד זה טוב לו.
עדיין השאלות הרפואיות לא מקבלות מענה, ולי יש תחושה ששוב, כמו בלידות, לאו דווקא הפרשנות הממסדית והטיפול הממסדי הם הטובים
ביותר, מתה למצוא איזה פורום אלטרנטיבי לטיפול בקשישים...איזה אילנה שמש...משהו... הורג אותי חוסר הידע שלי בתחום הזה שלא מאפשר
לקבל שום החלטה אחרת, אלטרנטיבית, יותר טובה - וחייבת להיות דרך כזו!
מקווה שאכן יש תקווה לשיפור, יודעת שאנחנו נלחמים פה נגד הזמן, נגד הגיל, אבל זה סבא שלי, לא יכולה לוותר.
תודה על המילים החמות והעצות הטובות,
הנכדה
שחררו אותו מבית החולים, אבל עדיין מחובר לבלון חמצן ולא יכול לנשום בלעדיו, עדיין במצב לא טוב - הם אומרים שסיימו את הטיפול האנטיביוטי לדלקת ריאות
ולכן אפשר לשחרר אותו . ???
כל כך לא מובן לי.
אז הוא עכשיו נמצא תחת השגחה רפואית בבית החלמה סיעודי-שיקומי, בתקווה שיצליח להתחזק.
במצב רוח קשה, ישנוני רוב הזמן, ומאוד חלש,
כל הזמן נמצא איתו מישהו מאיתנו, הילדים או הנכדים,
יש כל כך הרבה שאלות-
מה בעצם גורם עכשיו למצב הפיזי הכל כך קשה שלו? האם אפשר לטפל בזה? האם אפשר לקוות שהוא יצליח להתחזק, לא יצטרך
יותר את החמצן, ויוכל לשוב הביתה, גם אם במצב סיעודי ברמה מסויימת?
לא יודעים למה לצפות.
יש זמנים במשך היום שהוא מרגיש כל כך גרוע, ולא מסוגל בכלל לשאוב הקלה או נחמה משום דבר,
אני כל הזמן משווה את זה למצב שלי בלידות, בשלבים הכי קשים, כשלא רואים כבר אף אחד ממטר ושום דבר כבר לא עוזר, לא המוזיקה, לא הריחות,
הנסיונות להרגיע או לעודד אותי רק מעצבנים ואני פשוט לא יכולה יותר,
ככה אני מדמיינת לעצמי שהוא מרגיש במצבים האלה,
ואז נראה לי שאי אפשר לעשות הרבה יותר מלתת לו יד, ורטיה קרה על המצח.
יש זמנים שהוא יותר רגוע, עדיין מאוד חלש אבל מסוגל לשמוח שבאתי, להגיד כמה מילים, להגיב למה שמדברים אליו (הוא לגמרי צלול ומבין הכל), לדאוג
שנלך לאכול ולנוח, ושלא נפריע לאחיות כדי שהן לא יעלבו...
תודה מכל הלב על כל העצות הטובות, כל כך אין לנו נסיון בזה, שיש דברים בסיסיים שממש לא ידענו, כמו המזרון הזה נגד פצעי לחץ, שעכשיו ממש מקל עליו,
לתמונות, פרחים, מוזיקה וכו' אין לו בכלל סבלנות, גם בשעות הטובות,
אבל אתמול הבת הקטנה שלי באה איתי אליו (היא בת שנתיים) ושרה לו "אדון עולם", והוא הצטרף אליה...ככה בשקט.
כמה שעות קודם היתה שם נינה אחרת והוא רק רצה שיקחו אותה משם.
אוכל מהבית אנחנו מביאים, כי הוא באמת בקושי אוכל ואולי יש לזה חלק גדול בהתדרדרות. זה התחיל כשהוא רותק למיטה בגלל הגבס - נראה לי שבגלל
שהוא התבייש מכל ענייין עשיית הצרכים הוא פשוט הפסיק לאכול.
אם יש אוכל שהוא מכיר ואוהב מהבית, יותר קל לשכנע אותו לטעום משהו. זה עוזר.
הבאנו מישהו שעושה מסאג' ורפלקסולוגיה - אני חששתי שתוך 5 דקות כבר לא תהיה לסבא סבלנות,
אבל הוא קיבל טיפול של שעה שבסופו הוא נרדם רגוע, נמשיך עם זה כל עוד זה טוב לו.
עדיין השאלות הרפואיות לא מקבלות מענה, ולי יש תחושה ששוב, כמו בלידות, לאו דווקא הפרשנות הממסדית והטיפול הממסדי הם הטובים
ביותר, מתה למצוא איזה פורום אלטרנטיבי לטיפול בקשישים...איזה אילנה שמש...משהו... הורג אותי חוסר הידע שלי בתחום הזה שלא מאפשר
לקבל שום החלטה אחרת, אלטרנטיבית, יותר טובה - וחייבת להיות דרך כזו!
מקווה שאכן יש תקווה לשיפור, יודעת שאנחנו נלחמים פה נגד הזמן, נגד הגיל, אבל זה סבא שלי, לא יכולה לוותר.
תודה על המילים החמות והעצות הטובות,
הנכדה