חיננית, אני חושבת שאולי אני יכולה לעזור לך. (לא שום דבר מוזר מדי או פסיכולוגי...)
אבל זה לא לאינטרנט.
ובכלל, ובלי קשר, נראה לי שיהיה לי מעניין לפגוש אותך. אז אם את רוצה תתקשרי אלי. (הטלפון שלי מופיע פה ושם
ובככר השוק )
בתולת ים,
אני מפחדת מטביעה, מאז שילד אחד הטביע אותי בבריכה. זו בעיני הדרך הגרועה ביותר למות.
אבל לפני כמה שנים הייתי בשטפון מדברי.
שם המצב היה
באמת מסוכן (לא היה מציל בסביבה...) ומישהי גם מתה.
דווקא שם, ברגעים בהם נשמנו לסרוגין, כשהראש צץ מחוץ למים, כבר לא פחדתי.
ובזמן שהייתי תקועה על הצוק ההוא גם הגעתי לנירוואנה. זה היה מדהים, ונפלא. לא היה פחד, גם לא מהמוות, אם כי קיבלתי החלטה להמשיך לחיות.
אבל אני עדיין לא טיפוס של ספורט מים. עדיין זוכרת את הרגשת הטביעה מילדותי. לא כיף.
מצטערת אם זה לא עזר לך במיוחד.
אבל תסתכלי על זה כך: אם את לא לחלוטין נמנעת ממים,
אם את חיה חיים שלמים ומלאים,
הרי מה שיש לך אינו "פוביה", אלא פחד הגיוני לחלוטין שאת מתמודדת איתו כמו עם כל פחד.
חיננית, אני חושבת שאולי אני יכולה לעזור לך. (לא שום דבר מוזר מדי או פסיכולוגי...)
אבל זה לא לאינטרנט.
ובכלל, ובלי קשר, נראה לי שיהיה לי מעניין לפגוש אותך. אז אם את רוצה תתקשרי אלי. (הטלפון שלי מופיע פה ושם [po]ובככר השוק[/po] )
[po]בתולת ים[/po],
אני מפחדת מטביעה, מאז שילד אחד הטביע אותי בבריכה. זו בעיני הדרך הגרועה ביותר למות.
אבל לפני כמה שנים הייתי בשטפון מדברי.
שם המצב היה [b]באמת[/b] מסוכן (לא היה מציל בסביבה...) ומישהי גם מתה.
דווקא שם, ברגעים בהם נשמנו לסרוגין, כשהראש צץ מחוץ למים, כבר לא פחדתי.
ובזמן שהייתי תקועה על הצוק ההוא גם הגעתי לנירוואנה. זה היה מדהים, ונפלא. לא היה פחד, גם לא מהמוות, אם כי קיבלתי החלטה להמשיך לחיות.
אבל אני עדיין לא טיפוס של ספורט מים. עדיין זוכרת את הרגשת הטביעה מילדותי. לא כיף.
מצטערת אם זה לא עזר לך במיוחד.
אבל תסתכלי על זה כך: אם את לא לחלוטין נמנעת ממים,
אם את חיה חיים שלמים ומלאים,
הרי מה שיש לך אינו "פוביה", אלא פחד הגיוני לחלוטין שאת מתמודדת איתו כמו עם כל פחד.