על ידי א* » 25 נובמבר 2010, 20:19
מעוניינת לשתף בחוייה שארעה לי היום. אני אומרת מראש שמדובר שמדובר על חוייה לא קלה
עבדתי מהבוקר עד הצהרים. ככלל, אני מאוד אוהבת את העבודה שאני עושה (פרי-לנס) אבל במקום הספציפי שאני עובדת בו בימי חמישי, אני לא רוצה להיות, ואין לי מוטיבציה להכין את העבודה לאותו מקום ולהעביר אותה.
אני מרגישה שאם היתה לי אפשרות, הייתי מוותרת על העבודה שם. רציתי שהעבודה תיגמר כבר. אחרי העבודה היו לי עוד כל מיני סידורים ורק רציתי להגיע כבר הביתה, לאכול (הייתי מאוד רעבה) ולנוח...
האמת, שבכל בתקופה האחרונה אני מרגישה שאין לי כח, אין לי מוטיבציה לכלום כמעט. אני מרגישה לבד, ללא מסגרות תמיכה ומשפחה כמעט.
דווקא העבודה שלי מחברת אותי לאנשים, וככלל אני מאוד מודה על העיסוק הזה ומברכת עליו.
הגעתי סוף סוף הביתה, ופתאום אני רואה יונה מונחת על מרפסת ביתי...צוצלת ליתר דיוק.
לא הייתי בטוחה אם היא חיה או מתה. היא בקושי זזה... היא נראתה פצועה. היא לא יכלה לזוז...
הרגשתי מותשת ונלחצתי מזה. לא ידעתי כ"כ מה לעשות... אני גרה לבד ולא ידעתי עם מי להתייעץ.
הנחתי לידה מים ודוחן. היא לא זזה...
התקשרתי לווטרינר די ידוע בישוב וסיפרתי לו, לאחר שהעברתי אותה לשדה שליד ביתי. סיפרתי לו על מצבה, אמרתי לו שהיא במצב לא טוב, לא מסוגלת לזוז.
הוא אמר שבמצב הזה עדיף כבר לתת לכוחות הטבע לעשות את שלהם... לשרשרת המזון...
למרות תשובתו המוסמכת, החלטתי להתקשר ליחידה הוטרינרית של הישוב. שם ענה לי מישהו שאמר שאין כבר רופאים בשעה הזאת ואין מה לעשות...
הוא הפנה אותי לרשות שמורות הטבע בנחל מערות, אמר שיש להם פקחים שעוסקים בציפורים... פניתי אליהם, וגם הם לא עזרו.
התקשרתי לעוד וטרינר שאמר שאני אוכל להביא אותה, אבל רק עוד שעתיים...
במשך הזמן הזה, מדי פעם הלכתי אליה, היא נראתה לא טוב. קפואה. לא יכלה לזוז. אנשים עברו לידה והניחו לידה אוכל... אבל היא עדיין לא הגיבה...
הרגשתי שאני לא עושה משהו מעשי כדי להציל אותה, אם אפשר עדין בכלל...
אחה"צ יצאתי וכשחזרתי ראיתי אותה מרחוק. נראה שהיא כבר מתה...
אני חושבת שהיא לא סתם הגיעה למרפסת ביתי. אולי היא רצתה שאציל אותה, ולא הצלחתי לעשות זאת.
סיפור לא קל...אשמח להארות...
מעוניינת לשתף בחוייה שארעה לי היום. אני אומרת מראש שמדובר שמדובר על [b]חוייה לא קלה[/b]
עבדתי מהבוקר עד הצהרים. ככלל, אני מאוד אוהבת את העבודה שאני עושה (פרי-לנס) אבל במקום הספציפי שאני עובדת בו בימי חמישי, אני לא רוצה להיות, ואין לי מוטיבציה להכין את העבודה לאותו מקום ולהעביר אותה.
אני מרגישה שאם היתה לי אפשרות, הייתי מוותרת על העבודה שם. רציתי שהעבודה תיגמר כבר. אחרי העבודה היו לי עוד כל מיני סידורים ורק רציתי להגיע כבר הביתה, לאכול (הייתי מאוד רעבה) ולנוח...
האמת, שבכל בתקופה האחרונה אני מרגישה שאין לי כח, אין לי מוטיבציה לכלום כמעט. אני מרגישה לבד, ללא מסגרות תמיכה ומשפחה כמעט.
דווקא העבודה שלי מחברת אותי לאנשים, וככלל אני מאוד מודה על העיסוק הזה ומברכת עליו.
הגעתי סוף סוף הביתה, ופתאום אני רואה יונה מונחת על מרפסת ביתי...צוצלת ליתר דיוק.
לא הייתי בטוחה אם היא חיה או מתה. היא בקושי זזה... היא נראתה פצועה. היא לא יכלה לזוז...
הרגשתי מותשת ונלחצתי מזה. לא ידעתי כ"כ מה לעשות... אני גרה לבד ולא ידעתי עם מי להתייעץ.
הנחתי לידה מים ודוחן. היא לא זזה...
התקשרתי לווטרינר די ידוע בישוב וסיפרתי לו, לאחר שהעברתי אותה לשדה שליד ביתי. סיפרתי לו על מצבה, אמרתי לו שהיא במצב לא טוב, לא מסוגלת לזוז.
הוא אמר שבמצב הזה עדיף כבר לתת לכוחות הטבע לעשות את שלהם... לשרשרת המזון...
למרות תשובתו המוסמכת, החלטתי להתקשר ליחידה הוטרינרית של הישוב. שם ענה לי מישהו שאמר שאין כבר רופאים בשעה הזאת ואין מה לעשות...
הוא הפנה אותי לרשות שמורות הטבע בנחל מערות, אמר שיש להם פקחים שעוסקים בציפורים... פניתי אליהם, וגם הם לא עזרו.
התקשרתי לעוד וטרינר שאמר שאני אוכל להביא אותה, אבל רק עוד שעתיים...
במשך הזמן הזה, מדי פעם הלכתי אליה, היא נראתה לא טוב. קפואה. לא יכלה לזוז. אנשים עברו לידה והניחו לידה אוכל... אבל היא עדיין לא הגיבה...
הרגשתי שאני לא עושה משהו מעשי כדי להציל אותה, אם אפשר עדין בכלל...
אחה"צ יצאתי וכשחזרתי ראיתי אותה מרחוק. נראה שהיא כבר מתה...
אני חושבת שהיא לא סתם הגיעה למרפסת ביתי. אולי היא רצתה שאציל אותה, ולא הצלחתי לעשות זאת.
סיפור לא קל...אשמח להארות...