על ידי תמרוש_רוש » 07 יוני 2012, 14:29
_אני מרגישה שאני במלחמה על איכות החיים של הילד שלי ושהשעון מתקתק ללא הרף.. והם?
״ יש לו יכולות טובות, אולי הוא לא יצטרך הליכון אלא רק מקל..״. זה משפטים ששוברים וזו לא המטרה הנכונה.
אני צריכה להאמין, להתפלל, לקוות ששושי ילך. לבד. עצמאי. ואני צריכה אנשים שיאמינו בזה ביחד איתי._
קלעת למטרה.
אני חושבת שמה שאת רוצה ומייחלת לו זה פרטנר טיפולי.
מישהו שישב ביחד אתך, יבין אותך, ייכנס לראש שלך, לצרכים, ליכולות ולמגבלות של הילד ושלך ושל כל המשפחה, ויחד תגדירו את המטרות של הטיפול, לאן רוצים להגיע, מה ריאלי, לאיזה כיוון הכי טוב ללכת כדי להגיע לשם.
אני חושבת שהצוות במעון מדבר מתוך פרספקטיבה מסוימת, של אנשים שמטפלים בהרבה ילדים עם מוגבלויות, אבל כמעט לא (או בכלל לא) עובדים עם ילדים בהתפתחות תקינה. אז הם משווים למה שהם מכירים... וכשיש ילד עם יכולות טובות יחסים לאחרים, יש גם איזושהי מידה של שאננות לא-רצונית אצל הצוות. גם אם הם משתדלים להתגבר עליה. הרי הוא הכי טוב בקבוצה!
כן, אבל מה קורה כשהוא יוצא אל מחוץ לקבוצה?
והפרספקטיבה שלך שונה. את מסתכלת על הילד שלך בקונטקסט של המשפחה שלכם, של אחיו, של גני המשחקים שאת לוקחת אותם אליהם, ושל הילדים האחרים שמשחקים בגנים האלה. ואת רואה דברים אחרת.
תספרי לי איך עובד התהליך של קביעת מטרות? ובכלל, מה המסגרת? כמה שעות ביום הוא הולך לשם?
(אני עובדת עם ילדים עם צרכים מיוחדים, אבל כמעט רק בקהילה. קצת אצלנו במרכז, והרבה מאוד בבית, בגן הילדים הרגיל, בבית הספר השכונתי... אין אצלנו מעונות שיקומיים. בכלל בכלל בכלל)
(מה שכן, גם פה יש המון בירוקרטיה והמון סחבת
)
_אני מרגישה שאני במלחמה על איכות החיים של הילד שלי ושהשעון מתקתק ללא הרף.. והם?
״ יש לו יכולות טובות, אולי הוא לא יצטרך הליכון אלא רק מקל..״. זה משפטים ששוברים וזו לא המטרה הנכונה.
אני צריכה להאמין, להתפלל, לקוות ששושי ילך. לבד. עצמאי. ואני צריכה אנשים שיאמינו בזה ביחד איתי._
קלעת למטרה.
אני חושבת שמה שאת רוצה ומייחלת לו זה פרטנר טיפולי.
מישהו שישב ביחד אתך, יבין אותך, ייכנס לראש שלך, לצרכים, ליכולות ולמגבלות של הילד ושלך ושל כל המשפחה, ויחד תגדירו את המטרות של הטיפול, לאן רוצים להגיע, מה ריאלי, לאיזה כיוון הכי טוב ללכת כדי להגיע לשם.
אני חושבת שהצוות במעון מדבר מתוך פרספקטיבה מסוימת, של אנשים שמטפלים בהרבה ילדים עם מוגבלויות, אבל כמעט לא (או בכלל לא) עובדים עם ילדים בהתפתחות תקינה. אז הם משווים למה שהם מכירים... וכשיש ילד עם יכולות טובות יחסים לאחרים, יש גם איזושהי מידה של שאננות לא-רצונית אצל הצוות. גם אם הם משתדלים להתגבר עליה. הרי הוא הכי טוב בקבוצה!
כן, אבל מה קורה כשהוא יוצא אל מחוץ לקבוצה?
והפרספקטיבה שלך שונה. את מסתכלת על הילד שלך בקונטקסט של המשפחה שלכם, של אחיו, של גני המשחקים שאת לוקחת אותם אליהם, ושל הילדים האחרים שמשחקים בגנים האלה. ואת רואה דברים אחרת.
תספרי לי איך עובד התהליך של קביעת מטרות? ובכלל, מה המסגרת? כמה שעות ביום הוא הולך לשם?
(אני עובדת עם ילדים עם צרכים מיוחדים, אבל כמעט רק בקהילה. קצת אצלנו במרכז, והרבה מאוד בבית, בגן הילדים הרגיל, בבית הספר השכונתי... אין אצלנו מעונות שיקומיים. בכלל בכלל בכלל)
(מה שכן, גם פה יש המון בירוקרטיה והמון סחבת :-()