בעוד כמה שעות נחגוג לביתנו הקטנה שבוע שלם, ביתנו שנודעה בכינוי צ'ופה, והיום היא נקראת רוב הזמן גוזי הגוזל, ובגיל שלושה ימים בערך פישפשתי לראשונה.
לא זוכר מתי זה היה, כי זה היה תוך מאבק הנקה אימתני, ואפילו שזה היה רק לפני כמה ימים, זה נראה כמלפני נצח.
בינתיים השיטה הקטנה שלי הולכת ככה:
כשאני הולך להחליף לגוזי חיתול, אני לוקח אותה בהזדמנות לכיור, מחזיק אותה על הבטן שלי עם הרגליים מקופלות פנימה ואומר לה משהו כמו "את רוצה לעשות פיפי?"
רק עם המון ליטופים מילוליים, כי אני מאוד רגשן עם גוזל כה קטן בידיים.
הרעיון "בלי חיתולים" מצא חן בעיני וגם הרתיע אותי וגם היה לי די ברור שמכיוון שאחזור לעבודה די מהר, זאת לא ממש החלטה שלי, עם או בלי חיתולים.
כשנולדה זוגלתינו, העולם התהפך, שום דבר בכלל לא הלך לפי התוכנית, לא בלידה, לא בהנקה, לא בחלב אם, אבל נולדה לנו בת בריאה ויפה ויקרה עד אין קץ,
ולי לא היה שום פנאי לנסות ללמוד את שפת הסימנים.
במקום זה, בתור התחלה, אני עושה קמצוץ. כל פעם שאני מחליף לה חיתול, אני מנצל את ההזדמנות ולוקח אותה לכיור ומציע לה להתרוקן.
זה אפילו לא ממש
לפשפש עם חיתולים, אלא רק להציע לילדה שרק נולדה את האפשרות להתרוקן לכיור במקום לחיתול.
וזה עובד!
לא תמיד, אני בהחלט מוצא פיפי בחיתול, לא תמיד היא רוצה פיפי או קקי כשאני לוקח אותה לכיור,
אבל מעל 70% מהפעים שהלכנו לכיור (והיא היתה רגועה, לא רעבה או סובלת מגזים) היא לקחה את ההצעה.
הבוקר היא ניצלה את ההצעה לפיפי קטן במיוחד שבעצם אמר לי "כן אבא, אני מבינה את הקטע, למרות שאי אפשר לומר שזה ממש לוחץ לי על השלפוחית"
ואני הייתי גאה לאללה.
בלילה הקודם היא השתמשה בהזדמנות בשביל קקי. והיום שוב.
אז לא, אני לא יודע לקרוא את הסימנים בכלל, למרות שהיא בטח כבר מסמנת לנו, ולפעמים אני לא מחכה מספיק מעל הכיור ואז היא עושה פיפי מיד כשאני מניח אותה על החיתול,
ולפעמים אני לוקח אותה לכיור בזמן שבכלל לא מתאים לה והיא מתעצבנת, אבל יש לנו הסכם קטן, לי ולביתי הבכורה.
כשזה מסתדר לנו, אני מאפשר לה להשתחרר קצת בלי לסבול מההשלכות.
בינתיים עם חיתולים. הרי אני עוד בכלל לא יודע להיות אבא, וכבר ביום ראשון אני צריך לחזור לעבודה ואני בכלל רוצה גם חופשת לידה של שלושה חודשים. לפחות.
לפחות נפגש בבוקר ובערב, אני וגוזי הגוזל. וגם בשבת.
(פוסט כה מבולבל)
בעוד כמה שעות נחגוג לביתנו הקטנה שבוע שלם, ביתנו שנודעה בכינוי צ'ופה, והיום היא נקראת רוב הזמן גוזי הגוזל, ובגיל שלושה ימים בערך פישפשתי לראשונה.
לא זוכר מתי זה היה, כי זה היה תוך מאבק הנקה אימתני, ואפילו שזה היה רק לפני כמה ימים, זה נראה כמלפני נצח.
בינתיים השיטה הקטנה שלי הולכת ככה:
כשאני הולך להחליף לגוזי חיתול, אני לוקח אותה בהזדמנות לכיור, מחזיק אותה על הבטן שלי עם הרגליים מקופלות פנימה ואומר לה משהו כמו "את רוצה לעשות פיפי?"
רק עם המון ליטופים מילוליים, כי אני מאוד רגשן עם גוזל כה קטן בידיים.
הרעיון "בלי חיתולים" מצא חן בעיני וגם הרתיע אותי וגם היה לי די ברור שמכיוון שאחזור לעבודה די מהר, זאת לא ממש החלטה שלי, עם או בלי חיתולים.
כשנולדה זוגלתינו, העולם התהפך, שום דבר בכלל לא הלך לפי התוכנית, לא בלידה, לא בהנקה, לא בחלב אם, אבל נולדה לנו בת בריאה ויפה ויקרה עד אין קץ,
ולי לא היה שום פנאי לנסות ללמוד את שפת הסימנים.
במקום זה, בתור התחלה, אני עושה קמצוץ. כל פעם שאני מחליף לה חיתול, אני מנצל את ההזדמנות ולוקח אותה לכיור ומציע לה להתרוקן.
זה אפילו לא ממש [po]לפשפש עם חיתולים[/po], אלא רק להציע לילדה שרק נולדה את האפשרות להתרוקן לכיור במקום לחיתול.
וזה עובד!
לא תמיד, אני בהחלט מוצא פיפי בחיתול, לא תמיד היא רוצה פיפי או קקי כשאני לוקח אותה לכיור,
אבל מעל 70% מהפעים שהלכנו לכיור (והיא היתה רגועה, לא רעבה או סובלת מגזים) היא לקחה את ההצעה.
הבוקר היא ניצלה את ההצעה לפיפי קטן במיוחד שבעצם אמר לי "כן אבא, אני מבינה את הקטע, למרות שאי אפשר לומר שזה ממש לוחץ לי על השלפוחית"
ואני הייתי גאה לאללה.
בלילה הקודם היא השתמשה בהזדמנות בשביל קקי. והיום שוב.
אז לא, אני לא יודע לקרוא את הסימנים בכלל, למרות שהיא בטח כבר מסמנת לנו, ולפעמים אני לא מחכה מספיק מעל הכיור ואז היא עושה פיפי מיד כשאני מניח אותה על החיתול,
ולפעמים אני לוקח אותה לכיור בזמן שבכלל לא מתאים לה והיא מתעצבנת, אבל יש לנו הסכם קטן, לי ולביתי הבכורה.
כשזה מסתדר לנו, אני מאפשר לה להשתחרר קצת בלי לסבול מההשלכות.
בינתיים עם חיתולים. הרי אני עוד בכלל לא יודע להיות אבא, וכבר ביום ראשון אני צריך לחזור לעבודה ואני בכלל רוצה גם חופשת לידה של שלושה חודשים. לפחות.
לפחות נפגש בבוקר ובערב, אני וגוזי הגוזל. וגם בשבת.
(פוסט כה מבולבל)