תודה

בימים האחרונים ניסיתי לנצל הרבה רגעים בהם השמש החורפית הציצה - היתי בחוץ, נתתי לה ללטף אותי ואני חושבת שזה השפיע מאד לטובה!
הבעיה היא שהיום בקושי יצאה. ועוד בעיה, שהחורף בא עם הצטננות ונזלת שגם משפיעים על מצב הרוח.

אהבתי את הרעיון של המצלמה וחיפוש פינות יופי.

_{ושוקולד? הוא לא מעלה את רמת המשהו בדם ואז מוריד אותו ואז מחמיר את המצב? בכל אופן, איזה כיף לקבל המלצה לשוקולד!}

יכול לעזור לצרוך שוקולד בריא על בסיס קקאו ושומני קקאו בעיקר,מומתק באגבה,
יש כזה בחנויות טבע וכדומה,
מעלה את רמת הסרוטונין שאחראי על ה"well being" שלנו
ותנאצו כמה שתרצו אני מתעוררת לחיים עם בא החורף המבורך (Q:

גם אני שנאתי חורף. השנה - אני חווה אותו קצת אחרת. ויש לכך כמה גורמים:

א. אני מקפידה כל יום (גם ביום הכי גרוע שלי) לומר תודה על משהו אחד לפחות.
ב. אני כל הזמן מתבוננת סביבי. יש כל כך הרבה יופי בטבע, גם בתקופה הזאת של השנה. פיספסתי את כל היופי הזה כשברחתי ממנו והעדפתי להתכרבל ולא לצאת מהבית שנים על גבי שנים. אז- נסי לצאת רק כדי לראות "פינות של יופי" בטבע. אני נעזרת במצלמה, היא מאפשרת לי לחדד את הראיה, לעצור, להתבונן, לחוות, לנשום את היופי הזה אל תוך הדם, לקבל חיות דרך האפרוריות ולא לשקוע באפור שבו. (אגב, בתחילת החורף בלי משים הנחתי את המצלמה בצד ולא נשאתי אותה איתי כמו בד"כ. כשהבחנתי בזה שיניתי דפוס וזה כל כך עזר. כי המצלמה כל הזמן מזכירה לי "התבונני, שלא תפספסי משהו יפה בדרך...").
ג. יחד עם מה שכתבתי כאן- אני חושבת שגם להתכרבל במיטה מידי פעם - זה חלק מהיופי של החורף. כמובן כשזה במינון סביר, שלא משבית אותך, ולא שולל ממך הגשמה עצמית, סיפוק ושמחה.
מחזיקה אצבעות

טוב, עכשיו אני בדיכאון חורף. קושי לזוז, לעשות. רצון לישון כל היום. הכנת הארוחות לילדים וניקיון הבית הם בשלב זה בגבול העליון של היכולת שלי. וגם קר לי למרות המזגן. זהו.

מזכירה לעצמי:
_מה יש לכולם? זה באוויר? חורף זה דבר נהדר, ריח האדמה הרטובה, ילדים מצחקקים מקפצים בשלוליות, להתלבש בשכבות, עונת המרקים, שוקו חם, יין חם, להתכסות בפוף.... בטח יש עוד.
תדליקי את כל האורות בבית, האפור באמת יכול לדכא_

וגם תודה על הגשם

עוד רעיונות לשפר את המוטיבציה לקום מהספה ולהזיז את עצמי יתקבלו בברכה..

(אני תוהה אם אני תמיד כך והחורף הוא תירוץ?.. נדמה לי שלא, זוכרת במעורפל את הקיץ ואת עצמי עירנית ושמחה.. אני חושבת)

אחרי שני חורפים בניו יורק נגמר לי מהחורף... איכס.
קר קר קר כל הזמן, מתלבשים באלף שכבות ועדיין במינוס 5 הקור צובט בפנים.
נכנסים לחנות צריכים להתפשט,כי בפנים חום של 30 מעלות ויבש, מצטלצלות האוזניים...

רק קיץ.

גם אני, גם אני!!
שונאת את זה, שיגמר כבר הקיץ הזה כבר.

יש דיכאון קיץ ? כבר כמה שבועות אני צריכה להזיז את עצמי בכוח, אוכלת יותר...
רוב שעות היום אני בעבודה ויש שם מזגנים, אני לא מרגישה את החום - אולי זה קשור?

תודה רותי
כן הרבה יותר טוב
עבר לי

הי משמיש
מה שלומך? עבר זמן, התאוששת? ראיתי שאף אחד לא ענה ואין פה הרבה זמן מישהו. אז אני פה ואני מקווה שהוטב לך ואם לא, אז חיבוק ממני

אני פרי של קיץ
קשה לי עכשיו,אני לבד ועצובה ובודדה,הכל מדכא לי ואין לי חשק לכלום
אני חסרת אונים,אין לי תשובות
קר לי בכפות הרגליים ולא יורדות לי הדמעות
הבית מבולגן ומלוכלך בכל פינה
ובסלון ישן אפרוחון,עוד מעט יתעורר,כל כך חבל לי שהוא צריך להסתפק באמא דעוכה ושבוזה
אוי ואוף
רק רציתי שתדעו

מומלץ מומלץ! לקחת אומגה 3 - המצוי בדגי ים (לא בריכה) או בקפסולות מרוכזות של שמן דגים.
למשל אומגה לייף של נוטרילייף - משהו!!! (עוזר גם לדכאון בקיץ).
מצוי גם בפשתן (כדאי לטחון כדי שיתעכל טוב) ואצות ים.

ניסית להתכרבל עם חתול מתחת שמיכת צמר ישנה? ואפשר להתפשר על כוס עלי נענע מהגינה. זה גם כיף.

כן... זה בתנאי שיש לך שוקו חם, מרק חם, יין חם או פוך... בייחוד אם יש לך מישהו/מישהי שתחמם אותך... אם לא אז זה דיי באסה......

מה יש לכולם? זה באוויר? חורף זה דבר נהדר, ריח האדמה הרטובה, ילדים מצחקקים מקפצים בשלוליות, להתלבש בשכבות, עונת המרקים, שוקו חם, יין חם, להתכסות בפוף.... בטח יש עוד.
תדליקי את כל האורות בבית, האפור באמת יכול לדכא.

הנה, החורף עוד לא בא, לפחות לא לפי מזג האויר, ואני כבר בדיכאון. אמנם יתכן שיש לזה עוד כמה סיבות... כמו: ילד שלא ישן שבוע שלם (אולי בגלל תולעים? אין לי מושג, היום נגלה), מצב כלכלי-משפחתי די עגום , עומס פיזי ורגשי בלתי אפשרי בעבודה, ועוד כמה זוטות.
אין לי כוח אפילו לקחת רסקיו. לדיכאון יש תכונה אחת - הוא אוהב לשמר את עצמו. כשאתה בדיכאון, לא בא לך להתאושש ולשמח את עצמך במשהו. הנפש מתעקשת להישאר עטופת יגון.

שנים היה לי רע בחורף עד שבמיקרה קראתי על הנושא בעיתון לאישה . שמחתי ! הרגשתי יותר נורמאלית , ומאז גיליתי מה הכי עוזר לי , ספורט !!! מכל סוג שהוא . העיקר לזוז ולהזרים את הדם . מומלץ ביותר .

נראה לי שכל הדיכאון חורף הזה הוא בכלל קונספירציה של יצרני הנורות

הנה, תראו מה מצאתי הבוקר:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2979696,00.html

טוב, אני באמת לא יודעת מה זה אבל:
theITjobBoard
monsterjob
הם שני אתרים שעזרו לבנזוג שיחיה בחיפוש עבודה בתעשיית ה- IT כאן.
ודף בית בוא יבוא, כשיהיה לי עוד קצת אומץ.

סליחה. (מה אני יעשה? אין לך דף בית)
אם את לא יודעת מה זה cad לא תוכלי למצוא את זה לצערי. (אממ ולהסביר לא יעזור)
זה משהו בתחום של תיכנון צ'יפים - מחשבים וכאלה

תמצאי (גילי, תמצאי לי עבודה!). בשמחה, אבל מה זה CAD?

רוצה מאד.
באמת!
רק תמצא הצעת עבודה בתחום ה cad
ואני על המטוס.

דווקא בקיץ מחשיך פה באחת עשרה, אז לא יכול להיות שהם לא יודעים שיש אופציות טובות יותר... לדעתי, השלווה הסטואית שבה הם מקבלים את החורף קשורה איכשהו לצריכת הבירה (שעולה ועולה ועולה ועולה).
בקי, רוצה להתחלף? בעיסקת החבילה מגיעים גם מערכת כבישים הפוכה (הכל בצד שמאל) ומשפחת מלוכה מטורללת.

חורף = אושר צרוף.
אני ש-ו-נ-א-ת את הקיץ. סובלת מכל שניה.
סתיו זה חביב וחורף זה אושר.

<אגב אני ילידת קיץ>

יכול להיות שזה פשוט מפני שהאנגלים רגילים לזה כל הזמן - אם אני לא טועה גם בקיץ אין להם יותר מידי שמש... אבל אצלנו יורד החושך אחרי תקופת קיץ של 14 שעות ביממה של אור שמש... אחרי שאתה מתרגל לשמש פתאום בא החושך. נראה לי שזה השינוי שמעורר בנו חרדות שכאלה ולאו דווקא החושך עצמו...

אהבתי נורא את החורף עד שעברתי לגור באנגליה. כאן זה עבר לי מיד (בתוספת התקף תסמונת חורף שהספיק לי לכל חיי). והבעיה היא בכלל לא קור, אלא חושך. פשוט אין שמש, אין אור. דיכאון. בחורף השמש זורחת כאן בערך בשמונה בבוקר ושוקעת בשלוש. יכולים גם לעבור שבועות בלי שמש בכלל, כשהכל אפור. אין לי מושג איך האנגלים לא משתגעים מזה לגמרי (זה והאוכל שלהם - סיבות מספיק טובות להקים אימפריה כדי שיהיה לאן לברוח), ומה בכלל עושים במקומות יותר צפוניים, עם פחות שעות אור?

אז אני מאד מתאים לדף הזה מפני שנולדתי בקיץ. בחורף אצלי זה ממש נורא!!! אני פשוט בדיכאון טוטאלי בגלל כלום! אני מסתכל החוצה על שמיים קודרים וזה נראה לי כאילו העולם הולך להחרב...

גמני!
אחותייייייייי!
או במילים אחרות: אחותיייייייי!

הקשר שבין עונת יום ההולדת לבין העדפתה של אותה עונה
הממממ. אם התיזה היתה שקיימת העדפה של עונת יום ההולדת, אז אני מפריכה אותה.

אני, אגב, שייכת לסוג האנשים שברגע שמרגיש רוח צוננת על הפנים בשעות הערב המוקדמות של הסתיו הוא נהיה פשוט מאושר, רגוע ושלו מאד.
גמני!
אם אני זוכרת נכונה, גם היה כאן פעם דף שבדק את הקשר שבין עונת יום ההולדת לבין העדפתה של אותה עונה.

צ'מע, הענין ההורמונלי הוא רק אחד ההסברים. יש אנשים שלגביהם זו כנראה הסיבה, ויש אנשים שפשוט לא אוהבים את החורף וזה מבאס אותם לאללה. אני מאד אוהבת את הסתיו והחורף, כך שאני נוטה להסבר הזה לגבי, למרות שקשה לי לנפנף כל כך בקלות את ההסבר ההורמונלי (פשוט, מאז ההריון והלידה אפשר להאשים בהורמונים כמעט את הכל, נורא שימושי).

אז אצלך המחסור באור שמש מפריש הורמונים אחרים או שהגוף שלך פשוט מגיב אחרת?

יש הסבר מדעי לזה שברגע שאדם מרגיש רוח צוננת על הפנים בשעות הערב המוקדמות של הסתיו הוא נהיה פשוט מדוכא בגלל כלום???
כן. קוראים לזה דיכאון חורף. זה קשור לרמת המלטונין, ההורמון שמופרש באור שמש.
כלומר, פחות שעות אור--->מצברוח רע.
אני, אגב, שייכת לסוג האנשים שברגע שמרגיש רוח צוננת על הפנים בשעות הערב המוקדמות של הסתיו הוא נהיה פשוט מאושר, רגוע ושלו מאד.

יש הסבר מדעי לזה שברגע שאדם מרגיש רוח צוננת על הפנים בשעות הערב המוקדמות של הסתיו הוא נהיה פשוט מדוכא בגלל כלום???

התיאוריה הזו פותחה על ידי מזמן, אז אני שמחה לראות שותפים נוספים לדעתי. אצלנו זה בפירוש כך. ילידי קיץ (הוריי, אני והבכור) סובלים קשות בחורף. ילידי חורף (אחי בעלי ויתר ילדיי) סובלים קשות בקיץ

מצטערת להודיע על פִּרְכָה -- נולדתי בסתיו ואני ממש לא נהנית כשהוא מגיע. לא בגללו באופן אישי, אלא מפני שהוא מסמל שהכיף (הקיץ) מסתיים והבאסה (החורף) מתחילה.
האיש שלי נולד באביב, אבל לא נראה לי שהוא מעדיף אותו על החורף, האהוב עליו.

תמר, אם כבר לכי עם זה עד הסוף - הם גם אוהבים עונות רומנטיות וגם סובלים רק מחציה של כל עונת מקור!

ומה יש לתיאוריה שלך לומר על אנשים שנולדו בסתיו ובאביב
שיש להם מזל! כי אם התאוריה נכונה גם לגביהם הם חובבים עונות נוחות ורומנטיות, הלא כן?

ומה יש לתיאוריה שלך לומר על אנשים שנולדו בסתיו ובאביב
ואני דווקא חשבתי שהתאוריה גאונית, כי בעלי איש-אביב, מאוד אוהב את האביב.
ככה חולפות להן תיאוריות...

תמר, ומה יש לתיאוריה שלך לומר על אנשים שנולדו בסתיו ובאביב (כמוני וכמו האיש, בהתאמה)?

יפעתי!?
כמה מחבריך הטובים? אולי נתחיל באח אחד בכור ובאשתו, למשל?
התיאוריה שאני גיבשתי (מבוססת-אינטואיציה בתוספת שאלון קצר) גורסת כי אנשים שנולדו בקיץ אוהבים קיץ וכן הלאה. הסיפור (שמוכר לך?) הוא שניתקלתי יום אחד באחת שנולדה באוגוסט וטענה שהיא אוהבת חורף, נלחצתי לרגע, אבל מיד התעשתי - היא הרי נולדה באוסטרליה! באוגוסט! בחורף!!!
כשגיליתי שבני יקירי סולד מקור, רוח, גשם ושאר מנעמי החורף חטפתי אני דכאון. מה אני מגדלת כאן? גולש שזוף חובב-זיעה? אללי...

הבנתי, השכלתי:-)

"לנאץ" - מלשון נאצה. בעצם סוג-של-לקלל.
אבל צוחקים, צוחקים פה.
לא לקחת ברצינות....
כמה מחבריי הטובים ביותר אוהבים את החורף. אני פשוט מסתפקת בלרדת עליהם מפעם לפעם, לא שומדבר מזיק.

לנאץ? אבל אני דווקא אוהבת אחד כזה... ונשואה לו במקרה... אתם בטוחים שלנאץ אותו יעזור לי? ומה זה לנאץ? זה כואב? <חבצלת עומדת בפינה... מתרגמת שלא מכירה מילה בעברית? הכיצד תתכן תופעה זו בקרב המקצוע המלומד?>

כן כן כן! לנאץ אותם! להגיד להם שזה פאסה, להבהיר להם שזו אופנה, להסביר להם שזה אסקפיזם מוחלט לערוג לחורף במזרח התיכון שלנו.
כאן זה הלבנט. פה זה שמש-חם!
פשוט להלבין את פניהם עד שהקיץ יבוא. הם יתאדו, ואנחנו נזמרר!

< טוב, נו, אין מרשם בדוק. אבל תמיד יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש... >

ולנאץ את כל אלה שאוהבים את החורף. יש לי מרשם רופא נגדם...
באמת? וזה מרשם שמתאים רק לך, או את יכולה לחלוק אותו עם אחים (ואחיות) לצרה?
>סמדר מתעבת את העונה הקרה, אך נשואה לאיש שידלג באושר בשלוליות, לא משנה כמה נזלת תהיה לו<

במקום עבודתי במקום קירות יש המון ויטרינות שקופות, ובנוסף אנחנו בקומת קרקע, כך שבמשך כל היום אני רואה אור יום. התמזל מזלי

לא רק לך ניאון עושה דיכאון, ענת.
שמעתי (כבר לא זוכרת איפה) שלא רק שידוע שאור ניאון מדכא, אלא גם בגלל הסיבה הזו בדיוק משתמשים בו במפעלים, כדי לדכא את רוח המרד של הפועלים....
<שוב יפעת תוהה מה קדם למה, לימודי תרבות או פראנויה >

ובעניין דיכאון החורף: מזדהה ובענק. אני התקנתי לי בחדרי האפלולי-ממילא נורת 150 ואט. מלא כסף, מלא שמחה. שיהיה לפחות אור בבית .
אגב, יש נורה (אני מכירה את זו מתוצרת פיליפס) שעושה אור מאוד חזק, ובעזרת איזשהו פטנט, צורכת מעט חשמל. הנורה עצמה די יקרה (בערך 50-60 ש"ח), אבל האור שהיא מפיצה הוא עצום. והחסכון גדול, כנראה. יש בצבע לבן ויש צהבהב-רך. בכל טמבוריה/הום סנטר הקרוב למקום מגורייך.

חוץ מזה עוזר גם להתפלל שיגיע הקיץ. ולנאץ את כל אלה שאוהבים את החורף. יש לי מרשם רופא נגדם...

אצלי כל שנה זה חוזר. כל פעם בעוצמה שונה, בהתאם לנסיבות. החורף כאילו נותן הדהוד לתחושות פנימיות ומחזק אותן. כמו סמים.
לי באופן אישי מתחשק לעזוב משהו כל פעם בחורף. לפעמים זה חבר, לפעמים זו עבודה, והשנה זו דירה. כנראה ששינוי עושה לי טוב.

אולי אפשר לסדר מחדש את הבית לשיפור האווירה?
אה, וחשוב גם להתלבש טוב טוב...

סימונה, ראיתי פעם תוכנית על זה בערוץ 8 והיה שם פשוט טיפול בהרבה אור. דיברו שם על חשיפה לכמה נורות ניאון, למשך כמה שעות ביום. למרות שלי אישית אור ניאון עושה דיכאון...

גיליתי שקוואקר עוזר. זה אפילו מוכח מדעית.
רו הדיכאון, אמנם, כבר עבר (הסתגלתי, כנראה) אבל אני נעדיין הנית מאוד מדייסה שלי בבוקר:-)

זאת היתה שאלה

יש איזה פנס שע"י חשיפה אליו נפתרת הבעיה

אני דווקא נורא אוהבת לטייל בלילה,אחרי שהקטנים במיטות, אפילו רק לזרוק זבל. אבל אם אתן אומרות, אנסה את השיטה השנייה.

גם אני מרגישה את זה אם אני לא יוצאת החוצה באור. לקח זמן עד שנפל לי האסימון שאפשר לצאת עם התינוק ב 15:00, לטייל ולראות את ההורים שלוקחים את הילדים מהגן. כדי לפתור את עניין שעות אחר-הצהריים החשוכות אני הולכת אתו לחברה, ואז חוזרים הבייתה ב19:00, ואין דיכאון חורף .

אוף, אז אולי זה באמת זה? הלוואי שבשנה הבאה יבוטל שעון החורף.
ובנתיים טיפול עצמי באור אור אור... בעצם גם לילדים לא יזיק לצאת החוצה אחה"צ לפני החושך. תודה על התשובות.

בקי,

כשגרנו באורגון סבלנו מחורף חשוך מאד ומדכא.
בדיחה ששמעתי באורגון: "סעו לאורגון לחופשת הקיץ. זו תהיה חצי השעה היפה ביותר בחייכם".

החורף האחרון, אם אתם זוכרים, היה מאד חשוך וגשום, היה קשה למצוא שעות אור נעימות לטיול בחוץ.
בתקווה שיהיה לנו עוד חורף כזה, צריך ממש להקפיד לצאת החוצה לפני החושך לסיבוב. למדתי את זה בחורף שעבר בזכות בן זוגי היקר שממש התעקש שאצא החוצה כשעוד אור, וההשפעה של זה היא משמעותית מאד.

חבצלת.
ברה"ב כשגרנו אורגון סבלנו מחורף חשוך מאד ומדכא. הפיתרון במקובל שם הוא לקנות נורות ספקטרום מלא (אולי יש כאלה גם בארץ) נורות שנותנות אור מלא בכל גווני הספקטרום. לעין זה נראה כמו אור נעים לא צהוב ולא לבן אבל יש לו השפעה מרעננת.
בחורף הייתי מחליפה את כל הנורות בבית לסוג הזה ואם הייתי מרגישה דיכדוך הייתי מאירה את הסלון באור יקרות ושוהה בו. זה היה עוזר.

אני סובלת מזה כל החיים ולא ידעתי שיש לזה שם! תודה, כרגיל אין כמו הפורום הזה.
אני חושבת שזה גם קשור לצריכת ויטמין B 12
ואולי ויטמינים אחרים, ויטמין D?
בכולופן זה ממש באסה, ולכן אני שונאת חורף.
הפתרון שאני מצאתי לעצמי, חוץ מתוספי מזון, הוא לנסות למצוא בזה את הכיף. להתכרבל במיטה ולהתעצל בבוקר עם הילדים החמים כמו גורים קטנים. כאלה דברים. בקיצור, לקחת את הבאסה בסבבה.
גם מקלחות חמות וארוכות משפרות את מצבי.

יש דבר כזה - הוא נקרא SAD - Seasonal Affective Disorder , (הפרעה רגשית עונתית) ומאופיין בדיוק במה שתיארת - עייפות ולתרגיה, רצון מוגבר לישון, חרדה ולעיתים תופעות אחרות. התופעה קשורה בבלוטה האצטרובלית (pineal gland) שבמוח, המפרישה מלטונין ומושפעת ישירות מאור. במי שמפתח SAD נמצאו רמות מלטונין גבוהות או תנודות ברמות המלטונין. הטיפול הוא חשיפה לאור, ואצל מי שלוקים ב-SAD יש רגישות גבוהה יותר לירידה בכמויות האור במעבר לחורף. SAD שכיחה יותר אצל נשים.
עוד חומר יש כאן:
http://www.mmlights.com/sadinfo.htm
וכאן:
http://www.webs.uidaho.edu/ctc/selfhelp/sad.html
ואת יכולה לעשות חיפושבגוגל ל:SAD או ל- Pineal gland and light deprivation

יש דבר כזה דיכאון חורף?
שמעתי פעם, קראתי פעם, אבל השאלה אם זה ההגדרה אמיתית להרגשה המוזרה הזאת, או שזה סתם עכשיו ככה, ומחר עובר . כבדות, בלגן בראש, ובעקבותיו בבית, חוסר חשק לעשות כלום, וההרגשה שאופס, נגמר היום ולא הספקתי בגלל החושך המעצבן הזה. בימים האחרונה זה קורה לי הרבה, ואני נזכרת שבשנה שעברה זה גם היה , רק שאז ייחסתי את זה לטיפול ב3 ילדיי שאז היו בני 5.5, 2 , ו 9 חודשים. בקיץ האחרון הרגשתי שדברים משתפרים והכל נהיה לי קל יותר והנה ההרגשה הזו חוזרת.