<r>הסבון בכה מאוד של מרים ילן שטקליס. כותבת מוכשרת ומיוחדת אך אבוי, כה קודרת. כשהייתי קטנה השירים שלה עוררו בי פחד ועצב שזכורים לי עד היום. ממש פחדתי מהספרים והתקליטים שהיו לנו עם שירים שלה.<br/> <br/> <LIST><s>[list]</s> <LI><s>[*]</s> לבדי</LI> <e>[/list]</e></LIST> אִמָּא אָמְרָה: שָׁלוֹם לְיַלְדִּ...

לבעלי, כשמסכת חמצן על פני, כעבור עשרים ושמונה שעות, משוכנעת לגמרי בדברי:
"אני הולכת למות. זמ מה שקורה כאן. אני הולכת למות".

כעבור שמונה חודשים: מעולם לא חייתי כל-כך!

למיטה עם ספר טוב, באמצע היום, איך שהיא נרדמת. לקרוא בשקט, פסגת השאיפות. לעזאזל הכלים. מכבה מחשב, נייד, טלפון, רדיו, את כל האורות מלבד מנורת קריאה. שלשום סיימתי כך את הכרך הראשון של האחים קארמאזוב לדוסטוייבסקי.

<t>אנחנו אוהבות את פארק הירקון בכל ליבנו.<br/> כבר הכרנו את כל הקבועים: המטפלות, התינוקות שאוכלים מבקבוקים,<br/> היונים, התוכים שברחו מהצפארי והצאצאים שלהם-<br/> כולם מאוד נחמדים,<br/> אך לפעמים נדמה שאף אחד מאלו לא לגמרי מדבר בשפתנו.<br/> אמא ותינוקת בת שבעה וחצי חודשים, ישמחו להכיר דומות/דומים<br/...