משפחה שלמה לא מרוצה כי לא הסכמתי לחגוג על הדם ולא הזמנתי אף אחד חוץ ממוהל.
לידת הילד הראשון היא חציית גבול בו המשפחה המורחבת מאבדת את כוחה על ההורה ומעבירה אותו לילד. אם בכוח ואם בזכות, הכעס לא על מה עשית או לא עשית אלא כעס קמאי של דור שמתחלף.

<r>לא התמזל מזלי ואין במשפחתי אנשים בוגרים בעיני, אמא שלי אמרה לי לפני כמה שבועות שמפליא אותה שעדיין לא התבגרתי ובליבי צחקתי כי אני חושבת שהיא לא התבגרה... אני לא בחינוך הביתי, בני היה בבית עד גיל שנתיים אבל זה לא נחשב בעיני חינוך ביתי. יש לי בחירות כמו אי-מילה ואי חיסונים ועוד כל מיני שהן אולי שונו...

כל העמוד מלא באשמה של "האחרים", ייתכן שהתשובה נמצאת באחריות האישית שלכן במערכת היחסים ולא בסביבה. ישנם המון מחנכי-בית שמסתדרים נהדר עם חברים ומשפחה "סטנדרטים". למה לכן זה לא קורה נראה לי טמון בהתנהגות שלכן ולא בסביבה. גם, לטעמי, אתן יהירות וזו תכונה מרחיקה.