באופן טבעי

היי קטרי,
ראיתי את ההודעה בככר השוק.
מישהי שנקראת עדיתי.
איזה חמוד לראות את זה.
אבל זו לא אני.
בהצלחה!!

<r>שרוןגימל- <s>[u]</s>לצורך טיפול אקוטי בגוף נדרש זמן קצר בהרבה מאשר להבנת מארג יחסים במשפחה ממוצעת.<e>[/u]</e> לכן צריך למנוע בעיות נפשיות לפני שהן מתעוררות. בעיות נפשיות דומות למחלות קשות, לא לצינון או אלרגיה. בעייה נפשית, מרגע שמתקיימת, קשה מאד לחזור אחורה. ענווה-...

סמדר נ
כי זה הילד שלהם, והם ההורים שלו. זה לא ילד "כללי" מהמחקרים והם גם לא איזו משפחה כללית.
אם כך, מדוע הם הולכים לרופאים, כשהילד חולה?
גם רופאים מתבססים על מחקרים. מה ההבדל?

תודה, מתוקות, על תשומת הלב.

<r>טוב, לא נעים לי לכתוב. התעוררתי בבוקר והכל נראה לי כל כך משעמם וחסר טעם. נטולת אנרגיות לחלוטין. לא הגעתי למפגש לטרון, ולא הגעתי לשוטר ההוא. וגם לא התקשרתי... רציתי כל הזמן להתקשר אבל לא יכולתי לעשות כלום. גם לא אכלתי (עד עכשיו 17:00). זהו. אבל בקשר לשוטר- א...

<r><s>[u]</s>שמסגרת קבוצתית עדיפה משום שהיא מכשירה את הילד לתפקידיו החברתיים<e>[/u]</e> חוזרת קצת אחורה לנושא המטפלת/מעון- הבעייה העיקרית היא שהורים לא שואלים פסיכולוגים. לשם מה קיימים פסיכולוגים התפתחותיים ופסיכולוגים קליניים של הילד? יש כמות אדירה של מחקרים על התפתחות הי...

תודה לכולן!!

לא מסכימה איתך-
תוקפנות לא קשורה לדעה שונה.

מבינה אותך!!
קשה לדחות את הכיף בשבוע, כשכבר ציפינו לו.
ועוד להיות בלעדיו בערב החג.

<r>אה, יופי <E>:-)</E> אבל...זה מותר? כי כבר נורא בא לי לקנות!! מקדימה זה כבר ממש כבד, ואני קצת פוחדת על הגב. עם הגדול הייתי כל הזמן עם המנשא מקדימה עד שהוא שקל 10 קילו, ואמרו לי שכדאי לי מאד להפסיק עם זה, אם אני רוצה שהגב שלי ישרוד... אני מתלבטת בין הארג...

פלונית-
כן, יכול להיות...

.
אני עדיין מפענחת את חידת התוקפנות של אנשים.
זה מוזר לי.

<r>איילת חן, מאד מאד מזדהה עם הדברים שכתבת. גם אני, פעם, לא הייתי עונה. היום אני עונה עד הסוף- "מחסלת"...<E>:-)</E>. בניגוד לך. פשוט נמאס לי מאנשים קשים. אני אומרת לעצמי שאם אני יכולה להיות הוגנת, ראוי שגם אנשים אחרים יהיו כך. ואם הם לא יכולים- אז הם שליליים. אני כ...

<t>את "ורוניקה מחליטה למות" לא אהבתי. "סיפור על אהבה וחושך" דורש המון סבלנות, אבל מתאר בצורה מדהימה את המנטאליות של אותה תקופה, וזה חשוב לי (בהמשך קניתי את התרגום שלו לאנגלית לחברה שלי מהולנד). עדיף כבר "פנתר במרתף". את "בשכבי ובקומי אשה" אהבתי. "אין לי מושג איך היא עושה את זה"- ...

"מיתוס היופי" ו"יומני האומנת" מצויינים. קראתי.
גם "הנשים של אבא" לסביון ליברכט.

האם מישהי יודעת אם הארגו מתאים- על הגב- לתינוק בן 7 חודשים (שאינו יושב עדיין).
בנוסף לכך-
הפיסוק, כשהתינוק על הגב של האם, לא נראה לכן גדול מדיי?
מפחיד קצת, לא?

<r><s>[u]</s>גיליתי שהביקורתיות שלי כלפי אמהות אחרות לא עוזרת לי.<e>[/u]</e> <s>[u]</s>הפסקתי לפסול אנשים בגלל שהם שונים ממני והתחלתי לראות איך אפשר להחבר ב"קטן" לכל אחד.<e>[/u]</e> מכירה את זה, שפתאם יש לי מצב רוח טוב, אז אני מצליחה להירגע ולהנות עם כל אחד, אבל אחר כך ז...

כן!!
זה מתאים לי יותר מקיבוץ עירוני.
אשמח לשמוע.

אני התרשמתי שהאזור של בנה ביתך בגדרה (קיים כבר כ-12 שנה)
מאד נחמד חברתית, אני חושבת.
זה יכול להתאים?

<r><s>[u]</s>ושהוא מעדיף לא לראות את הילדים בכלל אם הוא לא יכול להיות איתי ביחסים<e>[/u]</e> תראי, אני יודעת שהוא מקסים אתכם- גם אותך וגם את הילדים. אני יודעת שיש בו את הניצוץ, את הברק, את הקסם, אבל אני חושבת, שהוא מסוכן. את עוד יכולה להתמודד איתו, אבל ילדים רכים לא.<...

מעניין מאד!

<t>לדעתי, כדאי לא לשאול אותו דבר, למרות שאני מאד מזדהה עם חוסר היכולת לסבול את האפור (מכירה את זה היטב). אי אפשר לפנות אליו, כי הוא, מטרתו הלא מודעת היא לבלבל כמה שיותר, כדי לשלוט בך. מאידך- האם זה משנה מבחינה כלכלית אם את גרה איתו או בלעדיו? בכל מקרה, הוא לא עוזר כלכלית, הכל על כתפיי...

אגב- אני מרגישה שהם מגיעים לעוד מקומות ויוצרים אווירת ניכור.

אההה!
נכון!
עכשיו נזכרתי שבת דודתי אמרה שבשנים האחרונות נכנסו הרבה סנובים
(לא עשירים בהכרח, אבל סנובים...נו)
ושהאווירה פחות נעימה.
סליחה ששכחתי

זהו. שלי זה קשה לחיות לאט.
לא סובלת את זה.
הייתי שמחה אם מישהו היה מלמד אותי איך

זה פשוט מפחיד אותי.

<r>היי עדינה, קודם כל- ראיתי את הדברים שכתבת בדף של "מטפסת" לפני שנתיים, ומאד נגעו לי. אשמח אם תיכנסי לדף שלי <PO><s>[po]</s>המלחמה בשיעמום בין 4 קירות<e>[/po]</e></PO> , ודבר שני- <PO><s>[po]</s>אמא של ליה<e>[/po]</e></PO> מחפשת מידע על <PO><s>[po]</s>כפר אוריה<e>[/po]</e></PO>. אז ה...

היי,
אמא של ליה , ראי הודעתי לך בדף כפר אוריה .

<t>כן, הבנתי שהוא לא מצליח להסתדר כלכלית בכוחות עצמו. האם יש דרך כלשהי שתסתדרי לבד? או האם יש סיכוי שהוריו יסכימו לעזור לך ישירות (ממילא זה עבור הנכדים שלהם)? בכל מקרה, אני חושבת שמוקדם מדיי לחשוב על גירושין ותביעת מזונות. נראה לי שאני, אם הייתי במקומך, לא הייתי מסוגלת להתגרש כרג...

היי אורית
נמצאת פה כל הזמן...
גם אם לא תמיד מגיבה...

<r><s>[u]</s>עדית, הצחקת אותי...<e>[/u]</e> אני שמחה!! נראה שעכשיו את בשלב השאלה- האם להתקדם קדימה או ללכת אחורה, באמת מאד מאד מבלבל. עצתי לך- אל תחליטי. בשביל מה? תזרמי, הכח כרגע בידייך ומן הסתם תמיד היה, אבל הוא עשה רושם של כל כך אדיש, וזה היה כל כך ...

<r>אני מאד מאד מאד שמחה בשבילך <E>:-D</E>!!! אז איפה כל הדיבורים האלה?? _"כנראה שהייתי צריך לפנות את המקום שלי בשביל הגבר שלך" " אני רק רוצה שיהיה לך טוב ואיתי לא היה לך טוב" "את נראית הרבה יותר קורנת ורגועה מאז שנפרדנו"_ ואיפה זה? <s>[u]</s>השיא היה כשהו...

Didn't get the email...

sure!!!

<r>היי, דוד שלי גידל את משפחתו במושב עשרת כל חייו, ותמיד, כשהייתי אומרת בבית ספר שאנחנו נוסעים לחג לעשרת הם שאלו "איזה סרט?" אחלה אזור. <PO><s>[po]</s>יעל צ<e>[/po]</e></PO> האם משם את באה במקרה? ובקשר לשאלה בראש הדף- בית ישן...כמובן!! כולן פה נשים רומנטיות כנראה....

אמא של יונת
כן

יש בדברייך משהו. לא חשבתי על זה. חשבתי רק על מחלות...

מיץ פטל מה שכתבת הוא מאד מרגש!!
מאחלת לכם הצלחה.
ולגבי המלנכוליות, אכן זה קשור, לצערי.

אלו הוצאות יש להם?

נכון!!

היי,
קראתי לאחרונה את בדידות בחינוך ביתי ומאד נגע ללבי מה שסיפרת שם על החיוכים המאולצים וכו'. נורא קשה. אוכלוסייה פשוט קשה. לא אשמתך!!
בכל אופן, זה היה מזמן. איך את עכשיו?

אורית,
מה שלומך?
איך הולך?

<t>היי אורית, הגעתי לאחרונה למסקנה, שאלהים פוגע לנו בנקודות התורפה. דוגמא: יש לי חברה, שהראייה שלה נורא חלשה 13-. היא עשתה ניתוח לייזר, שהצליח, אבל אחרי שנה החלה התדרדרות, והיום, אחרי שנתיים היא כבר 4-. אבל כל זה לא הפריע לה. מה שכן הפריע לה- הבחורה ספורטאית, ומכורה להליכות ...

החלטתי להתקשר עכשיו.
עונה מזכירה אלקטרונית:
"עקב ריבוי הפניות בנושא התנדבות,
אין ביכולתנו לתת מענה טלפוני.
נא לפנות רק דרך האתר"...

היי!
נתקלתי במודעה כבר לפני שנה,
שלחתי להם מה שרצו,
אבל לא היתה שום תגובה.

היי!
היה לי את זה עם הראשון- מן פחד ממחלות, כדי שלא יכאב לו ולא יכאב לי.
פתאם הפחד מהכאב נעשה גדול ובלתי נסבל.
זה מתקשר לחרדות שבטיפול בתינוק חסר אונים.
הן, מנסיוני, עוברות ככל שהוא גדל ומתחזק (ולך יש יותר פנאי לעצמך).

אבל מנסה למצוא פיתרון יצירתי שישלב ביין הדברים איכשהו...(כרגע לא כל כך הולך אבל הרעיונות רוקמים עור וגידים...)

<r><s>[u]</s>אם לשים יד על הלב - לא נראה לי שאני אצליח להביא את עצמי לקיצוניות של להישאר בבית עם הילדים, כי אין סיכוי שאני אשאר שפוייה. אני "חיית" אינטראקציות עם אנשים וממש חייבת לשהות בחברה.<e>[/u]</e> מבינה אותך. גם אני גם אני!! אבל אני לא מוצאת עבודה (יועצת ארגונית) וכבר בבית המון זמן...

<r>היי! יש לי פחד גבהים! במעליות שקופות, למשל (לא במעליות סגורות). אבל זה עוד זניח. במגדל אייפל למעלה בקומה העליונה, פשוט התיישבתי על הרצפה מרוב פחד (כי זה גם קצת זז). והצרה הכי גדולה, שבשנים האחרונות אני לא עולה על מטוסים, כי אני ממש מרגישה את הגובה, ופוחדת שהרצפה תיבקע ואפ...

פשוט חיפשתי תמיד- א-ה-ב-ה

חיזור, רומנטיקה וכו', ולא הייתי מוכנה להתפשר..

<t>חמישה, אם אני זוכרת נכון... ואף פעם לא היה לי צורך לקרוע את הסדינים עם המון גברים. אני קוראת על זה בספרים, על נשים כאלה, ותמיד חושבת שזה נכתב כמעין התרפסות בפני הגברים, למרות שאם יש באמת כאלה- אז- בכיף, בנות!! אני גם לא מדברת על מין עם חברותיי- איכססססס (וסליחה אם אני פוגעת במישהי)...

<r>וואו! כל הכבוד לך- כל כך רגישה ובאמת אמיצה. את עוברת דבר כל כך קשה. אני יושבת פה עכשיו שעתיים בלילה, וקוראת את דברייך (כבר כואב לי העורף..). הוא אכן מניפולטיבי, ואת אכן בדרך להחלמה. זה לוקח זמן, אבל זה שיש לך כבר בית משלך, משמעותו שכבר עברת את הגבול, את כבר לא תחזרי. <br/...

נשמע מדהים!!
זה קרוב לקריית גת (אינטל??)

<r>אני גם שואלת כל יום למה צריך כל כך הרבה כסף. עד השנים האחרונות חשבתי שלא צריך כל כך, אבל מכיוון שבעלי (הקפיטליסט המושבע <E>:-)</E> ), שגדל בשני חדרים בקושי, מטרטר לי על זה מדי יום ביומו, בערך, הפכתי בעניין חזור והפוך בשנים האחרונות. והמסקנות שהגעתי אליהן בשנים האחרונות הן:<br/...

לי המיקום מאד מתאים!!

היי טליה,
רק עכשיו אני רואה שיש או היו מפגשים בירושלים??
אשמח לשמוע!
עדית

דף מרתק!!
ונושא הפחד בפרט.

היי קטרי!!

כן, ראות, צפריר צודק. עדיף עכשיו לפני שהמצב יתדרדר.
למרות שאני מבינה שאת כבר מטפלת בנושא.

אה!!!
ויש את יד השמונה - כפר פיני, שהוקם על ידי יוצאי פינלנד.
הכל בנוי עץ פיני, יש נוף מדהים!!! וגם יחידות אירוח, למי שצריך.

לילדים היותר גדולים יש את "מעלית הזמן" בירושלים,
ויש גם טיול על החומות בלילה.
גם במגדל דוד אפשר לטפס על החומות עד למעלה. כיף!
מיד קנדי יורדים הרבה שבילים מסומנים, ויש שם גם מקום נפלא לסדנאות (ספסלים נהדרים בנוף).

היי אורלי,
אני מארגנת את האמהות בירושלים, ברמת בית הכרם.
את מוזמנת להצטרף-

[email protected]

היי בנות,
מי שמעוניינת להיפגש- אני לוקחת על עצמי לארגן מפגשים בירושלים-
[email protected]

אה, ועוד דבר-
ללכת להתנדב איתו...
כך תפגשי עוד אנשים.
זה נשמע קשה, אבל ניתן למצוא פתרונות.
אולי תתנדבי בגן ילדים??

<r>מבינה אותך, למרות שאני בירושלים, העיר בה נולדתי וגדלתי. למרות שאי אפשר להשוות בין להיות בארץ נכר בודדה וזרה לבין להיות בבית, עדיין השיעמום- וואו! סיוט! אני עוד לא מצאתי פתרונות. זה כבר הילד השני שלי שאני איתו בבית, ועדיין משעמם. אני לא הטיפוס שיישב ויסרוג בגן משחקים או יב...

אני מוכרחה להגיד, שלמרות שהייתי סקפטית, יש בדברים משהו מאד מעניין ומשכנע.

טוב, הוא ריק, אבל כתבתי בו בכל זאת...

בכל מקרה, יעל, את מוזמנת לכתוב אליי- [email protected]
ונתארגן.

<r><s>[u]</s>"ארץ האפשרויות המוגבלות"<e>[/u]</e> מבינה מאד לליבך ומזדהה. וואו, אין לך מושג כמה אני מזדהה עם כל מילה שלך!! על פניו זה נשמע באמת חסר מוצא. אבל- למעשה אין דבר כזה חסר מוצא, צריך רק למפות את הסביבה ואת הצרכים שלך כמו שצריך, בטוח שנמצא פירצה. בעצם מה ...

יכול להיות שהדף ריק??

היי יעל!!

רק עכשיו ראיתי את תשובתך!!
רגע...אכנס ל מפגשי חינוך ביתי בירושלים

<r>אולי נתארגן כולנו לטיסה לקפריסין?? אני חושבת שהפיתרון הכי טוב היא טיסה קצרה. ויש אפשרות גם למספר טיסות קצרות אבל זה בטח עולה המון. אחרי כמה פעמים פשוט נתרגל שוב, כמו שהיה כשטסנו בהיותנו קטנים. בכל מקרה, הפחד שלי הוא לא רק מההמראה. הפחד שלי הוא להיות באוויר כל ...

נכון!

<t>אני עשיתי את הסדנא של הבקרניט. זה עלה לי 1000 שקל ל-8 שעות הרצאה, אבל זה היה מאד מאד טוב ומרגיע , למרות שלא טסתי מאז (כי הייתי בהריון והיו לי בחילות הריון כל ההריון...). הייתי אצל גלית רוזנברג. היא נחמדה, אבל כל הסדנא עולה 4000 ש"ח (כולל הטיסה איתה לחו"ל ובחזרה). מעניין ...

וואו! הדף בדיוק קשור לבעייה שלי!
אבל אצלי זה יותר חרדת בחילה!
מרגישה שלא יכולה להתמודד עם התחושה הזאת (שהיא בעצם כאב בפני עצמו).

<t>את לבד! למה את צריכה לפנות אלינו? למה אף אחד לא בא לעזרתך? את לוקחת המון על עצמך, והכל לבד. אף אחד לא משתף איתך פעולה. וכל ה"המון" שאת לוקחת על עצמך מיועד לסיפוק אחרים. איפה מה שעושה לך טוב. אין ספק שאת לא מצליחה להתמלא- ממה תתמלאי? את לא עושה שום דבר למענ...

יש להרגיש פחד
ויש להרגיש לא ראויים.

להרגיש לא ראויים זה להרגיש- באיזה זכות אני מרשה לעצמי את הקצפת הזאת של לשבת ולחשוב מה בא לי ומה לא בא לי מהחיים.
ועוד להגשים את זה!!!!
צריך גבולות.
יש אנשים שאין להם.
זה לא פייר.

<r>היי, אני אשמח להיות פה בשבילך. הנושא מעסיק אותי מאד, כי בעלי "מאיים" עליי השכם והערב עם רילוקיישן מהעבודה... ואנו מצליחים לדחות את זה כבר 10 שנים... כל החברים שלנו כבר גרו בחו"ל כמה שנים וחזרו משם. אבל הבדידות האיומה הזאת. איזה פחד! אפילו לעיר אחרת אנחנו לא עוברים, בדיוק ...

איך אפשר להפוך אדישות/דחייה להתאהבות??
האם זה באמת אפשרי?

קדימה קדימה...

<t>אה!!! רגע!!! עוד רעיון- אם עובדים בארגון די גדול, להקצות חדר אחד לאמהות שעובדות, בו יהיו לצידן גם התינוקות, מטופלים על ידי שמרטפים/יות צעירים. בחדר כמובן יהיו שולחנות עם מחשבים וכל הציוד הדרוש לעבודה. אם אחד התינוקות זקוק לבידור או יחס, הוא יכול לקבל זאת מהשמרטף או מ...

נניח 75% מהמשכורת שנהגנו לקבל עד עכשיו...

אתן יודעות מתי בוסים יסכימו שנבוא לעבודה עם התינוק-
אם נדרוש משכורת נמוכה יותר בגלל זה!!!

פיצה, מזדהה איתך. זה באמת מוציא מהדעת...

<t>היי בנות, רעיון שעלה לי אחרי שראיתי קבוצה של אמהות וילדים דתיים, שיצאו לנופש באחד מהמלונות הריקים של ירושלים לפני שנתיים: אם הבעל יוצא לחו"ל או למילואים ומשאיר אותך לבד עם הילדים (שמטפסים על הראש) חיברי לבנות אחרות באותו הסטאטוס, צרו קבוצה, בחרו מלון פשוט ...

<r><s>[u]</s>יש אנשים שעבורם מקום עבודה פותר את בעיית הבדידות אומשתיק אותה או לא נותן לה בכלל לצוץ<e>[/u]</e> אצלי זה כך! וזה גם נותן לי תחושה של עשייה ושל אנרגיה זורמת. בבית אני פשוט נרדמת. אבל גם <s>[u]</s>אני זוכרת הרבה בדידות במקומות עבודה שנחשבו נורא "חברותיים"...<e>[/u]</e> ...

היי חום

אז...איך קרה הנס?

זה מעניין, כי זו הפעם הראשונה שאני שומעת שזה באמת אפשרי...

לא נורא, לפחות זה מתקזז

<r>קראתי בכאב את דבריכן - ורד לב נילי אורית בהחלט יכולה להבין מה עובר עליכן. עליי עברה תקופה לא טובה כשחזרנו משנים בתל אביב לעיר הולדתנו ירושלים, ולא היה כבר אף אחד מהחברים. הייתי כלואה עם התינוק בבית, בשכונה מבוגרת יחסית ולא היה עם מי לדבר. זה היה ממש ל...

<r>חבר'ה - זה בדיוק הדף בשבילי! <E>:-)</E> שנים אני מסבירה לבעלי (שגדל בשני חדרים וחצי, ונאלץ לחלוק חדר אחד עם אחותו עד גיל 18...) שלא צריך בית גדול - זו סתם הוצאה מיותרת. צריך בית קטן, כל הילדים בחדר אחד, גינה כדי שיהיה להם איפה להתרוצץ עם החברים, קהילה ואם ...

כל כך מזדהה עם אי הנעימות בעניין העוזרת..
ניסיתי לדבר עם חברים על מנת לפתור את זה, אבל אף אחד לא הבין ללבי.

מברכת על הדף הזה.

התכוונתי שקראתי עד סוף ה-16.10.
כתבתי בטעות "את".
אם את הולכת לטיפול- אז אחלה.
אגב- כמה ילדים יש לך?
ובכל מקרה, אל תתני לפחד להדריך את חייך
כי הוא מדריך גרוע...

קניתי.
לא עזר לי כל כך...

נכון, גם אני כך!
הוא שאמרתי,
זה מתאים רק לפגישות רחוקות, ששוכחים את השעה האמיתית...

החיפוש הניב 101 תוצאות