<t>צחוקים, ביסקוצ'ים, אבל אני יודעת שאת יודעת, שלא התכוונתי ל"נקי" במובן הנקי של המילה,<br/> אלא חף, מוותר על הגוש הזה של כעס שממלא עד שאי אפשר יותר. קשה לוותר על כעס, כמו שקשה<br/> לוותר על כאב, כמו שקשה להאמין שאפשר בכלל. איך עושים את זה?, עם הרבה סבלנות לחולשה,<br/> עם הרבה חמלה עצמית, ועם הבנה ש...

<t>אני בחרתי לתת לכעס ללכת. וכשהלך, גיליתי שהוא השאיר אחריו המון מקום.<br/> מאז, אני ממלאת את המקום הזה בעצמי. לפעמים זה קשה, כי אני צריכה להחליט<br/> את מי ואת מה להכניס, או לא להכניס, ולפעמים זה קל, כי למקום נקי בדרך כלל באים<br/> אורחים נהדרים.<br/> ועוד מילותיים, הבנות שלי אהבו ואוהבות אותי לפני...

Unto a broken heart
No other one may go
Without the high prerogative
Itself hath suffered too

אל לב שבור
איש לא ימצא דרכו
אם לא היה הסבל
גם מנת חלקו.

אמילי דיקינסון, תרגום: הדסה שפירא בירמן.

<t>סיוון יקרה, אני תמיד שמחה לשמוע על מפגשים של אנשים עם אמילי דיקינסון הנפלאה ועם שיריה.<br/> תודה על שאת מתמידה וממשיכה לקרוא אצלי בבלוג. לא תמיד קל לכתוב, לפעמים המילים נתקעות בגרון<br/> ולפעמים כל כך רוצים אבל היד משותקת. אבל העידוד של כל חבריי הוירטואלים עוזר להתגבר ומעודד מאד.<br/> <br/> אגב, ...

אורה יקרה, תודה על ההקשבה. בעצם, הרבה יותר מהקשבה - ידיעה, הושטת יד, לב פתוח...
הרבה כוח את נותנת לי, לבטוח בעצמי, ובעיקר להמשיך.

אצלינו, כשאבא עוד היה בבית, שלושת הבנות היו צוחקות עליו- כי מהר מאד הוא הבין שכדאי לו "לעשות פיפי" בישיבה, מאשר כל היום לספוג גערות על שלא הוריד את הקרש.
נהדר שחזרת ולו גם למשפטיים.

<t>היי נינוחה<br/> <br/> מנין תבוא הנינוחות הזו,<br/> היא לא תבוא בעזרת הרוחות<br/> היא לא תבוא מבחוץ,<br/> הנינוחות, בוא תבוא מתוכי,<br/> אלמד לשחרר ולהשתחרר,<br/> לשמוע, ליצור, לקבל את החום,<br/> לתת לעצב, לסבל ולפחד מקום,<br/> לתת את האור שבי לעולם.<br/> <br/> אלמד להעניק מהעוצמה שבי<br/> מבלי לק...

תודה שבאת לבקר גם אצלי, תשארי כמה שאת רוצה, יש המון חדרים...
גם אני אבוא לבקר, מבטיחה! רק כתבי עוד..., שיהיה לנו על מה לדבר.
לילה טוב

<r>חזרתי הביתה היום, ומצאתי את מה שכתבת. העיניים שלי התמלאו בדמעות, ובמילים האחרונות כבר היה לי קשה לראות.<br/> בתוך השקית של סטימצקי נח לו הספר של פמה צ'ודרון שקניתי הבוקר, ועל המדף שליד המיטה, ספר שאני קוראת בו בימים האחרונים:<br/> "כוחם של צירופי מקרים", של דיפאק צ'ופרה. ואני מחייכת לעצמי, ומרגיש...

<r>אורה יקרה, הומור זה דבר נהדר, ובעיקר כשעוסקים בנושאים שכאלה.<br/> את צודקת, אני עושה דוקטורט מהעניין הזה, קוראת בלי סוף, בודקת את כל התיאוריות,<br/> מנסה להבין ומקווה, בסופו של דבר, להגיע למקום שהריק לא יפחיד אותי.<br/> שאצליח להבין בסופו של דבר שהלב החשוף שלי לא כואב כל כך רק בגללי, אלא מכיוון ש...

<r>נכון, לא ברור על איזה כאב ועל איזו ריקנות מדברת אמילי דיקנסון. ומכיוון שהנושא כל כך מעניין אותי,<br/> ניסיתי לבדוק קצת עבודות אמנות הקשורות בסבל והתמקדתי באמנים (סופרים, משוררים וציירים) שחוו סבל אישי קשה או שהתאבדו.<br/> <br/> מה שעניין אותי במיוחד הייתה אותה נקודת מבט הקשורה בתיאור הריקנות. תיא...

<r>אורה יקרה,<br/> כמו שאני מבינה, לכאב, על פי אמילי דיקנסון, אין עבר. הוא ישות טוטאלית, הווה נצחי העומד מעבר לזמן.<br/> היא מכנה אותו "אלמנט של הריק", ובאופן פרדוקסאלי, בעוד שהכאב הנו ריקנות הוא גם ממלא את כל הישות כולה.<br/> כשאמילי כותבת על כאב, היא מתארת גם אותו וגם את חוסר היכולת לתארו. האמנות ...

סיוון יקרה,
נהניתי להתארח אצלך בדף, אהבתי מאד את הספור על הפרח בחניה, ובכלל.

<r>Pain has an element of blank<br/> It cannot recollect<br/> When it began, or if there were<br/> A day when it was not.<br/> <br/> It has no future but itself<br/> Its infinite realms contain<br/> Its past, enlightened to perceive<br/> New periods of pain.<br/> <br/> Emily Dickinson<br/> <br/> לאו...

<t>מהו נכון, ומה לא נכון?<br/> צאנג צו אומר כי קל הוא נכון,<br/> צאנג צו אומר כי הסבל קיים<br/> רק בתוך ליבו של האדם,<br/> אז מה נכון, ומה לא נכון?<br/> האם לדבוק בעמדה, כי<br/> כך קל יותר –<br/> האם אפשר בכלל לנקוט, לבחור<br/> ולעמוד מאחורי, ורק אחר כך<br/> לבדוק? הרי אי אפשר לדעת מראש,<br/> מה תהי...

<t>לאשרת שלום,<br/> לשלושת בנותיי יש עקמת, והן יפות וחמודות, כך שאין מה להיבהל!!<br/> צריך לדעתי להיות במעקב אצל רופא מומחה שיחליט מה הטיפול הנכון מכיוון שחשוב<br/> לדעת מהי מידת העקמת, כלומר, מה רמת הכיפוף של עמוד השידרה, דבר שנמדד<br/> בדרך כלל במעלות.<br/> במקרה של הבת הגדולה, אצלה היו כ 32 מעלות...

כמו ניצת הוורד, כמו אלפי עלי כותרת
החובקים שחלות ועלי, כמו טיפות טל
מצטמררות בתחתיתו של עלה, משחרות
לאור השמש החם שימיסם במורד הגבעול
של נפשי, ירפרפו, יגעו-לא יגעו, בנימים
הדקים של נשמתי.

come stai ?
שמחה שכבר הספקת להציץ...

כל התכניות שתכננתי להיום, נדחקו לפינה. כל מה שאני עושה זה לקרוא אותך ולהשתאות...

אחרי שקראתי את ספור הבועה, אין לי ספק שאתה צריך דף בית אמיתי.
ולעניין המחיקות (אני מבינה שמחקת את ההודעה האחרונה שלך, בדף שלי)
הדברים שאתה כותב, הם אמיתיים ונובעים מלב חם וטוב... אז למה למחוק?

<t>לילה אביך וחם, ואיפה הירח?<br/> זה בסדר לשלוח מסרים לבלוג, או לדף הבית, אני מגיעה לשניהם...<br/> רק לא תמיד מגיעה לאתר (החיים, החיים - אתה יודע). לא מכירה את הספר שהזכרת,<br/> אבל אחפש אותו ואוסיף אותו לערימת הספרים שמחכה לי על המדף. שמחה תמיד לשמוע על<br/> ספרים מעניינים- קוראת ספרים אובססיבית א...

<t>ירח יקר ומאיר,<br/> דיפאק צ'ופרה כותב "כילדים, אנחנו חושבים על העתיד כעל דף חלק שעליו אנחנו מוזמנים לכתוב את הספורים שלנו.<br/> יש לנו תחושה שהאפשרויות שלנו אינסופיות ובלתי מוגבלות. ההבטחה הגלומה בכל תגלית ותגלית ממלאת אותנו אנרגיה,<br/> ואנחנו חווים הנאה צרופה לנוכח שפע ההזדמנויות הבלתי-נדלה. או...

תודה מיצי, אני שמחה עם כל מי שהספורים שלי נוגעים בו, ובוודאי מישהי שקוראת לעצמה
בשם שהבת הקטנה שלי- קוראת לי... מיצי.

גם אני לומדת אותך לאט, לאט.
שיר ליום הולדת, נלבישך שלמת ביטון ומלט, ומה אפשר ללמוד מהעצים - יכולה להזדהות ולהרגיש
את שורשי הנשמה שלנו מתחברים. רק שאת אמיצה, ואני פחדנית...

גוטמן ? אני מסמיקה.
שצייר את האמת של הזמן שלו
האם יש אמת אחת?, אני משתדלת שתהיה זו האמת שאני רואה, או ראיתי, מבלי
לפחד לספר אותה, או לכאוב אותה (גם אם אני מתחבאת מאחורי "ניק")

תודה, ירח מלא, אני שמחה על שמצאת זמן לקרוא את הספורים שלי, בימים הקשים העוברים עליך ועל חבריך בישוב.
(חפשתי לדעת מי הוא הכותב, והגעתי לדף שבו ספרת על מה שקרה) בלילה, אוסיף ספור במיוחד עבורך...
חיבוק גדול של נחמה.

תודה תמרולה על העידוד, גם לי (כמו לך בהתחלה) יש פרפרים בבטן מכל תגובה חדשה...

תודה אורה, על המילים החמות ועל העידוד שבהן.
למרות הכרונולוגיה, הדמות שבפנים, זו שצועקת הכי חזק - היא של הילדה הקטנה
שצריכה חיזוקים ועיניים אוהבות ותומכות...

<t>אורה שלום,<br/> אך לא מזמן הגעתי לאתר ונשביתי בקסמיו. אמנם ממוצע הגילים קצת צעיר מזה שלי, אך הנושאים מעניינים ומלמדים. החלטתי לכתוב בלוג משלי, אך מהר מאד הבנתי שאף אחד לא יבוא לבקר, אם לא אזמין אורחים... אז אני עושה דבר מאד "נועז" מבחינתי, ומזמינה אותך... מין תחושה שאשמח אם תהיי האורחת הראשונה.<b...

את כל מה שאני כותבת תחת שם זה ניתן למצוא בדף בלוג-אימהות-זיכרונות-והוויה